מנחת חינוך/קיא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא לאכול כו'. עיין דינים אלו בר"מ פי"א מהמ"א ופ"ז מהלכות עכו"ם ולהאריך במצוה זו צריך חיבור מיוחד ועיין מ"ל פ"ה מהיסה"ת ובשער המלך שם בה' אישות ואכתוב בקיצור השייך לדברי הרהמ"ח. והנה תקרובת עכו"ם ויי"נ שהוא ג"כ כתקרובת הר"מ כ' דאיסורו מדכתיב אשר חלב כו' ועלח"מ דהוא גל"מ ולוקין שנים משום לא ידבק כו' ומשום לא תביא תועבה ע"ש ובר"מ פ"ז דעכו"ם דאפילו נהנה בלא אכילה לוקין שנים אף שדעת הר"מ דעל הנאה בלא אכילה אין לוקין ואפילו בב"ח עמ"ל היסה"ת מכל מקום כאן לוקין על הנאה דכתיב הנאה בפירוש וכ"כ הרב המחבר במצוה תכ"ט אף שהרהמ"ח כ' בסדר זה במצות בב"ח דעל הנאה אין לוקין כיון דאפשר בהנאה בלא מעשה והולך לשיטתו בכלל הזה כ"פ. מכל מקום לפמ"ש כ"פ בשם השעה"מ החו"מ דאם אי אפשר לעבור ע"ז שעושה בלי מעשה חייב רק אם הדבר שעושה יכול להיות בל"מ אם כן משכחת לה הנאות במעשה שא"א בל"מ וע' מש"ל במצות בב"ח או שסובר כמ"ש מפ"ו דהנודר בשמו לוקה אף שאב"מ מכל מקום מחמת חומר עכו"ם לוקין אף באב"מ אם כן הכא הו"ל לאו דעכו"ם. והנה הרהמ"ח סתם נראה דעתו דבכ"ע הוי תקרובת אף שמקריב למחובר כגון להר או לחמה ולבנה שהם מחוברים או לבע"ח אף שאינם נאסרים משום נעבד מכל מקום התקרובת אסור מן התורה ויש שיטות דאינו אסור משום תקרובת רק עובד לתלוש דנאסר משום נעבד התקרובת אסור מן התורה אבל העובד לדבר שאינו נאסר משום נעבד אין התקרובת אסור מן התורה ועיו"ד סי' ד' וסי' קמ"ה דיעות חלוקות בזה רש"י והרשב"א ובר"מ אין הכרע עבב"י ותב"ש ואחרונים. והלאו הזה אין צריך שיעור רק האוכל והשותה או נהנה אפילו כ"ש לוקין כמ"ש בר"מ ובד' הרהמ"ח והטעם דכתיב ולא ידבק בידך מאומה ואפילו כ"ש. ולענין אי לוקין שלכד"ה במ"ל פ"ה מהיסה"ת הביא כמה דהתו"ס נסתפקו בזה אי לוקין דלא כתיב אכילה ואפשר אין לוקין ע' תוס' פסחים כ"ו וכ"ח ותוס' ע"ז י"ב ד"ה אלא. אך בר"מ פרק י"ד מהמ"א מפורש דתקרובת עכו"ם א"ח שלכד"א ע"ש בה"י כ' כל האוכלין כו' עד שיאכל אותם דרך הנאה חוץ מבב"ח וכה"כ שלא נאמר אכילה ובהלכה י"א כ' כיצד כו' או שעירב דברים מרים תוך י"נ פטור ואם עירב דבר מר בבשר בחלב וכה"כ חייב עכ"ל מפורש דאינו חייב כאן שלא כדרך הנאתן ועכצ"ל כיון דכתיב אשר חלב זבחימו יאכלו וכתיב לשון אכילה ע"ש בתוס' ומ"ל ושער המלך על כל פנים דעת הר"מ דשלכד"ה א"ח. ומבואר ג"כ דהר"מ סבירא ליה שלא כמהריב"ל ומהרש"ל בשבועות בסוגיא דכולל ומובא כ"פ בח"ז ובמ"ל דלר"ש דס"ל כ"ש למכות חייב אף שלכד"ה וע"ש במ"ל פ"ה מה' שבועות דלהתוס' דבעכו"ם חייב בכ"ש חייב ג"כ שלכד"ה ובר"מ כאן פי"א מבואר דבכ"ש לוקין בי"נ ובפי"ד כתב דעירב דבר מר פטור ואף דעובר בכ"ש פטור שלכד"א. ובמ"ל היסה"ת הקשה להתוס' שצדדו דבעכו"ם חייב שלכד"ה אמאי אמרינן שם בפסחים ה"מ בכה"כ כו' ולא אמרינן ה"מ בעכו"ם. ובאמת אמהריב"ל ורש"ל ל"ק כיון דחייב בעכו"ם בכ"ש אין חידוש אם חייב שלכד"א ושם משמיענו כ"ה ובב"ח אף דצריך כזית מכל מקום חייב שלכד"ה. ובשער המלך פ"ה מה' אישות ה"א הקשה להתוס' דתקרובת ויי"נ אין אסורים בהנאה מן התורה מפסחים סוגיא דחזקי' דמקשה הש"ס והרי דם דכתיב כל דם לא תאכלו כו' ותנן כו' דמותר בהנאה ומשני איתקש למים דמותר בהנאה ומקשה ואימא כמים הנשפכין לעכו"ם ולהתוספות והרמב"ן מים הנשפכין לעכו"ם אין אסורין בהנאה מן התורה כלל ע"ש ובטעם המלך פלפול נאה וע"ש עוד שפלפל דיהי' אסור בהנאה מלא תאכל כל תועבה דהוא חייב על העבודה ע"ש. וכן יש להקשות על שיטת רש"י דתקרובת הר אינו נאסר מן התורה יאסור מחמת לאו דתועבה ואין כאן מקומו להאריך:
ב[עריכה]
ובסתם יינם כו'. ז"ל הר"מ השותה סתם יינם רביעית מכין אותו מכל מקום ובפחות מרביעית אין נזכר כלל דאפשר ל"ג חכמינו זכרונם לברכה בפחות מרביעית ומותר לשתות רק ברביעית גזרו ומכין מכת מרדות על גזרתם. ובלחם משנה עמד בזה מנין להר"מ דסתם יינם ל"ג חכמינו זכרונם לברכה בפחות מרביעית דבש"ס לענין טומאה מתניא ופי' גם כן בדעת הר"מ כהרב המחבר דרביעית מכין אותו מכת מרדות ופחות מרביעית א"ח מכת מרדות אבל איסורא איכא בכ"ש וכתב דמוכרח הוא ממ"ש הר"מ פט"ז שם דסתם יינם שנתערב ביין אוסר בכ"ש. ובאמת אין ראיה דשם בכל הפרק מיירי לענין ביטול תערובות בר' או במאה או בס' וסתם יינם אינו בטל רק אוסר במשהו והיינו אפילו יש אלף פעמים כי"ב ואינו בטל וזה נקרא שאוסר בכל שהו אפילו מאה אלפים כמותו אבל י"נ בעצמו אפשר דאינו אסור אלא ברביעית רק רביעית שנתערב אוסר בכ"ש אפילו יש אלף אלפים רביעית אך כיון דדעת הרב המחבר ג"כ כן והוא נמשך אחר דעת הר"מ אם כן בודאי ידע דסברת הר"מ כ"ה דיש חילוק בין איסור למ"מ. שוב נתיישבתי שדברי הלחם משנה נכונים כי אף דנתערב רביעית שלם על כל פנים יותר מכא"פ שוב אינו שותה רביעית מיין וק"ל:
ג[עריכה]
שלא נאמר כו'. עיין תב"ש וכו"פ סי' ד' בד"ז אי אדם אוסר דאש"ש על ידי מעשה הוא מן התורה או דרבנן ובתב"ש כתב כהרב המחבר דמעשה כ"ד אוסר מדרבנן ומעשה רבה אוסר מה"ת:
ד[עריכה]
ומכיון כו'. כ"ה בע"ז נ"ט ע"ב ובר"מ ספי"ג ז"ל שכיון שנתכוין זה העכו"ם להזיק ה"ז כמי ששברו כו'. וכתב הכסף משנה שם דמשמע מדבריו דוקא נתכוון להזיק כו' וא"ת כי לא נתכוין נמי התנן אדם מועד לעולם כו' ותמוהין דבריו דהלכה רווחת בגיטין ובח"מ דהמטמא והמנסך בשוגג פטור דהיזק שא"נ לא שמיה היזק אם כן כיון דפטור אסור ליטול ממנו כי נותן לו דמי יי"נ אבל במזיד חייב בתשלומין ע"כ מותר לקבל ההיזק ולחלק בין היזק שא"נ בין ישראל לב"נ מנלן. שוב שמעתי שהב"ח ביו"ד עמד בזה על הכסף משנה:
ה[עריכה]
ליטול כו'. נראה בנסכו ממש באופן שאסור מן התורה אסור לשקול דמי. וא"י מ"ט דסברת מקלי קליא שייך אפילו נאסר מה"ת. ובר"נ שם משמע דאי אסור מן התורה שייך יותר הסברא דמקלי קליא וצ"ל כיון דא"י לכוף לעכו"ם לשלם רק אם נותן לו היין הוי קצת דמי יי"נ כיון דבאמת מן התורה פטור דהיזק שא"נ הוא רק רבנן חייבו אותו ובכה"ג ליגע באיסור תורה לשקול דמי י"נ אוקמוה אדאוריי' דפטור והיכי דאינו אסור אלא מדרבנן הם אמרו כו' דמותר לשקול דמיו ואינו דמי י"נ. ומכל מקום צ"ע מנלי' להרהמ"ח סברא זו:
ו[עריכה]
חוץ מכה"כ כו'. הוא ט"ס דכה"כ וערלה אין אוסרין תערובת שא"מ יותר מס' ככל איסורי תורה וי"נ אפילו ודאי אינו אוסר שלא במינו רק בנ"ט חוץ מחמב"פ ועש"ס כ"פ ור"מ פט"ו ממ"א ובש"ע יו"ד:
ז[עריכה]
ועוד הרחיקונו כו'. ד' הרהמ"ח תמוהים מאוד דבע"ז ס"ג ע"ב מפרש דשכר שבירה שרי ותע"ב דכל למעוטי תפלה ש"ד וכ"פ הר"מ פי"ג סי"ז וכ"פ בש"ע ובשאר הדינים אין כאן מקומו וצריך חיבור גדול ומ"ש הרהמ"ח שאסור לשתות בכלים מאוסים הנה הר"מ כתב בסוף מ"א כי מדבר בהלכה זו מכל מיני מ"א אבל הרהמ"ח אינו מביא רק מה שנכלל במצוה זו ומ"א כלים המאוסים נכללים בלאו דלא תשקצו ואין כאן מקומם. ומ"ש הרהמ"ח ועל פסוק ישתו י"נ ליכא אזהרה כבר כתבתי דהאחרונים כ' דהוא רק גילוי מלתא אבל להר"מ לוקין מהלאוין דל"ת תועבה ולא ידבק כו'. על כל פנים לפמ"ש כ"פ דצריך להתרות מאיזה לאו אם כן להר"מ צריך להתרות מל"ת תועבה ולא ידבק ולרמב"ן משום פן תכרות כו'. וד"ז נוהג בכל אישי ישראל חוץ מחרש שוטה וקטן ועכו"ם אף שמצווים על עכו"ם מכל מקום על הנאה מעכו"ם וכל הלאוין הללו אינם מוזהרין ודינם ככל לאוין שיש בהם מלקות לענין תשובה ואפשר חמור יותר כיון דהוי אבזרא דעכו"ם והלאו הזה נדחה מפני פ"נ ככל התורה. אך במקום דליכא למגזר לאמשוכי עי' יו"ד סי' קנ"ה באורך:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |