מנחת חינוך/רנה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא לעשות כו' ולא נפנה כו'. ד' הרהמ"ח צ"ע כי זה שני לאוין העושה מעשה אוב והנשאל בו והעושה הוא בסקילה מלאו זה והנשאל בו הוא נכלל בלאו לא ימצא ושואל אוב ומנאו הרהמ"ח לקמן פ' שופטים אבל שניהם כא' לד"ה אין נכללים בלאו הזה ערש"י סנהדרין דס"ה דהנשאל באזהרה היא מפסוק הזה אל תפנו והמכשף העושה מעשה אוב היא מפ' שופטים לא ימצא כו' וע' תוס' הקשו על פירש"י דאי אל תפנו אתי על הנשאל יהא הנשאל בכרת דכתיב והנפש אשר תפנה והכרתי כו' ע"כ פירשו להיפוך דהעושה נפקא ממקרא הזה דאל תפנו והשואל נפ"ל מלא ימצא וכ"ה בר"מ פ"ו גבי העושה מלאו דאל תפנו ופי"א גבי שואל מלאו דולא ימצא. וכן דברי הרהמ"ח לקמן וצע"ק. והנה הבאתי לעיל כ"פ דהתראה צ"ל מאיזה לאו אם כן לד' רש"י צריך להתרות באוב וידעוני מלאו לא ימצא ולשואל מפסוק אל תפנו ולדהתו"ס והר"מ הוא להיפוך. ועיין במשנ"ח הקשה דברי רש"י סתרי אהדדי דבמשנה פי"ד פי' דאזהרת בעל אוב מולא ימצא ובגמ' גבי הואיל ושניהם בלאו א' נאמרו פירש בלאו דאל תפנו וע"ש שמביא סייעתא לדעת רש"י מש"ס דעירובין דאמרינן התם וכי לוקין על לאו שבאל מתקיף לה והא לוקין על לאו דאל תפנו מבואר דאל תפנו קאי לשואל דאי כפי' הר"מ והתוס' באמת אין לוקין על לאו אל תפנו בל"ז כיון דהוי לאו שניתן לאמב"ד כמבואר שם דאזיל למ"ד לאו שניתן לאמב"ד אין לוקין וע"ש דעל הר"מ לא קשי' דהוא גריס אלא מעתה אל תפנו אל האלילים בס' המצות קטן שלו ל"ת יו"ד ודהתו"ס ג"כ סותרים זא"ז דכאן בסנהדרין כתבו דאל תפנו לאוב בעצמו והלאו דשואל מלא ימצא ובעירובין הקשו תוס' שם הא הוי לאו שאב"מ ותי' דעקימת שפתיו הוי מעשה או למ"ד לאו שאב"מ לוקין עליו נראה דעל הלאו לא תפנו לוקין השואל וכאן מבואר דהלאו הזה קאי על בעל אוב עצמו ובלאו הכי אין לוקין דהוי לאו שניתן לאמב"ד ע"ש וצ"ע. וערש"י עה"ת פסוק אל תפנו מבואר ג"כ מדבריו דהלאו הזה קאי על בעל אוב עצמו. והנה לדעת הר"מ פ"א מה' עכו"ם והרהמ"ח כאן דהשואל בענין שעושה מעשה לוקין וכ"ד תוס' ולפי דבריהם דלאו הזה הוא מלא ימצא כו' ובאמת בפסוק הזה נכלל ג"כ מכשף ומולך ולדעת התוס' ורש"י בשבת גבי מחמר כיון דנכלל בלאו ג"כ חייבי מב"ד הוי הלאו שניתן לאמב"ד ע' פ' ל' מה' שבת אבל לדעת רש"י ותוס' קשיא. וכבר הבאתי לעיל בשם המשנ"ח כמו לדעת הר"מ לאו כזה אינו לאו שבכללות כיון דקצת הלאוין יצאו בעצמן כגון מעונן ומנחש עיין ר"מ ה' סנהדרין פח"י כ"ה לדעת רש"י ותוספות לענין לאו שניתן לאמב"ד כיון דלאוין אלו יצאו בפ"ע ילמד על הכלל כולו דלוקין היכי דאין בו מב"ד וע"ש בס' הנ"ל באריכות. ונלע"ד פשוט לדברי הר"מ והרהמ"ח פ"ה דהנשאל וכיון מעשיו דלוקה מחמת לאו אחר לכל מר כדאית ליה אם כן אם העושה בעצמו לצרכו וכיון מעשיו חוץ חיוב סקילה מכל מקום ג"כ חייב מלקות אם התרו בו מחמת הלאו למלקות ולא התרו ביה למיתה דאין נסקל וח"מ שוגגין חייבים מלקות והאזהרה היא מלאו דמלקין ולא מלאו זה דניתן לאמב"ד ואפשר אף אם התרו ביה למיתה ג"כ מכל מקום אין באים כאחד כי בשעת מעשה האוב חייב סקילה ואם כיון מעשיו אח"ז לוקין ונראה דאז עובר בלאו כי המעשה צ"ל בשעת הלאו אם כן אינם באים כא' חייב מלקות ג"כ ועיין בסמ"ג סי' נ"ו בל"ת כתב שבעל אוב לוקין ג"כ משום לאו דדורש אל המתי' וא"כ אם התרו בו משום לאו זה לוקין וע' ש"ס סנהדרין דמקשה הגמר' שואל אוב היינו דורש אל המתים ופירש"י למה יכתבו שניהם במק"א ומתרץ הגמרא דדורש היינו מרעיב עצמו כו' נראה דהשואל באוב לא מיקרי דורש אל המתים כ"א גם שואל בכלל למה נכתב כיון דכתיב דורש וכו' אלא הבעל אוב עצמו הוא בסקילה על מעשה והוא בכלל דורש אל כו' ג"כ וצריכים למכתב דזה בסקילה ומתענה בלחוד הוא רק בלאו:
ב[עריכה]
שמקטירין קטורת ידוע כו'. עיין ר"מ פ"ז ובלחם משנה באריכות ובש"ס סנהדרין שם ובכריתות נראה דאם מקטיר לשדים היינו לסייעם בכשפיו הוא בסקילה כבעל אוב ולא כחובר חבר של חיות שאינו אלא בלאו ועיין בס' בה"ז בכריתות אף שתי' זה לר"ל גם ר"י מודה בכך וכ' שזה כוונת רי"ו מובא בב"י סי' קע"ט שכ' להדי' דהמקטר לשד לכופו חייב משום בעל אוב והב"י תמה עליו ולדידי' ניחא ובאמת הר"מ והרהמ"ח אינם מביאין זה נראה דלא ס"ל כן ועש"ך יו"ד סי' קע"ט סקכ"א תמה ג"כ על הב"י ויישב דברי הב"י דמקטר לשד עובר רק משום עכו"ם אבל במקטר לחבר נראה דהוי בכלל בעל אוב וצע"ק אמאי לא הביאו הר"מ והרהמ"ח זה דמקטר לחבר כיון דנר' דגם ר"י לא פליג בהא. ונ"פ דאף אם נימא דהמקטר לחבר ג"כ הוא בכלל ב"א מכל מקום אף לדברי הסמ"ג שהבאתי לעיל דב"א עובר ג"כ משום דורש אל המתים עיין לעיל מכל מקום דוקא בעל אוב דמעלה בזכורו אבל מקטר לחבר א"ח רק משום ב"א ופשוט:
ג[עריכה]
צד ע"ז כו'. ומ"מ אינו בכלל ע"ז דב"נ ודאי אינו מצווה לדידן דפרשת כישוף אינו מוזהר ב"נ וע' ג"כ בש"ך שם כתב דאי משום עכו"ם הוי רשע לכה"ת אבל משום ב"א אינו רשע לכה"ת נראה דאין בו צד ע"ז וי"ל ואין להאריך. ואפשר דאם נאמר דיש בו צד ע"ז לא גרע מאביזרי' דע"ז דיהרג ואל יעבור עיו"ד סי' קנ"ז. ומ"ש הרהמ"ח בשוגג חטאת קבוע זה לד"ה ובמצוה שאח"ז יבואר באורך אם עושה אוב וידעוני כא' בהעלם א' מהו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |