מנחת חינוך/רנד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
לירא מן המקדש. עיין ר"מ פ"ז מהבהב"ח ה"ה כ' לא יקל את ראשו כנגד שער מזרחי של עזרה והכסף משנה ציין להש"ס פ' הרואה במשנה וגם בה"ז כתב הר"מ והביאו הרהמ"ח לקמן דאף בחורבנו לא יקל ראשו נגד שער מזרחי ולא הגביל מקום מהיכן אסור ואח"ז בה"ח כתב בזמן שבהמ"ק בנוי אסור להקל ראשו מצופים ולפנים וברואה ובאין גדר ולא כתב כאן נגד שער המזרח נראה מדבריו דמצופים ולפנים ורואה ושאר התנאים א"צ תנאי זה נגד שער המזרח ולעיל דכתב שער המזרח לא כתב שום תנאי נראה דנגד שער המזרח אסור בכ"ע ובפי' כ' וגם הרהמ"ח דאף היום שהמקדש חרב בעונינו אסור להקל נגד שער המזרח ע"ש בה"ז. ובאמת תמוה לי מאוד הא במשנה על האידנא דלא יקל כו' נגד שער המזרח מבואר בגמ' דס"א אר"י א"ר ואתמר נמי לא אמרו אלא מן הצופים ולפנים וברואה ואין גדר ובזמן שהשכינה שורה מבואר בהדיא דנגד שער המזרח צריכים לכל התנאים וצריך שיהיה בהמ"ק קיים ואיך כתב ז"ל דאסור אף האידנא ולא הגביל מקום ושלא כנגד שער המזרחי נראה דאין איסור אף מן הצופים לפנים כי האמוראים לפרושי המשנה קאתי ע"ש דוקא נגד שער המזרחי אסור בתנאים הללו וצריך עיון גדול שלא הרגישו בזה נ"כ הר"מ ז"ל. (ועיין בלשון הר"מ שכ' נגד שער מזרחי של עזרה שהיה שער נקנור וברש"י במשנה שם כ' נגד מזרחי של הר הבית שהי' כנגד קה"ק ע"ש) והנה דין וברואה שכ' הר"מ פירש"י בברכות פרט למקום נמוך שאין רואה והנה במס' זבחים דקי"ח גבי שילה שנאכלין ק"ק ומע"ש בכל הרואה שם בעי ר"פ עומד ורואה יושב ואינו רואה מאי ור' ירמיה בעי עומד ע"ג הנחל ורואה בתוך הנחל ואינו רואה מאי והנה אבעיות הללו לכאורה אין שום נ"מ האידנא דמאי דהוי הוי כי ירושלים אין אחריה היתר וכה"ג מצינו אבעיא בחולין גבי אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל לארץ דאין נ"מ בשום זמן והנה רש"י פי' בחולין דרוש וקבל שכר אם כן ה"נ. אבל הרא"ש שם שכתב דוקא למסבר קראי אבל לקבוע אבעיות בש"ס בדבר שאין שום נ"מ לא מצינו ע"כ הוציא הרא"ש שם נ"מ לענין אדם שאסר כו' אם כן מה יענה הרא"ש לאבעיות המבוארות בזבחים. עכצ"ל דהאבעיות נ"מ לנידון דידן דאסור ברואה אף האידנא לשיטת הר"מ ואף לפמ"ש דדוקא בזמן המקדש נ"מ כשיבנה בהמ"ק ב"ב אם כן אבעיות אלו אם עומד ורואה או ע"ג הנחל כו' אם נקראים רואה לענין זה והנה האבעיות שם לא אפשיטא וא"כ כיון דמורא המקדש דאורייתא בודאי לחומרא אזלינן דגם בכה"ג מיקרי רואה ומכל מקום צ"ע שלא הביא הר"מ האבעיות כדרכו בכ"מ שכותב אבעיות וכותב שהוא ס' הו"ל לכתוב כאן נמי שהוא ספק והנה לפמש"ל שדברי הר"מ צ"ע שאסור היום בזה"ז להקל ראשו נגד שער המזרח ניחא דהטור והש"ע השמיטו ד"ז כי אינו נוהג היום ואלו היו סוברים כהר"מ הנ"ל ה"ל להביאם ועיין בהל' הרי"ף דמביא מימרא זו ואפשר דכוונתו להתיר האידנא ע"כ הביא דוקא בשכינה שורה:
ב[עריכה]
במקלו כו' ובמעות כו'. רש"י פי' כן באפונדתו היינו מעות הצרורים והר"מ והרהמ"ח שהביאו דין זה בפ"ע סוברים כפי' הב' שכתב הרע"ב על אפונדתו היינו בגד שלובשים לקבל הזיעה שלא יטנף שאר בגדים וגנאי לאדם לצאת באותו בגד לבדו ולפי פירושם מעות הצרורים אינו נזכר במשנה וד"ז מבואר בתוספתא דברכות וע' רש"י ברכות דף ס"א ע"ב ובתוס' ב"מ כ"ו ובתוס' פסחים דף ז' כתבו דוקא מעות צרורים בסדינו בפרהסיא אסור דנראה כמוליך לסחורה אבל בידו שרי ויש קצת שינוי לשון בין דהתו"ס דב"מ ותוספות פסחים עיין הגהת הגאון מרי"פ עה"ג ומ"ש הרב המחבר ובמנעלו ע' מ"ל שם העיר שהר"מ לא הביא דינים המבוארים בשבת גבי קיטע דסמוכות שלו נכנסים בהם לעזרה דלא אקרי מנעל כסא וסמוכות שלו נכנסים בהם לעזרה ע"ש בס"פ במה אשה דנראה קצת דוקא נעל דהוא בכ"מ נעל כגון לענין חליצה ולענין יום הכפורים אסור לכנוס בו אבל אם אינו ראוי לחליצה כגון שאינו של עור אפשר דמותר ואי"ה אשנה פ"ז. ודע מ"ש לעיל לענין קלות ראש פי' הר"מ בפי' המשנה שלא ירבה בשחוק ובדברי שעשועים.
ג[עריכה]
ולא יעשנו קפנדריא כלומר כו'. ע' ברכות שם מבואר הנכנס לבהכ"נ ע"מ שלא לעשות קפנדריא מותר לעשות קפנדריא ונראה דוקא בהכ"נ אבל הר הבית דחמור יותר לענין מנעל ורקיקה מודה דאסור וכ"נ מדדייק דוקא בהכ"נ והר"מ השמיט הך דינא גם לענין בהכ"נ ע"ש בכ"מ פי"א לענין תפלה ואם נכנס להתפלל מבואר גם כן שם דמותר לעשות וי"ג מצוה וד"ז מביא הר"מ שם וגריס דמותר אם כן אפשר בהר הבית דחמור לא ובש"ס הראי' מפסוק מבהמ"ק וזה להגורסים מצוה אבל להגורסים מותר אפשר אין ראיה משם אם כן אפשר אסור בהר הבית דחמור וצע"ק:
ד[עריכה]
וביארו ז"ל כו' כ"א למלכי ב"ד בלבד כו'. וכ"ה בר"מ נראה דהוא בכלל מורה המקדש והוא מן התורה ובהר הבית מותר לישב כמבואר בגמ' בכמה דוכתא ביומא גבי כה"ג ובסוטה גבי מלך. ונ"פ דמורה המקדש היא מן התורה אך הכתוב מסרו לחכמים באיזה ענין נקרא מורה והם חילקו לפי קדושת המקום בהר הבית אף על פי שמוזהרים ג"כ על מורה המקדש מכל מקום ישיבה אין גנאי רק שאר דברים המבוארים ובעזרה דהי' מקום מקודש יותר אף ישיבה היא גנאי וע' מ"ל הביא בקיאות אם האיסור ישיבה ד"ת או דרבנן ומביא בשם רש"י סנהדרין דהיא הל"מ וברש"י יומא מבואר שם מקרא וכתב דאפשר דהוא אסמכתא וע"ש שמביא בשם רש"י בסוטה שפי' דאין כבוד שמים בכך נראה דהיא מדרבנן וכתב דאפשר דרש"י יהיב טעמא על מה אסרה התורה הישיבה וכ' דכן מוכח ממ"ש רש"י חוץ ממלכי ב"ד שחלק להם המקום כבוד נראה שהיא מה"ת. ולדידי אין ראיה דאפשר דהיא מדרבנן מכל מקום כיון דחזינן דמפורש בקרא דוד המלך ישב אם כן לא היה כח ביד חכמינו זכרונם לברכה לאסרו כמ"ש הט"ז יו"ד סי' קי"ז ובה' יוה"כ ובח"מ וסברת הכסף משנה בה' מלכים אף דגזרו דמלך לא דן ולא דנין מכל מקום כיון דכתיב ב"ד דינו לבוקר משפט אם כן לא הי' כח ביד חכמינו זכרונם לברכה לגזור עליהם דבר שהוא מפורש וכאן מהר"מ והרהמ"ח נראה שהיא מן התורה מחמת מורה המקדש וע"ש שמביא בשם תוס' זבחים שנסתפקו בדבר אם היא דאורייתא וביומא נר' מדבריהם דהיא אד"א וע' תוס' יומא כתבו דהכהנים מותרים לישב בשעת אכילת קדשים כיון דהיא צורך עבודה או כיון דכתיב למשחה כדרך שהמלכים אוכלים והר"מ והרהמ"ח אין דעתם כן נר' דס"ל כתי' התוס' שם דיושב אוכל היינו בקדשים קלים וע' תוס' סוטה שם באריכות וע' שם בתוס' והובא במ"ל כאן דאף בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש אף דא"ח שם משום טומאה ואין שוחטין שם ק"ק כמבואר עיין ר"מ פ"ו מכל מקום לענין ישיבה גם שם אסור ע"ש:
ה[עריכה]
שיפנה או שישן. עיין ר"מ וכ"כ שם דמטיל מים מן הצופים לא ישב ופניו כלפי הקודש ועיין באו"ח סי' ג' בטור וב"י האריכו בזה
ו[עריכה]
וכן אסור לבנות בית תבנית היכל כו' שלחן כו' מנורה כו'. עיין ר"מ פ"ז מהבהב"ח וכבר עוררתי לעיל דנראה מד' הרהמ"ח דדין זה לא יעשה אינו אלא מפני מורא המקדש מדהביא זה בהבהב"ח והרהמ"ח כאן ופ"ג מה' עכו"ם מביא הר"מ דאסור לעשות צורת אדם וצורת חמה ולבנה וכתב שהוא מלאו לא תעשון וכו' ואינו מביא דין זה שם. ובאמת צ"ע דמבואר בר"ה גבי דמות צורות לבנה כו' ובע"ז פ' כה"צ דגם לעשות תבנית המקדש מלאו זה נפקא לא תעשון כו' וע"ש בתוס' ובר"נ בע"ז ובתוס' יומא באריכות דכולם סוברים דאביי לא הדר בי' משום אוקימתי'. ובר"נ שם מביא דיעות דתבנית המקדש כיון דאפשר לעשות כמותן אף להשהות הוא איסור דאורייתא וע"ש בר"מ דגבי צורת אדם כתב דלוקין ואח"ז גבי צורות חמה ולבנה נראה דאין לוקין. ועיין בה' סנהדרין כ' סתם דעושה אליל לנוי לוקה נראה דאף על הצורות הללו לוקין אך מכל מקום נקט בלשונו אליל נראה דהוא משום לתא דעכו"ם אבל תבנית מקדש אין לוקין מכל מקום כיון דבש"ס ממקרא א' נפקא להו על כל פנים עוברים ואפשר דהו"ל ג"כ ללקות עליו לשיטת הר"מ (ולומר דהוי לאו שבכללות היאך כתב דעל צורת אדם לוקין ולומר דזה הוי כמו מפורש במקרא ויש הרבה להאריך בכלל זה דלאו שבכללות ואין כאן מקומו על כל פנים הו"ל להביא ד"ז שם דעוברים בלאו אף על פי שאין בו מלקות) ומחמת איסור דמורא המקדש לא מצאתי דין זה ואפשר דהם מצאו המקור. אך מכל מקום וכי כעורה הוא זו מה שמבואר בש"ס דידן וצ"ע. ובגוף הדין דאסור לעשות תבנית המקדש צריך אני להתלמד בו האיך השיעור לאסור והנה רש"י בע"ז ובטיו"ד סי' קמ"א מבואר דוקא בית תבנית היכל בארכו וברחבו ורומו ואם שנה קצת שרי אם כן ק"ל מה זה השיעור לאסור האידנא דבשלמא דמות חמה ולבנה וד' פנים וצורת אדם דהם קיימים תמיד אם כן אסורים לעשות כמותו דהתורה אסרה לעשות צורות המשמשים לפניו ית' וית"ע והם תמיד במדה א' ודמות ד' פנים ג"כ דעת הש"ך סי' קמ"א כיון דעתה אחר שבא יחזקאל והפך פני השור לכרוב אסור לעשות ד' פנים כדמות כרוב וכן הדעת נותנת כיון דתורה הקפידה שלא לעשות כדמות המשמשין אם כן בכ"ז אסור לעשות כדמות המשמשין באותו זמן ואף דהש"ך מסיק דגם צורת שור אסור כיון דבשעה שנא' המקרא הי' בתבנית שור אפ"ל כיון דהי' אז צורתו ידוע אם כן אסור לעשות אף עתה אבל תבנית מקדש הנה אז בשעה שנאמר המקרא לא הי' אז בהמ"ק רק המשכן המבואר בתורה אם כן מצד הסברא היה אסור לעשות תבנית המשכן כיון שהי' משמש לפניו ית' ואח"ז כשנגנז המשכן בשעת בנין בית עולמים בודאי אסור לעשות כתבנית ב"ע וקודם לכן ידוע דבמשכן לא הי' אולם אם כן בודאי הי' שרי לבנות אכסדרה כמו שהי' רוצה כי לא הי' צורת אולם ידוע כלל עד שמואל ודוד שדרשו תבנית המקדש והכל מיד ה' עליהם השכיל והנה שלמה המלך עשה רומו של היכל שלשים אמות ואנשי בית שני עשו רומו ארבעים כמבואר בב"ב ד"ג ועיין ר"מ הבהב"ח אם כן חזינן דנשתנה צורתו מבית ראשון לבית שני וכן בית השלישי שיבנה ב"ב אינו ידוע צורתו כמבואר בר"מ דבוני בית שני בנו מעין דברים המפורשים ביחזקאל אבל הרבה דברים סתומים הם וכשיבא משיח והשי"ת יאיר עינינו אז נדרוש מתוך פסוקים תבנית המקדש אם כן כיון שנשתנה צורתו בכ"פ איזה תבנית אסורה לנו האידנא אם תבנית המשכן או תבנית ב"ר או ב"ש או בשילה הי' תבנית אחר כי הי' בית אבנים וע' היריעות אם כן מה נדע עתה מה לאסור ולומר דכל הבנינים שהיו עד עתה אסור לעשות כתבנית כ"א דבר זה דחוק. ועוד דהיו מודיעים לנו חכמינו זכרונם לברכה צורת המשכן שילה ג"כ כדי לידע תבניתו ע"כ אלולי דמסתפינא מחבראי וכ"ש מרבותי הייתי אומר דדין זה אינו מלאו הזה רק בזמן שבהמ"ק קיים אסור לעשות כתבניתו כגון בזמן המשכן היה אסור לעשות כצורות המשכן כיון שהיה אז משמש לפניו יתב' וכן כשהיה שילה עומד וכן נוב וגבעון וכן ב"ר הי' אסור לעשות בכ"ז מהזמנים איזה תבנית שהי' דוגמת התבנית שהי' משמש אז וכן בבית שני הי' אסור לבנות כתבניתו וכן בבית שלישי ב"ב יהיה אסור לעשות כתבנית שיהי' אז כי הם משמשין לפניו ית' אבל האידנא כיון בעוה"ר אין משמשין לפניו אפשר דאין בכלל לאו הזה. ועוד ראיה לדברינו אלה דזה ידוע דעזרה לא הי' תמיד בשוה ומשנה שלמה שנינו מוסיפין על העזרה וכ"פ הר"מ אם כן מה דמות יערוך לעזרה ולא יעשה כתבניתה אלא בכ"ז שהיתה העזרה באיזה תבנית שהיתה וכן המקדש כולו אסור אז לעשות דוגמתו. והנה אני כותב זאת באימה וביראה כי הוא להקל באיסור דאורייתא נגד הפוסקים אך תורה היא וללמוד אני צריך ולא אוכל להבין אם יש איסור בזה"ז לעשות תבנית עזרה מאיזה תבנית נאסר וצ"ע בזה. והגמ' דנקטה בית דוגמא הוא דאין סברא דקודם בית ראשון דלא הי' אולם כלל הי' אסור לעשות דוגמתה ובפרט דלא ידעו הדוגמא כלל.
והנה מנורה ושלחן כיון דצורתו ידוע תמיד וד"ז א"א לשנות כי הוא מקרא מפורש בתורה וגם שלמה ואנשי כנה"ג בב"ש לא שינו אם כן אף האידנא אסור מן התורה כיון דצורתו ידוע ועדיף מד' פנים עם פני שור שפני שור לא יהיה לעולם ומכל מקום אסור דבשעה שנאמר המקרא היה אז מכ"ש מנורה ושלחן דבשעה שנאמר המקרא היה אז ויהי' ב"ב בבנין השלישי אבל תבנית המקדש שלא היה אז וגם בכל זמן מהזמנים נשתנו תבניתם מהכ"ת לאסור ובאתי בקצרה והמעיין יבין. והנה מה כחי להקל ח"ו באיסור דאורייתא אך על כל פנים להחמיר דאסור לעשות בשום דמות בין גבהו ל' אמות או מ' אמה כי שני התבניתים האלו הי' בב"ר וב"ש וכן אסור לעשות תבנית המשכן וצ"ע מאוד. וגם אני מסתפק אם א' בנה בית יותר ארוך מהיכל דשרי או חצר יותר מעזרה ואח"ז הוסיפו על העזרה ועתה האורך החצר כעזרה אם צריך לקצר או להאריך א"ד כיון שנעשה בהיתר א"צ. והנה להסוברים דאין אסור רק העשייה בודאי כיון דנעשה בהיתר ל"ל בה אלא לדברי הראשונים ע' תוס' יומא ור"נ בע"ז דשמשין שאפשר לעשות כמותן אף שאחרים עשו לו מכל מקום אסור מן התורה השהי' אפשר דלא מהני דנבנה בהיתר ואפשר דעדיף כשנבנה בהיתר וצע"ק. והנה מנורה בז' קנים אסור לעשות אף בלא גביעים וכפתורים ופרחים כי הוא כשר במקדש בל"ז אך אם הוא של זהב דמבואר דגביעים וכו"פ מעכבים אפשר דאין איסור האידנא בלא גביעים כו"פ. וער"מ פ"ג מהב"ח אימת שהי' כשר במנורה אם כן אסור לעשות ואיזה דבר מעכב אם כן מותר לעשות ועיין בש"ע יו"ד סי' קמ"א כ' המחבר דאסור לעשות אפילו משאר מיני מתכות ואפילו בלא גביעים כו"פ נראה דקאי דוקא על שאר מיני מתכות אבל של זהב דגביעים כו"פ מעכבים אם כן מותר לעשות ובש"ך שם סקל"ו כ' דכ"ז בדיעבד כשרה אף בלא גכו"פ ובאמת בזהב מעכב ואף בדיעבד פסול ובשאר מיני מתכות עיין ר"מ פ"ג מהבהב"ח דאף לכתחילה אין עושין גוכ"פ. ובמ"ל שם דעתו דיש קפידא שלא לעשות אם כן ד' הש"ך צ"ע. ומצאתי להתב"ש בס' בכור שור עמד ע"ד הש"ך וכ' שאפילו בשל זהב אסור לעשות בלא גכו"פ ומביא ראיה ממהרי"ק ואינו ת"י כעת ובטלה דעתי להקל נגד התב"ש יע"ש בתב"ש שלא העיר כמו שעוררתי אך הוא כ' דאף של זהב דמעכב מכל מקום אסור לא כדעת הש"ך. ומה שהרגשתי היאך כתב דבדיעבד כשר כיון דאפילו לכתחלה אין עושין גביעים כו"פ בזה לא העיר התב"ש וצ"ע ע"ש בתב"ש וח"צ לענין מנורה. ומבואר בגמ' דדוקא תבנית היכל ועזרה ואולם אבל תבנית החיל והר הבית נראה דמותר והנה לפי הסוברים דהוא נכלל בלאו לא תעשו כדמות המשמשין אם כן עד העזרה והיא בכלל נקרא מחנה שכינה כמבואר בש"ס ור"מ הוי בכלל משמשין אבל חוץ לעזרה לא הוי בכלל מחנה שכינה אלא אפילו להר"מ והרהמ"ח דזה בכלל מורא המקדש ומורא המקדש הוא אפילו בהר הבית מכל מקום כבר כתבתי לעיל דהכתו' מסרו לחכמים והם לא אסרו זה רק בעזרה אבל לא חוץ לעזרה כנלע"ד. ודע דנ"פ דאף דהגמרא לא נקטה אלא צורות הבנין וצורות הכלים מנורה ושלחן ל"ד אלא אפילו כעין מזבח הפנימי אסור לעשות ג"כ דוגמתו אך נ"פ דוקא באותן שנתפרש צורתן בתנ"ך או ברוה"ק אבל שאר כלים אין איסור לעשות כמותן דכל יום הי' בביהמ"ק צ"ג כלי שרת כמבואר במשניות והיו כמה כלים מזרקות וכפות ועוד שאר כלים היעלה על הדעת שאסור לעשות כמותן אלא דוקא באותן כלים שנתפרש צורתן והתורה הקפידה על צורתן אבל שאר דברים וכלים שהיו עושים במקדש מדעת עצמן לנוי ואין קפידא בכך בודאי אין איסור לעשות כמותן כנ"ל פשוט בעזה"י. ובמ"ש לעיל מיושב קושיא שראיתי באיזה ספר וכעת איני זוכר מקומו במה דנתן הר"מ טעם על מס' מדות שסדר רבינו הקדוש כדי שנדע לעתיד ועיין בהקדמת תי"ט למס' מדות כתב אף שיהי' בע"א מכל מקום ע"י אותו הציור מכבר נוכל לידע ולדרוש הפסוקים ע"ש והקשה הא נ"מ שאסור לעשות כבנין הזה מהלאו הזה ולפמ"ש אין כאן קושיא כי האידנא א"ע בלאו דאינם משמשין כלל וכשיבנה ב"ב יהי' אסור לעשות כתבנית שיהי' אז ע"כ צריך הר"מ לכתוב טעם אחר ואם הי' אסור באיזה תבנית שהי' פ"א והמשנה משמיענו זה ה"ל לבאר ג"כ צורת המשכן ומשכן שילה וב"ר אף שמבוארים במקרא מכל מקום כמה דברים סתומים בקרא עד שצריכין פירוש א"ו כדכתיבנא:
ז[עריכה]
אע"פ שהביהמ"ק היום חרב כו'. כ"ה בספרא ובר"מ והנה הר"מ והרהמ"ח לשיטתם אזלי ע' בהבהב"ח דעתו דקדושת המקדש לא בטלה אם כן בודאי מורא המקדש נוהג גם היום אבל להראב"ד דלא קדשה עכשיו והנכנס לשם בטומאה א"ח כרת והדברים ארוכים בזבחים ובמגלה ובשבועות עיין בכסף משנה אם כן אפשר דמותר לישב בעזרה האידנא וגם שאר דברים של מורא ואפשר מכל מקום מדרבנן אסור אבל מן התורה נראה דאין איסור לשיטה זו כמו שילה ואפשר כיון דאף להסוברים דלא קדשה מכל מקום אין אחריה היתר ע' תוס' זבחים ובמגלה וגם עתיד להיות הבית הג' ב"ב במקום הזה אפשר דגם האידנא מדאורייתא אסור ול"ד לשילה דנתבטלה קדושת המקום כי שם לא יהי' עוד ונבחרה ירושלים אבל ירושלים דהיא נחלה לעולמי עולמים גם האידנא נוהג מורא כנ"ל:
ח[עריכה]
ולא יקל ראשו כו'. עמ"ש לעיל באריכות דנראה דבזמן הזה אינו מוזהר בעשה וצ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |