מנחת חינוך/קפט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא יגלה כו'. ואם שכב עם אביו חייב שנים וגם אביו חייב שנים דבכל העריות חייבים שניהם והא דמבואר בסנהדרין דיש אזהרה מיוחדת לנשכב גבי משכב זכר היינו דאם הוא שוכב ונשכב כמשי"ת לקמן בעזה"י נתחייב משום שוכב ונשכב אבל בל"ז כמו השוכב עם הזכר חייב השוכב והנשכב עיין ר"מ פ"א מהא"ב כן הבא על אביו חייב אביו ג"כ משום נשכב מבן וז"פ. ודע דאם הי' קטן פחות מבן ט' השוכב עם אביו פטור אף אביו דביאתו לאו ביאה היא לענין זכר עיין ר"מ פ"א מהא"ב וכן לענין לאו זה וג"כ פשוט. וכבר כ' לעיל דבנשיקה פחות מהכ"ע דחייב להר"מ משום לאו דקריב' ה"ה גבי משכב זכר מאביו ג"כ חייבים משום לאו דקריבה וער"מ פ"א מהלכ' הנ"ל פסק דאם א' בא על אנדרוגינוס דרך זכרותו חייב על הלאו דמשכב זכר אע"ג דפסק בכ"מ דאנדרוגינוס ס' הוא ע"ש בכ"מ דגזירת הכתוב היא. ועיין במהרי"ט אלגאזי לבכורו' מביא שם דאנדרוגינוס מוליד מאשה וגם יכול לילד מזכר ע"ש ואני מסופק אם אנדרוגינוס הוליד בן מאשה ואותו בן בא על אביו האנדרוגינוס דרך זכרותו אי חייב משום הלאו הזה דשוכב עם אביו דבכ"מ הוא ס' רק לענין משכב זכר התורה ריבתה אותו אבל לא לענין לאו זה וכן לקמן דאם שוכב עם אחי אביו חייב ג"כ משום אחי אביו חוץ מלאו זה דזכר אם הי' אחי אביו אנדרוגינוס אי חייב משום לאו זה. ולכאורה כיון דאנדרוגינוס ס' הוא אם כן אם בנו בא עלי' דרך זכרותו חוץ הלאו דמש"ז דהתורה רבי' מכל מקום חייב עוד ממ"נ אם זכר הוא חייב משום אביו ואם נקבה היא חייב השוכב משום בא על אמו וכן אם בא על אביו בדרך נקבות אפשר יהי' חייב משום בא על אמו ואם הוא ס' יתחייב א"ת אך צ"ע דאפשר דהתורה לא חייבה בבא על האם רק כשנולד ממנה אבל כאן כשנולד ממנו בדרך אב ויש לו אם צ"ע אם יתחייב כלל משום (אב) [אם] כיון דיש לו אם גמורה וכן אם אנדרוגינוס הולידה בן מזכר ואח"ז בא הבן עלי' דרך זכרותו דמשום זכר ודאי חייב ויחייב ג"כ ממ"נ אם האנדרוגינוס נקבה יתחייב ג"כ משום בא על אמו ואם הוא זכר הרי הוא אביו צ"ע בזה כיון דיש לו אב גמור אפשר דזה לא נקר' (אם) [אב] כלל וגם אפילו אם היא נקיבה ובא עלי' דרך זכרותו פטור משום אם דאי אם היא לא חייב בדרך זכרות וכן לעיל אם אנדרוגינוס הוא אב ובא עליו דרך נקבות ג"כ אינו מחייב משום בא על האב כיון דלא בא עליו דרך זכרות וצ"ע בדינים אלו. ודע דב"נ נהרג אם בא על הזכר אבל לאו הזה אינו נזהר ואם בא על אביו כאילו בא על זכר דעלמא כמבואר כאן בהרהמ"ח מהש"ס דאמר שם דמיירי בישראל דאי סלקא דעתך בעכו"ם אטו בתרי קטלא קטלינן ליה וע"ש ברש"י שפי' שם דנ"ד ד"ה דינו מאי ניהו קטלא כו' דאילו בשוגג ב"נ נהרג ואפילו בשוגג וער"מ פ"ט מה' מלכים כ' שב"נ פטור על השוגג גמור ומכל מקום אמת לדינ' דא"ח רק משום זכר ועבד ג"כ א"ח משום לאו זה דאין לו יחוס וא"ח על קרובים עיין ר"מ פי"ד מהא"ב. ואם בא על ח"ש וחב"ח והוליד ממנה בן אם כן הבן הזה מצד חירות הוא בנו והוי חב"ח ומצד השפחות שלו הוי ח"ע והוי בן שלה ואינו מתייחס אחריו עבאה"ע ואם בא על אביו נ"ל דחייב כי הצד ב"ח שבו חייב בכל המצות כישראל וכבר עוררתי כ"פ מדינים אלו ואי"ה עוד חזו למועד.
והנה במ"ש לעיל דאם בא על אביו חייב אביו ג"כ שני חטאות משום נשכב מזכר ומשום נשכב מבן ועתה האיר השי"ת את עיני וראיתי שהוא טעות דבשלמא גבי זכר חייב הנשכב משום אזהרה יתירה לר' ישמעאל כדא"ל ולר"ע כדא"ל ע' פ"ד מיתות ובכריתות אבל כאן דליכא אזהרה יתירה לנשכב א"ח רק השוכב עם אביו אבל לא אביו דהא חזינן לר"ע השוכב והנשכב א"ח אלא א' ע"ש וכ"פ הר"מ ה' שגגות ומכל מקום צריך אזהר' מיוחדת לנשכב אלמא אלולי כתבה התור' אזהרה מיוחדת לא הי' מחייב הנשכב אף על פי דכל העריות כגון אם והדומה דלא כתיב אזהרה רק להשוכב מכל מקום חייבים שניהם בשוה כמבואר בכ"מ בש"ס ור"מ הא"ב וה' שגגות וברש"י כריתות ד"ג ע"א ד"ה דאמר רבי אבוהו הקשה ק' זאת למה צריך לאו מיוחד לנשכב ותי' דגבי עריות שגם האשה מתהנ' קרינן בי' ונכרתו הנפשות העושות אבל גבי משכב זכר דהנשכב אינו נהנה בעי אזהרה מיוחדת אם כן כאן גבי ערות אב דלא כתיב אזהרה יתירה א"ח הנשכב על הלאו הזה וא"ח רק מטעם דהי' נשכב מזכר דע"ז יש אזהרה גם לנשכב וכ"כ בפירוש הרהמ"ח לקמן מצוה קצ"ט גבי אחי האב דיש ג"כ לאו חוץ הלאו דמש"ז כ' דהשוכב חייב ב' חטאות והנשכב א"ח אלא א' ולא כתב טעם לזה ובודאי הטעם כמ"ש וקצ"ע אמאי לא כתב הרהמ"ח כאן הדין הזה דהיא המצו' הקודמת וער"מ פ"א מהא"ב כתב דהנבעל ג"כ חייב משום פסוק דואת זכר ובה' שגגות כ' שם דהשוכב והנשכב הם מש"א ע"ש. ושם כתב ג"כ דהבא על אביו או על אחי אביו חייב שנים ולא ביאר בפי' דהנשכב א"ח שנים וצע"ק דהו"ל לבאר בפי'. ולכאורה ד' רש"י צ"ע מש"ס דב"ק ל"ב דמבואר שם דהנשכב אינו עושה מעשה ומקשה הש"ס הכתיב ונכרתו הנפשות העושות ומשני דהוא עביד מעשה והנאה לתרווייהו איתא וע"ש בתוס' כתבו דלענין חטאת ולענין מלקות דחייבת אע"ג דלית בה מעשה דהתורה אחשבי' להנאה מעשה ולפ"ד רש"י דהנשכב זכר לא מתהנה אם כן היאך חייב בקרבן ומלקות הא לא קעביד מעשה וגם הנאה אין לו ולחלק בין נשכב זכר דחוק וצ"ע. וע' תוס' יבמות דנ"ד ע"ב ד"ה המערה כתבו טעם אחר דצריך אזהרה מיוחדת לנשכב כיון דלא הוי דרך ביאה ע"ש. ועוד ארשום קצת דינים המבוארים בכל העריות והובא בד' הרהמ"ח לקמן ג"כ ומחמת שזו המצוה הקודמת בעריות רשמתי לך כאן דע דאם בא על א' מכל העריות או על זכר או על בהמה וא' מהם טרפה ואפילו נבלה כגון שנשחט בא' מהם רוב סימנים מכל מקום חייבים שניהם רק אם הותז הראש ה"ל כמת והמשמש מתה בעריות או בזכר או בבהמה פטור כ"ה בר"מ פ"א הנ"ל ונראה דל"ד הותז ראשה אלא כל הששה נבלות שמטמ' מחיים עיין ר"מ ה' שאה"ט הרי הם כמתים וכ"ה בחולין דקכ"א דהטעם דחייב ברבע לבהמה ששחט בה שני סימנים כיון דאינה מטמא' טומאת נבילות הרי היא כחי' ונ"ל דאם בא על ה' עריות מש"א שפסקינן בה' שגגות דגופין מחולקין וחייב ה' חטאות בהעלם א' ה"ה אם היו העריות נשחטו רוב סימנים או בא על ה' בהמות שנתנבלו חוץ מששה נבילות חייב ה' חטאות כיון דלענין עריות חיים הן וגם אינם מטמאין טומאת נבילות שייך בהם ג"כ ד"ז דגופין מחולקין. ועמ"ש לעיל הבאתי ד' המל"מ ה' שגגות הקשה על רבינו ישעי' מפני מה השוחט ה' בהמות קדשים בחוץ א"ח אלא א' ולמה לא נימא גופין מחולקין וע"ש שכ' בשם הפמ"ג לאו"ח בפתיחה שכ' שכיון דנתנבלה בנקיבת הוושט לא הוי גופים מחולקים ולדבריו כאן נמי אם בא על ה' עריות נקובי הוושט לא יהי' חייב אלא א' ואין נ"ל כיון דחיים הם שייך בהו ג"כ גופים מחולקים ואפשר לחלק בין שוחט בחוץ לכאן. ואם שימש באבר מת ג"כ פטורים בכל העריות ויתבארו אי"ה כ"א במקומו ומ"ש הרהמ"ח במזיד כו' ובשוגג כו' ה"ה מזיד בלא התראה חייב כרת עפ"ק דכריתות:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |