מנחת חינוך/קכא

מנחת חינוך ‏ קכא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שיקריב כו'. דינים אלו הם בר"מ ה' שגגות מפ"א עד פ"ח והוא אריכות. אך אנן נבא בקוצר כדרכינו. כל העובר בשגגה על א' ממצות ל"ת שיש בה מעשה שחייבין עליו כרת חייב להביא קרבן חטאת קבוע בין עני ובין עשיר שוים ודוקא ל"ת שיש בה כרת אבל עשה כגון פסח ומילה אף שיב"כ אין בהם חטאת קבוע דהם עשה ואין חייבין אלא בל"ת וכן המגדף אף על פי שהוא בל"ת שיש בה כרת אין בה חטאת כיון דא"ב מעשה וצריכין דוקא מעשה וכן העעכו"ם שלא במעשה כגון שאומר אלי אתה אף שהוא חייב סקילה וכרת במזיד מכל מקום א"ח בשוגג חטאת כיון דאין בו מעשה וער"מ כאן דחושב מ"ג עבירות שחייבים עליהם כרת במזיד וחטאת קבוע בשוגג ובחיבור הזה נתבאר כל עבירה של כרת וחטאת שהרהמ"ח כותב איזה מהם כו"ח ואיזה מהם שאר עונש ואין אני צריך לחשוב כאן עיין ר"מ ותראה. ואינו חייב חטאת על שוגג אלא אם כן שגג מתחלה ועד סוף אבל אם שגג בתחלה והזיד בסוף או הזיד בתחלה ושגג בסוף א"ח עד שיהי' תחלה וסוף בשגגה כגון המעביר ד"א בר"ה בשבת והעקירה היתה בשוגג וההנחה במזיד או להיפוך פטור עד שיהיה העקירה והנחה בשוגג ול"ד מעביר דבידו לעמוד ולא יניח אלא אפילו זרק מתחלת ד' לסוף ד' והי' שוגג בעקירה ונזכר בשעת הנחה פטור אף שאין בידו להחזירה לאחר שיצאתה מת"י כ"ה בשבת ק"ב דרבא ור"א סוברים כן לא כרב כהנא דסובר דבזריקה חייב אף שנזכר בשעת הנחה כיון דא"א להחזירה והלכה כוותי' דרבים ובתראי נינהו ובפרט ר"כ איתותב שם והכא כ' הר"מ ד"ז דאינו חייב וכתב הדין במוציא לרשות היינו במעביר ובאמת הי' לו להשמיענו אפילו בזורק הדין כן דהוא רבותא יותר ועמד בזה הלחם משנה על כל פנים הדין דין אמת אפילו בזורק א"ח אלא בתחלתו וסופו בשגגה. ואם היה תחלתו וסופו בשגגה ובאמצע נזכר כיון שא"א להחזירה חייב ובמעביר דיש בידו לעמוד אם נזכר באמצע ואח"כ שכח פטור מטעם דיש ידיעה לח"ש והידיעות מחלקין לחטאות שא"ח אלא אם עשה השיעור בהעלם א' חייב אבל היה ידיעה בינתיים א"ח חטאת ויבואר עוד אח"כ בזה אך בזורק כיון דלא הי' יכול להחזירה אין זה ידיעה לח"ש וחייב בנזכר בינתיים כיון דהי' תחלה וסוף בשגגה וזה מבואר בר"מ פ"ו כאן.

ואיזהו שוגג ל"מ אם שגג בלאו וכרת דודאי הוי שוגג שלא ידע כלל אם יש לאו בדבר אך אפילו אם ידע שיש לאו רק שגג בכרת דלא ידע אם חייב על עבירה זו כרת הוי שגגה וזהו פלוגתא בשבת פכ"ג בין ר"י ור"ל והלכה כר"י דהוי שגגה בשגג בכרת אף שהזיד בלאו ואם הזיד בכרת ושגג בקרבן לא הוי שגגה כי שגגת קרבן בעבירה שיש בה כרת אינו שגגה ובעבירות שיש בהם מב"ד ג"כ כגון שבת ועכו"ם דיש בהם סקילה והרבה מן העבירות שיש בהם מיתת בית דין אם שגג בכרת וידע שיש בהם מב"ד אם הוי שוגג לקרבן או לא לכאורה נראה אם נאמר דהלכה כר"ש בשבת ובחולין דדריש אשר לא כו' השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו ואם אינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן הכי נמי כיון דידע שהיא מיתת ב"ד הוה ליה אינו שב מידיעתו ע' במסכת שבת דף ס"ט ע"א בתוס' ד"ה אלא וכו' ועלח"מ כאן דעתו דהר"מ פסק כר"ש השב מידיעתו כו'. ואם חזר בתשובה אם מביא עמ"ל כאן פ"ג ה"ז דעתו דתלוי בשעת החטא אף שחזר בתשובה מכל מקום כיון דבשעת החטא לא הי' שב מידיעתו אינו מביא קרבן ע' באריכות בדבריו. ואם נאמר דדעת הר"מ כת"ק דלא דריש שב מידיעתו רק ברשע לאותו עבירה אין מקבלין קרבן לאותו עבירה כדעת הכסף משנה פ"ג מה' מעה"ק וער"מ כאן פ"ג ובמ"ל ה"ז דעתו בדעת הר"מ דרשע לאיזה עבירה דאין מקבלין ממנו קרבן לאותו עבירה היינו דווקא ברגיל לעשות ומועד לכך אבל בפ"א לא נעשה רשע ובעעכו"ם או מחלל שבת בפרהסיא נעשה רשע בפ"א אם כן יש חילוק בעריות אם הזיד במב"ד והיה שוגג בכרת מכל מקום לא נעשה רשע וחייב בחטאת אך בעעכו"ם בשגגת כרת וזדון מב"ד דנעשה רשע אין מקבלין ממנו. וכן בזדון שבת במב"ד בפרהסיא דנעשה מומר אין מקבלין ממנו ובודאי נעשה רשע בהזיד במב"ד אף ששגג בכרת מצד הסברא ונעשה רשע לכהת"כ. וגדולה מזו נסתפק בפרי מגדים והובא כ"פ בח"ז דאף לאו דשבת ועכו"ם שאין בהם סקילה וכרת רק לאו אפשר דנעשה רשע לכהת"כ ע"ש. ומכ"ש בהזיד במב"ד בודאי נעשה רשע לכהת"כ אם כן אינו מביא קרבן ואפילו עשה תשובה עמ"ל שם האריך בפלפול דאף לת"ק אפשר דל"מ תשובה על קרבן שנתחייב בעודו רשע ע"ש באריכות. ולדעת תוס' שהביא המ"ל שדעתו דאפילו בשאר עבירות נעשה רשע לענין דאין מקבלין קרבן על אותו החטא אפילו בפ"א אם כן גם בעריות בהזיד במב"ד אין מקבלין קרבן דהוא רשע. הכלל נ"ל דאם הזיד בכרת ושגג בקרבן דגזירת הכתוב דל"ה שגגה בודאי אין חיוב חטאת כלל אך בשגג בכרת והזיד במב"ד נרא' דהוי שגגה לחיוב קרבן רק הפטור מחמת טעמים אחרים או דאינו שב מידיעתו מחמת רשע וזה תלוי בחקירות המ"ל אי נעשה רשע בפ"א או לא ואם יש חילוק בין עכו"ם ושבת לשאר עבירות ואם עשיית תשובה מהני או לא עיין באריכות במ"ל תמצא הרבה דינים מדברינו כנ"ל נכון בעזה"י.

וד"ז דשוגג אף דהיה תינוק שנטמע בין העכו"ם ולא ידע בדת ישראל כלל כשנודע לו שהוא ישראל חייב על כל עבירה מעבירות חטאת על חלב ועל דם וכיו"ב מה שעשה לאחר שהגדיל דא"צ ידיעה בתחלה בחטאת והיא פלוגתא בשבת ופסק הר"מ כן עכ"מ ולח"מ. ואין חילוק בדין שוגג הן בידע שהיא חלב רק לא ידע אם אסור או שלא ידע שיב"כ כמ"ש או שידע רק נתחלף לו שומן בחלב וסבר שאכל שומן ובאמת אכל חלב חייב והנה בנצטרפו שני השגגות ביחד דלא ידע כלל דחלב אסור וגם נתחלף לו בשומן והי' סבר דאוכל שומן ואח"כ נודע דחלב אכל ועל חלב חייב כרת חייב חטאת מ"ל חדא שגגה או תרי שגגות. ועמ"ל מה שפלפל בזה מהש"ס דיומא האוכל חלב כו' שמא יבא ב"ד כו' והדין דין אמת. ואח"ז כשיוודע לו החטא צריך להביא חטאת וצריך שיוודע לו גוף החטא כגון שנודע לו שעבר עבירה של כרת וא"י אם חלב אכל או דם או אחותו ונדה ושגג ונודע לו וא"י באיזה חטא וכן שבת ויה"כ הכלל כיון דהוא משני שמות צריך שיוודע לו באיזה חטא חטא אבל אם נודע לו שחטא בא' מהם וא"י איזה פטור מחטאת וכן בשבת דנודע לו וא"י איזה מלאכה עשה או קצר וטחן וכדומה או בעכו"ם דמסופק אם השתחוה או ניסך וכדומה א"ח חטאת כן מפורש בכריתות י"ט במשנה אר"י לא נחלקו כו' על מה נחלקו כו' א"י אם בשבת ואם ביה"כ או העושה וא"י מעין איזה מלאכה עשה שר"א מחייב ור"מ פוטר והלכה כר"מ. ואח"ז מבואר שם דר"ש ור"ש שזורי כו' על מה נחלקו ע"ד שהוא משום ב' שמות פרש"י ס' קצר ס' טחן ע"ש. וכאן בר"מ פ"ב ה"ג כ' מי שלא נודע לו כו' כיצד חלב ונותר לפניו כו' אשתו נדה ואחותו כו' שבת ויה"כ כו' וא"י פטור מחטאת והשמיט ד"ז דא"י באיזה מלאכה ג"כ פטור בשבת ואפשר דהוא פשוט כמו משני שמות דפטור בלא נודע איזה כיון דאינו עצמו של חטא אם כן ה"ה בשבת דחייב על ל"ט מלאכות אפילו בהעלם א' או ע"ז דנתרבה דה"ל כשני שמות עכ"מ ור"מ כאן פ"ז אם כן צריך שיוודע לו עצמו של חטא ואי לא ידע איזה מלאכה א"י עצמו של חטא דהו"ל כשני שמות אף דבשגגת שבת א"ח על כל המלאכות בהעלם א' רק חטאת א' מכל מקום כיון דבשגגת מלאכה אף דהיא משם א' דל"ת כל מלאכה מכל מקום אתרבי דמלאכות אלו חייבים הרבה חטאות בהעלם א' ודינו כדין ב' שמות בהעלם א' דחייב כמנין העבירות אם כן לענין הנ"ל ג"כ דינו כדין שני שמות וצ"ל הידיעה באיזה מלאכה חטא. ובהלכה ה' כ' שגג בשם א' והם גופים מחולקים כיצד שתי נדות ושגג וא"י איזהו כו' חייב חטאת שהרי יודע עצמו של חטא למה זה דומה לשתי נרות שכבה א' מהם וא"י איזה או לשני תמחויין חלב שאכל א' מהם וא"י מאיזו תמחויין אכל שהוא חייב. ולכאורה ק"ל מנין להר"מ ד"ז כיון דקיימא לן דגופים מחולקים מחלקים לחטאת כמו שני שמות כמו שאם אכל חלב ודם בהעלם א' חייב שני חטאות דה"ל שני עבירות אבל חלב וחלב דהוה ליה שם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת דהוה ליה חדא עבירה כמו כן אם בעל כמה בעילות באשה נדה או אחותו בהעלם אחד אינו חייב אלא א' מכל מקום ב' נדות או ב' אחיות אם שגג בהם אף דהם מש"א חייב כמה חטאות כמנין הנשים עיין ר"מ כאן פ"ה דגופים מחלקים ה"ל כמו שמות מחולקים אם כן דלמא בגופים מחולקים לענין ידיעה ג"כ הדין כן דא"ח אלא אם כן נודע לו באיזה חטא דהו"ל שני עבירות כמו חלב ודם וכ"ש הוא משבת דשני מלאכות מתחלקות דווקא בשגגת מלאכות ובזדון מלאכות ושגגת שבת כחד חשיבא ומכל מקום כיון דלפעמים מתחלקין הו"ל שני עבירות לענין ידיעה וצריך שיוודע לו באיזה מלאכה חטא מכ"ש בגופים מחולקים דהם תמיד מתחלקים לחטאת הרבה כ"ש דהו"ל הרבה עבירות וצריך ידיעה באיזה הוא ומאי זה דמיון לשני נרות שכבה א' מהם או לחלב בשני תמחויין דשם היא עבירה א' דאם כבה הרבה נרות בהעלם א' או שאכל הרבה זיתי חלב אפילו מהרבה תמחויים בהעלם א' א"ח אלא חטאת א' עיין ר"מ פ"ו אבל גופים מחולקים דהדין כמו שמות מחולקים מנ"ל דא"צ ידיעה באיזה מהם כיון דהם שני עבירות לענין חטאת הרבה. וי"ל דהר"מ סובר דהפשט במשנה דהמשנה מתחלת חלב ונותר אחותו ונדה שבת ויה"כ ר"א מחייב ור"י פוטר י"ל דנקט כה"ג דבכל הנהו יש חילוק לחטאת בעשה בהעלם א' והו"ל שני עבירות וצריך ידיעה מאיזה עבירה אם כן ה"ה בגופים מחולקים או בשבת בשני מלאכות ג"כ פוטר ר"י וכ"נ מד' ר"י דקאמר לא נחלקו כו' ע"מ נחלקו על שבת ויה"כ שא"י באיזה עשה או העושה וא"י מעין איזו מלאכה עשה נראה דהכל תלוי בחילוקו מחטאת וע"ז אמר ר"ש ור"ש שזורי לא נחלקו ע"ד שהוא מש"א שהוא חייב ע"מ נחלקו ע"ד שהוא משום שני שמות שר"י פוטר. ולכאורה הא בכל הנהו ה"ל שני שמות ומאי חידשו אלא באמת הם חידשו ד"ז דהי' הסברא דר"י פוטר מחמת ששני שמות מחולקות לחטאת אם כן ה"ה בגופים מחולקים או בשני מלאכות בשבת ג"כ פוטר ע"כ אמרו הם דווק' בשני שמות ממש נחלקו אבל בשם א' אף שהם גופים מחולקים ויש חילוק חטאות מכל מקום לענין ידיעה א"צ שידע באיזה גוף או באיזה מלאכה רק כיון שנודע לו החטא אף שלא נודע איזה גוף הוי ידיעה וחייב חטאת דד"ז אינו תלוי בעבירות שיש חילוק חטאת רק בשם א' חייב בכ"ע ובשני שמות פוטר ר"י. ולפי זה גם בשני מלאכות בשבת כיון דהוי מש"א חייב אף על פי שלא נודע באיזה מלאכה ופליגי על ר"י והלכה כדבריהם דרבים נינהו ע"כ אינו מביא ד"ז דבשבת צריך שיוודע לו איזה מלאכה דבאמת א"צ דמה בגופים מחולקים דבכ"ע מחולקים לחטאת א"צ שיוודע לו רק העבירה ולא באיזה גוף על אחת כו"כ במלאכות דיש חילוק חטאת רק בשגגת מלאכות ולא בשגגת שבת מכ"ש דהוי ש"א ועבירה א' וא"צ להוודע לו על איזה מלאכה. אח"ז ראיתי בפי' המשנה להר"מ כ' כדברינו וז"ל ר"ש ור"ש כו' משם א' כגון ב' נשים נדות כו' אם כן הר"מ מפרש להדיא דעת ר"ש ורש"ז כך ע"כ פסק כך דאין זה תלוי בחילוק חטאת רק תלוי בשם א' או בב"ש ולפי זה מחולק הר"מ עם רש"י דרש"י פי' בדברי ר"ש ורש"ז דשני שמות היינו ס' קצר ס' טחן פוטר ר"י והר"מ ס"ל דבכה"ג מחייב ר"י דהוי מש"א אף דמחולקים לחטאת רק בשני שמות ממש היינו לאוים מחולקים כמו חלב ודם ושבת ויה"כ בכה"ג פוטר ר"י וד' הר"מ נכונים. ובמה שלא הביא ד"ז דשני מלאכות נראה ג"כ דסובר דאין תלוי רק בש"א ולא בב"ש אך מכל מקום הדמיון של הר"מ איני מבין כמ"ש דגם שתי נדות או ב' זיתי חלב בשני תמחויים אין מחולקים לחטאת אם כן הו"ל עבירה א' אבל גופים מחולקים שמחולקים לחטאת אפשר דהוי כשני שמות לענין ידיעה ג"כ וצ"ע. חטא ונודע לו גוף החטא וחזר ושכחו ה"ז מביא חטאת לשם מה שהוא היינו שיביא על החטא שחטא אף על פי שאינו זוכר עתה כיון דבתחלה נודע לו ועראב"ד בהשגות מביא תוספתא דאם אחר שמביא החטאת לשם מה שהוא חזר ונודע לו מביא חטאת עוד הפעם דהראשון מכפר קצת וכשנודע לו ומביא חטאת נגמר הכפרה עכ"מ והר"מ השמיט זה ולא הי' ד"ז בגירסתו בתוספתא. ואם עשה עבירה כ"פ בהעלם א' כגון שאכל כ"פ דם או חלב או בא על ערוה כמה ביאות ואח"כ נודע לו כיון שהם מש"א אינו מביא רק חטאת א' אף על פי שהיה בין עבירה לעבירה כמה ימים א"ח אלא חטאת א' ואם עשה עבירות הרבה משמות מחולקים בהעלם א' חייב חטאת הרבה כמנין העבירות כגון שאכל חלב ודם ונותר ופיגול כזית מכ"א בהעלם חייב ד' חטאות כיון דהם שמות מחולקין. והא דאם הם מש"א א"ח אלא א' דווקא אם לא היו גופים מחולקים אבל אם היו גופים מחולקים כגון שבא על כמה נשים נדות או על כמה אחיות חייב עכאו"א אף על פי דהם מש"א מכל מקום כיון דגופין מחולקים חייב כמנין העבירות והבא על הנדה וטהרה וטבלה וחזרה וראתה וחזר ובא עליה אף על פי שהיה בהעלם א' וגוף א' שזמן נדות זו חוץ מזמן נדות השניה חייב ב' חטאות והרי היא כשתי נדות. והנה הר"מ מביא דינים אלו בגופים מחולקים גבי ביאות אסורות פ"ה ופ"ו גבי מאכלות אסורות לא הביא ד"ז דל"ש גופים מחולקים לדעתו במ"א כגון אכל אפילו כמה זיתי חלב מכמה בהמות ל"ש גופים מחולקים. אך ריא"ז סובר דאם תלש חלב ה' זיתים מה' בהמות חיות או ששתה דם הקזה מה' בהמות חייב ה' חטאות דבבע"ח אמרינן גופים מחולקים ועמ"ל מה שהקשה על דבריו ועפמ"ג באו"ח בפתיחה להלכות שבת:

ולכאורה יש להקשות בבא על אחותו בתולה או על נערה המאורסה בתולה ואח"כ בא עליהם עוד הפעם אם הוי כגופים מחולקים דמעיקרא בתולה והשתא בעולה ע' כתובות פ' נערה שנתפתתה דמיקרי אשתני גופא אם כן חייב אף אם הי' בהעלם א' וכן משכחת לה בחד ביאה דתיכף בהעראה נעשית בעולה כמבואר בקדושין ועל הגמר היא בעולה וכן אם פירש באבר חי דחייב מטעם בעילה כמ"ש בחיבור זה אם כן חייב שני חטאות אך לא ראיתי ד"ז. ונראה כיון דילפינן ד"ז דגופים מחולקי' דחייב הרבה מקרא בכריתו' אם כן דווקא גופים מחולקים ממש בעינן ואשתני גופא בכתובות היא לענין אחר ע"ש אבל כאן לא נקרא גופים מחולקים וכן בקטנה ואח"כ נתבגרה ג"כ אין זה גופים מחולקים כנ"ל פשוט. ודווקא בהעלם א' יש חילוק בין מש"א לשני שמות או גופים מחולקים אבל הידיעות מחלקין אם אכל חלב ונודע לו ואכל אח"כ עוד בשוגג ונודע לו ואכל עוד חייב ג' חטאות כי הידיעה בין א' לחבירו מחלקת לחטאת ולא כשהי' הידיעה בינתיים דמביא כמה חטאות אלא אפילו אכל חלב וחלב בהעלם א' ואח"כ נודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני מביא שני חטאות כיון דלא נודע לו על שניהם בב"א הידיעה מחלקת ואפילו בעת שנודע לו על השני לא הפריש קרבן עדיין על הראשון מכל מקום כיון שלא נודע לו בב"א חייב שתים דהידיעה מחלקת כ"ה דעת הר"מ פ"ו ה"ט ודבריו תמוהים וסותרים מ"ש אח"ז עכ"מ ולחם משנה האריכו בזה ודעת הכסף משנה בדעת הר"מ דס"ל דוקא בנודע לו קודם שהקריב הקרבן הן קודם הפרשה והן לאחר הפרשה ידיעה מחלקת אבל אם נודע לו אחר שהקריב הקרבן על הראשון נודע לו מן השני א"צ להביא קרבן על השני דנתכפר בקרבן הראשון. הכלל דידיעות מחלקות דווקא אם נודע לו קודם הקרבת הקרבן ולאחר הקרבת הקרבן אם נודע לו אין מחלקות ונתכפר לו בקרבן שהביא ע"ש. והנה דברים אלו עמוקים מאוד ואין כאן מקומו בח"ז לפלפל ועיין בפ' כלל גדול כי רש"י ותוס' יש להם שיטה אחרת ודינים אלו הם בכל חייבי חטאות הן במ"א והן בביאות אסורות והן במלאכות אסורות בכ"ע ידיעות מחלקות כנ"ל. ובמ"ל כאן פ"ה נסתפק אם עבר בשוגג גמור כגון דנתחלף לו שומן בחלב ואכל ואח"כ נודע לו דחלב אכל רק הי' שוגג בקרבן דלא נודע לו אם חייב בקרבן ואכל עוד הפעם אם הידיעה הזאת מחלקת כיון דנודע לו החיוב כרת ושגגת קרבן אפילו בתחלה אינו שגגה כמש"ל או אפשר לענין ידיעה באמצע צריך דווקא נודע בקרבן אבל אם לא נודע לו על הקרבן לא הוי ידיעה לחלק וכן בנודע לו האיסור ושגג בכרת אם הוי ידיעה לחלק אף דהוי שגגה בתחלה מכל מקום באמצע אפשר דהוי ידיעה לחלק וע"ש שמביא בשם התוס' דהידיעה בינתיים צריך דווקא להיות דידע דחייב חטאת אבל בלא ידע דחייב חטאת אין זה ידיעה לחלק ובעשה אח"כ מצטרף לחטאת. ולענ"ד יש לפקפק בזה אך אין כאן מקומו להאריך בפלפול וכמו שהידיעות מחלקין לחייב הרבה חטאות כן הידיעות מחלקין לפטור לגמרי כגון שאכל חלב או שאר איסור ח"ש בשוגג ונודע לו וחזר ואכל ח"ש בתכא"פ או במלאכת שבת דצריך שיעור ועשה ח"ש ונודע לו וחזר ועשה ח"ש הידיעה מחלק והו"ל כאילו לא אכל רק ח"ש ופטור מחטאת וזה יש פלוגתא בין ר"ג לרבנן והלכה כרבנן דיש ידיעה לח"ש וער"מ פ"ו ה"ח כ' וכן אם הוציא ב' אמות בשוגג ושתי אמות במזיד ושתי אמות בשוגג כו' אם בהעברה פטור שיש ידיעה לח"ש ודין זה לאו דווקא כמו שצייר דהי' מעביר ו' אמות אלא אפילו העביר רק ד"א כגון ש"א או פחות בשוגג ובאמצע נזכר וחזר ושכח והשלים הד"א פטור כיון דנודע לו בין העקירה והנחה ויש ידיעה לח"ש פטור ובגמרא שבת דצייר בכה"ג בששה אמות היינו אפילו לר"ג דס"ל דאין ידיעה לח"ש מכל מקום כאן כיון דהגמר הוא במזיד מודה ר"ג דיש ידיעה ופטור אבל למאי דקיימא לן כרבנן דיש ידיעה לח"ש אפילו בד"א לחוד שהגמר הי' בשוגג מכל מקום פטור דיש ידיעה לח"ש עיין שבת ק"ב וקצ"ע על הר"מ שלא צייר בד"א דהוי רבותא טפי. אך הדין כ"ה בין בששה אמות ואפילו בד"א פטור אך בזורק כיון דאין בידו להחזירה אף דנודע לו בינתיים ואפילו ששה אמות דנגמר במזיד מכל מקום אינו מועיל הידיעה בינתיים וחייב חטאת כ"ה בש"ס ובר"מ ויכול להיות דלרבותא דזורק חייב צייר הר"מ ששה אמות אף דנגמר במזיד מכל מקום חייב כיון שאין בידו להחזירה. וכ"ז בכל העבירות יש חילוק בין משם א' ובין שני שמות לענין חטאת ואין בכ"א חילוק ענינים ויש בתורה שני ענינים עכו"ם ושבת שיש בכל שם חילוק ענינים כגון עכו"ם המשתחוה וניסך וזבח וקיטר בהעלם א' אף דהוא שם א' שעעכו"ם מכל מקום חייב ד' חטאות ולמדו חכמינו זכרונם לברכה בסנהדרין מקראי דאלו ענינים הוי כמו שני שמות בעלמא וחייב ד' חטאות וכן בשבת הל"ט מלאכות הם חילוק ענינים והעושה הל"ט מלאכות בהעלם א' חייב ל"ט חטאות אף דהם ש"א המלאכות מחלקות ולמדו חכמינו זכרונם לברכה מקראי פ' כ"ג ומבואר כאן בר"מ פ"ז. אך תנאי יש בדבר דדווקא בשגגת הפרטים כגון שהזיד בעכו"ם שידע שזו עכו"ם שאסור לעובדה רק לא ידע שהשתחויה וניסוך אסור והשתחוה וניסך חייב שתים וכן בשבת שידע שהיום שבת והמלאכה אסורה ולא ידע שמלאכות אלו אסורים וידע לשבת בתחומין לשיטת הר"מ ע' כ"מ ולחם משנה או שידע שהמלאכות אסורות רק שגג בכרת ועשה אפילו כל המלאכות בהעלם א' חייב כמנין המלאכות אבל אם שגג בעכו"ם כגון שהי' סבר שאין עכו"ם אלא כסף וזהב או ששגג שלא ידע שהיום שבת חייב רק חטאת א' על כל המלאכות שעשה בשבת על כל הל"ט מלאכות ועל כל הד' עבודות גבי עכו"ם אינו חייב אלא חטאת א' והכל נלמד שם בפכ"ג דהא דמרבינן בשבת ובעכו"ם דיש חילוק מלאכות בעבודות דהוי כשני שמות דוקא בשגגת עבודות ומלאכות אבל בשגגת עכו"ם ושבת הו"ל ככל המצות דהו"ל שם א' והו"ל כעשה שם א' בכ"פ דאינו חייב אלא א'. ודווקא הל"ט אבות או התולדות של כל אב אינו מצטרף אבל אב ותולדתו הרי הוא שם א' כמו שעשה אב א' או תולדה א' כ"פ. והנה הל"ט מלאכות חייבים עליהם ביה"כ ג"כ ונסתפקו האחרונים בשער המלך ה' שמטה ויובל ובט"א במגלה אם ד"ז דחילוק מלאכות נוהג ביה"כ כשבת וחייב הרבה חטאות במנין המלאכות או לא וכתבו למאן דיליף במס' שבת ממחללי' כו' או מהבערה דלחלק יצתה אם כן קראי אלו מיירי בשבת ולא נלמד אלא שבת דחמיר שהיא בסקילה אבל יה"כ לא נלמד אם כן אין חילוק מלאכות ליה"כ. ולמ"ד דנלמד מאחת מהנה וזה גבי ח"כ כתיב אם כן יוה"כ נמי נלמד ויש חילוק מלאכות ביה"כ ג"כ ועיין בדבריהם וגם בפ"י שבת פ"ז עמד על חקירה זו. וער"מ דגם גבי שבת יש גופים מחולקים ובעכו"ם יש ג"כ גופים מחולקים כגון פעור ומרקוליס. ואם אבאר פרטי הענינים יאריך הענין ואין כוונתי בחיבורי זה רק להביא קיצור שרשי הדברים:

ואם אכל כזית ומחצה בהעלם א' ונודע לו על כזית וחזר ואכל ח"ז בהעלם של ח"ז ראשון מכל מקום אינו חייב אלא חטאת א' דאין ח"ז האחרון מצטרף לח"ז הראשון אף על פי שהי' בהעלמו כיון דנודע לו מקצת מהעלמה ראשונה הוי ידיעה לחלק הח"ז כ"ה בר"מ כאן פ"ו ה"י דשבת. עוד מבואר בש"ס שם דידיעת ס' אין מחלקת לחטאת כגון שאכל ח"א מב"ח חלב ושומן בשוגג ואח"כ נודע לו שהי' חלב א' מהחתיכות ולא נודע לו איזה אכל וחזר ואכל ח"א מב"ח וחזר ונודע לו דהחתיכה הראשונה וגם השני' הי' חלב אינו חייב אלא חטאת א' דהודע' ס' שהיו לו בינתיים אין מחלקות וה"ל כאלו אכל בהעלם א'. ופשוט דגם לקולא אינה ידיעה כגון שהיה בראשונה ח"ש ובהשניה ח"ש מצטרף וחייב חטאת אחד דזה אינו ידיעה כיון דאינו ידיעה ודאי. ולפעמים יש שעובר עבירה רק שטעה בדבר מצוה כגון לולב ביוט"ר של חג ושכח והוציא לר"ה קודם שיצא בו דה"ל טעה בדבר מצוה דפטור מחטאת ויש כמה דינים בטעה בדבר מצוה. ואני לרמוז באתי. עיין הדינים בר"מ כאן פ"ב. ונראה מדבריו דוקא טעה בדבר מצוה ועשה מצוה וגבי תינוקות למול דנראה דאף דלא עשה מצוה פטור וגם אי בעינן זמנו בהול עכ"מ ולחם משנה שהאריך בהרבה קושיות על הר"מ. ואין כאן מקומו בח"ז להאריך. ועיין בטעם המלך ה' שופר כ' הא דטעה בדבר מצוה פטור דוקא מצוה דאורייתא אבל אם טעה בדבר מצוה דרבנן כגון בא' משאר ימי החג שחל להיות בשבת ושכח והוציא הלולב לר"ה חייב דלא מיקרי טעה בדבר מצוה כיון דהוא רק מצוה דרבנן אך באמת בלולב ביום טוב שני בודאי חייב כיון דחז"ל עקרו שלא ליטול לולב בשבת אם כן אין זה טועה בדבר מצוה כי אין מצוה כלל רק משכחת לה באיזה טרדא במצוה דרבנן. ודע לדידן דאין אנו נוטלין לולב גם ביוט"ר של חג שחל להיות בשבת ג"כ אין זה טועה בדבר מצוה רק ר"י במשנה דסוכ' מיירי בזמן המקדש שהיו נוטלין בראשון של חג בשבת ע"ש בסוגיא והר"מ כ' הדין על זמן המקדש וז"פ.

והנה על כל עבירות הללו חוץ מע"ז כל האישים צריכים להביא חטאת. ומביא או כשבה או שעירה והם חטאות הנאכלות ויתבארו דיני חטאת כיצד עשייתן לקמן חוץ כהן משיח שחטא דינו משונה ובארתי לעיל במצוה הקודמת אך מלך שחטא בא' מעבירות דינו לכל הדינים כמו הדיוט אך חילוק יש דהוא מביא דוקא שעיר לחטאת והוא ג"כ חטאת נאכלת. ומלך בין שהוא ממלכי ב"ד או משאר שבטים ואפילו בזמן שהיו בישראל שני מלכים כיון דאין א' כפוף לחבירו מביא כ"א שעיר ומלך שעבר ממלכותו דינו כהדיוט ומלך שנצטרע ג"כ דינו כהדיוט ואינו מבואר בש"ס ור"מ אי דוקא בימי חלוטו אין דינו כמלך או אפשר אף בימי הסגר ג"כ אין דינו כמלך וכן לא נתבאר אם בימי ספורו דינו כמלך או כהדיוט ומהראי' שהביאו בש"ס מעוזי' כו' עוזיהו הי' מוחלט עש"ס דמ"ק דף זיין ע"ב ע"כ צריך עיון בימי הסגר ובימי סיפורו מה דינו ולא פי' לנו. חטא כשהי' נשיא ואח"כ עבר אף על פי שלא נודע לו אלא אח"כ מביא שעיר כשעת החטא. וכן חטא כשהי' הדיוט ונתמנה למלך. ונודע לו מביא כהדיוט דילפינן בש"ס דאזלינן בתר שעת החטא. אכל ח"ז כשהי' נשיא וח"ז אחר שעבר או להיפך ח"ז כשהי' הדיוט וח"ז לאחר שנתמנה אינו מצטרף ופטור כיון דהחילוק בהקרבן. ונ"פ דאם אכל זית בשעת נשיאותו ואח"כ כשעבר גם כן זית או להיפך והי' בהעלם א' ודאי מחלק וצריך להביא שני קרבנות דהיא כ"ש מד"ז דמחלק אפילו לח"ש מכ"ש אפילו לשיעור שלם עיין לעיל. ואם אכל ח"ז בעת שהי' הדיוט ואחר כך נתמנה וחזר ועבר ואכל עוד ח"ז יש ספק דאפשר הנשיאות באמצע הפסיקה ופטור או לא כיון שחטא כשהי' הדיוט הן בתחלה והן בסוף והיא אבעיא דלא"פ ע"כ בודאי פטור דספק פטור מחטאת כמש"ל וז"פ ה"ה להיפוך דאכל ח"ז כשהי' נשיא ועבר ואחר כך נתמנה והשלימו לכזית ג"כ פטור כיון שהפסיק חיוב קרבן אחר וכל הדינים הללו הוא ג"כ בשני איסורים בהעלם א' ג"כ מחלק וחייב שני קרבנות ובהפסיק באמצע היא ס' ואינו מביא רק קרבן א' דלמא אינו מפסיק וה"ל חדא העלמה כנ"פ. וכ"ז בשאר עבירות אבל בעכו"ם כל האישים ואפילו מלך דינו כהדיוט. וצריכים להביא דוקא שעירה ולא כשבה והוא ג"כ חטאת הנאכלת וגם כהן משוח מביא בעכו"ם שעירה אך צריך אצלו שגגת הוראה. וכבר ביארתי דינו לעיל אבל נשיא שוה להדיוט בכל הדינים בעכו"ם אם כן אין נשיאות מפסיק ולכל הדינים המבואר לעיל כי אפילו בעת הנשיאות דינו כהדיוט. והנה כל האישים חייבים בקרבן זה ותיכף כשנתגדל היינו בן י"ג שנים והביא שערות כמו בכה"ת ה"נ ומביא קרבן חטאת. וע' ח"צ סי' מ"ט פלפל בקו' הגאון מהר"ל מפראג היאך חייב חטאת עד עשרים שנה הא אין בזדונו כרת דאין ב"ד שלמעלה עונשין פחות מכ' שנים ע"ש והאמת כ"ה דחייב תיכף משיגדיל כמו בכה"ת כולה:

ומ"ש כל האישים היינו מישראל אבל מעכו"ם אין מקבלין וגם ממומר ועמש"ל. ובזבחים מ"ח מבואר דחטאת בת דנקא דהיינו ששוה דנקא דהיא שתות דינר וע' רש"י שכתב ל"ד דנקא אלא דמים קלים שלא ניתן קצבה ועיין בתוספות דלמצוה מן המובחר יהי' שוה סלע ועיין מנחות ק"ז כ' דעין יפה סלע ועין רעה דנקא ואפילו פחות מדנקא מתכפר ועיין בכריתות ובט"א לחגיגה ובתוס'. ומי שמחויב חטאת אין כופין ואין ממשכנין דניחא לי' בכפרה ובר"ה סוגיא דב"ת כתבו תוספות דדוקא קודם שעבר אב"ת אבל משעבר אב"ת כופין וממשכנין וכ"כ הרמב"ן עמ"ל פי"ד ממעה"ק והיכי דהוא סבור דהוא פטור ומן הדין חייב כופין וממשכנין דל"ש ניחא ליה בכפרה כיון דהוא סובר דפטור כ"כ תוספות בכריתות וביבמות ומובא במ"ל שם. ועמש"ל בשם המ"ל פ"ג כאן שמסתפק אם חטא בשוגג בחלב ואחר כך נעשה מומר לחלב אי מקבלים ממנו קרבן על חלב שאכל בשגגה בעודו כשר ואם נאמר כצד הזה דחייב בקרבן נראה ג"כ דממשכנין אותו אם אינו רוצה להביא כנ"ל. ואין לומר דניחא ליה בכפרה הא הוא אוכל עתה חלב במזיד ע"כ בודאי ממשכנין לס' התוספות. וחטאת היא ק"ק וטעון סמיכה באותם שהם בני סמיכה ואינו טעון נסכים. וכל החטאות שדברנו כאן הוא חוץ מטומאת מקדש וקדשיו אף שהוא בכרת מכל מקום אינו חטאת קבוע ואי"ה יתבאר דינו במצות קרבן עוי"ר וגבי חטאות החייבים כגון נזיר ומצורע וחטאת הצבור הכל יתבאר כ"א במקומו בעזה"י וכאן דברנו מחטאת יחיד אשר מביאים על החטאים הנחשבים במ"א דכריתות ובר"מ כאן פ"א וער"מ פ"י מהתו"מ מהש"ס דהוריות דשעיר עכו"ם בצבור קודם לשעיר נשיא להקרבה שהנשיא יחיד והם צבור ושעיר נשיא קודם לשעירת יחיד דהוא נשיא. ונראה שם בש"ס דוקא שעיר נשיא היינו בשאר עבירות קודם לשעירה או כשבה של הדיוט כיון דהוא נשיא אבל נשיא בעכו"ם דג"כ מביא שעירה כהדיוט אם כן אינה קודמת לשעירת הדיוט אף על פי שהוא מלך מכל מקום בקרבן זה אינו דינו כמלך וצ"ע ד"ז עש"ס שם ושעירה וכבשה השעירה קודם שנתרבתה גם אצל עכו"ם ובכל העבירות וע"ז ג"כ שעירה מכפרת אבל הכבשה אינו רק בשאר עבירות ולא בעכו"ם עכ"מ. וכל הנהו דקודם א' לחבירו אם עבר ושחט המאוחר קודם מקריבו ואם שחט שניהם כא' א' ממרס בדמו ויזרוק דם של הקרבן המוקדם קודם. ודיני המוקדמים יבוארו במקומות מפוזרים בח"ז:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---