מנחת חינוך/רסו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא ישא כהן בין כ"ג כו'. אלא כשנשא' ובעלה כל דינים אלו מבוארין בר"מ פי"ז מהא"ב ופח"י באריכות. והנה דעת הר"מ והרהמ"ח לקמן מצוה רע"ד דאם נשא כהן אפילו כה"ג בקדושין לחוד בלא בעילה בודאי אין חיוב מלקות וזה מוסכם אליבא דכ"ע דהלכתא כוותי' דרבא נגד אביי בקדושין ע"ח דבקדושין לחוד ליכא מלקות אך בבעל בלא קדושין דעת הר"מ והרהמ"ח דהג' נשים גרושה זונה וחללה בין כה"ד בין כה"ג אינו חייב עליהם בבעילה לחוד בלא קדושין ומ"ש הרהמ"ח דאינו חייב עד שיבעלנה לאו דוקא בקדושין לחוד אלא אף בבעילה לחוד אין לוקין וע"ש בהה"מ טעם הר"מ דהלאו לא שייך בכה"ד דלא כתיב גבי כה"ד וגם כה"ג בג' נשים כיון דמחוללת ל"ש גבי' לאו דלא יחלל רק לא יקח ע"כ אינו חייב בבעילה לבד רק כה"ג באלמנה כמבואר לקמן בעזה"י וע"ש במ"מ שדברי הר"מ תמוהים דמבואר שם בקדושין דע"ח דעל גרושה נמי לוקה משום שני שמות היינו לא יקח ולא יחלל ועיין בפ"י ובאחרונים שהאריכו בזה ליישב דעת רבינו. ודעת הראב"ד והרמב"ן דכה"ד וכן כה"ג בג' נשים אלו שוים לכ"ג באלמנה ודעתם דאם קידש לחוד אינו לוקה אבל בעילה לחוד לוקה בכולן משום הלאו לא יחלל וקידש ובעל חייב שתים בכל הנשים בין כ"ג בין כה"ד כמו כ"ג באלמנה לשיטת הר"מ. והנה לפי דעת הרמב"ן שהביא הרב המגיד שוה כה"ד וכ"ג בשלשה נשים לכ"ג באלמנה לגמרי אבל מדברי הראב"ד מבואר דמודה להר"מ דלאו דלא יחלל לא שייך בשלשה נשים הללו בין כ"ג ובין כה"ד כיון שמחוללת כבר לכהונה רק באלמנה לכה"ג כיון שמחללה אפילו לכה"ד אך לוקין בבעילה לבד משום דולא יחלל זרעו דהבנים הם חללים והוא מחלל הזרע ע"כ סיים הראב"ד שם בהשגות בגמר ביאתו ע"ש אם כן אינו חייב על העראה בלבד כלל כה"ד וגדול בלא קדושין רק בקדושין חייב משום לא יקח בודאי חייב על העראה אחר קדושין דחייבי לאוין אתרבי לענין העראה בפ' הבע"י וע"ש בקדושין דמבואר שם דבגמר ביאתו חייב גם משום חילול זרעו והר"מ לא הביא זה דכ"ג יהיה חייב בגמר ביאתו עוד מלקות משום זרע ועיין במ"מ הטעם. וכן ראיתי בפ"י שנראה מדבריו דעת הראב"ד כמ"ש אם כן צ"ע על הרב המגיד איך כלל שיטת הראב"ד עם הרמב"ן בחדא מחתא דלדעת הרמב"ן חייבים על שלשה נשים אף בלא גמר ביאתו משום חילול דידה אבל לדעת הראב"ד אינו חייב אלא אם גמר ביאתו משום חילול הזרע ומכל מקום מודה הראב"ד דכ"ג באלמנה אינו לוקה שתים אף בגמר ביאתו דאין לוקין ב' מלקיות משם א' כמבואר במ"מ שם ובפ"י ומה דמקשה הש"ס ולילקי נמי משום חילול זרע ע"ש בפ"י דהקושיא הוא על שאר הנשים ע"ש. ודעת הרב המגיד שם דיש חילוק בין כ"ג לכה"ד דכ"ג חייב אף בג' נשים הנ"ל בבעל לחוד משום לא יחלל וקידש ובעל חייב שתים משום לא יקח ולא יחלל כמו שהוא חייב באלמנה ואין חילוק בכ"ג בין אלמנה לג' נשים הנ"ל שלא כדעת הר"מ. ובכה"ד ליכא לאו דלא יחלל ע"כ קידש ובעל א"ח אלא א' משום לא יקח. בעל ולא קידש אינו חייב כלל דהלאו לא יחלל לא נכתב גבי כה"ד כדעת הר"מ. וקידש ולא בעל אינו חייב בין כ"ג ובין כה"ד. הכלל דעת הרב המגיד מכריע דכ"ג לא כדברי הר"מ ובכה"ד כדברי הר"מ ומשום הלאו דחילול זרע בגמר ביאתו נראה דעת הרב המגיד דאינו חייב ע"ש במ"מ שכתב הטעם דחילול זרע לא שייך אלא כשנולד הזרע.
היוצא מזה בקיצור דיש בזה ד' שיטות לפ"ד דעת הר"מ וכן הרהמ"ח דדוקא כ"ג באלמנה חייב בבעל לבד וכן בקידש ובעל חייב שתים אבל בג' נשים הנ"ל בין כ"ג ובין הדיוט אינו חייב בבעל לבד אף בגמר ביאתו ובקידש ובעל אינו חייב אלא אלא א' בג' נשים הנ"ל בין כ"ג ובין הדיוט. ודעת הרמב"ן דאין חילוק בין כ"ג ובין כה"ד הכל שוה לאלמנה בכ"ג דעל הבעילה לבד חייב ואפילו בהעראה ובקידש ובעל חייב שתים ודעת הרב המגיד דבכ"ג חייב בכל הנשים הפסולות דהיינו ג' נשים הנ"ל כמו אלמנה וחייב הכ"ג בבעילה לחוד מלקות ובקידש ובעל חייב ב' מלקיות אבל כה"ד אינו חייב בג' נשים האסורות לו בבעל לבד וכן קידש ובעל א"ח אלא מלקות א' כי בכה"ד ל"ש הלאו דלא יחלל וכולם אין מחלקין בין גמר ביאתו ובין העראה ודעת הראב"ד גבי כ"ג באלמנה מודה להר"מ וכולם סוברים כן דחייב בבעילה לבד ובקידש ובעל חייב שתים אף בהעראה מחמת חילול דידה ואפשר אף בגמר ביאתו אינו חייב על חילול זרע כי שני הלאוין חילול דידה וחילול זרעה הם משם א' כמ"ש הפ"י וכה"ד בג' נשים אם בעל לבד ולא הי' רק העראה אינו חייב כלל כי חילול דידה ל"ש כסברת הר"מ כיון דפסולים קודם לכהונה אבל אם הי' בקדושין לוקין משום לא יקח אבל אם הי' בגמר ביאה חייב על הביאה לבד משום חילול זרע ובקידש ואח"כ גמר ביאתו חייב שתים משום לא יקח ומשום חילול זרע. ודע הא דלשיטת הר"מ דבג' נשים אינו חייב בבעל לבד לאו דוקא איסורי כהונה אלא אפילו פסולי קהל סובר הר"מ דאינו חייב בבעילה לבד היינו ממזר ושאר פסולי קהל כמבואר בדבריו פט"ו מה' הנ"ל וקושית חכמי לוניל מפורסמת מכתובות פ' אלו נערות אי כר"י קשיא ממזרת ע"ש בהה"מ ובכ"מ והדברים ארוכים אין כאן מקומו. וע"ש בכ"מ בשם בנו של רבינו הר"מ דאף דאינו חייב בבעל לבד בפסולי קהל וכהונה דוקא משום לאו דפס"ק ופ"כ אבל לוקין משום קדשה וע"ש שכתב דצריכים להתרות בו משום לאו דקדשה. ונראה דנ"מ נמי דאינו חייב על העראה בלאו דקדשה כמבואר באחרונים דעיקר איסור קדשה משום ומלאה הארץ זימה אח נושא כו' וזה ל"ש אלא בגמר ביאה אבל משום ח"ל חייב אף בהעראה כמבואר בפ' הבע"י. והנה לשיטת הראב"ד דחייב על גמר ביאה מחמת חילול זרע כמבואר בגמרא שם דגמר ביאתו חייב משום ולא יחלל זרעו נראה דאף בגמר ביאתו ולא הוציא זרע אינו חייב על לאו זה וע' תוס' יבמות דנ"ה ע"ב ד"ה אינו כתבו גבי שפחה חרופה אף דכתי' ש"ז חייב על גמר ביאה אף בלא הוצאת זרע נראה דוקא שם דהכי גלי קרא אבל כאן דעיקר הלאו משום חילול הזרע אם כן אינו חייב אף על גמר ביאה בלא הוצאת זרע ומה שמבואר שם בגמרא בלא גמר ביאתו היינו בלא גמר אינה ראוי להתעבר כלל כמבואר ביבמות שם בתוס' והוא מלתא פסיקתא דאינו חייב אבל באמת אף בגמר ולא הוציא זרע א"ח בלאו הזה. וערש"י יבמות שם פי' ביאת מירוק גבי שפחה שמזריע נראה שלא כדעת תוס' ואפשר דלרש"י הוא מלתא דלא שכיח כלל להיות גמר ביאה בלא הוצאת זרע ועמ"ל פט"ו מהלכות אישות ה"ד ד"ה הי' הבן ואין כאן מקומו להאריך בענינים אלו על בוריין.
והנה על הלאו דחילול זרע כ' הרהמ"ח דאביי ורבא פליגי דאינו חייב על הלאו הזה וכתב הטעם דאין הלאו אלא כשנולד הזרע וע"ש כוונתו אפשר דאף אם נולד הזרע מכל מקום אין לוקין דהי' התראת ס' בשעת בעילה דלמא לא תלד ואף דאגלאי מלתא למפרע לא הוי ה"ס כמ"ש התוס' יבמות דף פ' גבי אכל חלב ונולדו לו סימני סריס מכל מקום התוס' בעצמם בנדה גבי מופלא סמוך לאיש לית להו הך סברא. וכבר התעורר בזה המ"ל ה' סנהדרין וסובר הרב המגיד כסברא זו דהוי ה"ס. אך לדעת הראב"ד דהוא סובר דלוקין על גמר ביאה משום חילול זרע אני מסתפק אם אין לוקין אלא בנולד הוולד או תיכף כיון שראוי להוליד עבר על הלאו הזה. ונ"ל כיון דהראב"ד תופס סברת הש"ס ובש"ס מוקי לה שלא גמר ביאתו ונראה דגמר אף דלא נתעברה אעפ"כ בכל ענין חייב כיון דראוי להתעבר ובפרט אם נאמר כסברת התוס' בנדה דהוי ה"ס אם כן ע"כ דסברת הש"ס דחייב תיכף אם כן דעת הראב"ד ג"כ היא כן. אך דוקא בראוי להתעבר אבל בהעראה דאינה ראוי' להתעבר כמבואר בתוס' יבמות שם ובמ"ל פט"ו מה' אישות א"ח משום ח"ז ובאמת לפ"ז יכול הש"ס למצוא הרבה אוקימתות מה שאינו חייב על הלאו דחילול זרע כגון שבא על הקטנה יותר מג' שנים דחייבים עליה אך דעל הלאו דחילול זרע אינו חייב דאינה ראויה להוליד או בסריס או בהיא איילונית אלא דחדא מינייהו נקט דאם אינה ראוי להתעבר אינו חייב על לאו זה אם כן לדעת הראב"ד דסובר כן אינו חייב ככל ח"ל דחייב אפילו אם הבועל קטן רק מבן ט' שנים ומעלה והנבעלת קטנה מבת ג' שנים ומעלה וכן הבועל את הטריפה כמבואר בר"מ פ"א מה' אבל. אבל כאן אם בא הכהן על א' מג' נשים אלו והיא קטנה מבת ג' ומעלה פטור על הביאה לחוד כיון דאינה ראוי' להוליד וכן אם הוא קטן מבן ט' ומעלה דג"כ אינו ראוי להוליד כמבואר בסנהדרין היא פטורה אף שהיא גדולה בת עונשין אף דכל האיסורין היא לוקה אם היא גדולה והוא קטן וכן אם הוא סריס או היא איילונית או הוא טרפה אם נאמר דטרפה זכר אינו מוליד (וכבר פלפלו האחרונים) או האשה טרפה אינה מולדת פטורים מלאו הזה לדעת הראב"ד בבעילה לחוד רק בקידש ג"כ דחייב משום לא יקח וצ"ע בדינים אלו כי הם עמוקים מני ים. והנה לשיטת הר"מ דבעינן קידש אם כן כהן קטן או חרש ושוטה דאין לו קידושין אם כן אף האשה אינה לוקה. אך כ"ג באלמנה אף שהוא קטן מכל מקום האשה לוקה כמו כל העריות ומשכחת לה כ"ג קטן לשיטת התוס' יומא ובכ"מ דכ"ג נתמנה בפה אם כן אפשר דאף אם מנוהו בקטנותו ג"כ יש לו דין כ"ג אף דאינו עובד עד שיהי' איש ויקריב מנחת חינוך עיין ר"מ ה' כלי המקדש מכל מקום אינו מעכב כמבואר שם אם כן לכל דיניו הוא ככה"ג כנ"ל. והנה דינים אלו אלמנה לכה"ג או לענין ג' נשים לאו דוקא כ"ג אלא אף משיח מלחמה כמבואר כאן בר"מ והרהמ"ח לא הביאו והיא ברייתא ביומא דכהן משיח מלחמה מוזהר על האלמנה ומצווה על הבתולה אם כן לכל דינים אלו שביארנו בכה"ג משוח מלחמה שוה לו כנ"ל פשוט. והנה לדעת הרב המגיד שחילק בין כה"ג לכה"ד דכה"ג חייב בג' נשים הנ"ל בבעל לחוד וכה"ד אינו חייב על הבעילה לבד ע' בס' שעה"מ פ' הנ"ל הקשה מהברייתא קידושין דע"ז ע"ב דלא יאמר בכה"ג גרושה ואנא ידענא בק"ו מכה"ד כו' וע' רש"י הלא מהדיוטותו נאסרה עליו ע"ש. ולדברי הרב המגיד קשה אי לא נכתוב גבי כה"ג ה"א דדינו כמו גבי הדיוט דבעל לחוד אינו לוקה ע"כ כתבה התורה גבי כה"ג דאף בבעל לחוד ילקה ע"ש מה שתירץ ויש לפלפל בזה. והנה במ"ש לעיל דחייב על חילול הזרע אף בלא נתעברה בא לידי ס' תוס' רי"ד כ' כן בפירוש בדע"ח דאע"פ שלא נתעברה חייב כי הוא תלוי בידי שמים ומה שיש לו לעשות עשה ועל הביאה הזהירו הבורא ב"ה וז"פ. לפ"ז מש"ל דקטן וקטנה או שאר שאינם ראויים להתעבר אינם חייבים כמו דלא גמר ביאתו.
והנה קידש ולא בעל כתבנו לעיל דלכ"ע אין לוקין דהלכה כרבא שם. ואני מסופק אם יש איסור בקדושי פסולות לכהונה או אפילו איסורא ליכא ובשאר ח"ל ל"מ להחולקים על הר"מ וסוברים דבעל לוקין אף בלא קידושין דלא כתיב בהו קיחה אם כן הקידושין לא מעלין ולא מורידין נ"פ דאין איסור כלל לקדש ח"ל בכסף ובשטר אלא אפילו להאומרים דאין לוקין אלא בקדושין מכל מקום הקדושין בעצמן נראה דאין איסור כלל אך באיסורי כהונה בין לשיטת הר"מ בבעל אחר הקדושין לוקין משום לא יקח ולשאר השיטות לוקין ג"כ משום לא יקח ולא יחלל ג"כ אפשר כיון דהוציא הכתוב בלשון קיחה ואביי סובר דעל הקדושין בעצמן לוקין נהי דרבא פליג מן התורה נשוי פלוגתא רחוקה לומר דלרב' אפילו איסור' ליכא ובפרט לשון אין לוקה משמע מלקות הוא דליכא הא איסורא איכא. והנה בב"מ דף י' ע"ב גבי א"ב כהן דאמר לי' לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דאי משום בר חיובא האי לאו בר חיובא ואי מטעם דאי בעי עביד אי בעי ל"ע כו' נראה דהקדושין הם עבירה וע"ש בתוס' הקשו מאי נ"מ אי יש שליחות הא רבא סובר קידש אינו לוקה ותירצו ב' תירוצים א' דנ"מ בבעל אח"כ דלוקין אף על הקדושין כדמוכח בתמורה כו' והשני דהנ"מ לענין הקדושין דאי אין שליחות לאו קדושין נינהו ע"ש נראה משום דודאי יש איסור בקדושין לחוד דאי לא הוי כלל איסור' מאי דבר עבירה איכא בשלח שליח לקדש אע"כ איסור דאורייתא איכא אך התוס' מקשים למאי נ"מ אם יש שליחות דחייב שולחו או אין שליח דחייב השליח הא אין לוקין על קדושין ותירצו דנ"מ אם בעל אח"כ אי אמרינן דתלי בבר חיובא אם כן יש שלד"ע וחייב המשלח על הבעילה אח"כ ואי תלוי באי בעי עביד אין שליח ולא מחייב שולחו (ולא קאמר הש"ס דחייב השליח דלמה יתחייב כיון דעל הקדושין אינו חייב כלל) ותי' הב' דנ"מ לענין הקדושין אבל לשני התירוצים הקדושין הם בעצמן איסור וכן בתמורה ד"ה ע"ב דמקשה הש"ס לרבא דסובר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד א"ע ל"מ והרי אלמנה לכה"ג ותנן כל מקום שיש קדושין כו' ולרבא לא יתפסו הקדושין נראה ג"כ דאיסור איכא דאלא"ה אפילו לרב' תופסין הקדושין דהוא עצמו סובר דקידש אינו לוקה אם כן מאי לא תעביד אמר רחמנא בקדושי כסף ושטר אע"כ דאיסורא איכא וכן בתוס' שם בב"מ שכתבו דישראל המקדש גרושה לכהן עובר על לפ"ע נראה דתיכף האיסור בשעת קדושין דאלא"ה רק אם בעל אח"כ חל איסור למפרע מאי לפ"ע שייך הא לפ"ע לא שייך רק בקאי בתרי עברי דנהרא אבל אם יכול ליקח בעצמו ל"ש לפ"ע דבידו שלא לבעול ואם בעל אח"כ מאי לפ"ע עבר השליח אע"כ דאיסור' איכא תיכף בשעת הקדושין. ואח"ז ראיתי להריטב"א קדושין מ"ב מביא סוגיא זו דב"מ וכ' דלפ"ע ל"ש בזה דאפילו כהן עצמו לא עביד איסור כלל עד דבעיל וע"ש שיטתו שפי' הסוגיא דאין שלד"ע נראה מדבריו בפירוש דאפילו איסורא ליכא בכהן המקדש נשים פסולות והסוגיא בתמורה צ"ל כיון דבעיל אח"כ עובר למפרע ע"ש בריטב"א דע"ח ע"ב א"ע ל"מ וצ"ע דין זה. וגם מדהתו"ס בתירוץ שכתבו דאם בעל אח"כ לוקין אף על הקדושין כדמוכח בתמורה ד"ה ומאי ראי' משם דלמא שא"ה דהקדושין בעצמם אסורים נראה ג"כ מדבריהם דאפילו איסורא ליכא רק אם בעיל אח"כ וקושית הש"ס כיון דבעל אח"כ ה"ל איסורא למפרע ומכל מקום צ"ע כיון דמתחלה כתבו דלפ"ע עובר נראה דאיסורא איכא דאלא"ה ל"ש לפ"ע כמ"ש הריטב"א וצ"ע. וע' רש"י ב"מ שכ' ומשעת הקדושין עובר משום לא יקחו וקצ"ע.
ואם קידש ח"ל בביאה דהיא ביאת איסור אי הוי קדושין ע' בשער המלך קונטרס חופת חתנים האריך בזה ומביא ד' הר"ן דנראה דביאת איסור אינה קונה והוא השיג עליו מכ"מ דח"ל מתקדשים בביאה וכ' דאף הר"נ מודה בזה עפ"י סברת המהרי"ט דאי לא מתקן האיסור גם רבא סובר אי עביד מהני אם כן ח"ל בביאה אינו מתקן האיסור ע"כ הוי קדושין וע"ש בטעם המלך דתלי' בפלוגתת הר"מ והראשונים דלשיטת הר"מ דאינו לוקה על הביאה רק עם קדושין אם כן אי לא מהני יתקן האיסור לא הוי קדושין אם קידש בביאה ולהראשונים לא יתקן האיסור אם כן מהני ותפסי הקדושין ע"ש באורך. והנה אם כהן גירש אשתו או שהיתה זונה ואחר הגירושין בא עליה ובכ"מ קי"ל דהמגרש אשתו וחזר ובא עליה דהוי קדושין ודאי דחזקה אין אדם עבב"ז ע' אה"ע סי' קמ"ח וקמ"ט אבל כאן ל"מ לדעת הרדב"ז הובא במ"ל פ"י מה' גירושין היכי דהיתה נדה ל"ש חזקה זו כיון דאפילו מקדש אותה הוי ביאת עבירה אם כן כאן נמי אין אנו אומרים חזקה זו אלא אפילו להרשב"א בתשובה הובאו ד' באבני מלואים סי' ל"ג דאף בנדה אמרינן דקדשה דלא נעביד עוד איסור מכל מקום כאן לד' הר"מ דבעל לחוד ליכא מלקות רק ע"י קדושין וכן לשיטת הראשונים דבעיל לוקין מכל מקום אינו לוקה אלא לאו א' ובקידש לקי שתים אם כן ע"י קדושין נתוסף איסור ואם לא יקדש עביד איסור א' ואם יקדש עובר בלאו להר"מ ולהראשונים עובר בשני לאוין אם כן בודאי לא אמרינן חזקה זו דקדשה דאדרבא על ידי הקדושין הוא רשע יותר ול"ל לקדשה וסברא זו מבואר בס' הנ"ל לענין אחר וכן בב"ש סי' קמ"ט וכדברי ש"ג ע"ש. ואף לדעת הר"מ בבעל בלא קדושין ג"כ עובר משום לא יהי' קדש מכל מקום אין לו יותר היתר אם יקדשנה עובר על הלאו ואם לא יקדשנה עובר ג"כ על הלאו אף דלכאור' אם אינו מקדש עובר בלאו דקדש וגם איסורא דאלמנה או גרושה אף דאין לוקין בבעל לחוד מכל מקום איסורא בודאי איכא ואם מקדש אותה עובר רק בלאו מכל מקום נראה דזה לא הוי תוספת איסור ועושה בב"ז כה"ג נ"ל. והנה מבואר בקדושין דהמקדש אשה בביאה דעתו על גמר ביאה והקשו הראשונים הרי"ף והתוס' מהא דהבע"י שם מבואר דאשה נקנית לבעלה בהעראה והרבה תירוצים נאמרו בזה ובתוס' תירצו בשם הרשב"א וכן הסכימו הראשונים וכ"נ דעת הר"מ היכי דפריש דתהיה מקודשת בתחלת ביאה או היכי דהערה וכו' תחילת ביאה קונה אך היכי דגמר ביאתו אמרינן דדעתו הי' על גמר ביאה עיין שם. ולכאורה איני מבין כיון דאמרינן דדעתו של אדם אגמר ביאה אם כן בהערה ופירש למה תהיה מקודשת דלמא הוי דעתו אגמר ביאה ועתה פירש תיכף וחזר מן הקידושין ע"כ לא רצה לגמור ביאתו וצ"ל כיון דרצה לקדשה מן התורה נאמר דיחזור אמרינן דלא חזר אלא דקידש אותה ובפרט דאין אדם עושה בעילתו ב"ז אמרינן דקידשה בתחלת ביאה ע"כ פי'. ולכאורה אם קידש נדה בביאה דכבר כ' לעיל דמקודשת ופי' תיכף אפשר לומר דלא הוי מקודשת כי הי' דעתו בגמר ביאה ומה דפירש כדי שלא לעבור עוד אף על פי דחייב בהעראה בכל העריות מכל מקום על הגמר נמי חייב כמבואר באחרונים בסוגיא דאלו הן הלוקין מהירושלמי וצ"ל דמ"מ כיון דרצה לקדשה בודאי לא חזר כיון דפריש והוא חשוד לאיסור נדה כיון דהערה הו"ל לגמור ביאתו ע"כ אמרינן דקדשה תיכף. ולפי זה נ"ל בקידש פס"ק או פ"כ לדעת הר"מ דג"כ אינו עובר בלאו בלא קידש או לשיטות הראשונים דבפסולי כהונה בקידש עובר על ב' לאוין אם כן אם קידש בביאה כאן הסברא ברורה דדעתו הי' על גמר ביאה דמה דבכ"מ אין חילוק בין תחלת ביאה לסוף ביאה אמדו חכמינו זכרונם לברכה דעת האיש המקדש דדעתו על גמר ביאה ומכ"ש כאן דאם מקדש אותה בתחלת ביאה עובר תיכף הלאו בתחלה ובגמר ג"כ כי עובר על כל ביאה בח"ל לאחר קדושין וז"פ אם כן דעתו על גמר ביאה ולא יהי' עובר על הלאו בתחלה וא"כ אפשר לומר שאם לא גמר ופי' אפשר דאינה מקודשת כי הי' דעתו על ג"ב ובתחלת ביאה חזר ולא רצה לעבור עבירה לקדשה ויהי' חייב על ג"ב ע"כ פירש ולא קידש' ולא עבר על הלאו כלל ולא ראיתי מי שהתעורר בזה. ולכאורה צ"ע בדין זה דהראשונים אם פי' קודם גמר ביאתו מקודשת בתחלת ביאה הא כיון דדעתו על גמר ביאה גם עידי הקדושין ידעו דמקדש אותה בג"ב ואם באמצע פי' מכל מקום העדי' לא ידעו דדעתו הי' אתחלת ביאה וה"ל כמקדש בלא עדים כיון דהעדים לא ידעו כמבואר כ"פ בה' קדושין ואין כאן מקומו לפלפל בזה. והנה לכאורה לשיטת הש"ך סי' קפ"ב שהכריע להלכה כרב סמא דשלד"ע תלוי באי בעי עביד אם כן המקדש ח"ל ע"י שליח לשיטת התוס' בתי' השני דהמעשה בטל אם כן א"א לקדש ח"ל ע"י שליח כמבואר שם בש"ס דב"מ אם כן המקדש ח"ל על תנאי יהי' התנאי בטל והמעשה קיים דקיימא לן תנאי דא"א לקיים המעשה ע"י שליח התנאי בטל וכמבואר בכתובו' פ' המדיר וכן פסקינן וער"מ פ"ח מה' אישות ואפשר לומר כיון דמקדש בביאה יש תנאי ואמרינן שם בכתובות כי אתקש הוויות להדדי ואפשר גם זה אתקש דלא יהי' חילוק בין כל הנשים לח"ל וצ"ע[1]. וע' קדושין דס"ז ע"ב גבי מנלן דלא תפסי קדושין בעריות ובחי' רשב"א שם נראה מדבריו שאסור לכתחלה לקדש איסורי כהונה ולא ילפינן מיני' שם לעריות דשאני כהנים דרבי בהם הכתוב מצות יתירות ע"ש. שוב בא לידי ס' בית מאיר ומצאתי שם בסי' י"ג עמד קצת על חקירה זו וע"ש שמביא מהש"ס דגיטין דף מ' גבי הכותב שטר אירוסין לשפחתו נראה שם דאסור לקדש ח"ל וברש"י שם שכ' נושא שפחתו נראה דכל היכי דאין קדושין תופסין אין איסור ובתוס' יבמות דף י' מבואר דאסור מדרבנן לקדש ח"ל. והנה בסוטה דף מ"ד אמרינן דגרושה וחלוצה לכהן אין חוזרין מעורכי המלחמה מדכתיב ולקחה בה"א ואמרינן שם לימא דלא כריה"ג דאל"ה הוי ירא ורך הלבב מעבירות שבידו ומתרץ כדרבא דאין לוקין על הקידושין בלא בעילה וע"ש ברש"י נראה בהדיא דאפילו על ח"ל דכהונה אינו עובר באיסור כלל מן התורה ואפשר דאיסורא דרבנן איכא ע"ש בס' הנ"ל. ולעיל במצוה ר"ו כתבתי דהרהמ"ח ס"ל גבי עריות דלא תפסו בהו קדושין אסור לקדש ולעשות בהם מעשה הקדושין והר"מ לא הביא זה וכתבתי דיצא להרהמ"ח מהש"ס קדושין ס"ז ע"ב דנראה שם דאף ח"כ אסור לקדש אף דלא תפסו הקדושין וצ"ע בכ"ז.
והנה המקדש אשה בביאה מבו' בר"מ פ"ג מה' אישות דאמר לה הרי את מקודשת לי ומתייחד עמה בפני עדים כו' וכתב הרב המגיד דהוא מפ' הזורק דאמרינן שם הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה וכ"ה בטור סי' ל"ג ובש"ע. ובאמת לשון הר"מ והטור מתייחד עמה ובעלה נראה דאפילו הביאה צריכה ג"כ להיות בפני עדים אך לשון הש"ע מתייחד עמה נראה דהביא' א"צ להיות בפ"ע וכמ"ש הה"מ. ולכאורה צ"ע הא הר"מ בעצמו פ"י מה' גירושין וכן בש"ע סי' קנ"ט פסק דהמגרש את אשתו וראוה שנבעלה הרי היא בחזקת שנבעלה לשם קדושין וע"ש בב"ש דא"צ גט מאחר דאמרינן בודאי נבעלה לשם קדושין ומקודשת ודאי היא ואח"ז כת' הר"מ בלא ראוהו שנבעלה רק נתייחד עמה בפני עדים חוששין לקדושין דשמא נבעלה דה"ה ע"י וה"ה ע"ב שכל המקדש בביאה א"צ לבעול בפני עדים מפורש בדבריו כדברי הרב המגיד והש"ע שכתבנו לעיל על כל פנים אנו רואים דדעת הר"מ דרק חוששין ולא ודאי מקודשת וכ"כ אח"ז בפי' דהרי היא רק ספק מקודשת אם כן נראה דלא הוי חזקה אלימתא כיון שנתייחד ודאי בעיל וזה הוי חזקה אלימתא דאם בעיל בודאי אינו עושה בעילתו ב"ז דבכה"ג היא ודאי מקודשת אם כן למה גבי קידושי ביאה סגי בעידי יחוד וצ"ל דבשלמא בנתייחד סתם לא אמרינן דודאי נבעלה אבל באומר הרי את מקודשת לי ונתייחד עמה לקדשה הוי חזקה אלימתא דודאי קידשה וכ"נ מדברי הה"מ. אך מכל מקום צ"ע דלדעת הרב המגיד היא בחזקת א"א גמורה ונהרגין עליה ואין דרכו להוציא דין כזה מצד הסברא ואפשר אף על פי שנתייחד מכל מקום אינו ודאי שבעל אך מי יחלוק עליהם אבל בנתייחד לחוד אחר הגירושין מפורש להדיא דהוי ספק אם כן אם הבעל ואשה מודים שלא נבעלה בודאי ראוי להיות נאמנים דבמקום דליכא חזקה ע"א נאמן באיסורים אפילו בדבר שבערוה וכבר האריכו האחרונים בזה. ועיין באה"ע סי' כ"ז בעניני לישני דמספקי אי נאמנים שלא הבינו ע"כ איני מבין לשון הב"ש סקמ"ט שמבי' ד' הש"ג דאם שניהם מודים שלא נבעלה נאמנים והשיג עליו כיון דקיימא לן ה"ה ע"י ה"ה ע"ב הוי כאילו עדים מעידין על הביאה ולמה יהיו נאמני' ע"ש. ובאמת מבואר דאינו אלא ספק ולמה לא יהיו נאמנים. והנה מדהתו"ס בהזורק שכתבו דטעמא דב"ש בשם הירושלמי דל"א ה"ה ע"י ה"ה ע"ב כיון דסברי דלא יגרש את אשתו אלא אם כן מצא בה ד"ע ע"כ מזוהמת בעיניו ולא אמרינן דבעל מוכח מדבריהם דוקא מטעם מזוהמת אבל מטעם איסור דהוי סוטה ואסור לי' מכל מקום אמרי' ה"ה ע"י כו' וא"כ בח"ל נמי אם אמר ה"א מקודשת לי ונתייחד עמה הרי היא א"א גמורה ככל הנשים. והנה גבי קדושין אף דבכ"מ צריכין העדים לראות מעשה הקדושין מכל מקום בביאה מבואר ברשב"א הובא בב"ש סי' מ"ב ס"ק י"ב דא"א לראות כמכחול בשפופרת וא"צ לראות הביאה גם י"ל אש בנעורת ואינה שורפת וע"ש בב"ש דגם בקדושין די בידיעה שלא בראיה. והנה לדעת הרשב"א דקדושין ג"כ צריכין ראי' ממש אך יחוד הוי כמו ראיה אם כן לפ"ז אם אמר לח"ל ה"א מקודשת לי ונתייחד עמה חוץ דהוי א"א לעלמא גם האיש והאשה לוקין על הביאה דח"ל או לשאר השיטות לוקין שנים משום לא יקח ולא יחלל אף דבחייבי מלקות ומיתה צ"ל ראי' ממש כמבואר בש"ס בכ"מ מכל מקום זה הוי כמו ראי' ממש לדעת הרשב"א הנ"ל. ובאמת דין זה חידוש בעיני דמבואר בר"מ פ"ב מהא"ב דאין העדים נזקקים לראות כמכחול בשפופרת רק אם שוכבים כדרך המנאפים אבל ע"י יחוד כה"ג לא שמענו ללקות עליו. ובאמת לכאורה צ"ע כיון דבפ"נ צריך ראי' דוקא ואפילו באומדנות המוכיחות הרבה עיין ר"מ פ"כ מה' סנהדרין אפילו רץ אחר חבירו כו' אם כן היאך נהרגין בשוכבים זע"ז דמבואר בר"מ שם דחזקת צורה זו שהערה נראה דהיא רק חזקה אבל לא ראי' ממש עכצ"ל בכה"ג כיון דהוי כאש בנעורת הוי ממש כראי' אבל על יחוד אף דמצינו בגמ' ג"כ גבי האי מטרוניתא דשאלה על יחוד פנוי' דשרי דהוא אש בנעורת מכל מקום ל"ד להאי ובפרט היכי דאיכא איסור יוכל להיות דחזר בו ביחוד לחוד אבל שוכבים זע"ז הוי כמו ראיה ממש וזה דוקא לענין מיתה ומלקות אבל לענין להחזיקה בא"א דלענין איסורים אזלינן בתר חזקה ורובא יחוד נמי די ואח"כ בודאי נהרגין מחמת איסור א"א כיון דכבר הוחזק לענין א"א כמבואר באחרונים הרבה מזה מדברי הר"מ בה"ס דאיסור בע"א יוחזק. מכל מקום דברי הב"ש צ"ע דהוא מפרש דברי הרשב"א דיחוד הוי כמו ראי' ממש ולפ"ד הו"ל ללקות או להרוג על יחוד והאמת אינו כמ"ש. וא"כ בנ"ד אם קידש ח"ל ונתייחד עמה אף דהוי א"א מכל מקום אין לוקין על ביאה זו מחמת ביאת ח"ל ואף דלכאורה י"ל דכל היכי דהחזקה היא רק נגד מלקות או נפשות לא אזלינן בתרה אבל כאן דבחזקה זו מוחזקת להיות א"א ג"כ מוחזקת בזה לענין ללקות מכל מקום אין נראה דוקא היכי דקדם החזקה והרוב לענין איסור אז מועיל לד"נ אח"כ אבל כאן דהי' בב"א אינו מועיל רק לענין האיסור ולא למלקות ודע דמה שהבאתי לעיל בשם הר"מ דאם שוכבים כו' הרי הוא בחזקת שהערה כו' לאו דוקא בחזקת העראה אלא דאף בחזקת שגמר ביאתו אף דבכל עריות אין נ"מ דחייב על העראה לחוד אבל נ"מ דאם בא על שפחה חרופה דאינו חייב קרבן ולא האשה מלקות עד שיגמור ביאתו בודאי נמי חייב כשהעדים ראו כדרך המנאפים דאפילו העראה א"א לראות ומכ"ש הג"ב אלא עכצ"ל דצורה זו בחזקת שגמר ג"כ והר"מ לישנא קצרה נקט כיון דברוב העריות וח"ל די בהעראה נקט הערה אבל באמת כמ"ש כ"נ ברור בעזה"י. וע' כריתות פ' אמרו לו אם אמרו שני עדים דבעל שפחה חרופה והוא מכחיש פטור מקרבן דאי בעי אמר לא גמרתי ביאתי וע"ש בתוס' דד"ז אין העדי' יכולים לידע עכצ"ל דהוא בחזקת שגמר כמ"ש לעיל.
והנה אף לדעת הר"מ דבפסולי כהונה אין לוקין אלא אם כן קידש אבל על הבעילה לבד אין לוקין זה דוקא בזונה ישראלית שקדושין תופסין בה אינו חייב בלא קדושין אבל הבא על הגויה חייב כל כהן על הבעילה לבד והוא מפורש בדבריו פי"ז ה"ו ופי"ב מה' אישות ה"ג והיא פלוגתא דאביי ורבא בתמורה דכ"ט ע"ב דאביי סובר דאין לוקין על זונה נכרית דלא שייך הלאו דלא יחלל זרעו כי הזרע הולך אחר דידה (וקצ"ע דחילול זרע אינו חייב רק בגמר ביאתו כמבואר בש"ס דקדושין שהבאתי לעיל רק בזונה חייב משום חילול דידה ה"ל לאביי לומר דל"ש חילול דידה ואפשר דחדא נקט אף חילול זרע לא שייך אף דמצד הסברא מחלל בניו עוד יותר דנעשים עכו"ם מכל מקום לאו חילול לגבי כהן ומכ"ש חילול דידה בודאי ל"ש דזה פשוט) ורבא סובר דחייב על זונה נכרית דילפינן מזונה ישראלית ואביי ורבא הלכתא כרבא וע' תוס' תמורה שם ובתוס' בע"ז דנ"ו ובתוס' יבמות דס"א שהקשו דרבא ס"ל דזונה נכרית לוקין והא בע"ז מבואר דב"ד של חשמונאים גזרו על נכרית משום נשג"ז היינו כהן חייב ג"כ משום זונה ותירצו ואכתוב בקיצור היוצא מדבריהם דבאמת גבי כהנים כתיב לא יקח ולא יחלל ובנכרית לא שייך לא קיחה ולא חילול נהי דהוה זונה מקרא דבתולות ישראל דהיינו יחזקאל אסמכי' אקרא אבל היא זונה שכתבה התורה מכל מקום אף זונה ישראלית אינו חייב רק משום קיחה לדעת הר"מ ולדעת הפוסקים מחמת לא יחלל ובנכרית ל"ש זה לא קיחה ולא חילול אך רבא יליף מזונה ישראלית דיהי' חייב אף דלא שייכים בה לאוין הנ"ל אם כן אינו חייב רק בזינתה בגיותה אבל עכו"ם שלא זינתה נהי דהוי זונה מכל מקום זה לא ילפינן מישראלית ולא שייך בה לאוין הללו ע"כ אינו חייב עלי' משום זונה אף על פי דהוי זונה וע"ז גזרו ב"ד של חשמונאים אבל אם נתגיירה אפילו לא זינתה מכל מקום הוי בכלל זונה דקרא כיון דאינה מזרע ישראל וגבי גיורת שייך קיחה וחילול ע"כ חייבים על גיורת אפילו שנתגיירה פחותה מבת ג' שנים ויום א' ולא נבעלה אח"ז מכל מקום לוקין אבל בלא נתגיירה נהי דהוי בכלל זונה מכל מקום לא שייכים בה הלאוין רק דילפינן מישראלית אם כן דוקא בזינתה אבל לא זינתה לא כמו זונה ישראלית דהוי בזינתה זה תורף דבריהם ביבמות. ובע"ז דבריהם צע"ק. בקיצור דעת התוס' דגיורת ומשוחררת אף דלא נבעלה מכל מקום היא זונה דקרא והיא בת חילול וקדושין תופסין ע"כ חייבים משום זונה אבל כ"ז שלא נתגיירה אף דהיא זונה אף על פי שלא זינתה מכל מקום ל"ש הלאו גבה כיון דלאו בת קיחה היא ולאו בת חילול אבל אם זינתה ילפינן מזונה ישראל וחייב עליה וע' תוס' סנהדרין דפ"ב. והנה הר"מ פי"ז מה' אישות כ' דהגיורת והמשוחררת אפילו פחות מג"ש חייב הכהן עלי' משום זונה ודעתו כדעת התוס' ביבמות דהיא בכלל זונה דקרא ורק יחזקאל אסמכי' אקרא ואם לא נתגיירה נראה מדברי הר"מ פי"ז שכ' סתם הבא על העכו"ם לוקה משום זונה נראה דאף עכו"ם שאינה זונה מכל מקום היא בכלל זונה אך סיום דבריו בהלכה שם והוא אסור בבעילת זונה בין ישראלית ובין עכו"ם אפשר להעמיס בלשונו דעכו"ם זונה דוקא ובפי"ב מהלכות הנ"ל ה"ג כת' ג"כ ואין הכרע בדבריו היאך נוטים ובאמת כיון דעיקר הכרח התוס' לחלק בין זינתה ובין לא זינתה מכח קושיתם דהיאך אמר רבא דלוקין על זונה עכו"ם והא בע"ז אמרינן דב"ד של חשמונאים גזרו משום נשג"ז והז' היינו משום זונה והם פי' וכן רש"י דזונה דוקא בכהן חזינן דאינו אלא מדרבנן ע"כ מוכרחים לחלק דבלא זינתה הוא רק מגזירת חשמונאים ובזינתה לוקין מה"ת. וגם רש"י שפי' נשג"ז בכהן ג"כ ס"ל כסברת התוס' אבל דעת הר"ם פי"ב מה"א דאף ישראל אם ייחד לו עכו"ם בזנות חייב משום נשג"ז משום זונה ג"כ. אם כן לדידי' ל"ק קושית התוס' דב"ד של חשמונאים גזרו בישראל אבל בכהן חייב מן התורה ויוכל להיות דגם בלא זינתה ג"כ כי לדעת הר"מ כיון דלאו בת ישראל היא היא זונה דקרא ולוקין בגיותה מחמת ילפותא דרבא כמ"ש לעיל אם כן נראה יותר דהר"מ ס"ל דהבא על העכו"ם חייב משום זונה אף בלא זינתה וכ"כ הב"ש באה"ע סי' ו' סקט"ו ובסי' ט"ז סק"ג דדעת הר"מ דלוקה אף שלא זינתה. אבל המג"א סי' קנ"ג סקמ"ח דקדק מדברי הר"מ פ"ד מהל' איסורי מזבח גבי אתנן והשוה דעת הר"מ לדעת התוס' דבעכו"ם אינו חייב רק אם זינתה. והנה להאריך צריך חיבור מיוחד ואני לא באתי אלא לעורר לב המעיין.
והנה גיורת ומשוחררת פסקינן אף אם נתגיירה פחות מג"ש וי"א אסורה לכהונה דלא כרשב"י דרשב"י סובר דפחותה מבת ג"ש וי"א כשרה לכהונה ועי' ביבמות שם דף ט' ע"ב ובקדושין ס"ח מבואר דאף רשב"י לא מכשר גיורת לכהונה רק פחות מבג"ש דאינה ראוי' לביאה כלל אבל אם נתגיירה מבג"ש ומעלה אף על פי שלא נבעלה בגיותה מכל מקום מודה רשב"י דפסולה לכהונה ע"ש ביבמות דבראוי' לבעל הרגו במדין ועי' בקדושין דהוא דריש בתולת ישראל דכתיב ביחזקאל דהיינו שנזרעו בתולי' מישראל דהיינו קודם ג"ש אבל לאחר ג"ש לא נזרעו בתולי' בישראל עי"ש ברש"י. ולפי זה תמוהין לי דברי רש"י ביבמות דף ס"א במשנה כה"ד כו' בד"ה אלא הגיורת שפירש"י שם וכן בע"ב דלמא נבעלה וביאת נכרי ועבד פסלה ל"ל מחמת דביאתם פסלי חדא הא קי"ל דלא כרשב"י דאפילו פחותה מבג"ש וי"א אף דלא חזיא לבעילה פסולה לכהונה ואפילו לרשב"י הגיורת והמשוחררת אפילו לא נבעלה כיון דלא נזרע בתוליה בישראל ונתגיירה לאחר ג' פסולה לכהונה אם כן למה פירש"י החשש דנבעלה דליתא אליבא דכ"ע ועבמ"מ פי"ז ה' על דין זה דגיורת שכ' שם דדעת רש"י כהר"מ דאפילו פחותה מבת שלש היא בכלל זונה דקרא ומביא ראי' מהמשנה ג"כ וחכ"א אין זונה אלא גיורת ולא מפליג בין גדול' ובין קטנה ובאמת דברי רש"י במשנה הם בהיפך דמטעם נבעלה כתב רש"י והב"ש בסי' ו' מביא ד' רש"י דאין פסולה אלא אם כן נבעלה ע"ש בסק"כ וכ' דהתוס' והר"מ חולקין דאפילו לא נבעלה. ובאמת ד' רש"י תמוהין לפ"ד דליכא למ"ד הכי בגמ' דלכ"ע אף לרשב"י פסולה אף לא נבעלה רק נתגיירה פחותה מג"ש כמ"ש ע"ש בגמ' ותבין. ולולא ד' הרה"מ הייתי אומר דאדרבא שיטת רש"י כהראב"ד דגיורת אינה בכלל זונה דקרא רק הוא דברי קבלה רק בזינתה בגיותה הוי זונה ואסור' מן התורה מטעם זונה ע"כ פירש"י על החכמים דמיירי אקרא דזונה הטעם דנבעלה אבל בלא נבעלה אינו רק מדברי קבלה כנ"ל לולא דהה"מ לא כ' כן בודאי מצא שיטת רש"י באיזה מקום הנעלם מאתי אבל דברי הב"ש שמביא ד' רש"י לדינא ואח"כ מביא שיטת הראב"ד נראה דלשיטת רש"י אינו אסור כלל בלא נבעלה בודאי תמוהין דליכא למ"ד הכי בש"ס וצ"ע. והנה הרהמ"ח כתב בדיני המצוה שהזונה כו' כל שלא היתה בת ישראל כו' כיון שאין קדושין תופסין זימה היא והוא טעם חדש מהרהמ"ח נראה דמיירי בעכו"ם ודין גיורת לא הביא כלל וא"י למה השמיט דין גיורת. ואפשר דסובר כדעת הראב"ד ולא כהר"מ דאינו רק מדברי קבלה ולא זונה דקרא ונטה מדעת הר"מ גם מדמביא סתם עכו"ם נראה דסובר דעל עכו"ם חייב אפילו לא זינתה לא כשיטת התוס' והר"מ לפ"ד המג"א שהבאתי לעיל. וגם לפי הטעמים שכ' שם נראה דסובר דלוקין אף בלא זינתה. וע' תוס' סנהדרין דף פ"ב ע"א ד"ה ואידך ותוס' ע"ז דף ל"ו ע"ב ד"ה משום סתרי קצת לדבריהם ביבמות ד"ה אין זונה בדף ס"א ודבריהם בסנהדרין ובע"ז צריכין לי עיון ואין כאן מקומו. ושם בסנהדרין הביאו ירושלמי דכהן בגיורת עובר על עשה דאורייתא דבתולה מעמיו ולא גיורת. וכן עכו"ם אף על פי שלא זינתה דאין לוקין לשיטתם מכל מקום עובר בעשה כי אם בתולה מעמיו וחשמונאים גזרו דלוקין משום זונה ע"ש והוא ענין גדול.
והנה אינו מבואר בר"מ אם כהן בא על שפחה כנענית אי לוקה משום זונה אף על פי דבפי"ז כתב דלוקין משום זונה ש"ה דהוי גיורת ולא מזרע בת ישראל ושייך ג"כ אצלה קיחה וחילול ע"כ בודאי היא זונה אבל שפחה כנענית דלית בה קיחה וחילול דג"כ הבן הולך אחר האם ובשלמא בעכו"ם מחמת ילפותא דרבא בתמורה כסברת התוס' ביבמות שהבאתי לעיל אבל בשפחה כנענית אפשר דלא ילפי' אם כן אינו חייב משום זונה. והנה דעת הר"מ לשיטת הרבה אחרונים דשפחה כנענית לישראל אינה רק איסור דרבנן והוא בפי"ב מהא"ב ועמ"ל פ"ג מה' עבדים ה"ג תמה על הרשד"ם דס"ל כן מש"ס דקדושין דבעי שם בדף כ"א ע"ע כהן מהו בשפחה כנענית חידוש הוא ל"ש ישראל ול"ש כהנים א"ד שאני כהנים כו' ואי אמרת שפחה אינה אסורה אלא מדרבנן. אם כן מאי קאמר חידוש הוא מה ענין שפחה דמה"ת שרי' לעבד כי ישראל מותר בה מן התורה אבל ש"כ הוא לאו דזונה ע"ש שהאריך. ובאחרונים פלפלו בדבריו נראה מדבריו בפשיטות דש"כ אסורה לכהן מחמת זונה. ובס' בית מאיר סי' ט"ז פלפל בדברי המ"ל ודעתו דשפח' לכהן אינו חייב משום זונה ומאי דקאמר הש"ס א"ד שאני כהנים מיישב שם ומביא ראיה מהה"מ פי"ב מהא"ב שכתב ראי' להר"מ דישראל אינו עובר על לאו בשפחה דא"ה הו"ל למילקי בשפחה חרופה ג"כ ולא מצינו שילקה רק אשם חייב כמבואר בפ"ג מה' שגגות זה תורף דברי הרב המגיד וג"כ לא מצינו שיהי' חילוק בשפחה חרופה בין כהן לישראל ואי נימא כהן בשפחה חייב משום זונה ה"ל ללקות בש"ח ע"ש שהאריך וסברתו דאינו חייב בשפחה כיון דאינו בלאו דלא יקח ולא יחלל. ולכאורה קשה דשפחה חרופה היא ח"ש וחב"ח המאורסת לע"ע כמבואר בכריתות ובגיטין אם כן מכל מקום הו"ל לכהן ללקות מצד חלק הב"ח שהיא משוחררת ועל המשוחררת מבואר להדיא בר"מ דהיא בכלל זונה ותימה על הבית מאיר שלא הרגיש בזה. אך לפמ"ש בח"ז כ"פ משכחת לה שפיר כגון דישראל בא על ח"ש וחב"ח והוליד בת אם כן מצד הב"ח הולד הולך אחר הישראל וכשר' לכהונה לכ"ע כיון דאית בי' צד ישראל ואפילו ליכא ישראל פסקינן דבת גיורת אינה אסורה מן התורה והחצי השניה מצד האם שהיתה ח"ש הולד ג"כ שפחה אם כן הבת היא חצי ישראלית דכשרה לכהונה וחצי שפחה ע"כ אינו חייב מלקות אם נימא דמצד השפחה אינו באיסור זונה אבל אי נימא דשפחה בכלל לא משכחת ש"ח בשום אופן דלא יחייב הכהן עלי' מלקות וד"ז למדתי מד' הפמ"ג בפתיחתו לאו"ח והארכתי בזה לעיל. ואל יקשה לך דמ"מ יהיה כהן חייב בח"ש וחב"ח אפילו בגווני שציירנו דעיקר הטעם דבשפחה לא יהיה חייב דל"ש בה קיחה אבל בח"ש וחב"ח דשייך בה קיחה אם כן כהן שקידש ח"ש וחב"ח ובא עליה יהי' חייב עליה משום זונה. ז"א דבאמת בדבר זה שחייב עליה היינו חלק השפחות בצד זה ל"ש בה קיחה אך הקדושין תופסין מצד חלק החירות כמבואר בגיטין פ' השולח וז"פ. והנה מדברי הר"מ פט"ו מהא"ב שכתב ממזר נושא שפחה שלא גזרו עליו משום תקנת הבנים משמע שאין איסור שפחה אלא מד"ס ועי' בס' הנ"ל שדחק בזה וכן הפ"י דעתו דלהר"מ אינו רק איסור דרבנן כיון דהר"מ למד דין זה דאינו במלקות מדחזינן דהתורה התירה שפחה לעבד עברי. ואי נימא דאית בי' איסורא דאורייתא מ"ל איסורא רבה ומ"ל איסורא זוטא ע"ש. והנה לדעת רוב הפוסקים דביאת שפחה ועבד לוקין משום הלאו דלא יהי' קדשה צ"ל דגם בש"ח חוץ האשם שהוא חייב והמלקות שהאשה חייבת חייבים שניהם מלקות משום לאו דקדשה והגמרא בענין ש"ח לא נחית לזה לבאר דהוא פשוט רק ביארו איסור הנוסף בש"ח וא"כ הדינים המבוארים בש"ס לענין ש"ח ובר"מ פ"ג מהא"ב ובה' שגגות וכמה דינים שפטור מאשם מכל מקום הם חייבים מלקות משום לאו דשפחה כגון אם לא גמר ביאתו דהוא אינו חייב אשם והיא אינה חייבת מלקות היינו מטעם שפחה חרופה מקרא דביקורת תהי' דגזירת הכתוב היא רק בגמר אבל הם חייבים מלקות אם התרו בו משום קדשה ואם גמר ביאתו חייב האיש מלקות ואשם והאשה חייבת שני פעמים מלקות על לאו דקדשה ועל ש"ח מקרא דבקורת תהיה כי היא משני שמות וכן שלא כדרכה אם היא קטנה ושאר דינים המבוארים עי"ש הוא רק דוקא משום ש"ח אינו חייב אבל משום הלאו דקדשה הרי דינו שוה לכל ח"ל ומשכחת לה ג"כ בש"ח דיהיו חייבים רק משום ש"ח ולא מלאו הזה כגון בממזר הבא על ש"ח לשיטות אלו דהוא אינו מוזהר על לאו דלא יהי' קדש כסברת ר"ת ועיין באה"ע סי' ד' או עבד עברי דהתורה התירה לו וליכא גבי' הלאו אינם חייבים רק משום ש"ח בלבד. (הן אמת שיש להסתפק דיש שיטות דדוקא מה דהתירה התורה שפחה מותר בה כגון דרבו מוסר לו אבל בשפחה אחרת אסור והיא שיטת המהרש"א אם כן ח"ש וחב"ח כיון דאינה ראוי מחמת דהיא מאורסת אם כן שוב חייב ג"כ מלאו דקדשה ואין כאן מקומו להאריך). ודע דאם נאמר דבשפחה אינו חייב משום לאו דזונה אפילו בזינתה בשפחתה דלשיטת התוס' אינו חייב בעכו"ם רק אם זינתה אם כן בשפחה אינה חייבת אפילו זינתה ובאתי רק לעורר:
ב[עריכה]
וכן תקרא כו' לאפוקי אלמנה כו'. הדינים מבוארים בר"מ פח"י מהא"ב והנה ענינים אלו עמוקים מאד והסוגיות ארוכות עין ביבמות דף ס"ח ודס"ט ובתוס' ובדף מ"ט ובדף מ"ד ע"ב ובדל"ה ובדט"ו ע"ב ובקדושין פ' עשרה יוחסין והדברים צריכין ביאור גדול. אך אכתוב בקיצור כדרכי הנה הר"מ כ' איזהו זונה מפי השמועה למדו וחשיב גיורת ומשוחררת ונבעלה לאדם שהיא אסורה לו בין ח"ל בין ח"מ כגון מצרי ואדומי כו' וחלל אף שמותר לה דלא הוזהרו כשרות כו' מכל מקום הוי זונה וכן יבמה לשוק וכהן הבא על א' מאלו לוקין משום לאו דזונה ומכ"ש הנבעל' לא' מעריות או לעכו"ם ועבד הכל הוא בכלל זונה דאסרה התורה בלאו זונה לא יקחו. והנה בגמרא הנ"ל מבואר שם בברייתא דגם עמון כו' וח"ע פוסלין לכהונה אמרינן שם מה"מ ויליף בגמרא מן ובת כהן כי תהי' לאיש זר כיון דנבעלה לזר אצלה נפסלת מן התרומה אשכחן לתרומה לכהונה מנלן ואמרי' דילפינן ק"ו מגרושה דכשרה לתרומה ופסולה לכהונה אלו שפסולות לתרומה מכ"ש דפסולות לכהונה ומקשינן והלא אין מזהירין מן הדין ואמרינן שם דגילוי מלתא בעלמא היא ע"ש ברש"י ופריך שם ואימא ח"כ ומשני כי תהי' דאית בהו הוי' ומקשה שם עכו"ם ועבד מנ"ל ואמרי' דילפי' מאלמנ' וגרושה מי שיש אלמנות וגירושין ע"ש כל הסוגי'. והנה לדעת הר"מ דכל אלו שנבעלו לפסול היא בכלל זונה דקרא מאי מקשה הש"ס מנה"מ דפסולות לכהונה הלא הם בכלל זונה כמבואר שם דס"א דפלוגת' דתנאי היא וחכמים סוברים דזונה היינו שנבעלה בעילת זנות דבר זה הקשה הרשב"א בחידושיו שם ומתרץ דהש"ס קאי לר' אליעזר שם שסובר דזונה כשמה היינו א"א ובענין אחר לא נקראת זונה ובאמת בברייתא מבואר דכל אלו הפסולין פוסלין ע"כ ילפינן מקרא אחר דהיינו ובת כהן כי תהיה לאיש זר ועוד תי' דהסוגי' אזלא אליבא דרבה פ' הבע"י דאשת כהן שנאנסה אין לוקין עליה משום זונה דבאונס אינה נקראת זונה ע"כ [היכא] דנבעלו באונס לאלו הפסולים דיהיו נפסלות לכהונה ילפי' מקרא זה דכי תהי' לאיש זר ובק"ו מגרושה ע"ש. והנה לתי' הא' של הרשב"א דהש"ס קאי אליבא דר"א דזונה כשמה אבל אליבא דחכמים א"צ ללימוד הזה רק דהיא בכלל זונה דקרא אם כן נוכל לומר דעת הר"מ דכל אלו הוי בכלל זונה כפירש"י ג"כ והבאנו לעיל דנבעלת בעילת זנות היינו נבעלה לפסול לה אפילו לח"ל ולדידי' א"צ ללימוד מקרא וכי תהיה לאיש זר אם כן שפיר פסק הר"מ דלוקין כהן הבא על זונה מאלו לוקין משום זונה לא יקח. ול"ק קושית הב"ש סי' ו' ס"ק ט"ז שתמה על הר"מ שפוסק דלוקין ובש"ס שם יליף כהונה מתרומה ומקשה והלא אין מזהירין מה"ד ומתרץ דגילוי מילתא בעלמא היא ובאמת בסנהדרין פליגי אביי ורבא אם לוקין על גילוי מלתא ורבא ס"ל אין לוקין והלכתא כרבא וא"כ היאך פסק דלוקין ע"ש דבאמת לאו מלימוד הזה לוקין רק מקרא דזונה והיא בכלל זונה דר"א ס"ל אפילו פנויה נקראת זונה. ומיושב ג"כ קושית הרב המגיד דהר"מ סתם דנבעלה לאדם האסור לה היא זונה ולא הוציא מחזיר גרושתו דמבואר שם בש"ס דלא נפסלה לכהונה כי לא נפסלה לתרומה דלאו בכלל זר הוא כיון דלא הוי אצלה זר מעיקרא וכ' כיון דלכהונה אין נ"מ וכתב דמ"מ הו"ל לבאר דהיינו דחייב אף משום זונה כמבואר בר"מ ולקמן דאיסור זונה חל על איסור גרושה וא"כ הו"ל לבאר דמחזיר גרושתו אין לוקין משום זונה כיון דלאו זר מעיקרא הוא. ולפמ"ש אין קושי' כי באמת זונה הוי ואסורה לכהונה משום זונה רק לתרומה כשרה דתרומה נפקא מאיש זר והאי לאו זר מעיקרא הוא וכמו גרושה דפסולה לכהונה וכשרה לתרומה. וכ"ת כיון דהוי זונה פסולה לתרומה דמבואר בכ"מ בש"ס דזונה פסולה לתרומה עתו"ס יבמות מ"ד ד"ה ה"נ הקשו היאך למדין דזונה נפסלה מתרומה ותי' דמקר' דכי תהיה לאיש זר כו' ע"ש באריכות אם כן מחזיר גרושתו דלא הוי זר מעיקר' כשרה לתרומה אבל מכל מקום לכהונה פסולה משום זונה. (אך צ"ע אמאי לא הביא הר"מ בה' תרומות ד"ז דמחזיר גרושתו כשרה לתרומה ע' באחרונים ואי"ה במצות ובת כו' יבואר). וע"ש בתוס' עוד תירוץ בשם ר"י דזונה נפסלה לתרומה משום דכללה בהדי חללה ועתו"ס שם דל"ה והר"מ סובר כתי' הראשון דנפקא מאיש זר וכ"ה דלאו זר הוא כשרה לתרומה ומכל מקום פסולה לכהונה ויותר מסתבר דהר"מ סובר כתי' ר"י דזונה אסורה בתרומה מדכללה רחמנא בהדי חללה אם כן הסוגיא דילפינן מאיש זר ומחזיר גרושתו לא הוי זר וכשרה דשם אזלא הסוגיא דלא הוי זונה אבל לפסק הר"מ דהוי זונה אם כן באמת פסולה לתרומה ג"כ ע"כ לא כ' הר"מ בה' תרומות דמחזיר גרושתו כשרה בתרומה דבאמת כיון דהוי זונה פסולה לתרומה לדעתו כסברת ר"י בתוס' שם. ובזה נמי ניחא מה דחשיב הר"מ כאן פצוע דכא וכ"ש שבאו על ישראלית דפסולה לכהונה וכן לתרומ' אע"ג דלא הוו זר אצלה מעיקרא כי פ"ד וכ"ש הוא ב"א ועי' במשנה דאם לא ידעה אוכלת בתרומה רק אם ידעה אינה אוכלת והוא בש"ס פ' הערל וברשב"א שם הקשה מאי טעמא אינה אוכלת והלא אינו זר מעיקרא ולשיטת הר"מ ניחא נהי דלא הותר מעיקרא ואינו מוכח מקרא דאיש זר מכל מקום פסולה לכהונה מטעם זונה כיון דחייבי לאוין היא נקראת זונה נפסלה ג"כ לתרומה כסברת ר"י כיון דכללה בהדי חללה עם זונה פסולה לתרומה ג"כ. וכן מיושב מה שפסק הר"מ דיבמה לשוק הוי זונה. ובאמת לכאורה תמוה מסוגית הש"ס יבמות דט"ו גבי שאלו מר"י בני צרות למפשט בן מחזיר גרושתו כו' א"ד שאני אלמנה לכה"ג דהיא עצמה מתחללת מבואר שם בהדיא דמחזיר גרושתו ויבמה לשוק אין מתחללין דלא הוי זר מעיקרא ע"ש ברש"י ובתוס'. ולפמ"ש ניחא דסוגיא זו ג"כ אזלא כר"א דלא הוי זונה באלו רק מקרא דכי תהי' לאיש זר ואלו כגון מ"ג ויבמה לשוק אין זרים אצלה מעיקרא אבל לדעת הר"מ הוי בכלל זונה אם כן נפסלה לכהונה ולתרומה מטעם זונה ולא מטעם זר ונפסלה אף על פי שאינו זר מעיקרא. אחר כתבי כ"ז פתחתי הס' שעה"מ בפרק הנ"ל וראיתי שכ' ככל מ"ש והנאני וחיי הכותב שכיוונתי לדעתו בזה בעזהשי"ת. והנה הר"מ הוציא מדין זונה איסור שאינו שוה בכל כגון אלמנה לכה"ג וגו"ח לכה"ד וכ"ה בדברי הרהמ"ח ובש"ע סי' ו' אף על פי דכהן חייב עליו נוסיף על איסור גרושה או באלמנה לכה"ג ואח"כ בא הדיוט עלי' חייב עלי' משום חללה כמבואר בש"ס ור"מ פי"ט מהל' הנ"ל וכן פסולה לתרומה כמבואר ביבמות וקדושין מטעם דהוי חללה מכל מקום דעת הר"מ דזונה לא הוי ולא לקי משום לאו דזונה. ולכאור' מהיכן יצא לו זה דאפשר לומר דגם היא זונה ג"כ ונהי דלא בכלל זר הוא משום דג"כ לא הוי זר מעיקרא כיבמה לשוק הואיל ומקודם הותרה לו וכאן נמי קודם דנעשית אלמנה וגרושה או קודם שנעשה כה"ג הותרה לו אלמנה מכל מקום כבר כתבנו דלהר"מ אף לא מטעם זר חייב משום זונה וכן נפסלה לתרומה ואפשר לומר כיון דסתם גמרא בקדושין דע"ז דמבואר שם דהיא עצמה דהיינו אלמנה לכה"ג מנין וילפינן מלא יחלל שהיתה כשרה ונתחללה ע"ש וסובר הר"מ דקאי לכ"ע אף אליבא דחכמי' דכל חייבי לאוין הוי זונה מכל מקום כיון דמצד הסברא אפשר לחלק כיון דקילי דאינם שוים בכל לא הוי זונה ע"כ אינו חייב משום זונה כמבואר בש"ס לר"ע אף דסובר אין קדושין תופסין בח"ל מכל מקום אלמנה לכה"ג כיון דקיל תופסין לחד מ"ד ואף דראי' מקדושין יש לדחות אך אין מקום להאריך ואפשר יש עוד ראיות ואיני לומד כעת בעיון לברר וללבן.
ועי' פ"ד מה' איסורי מזבח ה' ח' ט' גבי אתנן כ' הר"מ בין באיסור ערוה בין בח"ל הוי אתנן ועי' מג"א סי' קנ"ג כ' דהר"מ לשיטתו אזיל דס"ל גבי ח"ל לכהונה הוי זונה וא"כ לענין אתנן ג"כ ולפי זה היאך סתם הר"מ וכ' גבי אתנן ח"ל ולא הוציא אלמנה לכה"ג וגו"ח לכה"ד דס"ל כאן לענין כהונה כיון דאינו שוה בכל אינו בכלל זונה ובפרי מגדים הקשה על המג"א אמאי לא חשיב הר"מ שם חייבי עשה דכאן סובר דהוי זונה כמבואר כאן. והנה עניני' אלו צריך אריכות ואני לעורר באתי. והנה לפמ"ש דלהר"מ בכל הני לקי משום לאו דזונה ולא משום איש זר דאין מזהירין מה"ד אף דהוי גילוי מלתא מכל מקום אין לוקין כסברת רבא בסנהדרין כמבואר בב"ש ונראה מדסתם הר"מ וכתב דלוקין נראה דאין לוקין אלא א' משום לאו דזונה ולכאורה בזר מעיקרא ה"ל ללקות ג"כ משום לאו זה כי תהי' לאיש זר ואי דאין מזהירין מה"ד לסברת הרב המגיד פ"ב מהמ"א דהיכי דאיכא עשה מזהירין מן הדין אם כן כאן דאיכא לאו אפשר דמזהירין מה"ד עוד לאו אחר ועי' בשער המלך פי"ז מה' הנ"ל כ' סברא זו ונראה מכאן דחילוק יש בין עשה ללאו וע"ש בשער המלך שדחה ג"כ סברא זו. ולפמ"ש דלהר"מ בכ"ע נקראת זונה אף באין זר מעיקרא אם כן אין נראים דברי המ"ל פי"ט מהלכות הנ"ל שהקשה שם ע"ד הר"מ לפי' הרב המגיד דכ' הבא על יבמה לשוק עשאה זונה בא עליה ביאה שניה הבן חלל ע"ש בהה"מ דהוא גמר' בקדושין ורצה רבינו ללמוד הכשר מדין זה ולא מצא אלא יבמה לשוק. והקשה המ"ל דהא דין זה יוכל להיות במי שכנס יבמתו ואחר כך בא הוא או האחים על צרתה דהיא איסור עשה וכמבואר בר"מ פ"א מה' יבום ולהר"מ באיסור עשה עשאה זונה כי אינו זר מעיקרא דאי בעי להאי מיבם ע"ש. ולפמ"ש להר"מ אף בכה"ג הוי זונה נהי דאינו איש זר מכל מקום הוי בכלל זונה ומיושב שם קושיתו על הר"מ שכתב בפח"י דנושא חלוצתו לא עשאה זונה כי היא איסור דרבנן ול"ל לטעם הזה אפילו הוי מדאוריי' מכל מקום לא זר מעיקרא כיון דהיתה ראוי' קודם חליצה ולפמ"ש דלהר"מ אף בכה"ג זונה היא ל"ק כלל. והנה הרהמ"ח חשב כל אלו הפסולין ולא חשב יבמה לשוק וצ"ע למה ובאמת הו"ל לאשמועינן שהוא חידוש כקושיתם דלא הוי זר ומכל מקום פסולה ולומר דס"ל כסברת התוס' שיבואר לקמן דכולם אינם בכלל זונה רק מחמת איש זר ויבמה לא מיקרי זרה כמבואר לעיל קשה קצת שנטה מדרך הר"מ. וגם למה הוצרך לומר דאלמנה לכה"ג וגו"ח לכה"ד דלא נעשה זונה מחמת דלא הוי איסור השוה בכל ת"ל דלא הוי זר אצלה מעיקרא קודם שנתגרשה וקודם שנתאלמנה כמ"ש לעיל וקצ"ע. והנה בר"מ ובהרהמ"ח מבואר דגם נבעלה לחלל נקראת זונה והוא גמרא מפורשת שם ביבמות ויליף לה דכתיב ולא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא מחלל כמו שכה"ג פוסל את האלמנה בביאתו מן הכהונה ומן התרומה כן זרעו פוסל את האשה מן הכהונה ומן התרומה. ולכאורה באמת צ"ע כיון דהיא בעילת היתר כמבואר שם דלא הזהרו כשירות להנשא כו' ולא הוי זר מעיקרא אצלה רק אסור מגזירת הכתוב מה כה"ג מחלל אלמנה אף בנו החלל מחלל אשה אם כן ילקה משום בועל חללה כי החלל חללה כמו אביו הכה"ג שבא על אלמנ' לא נעשית זונה רק כה"ד הבא עליה לוקין עליו משום חללה. וזה דעת הראב"ד פח"י בהשגות כמו שביאר הרב המגיד והמ"ל שם ודעת הר"מ שם בזה צ"ע דלמה תקרא זונה כיון דהיא בעילת היתר לגמרי רק חללה מגזה"כ.
והנה כ"ז שיטת הר"מ והרהמ"ח אבל הראב"ד בהשגות ודעת התוס' והרא"ש דזונה לא הוי אלא מח"כ או מעכו"ם ועבד שאין קדושין תופסין בהם אבל מח"ל אינה זונה ועי' בטור אה"ע סי' ו' הקשה על דעתם היאך אפשר לדחות הברייתא ביבמות שמבואר דכל אלו פוסלין לכהונה והנה ע"ש בח"מ וב"ש ומ"ל כולם הסכימו דכולם מודים דגם בביאת אלו הפסולים נפסלה אך לא מטעם זונה דזונה לא הוי אלא מח"כ ומעכו"ם ועבד רק דנפסלה בביאת אלו הפסולים מחמת הפ' כי תהיה לאיש זר והנך זרים אצלה. ועי' ב"ש שם כ' דאין לוקין כהן הבא על הנבעלה לא' מאלו כי מאיש זר נפקא תרומה אך לכהונה ילפינן מק"ו מחמת גילוי מלתא ואנן קי"ל כרבא דגם הילפותא בגילוי מלתא אין לוקין ובא לידי ס' אבני מלואים ע"ש שמביא מדהתו"ס יבמות דף מ"ד ודל"ה דלוקין על הגלוי מלתא וע"ש בתוס' דעל הזונה מח"כ לקי תרתי מחמת זונה ומחמת איש זר ועל הזונה מעכו"ם ועבד לא לקי משום איש זר כמבואר ביבמות דס"ח דאיש זר הוא דוקא במי שקדושין תופסין אבל עכו"ם ועבד לא נפסלו משום איש זר כי תהי' כתיב אותן דבני הווי' ועכו"ם ועבד יליף מר' ישמעאל ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגירושין כו' וע"ז לא לקי כי הוא לאו הבא מכלל עשה ואין לוקין הנבעלה לעכו"ם ועבד רק משום זונה דקרא וגם גיורת ומשוחררת אין לוקין אלא משום זונה ודעת רש"י דגם ח"כ אינו בכלל איש זר כיון דלא הוי בני הווי' רק משום אלמנות וגירושין ע"ש ג"כ להסוברים זה כרש"י אין לוקין על הנבעלת מח"כ אלא משום זונה עי' באריכות בתוס' בכ"מ שם ועיין בדף ל"ה בתוס' דעת ר"י כדעת התוס' דח"כ הוא בכלל זר אך ח"כ שע"י קדושין לא הוי בכלל איש זר כיון דלאו זר מעיקרא הוא והתוס' חולקין כיון דחמירי אף על פי דלא הוי זר מעיקרא הוי בכלל הלאו דאיש זר. והנה דעתם נראה דלוקין מחמת איש זר ומכל מקום נ"מ בין שיטת התוס' לשיטת הר"מ חדא דלהר"מ צריכים להתרות משום לאו דזונה ולשיטתם צריכין להתרות בו משום לאו דאיש זר. וגם נ"מ לפמ"ש לעיל במחזיר גרושתו או בנושא חלוצתו דהוי איסור דאוריי' לשי' רוב הראשונים שחולקים על הר"מ כל אלו בכלל זונה ולוקין כהן הבא על אשה הנבעלת לאלו אבל לשיטתם שאינה בכלל זונה רק משום איש זר והנהו אינם בכלל זר כי לא הוו זרים מעיקרא כי כולם היו ראויים להם קודם אם כן אין לוקין כהן הבא על א' מאלו ואפשר דאף איסורא ליכא ע"כ ל"ק קו' הח"מ שם בסי' ו' למה הביא המחבר דעת התוס' כיון דהאידנא ליכא נ"מ למלקות וגם הם מודים דכל אלו פוסלים מכי תהי' לאיש זר. ולדידי ל"ק כלל כי נ"מ באותם דלא הוו זרים מעיקרא אף דמחזיר גרושתו וכן נושא חלוצתו לא נ"מ כי בלאו הכי הם אסורים לכהונה מכל מקום נ"מ גם האידנא בנושא צרת יבמתו דלא נעשית זונה ואיש זר נמי לא שייך גבה. וגם פ"ד וכ"ש לאחר שנולד דלא הוו זרים מעיקרא אינם פוסלים לדעת זו. ודעת הרשב"א בחידושיו פ' הערל דפ"ד וכ"ש וכל פסולי קהל פוסלין אף דלא הוי זר מעיקרא. אך נושא צרת יבמתו בודאי אינו פוסל אם כן נ"מ בין שיטתם לשיטת הר"מ. אך מה שסיים המחבר לשיטה זו דהבא על יבמה לשוק עשאה זונה אף דלא הוי זר כמ"ש דלא הוי זר מעיקרא מכל מקום כיון שאין קדושין תופסין אם כן הוי בכלל זונה כמו עכו"ם ועבד ולוקין משום זונה. ועוד נ"מ לענין אם לוקין פסול לעדות ואם אין לוקין אין פסול לעדות כמבואר בח"מ סי' ל"ד ומבואר נ"מ זו כ"פ בפרי מגדים יו"ד ואכתוב בקיצור שיטות אלו למען ירוץ קורא בו. שיטת הר"מ והרהמ"ח דכל הנבעלת לאיזה פסול בין מח"כ בין עכו"ם ועבד ובין מח"ל וח"ע השוים לכל, הכל היא בכלל זונה דקרא ולוקין אם התרו בו משום זונה ואפילו מחזיר גרושתו ויבמה לשוק ונושא צרת יבמתו כולם הוי בכלל זונה אף על פי דלאו זרים מעיקרא נינהו ואין לוקין אלא מלקות א' משום זונה (אבל לא מאיש זר כי אין מזהירין מה"ד) אע"ג דהוי גילוי מלתא כמ"ש הב"ש ואם דג"מ (כ"ה) [ג"כ] לוקין עיין בס' אבני מלואים דזה לא מיקרי מילף כלל אם כן בקצת זונות כגון עכו"ם וגיורת ומשוחררת או אשה הנבעלה לעכו"ם ועבד דזה לכ"ע לאו בכלל זר הוא דכי תהיה כתיב הנהו דבני הווי' רק מפסוק אלמנות וגירושין וליכא אלא עשה אם כן אין לוקין אלא משום זונה. ואם נבעלה לא' מן הפסולים כגון ממזר מצרי כו' אפשר דלקי תרתי משום זונה לשיטתו ומשום איש זר. והנבעלה לח"כ אם הר"מ יסבור כשיטת רש"י כיון דלאו בני הווי' נינהו ג"כ לא ילפינן מאיש זר רק משום אלמנות וגירושין אם כן ג"כ אין לוקין אלא משום זונה ושיטת רש"י הוא ביבמות שם דף ס"ח. ואם יסבור כשיטת התוס' דח"כ לכ"ע הוי בכלל זר ולא משום אלמנות וגירושין כיון דהוי אלמנות וגירושין לאחריני ובכלל איש זר הוי כיון דחמירי אם כן לוקין שנים משום זונה ומשום איש זר לרש"י לא הוי בכלל זר ולתוס' דח"כ הוי בכלל זר גם ח"כ כי הנהו דלאו זרים מעיקרא הם מכל מקום כיון דחמירי הוי בכלל זרים עיין בדבריהם שם אבל שיטת ר"י בתוס' דח"כ ע"י קדושין לאו בכלל זר מעיקרא הוא וא"כ אין לוקין רק משום זונה ולא משום איש זר ואותם ח"ל כגון יבמה לשוק או נשא צרת יבמתו והם ח"ל ועשה לא הוי זרים מעיקרא לכ"ע אין לוקין משום איש זר רק משום זונה. אך באמת נראה דשיטת הר"מ דאין לוקין אלא א' משום זונה ולא משום איש זר בשום ענין כדעת הב"ש דזה ג"כ הוי ג"מ כמו בסנהדרין ורבא ס"ל אין לוקין זה דעת הר"מ.
והנבעלת לחלל אף על פי שהיא ביאת היתר מכל מקום לוקין ג"כ לכהן משום זונה. ועכו"ם ושפחה כבר כ' לעיל. ואלמנה לכה"ג וגו"ח לכה"ד כיון דלא הוי שוה לכל לא נקראת זונה וגם זר ליכא כי לא הוי זר מעיקרא. אבל דעת תוס' והרא"ש והראב"ד דמשום זונה אין לוקין אלא לח"כ ועכו"ם ועבד דאין קדושין תופסין וגם אי יבמה לשוק אין קדושין תופסין ואם נבעלה לא' מהם לוקין לכהן משום זונה ודעת תוס' דח"כ לוקין ג"כ משום איש זר וכל ח"כ אפילו ע"י קדושין כי בח"כ א"צ להיות זר מעיקרא ולדעת ר"י כל ח"כ שע"י קדושין אין לוקין אלא משום זונה לבד כי גם בח"כ דחמירי צריך להיות זר מעיקרא ללקות משום הלאו דאיש זר. והנבעלת לעכו"ם ועבד ג"כ אין לוקין משום איש זר כי אין בהם הוויה לא שייך איש זר ולדעתם יבמה לשוק כיון דאין קדושין תופסין גם כן אין לוקין משום איש זר רק משום זונה ואם נבעלה לח"ל וח"ע אין לוקין משום זונה רק משום איש זר ודוקא בזר מעיקרא כגון ממזר כו' אבל מחזיר גרושתו או נושא חלוצתו או נושא צרת יבמתו דאלו אין זרים אצלה מעיקרא והנבעלת להם אין לוקין לא משום זונה ולא משום איש זר וא"י אם איסורא איכא. ודעת הרשב"א דפסולי קהל כגון פ"ד וכ"ש אף שלא נולדו כך או לאחר נשואין דלאו זר מעיקרא הוא מכל מקום כיון דפסולי קהל הוא הוי כמו זר מעיקרא ולוקין משום איש זר והנבעלת לחלל בודאי לאו איש זר הוא כי היא ביאת היתר וג"כ לאו זונה היא רק משום חללה כסברת הרב המגיד ועיין בתחלת ד' הרב המגיד דרוצה לומר כסברת הראב"ד דהנבעלת לחלל אינה פסולה לכהונה רק לתרומה וע' מ"ל פלפול עצום בזה ובשער המלך. והנה בס' אבני מלואים מצאתי דברים ממ"ש. וע"ש עוד שמביא בשם ס' יראים להר"א ממיץ שכתב דאותן עריות ע"י קדושין כגון א"א דלא הוי זר מעיקרא מכל מקום לוקין משום איש זר דדוקא מחזיר גרושתו דלא משכחת לה בשום אופן שיהיה זר מעיקרא אינה נפסלת משום איש זר אבל א"א כיון דמשכחת לה שיהי' זר מעיקרא כגון שנעשית א"א פחות מג"ש וי"א אף דעתה נתקדשה ביותר מג"ש מכל מקום כיון דמשכחת לה זר מעיקרא הוי בכלל ובת כהן כי תהיה לאיש זר ומביא ראיה מפ"ד וכ"ש דמבואר במשנה דאם ידעה לאחר שנעשה פד"כ פסלה אף דלא הוי זר מעיקרא כקושית הרשב"א לעיל אלא כיון דמשכחת לה שהוא אצלה זר מעיקרא דנעשה עוד בקטנותו הוי זר ובגמ' לא אמרינן אלא מחזיר גרושתו דלא משכחת לה זר מעיקרא ולדבריו יבמה לשוק נמי הוי זר מעיקרא בנתקדשה פחותה מג"ש וע"ש בס' א"מ ובעזהשי"ת הרבה כוונתי לדבריו. ואלמנה לכה"ג לדעת התוס' אם בא כהן עליה חוץ מלאו דחללה אם לוקין משום איש זר דלהר"מ אין לוקין משום זונה כיון דאינו שוה לכל לא מיקריא זונה אבל לדעת התוס' דלאו משום זונה אלא מחמת איש זר אפשר הוי בכלל איש זר. אך באמת לדעת התוס' לאו בכלל איש זר הוא דלא הוי זר מעיקרא דקודם שנתאלמנה ונתגרשה (דהיינו קודם שנשאה) לא היה זר אצלה. אך לדברי הספר יראים דרק מחזיר גרושתו לא הוי זר מעיקרא אבל ע"י קדושין משכחת בפחותה מג"ש הוי זר מעיקרא אם כן אלמנה לכה"ג וגו"ח לכה"ד נמי קרינן איש זר אם כן כהן הבא עליה אח"כ לוקין משום איש זר. ולכאורה נראה להביא ראיה מדהתו"ס שם דף ס"ט ד"ה כי תהי' כו' שכתבו א"נ לא משמע לי' לאוקמי איש זר בכהן אם כן נראה דכהן לא איקרי זר כלל ע"ש. אבל באמת אין ראיה מתוס' דכוונתם לאוקמי הפסוק איש זר רק באלמנה לכ"ג אין סברא כיון דהוי כהן לא קרי לי' התורה איש זר אבל באמת לדידן דהכתוב מיירי בכל הזרים דהיינו הפסולים אם כן כהן נמי בכלל ול"ש לאוקמי הפסוק איש זר רק בכהן אבל בכלל הוא נכלל ג"כ כי הוא פסול לה כנ"ל וצ"ע להס' יראים מה דינו:
ג[עריכה]
בעודה נדה כו'. כ"ה גם בר"ם ועיין במ"מ כתב דיליף מסוגיא דיבמות דילפינן מאלה דאין נעשה חלל מנדה ואם איתא דבא על הנדה זונה משוי לה ה"ל להיות הוולד חלל כי הוי בכלל אלה אע"כ דאינה נעשית זונה כלל ע"ש ועיין בב"ש סי' ז' סקל"ה שכתב ג"כ זה ולא הביא ד' הרב המגיד וע' שם שלפמ"ש לעיל דבריו מגומגמים קצת ועיין ברמב"ן עה"ת הובאו דבריו בס' בית מאיר כתב דהנבעלת לח"ל אין לוקין משום זונה רק נפיק מקרא דבת כהן כי תהיה לאיש זר ואיסורא הוא דאיכא אבל מלקות ליכא כדברי הב"ש בסימן ו' וז' אך הוא שיטה אחרת כי דעת התוס' דלוקין משום לאו זה ע' לעיל:
ד[עריכה]
ולפיכך כו' או נתין וכו'. וכ"ה בר"מ שם ובברייתא דיבמות וצ"ע דהא הר"מ פי"ב מהל' אישות פסק כלישנא דרבא דלא תתחתן איירי בגיותן ובנתגיירו כל שבעה עממין מותרין לבא בקהל מן התורה רק על נתינים דוד גזר ע"ש אם כן נתין אינו אסור אלא מדרבנן אם כן היאך כללו הר"מ דנקראת זונה ובודאי אין לוקין כהן הבא על הנבעלת לנתין כיון דמה"ת הוא שרי לבא בקהל ובברייתא דנקטי נתין אפילו להסוברים כהר"מ עי' במ"מ דאגב גררא מייתי' כמו חלוצה בהדי גרושה אבל הר"מ הוא פוסק ה"ל לפרש דבריו. וגם לדעת הר"מ שכתב אבל הנושא חלוצתו או קרובת חלוצתו לא עשאה זונה או א' מהשניות לא עשאה זונה נראה דס"ל דאפילו מדרבנן לא נעשית זונה דחכמים לא גזרו בפסולים דידהו כעין תורה לפסול אשה וכ"ה להדיא בר"מ פי"ט ה"ח שכתב הבא על א' מהשניות הוולד כשר לכהונה וע"ש במ"ל דאפילו על ביאה שניה אין הוולד חלל מדרבנן דבביאה ראשונה לא נעשית זונה אפילו מדרבנן ע"כ אין הוולד חלל בביאה שניה וע"ש במ"ל שכתב אף דחז"ל גזרו על חלוצה אטו גרושה אבל על זונה מדבריהם לא גזרו אטו זונה דאורייתא כי זנות לא שכיח אם כן היאך כתב כאן והנבעלת לנתין דלשיטתו היא כשרה לכהונה אפילו מדרבנן. ומצאתי בשער המלך פח"י הקשה קושיא זו ותירץ שם דדוקא שניות שאינו אלא משום גדר וסייג לא גזרו חכמינו זכרונם לברכה להיות זונה אבל נתין עשאוהו כמו פסול ד"ת וע"ש שכתב דגם אם נבעלה לממזר דרבנן נעשית זונה דרבנן ע"ש פלפול ארוך אם כן המכוון בדעת הר"מ דנפסלה מדרבנן אבל מן התורה בודאי לא נפסלה לשיטתו ופשוט:
ה[עריכה]
בין באונס כו' נפסלה. כ"ה בר"מ שם. והנה אם באונס נעשית זונה נאריך קצת הנה ביבמות דף נ"ו אמר רב עמרם הא מלתא אמר לנו רב ששת ואנהרינהו לעיינין ממתני' אשת ישראל שנאנסה אף על פי שמותרת לבעלה פסולה לכהונה כו' אח"ז איכא תרי לישני בגמרא בלישנא קמא דרבה אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום זונה ומשום טומאה ג"כ ובלישנא בתרא דרבה בעלה לוקה משום טומאה ולא משום זונה דכל באונס לא מיקרי זונה ע"ש. והנה לכאורה ללישנא בתרא דוקא בעלה כהן לוקה משום טומאה ולא משום זונה אם כן הנבעלת לא' מחייבי כריתות או לחייבי לאוין באונס לא מתקריא זונה כלל ומותרת לכהונה וגם לאחר שמת בעלה הכהן שנאנסה מותרת לכהן אחר דמשום זונה ליכא באונס וטומאה ליכא באחר רק בבעל ובועל ופליג נמי אר"ע אמר רב ששת דסובר דאשת ישראל שנאנסה פסולה לכהונה ול"ב סובר דכשרה לכהונה דלא מיקרי זונה כנ"ל לכאורה. אך באמת סוער ע"ז קושיא חזקה שהקשה בעל המאור ממשנה מפורשת בכתובות מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן המעיין ונאנסה דאר"י דאם היה רוב אנשי העיר משיאין לכהונה כשרה ואם לאו פסולה חזינן דאף שנאנסה פסולה לכהונה ע"כ כתב הבעה"מ דשני הלשונות דרבה מודים דבאונס מתקריא זונה מכל ח"כ וח"ל ולא פליגי לישני דרבה אלא ארב ששת וס"ל דבאשת ישראל שנאנסה מתוך שמותרת לבעלה מותרת גם כן לכהונה כיון דלא חל עלה שם איסור ועיין תוס' שם דף ל"ה מבואר מדבריהם דאף ל"ב דרבה מודה לר"ע אר"ש דאשת ישראל שנאנסה אסורה לכהונה משום טומאה עיין שם הטעם רק הלשון בתרא סובר דאין לוקין משום זונה עיין שם ומכל מקום אין מבואר בתו' בשאר ח"כ או כל הפסולים דנפסלו לכהונה אם ל"ב דרבה סובר דאין לוקין כלל אם נבעלה באונס או אפשר שסוברים כסברת בעה"מ דשאר חייבי כריתות או הפסולים דמתקריא זונה באונס ג"כ ואין להאריך. והרמב"ן במלחמותיו השיג על בעה"מ ע"ש שכתב דגם ל"ב דרבה לא פליג אר"ע אר"ש רק ס"ל דבאונס לא מתקריא זונה ואין לוקין משום זונה אבל לוקין אם נבעלה באונס לח"כ משום אלמנות וגירושין וילפינן מתרומה וסיים וכ"כ רש"י כו' דהיינו רש"י ביבמות דף ל"ה כ' שזה טעמא דר"ע אר"ש דע"כ נפסלה לכהונה בנאנסה מחמת אלמנות וגירושין כו' והוא הדין אם נבעלה לח"ל או לח"ע באונס לוקין משום איש זר כי מה שבא מן הלימוד איש זר אין חילוק בין אונס ורצון רק שם זונה הוא חילוק לל"ב דרבה בין אונס ורצון עיין שם בתוס' דף ל"ה ע"כ שפיר מה שמבואר במשנה דכתובות דאפילו בנאנסה אסורה לכהונה ועיין תוס' דף נ"ו ועיין רשב"א בחידושיו שהבאתי לעיל שהקשה למה מצריך הש"ס לימוד דנפסלה לכהונה קל וחומר מתרומה מבת כהן כי תהי' כו' בדף ס"ח וס"ט שם הא הוי זונה ותי' דהש"ס אזיל לל"ב דרבה דבאונס לא מקריא זונה ע"כ צריך לימוד מאיש זר דמלימוד הזה אין נ"מ לאונס ורצון ועיין במ"ל פרק ח"י ה"ב באמצע הדיבור ד"ה שוב ראיתי כו' מה שתמה על הרשב"א ומביא דברי הרב המגיד בהלכה ו' ועיין במ"מ השיג עליו וכתב שדעת הרשב"א כדעת הרמב"ן אף דבאונס לא מיקרי זונה מכל מקום פסולה משום איש זר ע"ש והנה הרשב"א בעצמו כ"כ כמו שהבאתי לעיל. והנה בשני לשונות דרבה כאיזה לשון קי"ל הנה הרי"ף בהלכותיו מביא רק לישנא בתרא דכתב מימרא זו דאשת כהן שנאנסה לוקה משום טומאה ולא כ' משום זונה וכ"ה במלחמות שם דדעת הרי"ף כן וכ"ה דעת הראב"ד בהשגות פ"א מהא"ב הכ"ב דבאונס אין לוקין משום זונה ומשיג על הר"מ שם וע"ש במ"מ שתמה על הראב"ד דפוסק כל"ב אם כן כיון דלא מיקרי זונה אם כן האי לישנא פליג על ר"ע בשם ר"ש וסובר דאשת ישראל שנאנסה מותרת לכהונה ולקמן פח"י מודה הראב"ד להר"מ דאשת ישראל שנאנסה אסורה לכהונה ע"ש. ובאמת ל"ק דהראב"ד סובר או כסברת התוס' בדל"ה שכתבו דגם לישנא בתרא לא פליג וסובר דגם אשת ישראל אסורה או כדברי הרמב"ן מחמת אלמנות וגירושין. וכן ראיתי להשעה"מ שהשיג כן על המ"מ אבל דעת הר"מ פח"י כפי מה שהבין בדבריו הרב המגיד ממה דסיים הר"מ בהלכה ז' שהרי היא זונה דסובר כל"ק דגם באונס הוי זונה ובאמת הוא דקדוק קל ואדרבא יותר מסתבר דהר"מ פסק כל"ב דאי לל"ק הו"ל להר"מ לבאר דאשת כהן שזינתה לוקין שנים משום זונה ומשום טומאה כמו דבגמ' לל"ק אמרינן אף משום טומאה הו"ל להר"מ ג"כ לכתוב אף משום טומאה ובפרט כיון דדעת הרי"ף כל"ב יותר מסתבר דס"ל כרבו. אך באמת מדקדוק כזה לא הי' הרב המגיד מפרש דברי הר"מ כך אך היסוד של הרב המגיד מדפסק הר"מ כר"ע דאשת ישראל שנאנסה אסורה ור"ע ול"ב פליגי לפי דבריו כאן ופ"א מהא"ב אבל באמת לפמ"ש יכול להיות דהר"מ סובר כדברי התוס' או הרמב"ן דלא פליגי אם כן אפשר דסובר כל"ב. אך כפי הנראה גם הראב"ד סובר כדעת הר"מ דפוסק כל"ק מדהשיג עליו בפ"א מהא"ב אף על פי שהה"מ תמה דלא הזכיר אונס כלל בדברי הר"מ שם על כל פנים הי' דעת הראב"ד שהר"מ סובר כן ואולי שהי' לו איזה נוסחא מפורשת שסובר כן.
ואכתוב בקיצור לדעת הסוברים כל"ק אין חילוק בין אונס ובין רצון דהכל נקראת זונה ולהפוסקים כל"ב סוברים דבאונס זונה לא מיקרי' אבל משום איש זר או משום אלמנות וגירושין נפסלה לכהונה מק"ו דתרומה ואכתוב דינים המסתעפים מהפוסקים כל"ב לענ"ד. א' דאם ח"כ דלאו ע"י קדושין נבעלה באונס אם כן לא נפסלה משום זונה רק משום זר ולדעת רש"י בדף ס"ח וס"ט דגם ח"כ כיון דלית ליה בהו הוויה אין חייב משום איש זר רק משום אלמנות וגירושין אם כן הנבעלה לח"כ באונס אין לוקין כהן הבא עליה כי אלמנות וגירושין אין לאו רק לאו הבא מכלל עשה לתרומה וה"ה לכהונה דילפינן מתרומה כמבואר בתוס' דמ"ד שם ולשיטת התוס' דח"כ הוי בכלל איש זר כיון דחמירי אם כן לוקין משום איש זר לשיטת התוס' שם דלוקין על לאו דאיש זר דהוי ג"מ בעלמא אבל לדעת הב"ש בשיטת התוס' דאין לוקין על הלאו דאיש זר וכן כתבתי דהרמב"ן עה"ת מביא שיטה זו אם כן אין לוקין הנבעלת באונס אפילו ח"כ בשום פעם כי ליכא לאו דזונה ואם נבעלה לח"כ ע"י קדושין ג"כ לדעת ר"י דאפילו ח"כ לא מיקרי לאיש זר כיון דלא הוי זר מעיקרא אם כן ג"כ אין לוקין כי אינה זונה מחמת דהוי באונס ואיש זר נמי ליכא ואפשר דגם איסורא ליכא אם נאמר דגם משום אלמנות וגירושין כיון דהיא בכלל אלמנות וגירושין אצל אחרים כמבואר לעיל. ואם לעכו"ם ועבד נבעלה באונס ג"כ אינו אלא עשה דאלמנות וגירושין כי זה לא הוי באונס וזר לא שייך כיון דלאו בני הוויה נינהו רק משום אלמנות וגירושין. ואם אשת כהן נבעלה באונס חייב עליה משום טומאה וגם לאותן שיטות דחייבי כריתות הוי זר מעיקרא וגם בכלל בני הוויה אם כן לוקין לבעל שני מלקות לשיטת התוס' דלוקין משום איש זר עיין בתוס' דל"ה. ואם אשת ישראל נאנסה להסוברים דחייבי כריתות בכ"ע אף דלא הוי זר מעיקרא מכל מקום הו"ל בכלל זר אם כן לשיטתם לוקה משום איש זר וכהן הבא עליה אחר מיתת הבעל. אך לשיטת רש"י דח"כ אינן בכלל זר משום דלאו בני הוויה נינהו רק פסולות משום אלמנות וגירושין אם כן אין לוקין כי אלמנות וגירושין ליכא אלא עשה ולשיטת ר"י דא"א לא הוי בכלל זר מעיקרא כיון דהוי ע"י קדושין וגם אי נאמר דל"ש ג"כ מחמת אלמנות וגירושין כי יש להם אלמנות וגירושין אצל אחרים וג"כ זונה לא הוי אם כן אמאי תאסר לכהונה ע"ש בתוס' שכתבו דמנטמאה בתר' ילפינן דאסורה לכהונה ולתרומה ולא מפליג בין אונס בין רצון כו' אם כן כמו דאשת כהן אסורה משום טומאה אפילו באונס אם כן אשת ישראל שנאנסה נמי אסורה לכהונה ע"ש בדבריהם ומכל מקום נ"ל לד' ר"י דפסולה אבל אין לוקין ואם נבעלה באונס לח"ל ולח"ע לאותן שיטות שלוקין משום איש זר בודאי לוקין ולהשיטות שהביא רמב"ן דאין לוקין משום איש זר וכן לדעת הב"ש אם כן אין לוקין וז"פ לאותן שיטות הסוברים אפילו ברצון אינה זונה ג"כ אין לוקין וגם אם אינו זר מעיקרא אם כן אינה זונה וגם בכלל זר מעיקרא לא הוי וזה פשוט. ובזה נלע"ד ליישב דעת הטור בסי' וא"ו שכתב לדעת התוס' והרא"ש דאינה נעשה זונה אלא מח"כ ועכו"ם ועבד וכתב וכן יבמה לשוק וכ' ב"י הטעם דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק וע"ל שיישבתי דעת הר"מ דפסק ג"כ דיבמה לשוק נעשית זונה ותמהו האחרונים מיבמות דט"ו דשאל לר"י בני צרות דב"ה אליבא דב"ש ואליבא דב"ש הם בני יבמה לשוק אם הם כשרים לכהונה ומאי נ"מ כיון דהלכה כב"ה למפשט וולד מחזיר גרושתו אי ילפינן ק"ו מאלמנה לכה"ג כו' א"ד שאני אלמנה שהיא עצמה מתחללת ומוכח דמחזיר גרושתו ויבמה לשוק אינם מתחללין ע"ש ברש"י דאי יבמה לשוק נתחללה מחמת שאין קדושין תופסין וזר מעיקרא לא הוי אם כן אם יאמר ר' יהושע דבני צרות דפסולות לכהונה לא מוכח וולד מחזיר גרושתו דשאני בני יבמה לשוק דילפי' ק"ו מאלמנה לכה"ג ולא שייכ' פרכא דהיא עצמה מתחללת דהרי גם יבמה לשוק מתחללת אף דלא הוי זר מחמת דאין קדושין תופסין הוי זונה אם כן היאך ידע דין מחזיר גרושתו וגם היאך החזיר להם תשובה דבני צרות שמשו ע"ג המזבח היא גופא קשיא מ"ט לא נילף מאלמנה לכה"ג דבניה פגומים לכהונה. ולפמ"ש ניחא דהסוגיא שם ג"כ אזלא כל"ב דרב' דבאונס לא נעשית זונה כמו הסוגיא בדס"ח כמבואר ברשב"א אם כן הם שאלו על בני צרות לב"ה אליבא דב"ש ואותן צרות דב"ה הותרו לשוק אינם בכלל זונות אפילו אליבא דב"ש דלדבריהם הם יבמות לשוק לפמ"ש דבאונס אינה נקראת זונה ודעת הרשב"א הובא ברמ"א בסי' י"ז דאשה שנשאת בהוראת חכם מותרת לבעלה דהוי אונס וראי' ממיכל בת שאול היאך היתה מותרת לדוד אלא מחמת שהיתה ע"י הוראת ב"ד של שאול במלוה ופרוטה ע"ש אם כן שפיר שאלו לו מבני צרות דב"ה דהיינו דב"ה התירו אליבא דב"ש מה דינם דזונות אינם נעשות כי באונס לא נעשית זונה אפילו אם אין קדושין תופסין כמו ח"כ באונס כמ"ש לעיל אם כן שפיר יוכלו למפשט מדברי ר' יהושע וולד מחזיר גרושתו אם יאמר דהק"ו הוא טוב והיא עצמה מתחללת מחמת לאיש זר ולא צריך זר מעיקרא אם כן וולד מח"ג נמי פסול אף דלא הוי זר מעיקרא ואם יאמר דכשרים כי צריך זר מעיקרא אם כן מח"ג נמי הוולד כשר והוא השיב דכשרים דאינם מתחללים וזר בעינן מעיקרא ובכלל זונה אינה כי הי' באונס עפ"י הוראת ב"ה אבל הטור סובר כל"ק דרב' דגם באונס נעשית זונה וגם הר"מ סובר כל"ק כמ"ש לעיל ע"כ דיבמה לשוק נפסלה מחמת זונה ולא חילקו בין אונס ובין רצון אבל הש"ס שם סובר דבאונס לא נעשית זונה ע"כ לא נפסלה ומשום זר נמי ליכא דלא הוי זר מעיקרו. ובזה מיושב ק' התוס' ד"ה למאי נ"מ כו' שהקשו ל"ל למימר דנ"מ למפשט וולד מחזיר גרושתו נימא דין זה ביבמה לשוק אליבא דב"ה אם בניה פגומים ע"ש ולפמ"ש דבני היבמה לשוק אליבא דב"ה ליכא למפשט נהי דהנהו כשירות אבל בעלמא פסולות כי יבמה לשוק היא עצמה מתחללת כי היא זונה מחמת שאין קדושין תופסין ע"כ אפילו אם יאמר ר"י שהם כשרים שם מכל מקום בעלמא פסולים ע"כ מדשאלו אותו בגוונא דיבמה לשוק ג"כ לא נעשית זונה מחמת דרצו למפשט בני מח"ג דגם לא נעשית זונה לשיטת התוס' והטור רק מחמת זר כמו יבמה לשוק דהתירו הב"ה ומהתשובה שהשיב להם דכשרים דצריכים זר מעיקרו אם כן מח"ג נמי כשר כנ"ל נכון בעזה"י. ואי"ה לקמן ובמצות ובת כו' אעורר עוד בזה ויודע אני כי הרבה סתירות לדברינו מכ"מ בתוס' אך מראה מקום אני לך ואולי יש במו דבר טוב ג"כ.
ועמ"ל פי"ט מהלכות הנ"ל נסתפק אם מפסולי קהל כגון ממזרת מצרית וכדומה אם נבעלו לפסול להן אם הם בכלל זונה וחייב כהן הבא עליהם משום זונה א"ד בפסולי קהל ל"ש שם זונה וע"ש שכתב דבפי"ז מבואר דזונה חל על גרושה דשם זנות פוסל בישראל והוי איסור מוסיף ואפשר דזה דוקא בפסולי כהונה כגון גרושה וחללה ה"ל זונה מוסיף דשם זנות פוסל בישראל אבל בפסולי קהל דאסורים אף לישראל אם כן זונה אינו חל ע"ש ובאמת לפי פירש"י שם כיון דשם זנות פוסל בזינתה תחת בעלה כו' וכ"ה בר"מ פי"ז ע"ש אם כן אפילו בפסולי קהל ה"ל איסור מוסיף כיון דאם זינתה אסורה אף לבעלה הגר ופסולי קהל מותרים ושם זנות פוסל לגרים אם כן הוי שפיר איסור מוסיף. וגוף הדבר אדרבא לא ידעתי אמאי לא נחשב זונה גם לפ"ק וע' עוד שם שנסתפק אם כהן בא על מצרית שני' שיהיה הבן כהן גמור לא מצא גילוי לדין זה. ולכאורה למה לא יהי' כהן גמור כיון דהבן יהיה מצרי שלישי והוא כשר לבא בקהל מן התורה לא יהי' כהן ואי משום דאמו נתחללה וק"ו מאלמנה לכה"ג דהבן נתחלל הא הר"מ פסק דיבמה לשוק נתחללה ומכל מקום פסק דהבן מביאה ראשונה הוא כשר והוא כהן וע' מ"ש לעיל בדין עכו"ם ועבד שבאו על בת ישראל דמבואר בש"ע דיעות דהוולד אינו פגום לכהונה ובפרט אי אמרינן כס"ד דמנ"ל דלא שייך זונה גבי פסולי קהל. ואדרבא אני מסתפק אם כהן בא על מצרית ראשונה והוליד בביאה ראשונה אפשר דהוי כהן מצרי ואסור לבא בקהל ומכל מקום דין כהונה עליו לענין לטמא למתים ושאר ענינים אמת דממזר אף שבא מכהן אין דין כהן עליו כלל כמבואר כאן בהה"מ ועיין בש"ע סי' ז'. ומ"ש לעיל דנראה בש"ס כ"פ דממזר אין לו דין כהן מכל מקום גם בממזר דברי הרשב"א בתשובה צ"ע שכתב הטעם דילפינן מאלמנה לכה"ג וליכא למפרך מה לאלמנה שכן נתחללה דגם כהן הבא על ערוה ג"כ נתחללה ובאמת דעת הרי"ף דאף עכו"ם ועבד הבאים על בת ישראל אף דנתחללה מכל מקום אין הוולד פגום לכהונה דלית להו ק"ו זה דק"ו פריכא הוא דגם עמון הבא על בת ישראל הבת כשרה ע' ב"ש סי' ד' וכבר כ' לעיל באריכות ואפילו אם נאמר בממזר הבא מן הערוה כדעת הרשב"א מכל מקום כהן הבא על הממזרת דלא נעשית זונה לפי סברת המ"ל אם כן למה לא יהיה הבן כהן. אך הח"מ והב"ש בסי' ז' הסכימו בפשיטות דממזר אינו כהן אבל אפשר מצרי דהוא קיל דאינו רק ח"ע ויש היתר לאיסורו אפשר דמצרי הוי כהן ואם כהן בא על מצרי' ראשון אפשר הבן הוי מצרי שני וג"כ כהן. וצריך אני עוד להתלמד בענינים אלו ואני מסופק לפמ"ש לעיל דממזר אינו כהן אם כן היאך הדין בכהן הבא על ס' ערוה מי נימא דהבן ס' ממזר אך לענין ממזר התירה התורה לבא בקהל הס' ממזר כודאי כשר אבל לענין כהונה הוא ס' כהן כי לענין כהונה הס' ככל הספיקות א"ד כיון דכל עיקר שאתה רוצה לפסלו מן הכהונה דלמא ממזר הוא וזה כיון דלבא בקהל כשר הוא והתורה התירה ס' ממזר אף במקום דספיקות סותרים אהדדי כמבואר באחרונים אם כן כיון דכשר ודאי הוא הרי הוא בכלל בני ישראל הכשרי' והוי ודאי כהן. ואם נשא נשים הפסולות או טמא למתים לוקין וצד זה נ"ל עיקר כיון דכשר הרי הוא כהן ודאי. ודוקא אם הוליד בן מס' ערוה בביאה ראשונה דאינה זונה כמבואר ועיקר הכהונה תלוי מחמת דאם הוא ממזר אינו כהן אבל אם אינו ממזר הוא כהן אם כן כיון דמה"ת אינו ממזר כלל אם כן הוא כהן ודאי. אבל אם הוליד מן ס' ערוה בביאה שניה אם כן לאו מטעם ממזר אנחנו מסופקים על הבן רק הספק דלמא היא זונה בביאה ראשונה אם כן בביאה שניה הוי ס' זונה דלמא היא ערוה ונעשית זונה בביאה ראשונה ועתה נעשה חלל בביאה שני' כמבואר לקמן אם כן אף דלקהל כשר מכל מקום לענין כהונה הוא רק ספק כי אינו תלוי בפס"ק רק כל בן זונה הרי הוא חלל לכהונה כמבואר לקמן ואף שכשר לבא בקהל נהי דלא הוי ממזר מכל מקום היתה ס' זונה אם כן הולד ס' חלל ולענין לבא בקהל כשר ודאי כי התורה התירה ס' ממזר לבא בקהל ולא אמרינן כיון דלענין כהונה הרי הוא ס' דאורייתא הוא ג"כ לענין ממזר דלא התירה התורה אלא ס' ממזר לחוד ולא כשיש ס' עוד בענין אחר הא ליתא דהתורה התירה ס' ממזר בכ"ע עיין באחרונים ואין כאן מקומו להאריך:
ו[עריכה]
משהערה בה כו'. וכן הכהן שבעל זונה בקדושין לשיטת הר"מ והרהמ"ח ג"כ חייב בהעראה כמבואר כ"פ. אך לשיטת הראב"ד דבעל לחוד חייב משום חילול זרע א"ח אלא אם הכהן גמר ביאתו עמ"ש לעיל:
ז[עריכה]
וכן מענין כו'. עיין ר"מ פח"י ובראב"ד וענין אמתלא צריך ביאור רחב וכבר האריכו האחרונים הלא בספרתם:
ח[עריכה]
ונוהגת בכהנים. כבר כ' לעיל לשיטת הר"מ והרהמ"ח אינו בכהן קטן וחו"ש להלקות האשה כי לא הי' קדושין. ובשוטה אם קידש בעודו פיקח ואח"כ נשתטה לוקין האשה ואף לדברי הר"י ברזילי מובא באחרונים דקטן שקידש לו אביו אשה מקודשת מטעם זכיה מכל מקום בח"ל בודאי אינו זכות ואינה מקודשת כלל. והנה חלל אין בו דין כהונה כלל כמבואר לקמן מצוה רס"ז וכהן בעל מום בכלל כהנים כשרים הם אך כהן פ"ד וכ"ש לא ביאר הרהמ"ח מה דינם לענין נשים הפסולות לכהונה עיין ר"מ וראב"ד ומכל מקום פט"ז מהא"ב דהר"מ סובר דכהן פ"ד וכ"ש מותרים בגיורת ומשוחררת ועיין באה"ע סי' ה' דעת הח"מ דאף בגרושה וחללה מותר כי אין בקדושתו כלל לענין יוחסין ובב"ש דעתו בדעת הר"מ עפ"י פירוש הרב המגיד דמותר דוקא בגיורת ומשוחררת דאינו מפורש בתורה אף להר"מ רק מקרא דיחזקאל ילפינן ע"כ מותר בהם אבל גרושה זונה וחללה דמפורשים בתורה מודה הר"מ דאסור בהם ולשיטת הראב"ד והרשב"א דמותר אף בממזרת אע"ג דמפורש בתורה אם כן מותר אף בגרושה זונה וחללה ולדעת בעה"מ אסור כהן פ"ד אף בגיורת כי הוא סובר דבקדושתו קאי והא דכהן פ"ד מותר בזונה וגרושה לפי שיטת הראב"ד היינו גיורת זונה וגרושה דישראלית בלאו הכי אסור דלא יבא בקהל ה' (ואין מזה סתירה לד' המ"ל שהבאתי לעיל) ומכל מקום לשיטת בעה"מ דכהן אסור אף בגיורת מכל מקום יכול לישא אשה כהן פ"ד דהיינו בת גרים דמה"ת כהן נושא בת גרים רק גיורת עצמה אסורה כמבואר בר"מ פי"ט ובש"ע אה"ע סי' ז' ומחמת קהל ה' אפילו גרים בני גרים עד כמה דורות מותרים לפסולי קהל דלא מיקרי קהל ה' כמבואר הכל באה"ע. והנה לענין ממזר קי"ל דודאי ממזר אסור לבא בקהל הא ס' מותר ושאר פס"ק כגון פ"ד ומצרי ואדומי ע' בשער המלך מביא בשם גדול א' שדעתו דכל פס"ק אפילו ספיקן אסורין ובשער המלך השיג עליו. ובריטב"א מביא בשם הראב"ד דמצרי ואדומי ספיקן אסור ובס' אבני מלואים נסתפק בפ"ד בספיקו. ויבואר אי"ה לקמן במקומו. והנה נראה אם ס' ממזר בא על אשה לא פסלה כלל לכהונה כיון דמה"ת שרי לאו איש זר הוא וגם לא הוי בכלל זונה כמ"ש לעיל גבי כהן הנולד מס' ממזר אף דזונה אסור מן התורה וגם ס' זונה אסורה מכל מקום כיון שאתה צריך לעשות אותה זונה מחמת בעילת זנות וכיון דהתורה התירה ס' ממזר לא הוי זונה והיא ככל הכשרים שבישראל אבל שאר פס"ק להסוברים דשאר פס"ק לא התירה התורה אם כן בודאי אם באו על אשה פסלו אותה מספק והוי ס' זונה ולהסוברים דכל פס"ק ספק מותרים אם כן לא נעשית זונה כמו ס' ממזר כנ"ל ברור בעזה"י. והנה כהן ס' פ"ד אם נאמר דספק פס"ק כשרים לגמרי אם כן בודאי לוקין אותו אם בא על הגיורת או על הגרושה ול"א אין מלקין על הס' כיון דהס' התירה תורה אם כן בקדושתו קאי לגמרי ככל כהן כשר ואם נאמר דס' פ"ד לא התירה התורה ואסור מטעם ס' אם כן בודאי אסור לישא גיורת וגרוש' דלמ' כשר הוא ואם נשא אין לוקין ולשיטה זו דינו ככל הספיקות שבתורה דאסורים לאסור להם מטעם ספק כ"נ פשוט ואי"ה בפרשת כי תצא נאריך במצות אלו:
ט[עריכה]
וכהן כו' לוקה. ע' בשער המלך פח"י הביא בשם התוס' יבמות פ"ד ד"ה והא כולי' פרקין כו' דחללה לכה"ד עובר בעשה ג"כ דקדושים יהיו וכ' שם דה"ה זונה וגרושה כל מה שנכתב גבי כה"ד איכא עשה ולא תעשה חוץ מאלמנה לכה"ג דליכ' עשה מן האירוסין רק ל"ת ונ"מ לענין יבום ע"ש ומד' הר"מ פ"ו מה' יבום וחליצה שכתב דח"ל ועשה אם בא עליהם יבם קונה ופוטר צרתה חוץ מאלמנה לכה"ג שהיא עשה ולא תעשה אין פוטר צרתה נראה דס"ל דוקא אלמנה לכה"ג מן הנשואין ולא פרט נשים הפסולות לכהונה נראה דלא ס"ל כדעת התוס' ודעתו דאינו אלא ל"ת לחוד ע"כ פוטר צרתה ועיין בשער המלך פ"ו מה' יבום וחליצה פי' שם דהתו"ס במכות דגו"ח וזונה איכא עשה נמי ולדבריהם אינו פוטר צרתה מביאת' ע"ש שפלפל בזה באורך. והנה הנלע"ד לעורר דבר חדש בעזהשי"ת אשר לא מצאתי בעניותי שהאחרונים ירגישו בזה דהנה מבואר כאן בר"מ והרהמ"ח דאשה נעשית זונה בין בהעראה בין שלא כדרכה והוא מבואר ביבמות פ' הבע"י דהעראה ילפינן לכל הענינים אשר תלוי בביאה דהעראה הוא כגמר ביאה וחייבים מב"ד ומלקות רק לענין קדושין יש פוסקים דוקא אחר קדושין דזקוקה קצת די בהעראה אבל תחלת קדושין צריך גמר ביאה אבל רוב הפוסקים פליגי ע"ז עיין ברי"ף פ' הבע"י ובקדושין דיו"ד גבי דעתו על גמר ביאה והבאתי לעיל אבל לכל הענינים למב"ד ולמלקות ולפסול מבואר להדיא שם בש"ס דהעראה כגמר ביאה חוץ משפחה חרופה וכ"ה בר"מ פ"א מהא"ב ה"י לענין עונשין ועוד כ"פ היכי דמזכיר דין ביאה כ' א' המערה כו' וכן בכ"מ הוא מזכיר דביאה שלא כדרכה הוי כדרכה ובפרט לענין עונשין ע' בסנהדרין דמשכבי אשה כתי' ובכ"מ אין מספר וביבמות שם דנ"ה ע"ב וכן לענין לפסול ולענין יבום מבואר שם במשנה וש"ס.
והנה מצינו בש"ס שם ביבמות ובשבועות דאם בעל באבר מת (בשבועות) היא פלוגת' ורבא סובר דהמשמש מת בעריות פטור מעונש וע"ש ביבמות דנ"ה ע"א. והנה למ"ד דמשמש מת בעריות חייב נראה דלכל הענינים הוי ביאה כגון לענין קדושי אשה ולפסול אשה כיון דלדידי' ביאה גמורה היא אם כן מועיל ביאה זו לכה"ג אף דהעראה אצטריך לרבות ח"ל ואשה לבעלה אף דחייבים מיתה נראה דבגמר ביאתו אף שהיא בא"מ היא יותר טובה מהעראה. אך לענין יבום דעת התוס' ביבמות דף נ"ג ע"ב ד"ה שאנסוהו כו' דאף למ"ד המשמש מת חייב מכל מקום לא קני לענין יבום דבעינן ביאה שיהי' ראוי להקמת שם ע"ש וכה"ד הרא"ש ולמ"ד משמש מת פטור כ' שם דפשיטא דלא הוי ביאה דילפינן מעריות ע"ש ונ"פ דלמ"ד משמש מת בעריות פטור מכל העונשין אם כן בודאי אינה ביאה לשום דבר כי הכל ילפינן מעריות ובפרט כיון דלא הוי ביאה לענין עונשין מסתבר' דלא הוי ביאה כלל אדרבה העראה ושלכ"ד דאתרבי לגבי עונשין צריך לימוד לענינים אחרים אבל במה שהוא פטור מן עונשים כגון משמש מת פשיטא דלא הוי ביאה לכ"ד כ"נ לכאורה. והנה הר"מ פ"א מה' א"ב פסק דהמשמש מת פטור ע"ש הי"א וכתב שאין זה ביאה והנה פ"ב מה' יבום חשיב שם העראה ושלא כדרכה דקני ביבמה ולא חשיב משמש מת דז"פ לשיטתו פ"א מהא"ב דאם פטור לענין עונשין מכ"ש דאין זה ביאה ליבום והמחבר באה"ע סי' קס"ו סעיף ח' מביא לענין ביאת יבמה דבאבר מת לא קנה וע"ש בב"ש מביא דהתו"ס דאפילו למ"ד חייב מכל מקום אינו קונה ביבמה ובאמת אנן פסקינן כרבא דבאבר מת פטור כמבואר בר"מ פ"א ובטור סי' כ"א ובר"מ ה' אישות לענין קדושי ביאה מביא ג"כ דהעראה ושלכ"ד קונה ולא הביא דין א"מ כי פשוט לפ"ד כמ"ש אך הטור והמחבר בסי' ל"ג גבי קדושין לא הביאו דין א"מ לגבי קדושין ואם הי' פשוט להם שאינה ביאה אם כן למה הביאו לענין יבום. ואפ"ל כיון דביבמה זקוקה סגי בביאה גרועה כסברת קצת הראשונים לענין העראה דאשה לבעלה לא נקנית בהעראה אבל יבמה כיון דזקוקה לו נקנית בהעראה ע"כ מביא זאת לענין יבום. והנה מבואר בש"ס דסוטה דכ"ו ע"ב דשמואל אמר דשחוף מקנין ע"י ופוסל בתרומה (ושחוף היינו אבר מת ערש"י ור"מ פ"א מא"ב ופ"א מה' סוטה) ופריך שם בש"ס מקנין ע"י פשיטא ומשני וכן הוא פוסל את התרומה פשיטא ומשני אתרוייהו דה"א דש"ז כתיב אלא למאי אתי לשקינ' לה דרך אברים ע"ש. והנה בעיני יפלא כיון דשם בשבועות סובר רבא דהמשמש מת בעריות פטור דילפינן מנדה ע"ש אם כן מאי פשיט' שייך בזה אדרבא צריך לאשמועינן דה"א כיון דלענין עונשים לא נחשב ביאה לא הוי ביאה לענין קינוי ולפסול לכהונה וכ"ת דיליף לה מש"ז וזה תי' הש"ס. אבל לפי מה דמסיק דמש"ז לא נפיק דצריך קרא לדבר אחר אם כן ממילא חייב בא"מ הא לית' דבש"ס יבמות דט"ז מבואר בא"א ילפינן פרט למשמש מת ומקשה הש"ס למ"ד משמש מת חייב ש"ז ל"ל ומתרץ למעוטי מתה. והנה הר"מ והטור פסקו בפ"א מהא"ב ובסי' כ' דהמשמש מת והמשמש מתה פטור ולכאורה כיון דמשמש מתה נפ"ל ביבמות מש"ז למ"ד משמש מת חייב ולמ"ד משמש מת פטור ילפינן משמש מת מש"ז אם כן היאך פסקו כשניהם ועיין ב"ש סי' כ' עמד בזה ותי' עפ"י דהתו"ס שבועות י"ח וכוונתו דמבואר בתוס' שם דרבא יליף מקרא דנדה דמשמש מת בעריות פטור ומש"ז יליף דמשמש מתה פטור. וע"ש בתוס' הניחו בתימה דרבא ביבמות יליף מש"ז דמשמש מת בעריות פטור ע"ש על כל פנים מקר' דנדה נמי מוכח דמשמש מת בעריות פטור אם כן נראה דלא הוי ביאה אם כן מאי מקשה ש"ס פשיטא דמקנין ופוסל בתרומה אדרבא דה"א כיון דלא הוי ביאה לענין עריות אינה נאסרת על בעלה ואין מקנין ע"י וכן אין פוסל לתרומה וצ"ע כעת. על כל פנים דעת הר"מ והטור דהמשמש מת פטור ופסק להא דשמואל לענין קינוי וסתירה ופ"א מה' סוטה ה"א כתב אפילו שחוף היינו שאינו מתקשה נראה דשמואל הוציא דין זה דקינוי באשה מכלל כל הענינים דבכ"מ אין עונשין רק אסורה על בעלה ומקנין ע"י וכן הטור בסימן כ' מביא דהמשמש מת פטור ובסי' קע"ח מביא דמקנין ע"י שחוף ועב"ש סי' כ' ע"ד הרמ"א שכתב דכל ביאה שחייבים עליה מיתה אשה נאסרת ע"כ כ' הב"ש דל"ד דהא המשמש מת פטור ונאסרת על בעלה כמבואר סי' קע"ח ובפ"א מהא"ב הי"א כתב דהמשמש באבר מת פטור שאין זו ביאה אבל פוסל מן התרומה וכתב הרב המגיד דהיינו מימרא דשמואל בסוטה וכ"כ בפ"ח מה' תרומות הי"א דנעשית זונה וחללה ופסולה לתרומה אפילו הי' שחוף והכסף משנה פ"ו מהלכות הנ"ל מביא ד' הש"ס בסוטה נראה ג"כ דכ"מ אין ביאה כזו מועלת כלל ובמקום דהוי ביאה כגון בקינוי ובתרומה מביא דין זה בפירוש דהוי ביאה ועכ"פ לפי המבואר לעיל דמקרא ובת איש זר כו' דילפינן דפסולה לתרומה ג"כ פסולה לכהונה מק"ו ואי לוקין או אין לוקין מק"ו כבר כ' לעיל על כל פנים איסורא בודאי איכ' ולדעת קצת שיטות לוקין ג"כ כמ"ש לעיל באריכות אם כן צ"ע למה בה' תרומות פ"ח השמיענו הר"מ דין זה וכן בהלכות סוטה וכתב בין המערה כו' ובין שלא כדרכה כו' אמאי לא השמיענו רבותא יותר דגם באבר מת פסולה מן הכהונה דהוא חידוש דבכ"מ לא הביא זה דלאו ביאה הוא אבל לענין כהונה הוי ביאה והי' צריך להשמיענו זה. גם צ"ע דהר"מ פ"א מהא"ב הי"א כתב כל הבא כו' בלא קישוי אינו חייב כרת ולא מלקות שאין זו ביאה אבל פוסל מן התרומה כיון ששם אין זה מקומו רק הביא הדין אף דלא הוי ביאה מכל מקום יש מקום דהוי ביאה כגון לפסל' מן הכהונ' ואמאי לא הביא דנאסרת על בעלה בביאה כזו ואי דמביא בה' סוטה דגם לענין פסול תרומה מביא פ"ח מן התורה ומכל מקום מביא כאן ולמה לא מביא דין זה ג"כ כאן דנאסרת על בעלה ועל הבועל. והנה התוס' בסוטה ד"ה שחוף כתבו בשם ר"ת דשחוף היינו שאינו בועל כדרכו ואינו מזריע נראה דלא כר"מ רק הוא מתקשה רק אינו מזריע. ולפי זה ניחא דכל הביאות חייב אף על פי שאינו מזריע ואפילו בש"ח כתבו התוס' יבמות נ"ה ע"ב ד"ה א"ח כו' דחייב על גמר ביאה אפילו בלא הוצאת זרע ולא ממעטינן אלא העראה ושלא כדרכה וא"כ בכהת"כ הוי ביאה אך מחמת דכתב' התורה ש"ז ה"א דבסוטה על כל פנים צריך שיהי' ראוי להזריע או בתרומה דכתיב ולא יחלל זרעו כמבואר שם קמ"ל שמואל דמקנין ופוסלת לתרומה ככל התור' אבל לדעת הר"מ והטור סוטה ותרומה חמור מכל התורה צ"ע מאי מקשה הש"ס פשיטא כיון דלאו ביאה היא בכה"ת אם כן צריך לאשמועינן וגם מאי משני דה"א מחמת דכתיב ש"ז קמ"ל דדרשינן למלתא אחריתי מכל מקום בכה"ת דלא כתיב מיעוטי מכל מקום משמש מת פטור או דילפינן מנדה או דילפינן מש"ז דא"א כמו דיליף העראה כמבואר שם וצ"ע דעת הר"מ והטור. העולה מכל מ"ש לעיל דנ"ל אפילו לדעת הר"מ מכל מקום כיון דבעריות פטור באבר מת אם כן ה"ה דאינה מקודשת בביאה כזו וכן אין היבם קונה אותה ואינ' ביאה רק דנאסרת על בעלה ופוסלה לכהונה ולתרומה לפמ"ש אבל לשיטת הר"ח בא"מ אינה נאסרת על בעלה ואינו פוסלה מהתרומה ומכהונה.
והנה הר"מ כ' שם בפ"א מהא"ב אבר מת כגון החולה או מי שנולד כך כגון סריס חמה אם כי לא מצאתי כעת ואינו עולה על זכרוני אם מבואר זה בש"ס דסריס א"י להתקשות אך בודאי מצא רבינו ז"ל או יודע בעניני הטבעים ומי כמוהו מורה ולפ"ד מדוקדק לשון המשנה ביבמות דף ע"ט ע"ב הסריס שבעל יבמתו פסלה ולמה לא נקט חייב או כרת במזיד או חטאת בשוגג. אך באמת אינו חייב שבאבר מת פטור רק פסלה לכהונה כי לענין כהונה פסולה אפילו באבר מת כמ"ש לעיל. ומיושב נמי ק' התוס' שם בסוטה ד"ה שחוף שהביאו פר"ח דשחוף שאינו מזריע וכתבתי ששיטת ר"ח דבאבר מת אין מקנין ולא פסלה כמו בכה"ת דלא הוי ביאה והקשה שם למה לא נקט שמואל סריס ולפמ"ש הר"מ דסריס אינו מתקשה כלל אם כן ע"י סריס אין מקנין ואינו פוסלה לתרומה ע"כ נקט שחוף לשיטת ר"ח. ובעיקר קושית הב"ש שהקשה על הר"מ והטור דפסקו משמש מת ומשמש מתה פטור דלכאורה לא משמע כן בפ' הבע"י א"י מאי קשיא לי' דהר"מ סובר דמש"ז ממעט משמש מת ומשמש מתה עי' תוס' יבמות דף נ"ה ע"ב ד"ה לאחר מיתה כו' דסוגיא דממעט מתה מש"ז אזלא למ"ד בסנהדרין דף ס"ו דצריך שיהיו שניהם שוים אבל למ"ד התם דא"צ שיהיו שניהם שוים דריש הפסוק ומתו גם שניהם למעוטי מעשה הורדוס היינו משמש מתה וא"כ הר"מ דפסק פ"א מה' א"ב דאפילו בא על הקטנה חייב דא"צ שיהיו שניהם שוים אם כן משם ממעט מתה ע"כ פסק דמתה פטור ומשמש מת דריש מקרא דש"ז דכתי' גבי א"א. מכל מקום מה שהקשיתי צ"ע דהיאך פשיטא לי' להש"ס בסוטה דאדרב' כיון דלענין ח"א א"ח במשמש מת וכל העריות הוקשו להדדי אם כן צריך שמואל לאשמועינן דין זה ואדרבא קשה מנ"ל לשמואל ד"ז דמקנין ונפסלה לתרומה וצ"ע. ודע דכהן הבא על הזונה אף בגמר ביאתו א"ח אלא משום זונה ולא אמרינן בתחלת ביאה תיכף נתחללה כמבואר לקמן וא"כ יהי' חייב על הגמר ג"כ משום חללה חדא דאין איסור חללה חל על איסור זונה כמבואר לקמן ועוד דבביאה א' א"ח שנים דביאה חדא לא פלגינן לאסור שני איסורים כמבואר ברשב"א הובא במ"ל פי"ז הי"ג ולקמן אי"ה באריכות.
והנה כהן אנדרוגינוס אסור בנשים הפסולות לכהונה אבל אין לוקין כי הוא ס' ואם חצי כהן וחצי ישראל כמו שציירתי כ"פ לעיל בודאי חייב על הנשים הפסולות מצד הכהונה וכבר כ' זה כ"פ. ואם אנדרוגינוס נבעל לפסול דעת הר"מ פ"א מהא"ב דאנדרוגינוס ס' הוא או זכר או נקבה ומכל מקום גזירת הכתוב בבא עליו דרך זכרותו חייב עליו סקילה כבא על הזכר ובפ"ז מה' תרומות הט"ז פסק דאנדרוגינוס שנבעל לזכר הפסול בין דרך זכרותו ובין דרך נקבותו נפסל האנדרוגינוס מן התרומה ובודאי מחמת ס' הוא דלמא נקבה היא וא"כ נפסל ג"כ לכהונה מק"ו כמבואר לעיל מבת איש כהן כו' אך אין לוקין לכהן הבא עליו אפילו דרך נקבותו כי הוא ס' זונה שמא הוא זכר ולא נפסל כי אין זכר פוסל זכר. ואם נבעל האנדרוגינוס לאנדרוגינוס אחר אם נבעל דרך זכרותו פוסק שם הר"מ דאין נפסל דאין זכר פוסל זכר ואם דרך נקבותו נפסל וע"ש בהשגות הראב"ד ובכ"מ הקשה מ"ש ברישא אפילו דרך זכרותו נפסל ושאר קושיות ומביא בשם הר"י קורקס ע"ש. והדברים צריכין קונטרס מיוחד לברר וללבן אך מתרומה תוכלו ללמוד לכאן לענין איסור כהונה כמבואר לעיל אך בלאו הכי אסור לישא אנדרוגינוס אף דאין חייב עליו מצד נקבותו מכל מקום אפשר איסורא איכא ואיכא למ"ד ביבמות פ' הערל דחייב עליו סקילה משני מקומות ואפשר לפי מה דפסק הר"מ דדרך נקבותו פטור אם כן נ"מ אם נפסל משום זונה לענין כהן. ולפמ"ש לעיל בדעת הר"מ דבאבר מת לאו ביאה כלל עיין בדבריו פ"א מהא"ב ודעתו דגם סריס חמה ביאתו בא"מ אם כן לפי דעת הר"מ דחופה דלא חזיא לביאה לא הוי חופה ע' מ"ל פ"ג מה' אישות הי"ג באורך. והנה הר"מ פ"ז מה' תרומות פסק דטומטום אינו מאכיל את אשתו בתרומה אפילו כשביציו מבחוץ שהוא ודאי זכר ובמ"ל כתב טעם הר"מ כמו בפחותה מג"ש דמבואר שם בגמ' דאינה אוכלת בתרומה כיון דאין לה ביאה אין לה חופה ע"כ טומטום אינו מאכיל אם כן למה כתב הר"מ הי"ד שם דסריס חמה מאכיל את אשתו וסריס חמה הוא ממעי אמו כמבואר בש"ס ביבמות והוא משנה מפורשת הא לדידי' אין ביאתו ביאה כלל כמו אשה פחות מבג"ש אם כן אין לו חופה והוי ארוסה ואינה אוכלת ואפשר דמ"מ הוי קצת ביא' דלענין לאסר' על בעלה ולענין לפסול מן התרומה ומן הכהונה הוי ביאה כמ"ש לעיל הו"ל חופה דחזיא לביאה אבל פחותה מבג"ש אינו ביאה כלל אפילו לפוסלה מכהונה כמבואר בכ"מ וכאן ע"כ לא מיקרי ביאה כלל וצ"ע בענינים אלו. והנה במה שנסתפקתי לעיל בדין אנדרוגינוס דלענין זונה ללאו אין לוקין דהוא ס' זונה שמא זכר ואיסורא איכא בלא"ה. אך לפי המבואר במהריט"א הבאתיו בחיבורי זה דיש אנדרוגינוס שתוכל להוליד כאשה אם כן נ"מ אם הבנים הם ס' חללים אם כהן בא עליה אחר שנבעל לפסול ויש עוד נ"מ ואין כאן מקומו להאריך. וע"ל מצוה ר"ט בהרהמ"ח דהבא על אנדרוגינוס דרך נקבותו מכין אותו מכת מרדות מדרבנן נראה דהוא רק איסור דרבנן ואם נבעל הוי ספק דאורייתא וכ"כ הר"מ פ"א מהא"ב. וכבר הבאתי לעיל בשם הר"מ דהבא על השניות לא נעשית זונה אפילו מדרבנן דרבנן לא גזרו בזונה כלל וכן בכל קדושין דרבנן כגון חרש וחרשת וזינו אפילו תחת בעליהן מותרים לבעליהן אפילו הם כהנים וכן קטנה שהשיאה אחיה ואמה שקדושיה מדרבנן וזינתה מותרת אף לבעלה כהן וכ"ה בר"מ פ"ב מה' סוטה ה"ד ופ"ג מהל' א"ב ה"ב ועיין במ"ל פי"א מה' אישות ה"ח ד"ה ודע כו' חוץ מנתין וממזר דרבנן הם פוסלים מדרבנן כמ"ש לעיל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |