מנחת חינוך/רצג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png רצג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שיהי' כל קרבן כו'. דין זה מובא בר"מ פ"ג מה' איסורי מזבח וע' מ"ל פלפל אם הא דאסרה תורה קודם ח' ימים הוא מטעם ספק נפל ובכלו לו חדשיו מותר אפילו תוך שמונה או דגזירת הכתוב אף בידוע שכלו לו חדשיו וע"ש שמביא בשם התוס' ב"ק י"א ותוס' מנחות ושאר ראיות דגזירת הכתוב הוא אפילו בידוע שכלו חדשיו מכל מקום אסור להקריבו קודם ח' ימים ועיין באחרונים ובתב"ש כולם הסכימו לזה ועיין בשבת פראד"מ. ואם יצא ראשו או פדחתו והחזירו כיון דקיימא לן בכ"מ עיין ביו"ד סי' י"ד ובה' מילה דאם יצא ראשו הרי הוא כילוד ומונין לו שמונת ימי מילה מיציאת ראשו אם כן כאן נמי אם יצא ראשו והחזירו ואח"כ נולד מונין לו מיום שיצא ראשו דאז הוי כילוד עיין תב"ש סי' י"ד לענין נפל מה דינו אם יצא (מ"מ) [ודין] נפל בהחזיר ראשו והוא במעי אמו ע"ש ויש לפלפל בזה. והנה אם בעינן שבעה ימים מעל"ע ואח"ז ראוי לקרבן או תיכף בליל השמיני חזי לקרבן ולא בעינן מעל"ע עיין בשבת דף קל"ו ע"א דר"פ איקלעי כו' ועביד להו עגלא תילתא ביממא דשבעה ואמרו לי' אי אתרחיתו עד לאורתא הוי אכלינן מיניה נראה דתיכף בלילה יצא מכלל נפל וכפירש"י בהדיא ד"ה הוי דמקצת היום ככולו כדכתיב מיום השמיני כו' ודוקא לקרבן לא חזי דאורתא לאו בת הקרבה הוא כו' אבל לענין חולין מותר וכ"כ הר"ן אם כן מפורש בדבריהם דאמרינן מקצת היום ככולו. וע' פמ"ג במ"ז ליו"ד סי' ט"ו סק"ג כתב ודע עוד הא דבעינן ז' ימים עד תחלת ליל שמיני כדאמרינן דר' אפטרוקי רמי והיה שבעת ימים תחת אמו הא לילה חזי וכתיב מיום השמיני והלאה הא לילה לא חזי הא כיצד לילה לקדושה יום להרצאה אלמא תחלת ליל ח' יצא מכלל נפל ע"ש ואח"כ כ' ודע דשבעה ימים בעינן מעל"ע כו' דא"כ מאי פריך בשבת ממהל היכי מהלינן. והנה דבריו סותרים זא"ז דמדר' אפטרוקי נשמע דבלילה חזי ולא בעינן מעל"ע וגם מגמ' הנ"ל מוכח דלא בעינן מעל"ע וראייתו משבת תמוה דשם באדם קיימינן דשיעור שיצא מכלל נפל הוא בל' יום ובסוף הספר נדפס בשם גאון א' לסתור דברי הפמ"ג בזה וכ' ג"כ דמשבת אין ראיה. והנה הגדול הנ"ל הביא ראיה מש"ס דיומא דף ס"ג והבאנו לעיל טעמא דרבי קרא שעיר המשתלח הא לא"ה ה"א דשעיר המשתלח מח"ז שפיר דמי הא בלאו הכי אין הגורל קובע אלא בראוי לשם ואי דבעינן מעל"ע משכחת לה שנתמלאו לו ז' מעל"ע אחר חצות היום של יו"כ והוא מגריל קודם חצות היום אם כן אי לא כתבה התורה והו"א שעיר המשתלח כשר במח"ז היה יכול להגריל דאי נפל עליו הגורל [לה'] ל"ה מח"ז פסול דימתין עד אחר חצות ואז לא יהי' מח"ז ואי יעלה עליו הגורל לעזאזאל ישלח אותו תיכף ע"כ כתבה התורה דגם שעיר המשתלח פסול במח"ז ע"ש. וראיה זו איני מכיר כלל הא מבואר שם בש"ס לפני זה מנין שלא נקדישנו מח"ז ת"ל קרבן וכ"ה בהרהמ"ח בסוף המצוה דהמקדיש מח"ז עובר בעשה ועיין ר"מ שם. וא"כ מקשה הש"ס שפיר דבלאו הכי אינו יכול להגריל כי אינו ראוי לשם ואי דמשלח אח"ז מכל מקום בשעת הגורל נעשה הקדש כמבואר בפ' טרף בקלפי דהגורל עושהו חטאת ע"ש אם כן אף בלא הקרא לא יוכל להגריל שמא יעלה עליו הגורל לד' ועובר בעשה ואסור להקדישו ע"כ מוכרח הש"ס שם לתרץ דלא הי' מח"ז בשעת הגרלה וז"פ ואין ראיה כלל. וע"ש ברש"י שכ' כיון דא"י היאך יעלה הגורל ג"כ אסור להיות א' מהם מח"ז וז"פ. וע"ש שהביא עוד ראיה מהך דר' אפטרוקי והיא ראיה נכונה. ומ"ש מדהתו"ס ערכין דח"י ע"ב שהקשו למה לי שנתו ולא של מנין עולם הא בלאו הכי ידעינן שלא יהיה משכחת להקריב תמידין בר"ה דאי נולדו קודם ר"ה אם כן הם בר"ה בשנה שניה ואי דנולדו בר"ה ה"ל מח"ז וי"מ דאין מתחיל השנה אלא מיום הרצאה ואינו כן דהא אמרינן בזבחים שעות פוסלות בקדשים אם שחט קדשים קודם שעברה שנתו וקודם זריקה עברה שנתו דפסול ואי אזלינן בתר הרצאה לא תמצא דין זה שהרי לעולם בן שנתו ע"ש. ואם נאמר דלהרצאה בעינן מעל"ע אם כן משכחת לה שפיר דנולד באמצע היום וא"כ נראה להרצאה גם כן באמצע היום ואח"ז נתמלאה שנה באמצע היום ושחט קודם שנתמלאה שנה ובין שחיטה לזריקה נתמלאה לו שנה אלא ודאי דעת התוס' דלהרצאה נתרצה תיכף בתחלת הלילה אם כן בשנה אחר הרצאה לא משכחת לה שתהא נתמלאה שנה בין שחיטה לזריקה כי נעשה בן שנה גם כן בתחלת הלילה ע"ש וזה ראיה נכונה. ומצאתי בנוב"י ת' יו"ד סי' ז' מביא ג"כ ראיות אלו. ועיין בזבחים דף י"ב וחולין פ"א ר' אפטרוקי רמי כתיב יהי' שבעת ימים תחת אמו הא לילה חזי וכתיב ומיום השמיני והלאה הא לילה לא חזי כיצד לילה לקדושה יום להרצאה והקשו התוס' ל"ל קרא הא מביום צוותו נפקא דלילה פסול להקרבה וע"ש מה שתירצו דהתורה פסלה בליל השמיני מחמת מח"ז ולא מחמת לילה ויש נ"מ בזה. וגם אני כתבתי בחיבורי נ"מ ע' לעיל ע"כ דברי רש"י בשבת שם דקל"ו ד"ה הוי שכתב ומיהו ומיום השמיני הוא דירצה דלילה לאו זמן הקרבה היא כדכתיב ביום צוותו כו' וכ"כ הר"ן שם ובאמת דנתמעט לילה מטעם מח"ז ולא מטעם לילה רק מקרא הזה ומיום השמיני והלאה נפ"ל דלילה לאו זמן הרצאה וצ"ע:

והנה ז"ל הר"מ שם מ"ע להקריב כל הקרבנות מיום השמיני והלאה שנאמר והי' כו' ומיום השמיני כו' וכל שבעת הימים נקרא מחו"ז עכ"ל. והנה סתם כלשון הפסוק ור' אפטרוקי רמי והי' שבעת ימים משמע דלילה חזי ומיום השמיני משמע דלילה לא חזי וע"כ מתרץ דיום להרצאה ואינו מבואר בר"מ דין זה דליל השמינית מה דינה אם דינו כמח"ז כר' אפטרוקי או דאינו מח"ז רק דהוא לילה. ולכאורה קשה למה סתם רבינו וגם הרהמ"ח. אך באמת התוס' שם בזבחים ובחולין הקשו מאי נ"מ אי פסול מחמת מח"ז או מחמת לילה ותי' דמחמת לילה אם עלה לא ירד לר"ש. וא"כ כיון דהר"מ פסק פ"ג מהלכות פסהמ"ק דאם עלתה תרד בנשחטה בלילה אם כן אין נ"מ וא"צ לכתוב רק תוך ז' פסול ומיום השמיני כשר והלילה בלאו הכי פסולה. גם מ"ש התוס' נ"מ בבמה ל"ש האידנא. אך קשה לפי מה שפסק הר"מ פח"י מהמעה"ק ה"ז שחט מחו"ז כו' בתוך ז' ימי הלידה פטור בחוץ הואיל ואינו מתקבל בפנים ובהי"ז כתב דהשוחט בלילה בחוץ חייב אם כן יש נ"מ דמשום מח"ז פטור אם שחט בחוץ ומשום לילה חייב ונ"ל דבליל ח' אף דהוי מח"ז מכל מקום חייב אם שחט בחוץ כמו בלילה דעלמא דהקשו שם בתוס' מ"ש משלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל דפטור ותירצו דשם הוי מחוסר מעשה וכאן לילה אין מח"ז כמבואר כאן וא"כ כיון דלילה לא הוי מח"ז לענין לילה אם כן אף דהוי מח"ז מחמת קודם ח' ימים חייב כיון דראוי לבא בפנים ולילה לא הוי מח"ז אבל מח"ז דמבואר בר"מ תוך ז' או זב וזבה בתוך ימי ספירתם דהוי בימים הקודמים אם כן הוי מח"ז אבל בלילה הקודמת לא הוי מח"ז ע"כ כתב הר"מ דמחוסר זמן בתוך ז' ימים אבל בליל ח' חייב אף אם הוי מח"ז אם כן אין נ"מ לדינא אם פסול מחמת מח"ז או מחמת לילה ע"כ לא הביא הר"מ זה וכאן בזבחים מבואר זה בדף י"ב דלילה לאו מח"ז. אך קשה על הר"מ כיון דפסק מח"ז פטור בשחט בחוץ אך כתבתי דבליל ח' נהי דהוי מח"ז מכל מקום כיון דלילה לאו מח"ז הוא ע"כ חייב בשחט בחוץ הא באמת הר"מ פ"ג ממחוסרי כפורים פסק כחזקי' דלילה מחוסר זמן הוא וע' פ"ב מהל' חגיגה אם כן לדידי' גם בלילה א"ח משום ש"ח דהוי מחו"ז. אך לפ"ז צ"ע על פסק הר"מ דפוסק דהשוחט בלילה חייב תתעורר קושית התוס' מ"ש משלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל דפטור ולהר"מ לא יספיק תי' התוס' כיון דלילה אינו מח"ז דהוא עצמו פוסק דלילה מח"ז. ואפשר יש להר"מ חילוק אהא דחייב שוחט בלילה על כל פנים לפי פסק שלו דשוחט בלילה חייב ומח"ז פטור ואי אמרינן כר' אפטרוקי דבלילה הוי מח"ז פטור (אם) [אף] בליל ח' אם כן הו"ל להר"מ להביא הדין ולחלק בין לילה לליל השמינית ואדרבא מלשונו בהמעה"ק נראה דוקא תוך ז' הוי מחו"ז ולא בליל ח' וצ"ע. והנה הרהמ"ח בסוף דבריו הביא בשם הר"מ דל"ד במקריב מח"ז עובר בעשה דה"ה במקדיש מחו"ז עובר בעשה והוא מבואר ביומא ס"ג ובזבחים ובחולין מרומיא דר"א דמתרץ יום להרצאה ולילה לקדושה. מבואר דקודם לזה אסור להקדיש מח"ז ובאמת הרב המחבר הבין בכוונת הר"מ שכתב שם וכן המקדיש מח"ז הרי הוא כמקדיש בע"מ עובר ואינו לוקה כמו שביארנו אם כן נראה בהדיא מדבריו דוקא דאינו לוקה מטעם שביאר כי הוא רק עשה אבל איסורא איכא ועובר בעשה. אך קשה כיון דאסור להקדיש מח"ז ומבואר שם בזבחים מחמת רומיא דקרא אמרינן לילה לקדושה יום להרצא' אם כן בלילה השמינית מותר להקדיש ולמה השמיט הר"מ דין זה דבליל השמינית יכול להקדישו. וז"ל הגמרא שם תני דבי ר"י ליל שמינית נכנס לדיר להתעשר וכדר' אפטרוקי כו' הא כיצד לילה לקדושה יום להרצאה והנה לא הביא כאן הר"מ והרהמ"ח ד"ז דלילה מותר להקדישו. וכן לקמן פ"ו מה' בכורות כתב הר"מ דאין מח"ז נכנס לדיר להתעשר ולא הביא דבליל שמינית נכנס להתעשר וע"ש בכ"מ שתמה על רבינו שהשמיט זה. ולפמ"ש לעיל לק"מ דבגמרא שם מבואר דר"פ אמר אפילו תימא מאורתא לילה אין מח"ז כדתני דבי ר"י ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר וכדר' אפטרוקי כו' הא כיצד לילה לקדושה כו' ופירש"י אף דלא חזי להקרבה עד הבוקר מכל מקום בלילה יכול להקדיש דלילה לאו מח"ז וא"כ כיון דהר"מ הכריע דהלכה כחזקיה דלילה הוי מח"ז אם כן גם בליל ח' א"י להקדיש ואינו נכנס לדיר להתעשר כיון דלילה מחו"ז היא כמבואר שם בהדיא ע"כ כיון דהכריע כחזקי' ע"כ לא ס"ל הדרשא דרא"פ אם כן גם בלילה א"י להקדיש ע"כ לא הביא הר"מ כאן ולא בהלכות בכורות דבלילה יכול להקדיש כי לדידי' בליל השמיני א"י להקדיש וגם אינו נכנס לדיר להתעשר אם כן כיון דלדידי' רומיא דרא"פ לאו רומיא הוא אם כן כאן שכתב דמיום השמיני והלאה חזי ממילא נשמע דקודם השמיני אף בליל השמיני הוי מח"ז אם כן בודאי א"ח מחמת ש"ח בליל השמיני. ומ"ש בתוך שבעת ימים בהמעה"ק אינו דקדוק כ"כ. ומכל מקום צ"ע דה"ל לפרש זה אבל ז"ב דלשיטת הר"מ אסור להקדישו בלילה וגם אינו נכנס לדיר ול"ק קושית הכסף משנה כנ"ל נכון בעזהשי"ת. והנה אף דאסור להקדיש מח"ז מכל מקום אם עבר והקדישו הרי הוא הקדש וכ"נ מלשון הר"מ שדימה אותו לבע"מ עובר והתם הוי הקדש כמ"ש שם קודם לזה. ונראה דקדיש הגוף בהגיע הזמן וע' זבחים קי"א ע"ב בתוס' ד"ה היתר כתבו בהדיא כאן דאם עבר והקדישו הוא קדוש אף לרבא דסובר כל מלתא דא"ר ל"ת אעל"מ מכל מקום יש איזה טעם ע"ש בתוס' וכ"כ תוס' תמורה דף י"ט ע"ב ד"ה והא מח"ז דבדיעבד קדיש דיליף מבכור ע"ש ובמקומות הנרשמים:

והנה הרהמ"ח לא הביא כאן דבכלל עשה זו הוא ג"כ שעיר המשתלח דמרבינן מקרא זה כמבואר ביומא דף ס"ג דפסול במח"ז וכן בודאי אם עבר והגריל ושעיר א' היה מח"ז ונפל עליו הגורל לעזאזל מכל מקום עבר בעשה דהקדיש מח"ז וע"ש בש"ס וגם אפילו באם נעשה מח"ז לאחר הגרלה פסול ע"ש והר"מ מביא זה שפסול מח"ז בשעיר המשתלח בה' עיוה"כ וכציור הש"ס דמשכחת לה לאחר הגרלה. וגם אינו מבואר בהרהמ"ח אם פרה אדומה בכלל עשה זו והנה ודאי דפרה צ"ל בן שלש או ד' שנים כמבואר במס' פרה ור"מ הפ"א אך אם עובר בעשה אם הקדישה לפני שמונה ימים כיון דחטאת קרי' רחמנא או אפשר לאו לכל הענינים כמו שהארכנו לעיל ועיין ר"מ פ"א מה' פ"א ה"א כתב ואין לוקחין עולה כו' כ' שם בהשגות א"א לא מה"ש הוא זה אלא שאין מקדישין מח"ז למזבח וזו קרויה חטאת וכשם שאין מקדישין בע"מ כך אין מקדישין אותה מח"ז ואמור רבנן לילה לקדושה יום להרצאה ליל שמיני מקדישין אבל לא יום שביעי עכ"ל הראב"ד. מבואר בהדיא דגם פ"א הוי בכלל עשה זו שלא להקדישה מח"ז. והר"מ נראה דאין חולק ע"ז ע"ש בכ"מ נראה מדבריו דאף לאחר שמונה ימים כ"ז שהיא עגלה אסור להקדישה דהו"ל מחו"ז כיון דאינ' ראוי להקרבה כמו תורים שלא הגיע זמנם. וגם מבואר בדברי הראב"ד דגם להקדישה בע"מ שוה לקדשי מזבח ועיין לעיל מצוה רפ"ה. וגם מבוא' בדבריו דפוסק כרומיא דרא"פ דלילה לקדושה אם כן סובר דלילה לאו מח"ז הוא כמבואר שם בגמרא לא כהר"מ כמ"ש לעיל. ומ"ש דיום להרצאה גם נ"מ לדידיה אף שפוסק בפח"י מפסהמ"ק דהשוחט בלילה פטור משום ש"ח אף בלא מח"ז מכל מקום הא כ' שם שאם שחט בלילה בחוץ והעלה משחיטה זו ביום חייב ע"ש ובמח"ז ודאי פטור אי שחט והעלה [ביום] אם כן בליל ח' אם שחט אף אם העלה ביום מכל מקום פטור ע"ש ואין כאן מקומו. והנה בתוס' זבחים י"ב הקשו דבתמורה אמרינן דקדושה חלה על עוברין והיאך קדוש הא הו"ל מח"ז והניחו בקושיא. ובאמת כבר כתבתי דבדיעבד מח"ז קדוש אך בתמורה דף י' ע"ב הקשו ביותר ביאור דמבואר בבכורות דמותר לכתחלה להקדיש עובר במעי אמו והא ה"ל מח"ז ותי' דקודם שנולד מצי מקדיש ליה ומייתי לה בבכורות מקראי עכ"ל והבאתי לעיל. וראיתי בשער המלך כאן תמה על המ"ל שהבאתי לעיל שנסתפק בכלו לי' חדשיו אי שייך מח"ז והוא הביא גמ' מפורשת בחולין דף ע"ה דפליגי ר"י ור"ל בהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב מבן ט' חי דר"י סובר חלבו כחלב בהמה דחדשים גרמו ור"ל סובר חלבו כחלב חי' דחדשים ואוירא גרמו איתיבי' ר"ל לר"י מה חלב ושתי הכליות האמורים באשם מוציא מכלל שליל כי אשם הוא זכר אף כל מוציא מכלל שליל בשלמא לדידי מש"ה מיעט רחמנא אלא לדידך דחלבו כחלב בהמה אמאי מיעט רחמנא וליקרב א"ל מידי דהוי אמחו"ז. אם כן חזינן אף דמיירי שכלו חדשיו מכל מקום מטעם מחו"ז ובאמת לפמ"ש בשם התוס' אם כן קשה לר"י היאך הוי מחו"ז הלא במעי אמו ל"ש מח"ז וכמו לענין הקדש ל"ש מחו"ז אם כן לענין הקרבה נמי. אלא באמת ל"ק דהפשט כ"ה דבאמת התורה מיעטה שליל מגזירת הכתוב דנלמד מאשם ואדרבה מכאן מוכח כסברת התוס' דאי שייך מח"ז במעי אמו ל"ל למעוטי שליל א"ו במעי אמו ל"ש מח"ז רק דהוא מקשה לר"י כיון דלר"י בהמה מעלייתא הוא למה מיעטו התורה ונילף מדמיעטו התורה ע"כ חלבו כחלב חי'. וע"ז מתרץ אף דחלבו חלב בהמה מכל מקום מצינו דהתורה מיעטה מח"ז דיצא לאויר אף דבהמה מעליותא הוא מכל מקום גזירת הכתוב אם כן ה"נ אף דחלבו כחלב בהמה וגם מח"ז ל"ש מכל מקום מיעט התורה מחלב ושתי הכליות באשם וכ"ה גזירת הכתוב אבל באמת מח"ז לא הוי כ"ז שהוא במעי הבהמה כסברת התוס' אם כן אין ראיה מהגמרא והדומי' מהגמ' יוכל להיות כמו מח"ז אף בלא כלו חדשיו דלל"ק דר"י הרי הוא חלב גמור דאוירא גרמי מכל מקום מיעטו קרא אם כן ה"נ עמ"מ ולחם משנה פ"ז מהמ"א. אך ברש"י מבואר זה להדיא שכתב מ"ד אמח"ז דיצא לאויר וכלו לו חדשיו ודכ"ע בהמה הוא ופסלי' רחמנא מהקרבה כל שבעה אם כן מבואר להדיא מדבריו כן דאף בכלו חדשיו אסור מח"ז. ונראה דעגלה ערופה אין נפסל מחמת מח"ז ואין דין זה נוהג עיין ר"מ פ"י מה' רוצח כתב דעד ב' שנים כשרה ולא נזכר דין זה דמח"ז נראה דאינה פסולה ובכמה דברים לא הוי דומיא דקדשים דאין המום פוסל ע"ש במ"ל לענין שעות כתב דשאני עגלה ערופה דאינה מקדשי מזבח וכמה קולות מצינו בעגלה ערופה ע"כ גם שעות אין פוסלות בה אם כן לענין זה נמי ואם היה נוהג הו"ל להר"מ לבאר זה. ובכלל עשה זו ג"כ או"ב דהשני הו"ל מחו"ז אם שחט לקרבן חוץ מה שעובר על הלאו דאו"ב עובר ג"כ בעשה זו והקרבן פסול כמבואר בפאו"ב בחולין והר"מ לא הביא זה כאן וע' פח"י ממעה"ק ובחולין קט"ו ובר"מ פי"ב מה' שחיטה. ושם פאו"ב מקשה הש"ס דלילקי באו"ב משום מח"ז וע"ש ברש"י דגם על השחיטה חייב משום מחו"ז כמו בע"מ דחייב על השחיטה ולפי מסקנת הש"ס דהכתוב נתקו לעשה אם כן עובר בעשה על השחיטה ג"כ ועי' בחלין רפאו"ב בתוסד"ה מנין כו' אם כן כל מח"ז עובר בעשה על השחיטה גם כן ע"כ צ"ע בדברי הרהמ"ח בסוף שכ' דנוהג בזכרי כהונה כו' ולהר"ם דגם המקדיש עובר נוהג בין בכהנים בין בישראל ובאמת בלא מקדיש נוהג גם בישראלים דשחיטה כשרה בזרים ועובר על עשה בשעת השחיטה כנלע"ד פשוט וברור. וע"ש בתוס' שהקשו ל"ל קרא לאו"ב במוקדשים הא בלאו הכי אין עשה דוחה ל"ת ועשה לאו דאו"ב ומח"ז. ובאמת לפי דעת הרשב"א והובא כ"פ בחיבורי כיון דמח"ז הוי לאו הבא מכלל עשה אם כן דינו כלאו והוי כשני לאוין וכבר הבאנו בחיבור הזה אם דוחה שני לאוין שיטות בזה. וגם דהתו"ס אינם מובנים לי מ"ש אפילו אי לאו קרא ידענא דנוהג במוקדשים ואי דעשה דחי הל"ת הא הוי לאו ועשה דמח"ז. דבשלמא בכל מח"ז כגון לפני ח' ימים שייך שפיר לומר דהוי עשה אבל באו"ב מ"ט הוא מחו"ז רק מחמת גזירת התורה דאינו ראוי היום משום אותו ואת בנו אם כן כיון דהעשה דפסח דוחה הל"ת ממילא אין כאן מח"ז דכאן העשה תלוי בהל"ת ואינה בפ"ע רק מכח הל"ת ואם דחי הל"ת ממילא אין כאן עשה ולא נדחה העשה מכח דיחוי העשה רק נסתלק מאלי' דליכא עשה כלל כי אינו מח"ז אם נדחה הל"ת וצ"ע כעת אך אין כאן מקומו להאריך ולעיין. ותדע לך וכי תעלה על הדעת דפסח ידחה עשה דמח"ז כגון שמונה ימים אף דעשה החמור דוחה העשה הקל רק כיון דבאמת התורה פסלה מח"ז ל"ש דיחוי אם כן כאן ע"כ כיון דראוי רק מחמת הלאו שייך דיחוי אם כן אי נדחה הלאו ממילא העשה נבטל דלא הוי מח"ז כלל וז"פ ודברי התוס' צ"ע כעת:

ב[עריכה]

מדיני המצוה כו' שתורים שלא הגיע זמנם כו'. וכן בני יונה גדולים הרבה נחשב כמום מבואר שם בר"מ דתורים שלא הגיע זמנם בכלל מצוה זו ובני יונה שעבר זמנם מחמת מום אף דאין מום פוסל בעופות גזירת הכתוב מן התורים עי' בכ"מ:

ג[עריכה]

ודרך כלל כו' שתחלת הציהוב כו' לפי שהוא גדלות כו'. דברי הרהמ"ח צ"ע דזה אבעיא בש"ס דחולין אם תחלת הציהוב ספיקא הוא דהיינו שספק אם גדול או קטן או ברי' הוא היינו דיצא מכלל קטנות ולכלל גדלות לא בא ונ"מ אם אמר הרי עלי מן יונים או מן תורים והביא תחלת הציהוב שבזה ושבזה אי אמרינן ספיקא הוי נפיק ואי אמרינן ברי' הוא לא נפיק והוא אבעיא דלא אפשיטא והר"מ פט"ז מהמעה"ק פסק דאם אמר מן יונים או מן תורים ה"ז ספק. ועיין בכסף משנה כיון דהאיבעי' לא נפשטא. ואיך כת' הרהמ"ח בפשיטות דיצא מכלל קטנות דהיינו ברי' אם כן לדידי' באמר מן ב"י או מן התורים והביא תחלת הציהוב בודאי לא יצא. ובאמת הוי אבעיא דלא אפשיטא והוי ספק קטנים או גדולים וצע"ק:

ד[עריכה]

ודרז"ל כו' תחת אמו פרט ליתום כו'. כ"ה לשון הר"מ פ"ג מהא"מ ה"ד ועי' בחולין ל"ח מקשה הש"ס האי חולין ה"ד אי דמתה ואח"ז נולד מכי יולד נפקא דהיינו אם לאח"מ הו"ל יוצא דופן אלא מיירי בזה פי' לחיים וזה פי' למיתה וע"ש בתוס' אף דא"א לצמצם מכל מקום שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשי' וא"כ צ"ע על הר"מ והרהמ"ח שכתבו סתם דיתום היינו שנולד אחר שנשחטה אמו. ובאמת זה לאו מטעם יתום אלא בכלל יוצא דופן וע"ש בהלכה י' וי"א דכ' הראב"ד מ"ט לא תני יתום אחר שנשחטה אמו. ובכ"מ כתב בשם הר"י קורקוס שכ' כיון דיתום היינו זה פי' לחיים וא"כ א"א לצמצם השמיט רבינו ועיין במ"ל שם לענין דינא השמיט אבל כאן הלימוד ועל אחר שנשחטה א"צ הלימוד למה כתב זה ובפרט דאין דרך רבינו הגדול לנטות מדברי הש"ס. וגם זה אם נשחטה אמו פשיטא דאינו ראוי להקרבה דה"ל בן פקוע והוי כבישרא בדיקולא כמבואר בחולין דע"ד. אלא זה י"ל דכוונת הר"מ לאו דוקא נשחטה אמו אלא אפילו מתה אמו עבכ"מ שהרגיש בזה. ובשער המלך בפרק זה הקשה על הר"מ שמנה הפסולים להקרבה ולא מנה בן פקוע וכ' שדעת רבינו כרש"י דב"פ הוא בכלל יוצא דופן אבל התוספות השיגו על רש"י בחולין דף הנ"ל ע"ש ואיני מבין כוונתו דזה הוא גמ' ערוכה בחולין דל"ח דב"פ ה"ל יוצא דופן ורש"י בעצמו מביא גמרא זו. אך התוספות כוונתם דלאו מטעם יוצא דופן דזה מרבינן מתפדה רק ב"פ הרי הוא כשחוט ע"ש ברמב"ן. וגוף הקושיא שלו כבר מבואר בהשגת הראב"ד למה לא מנה יתום, ויתום לדברי הר"מ היינו לאחר שנשחטה אמו. על כל פנים דברי הר"מ והרהמ"ח צ"ע בתרתי חדא דלאחר שנשחטה מבואר בש"ס דהוי יוצא דופן. והשני דלאח"ש הוי בלאו הכי בן פקוע והוי כבישרא בדיקולא רק במתה אמו דניתר בשחיטת עצמו אם כן לא הוי ב"פ מכל מקום הוי בכלל י"ד ויתום לא הוי אלא בזה פי' כמבואר שם בחולין וצ"ע. והנה ד"ז דיוצא דופן ויתום נוהג גם כן בפרה אדומה עיין ר"מ פ"א מה' פ"א אף דאין מבואר שם יתום מכל מקום כיון דכללא כייל דכל הפוסל בקדשים פוסל בפ"א אם כן זה ג"כ אבל בעגלה ערופה נראה דאינו פוסל כי הרבה דברי' אינם פוסלים בע"ע עיין ר"מ פ"י מהלכו' רוצח שנראה דב"פ כיון דהוי כבישרא בודאי פסול בע"ע ג"כ ובעזה"י יתבאר לקמן. ואני מסופק להסוברים דאין פודין פ"ח בשה ב"פ דהוי כשחוט עיין ר"מ ה' ביכורים ובטוש"ע סי' שכ"א אם נשחטה אמו ונמצאת טרפה דקיימא לן הוולד ניתר בשחיטת האם וד' סימנים אכשר בה רחמנא עי' בחולין וביו"ד ומבואר שם דמ"מ מהני שחיטת אמו לטהרה מידי נבלה היינו אם הוולד מת אח"כ מכל מקום אינה נבלה כי לזה הועילה שחיטה דאם, אם פודין בשה כזה כיון דלא איקרי בישרא בדיקולא כי הוא טעון שחיטה א"ד כיון דאינה נבלה הוי שחיטה קצת. וכן לענין עגלה ערופה שכתבתי דב"פ ודאי פסול אם נולדה לאח"ש אמו הטרפה אם כשרה דלא הוי כבישרא בדיקולא ובעזהי"ת יתבאר כ"א במקומו. עוד נלמד מכתוב זה שור פרט לכלאים. או עז פרט לנדמה. והובא כאן בר"מ ועיין במהרי"ט אלגאזי פ"ה פלפול ארוך בענין נדמה שהקשו התוס' תפ"ל דהוי בע"מ והוא רצה לחלק דנדמה גמור דהיינו עז בן כבש לאו בע"מ הוא. אבל אם מקצת סימני' דומים לאמו הו"ל בע"מ ובר"מ מבואר דבכ"ע הו"ל בע"מ ומכל מקום אין לוקין כמו מח"ז דהכתוב נתקו לעשה ע"ש. והרהמ"ח לא הביא כלאים ונדמה וע"ש באריכות ומכל מקום א"ל. ולא נתבאר אי עובר ג"כ על הקדש ביוצא דופן וכלאים ונדמה א"ד דוקא מח"ז דמרבינן מתיבת קרבן אבל דברים אלו א"ע על הקדשן וצ"ע. וע"ע (או) כלאים או נדמה כשרי' ויתבאר לקמן במצות ע"ע. ופ"א דינה כקרבנות עיין ר"מ פ"א מהפ"א:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון