מנחת חינוך/צג
מנחת חינוך 
צג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא נכרות כו' וכו' ואין האזהרה בהם דוקא כו'. כ"ה בר"מ פ"י מה' עכו"ם ז"ל אין כורתין ברית לעכו"ם כו' או יהרגו כו' אבל לאבדו בידי' אסור מפני שאין עושה עמנו מלחמה מבואר דל"ד בז' עממין קאי לאו זה אלא כל עע"ז שוים בשעת מלחמה ושלא בשעת מלחמה אסור להרוג אפילו א' מז' עממין וכ"כ הלחם משנה דריש' דיהרגו בעושין מלחמ' ובסיפא דאין מורידין כשאין עושין מלחמ' כגון בזה"ז ע"ש. וכ"נ מד' הר"ם פ"ו מה' מלכים אך שם חילק דז' אומות אם לא חזרו מעבודתן הורגין אפילו נשים וטף גם כאן כ' דיחזרו מעבודת' או יהרגו ושם כ' דל"מ קבלת ז' מצות לבד רק צריכים שיקבלו ג"כ עליה' העבדות והמס ואפשר דשם עיקר דינים אלו וסמך כאן אמ"ש שם. גם נוכל לו' נהי דאם לא קבלו עליהם עבדות ומס מותר להורגם ואפשר ג"כ מצוה מכל מקום בקבלו ז' מצות בלבד אם הניחום וכרתו עמם ברית א"ע בלאו הזה כי לאו הזה הוא רק בעע"ז. אך הר"מ עצמו כ' אח"ז ומפני מה רצו הנשיאים להכות הגבעונים לולי השבוע' מפני שכרתו להם ברית והרי הוא אומר לא תכרות להם ברית אלא היה דינם שיהיו למס ועבדים מבואר אף דקבלו עליהם מצות כמבואר בקרא דבאו לשם אלהי ישראל מכל מקום עובר על כריתות הברית ומצוה להרגם בלא קבלת שעבוד ומס ועוברים בלאו הזה עכצ"ל שסמך אמ"ש שם באריכות ועלח"מ שם ויבואר אי"ה בפרשת שופטים באורך. הכלל דעת הר"מ כאן דלאו זה נוהג בכל עע"ז בשעת מלחמה ושלא בשעת מלחמה אסור להוריד אף מז' עממין דלא חילק כלל. והרהמ"ח סובר ג"כ דלאו זה כולל כל עע"ז בשעת מלחמה אך שלא בשעת מלחמה חילק בין ז' עממין נוהג תמיד ומצוה להרגם ובשאר עע"ז שלא בשעת מלחמה אינו נוהג ואין מצוה בהריגתם כמ"ש כאן. והנה המ"ל כאן בהגהותיו כתב שדעת הרהמ"ח דאינו נוהג לאו זה אלא בז' עממין שלא כדעת הר"מ בספרו הגדול שכולל לכל עובדי ע"ז ואמת מתחלת דבריו נשמע כן דכתב שהם ז' עממין כו'. אך באמצע דבריו מבואר להדיא דסובר כר"מ דכל עע"ז בכלל דכתב כן להדיא כמ"ש אלא שמחלק חילוק ביניהם כמ"ש. והנה מד' הר"מ כאן ה' עכו"ם ומלשון הרב המחבר נראה דאם אינם עע"ז א"נ לאו הזה ובר"מ ה' מלכים נראה דצריכים לקבל עליהם כל ז' מצות ואם לאו אף שקבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז מכל מקום הם בכלל לאו זה כי צריכים שיקיימו כל הז' מצות ויבואר לקמן בעזה"י.
והנה הר"מ כתב כאן אבל לאבדו ביד או לדחפו לבור אסור באין עושין עמנו מלחמה וע' כ"מ שהוא מש"ס דע"ז דכ"ו עכו"ם כו' לא מעלין ולא מורידין ומבואר להדיא דהר"מ סובר דיש איסור להורידם בידים ובפ"ד מהלכות רוצח הי"ח כתב אבל העכו"ם שאין בינינו וביניהם מלחמה אין מסבבין עליהם המיתה ואסור להצילם ולא כתב ברישא לשון איסור. לכאורה נראה דאין איסור רק דאין מצוה להורגו. אך באמת כיון דכתב כאן להדיא דאסור ע"כ שם גם כן הפירוש דאין מסבבין היינו דאסור דכאן כתב בהדיא כן. ועיין בב"י יו"ד סי' קנ"ח מביא בשם תוס' ע"ז דאין מורידין היינו שאין מצוה אבל אין כאן איסור ומביא ראיה גם כן מדעת הר"מ פ"ד מהלכות רוצח דלא כתב לשון אסור. ותמהני היאך נעלם מעינו הבדולח דעת הר"מ כאן דמפורש יוצא מפיו דאיסור יש ועט"ז בסי' הנ"ל דחה גם כן ד' הב"י ואי"ה יבואר אח"ז ולא זכר ג"כ מד' הר"מ כאן דסובר דאסור ע"ש. ובש"ך ובנה"כ כתב שם דאם אין מקיימין מצות ב"נ אין איסור ודבריו תמוהים דכאן מעע"ז מיירי עיין ר"מ ומכל מקום איסור יש וצ"ע שנעלם מגדולים אלו ד' הר"מ הנ"ל. והנה בגוף הדין דעת הר"מ כמ"ש דאסור להורידן בידים וב"י מביא בשם תוס' ע"ז דהתורה רבינהו להיתירא אף על פי שעוברים על ז' מצות שנאמר והי' לך למס ועבדוך עכ"ל הנה מלשונם נראה דהיתר יש שלא להרגם אבל אין איסור להרגם ובאמת דעת הר"מ בה' מלכים דכל האומות צריכים לקבל עליהם ז' מצות גם כן חוץ מס ושעבוד ובאם לאו הורגין אותם אך נראה דדעת תוס' כאן כהרמב"ן מובא בלחם משנה לקמן דרק מס ושעבוד צריכים לקבל ולא ז' מצות ע"ש והט"ז מביא בשם תוספות ע"ז דף י' ע"ב ד"ה חד כו' מבואר דאסור להורידם פי' גם דהתו"ס דכ"ו עד"ז וגם מהסוגיא דסנהדרין פא"מ מבואר כן דאיסור יש ודעת הרהמ"ח נראה מלשונו כאן שכתב אין מצוה נראה דאין איסור כאותם השיטות שסוברים כן לא כדעת הר"מ. והנה הר"מ ה' עכו"ם והלכות רוצח כ' דעכו"מ לא מורידין אבל המינים מישראל כו' משמע דבעכו"מ אין חילוק דל"ש בהו מינים ובתוס' ע"ז יו"ד מביאין גמרא ערוכה חולין אע"ג דלענין קרבן אין מין באומות מכל מקום לענין מורידין דין המינים באומות גם כן דמורידין ע' חולין י"ג וצריך עיון גדול על הר"מ שהשמיט זה. ומין שהוא אדוק בע"ז ע"ש בע"ז ובחולין. ובתוספות יבמות כ"ג בתי' א' דעתם דלאו זה של כריתות ברית הוא בכל האומות רק הלאו הוא דאסור לכרות ברית לשם ע"ז ע"כ כרת שהע"ה ברית עם חירם מלך צור ובתי' ב' כתבו דנרא' דלאו זה רק בז' עממין כשיטות הנ"ל דדוקא בזיי"ן עממין הלאו הזה. והנה לדעת הרהמ"ח דתמיד בזיי"ן עממין מצוה להרגם וכן להסוברים כוותיה דהלאו הזה דוקא בזיי"ן עממין אינו נוהג האידנא כי כבר סנחריב מלך אשור בלבל כל האומות וגם הם נתבלבלו וכל דפריש מרובא פריש כדקי"ל גבי גרי עמון ומואב עמשנ"ח שכת' כן ויבואר אי"ה בפ' שופטים. והנה על לאו זה כל אישי ישראל מצווים ואין לוקין שאב"מ וכ"ה בס' הנ"ל על כל פנים לאו זה משום לתא דע"ז ואפשר הוי מן החמורות לענין תשובה. ולכאורה אפשר דאשה דלאו בת מלחמה היא אינה בלאו הזה שלא להחיותו. אך באמת במלחמות מצוה מבואר להדיא דחתן יוצא מחדרו וכלה מחופתה אם כן נשים גם כן מצווים ולכאורה אפשר לשיטות אלו דנוהג בכל העע"ז אם כן במלחמות הרשות אינו נוהג בנשים ואפשר עבדים מצווים אף על גב דשוין לנשים מכל מקום הוי כמו זקן דאשה לית לה זקן אבל עבד חייב בלאו דזקן עיין ר"מ פי"ב ה"נ עבדים בני כיבוש נינהו ודעתי אי"ה לחבר חיבור מיוחד להר"מ ה' מלכים שמה יבוארו הדברים אי"ה.
וכבר כתבתי דצריך לקבל עליו זיי"ן מצות וזה נקרא גר תושב וער"מ סו"פ לענין ישיבה בארצנו כתב הר"מ דג"ת רשאי ואין מקבלין ג"ת אלא בזמן שהיובל נוהג כו' והראב"ד בהשגות כתב איני משוה לו בישיבת הארץ היינו הראב"ד סובר בדעת הר"מ דל"מ אם מקבל זיי"ן מצות בזמן שאין היובל כיון דאין מקבלין ג"ת אם כן אם מקיים ז' מצות דינו כעכו"ם והראב"ד סובר דלענין ישיבת הארץ כיון דל"ש הטעם שאמרה התורה פן יחטיאו אותך כו' ועיין כסף משנה דהר"מ גם כן סובר כן דאם מקבל בעצמו ש"ד ע"ש. ונראה דכאן נמי אף בזמן שאין היובל נוהג מכל מקום אם קבלו זיי"ן מצות מותר לכרות להם ברית ולא להרגם כי עיקר הלאו הזה ג"כ משום לתא דע"ז כמ"ש הרהמ"ח אם כן אם מקבל עליו ז' מצות אפילו בזה"ז מצוה להחיותו ג"כ כמ"ש הר"מ שם בג"ת אך אין הב"ד מקבלין כמ"ש הכסף משנה. ומכל מקום ד"ז לא ראיתי בש"ע ה' ע"ז ובחה"מ שמביא המחבר ד"ז במקיים ז' מצות מצוה להחיותו וגם ליתן להם מתנה ובב"י ח"מ סי' רמ"ט מביא דכל עכו"ם במשמע אבל לא ג"ת וכן מביא שם בש"ע וסמך במקומות אלו ע"ז שכתב בחה"מ נראה דנמשך אחר דבריו בכ"מ כאן דגם האידנא שייך ג"ת להחיותו ולכל הדברים הנוהגים בג"ת דאל"ה לא היה מביאו דאין דרכו להביא דינים שא"נ בזה"ז. וער"מ פ"ח מה' מלכים דאינו נקרא ג"ת רק אם מקיים ז' מצות מפני שהקב"ה ציוה בהן בתורה והודיענו ע"י מרע"ה שב"נ מקודם נצטוה בהם אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה ג"ת ואינו מחסידי או"ה ועיין כסף משנה דרבינו כ"כ מסברתו. ומכל מקום נתישבתי דדוקא לענין ישיבת הארץ יש ג"ת אף האידנא אבל להחיותו אף שקיבל בעצמו ל"מ. והוא מפורש בע"ז ס"ה ר"י שדר ליה קורבנ' לאבידרנא ביום אידו אמר ידענא דלא פלח לע"ז א"ל ר"י והתניא איזה ג"ת שקיבל עליו בפני ג' חבירים ותירץ לענין להחיותו תני' מבואר להדיא לענין להחיותו צריך לקבל בפני ג' ואם לא קיבל אינו בדין להחיותו וכיון שהב"ד אין מקבלין האידנא בזמן שאין יובל נוהג רק מקיים מצות עשה אין לו דין ג"ת לשום דבר הן להחיותו או לענין מתנה עיין בח"מ שהביא ד"ז לענין מתנה דכתיב תתננה או מכור והטעם דאסור ליתן להם מת"ח. וג"ת אינו נוהג האידנא לשום דבר רק לענין ישיבת הארץ סברת הראב"ד דא"נ ג"ת אבל לענין הדינים שמבואר גבי ג"ת ודאי ל"מ מה שקיבל בעצמו ומקיימם ובעזה"י יבואר במקום אחר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |