מנחת חינוך/ריח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
לעזוב הלקט כו' בשעת תלישה. היינו בדבר שדרכו לתלוש אבל עיטוף פטור עיין ר"מ פ"ב ובחולין וע' מש"ל והנה לענין התנאים הנצרכים לענין פאה היינו אוכל ונשמר כו' נראה דג"כ גבי לקט הדין כן כיון דנפ"ל מקציר עיין ר"מ ור"ש ומבואר בפירוש גבי המשכים וזכה בכריו אבל אם זכה בהפקר פטור מן הלקט שו"פ וגם לקיטתו כא' (וא"צ למעט תאנים דבלאו הכי אילנות (אינם) פטורים מן הלקט עש"ס ור"מ) רק אם יהי' במין א' דבר שאין לקיטתו כא' ג"כ פטור. והנה נראה דעת הר"מ ג"כ כאן דאף קטניות חייבים מן התורה בלקט ודעת תוס' לא ברירא לי שכתבו בפאה דא"ח אלא דגן תירוש ויצהר ובלקט ל"ש תירוש ויצהר דא"ח בלקט (רק תירוש חייב בפרט) ואני מסופק בדעת התוס' אם דעתם גבי לקט דא"ח רק דגן מן התורה ולא קטניות או אפשר דלקט חייב מן התורה אף קטניות וה"ה ירקות שמכניסין לקיום כגון שומים ובצלים אם חייבים מן התורה או דדומה לתו"מ לענין זה לדעת התוס' דרק דגן חייב מן התורה ומצד הסברא נראה דאינו חייב וע' תוס' שבת דס"ח ובנדה וצע"ק:
ב[עריכה]
שאם נפלו. יש כאן ט"ס וכצ"ל שאם נפלו ב' שבלים או פחות בלא אונס אבל הכהו כו' אין זה לקט וע' דינים אלו בר"מ בהלכות הנ"ל והנה לפ"ד כמו שהדין גבי פאה לענין שותפות ישראל שחייב בפאה ג"כ חייב בלקט ושותפות עכו"ם ע' מה שכתבתי לעיל לענין פאה כמו כן בכאן:
ג[עריכה]
וספק לקט לקט. עיין במרדכי סוף חולין הובא במ"ל פ"ד מה' אלו הקשה אמאי לא נאמר כל דפריש מרובא פריש ורובא דבעה"ב ותי' לו משום הפסוק הזה עני ורש הצדיקו כו' וס' לקט מה"ט לעניים אם כן לא אזלינן ג"כ בתר רובא במתנו' עניים ועיין בקונטרס הספיקות לאחי הקצה"ח האריך בזה ואינו ת"י כעת ועיין פ"ה דפאה שבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה היא של בעל השדה ואם לאו של עניים וער"ש ורע"ב ובתי"ט פירשו דין זה לענין שכחה שאם נקצרת עם הקמה לא קרינן לא תשוב לקחתה שהקמה מצלת וע"ש בת"ח שהקשה מאי ענין דין שכחה לכאן אבל הר"מ בפירושו מביא ד"ז לענין לקט וער"מ פ"ד דאם לא נקצרה עם הקמה כיון שנקצר כל סביבותיה והיא נשארה יחידית אף על פי שלא נפלה כלל השיבולת הזה יש לה דין לקט וע"ש עוד דין שני שבלין ובכ"מ שם ולא הביא דעת הר"ש והרע"ב דאין דין זה ענין ללקט וע"ש ואין הירושלמי בידי לעיין בו. וע' עוד בר"מ כת' המפקיר את הלקט עם נשירות רובו אינו הפקר שאין לו רשות בו וכוונתו עיין בתמורה מבואר שם דקודם שהתחיל לקצור אמר יהיה זה הפקר עם נשירת רובו ובא כאחד הלקט והפקרו מכל מקום אינו הפקר דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מ"ש ופירש"י כיון דדברי הקב"ה דהיינו המצוה עם דיבורו חל כא' נדחין דבריו מפני דברי הרב ב"ה והוי לקט וכן כוונת הר"מ כאן והוא בתמורה דכ"ה ע"א ומ"ש הרהמ"ח באיזה מקום כו' עיין לעיל הארכתי בזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |