מנחת חינוך/קכ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png קכ

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שיקריבו סנהדרין כו'. הדינים הם בר"מ ה' שגגות מפי"ב עד פט"ו. ואכתוב בקיצור. כ"ד שחייבים על שגגתו חטאת קבוע פרט לקרבן עוי"ר אף שחייבים כרת במזיד מכל מקום גזירת הכתוב דוקא בדבר שחייב חטאת קבוע אם הורו ב"ד ועשו ע"פ מחויבים הקהל ולא הב"ד להקריב פר לחטאת והוא מפרים הנשרפים ואם הורו בע"ז מחויבים הקהל להקריב פרים עולות ושעירים לחטאת והשעירים הם גם כן מהנשרפים עפ"י הדינים אשר יבוארו בעזה"י. אם הורו ב"ד הגדול היינו ב"ד של ע"א והיו כולם דהוראה יצאה מכולם או מרובם והמיעוט סנהדרין שתקו דהוי כהודאה והיו כולם ראוים להוראה שלא היו בהם גר או ממזר או סריס או זקן כמבואר בה' סנהדרין. והי' המופלא שבב"ד עמהם והורו לצבור שמותר לעשות איזה דבר שהיחיד חייב חטאת קבוע והוראה היתה בשגגה ונתפשט הוראתם ועשו רוב ישראל ע"פ. אח"כ כשיודע הדבר מחויבים כל ישראל דהיינו כל שבט ושבט להביא פר לחטאת. ונקרא פר העלם דבר של צבור וא"ח כ"א בפ"ע חטאת כשבה או שעירה רק ביחד מביאים כל שבט פר ס"ה י"ב פרים ושבט לוי נחשב בכל השבטים ושבטים אפרים ומנשה נחשבים לא' בזה וכן בשאר דינים אשר יתבארו. ואם בע"ז הורו להתיר חיוב חטאת מביא כל שבט פר לעולה ושעיר לחטאת ס"ה י"ב פרים לעולה וי"ב שעירים לחטאת וגובים מעות מכל ישראל ע"ז ואינם באים מתרומת הלשכה עיין ר"מ פ"ד משקלים ה"ב. ודוקא בכל התנאים הנ"ל והמבוארים אח"ז אבל אם חסר אחד מהתנאים פטורים הצבור רק כ"א מביא חטאת יחיד על שגגתו כדינו ובע"ז כדינו. והנה אפילו כל הסנהדרין הורו להתיר חוץ מא' שלא רצה להסכים עמהם ואמר להם טועים אתם ורבו עליו המתירים והתירו כל העושים ע"פ מחויבים כ"א לבדו בקרבן והצבור פטורים דבעינן שיסכימו כולם ואם שתקו כיון דלא חלקו חייבים הצבור אך אותם ששתקו אם עשו כיון דהם ידעו שהוא טעות אין המעש' שלהם תלוי בב"ד וחייבים הם בעצמם קרבן ואין מצטרפין לרוב צבור ג"כ רק הם בפ"ע וחייבים קרבן בפ"ע ול"ה מזידים שטעו בסבר' דמצוה לשמוע דברי חכמי' וכן אם א' מהקהל ידע שטעו והוא תלמיד שהגיע להוראה ועשה דטעה במצוה לשמוע ד"ח חייב קרבן בפ"ע ואין מצרף לצבור אך אם הי' ע"ה אין ידיעתו ידיעה באיסורים ומצטרף לרוב צבור וא"ח קרבן בפ"ע.

והנה דוקא אם עברו ועשו מה שהתירו רוב ישראל היושבים בא"י דוקא ולא בח"ל דאין מצטרפין רק חשבינן רוב הצבור מא"י אפילו שבט א' והם רוב מא"י או שעשו רובן של שבטים כגון ז' שבטים אף על פי שהיו המיעוט כיון דהם רובן של שבטים הוי ג"כ רוב ומנשה ואפרים אין נחשבין אלא לשבט א' ולוי נחשב לשבט א' וכיון שעשו הרוב חייבים בקרבן זה ואפילו השבטים שלא חטאו חייבים וצריכים להקריב י"ב פרים כמ"ש או בע"ז י"ב פרים וי"ב שעירים אבל אם מיעוט עשו נידונים כיחידים וכ"א מביא קרבן ככל שוגג. והנה בהוריות ג' ילפינן מדכתיב ויעשו כו' קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים כו' ש"מ הני איקרי קהל אבל הני היושבין בח"ל לא אקרי קהל. ונ"פ דבזמן שלמה הי' הגבול מחמת עד נחל מצרים והי' א"י אבל בב"ש שהרב' כרכים שכבשו עולי מצרים לא נתקדשו בקדושת עזרא עש"ס ור"מ פ"א מה' תרומות אם כן בב"ש אינו נחשב א"י רק מה שנתקדש בקדושת עזרא ולא ילפינן מקרא רק דיושבי א"י אקרי קהל ובימי שלמה הי' א"י במקומות אלו אבל בימי ב"ש אינו בכלל א"י רק מה שנתקדש ע"י עזרא והם נחשבים קהל כנ"ל פשוט. והנה מ"ש דבב"ש אינו נחשב א"י רק מה שנתקדש ע"י עזרא יבואר לקמן בעזהשי"ת שיש דיעות דבב"ש לא הי' נוהג ד"ז דפר העדש"צ ע' סוף המצוה. ונראה מהש"ס ולשון הר"מ דדוקא ז' שבטים הוי רוב אבל בפחות מז' שבטים אף על פי שהוא רוב שבטים שבא"י כגון שלא היו בא"י רק ז' שבטים וחטאו ד' שבטים והם רוב שבטי א"י ומיעוט הקהל א"ח פר דרוב שבטים בעינן דוקא רוב של כל (רוב) שבטי ישראל ולא רוב השבטים שבארץ ישראל.

והנה לא נתבאר אם הם מחצה ע"מ ומחצה עשו כהוראתן אי דינם כרוב או כמיעוט ע' פסחים פכ"צ רב סבר מע"מ כרוב והר"מ בהק"פ פוסק כותי' אם כן כאן כיון דכ"א הוי כרוב אין מביאין פר דהמחצ' שלא עשו נקראים רוב וגם אין מביאין קרבן יחיד דה"ל כרוב שעשו דאין מביאין ק"י ע"כ אין מביאין כלל ואפשר הוא ספק ובס' יתבאר לקמן דעת הר"מ והראב"ד וצ"ל רוב הקהל חוץ הב"ד דהב"ד אף על פי שעשו ג"כ אין מצטרפין לרוב קהל כ"ה בר"מ ועכ"מ. היו מרובין בשעת העשי' ונתמעטו בשעת הידיעה או מועטין בשעת עשייה ומרובין בשעת הידיע' הכל הולך אחר שעת העשיי'. וא"ח אלא אם כן תלו בב"ד אבל אם ב"ד הורו שחלב הקיבה מותר ונתחלף לו שומן שהי' סובר שהוא שומן והי' חלב דנתכוין לשומן חייב בפ"ע קרבן ואינו מצטרף לרוב שוגגי' כי הוא לא עשה ע"פ הוראה דהי' סבר שהוא שומן ומכ"ש אם כולם עשו מביאין קרבן כ"א בפ"ע והיחיד שעשה אינו משלים לרוב צבור וכן אם אכל מפני שהוא מותר לדעתו או שהיה מבעט בהוראה ערש"י דף ב' ע"ב חייב בפ"ע וכל החייב בפ"ע אינו משלים לרוב צבור. והנה גבי יחיד שעבר עבירה בשוגג אף שהיה מזיד על הלאו כיון דשגג בכרת ה"ז שוגג ומביא חטאת עיין ר"מ פ"ב ומסתפק כאן המ"ל אם הב"ד הורו ושגגו על הכרת ופסקו שאין בזה כרת אבל לאו או איסור יש ועשו רוב הקהל עפ"י אי חייבים פר והם פטורים מק"י או לא. וכתב כיון דמבואר בש"ס ור"מ דעיקר הדינים שתלו בב"ד ע"כ צריך שיאמרו הב"ד מותרים אתם לעשות כמש"ל אם כן כיון דהב"ד לא התירו על כל פנים לא מיקרי תולה בב"ד רק תול' בעצמו וחייב כ"א קרבן בפ"ע ולא פר ע"ש ודבריו נכוני'. ונרא' אף בשהתירו לגמרי ואמרו שאין איסור מן התורה רק מדרבנן על כל פנים כיון דלא הורו לעשות כ"א חייב ולא קרבן צבור כ"נ. וע"ש עוד בפ"ב שכתב דדבר שנתפשטה הוראה בכל ישראל וחכמים ראשונים ואחרוני' הסכימו לזה כגון שיעור כזית אף שיבא ב"ד ויאמרו דמחייב על כזית קטן מכל מקום האוכל פחות מחטאת אף שלא תלה בב"ד דהא ח"ש אסור מכל מקום בכה"ג לא צריכנא לכל התנאים המבוארי' כאן ע"ש.

ומבואר כאן בהוריות ג' אבעיא אם ב"ד הורו בחלב שמותר ועשו מיעוט הקהל ואח"כ נודע לב"ד וחזרו ואח"כ הורו עוד הפעם שחלב מותר ועשו מיעוט אחר אם מיעוט מחלקות ואין מצטרפין וחייבין בקרבן יחיד ולא פר א"ד כיון דאידי ואידי חלב הוא מצטרפין ואמרינן באת"ל דמצטרפין אבע"ל בשני מיני חלב ואת"ל דמצטרפין חלב ודם מהו ואמרינן ג"כ את"ל דמצטרפין כיון דקרבנן שוה מבע"ל מיעוט בחלב ומיעוט בע"ז מהו כיון דאין קרבנן שוה אין מצטרפין א"ד כיון דלענין כרת שניהם שוין מצטרפין תיקו וידוע דעת הר"מ לפסוק כאת"ל בש"ס. והר"מ לא הביא דינים הנ"ל כי גדולה מזו מביא שאם מיעוט בחלב ומיעוט בע"ז והיינו שנשאר בש"ס בתיקו פסק הוא דמצטרפין אם כן בכל הנ"ל דקרבנן שוה מכ"ש דמצטרפין. אך בד"ז ד' הר"מ תמוהי' כיון דנשאר בתיקו הו"ל ספק וצ"ל הדין דכולם פטורים קרבן יחיד לא מחייבי דלמא מצטרפים וק"צ לא מחייבי דלמא אין מצטרפין ואיך פסק הוא דמצטרפין ומייתי ק"צ היאך נוכל להביא מס' חולין לעזרה ע' בהשגות. ובכ"מ כתב דלהר"מ מייתי ומתנה. ובלחם משנה תמה דבחטאת ל"מ תנאי וגם למה יביאו ק"צ על תנאי יביאו כולם ק"י על תנאי ע"ש בשם המבי"ט כו' דהר"מ הו"ל גי' אחרת דגם אבעיא זו נשאלה באת"ל על האבעיא אחרת ואינו מביא כל אבעיות הנ"ל דהם כ"ש מאבעיא זו והנה דוקא בנודע בינתיים הוא אבעיא ומחולקים הר"מ והראב"ד כמש"ל אבל בהורו שני הוראות בחלב ובע"ז ועשו מיעוט בע"ז ומיעוט בחלב ולא [נודע] בינתיים אף הראב"ד מודה דמצטרפי' כ"ה בלחם משנה בשם הר"מ. וד"ז דמצטרפין הם להר"מ אפילו בנודע ובלא נודע לד"ה תמוה הוא דלא ביארו לנו רבותינו איזה קרבן יביאו הצבור כיון דחלוקין בקרבנותיהם דעל החלב מביאין פר ועל ע"ז מביאין שעיר אם כן במיעוט בע"ז ומיעוט בחלב דמצטרפין ומביאין ק"צ איזה קרבן יביאו אם כל שבט פר או שעיר או יביאו פר ושעיר לחטאת וגם פר לעולה והתוס' שם עמדו בזה וכתבו דצ"ע מה יביאו כו' ורבותינו לא ביארו לנו ד"ז:

עוד אבעיא לן שם ב"ד שהורו ועשו מיעוט הקהל ומת אותו ב"ד ועמדו ב"ד אחר והורו אפילו באותו דבר כגון חלב וחלב מכל מקום כיון דהורו שני ב"ד אין מצטרפין או מצטרפין ועלתה בתיקו ופ' הר"מ בד"ז דאין מצטרפין. ובלחם משנה תמה על הר"מ כיון דהוא ספק הו"ל לו' דפטורין לגמרי ולמה כ' דאין מצטרפין נראה דמביאין ק"י הא הו"ל ספק חולין לעזרה וע"ש בלחם משנה תי' אם כן דעתו דאין מביאין ק"צ אך ק"י. ונראה מד' הר"מ דבדין דשני ב"ד אין מצטרפין אפילו לא הי' ידיעה בנתיים מכל מקום כיון שעשו עפ"י שני ב"ד אין מצטרפין ע' בלשון הגמ'. וא"ח קרבן זה אלא אם כן הורו ב"ד בדבר שאינו מפורש בתורה ואין הצדוקים מודים הו"ל הוראה אבל אם הורו וטעו בדבר המפורש שהצדוקים מודים ל"ה הוראה אלא טעות וא"ח רק כל יחיד חייב ק"י וע"ש בש"ס איזה הוראות שהצדוקים מודים ואיזה שאינם מודים. וגם א"ח בקרבן זה רק בביטול מקצת וקיום מקצת אבל בביטול כל הגוף כגון דאמרו אין שבת בתורה או אין נדה בתורה או אין ע"ז בתורה ואפילו אמרו אין הוצאה והכנסה או אין ש"י בתור' פטורים הב"ד והטעם דאין שבת בתורה כו' הו"ל עקירת כל הגוף אפילו בדבר שאין הצדוקים מודים ואין הוצאה אמרינן שם מטעם דהצדוקים מודים ע"ש. הכלל או בדבר שהצדוקים מודים או עקירת כל הגוף פטורים מקרבן זה רק כאו"א חייב ק"י ע' תוס'. ועש"ס שם דאם עקרו אב מאבות מלאכות כגון שאמרו אין חרישה בשבת אי הוי עקירת כה"ג דעקרי לחרישה א"ד כיון דקמודי לכולהו מילתא ה"ל ביטול מקצת וקיום מקצת ורצה למפשט ודחה שם. ונראה דאבעיא לא נפשטה אם כן בכה"ג דהב"ד הורו לעקור אב מלאכה כיון דהו"ל ס' כנ"ל פטורי' כמש"ל דמס' לא מייתי לא ק"י ולא ק"צ אבל הר"מ כ' כאן בעקרי אב מאבות מלאכות חייבים ק"צ. ותמה הכסף משנה דהא היא אבעיא ע"ש מ"ש דמתני ולחם משנה השיגו כדלעיל. ומביא בשם המבי"ט הגי' להיפך ובלחם משנה מיישב הגירסא דחייבים בק"צ באבות מלאכות ע"ש. ודע מה שנקטו בגמרא חרישה באמת בחרישה בלאו הכי פטורי' דה"ל דבר שהצדוקי' מודים אך נקט לדוגמא אבל הכונה באב דאין הצדוקי' מודים. ויש עוד איבעיא בגמר' דאם הורו ב"ד דאין שבת בשביעית וטעו בהדין קרא כו' אי הוי עקירת כל הגוף או הוי ביטול מקצת וקיום מקצת כיון דמקיימים לשבת בשאר שני שביעית ונפשטה התם דה"ל ביטול מקצת וקיום מקצת וחייבים בק"צ והר"מ השמיט אבעיא זו וד"ז. ובלחם משנה כ' דלהר"מ ד"ז שוה עם דין דעקירת אב מלאכה ומדמסיק כאן דהו"ל ביטול מקצת וקיום מקצת ה"נ לעיל וא"כ הר"מ דפסק גבי אב מלאכה דה"ל ביטול דמחייבי ק"צ ומכ"ש בדין זה ע"ש.

וא"ח בקרבן זה אלא אם כן נודע לב"ד החטא עצמו [אבל אם לא נודע להם החטא עצמו] כגון ששגגו בהוראת חלב ואח"כ נודע להם ששגגו בהוראה וא"י איזה דבר הורו אי חלב או דם הרי אלו פטורי' מק"צ ואפילו העם יודעים ומודיעים אותם ל"מ עד שיזכרו הם בעצמם עצמו של חטא ועלח"מ. והנה ד"ז דהב"ד ידעו ששגגו בח"כ אך לא ידעו איזה עבירה פטורי' גם בק"י הדין כך לפי פ' הל' כר"י דחלב ונותר לפניו ואכל א' מהם וא"י איזה אכל אף דודאי אכל חיוב כרת מכל מקום פטור וכ"ה בר"מ פ"ב מה' זו ה"ג. ובש"ס מבואר דאף לר"א דחולק גבי יחיד מכל מקום מודה כאן. ונ"פ דדוקא אם א"י איזה איסור התירו והספק הוא בשני שמות כגון חלב ודם אבל אם נודע בודאי שהתירו חלב אך לא ידעו איזה חלב אי חלב הקרב או חלב אחר או דם הנפש או דם הלב ודאי חייבים כיון דהם מש"א הו"ל ידוע וכן גבי ק"י הדין כן. ע"כ נקט הר"מ כאן חלב ודם וכן שם חלב ונותר כנ"פ. וב"ד דלא מהני מה שמודיעים להם העם עלח"מ וער"מ פ"ב ה"ד גבי יחיד שכ' דאם נודע לו החטא וחזר ושכחו ה"ז מביא חטאת לשם מי שהוא ע"ש דהוא אפילו לר"י אם כן ה"נ דאם נודע להם וחזרו ושכחו דמביאין הקרבן אך בנסתפקו אם הורו בחלב או בע"ז דאין הקרבנות שוים אם כן אפילו בנודע להם פ"א אם חזרו ושכחו א"י מה שיביאו אם פרים או שעירים אין מביאים. אך ד"ז באין העם יודעים ג"כ אבל העם יודעים מביאין דתחלת הידיע' היא גזירת הכתוב דשיזכרו מעצמם ולא נתחייבו רק אם נזכרו מעצמם אבל בנזכרו דנתחייבו אך א"י איזה קרבן כיון דחזרו ושכחו מהני ידיעת העם אפילו הב"ד אין זוכרים וז"פ. והנה בלא נודע לב"ד עצמו של עבירה דפטורים מק"צ וער"מ דכ"א מביא חטאת קבוע על שגגתו נראה דאם לאחר שהביא נודע לב"ד עצמם החטא עצמו בודאי חוזרים ומביאים ק"צ דע"י הידיעה זו נתחייבו הצבור וגם מה שהביאו לא היו חולין בעזרה כי כדין הביאו כיון דנודע להם ולא לב"ד אבל אח"כ שנודע לב"ד בודאי לא נפטרו עם הקרבנות הראשוני' וצריכים להביא ק"צ כנל"ב ופשוט.

ואם נודע לב"ד שטעו וחזרו בהם בין הביאו כפרתן או לא הביאו עדיין ועשה א' לאחר שנודע להם היא פלוגתא בהוריות דר"מ מחייב חטאת דה"ל תולה בעצמו ור"ש פוטרו דה"ל תולה בב"ד כיון דהוא לא ידע ור"א פוסק דהוי ס' אם תולה בעצמו ואם תולה בב"ד ומביא אשם תלוי וה' כר"א ועתי"ט משום דר"ע ס"ל כוותיה ודוקא היושב בביתו אבל אם הוא בדרך פטור וכ"ה בר"מ כאן פי"ד ה"ה שחייב אשם תלוי דהוי כמי שנסתפק לו אם חטא או לא חטא כו' והנה במשנה שבמשניות הגי' כאן ר"א ביו"ד. והנה צ"ע בד"ז עיין כריתות י"ח ע"ב מבואר שם דרב סובר דא"ח א"ת אלא בחתיכה מב' חתיכות חלב ושומן אבל ח"א וס' חלב ס' שומן פטור מא"ת ויש בזה ג' טעמים רבא סובר הטעם דיש אם למקרא ומצות כתיב ור"ז סובר דבשני חתיכות אפשר לברר האיסור ע"כ חייב ובח"א א"א לברר ופטור ור"נ סובר דבעינן אקבע איסורא ובח"א לא אקבע איסור ומקשה התם לכולהו מברייתא למשניות דמבואר דאף ח"א חייב ומתרצי ר"א היא דלא בעי ח"א מב"ח דסובר יש אם למסורת וא"צ לברר האיסור ולא בעינן אקבע איסור'. והנה להלכה בעינן ח' מב"ח עיין ר"מ פ"ח כאן ופוסק כר"נ מחמת דבעינן אקבע איסורא. וק"ל מאד דכאן בד"ז למה יתחייב א"ת דהו"ל ח"א ול"ש מצות וגם א"א לברר דזה הוי ס' לכל העולם אם זה הוי תולה בעצמו או אם תולה בב"ד וא"א לברר כלל. וגם טעם הג' אין כאן דכאן ל"ש אקבע איסורא ג"כ דמפני מה אקבע איסור ור"א דמחייב דהוא סובר ל"ב ח' מב"ח דל"ל כל הטעמים הנ"ל. ור"ז אמר כאן משל דר"א ושם סובר דר"א ל"ל ד"ז דאפשר לברר וסובר דאף דאי אפשר לברר חייב אבל לפסק הלכה דפסקינן שם דלא כר"א ובעינן חמב"ח מטעמים הנ"ל אם כן הכא למה יתחייב א"ת דהו"ל כח"א ואף אם נגרוס כאן אלעזר בלא י' ע' תוס' כריתות שם דגם ר"א ס"ל דלא בעינן חמב"ח וצריך עיון גדול למה יתחייב כאן א"ת. ובהיותי נבוך בזה האיר השי"ת את עיני ופתחתי הספר באר שבע וראיתי שהקשה ע"ד רש"י בסוגיא שפי' דהספק איירי בח"א. ותמה על לשון רש"י דהא קי"ל דבעינן חמב"ח ותי' דמרא דשמעתא הוא ר"א והוא לשיטתי' לא מצריך חתיכה מב' חתיכות. ושמחתי מאד שהתעורר בזה אך תי' מספיק על רש"י אבל הר"מ דפוסק כן לפסק הלכה ושם פוסק דבעינן חתיכה מב' חתיכות צריך עיון גדול. ועכצ"ל דנהי דשני טעמים הראשונים לא שייך כאן דליכא מצות וגם לא אפשר לברר מכל מקום כיון דהר"מ פוסק הטעם דאיקבע זה הוי איקבע כיון שבאמת הוא איסור והוא איסור קודם שהורו הב"ד וע"ש בר"מ דב"ד נקראים איקבע. ועכצ"ל כיון דהלכה כן ור"ע סובר כן ע"כ זה הוי איקבע. ובזה י"ל דעת הר"מ כאן פ"ו ה"ד דתמה הכסף משנה למה פסק הר"מ כרבי דפוסק איקבע כר"נ ולמה לא פסק כרבא וכר"ז מחמת מצות או אפשר לברר דהוא כרבנן ע"ש. ובאמת מכאן יצא לו כיון שר"ע סובר כן (וע' בס' תורת חסד כלל ה' דהר"מ סובר דהלכה כר"ע אף נגד רבים ור"ע סובר כן ע"כ הלכה כר"ע אף נגד חכמים) וגם ר"י מפלפל אליבא [דר'] אם כן מחייב א"ת ולרבא ולר"ז למה יתחייב כיון דליכא מצות וא"א לברר ובזה אין שום סברא ע"כ סוברים הטעם כר"נ מחמת איקבע וסוברים דזה הוי איקבע כיון דהי' איסור בודאי עי' בסוגיא דשנים אומרים מת ובתוס' שם ומכל מקום צ"ע. ועיין בהגהת מ"ל פי"ג בא"ד בפיסקא המתחלת עוד יש להביא כו' דדעתו ז"ל דאפילו הורו ב"ד בדבר שאין בו כרת רק על שם זה איכא חיוב כרת כגון שהורו ב"ד באיזה החלבי' שמותרים שאין בהם כרת רק לאו מכל מקום כיון דשם חלב יש כרת חייבים בק"צ חוץ ממגפף ומנשק בעכו"ם אף שיש בשם זה כרת מכל מקום פטור וע"ש שמסתפקים בדהתו"ס יבמות ובד' הרשב"א. ולענ"ד דבריו מגומגמים שם ע"ש ומדהתו"ס אין ראיה ואין כאן מקומו ויבואר אי"ה במק"א. ונ"פ דבב"ש אם נאמר דלא היה בב"ש אלא שני שבטים ע' תוס' גיטין נ"ו ועשרת השבטים לא חזרו אז וחטאו רוב הקהל בא"י אותן השבטים שישנם מביאים קרבן אף על פי ששאר השבטים לא היו שם ולא נוכל לגבות מהם מכל מקום אין קרבן שבט א' מעכב את חבירו ומביאין קרבן. וכן אם כל ישראל הם ביחד וקצת שבטים אין רוצים להביא קרבן מקריבין הרוצים ואינו מעכב א' את חבירו שיהי' הדין דוקא י"ב אלא מצוה שכולם יביאו וכל מי שמביא מקריבין את קרבנם כנל"פ.

הקיצור מדינים הנ"ל אם הורו ב"ד בכל המצות חוץ מע"ז שזדונו כרת ושגגתו חטאת והי' כל התנאים שהבאנו לעיל כל שבט מביא פר לחטאת ולא הב"ד דהלכה כר"י ולא כר"מ. והר"מ כת' ג"כ בלשון שהב"ד חייב ועיין כסף משנה שהכונה דהיינו הקרבן הזה עפ"י הב"ד ע"י הוראתם והוא עצמו מפרש הדינים דהשבטים חייבים והרהמ"ח קיצר וכ' שהסנהדרין מקריבין קיצר בדבר וסמך על היודע וב"ה ביארתי לך שתדע. ואם הורו בע"ז בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת מביאין הצבור כל שבט פר לעולה ושעיר לחטאת והשעירים הם שוים בעשייתן עם הפרים של חטאת בשאר עבירות והם נקראים פרים הנשרפים ושעירים הנשרפי'. וקצת אבאר דיני עשייתן דפר העדש"צ היו מביאין לעזרה והי' צריך סמיכה ואין בכל קרבנות הצבור סמיכה רק בפר הע"ד ובשעיר המשתלח ויבואר שם. ובפר העלם היו סומכין ג' מן הסנהדרין עפ"ג ממעה"ק ועלח"מ טעם לד' הר"מ שפוסק כר"ש דר"י סובר דהסמיכה בחמשה. ואח"כ שוחטן בצפון וקבול דמן בכ"ש בצפון. וכבר כ' קצת דינים בתחלת הסדר גבי עולה ה"נ דהוי קדשי קדשים. והיו מביאין את הדם להיכל והי' מזה ממנו ז' הזאות על הפרוכת ועמ"ל פ"ה ממעה"ק דאף בב"ש היו ההזאות צריכין להיות מכוון נגד מקום בדי הארון שהיה בב"ר ע"ש. וכ' עוד דלא היו צריכים הזאות אלו להיות כסדרן זה למטה מזה כמו הזאות דיה"כ ע"ש שה"ר לדבריו. ואח"ז מזה על קרנות מזבח הפנימי דהיינו מזבח הקטורת ד' מתנות על ד' קרנות. ומהיכן מתחיל ובאיזה מקום עומד בשעת ההזאות יש בזה אריכות ע"ש בכ"מ ולחם משנה ובה' עיה"כ בכ"מ והוא אריכות ובעזה"י שם יתבארו הדינים דכאן בפרוטרוט. ושירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון שהוא פוגע בו בצאתו מן ההיכל. ואח"כ מוציאן חוץ למחנה ושורפין את עורותם ואת פרשם ומקום השריפה וטומאת בגדים וסדר הזיה באצבע ואם הזאה א' מעכב יבואר בפרשת אחרי במצות עיה"כ והאימורים מקטירן ע"ג מזבח החיצון ע"ש. והנה עבודה זו קבלה והזאת הדמים של פר העלם דבר ערש"י קדושין ל"ו ע"ב דעבודה זו אינה כשרה אלא בכה"ג המשוח ולא מרובה בבגדים ומכ"ש כה"ד. וכ"ה דעת ריב"א בתוס' יומא נ"ז וא"כ לא הי' נוהג בב"ש ד"ז דלא הי' משוח מיאשי' ואילך. אבל התוס' שם ובמגלה חלקו ע"ז וכ' דעבודה של פהעדש"צ כשרה אף בכה"ד. ובר"מ פ"ה ממעה"ק נראה ג"כ דאף לכתחלה כשר בכה"ד. ובמ"ל כ' דלכתחלה מצוה בכהן המשוח מסוגיא דקידושין. ותמה על הר"מ שהשמיט זה גבי פהע"ד דעכ"פ מצוה איכא במשוח ובדיעבד בודאי כשר להר"מ אם כן בב"ש שלא הי' כהן משוח הו"ל כדיעבד ומקריבין פהע"ד וכ"כ הרהמ"ח דמצוה זו נוהג בזמן שיש לנו סנהדרין אף בב"ש ג"כ אף דאין כהן משוח. ובמ"ל שם מסתפק בזמן דליכא משוח אי מצוה לכתחלה בכה"ג המרובה או אין מצוה כלל ויכול ג"כ כה"ד להקריב ומסיק דאין מצוה כלל וכה"ג וכה"ד שוין רק אם יש כהן משוח מצוה בו ע"ש. והשעירים הנשרפים לא היו סומכין עליהם ושחיטתן וקבלתן והזאתן בפנים כמו פר העלם לכל דיניו חוץ שאין סומכין עליהם עיין במנחות פ' שתי מדות. ולשריפתן ולהקטרת האימורים וטומאת בגדים שוים לכל הדינים כמו פר העלם דבר ועמ"ל דגם לענין זה שוים לפר דלכתחלה מצוה בכהן משוח.

והנה קרבנות אלו הן פר חטאת של כל המצות ושעירי חטאת של עכו"ם ופרי העולה אף שכל שבט מביא מכל מקום נקראים קרבנות צבור ולא קרבן השותפים ע' ביומא פ' הוציאו לו. ובר"מ פ"א ממעה"ק ויש כמה דברים שיש חילוק כגון סמיכה דהשותפים סומכים וכאן רק בפר הל"מ דסנהדרין סומכין דגמירי שני סמיכות בצבור כמבואר בפ' שתי מדות ולא על השעירים ולא על פרי העולה דהם באמת ק"צ ומבואר כן להדיא ביומא שם. ועי' בערכין י"א ע"ב דקרבנו' צבור טעוני' שירה ולא ק"י ומבעיא שם אי עולת נדבה של צבור כגון קיץ המזבח הי' טעון שירה ומפשט שם דכתי' לעולותיכם ולשלמיכם מה עולה קה"ק כו' ומה שלמים קבוע להם זמן היינו כבשי עצרת אף עולות דקבוע להם זמן ועולות נדבת הצבור אין קבוע להם זמן ע"כ אין טעונין שירה. והנה לפי המסקנא ל"ד נדבת צבור אלא אף עולות צבור החובה כגון פרי ע"ז ג"כ אין טעונין שירה דאין קבוע להם זמן ע' בתמורה וביומא דאין דוחין שבת מה"ט אם כן בודאי אין טעונין שיר'. ומה דנקט באיבעיא נדבת צבור אפשר דבעל איבעיא סובר דחובת צבור בעיא שירה ומבעיא בנדבת צבור קודם שידע מהברייתא הנ"ל. אבל לאחר שנפשט לו מהברייתא דבעינן קבוע לו זמן אם כן ממילא פרי עולה של עכו"ם ג"כ א"צ שירה דאין קבוע להם זמן. והר"מ פ"ג מהכה"מ ה"ב כ' וז"ל ומתי אומרים שירה על כל עולות הצבו' החובה ועל שלמי עצרת כו' אבל עולות נדב' שמקריבין לקיץ המזבח כו' א"א עליהם שירה עכ"ל. והנה יש מקום לטעות בדבריו דהשמיט דוקא קבוע לו זמן וכתב סתם דכל עולות הצבור החובה טעונין שירה וגם פרי עכו"ם בכלל דהם חובה ובסוף לא הוציא רק קיץ המזבח היינו נדבת צבור ובאמת העיקר תלוי דאפילו בחובת צבור כל שאין קבוע להם זמן אין טעונים שירה. וכל הטעם דנדבת צבור דאין טעונים שירה הוא רק מחמת שאין קבוע להם זמן אם כן כאן פרי עול' ודאי א"צ שירה. וצ"ע על הר"מ שסתם בזה וכת' דעולות הצבור החובה טעונין שירה ופרי ע"ז הם ג"כ בכלל עולות חובת הצבור ובאמת אין טעונים שירה דעיקר תלוי בקביעת הזמן וקרבנות אלו אין קבוע להם זמן. וכן בלשון זה כת' בפ"ו מהתו"מ וצריך עיון גדול. וער"מ פ"ד מהב"מ כתב דכל קרבן הקבוע לו זמן דוחה שבת וטומאה וכתב דכל ק"צ קבוע לו זמן. ותמה שם הכסף משנה דהא לאו כללא הוא דהרי פרי הע"ד ושעירי ע"ז הם ק"צ ואין קבוע להם זמן ע"ש בש"ס ומגיה דצ"ל כל ק"צ הקבוע לו זמן כו' ומגיה אות א' וכאן צריך להגיה הרבה דכל עולות הצבור החובה הקבוע לו זמן אבל עולות קיץ כו' או שאין קבוע כו' אין טעון שירה וד"ז תמוה להגיה דין שלם. וצ"ע מאד על רבינו הר"מ בדבריו דודאי מסוגית הש"ס מבואר דקרבנות אלו אין טעון שירה דתלוי בקביעות זמן ומדבריו נראה להיפך דתלוי בצבור דוקא וצריך עיון גדול. שוב נתיישבתי דל"ק וגם א"צ להגיה בר"מ פ"ד מב"מ כמ"ש הכסף משנה דכבר הבאתי לעיל דפרים ושעירים הנשרפים סובר הר"מ פ"ד ה' שקלים דאין באין מתרומת הלשכה. וע' הוריות ג' ע"ב ח"א דבאי' מתהל"ש וח"א דאין באין מתהל"ש. והר"מ פוסק דאין באין מתהל"ש רק גובין מכל הצבור וסובר הר"מ דאין נקרא ק"צ בהחלט רק אותם הבאים מתהל"ש כמו תו"מ ושאר דברים הבאים מכלל ישראל זה נקרא ק"צ אבל פרים ושעירים דאינם באים מתהל"ש אין נקראים ק"צ. וכל הק"צ חוץ מפרים ושעירים אלו כולם קבוע להם זמן עיין ר"מ פ"א ממעה"ק. ע"כ כתב הר"מ שפיר דק"צ קבוע זמן ול"ק מפרים ושעירים דזה אינו נקרא ק"צ לדידי'. וכ"כ כאן ק"צ טעון שירה היינו כל הקרבנות הבאים מתהל"ש דנקראים ק"צ לדידיה. וממילא שמעינן דפרים אלו אין טעונין שירה דלא הוי ק"צ. אך בנדבת צבור דהם מתהל"ש כ' דאין טעון כמסקנת הש"ס אבל פרים אלו א"צ לפרש דאינם ק"צ וממילא אין טעון שירה. והא דמבואר ביומא ד"נ א"ל ר"י והלא פהע"ד ושעירי עכו"ם דק"צ הם סובר הר"מ דאפשר ר"י סובר כמ"ד מתהל"ש הם באים ע"כ נקראים ק"צ אבל להלכה כמו שפוסק הוא אינו קורא ק"צ רק הבאה מתהל"ש. וכל ק"צ הבאה מתהל"ש קבוע להם זמן. וגם ר"י קורא שם לחגיגה ק"צ והר"מ פ"א ממעה"ק קורא ק"י אם כן אין קשה כלל מדברי ר"י וד' הר"מ נכונים וא"צ להגיה כלל. וכאן הדין כמ"ש בש"ס דאין טעון שירה:

אך בר"מ פ"א ממעה"ק ה"ה חושב שם הר"מ ק"צ וחשב גם פרים ושעירים בכלל ע"ש. נראה דגם זה ל"ק דקורא ק"צ בדרך העברה שאינו ק"י והראי' שבה"ז כ' כל קרבנות היחיד חייב באחריות כו' והיינו שאינו עובר זמן ויכול להביא תמיד ע"ש וק"צ א"ח באחריותן היינו שאם עבר זמנו בטל קרבנו ומסיים וק"י הקבוע לו זמן הרי הוא כק"צ שא"ח באחריות דעבר זמנו בטל קרבנו ולא מסיים דק"צ כגון פרים ושעירים דינם כק"י דחייב באחריות דהא אין קבוע להם זמן כידוע ע"כ א"ד שבת וטומא' אע"כ באמת זה א"צ לפרש דלא מיקרי ק"צ בהחלט והוא מבאר הדין דק"י כגון פר של כה"ג מכל מקום דינו כק"צ אבל פרים ושעירים אינם ק"צ בהחלט א"צ לבאר ואע"פ שקורא אותם ק"צ היינו שא"ד לק"י דמ"מ מביאין בשותפות ועיין בהקדמה לסדר קדשים שם כ' דקורא אותם ק"צ דכתיב בתור' קהל ע"ש. אבל באמת ק"צ בהחלט אין נקראים רק הבאים מתהל"ש וכל הבאים מתהל"ש כולם זמנם קבוע כנל"ב ונכון. ובגוף הדין דס"ל להר"מ דפרים ושעירים הללו מגבין להם ואין באים מתרהל"ש. לכאורה צ"ע הא לתרי אב"א בגמ' שם בהוריות סובר ר"י דהיו באים מתרהל"ש ור"ש חולק ור"י ור"ש הלכה כר"י. אך לאב"א בתרא סובר ר"י דאין באים מתהל"ש. וד"ז בשני אב"א היאך נפסוק אינו ברור ע' ת"ח כלל ט"ז. ולמה פוסק הר"מ כאן בפשיטות כאב"א בתרא דר"י ס"ל כן ופ' כר"י ואפשר כיון דסתם משנה פ"ד דשקלים מ"א התרומה מה היו עושין בה לוקחין תו"מ עומר כו' ולא חשיב פהע"ד ושעירים נראה דהמשנה סובר כן דאין באים מתהל"ש וסתם במשנה ומחלוקת בבריית' ה' כסתם משנה ע"כ פוסק הר"מ כן. ומבואר שם במשנה וכל ק"צ וכ' הרע"ב לאתויי קטורת ולא כ' לאתויי פהע"ד ושעירים נראה ג"כ דא"ז קרוי ק"צ מחמת דכל שבט מביא וכ"ה במשנה דתמורה דסובר שם דקרבנות יחיד חייב באחריות כו' וק"צ א"ח באחריות ק"י א"ד את השבת וק"צ ד"ש ור"מ אקשי' לת"ק הלא חביתי כ"ג ופר של יה"כ ואמאי לא אקשי' לי' ג"כ [מפרים ושעירים] וכי לא ידע הא דר"י דפרים ושעירים ק"צ הם ומכל מקום אין דוחין שבת וגם הו"ל לאקשויי על דין הראשון והא ק"צ ומכל מקום חיי' באחריות אע"כ דר"מ סובר דאלו לא הוי ק"צ כמ"ש. אך מר"מ אין ראיה דהוא ס"ל בהוריות דהב"ד מביאין פרים ושעירים ולא הצבור אם כן לדידיה ודאי הוי ק"י ע"כ לא הקשה ליה רק מק"י. אך בלאו הכי הדברים ברורים דהר"מ סובר דלא יקראו ק"צ כיון דאין באין מתרהל"ש וז"ב.

עתה אכתוב דין כהן משוח דנכלל במצוה זו. כה"ג המשוח בשמן המשחה ולא המרובה בבגדים שחטא באיזה עבירה שהדיוט מביא חטאת הן בע"ז והן בשאר מצות אם חטא בשגגת מעשה שלא ידע שהוא חלב וכדומה א"ח שום קרבן חטאת כלל וכ"ה גזירת הכתוב ודינו כדין צבור אם היה חכם מופלא והורה לעצמו באיזה דבר ששגגתו חטאת וסמך על הוראתו ועשה מעשה עפ"י הוראתו ונודע לו והי' בביטול מקצת ובדבר שאין הצדוקים מודים בו הכלל א"צ לכפול לך כמו פר העלם דש"צ כן דין זה בהוראת כהן משוח לעצמו מביא פר לחטאת וסומך עליו כדין ק"י ומביא דמו להיכל ומזה על הפרוכת ועל מזבח הזהב ומקטיר האימורין ומוציא חוץ למחנה ושורף. הכלל שזה בכל דיניו שוה לפהעדש"צ ומצוה לכתחלה שהכהן המשוח יקריב אותו ואם קיבל והזה כה"ד ג"כ כשר ופשוט דהמצוה להקריב כהן משוח ל"ד כהן בעצמו רק אפילו אם עבר מכהונתו ומשחו כהן אחר מצוה בהמשוח להקריב. וכהן משוח שחטא עד שלא נתמנה ונתמנה אח"כ דינו כהדיוט וכהן משוח שעבר מחמת מום או מחמת זקנה מכל מקום יש לו דין כהן משוח לענין קרבן זה הכלל דאין כה"ג המשוח מביא קרבן כלל בשגגת מעש' רק בהעלם הוראה כצבור ומביא פר והוא נשרף ודוק' בכל המצות חוץ מע"ז אבל אם חטא בע"ז ג"כ א"ח אלא עפ"י הדרכים הנ"ל דצ"ל בשגגת הוראה כצבור וכנ"ל ובל"ז פטור אם כן אם הי' בשגגת הוראה דעל כל המצות מביא פר ועל שגגת ע"ז בדבר ששגגתו חטאת דינו כהדיוט ומביא שעירה לחטאת והיא חטאת החיצונה ונאכלת. הכלל דאם הי' בשגגת הוראה מביא קרבן אך קרבנו כהדיוט בעכו"ם ובשאר מצות פר כפהעדש"צ. ואם אכל ח"ז אפילו בשגגת הוראה ואכל ח"ז אחר שנתמנה אין מצטרפין ופטור לגמרי עש"ס ור"מ גבי נשיא וזה נלמד מכ"ש ע' ותבין וא"צ להאריך כי ז"פ. והפר של כהן המשוח הוא קה"ק לצפון ולכל הענינים. ונ"ל פשוט שכשם שביחיד ששגג מבוארים הדינים בהלכות אלו ובמצוה שאח"ז דאם עשה עבירה מש"א כגון חלב וחלב בהעלם א' א"ח אלא חטאת א' ואם היה ידיעה בינתיים מחלקות לחטאות וחייב הרבה חטאות (כמין) [כמנין] שעבר וכן בשני שמות כגון חלב ודם אפילו בהעלם א' חייב שנים וכן חלב וחלב ונודע לו על הראשון ואח"כ על השני כו' ה"ה כאן בב"ד שהורו ג"כ הדין כן בודאי אם הורו והי' להם ידיע' ואח"ז חזרו ושכחו והורו באותו שם חייבים הצבור כל שבט ושבט שני פרים וכן אם הורו בשני שמות בהעלם א' כגון שהורו בחלב ודם והקהל עשו ע"פ שני הוראות מחלקות השמות לשני חטאות וחייבים כל שבט להביא ב' חטאות וכן הדין בכהן המשוח אם הורה לעצמו בב' שמות חייב ב' חטאות וכן בש"א אם היה לו ידיעה בינתיים מחלקות לחטאות ומכל מקום מ"ש בב"ד שהורו בב' שמות שחייבים שני חטאות צ"ע בהוריות ד"ג הורו ב"ד בחלב ועשו מיעוט כו' ואח"כ הורו בדם ועשו מיעוט הקהל עי"ל שהבאתי הדינים וצ"ע. ואם נא' דב"ד שהורו בב"ש א"ח אלא א' אפשר גם בכהן משוח הדין כן דשוה הוא לצבור ואפשר יש לחלק. וכן אני מסופק בכהן משוח שהורה ועשה עפ"י הוראתו בגופים מחולקים כגון כמה נדות וכדומה דביחיד חייב בכה"ג כמה חטאות דגופים מחלקים כמבואר בר"מ הדינים אם הכהן חייב ג"כ כמה חטאות או לא. ומצד הסברא נרא' דלדינים אלו שוים צבור וכהן משוח ליחיד לענין התחלקות החטאות ומכל מקום צ"ע. ונ"ב דכהן שחטא אפילו בשגגת הוראה קודם שנמשח דנתחייב חטאת כיחיד כשבה ושעירה ואח"ז נמשח וחטא עוד בשגגת הוראה והי' בהעלם א' עם החטא שעשה קודם שנמשח דלא נודע לו בינתיים ואח"ז נודע לו בפ"א על שניהם אף שהיה מש"א וביחיד כה"ג אינו מביא אלא חטאת א' מכל מקום בכהן כיון דאין הקרבנות שוים דעל חטאו מקודם שנמשח חייב כשבה או שעירה ועל חטא אחר שנמשח חייב פר בודאי שינוי הקרבנות מחלקות מכ"ש מדין דידיעות מחלקות כיון שאין הקרבנות שוים אין קרבן א' מכפר על חבירו. אך אם חטא קודם שנתמנה בעכו"ם אף שחטא בשגגת מעשה ואחר שנתמנה חטא ג"כ באותה עבירה בשגגת הוראה כדינו וחייב ג"כ שעירה ואח"כ נודע לו מביא שעירה א' לחטאת כיון דהם משם א' וקרבן א' ובהעלם א' ל"א כיון דאשתני דינו משגגת מעשה לשגגת הוראה יתחלקו הקרבנות ג"כ כיון דהוא קרבן א' נתכפר לו על שניהם כנ"ל בדינים אלו מצד הסברא.

עוד מבואר בר"מ מהש"ס דאם הב"ד הורו ועשו רוב הצבור וכהן משוח בכללם זה פשיטא דאינו מביא הכהן קרבן בפ"ע דלא סמך על הוראתו כלל אלא נתכפר לו עם הצבור אלא אפילו הורו הוא והם ביחד שהי' מכלל הסנהדרין ועשו כהוראתן הואיל ולא סמך בשעת מעשה על הוראתו לבדו רק על הוראתו ועל הוראת ב"ד מתכפר לו עם הצבור אם הצבור חייבים פר ואם הוא בדרך שהצבור א"ח פר רק כשבה או שעירה פטור כי הכהן אינו מביא כשבה או שעירה כמש"ל רק ע"י הוראתו וכאן לא סמך על הוראתו דינו כשגגת מעשה ואינו מביא קרבן כלל. הורה עם ב"ד בשגגה הוא בע"ז והם בחלב או להיפוך כיון דחלוקין בטעמן ובקרבנות דכהן מביא בע"ז שעירה והם מביאין שעיר הנשרף או הוא בחלב מביא פר והם בעכו"ם מביאין שעיר אין מצטרפין ואינן בכלל הצבור וצריכים כפרה בפ"ע. אם הורה בעכו"ם מביא שעירה ובשאר מצות פר ומבעיא לן שם בגמרא דאם הורו הם בחלב והוא בדם או להיפך מהו מי אמרינן כיון דחלוקין בטעמן הוי כהורה בעצמו ומתכפר בפ"ע ולא בכלל הצבור א"ד כיון דבקרבנות הם שוים (שאינו) מתכפר לו בכלל צבור וקאי בתיקו אם כן מהראוי לפסוק דפטור בפ"ע כי הוא ספק אם חייב בפר אם לא והו"ל ס' חולין בעזרה והר"מ פוסק דמביא פר בפ"ע. ותמהו עליו הכסף משנה והלחם משנה דמספיקא הי' להיות פטור ותי' ע"י תנאי והשיגו עליו הלחם משנה והמ"ל דחטאת לא יוכלו להביא בתנאי דאין בא בנדבה וכבר הבאתי לעיל לענין כמה דינים דכ' הכסף משנה כן ותמהו עליו. והנה לדעת הר"מ דאף בחלב ודם אינו מצטרף אף דקרבנן שוה מכל שכן בעכו"ם וחלב דאין טעמם שוה ואין קרבנן שוה פשיטא דמביא בפ"ע ע"כ לא הביא זה דהוא פשיטא. והלחם משנה כ' לתרץ דעת הר"מ למה פסק שמביא פר והלא הוא ס' והו"ל למפטרי'. וז"ל ונ"ל לתרץ דעת רבינו דהוא סובר דאפשטא האיבעיא מפ"ק דהוריות גבי הורו ב"ד ועשו מיעוט בחלב ומיעוט בדם אמרי' שם כיון דקרבנן שוה מצטרפים משמע לרבינו ז"ל וכו' דהא הצד דלא נצטרפו משום דבטעמים פליגי והך צד נתבטל גבי ב"ד אלא דאזלינן בתר איסורו וקרבנן שוה ה"נ ע"כ. ובמחכת"ה פלטה קולמסו דברים אלו שלא במתכוין דאדרבא כלפי לייא דאי טעם זה נדחה רק הטעם נשאר דקרבנן שוה אם כן מצטרפים ומתכפר עם הצבור בודאי ע' בגמרא ואיך פוסק הר"מ דמביא פר בפ"ע בודאי חולין בעזרה ואין ס' כי ד' אלו הקולמס פלטתן. ועש"ס ור"מ פ"ט מהתו"מ סדר הקרבתן אם עומדים פר כהן משוח ופר העלם דש"צ פר המשוח קודם. ונראה דגם לשעירי עכו"ם פר כהן משוח מוקדם ועש"ס די"ג אמרי' מנה"מ ושרף כו' הפר הראשון מת"ל הראשון שיהי' פר משוח קודם לפר העדה. עוד שם ת"ר פר כה"מ ופר העדה פר כה"מ קודם הואיל ומשוח מכפר והעדה מתכפרים דין הוא שיקדים המכפר למתכפר וכה"א וכפר בעדו כו' ואפ"ל מהלימוד לחוד דהראשון לא הוי ידעינן אי קדם לשעירי עכו"ם דגבי פר כתיב אעפ"י דשעירי עכו"ם ילפינן לכ"ד דעבודתם כפר העדש"צ אפשר ד"ז שאינו בגוף הקרבן לא הוי ילפינן וגם סמיכה לא יליף ע' פ' שתי מדות ע"כ אמרינן מצד הסברא דמכפר קודם אם כן קודם לשעירי עכו"ם ג"כ ואי מן הסברא לחוד הא דפר משוח שעבר מחמת מום או באיזה ענין שא"ר לעבודה דג"כ מביא פר כמשנ"ת לעיל ובזה ל"ש מכפר קודם דהוא אינו מכפר ע"כ צריך שניהם הלימוד והסברא. פר העדה ושעירי העדה מעכו"ם אין מבואר דנראה דשניהם שוים ופר העדה ופרי העולות של עכו"ם פר העדה קודם דחטאת קודמת לעולה בכ"מ. ופרי עכו"ם ושעירי עכו"ם אף על פי שהפרים הם עולות מכל מקום קודמים לשעירים שהם חטאות ובכ"מ חטאת קודם כאן העולות קודמים דכ"ה גזה"כ. ושאר האישים חוץ מצבור וכהן משיח החטאת שלהם יתבאר במצוה שאח"ז והנה עוד יש להאריך במצוה זו אך אין כאן מקומו בח"ז:


· הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון