מנחת חינוך/קסח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שתקריב היולדת כו'. ער"ם פ"א מה' מחוסר כפורים והנה הר"מ שם והרהמ"ח כאן תופסים לשון המקרא דבתור' כתי' כאן עולה קודם חטאת אבל באמת מבואר בזבחים פ' כל התדיר ור"מ פ"ט מהל' תו"מ דגם ביולדת החטאת מקריבין קודם לעולה ועש"ס שם דכאן למקרא' הקדימ' הכתוב ופירש"י שתהא נקראת בענין תחלה כו' מבואר בדבריו דרק נקראה בענין תחלה אבל אין שום חילוק לענין אחר ומבואר שם במשנה חטאת העוף קודמת לעולה וכן בהקדישה פירש"י כשהוא מפריש את קינו קורא שם לחטאת תחלה ע"ש. אם כן כאן נמי הדין כן גבי יולדת הן להקרבה והן לקריאת שם חטאת קודם רק לענין דנקראת בתור' תחלה וכ"נ דעת הר"מ פ"ט מהתו"מ ה"ו דכת' חטאת קודמת לעולה וכן בשעת הפרשה מפריש החטאת תחלה. ואח"כ בה"ח כ' אפילו חטאת יולדת קודם לכבש כו' ולא חילק לענין קריאת שם מוכח דדעתו דשוה לכל מקום דקודם החטאת הן לענין הקרבה והן לענין קריאת שם וכ"כ המ"ל שם בה"ו דדעת רבינו הר"מ כ"ה כדעת רש"י דלמקראה כו' היינו שנקראת בענין תחלה. והנה הא דחטאת קודם דעת תוס' בכ"ד דאינו מעכב בדיעבד אם הקריב העולה קודם ג"כ כשר רק למצוה החטאת קודם ודעת הריטב"א דהוא לעיכוב ועיין במ"ל כאן ודהתו"ס הם בזבחים ה' ומנחות ד' וקדושין י"ג וד' ריטב"א הם בקדושין. ודעת רבינו חיים בתוס' זבחים ד"צ הא דלמקראה הקדימה הכתוב היינו אף על פי שחטאת קודם להקרבה לעולה מכל מקום כאן גזירת הכתוב דצריך להקדיש העולה קודם ומה שמבואר במשנה וכן בהקדישה לא קאי ליולדת וביולדת צריכה להקדיש העולה תחלה ולהקרבה החטאת קודם והתוס' הקשו ע"ד מדכ"א חייבי חטאות אין ממשכנין חייבי עולות ממשכנין והטעם דחטאת בא לכפר לא מתעצל ולא יפשע אבל עולה כיון דאינו לכפרה לא יביא ע"כ ממשכנין ואמרי' בש"ס אר"פ פעמים שחייבי עולה אין ממשכנין אמרי' מאי ניהו בעולת יולדת דאקדמי' קרא והיינו כיון דעולה קודמת ולא תוכל להביא החטאת קודם לעולה אם כן ממילא לא תתעצל על העולה ג"כ כיון דלא תתעצל על החטאת דבא להכשירה בקדשים הא אמר רבה למקראה הקדימה הכתוב והיינו באמת החטאת קודמת ותתעצל על העולה ואי כפי' ר"ח דצריכה להקדיש העולה תחלה אם כן בודאי לא תתעצל על העולה דלא תוכל להביא החטאת קודם שתקדיש העולה אם כן שפיר אין ממשכנים עכ"ד בתוס' ביאור. ולענ"ד אפשר לתרץ דעת ר"ח די"ל הא דאמר הש"ס מ"נ עולת יולדת כיון דצריכה להביא העולה קודם אם כן ע"כ תקריב העולה תחלה כי לא תוכל להקריב החטאת היינו דוקא אם נאמר דהקדימה מעכב כסברת הריטב"א והתוס' במקומות הנ"ל בתחלת דבריהם ועיין ג"כ בפסחים דנ"ט אם כן כמו דאליבא דהלכתא החטאת קודמת ואם הקריבה העולה קודם העולה פסולה וע' תוס' במקומות הנ"ל הטעם דיש מחוסר זמן לבו ביום כיון דהתורה הקדימה לחטאת עדיין אין זמן העולה וה"ל מח"ז ע"ש. אם כן ה"נ לפי הס"ד דע"כ אין ממשכני' דעולה קודם דאקדמה קרא אם כן אם הקריבה החטאת קודם ג"כ החטאת פסולה דהו"ל מחו"ז וע' מנחות ה' דר"פ בעצמו סובר דיש מח"ז לבו ביום אם כן שפיר דין דר"פ דאין ממשכנים דע"כ צריכה שתביא העולה דהחטאת תהי' נפסלת ועל החטאת אינה מתעצל' שמכשירה בקדשים אבל אם הקדימה אינו מעכב בודאי לא הי' סברת הש"ס כלל דאין ממשכנים כיון דצריכה להביא חטאת דבאמת כמו דעולה אף שהוא מ"ע להקריב וכפרה קצת מכל מקום ממשכני' כיון דלאו לכפרה ולא להכשר קדשי' חיישי' שמא לא יביא אם כן אפילו החטאת קודמת למצוה מכל מקום לא תביא העולה רק החטאת כיון דאינו מעכב רק היא מצוה כמו דמצוה להביא העולה ומכל מקום ממשכנין ה"נ משום מצוה זו ג"כ ממשכנין ע"כ בודאי סברת הש"ס מ"נ עולת יולדת ור"פ סובר דמעכב ולא יליף ממצורע ע' תוס' שם אם כן כיון דמעכב ופסולה ע"כ צריכה להביא העולה להכשר ע"כ אין ממשכנין וע"ז מקשה הש"ס הא"ר למקראה הקדימה הכתוב והיינו כפיר"ח דרק להקדיש העולה צריכה קודם אבל להקרבה חטאת קודם אם כן למה אין ממשכנין דאפשר תקריב החטאת קודם קריאת שם עולה וסברת ר"ח דנהי לענין קדימת הקרבה הו"ל מח"ז לפי מאי דסובר השתא מכל מקום כיון דאינו מחוסר אלא קריאת שם אין סברא דמעכב ותפסול החטאת משום דהקדים לקריאת שם העולה מחמת מח"ז לבו ביום ע' תוס' מנחות ד"ה כתבו דלענין הפרשה מודה ר"פ דאין מחוסר זמן לבו ביום ע"ש אף דלהקדיש מח"ז יש איסור עמ"ל פ"ג מהא"מ אף דיש חילוק מסברת התוס' על כל פנים דעת ר"ח כן כיון דאינו מחוסר רק ק"ש אינו מעכב בדיעבד עכ"פ. אם כן מקשה הש"ס למה אין ממשכנין כיון דאינו מעכב דלמא תפשע כמ"ש דז"ב אצלי אם אינו מעכב בודאי חיישי' שמא תפשע ולא תביא רק דבר המעכב כמש"ל כנ"ל ליישב דעת ר"ח. שו"ר בפשיטות דל"ק על ר"ח דאינו מפרש כלל כפי' התוס' אי נימא עולת יולדת כו' משום דאי אפשר לה להביא חטאת קודם כו' דבאמת אין זה סברא כיון דדעת ר"ח בתוס' במקומות הנ"ל דקדימה אינה מעכבת דילפינן ממצורע ע"ש אם כן לא הי' מקשה הש"ס מ"נ כו' דאין סברא דלא למשכן מחמת הקדימה כיון דאינו מעכב כמ"ש רק ר"ח מפרש כמו שפירש"י ד"ה מאי נינהו כו' שפי' דהסברא כיון דאקדמיה קרא אם כן העולה מעכבת מלאכול בקדשי' ע"כ אין ממשכנים עפירש"י שם ע"ז מקשה הא"ר למקראה היינו לענין ק"ש אבל עולה אין מעכבתה ומותרת לאכול בקדשי' בלא העולה אם כן כיון דאינה מעכבתה כלל מהיתר הקדשים למה לא ימשכנו אותה דלמא תביא חטאת בלא עולה והק"ש אינו מעכב בודאי כסברת ר"ח דהקדימה אינה מעכבת וכל היכי דאינו מעכב חיישי' דלמא תפשע ולמה לא ימשכנו כנ"ל ברור דל"ק על ר"ח אם כן ד"ז צ"ע דאפשר צריך לקרות שם העולה קודם כסברת ר"ח. וד' רש"י קצ"ע מן התורה מדאקדמי' קרא נאמר דמעכב כפרה הא דחטאת מעכב כפרה ילפינן מוכפר עכ"מ כאן ע"כ נטו התוס' מדבריו ופירשו דהטעם דעולה קדים וצריך להביא קודם. ובאתי בכ"ז רק לעורר.
ומביאה הקרבנות אחר ימי מלאות היינו יום מ"א לזכר ופ"א לנקבה ואם הביאה קודם לזה לא יצאה והראב"ד ג"כ מודה לזה לא כהכסף משנה וכבר תמה עליו בעל לח"מ. ואם לא הביאה בימי' הללו תביא לאח"ז וכל עוד שאינה מביאה ה"ז מח"כ לכל הדיני' שנוהג במח"כ. ואם חייבת קרבן על ולד שהיא לאחר מלאת ועתה היא תוך מלאת לולד דעת הר"מ דאינה מביאה אפילו על ולד הראשון כ"ז שהיא תוך מלאת לולד ואם הביאה לא יצאה י"ח והראב"ד השיג ע"ז דהא טמא משלח קרבנותיו ולמה לא תשלח על קרבן שהיא חייבת מכבר אפילו קרבן יולדת עכ"מ ולח"מ. ולענ"ד אם קושי' על הר"מ יש כאן אבל תימה גדולה שכ' הראב"ד אין כאן דד"ז דטמא משלח קרבנותיו עיין ר"מ פ"ב מהב"מ ומבואר שם דמצורע אינו משלח קרבנותיו אח"ז כ' דטמא שרץ משלח קרבנותיו כו' חוץ מפסח כו' אבל טמא מת אינו משלח קרבנותיו כו' עד שיטהר ובכ"מ שם כ' דיצא להר"מ דינים אלו דמבואר בש"ס דערל וטמא משלחין קרבנותיהם ומ"ש בטמא מת אינו משלח יצא לו מזבחים כ"ב דרשב"ל סובר כן ופליג אזקני דרום ע"ש. ולדידי דברים הללו תמוהין מאד דשם בסוגי' מיירי לענין פסח ופסח אין ענין לשאר קרבנות כמו טמא שרץ לדעת הר"מ דאינו מקריב פסח מכל מקום שאר קרבנו' משלח אם כן ה"ה ט"מ ע"ש ותראה שד' הכסף משנה תמוהים. ולענ"ד יצא להר"מ זה מסוגי' דמ"ק דט"ו ע"ב דתניא ואחר טהרתו כו' אחר פרישתו מן המת ז' ימים יספרו אלו ז' ימי ספורו כו' וע"ש ברש"י שכ' אלמא לא יוכל להקריב קרבנו עד שנטהר מטומאת מת וה"ה מצרעתו וע"ש בתוס' מה שהקשו על רש"י על כל פנים צ"ל לדעת רש"י הא דערל וטמא משלחין קרבנותיהם מיירי בטמא שרץ ובטמא מת דגזירת הכתוב דאינו משלח וע"ש עוד בתוס' שמביאין בשם תוס' דטמא משלח בטמא שרץ ולא בטמא מגופו ע"ש היטב אם כן אפשר שדעת הר"מ כרש"י ע"כ סובר דטמא מת אינו משלח קרבנותיו וגם סובר כדעת תוס' דטומאה שבגופו אינו משלח אם כן כל הטמאים מגופם כגון יולדות בתוך מלאת דא"ר לב"מ אינה משלחה קרבנותי' ע"כ דעת הר"מ כאן דאינה יוצא' אם תקריב תוך מלאת ואה"נ דחטאת ואשם ג"כ אינו מקריב אם כן אין כאן תימה. אך קושיא על הר"מ יש כאן למה כ' כאן ד"ז הו"ל לכתוב לעיל בהב"מ לענין שאר קרבנות וגם שכ' שם מצורע אינו משלח משמע טה"ג משלח חוץ ממצורע ע' תוס' ומ"ש לעיל דהר"מ שמחלק דט"מ אינו משלח מסוגיא זו דמ"ק נ"ל הדברים ברורים ודברי הכסף משנה תמוהים ועיין בכמה דבורי התוס' בענין זה במקומות הנרשמי' ועיין בס' ט"א במגלה בסוגי' דאין בין זב כו' מה שהקשה על רש"י נדה ובעזה"י ד"ז דטמא משלח קרבנותיו יבואר באריכות במק"א. ואם ילדה ולד ותוך מלאת הפילה עוד ולד ותוך מלאת השני הפילה ג"כ ולד ואח"ז ג"כ כ"פ כ"ז שהי' תוך מלאת אפילו הולד השלישי הוא אחר מלאת הראשון רק הוא תוך מלאת השני הכלל כל הולדות שתפיל תוך מלאת שלא יצאה לשעה הראוי לקרבן מביא פ"א הקרבנות על כל הולדות אך אם ילדה אחר מלאת ולא הביאה עדיין קרבן על הולד הראשון צריך שתביא קרבן על כל לידה ולידה שהי' לאחר מלאת כיון שהי' שעה הראוי לקרבן ואפילו הפילה בליל מ"א או בליל פ"א אף על פי דלילה מח"ז מכל מקום לענין זה ה"ל לאחר מלאת ומביאה קרבן על הולד השני ג"כ וכ"ז מבואר בש"ס ור"מ כאן. ומכל מקום אפילו הי' עליה כמה לידות שהיה כ"א לאחר מלאת שהיתה חייבת כמה קרבנות מכל מקום אם מביאה קרבן א' מותרת לאכול בקדשים דקרבן א' עולה לכמה לידות כמו מקוה שמטהר בפ"א כמה טומאות אך שאר קרבנות עליה חובה דצריכה להביא אף על פי שאינה מעכבתה מאכילת קדשים ומביאת מקדש מכל מקום חוב עליה להביא ודעת הראב"ד דהלכה כרשב"ג דאין השאר עליה חובה ועיין כסף משנה מ"ש בזה ועלח"מ וע' תוס' ב"ב דקס"ו. ואם היה עליה ס' לידה מביאה קרבנות מספק ועל העולה מתנה אם חייבת עולה לה לחובתה ואם היא פטורה היא עולת נדבה ועל החטאת א"י להתנות שאין חטאת בא נדבה וילפינן בנזיר דמביאה חטאת העוף על הספק כדי להכשירה בקדשים ואין החטאת נאכל דהוי ס' חולין בעזרה וגם ספק מליקה אך מביאה כדי להכשירה בקדשים ואם היה עליה חמשה ס' לידות וכ"א הי' לאחר מלאת מביאה רק קרבן א' כי קרבן א' מכשירה בקדשים אפילו על כמה לידות כמו מקוה והשאר שצריכה להביא משום ס' מצוה אינה מביאה משום ס' חולין בעזרה אך בחמשה לידות וודאות דבכולם חייבת בקרבן ע"כ א' מכשירה בקדשים והשאר עלי' חובה לשיטת הר"מ ורוב הראשונים ותוכל להביא שהם קרבנות ודאי ונאכלים:
והנה לפ"ז פשוט דאם הי' עליה ה' לידות ספק וה' לידות ודאי מביאה קרבן א' ומכשירתה בקדשים דהספיקות אפילו אם היו ולדות והם עשרה לידות מכל מקום מכשירתה בקדשים דקרבן א' עולה על כמה לידות אך הודאות צריכ' להביא אח"כ והספיקות א"צ להביא כיון דא"צ להכשירה בקדשים אינה מביאה מספק. וז"ל הר"מ כאן בה"י האשה שיש עליה ה' ספק לידות מביאה קרבן א' ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה הי' עליה חמשה לידות וודאות מביאה קרבן א' ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה כו' הי' עליה ה' לידות וודאות וה' לידות ספק מביאה ב' קרבנות א' על הודאי ונאכל ושאר הודאות עליה חובה וא' על הספק ואינו נאכל ואין השאר עליה חובה ואוכלת בזבחים עכ"ל. ולא זכיתי להבין למה יביא שני קרבנות למה לה להביא קרבן א' על הספק אפילו אם הספיקות הללו היו ולדות ה"ל עשרה לידות מכל מקום בקרבן א' שמביאה אפילו על הרבה לידות מכל מקום מותרת בקדשים אם כן כיון שמותרת בקדשים אסורה להביא קרבנות מספק ול"ל שני קרבנות ואח"כ אוכלת בזבחים הא בקרבן א' אוכלת בזבחים אפילו לידות וודאות ומכ"ש בקצת לידות ספק אפילו אם היו ולדות מכל מקום אוכלת בקדשים ודין זה אינו מובן כלל. אך באמת ד' הר"מ הם ברייתות בכריתות ח' ע"א ת"ר היו עלי' ה' לידות ספק וה' לידות ודאי מביאה ב' קינים א' על הודאי וא' על הספק כו' ריב"נ אומר כו' ר"ע אומר כו' אם כן דעת ת"ק כן והלכה כמותו אף נגד ר"ע וריב"נ. אך באמת דעת הת"ק אינו מובן כלל למה לה שתי קרבנות בקרבן הודאי תוכל לאכול בקדשים ולמה מביאה קרבן ספק וראיתי בתוספתא דכריתות מבואר שם לידה ס' ולידה ודאי מביאה קרבן א' דברי ריב"נ כו' אינו מבואר שם כלל דברי הת"ק אך הש"ס דילן הוא עיקר. אך איני מבין טעם הת"ק כלל. וגם מבואר שם בש"ס א"ל רנב"י לר"פ משמיה דרב' הנהו תנאי במאי פליגי ריב"נ כו' ולא קאמר מאי דפליג ת"ק הטעם לדבריו וכעת צ"ע והשי"ת יאיר עיני. עוד כ' הר"מ הי' עליה ה' לידות ודאי וה' זיבות ספק כו' מביאה שתי קרבנות והדין דין אמת כי לידה וזיבה אין א' מכשרת בקדשים עבור השני ע' כריתות ד"ט דעל הלידה ועל הזיבה מביאה שני קרבנות כי הם שני ענינים אך הי' להר"מ לכתוב רבותא אפילו ה' לידות ודאות וה' זיבות ודאי צריכה שתי קרבנות דכה"ג בלידות א"צ רק קרבן א' מכל מקום בשני ענינים לידה וזיבה צריכה שתי קרבנות אבל בלידות ודאי וזיבות ספק אין חידוש לדעתו דאפילו בלידות ודאות ולידות ספק סובר דצריכה שתי קרבנות מכ"ש בלידות וזיבות וצע"ק. והנה בס' לידה מביאה קרבן היינו על העולה מתנה אם אינה חייבת ה"ל עולת נדבה וחטאת מביאה על הספק להכשירה בקדשים ואם יש עליה ה' לידות ספק מביאה רק קרבן א' ואין השאר עליה חובה דהוא ס' חולין בעזרה כמ"ש עיי' בכריתות וברש"י. ולכאורה אפשר לומר נהי דאין השאר עליה חובה מחמת ספק חב"ע אפשר היינו דוקא החטאת שהוא ספק חב"ע כמ"ש אבל העולה דתוכל להביא ולהתנו' אפשר דצריכה להביא כל מה שהיא חייבת אך מסתימת לשון המשנה והר"מ דאין השאר עליה חובה נר' דפטורה מכל וכל אף מן העולה. ונרא' הטעם דל"מ לשיטת הרשב"א שקדימת החטאת מעכב אף בדיעבד ממילא כיון שא"י להביא חטאת אינה מביאה עולה כ"א היה וולד העולה פסולה בלא חטאת הקודם אלא אף לשיטת התוס' דהוא רק למצוה מכל מקום כיון דהוא מצוה לכתחלה שתקדים החטאת וא"י ה"ל א"ר לבילה ובילה מעכבת כמבואר כ"פ בש"ס לענין ביכורים. ועי' תוס' בכ"מ לענין סמיכה כיון דהוא מצוה לכתחלה וא"י לעשות מפני ס' מעכבת אף בדיעבד רק אם הוא ראוי אינה מעכבת ה"נ כנ"ל. ונראה ראיה מהמשנה דקינים אשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשים עולתה כו' וליתני סתם אשה שמתה מביאין יורשין עולתה נר' דוקא בהביאה חטאתה אז יביאו היורשי' העולה אבל אם לא הביאה חטאתה אין היורשי' צריכים להביא העולה כלל כיון דא"י להביא החטאת מעכב ובסיפא דהאשה שהביאה עולתה כו' דהעולה כשרה דאינו מעכב כמ"ש התוס' כיון דראוי' לחטאת אבל במתה ולא הקריבה כלל בחייה היורשים פטורים אף מן העולה כיון דא"י להביא החטאת ה"ל אר"ל ומעכבת כנ"ב. והנה החטאת מעכבת בקדשים אבל אחר שהקריבה חטאתה מותרת בקדשי' והעולה אינה מעכבת כ"ה בר"מ.
והנה עשירה מביאה עוף לחטאת וכבש לעולה ועניה מביאה ג"כ עוף לעולה ועש"ס דכריתות ור"מ פ"ה כאן דפוסק גבי מצורע דאקבע בעניות ובעשירות באשם שאם הוא בשעת האשם עשיר אף על פי שהעני מביא קרבנות עשיר וכן להיפך והוא פלוגתא בש"ס ח"א הכל הולך אחר חטאת וח"א דהולך אחר אשם ע"ש וכאן לא נתברר הדין כלל. ונראה דכאן אינה נקבעת בחטאת דשם ילפינן מקראי אבל כאן תלוי בשעת העולה אם היא עשירה מביאה כשב ואם היא עניה מביאה עוף כנ"פ. וער"מ פ"י מה' שגגות דאפילו ידה משגת לשה אך לא לנסכים מביאה קרבן עני. וע"ש עוד שאם היא עני' והביאה קרבן עשיר יצאה י"ח ועשירה שהביאה ק"ע לא יי"ח. והבעל צריך להביא הקרבנות עבור אשתו אף על פי שהיא עניה דמה שקנתה אשה כו' מכל מקום אם הבעל עשיר צריך להביא עבורה קרבן עשיר ואם הוא עני מביא קרבן עני. ומביא אדם עבור בתו ושפחתו קרבן עני אף על פי שהוא עשיר מכל מקום כיון דהוא אחר ומביא בשביל אחר די לו בקרבן עני ודוקא בבתו עניה או שפחתו אף על פי שהוא עשיר מכל מקום כיון שהוא מביא [בשביל אחר] די לו בקרבן עני אבל אם הם עשירים א"י להביא בשבילם קרבן עני רק קרבן עשיר. אך באשה דהיא כגופו אף על פי שהיא עניה אם הוא עשיר צריך להביא קרבן עשיר. ומחו"כ א"צ דעת בעלים ואי"ה יבואר לקמן בדיני מצורע. ומצוה זו נוהגת בזמן הבית בכל נשי ישראל אפילו שפחה אבל גויה אף שנתגיירה אחר הלידה מכל מקום א"צ קרבן ע' ש"ס ור"מ. ומ"ש הרהמ"ח בשרשי המצוה עוד ארז"ל שהאשה קופצת ונשבעת כו' זה דעת ר' שמעון בנדה דל"א אבל אתותב דמתקיף ר"י דקרבן שבועה הו"ל לאתויי וגם מזידה היא ע"ש. וטעם הראשון של הרהמ"ח קצ"ע דתודה הו"ל לאתויי. אך באמת אין בנו כח להשיג טעמי התורה ומחשבות השי"ת עמקו. והנה על קרבן יולדת עוברת ג"כ על לאו דבל תאחר עי' בר"ה ודיני ב"ת ובפרט באשה יתבאר במקומו. ואשה חרשית ושוטה שילדו ואין להם בעל שיביא בשבילם הם בעצמם פטורין דלאו בני מצות נינהו אך אח"ז בנשתפית פשיטא שצריכה להביא אף דהלידה היתה בשעת שטותה ופשוט. וקטנה לאו בת אולודי היא. ולענין למשכנה שוה כאן לכל ח"ק דבחטאת אין ממשכנין ובעולה ממשכנין כמש"ל. וכבר כתבתי לעיל דכל קרבנות שהאשה חייבת בעל מביא על ידיה ואפ"ל דלהבעל ממשכנין אף על החטאת כיון דלאו לכפרה דידי' רק מחמת כפרה דידה או מחמת שמעכבתה מאכילת קדשים כיון דהוא אוכל אפשר יתעצל וממשכנים אותו ואי"ה יבואר במק"א:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |