מנחת חינוך/רנח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא להונות כו' מדידת הקרקע כו' שנאמר לא תעשו. וכ"ה לשון הר"מ פ"ז מה' גנבה ועיין בב"מ דס"ב מקשה לאו במשקלות ל"ל הא היא בכלל גזל וגניבה ומתרץ הש"ס לחייבו משעת עשייה. נראה דהלאו זה קאי על שעת עשייה אך כיון דהתורה כתבה הלאו הזה ג"כ העושה עול בכלל כמ"ש הר"מ דהגוזל עובר בלא תגזול ע' פ"א מה' גו"א אף דהש"ס אוקמי' לכובש ש"ש ע' בהה"מ ולחם משנה שם ולקמן פ' תצא גבי לשהות המדות ומשקלות נדבר מזה אי"ה:
ב[עריכה]
בענין המדות כו'. ד"ז חידוש הוא ואינו מבואר בר"מ ובש"ס וגבי גנבה וגזילה כ' הר"מ דהגוזל ש"פ עובר בל"ת וכן בפ"א מה' גניבה דכן גזירת הכתוב גבי ממון כי שיעורים הל"מ צריך שיהי' ש"פ ופחות מזה אינו אלא ח"ש עיין ר"מ גבי גזלה וגנבה וכאן לא כ' בפי' דסמך אדלעיל וכן כאן בודאי צריך שיהי' ש"פ לענין הל"ת הזה ובפחות אינו רק איסור תורה ואי כדעת הרהמ"ח דהכא חידשה תורה דאף בפחות מש"פ עובר על הל"ת אם כן מאי מקשה ש"ס ב"מ לאו במשקלות ל"ל ולילף מגזל ומהנהו הא גזל וריבית א"ע אלא בש"פ ע"כ חידשה תורה לאו במשקלות דעובר בח"ש וכ"כ התוס' כתובות מ"ו ד"ה אתי' שימה שימה להוכיח דריבית אינו בפמש"פ דאי ריבית בפמש"פ מאי מקשה ש"ס ב"מ לאו בריבי' ל"ל הא אצטריך לפמש"פ ועוד אמאי אין לוקין על לאו זה אם שיקר בפמש"פ הא בודאי לא ניתן לתשלומין דפמש"פ לאו ממון הוא וא"כ כמו חובל בחבירו בפמש"פ דלוקין כיון דאינו משלם (ול"ד ללאו הנל"ע כיון דניתק מקצת הוי ניתק לכולו גבי השבת העבוט עמ"ל ה' מלוה ולוה דכאן ל"ה נל"ע רק ניתן לתשלומין והוי כמו חובל דבש"פ משלם ואינו לוקה ובפמש"פ לוקה ה"נ כ"ה) ה"נ הי' חייב מלקות ע"ז א"ו שוה לגזל דדוק' ש"פ בעינן. ומה שמביא בגמ' דאפילו מדה קטנה ביותר היינו על כל פנים ש"פ אך דהי' עולה על הדעת כיון דהי' דרך מו"מ ובמדה ובמשקל אין מקפידין על מדה קטנה ביותר אף שהי' ש"פ ע"כ אשמועינן דאסרה תורה אפילו על מדה קטנה ביותר אבל בפמש"פ נראה דא"ע רק בתורת ח"ש ואי"ה אשנה פ"ז. ועיין בטוש"ע ח"מ גבי לא יעלה רתיחה כתבו דאפילו פמש"פ ופשוט דהיינו מחמת ח"ש וב"י מרשים דהוא בר"מ ובאמת בר"מ אינו מוזכר שם פמש"פ אבל מכל מקום אמת דח"ש אסור מן התורה ע"ל מ"ש בשם הסמ"ג:
ג[עריכה]
ונוהגת כו'. גם ב"נ מצווים ע"ז דהיא בכלל גנבה וגזילה וכבר כ' לעיל בה' גזלה וגנבה דלדעת הר"מ עוברים בגזלה וגנבה על ג' לאוין היינו לא תחמוד ולא תתאוה אם כן כאן נמי ופשוט. שוב מצאתי בסמ"ג שכ' בפי' גבי להעלות רתיחה דהיינו בדבר יקר שש"פ והנאני מאוד ע"כ דברי הרהמ"ח לעיל צ"ע. והנה כבר הבאתי לעיל דמבואר בא"נ דלאו דמשקולת למה לי לעבור עליו משעת עשייה ועתו"ס ב"ב דפ"ט ע"ב ד"ה ובמשורה כתבו ג"כ דחייב בשעת הרתיחה אפילו לא מדד וכעת לא ראיתי להר"מ פ"ז ופ"ח מה' גנבה שמביא זה ובפ"ח כ' אין טומנין את המשקולת במלח אבל אין מבואר אם עובר בלאו ובפ"ז כ' הר"מ לאחר שכתב דין דאין שוקלין בחסר כ' וכן לא ישהה מדה חסרה או משקל חסר ואם עבר והשהה עובר בלאו לא יהי' לך בכיסך כו' והוא מנוי ללאו בפ"ע ולא כת' דמלאו הזה לא תעשו עוברים בשעת עשייה וראיתי בה"ה שכתב אהא דכתב רבינו לא ישהה כו' זה מבואר בפא"נ לעבור עליו משעת עשייה ומרשים ג"כ הגמרא ב"ב ע"ש ואיני מבין דהר"מ כת' דהמשהה הוא מלאו לא יהיה לך כו' ודין זה דעשייה מבואר בא"נ דהוא מלאו לא תעשו כו' נראה דשני ענינים הם עשי' עוברים משם אחד ושהייה עוברים משם אחר ואי נימ' דהם ענין א' והעשיי' ג"כ אסור מלאו דלא יהי' לך כו' אם כן אמאי מתרץ הגמ' בא"נ על הקושי' דל"ל לאו במשקולת הא בכלל גזל היא ומתרץ לעבור עליו משעת עשייה אכתי קשה למה כתבה הא היא בכלל לא יהי' לך אע"כ שני ענינים הם והמשהה בביתו א"ע מלאו לא תעשו והעושה א"ע על לאו לא יהי' לך רק לא תעשו וכו'. וכפי הנראה מהש"ס דאם טומן משקלותיו במלח אף דתיכף לקח אותו מהמלח ולא הכביד או לא החסיר כלום מכל מקום על המעשה רע עובר בלאו או שאר דרכים שחלוקים דראינו בעינינו דמבואר כן בגמרא דהם לאוים חלוקים עשייה ושהי' ולא בלאו א':
והנה מבואר בר"מ דעל השהייה שבביתו אין לוקין מפני שא"ב מעשה ולפמ"ש הי' לו לכתוב דאם עושה חייב על העשייה כמבואר בגמ' דעל העשייה עוברים בלאו והעשייה יש בה מעשה הי' להר"מ לבאר דלוקין ע"ז וגם ד' הר"מ שכ' דאין לוקה מפני שאב"מ ק"ל דה"ל לכתוב דאם קנה מדה חסירה או עשה דלוקין אף מהלאו הזה דלא יהי' לך כמ"ש בהחו"מ באם הניח חמץ בביתו אין לוקין דהוי לאו שאב"מ אבל קנה חמץ או חימצו לוקין אם כן כאן נמי ה"ל לבאר דאם קנה או עשה דלוקין וראיתי להרהמ"ח לקמן פ' תצא מצוה תר"ב כ' דאם משהה מדה חסירה עובר אל"ת לא יהי' לך וכ' דאין לוקין דאין בו מעשה וכ' עוד טעם דהא אפילו עבר ושקל אין לוקין מחמת דניתן לתשלומין ע"ש. נראה שנתן עוד טעם דאפילו אם עשה מעשה אין לוקין כיון דאף אם עשה החמור ממנו אין לוקין ובאמת לענ"ד הוא דבר חדש ליתן טעם למצות התורה ומי יודע אפשר דחוץ מה שעושה ששיקל חסר עוד על העשייה או השהייה עושה יותר רע וטעמו אינו ידוע כי מי עמד בסוד ד' ואם כי מבואר בש"ס דב"ב דאסור לעשות שמא ישקול בהם ערשב"ם דמיירי דשוהה שלא לשקול בהם אבל בשוהה לשקול עוברים בלאו ע"ש ועוד דהא ידוע דלאוין דממון חמורים מאוד ומכל מקום לאו הניתן לתשלומין אין לוקין ע' מכות סוגי' דקיימו כו' דאין לוקה ומשלם ובתוס' שם הקשו הא אדרבא קי"ל דמלקות חמור וה"ל ללקות כמו בכל דוכתי ועיין בכסף משנה ה' סנהדרין. אך באמת דהתורה גילתה בפי' דחייב גבי גנבה וגזלה בתשלומין וממילא תרתי לא עבדי כמו חובל בחבירו דהתורה ריבתה לתשלומין ואפילו חובל בחבירו ביה"כ ע"כ צריך לשלם ואין לוקין ע' שעה"מ החו"מ אף דממון קיל דהתורה חס על ממונו של נחבל כסברת התוס' כתובות פא"נ אבל היכי דלא משלם מאיזה טעם שיהיה אמאי לא יהיה חייב מלקות דומה לאם הכה לא' הכאה מועטת דלית בו ש"פ לוקין אף דאין העבירה חמורה כ"כ אבל אם הכהו הכאה חזקה בפ"א אין לוקין כיון שיש בה ש"פ וצריך לשלם לחבירו אם כן ה"נ אם שקל לחבירו אין לוקין כי צריך לשלם אבל על העשייה דאין משלם למה לא ילקה ה"נ לא ילקה אם הכה לחבירו הכאה חלוש' דאף אם הכהו יותר חזק לא הי' חייב מלקות רק ממון וז"א דהא מכל מקום מתחייב רק דגזירת הכתוב דהתורה חס על ממון חבירו וממילא פטור מן המלקות אבל היכי דאין נ"מ לחבירו ולא ישלם אמאי לא ילקה העובר על מצות התורה ע"כ צ"ע דברי הרב המחבר ודברי רבינו הר"מ שלא כתב רק טעם לאו שאין בו מעשה צ"ע דאפשר בקנה ע"מ לשקול יהא חייב מלקות או בעוש' וגם בעושה לוקין מהלאו דלא תעשו כו' ורבותינו סתמו הדברים וגם הר"מ לא הזכיר כלל העשייה וצ"ע. ובענין זה דלאו הניתן לתשלומין ואב"מ יש לפלפל הרבה ואין כאן מקומו עיין בשער המלך ה' חו"מ לענין קנה חמץ.
עוד רגע אדבר כאן בענין גזילה ואונאה אשר כתבתי בשם הר"מ ושאר ראשונים דדוקא על פרוטה עוברים ופחות מש"פ הרי הוא כח"ש כמ"ש בדברי הרה"מ היאך הדין אם גזל פמש"פ ואח"כ גזל עוד פמש"פ היאך הדין אם מצטרף לעבור על הלאו וצריך לקיים העשה והשיב כו' ומה שיעור לצירוף. והנה באיסורין הל"מ כזית בכא"פ וכאן ל"ש זה ובמעילה אשכחן בגמרא ובר"מ ה' מעילה דמעילה מצטרפת אפילו לזמן מרובה וכאן מה דינו ונ"ל דהנה מבואר בר"מ ה' גזילה והבאתיו לעיל דפמש"פ אין המצוה והשיב והרהמ"ח לעיל נתן טעם כיון דבר ישראל מחיל ע"ש מ"ש לעיל לפי טעם זה אם גזל אצל קטן דלאו בני מחילה נינהו יהי' חייב להחזיר אפילו פמש"פ או דלא נודע לזה שגנב מאתו דלא ידע דמחיל יהיה חייב להחזיר ובאמת לא מצינו זה ובפ' ד"מ בסנהדרין משמע דהוא מטעם מחיל' אבל מדברי הר"מ נראה וגם מד' רש"י סנהדרין דגזירת הכתוב הוא דפמש"פ אינו בדין השבה. וראיתי בס' מחנה אפרים ריש ה' גזלה עמד על מדוכה זו והכריע דאף במקום דלא שייך מחיל' מכל מקום אינו בתורת השבון ע"ש אם כן נ"ל פשוט דאם גזל או גנב פחות מש"פ וחבירו ידע והוא גדול דהוא בר מחילה אם כן כיון דתיכף מחל לי' אם כן אם גזל אח"ז פמש"פ בודאי אינו מצטרף כי בודאי מחל לו ומ"ל אם מחל לו חבירו או החזיר לו בודאי אם החזיר לו הפמש"פ ואח"ז גזל עוד בודאי א"ע בלאו כ"כ הוא אם מחל לו אבל אם גנב וחבירו לא ידע דימחול לו או דגנב וגזל מהני דלאו בני מחילה אם כן החצי פרוטה שגזל אינו שלו רק דלא נתחייב בהשבה והוי כמו ח"ש באיסורים דאינו חייב ומכל מקום כשאכל אח"כ מצטרף למפרע ה"נ אם חזר וגזל חצי פרוטה מצטרף ועובר בלאו וחייב בהשבת כל הפרוטה ובודאי מצטרף אפילו לזמן מרובה כמו מעילה דחוץ מאיסורי מאכלות מצטרף לזמן מרובה אבל אם היה באמצע ידיעה אם כן הי' מחילה ולא נתחייב בהשבה אח"כ ולא עבר על לאו רק ח"ש אפילו גזל כ"פ פמש"פ כנ"ל ברור בעזה"י. ונ"ל פשוט דאם גזל משני ב"א מזה חצי פרוטה ומזה ח"פ בודאי א"ע על הלאו אף דלענין איסורים מבואר בש"ס ור"מ מהמ"א דכל האיסורי' מש"א מצטרף וכגון דאכל ח"ז נבילה מבהמה א' וח"ז מבהמה אחרת מצטרפין מכל מקום נ"ל דזה דומה כמו בעריות ובמ"א דאם אכל כמה זיתים בהעלם א' והם מש"א א"ח אלא א' ומשני שמות חייב שנים ואם הם גופים מחולקים אף דהוא מש"א חייב שנים דהוי כמו משני שמות ע' בה' שגגות להר"מ אם כן ה"נ הוי כמו שני שמות כיון דהוא לשני ב"א ולאו א' משני שמות אין מצטרפין ע"ש בר"מ המ"א. אך לפ"ז צ"ע לדברי רבינו ישעי' מובא דבריו במ"ל פ"א מהא"ב וה' שגגות והבאתי דבריו לעיל דגם בשאר בע"ח חשובים גופים מחולקים לענין חטאת ולענין התראה ע"ש אם כן לדבריו אם תלש ח"ז לשון או טחול מבהמה זו וח"ז מבהמה אחרת לא מצטרף כיון דהוי כמו שני שמות ואפשר דהאמת כ"ה לדברי ר"י ואין כאן מקומו להאריך וכל פטפטיא בישין חוץ מפטפוטי דאורייתא וצע"ק. ולכאורה נ"ל ג"כ דאין הטעם משום מחילה דאי משום מחילה כפירש"י בסנהדרין אם כן היאך פחות מש"פ אסור מן התורה כיון דלא חזי לאצטרופי דבכל פעם מחל לו ולא יעבור על לאו ולשיטת האחרונים דחזי לאצטרופי באותו שעה היינו דאם הי' רוצה לאכול כל השיעור הי' אסור ה"נ אבל לקצת אחרונים דוקא בחזי לאצטרופי בכא"פ דיהי' האכילה למפרע בכלל לוקין כסברת הש"א החו"מ ע"כ כ' דעל ב"י וב"י א"ע בח"ש כיון דל"ש כא"פ דיעבור למפרע ע"ש אם כן כאן לא יצטרף בשום פעם כי תיכף מחל לו עכצ"ל דהר"מ סובר לא מטעם מחילה רק דאין לו דין ממון אבל מכל מקום אינו שלו וע"ש בס' מח"א שמביא דברי הר"מ לענין אם קידש אשה בדבר שאינו מקפיד הבעה"ב וע' זה בב"ש סי' כ"ח ובמ"ל. ונ"ל כסברתו דאם הבעה"ב מקפיד אינה מקודשת דאף פמש"פ הוי אינו שלו רק דאין יכולים להוציא בדיינים ולפי זה גם אם גזל אתרוג שהוא שוה פחות מפרוטה א"י י"ח דלאו דידי' הוא ולא מיקרי לכם וגם מה"ב אבל אי אמרינן דמחיל הוי דידי' וגם ל"ה מה"ב כי הקנין הי' תיכף קודם שיוצא בו ול"ש מצוה הב"ע כס' תוס' פ' לולב הגזול. ועוד נ"ל ראי' מפ' הזהב דאמרי' ואת כו' מן הקודש ישלם הקדש אפילו פמש"פ צריך לשלם מריבויא דקרא אבל הדיוט לא כו' חזינן דהתורה ריבתה אצל הקדש דאפילו פמש"פ צריך לשלם ואי בהדיוט הטעם מטעם דחבירו מחל לפי שאין בנ"י מקפידין על דבר קטן כדפירש"י בסנהדרין אם כן ל"ל קרא בהקדש דאם ש"פ מחויב להחזיר בודאי גם פמש"פ דל"ש כלפי מעלה חילוק דמעט אינו דבר חשוב ומחיל ויותר הוא ד"ח חלילה לי הכסף ולי הזהב אע"כ גזירת הכתוב הוא והוא בכלל שיעורין וכ' כ"ז בלא עיון היטב אך רשמתי לאנשים כגילי לעורר לבם ואם שגיתי וכו' וה' יאיר עיני בתורתו להבין על בוריו. והנה כבר כתבתי לעיל בח"ז דאם באמת אף פחות משוה פרוטה לא ניתן למחילה רק הוא בכלל שיעורין אם כן כמו דח"ש אסור מן התורה כן דעת קצת אחרונים דגם מ"ע קצת מצוה איכא בח"ש אם כן חייב להשיב ג"כ פמש"פ בתורת ח"ש ממ"ע ואין כאן מקומו. ועיין תוס' סנהדרין דנ"ט ותוס' חולין ל"א גבי מי איכא מידי שכתבו דהיכי דישראל אסור ב"נ חייב ול"ש מי איכא מידי ע"ש. ולכאורה מאי פריך הגמרא והרי פמש"פ דלישראל שרי הא גם לישראל אסור מתורת ח"ש עיין ר"מ ורש"י בסוגיא שם ויש אריכות בדהתו"ס ואין כאן מקומו ועלח"מ פ"א מה' גזילה עמד בזה ותי' בדוחק:
ד[עריכה]
וכתב הרמב"ן שאם שקר במדות כו'. ט"ס הוא וצ"ל הרמב"ם וכ"ה בר"מ פ"ז ה"ל ונראה מדבריו דעובר על ל"ת אם שיקר לעכו"ם וגבי גנבה בפ"א ג"כ נראה מדבריו דגנבת עכו"ם אסור מן התורה אבל לא כ' בפי' כמו כאן עובר בל"ת ובה' גזלה אינו מוכח מדבריו ועיין כסף משנה כ' דגזלת עכו"ם לר"מ אינו אלא מדרבנן והאחרונים הקשו עליו דמבואר בגנבה דאסור מן התורה וכבר כ' לעיל דגנבה חמור מגזלה ואפשר דגנבה הוי ד"ת וגזלה מדרבנן וכאן נמי חמור יותר חדא דהוא בכלל גנבה ועוד דאפילו העשייה אסור ואפשר דמצא הר"מ באיז' מקום דלאו זה נוהג אפילו לעכו"ם ולכאורה קשה מאי מקשה ש"ס בא"נ לאו דמשקולת ל"ל הא אצטריך הלאו דעובר אם שיקר לעכו"ם ובשלמא גבי לא תגנוב לא קשיא דלמא אצטריך לגנבת כותי ז"א דכבר כתבתי דגנבת כותי אינו אסור אלא אחר שגילתה התורה דאפילו ע"מ למיקט אסור ע"כ אפילו לעכו"ם אסור אבל מדות דלמא כתבה התור' לשיטת הר"מ לאסור של עכו"ם. אך באמת נילף מגנבה כיון דגנבה אסור אפילו לעכו"מ אם כן משקולת נמי ע"כ מתרץ הגמ' דאצטריך לעבור משעת עשייה ודינים אלו בגנבת וגזילת עכו"מ ובמשקולת לעכו"ם לא הבאתי בכור בחינה ואי"ה עוד חזון למועד גם מ"ש הר"מ דחייב להחזיר אפילו לעכו"ם כבר עוררתי לעיל בגנבה וגזלה והדברים ארוכים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |