מנחת חינוך/צב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png צב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שלא נבשל כו'. עיין הדינים חולין פכ"ה ור"מ פ"ט מהמ"א ובטוש"ע יו"ד סי' פ"ז והמבואר בש"ע אין דרכי להאריך. אך אעורר קצת המבשל בשר טהורה בחלב טהורה משניהם כזית עובר בלאו דלא תבשל ולוקה אבל בשר בהמה טמאה בחלב טהורה או בשר טהורה בחלב טמאה או בשר חיה ועוף בחלב או בשר בהמה בחלב חיה (אע"פ שאין ד"ז מפורש בר"מ בחלב חי' מכל מקום בתחלה מבואר בדבריו דאין איסור אלא בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אם כן בחלב חיה אין איסור וכ"ה בפכ"ה) א"ע בלאו הזה ומותר בבישול אבל בשר מתה היינו נבלה בחלב לוקין משום בישול וכן חֵלב בחָלב לוקה על הבישול. ולענין אכילה יבואר אי"ה בפ' תשא. המבשל שליל בחלב לוקה על הבישול אבל שליא ועצמות וגידין וקרנים (דקי"ל אין בגידין בנ"ט) פטור על הבישול וער"מ ולחם משנה באריכות ומה שסותר בבשר חיה לדבריו בה' ממרים ע"ש ואין להאריך. והנה השיעור כמה יבשל ויהיה חייב בחולין ק"ח פליגי רב ולוי רב סובר דא"ח אלא אם יש מכ"א כזית זית חלב וזית בשר עובר על הבישול אבל בפחות מכזית מזה ומזה א"ע ולוי סובר דאף ח"ז מזה וח"ז מזה כיון דיש בין הכל כזית עובר על הבישול והר"מ כ' כאן ומי שבישל משניהם כזית כא' לוקה דפסק כלוי וכ"כ הה"מ. והנה לשון הש"ס ח"ז בשר וח"ז חלב ר"א אינו לוקה על בישולו ולוי סובר לוקין על בישולו. והנה ח"ז וח"ז דנקיט רבותא אליבא דרב אף דאיכא כזית א"ח דצריך להיות שיעור תורה מכ"א בפ"ע אבל ללוי ל"ד ח"ז מזה וח"ז מזה מצטרף לשיעור אלא אפילו למשל חלק ששית מכזית בשר וחמשה חלקי זית חלב כיון דנ"ט ומבואר בסוגי' שם דטע"כ בב"ח מן התורה ודרך בישול אסרה תורה ע"ש ויש בין הכל כזית ודאי חייב כיון דאיכא שיעור בין הכל. וכן הר"מ כתב סתם ומי שבישל כזית משניהם לוקה מבואר דל"ד חצי מזה ומזה רק כ"ה שיש בנ"ט בפחות מס' ודאי עובר על בישולו רק צריך שיהי' ב"ה כזית וז"פ. והא דצריך כזית אף דלא כתיב לשון אכילה כבר כתבתי כ"פ דשיעורין הל"מ בכזית אם לא נתפרש שיעור אחר. והנה ח"ש ודאי אסור מן התורה אף דל"ש חזי לאצטרופי בכא"פ דד"ז בכא"פ הוא דוקא באכילה כידוע מכל מקום חזי לצירוף אם הי' כזית אך לדעת הח"צ אפשר דמותר ח"ש ואין כאן מקומו. וכבר כתבנו דבעינן נ"ט ובאינו נ"ט לאו בישול הוא עש"ס אם כן אם בישל כזית בשר דר"מ בע' זיתים חלב דהחלב מותר דאינו נ"ט ביותר מס' אם כן לא עבר על הבישול כלל. אך ז"א דמבואר בש"ס דהבשר אסור ובשעת בישול הבשר בולע מהחלב והחלב נפרד מחלב היורה כמ"ש בחה"ר אם כן בודאי חייב על הכזית בשר שנתבשל בחלב וז"פ. וראיתי בכו"פ כדברינו. אך לפמ"ש נ"מ כגון אם בישל דר"מ רובע זית בשר דאינו בולע יותר מכמותו וב"ה הוא ח"ז ובחלב יש כדי לבטל ודאי א"ע אף שכתבתי דסגי בכ"ש דהכל מצטרף לכזית היינו אם יש בנ"ט בפחות מסמ"ך אם כן החלב מצטרף גם כן לכזית אבל אם בישל בהרבה דיש כדי לבטל אם כן על כל החלב א"ח כלל דאינו נ"ט רק במה שיבלע בבשר ואם אין בבשר ובחלב הנבלע בו שיעור כזית ודאי הוי ח"ש וא"ע וז"פ.

והנה דוקא בישל באור או בתולדות האור אבל מלוח וכבוש אין איסור בישול. והמעשן פוסק הר"מ שהוא ס' תורה דאבעיא בירושלמי ולחומרא ואין לוקין. וכן המבשל בחמי טברי' ועפר"ח. ולענין צלי וטיגון אי אסור בבישול עיין באחרונים וכן אם יש בישול אחר בישול ע"ש. ובש"ס מבואר באיזה בישול אמרו כל שאחרי' אוכלין אותה ועברש"י ובאחרונים דכמאב"ד הוי בישול כמו בשבת ועיין בכו"פ דכתב דבב"ח הבלוע בכלי אין איסור בישול. ודם בחלב וחלב זכר עיין ר"מ וש"ע. וחלב שחוטה אין איסור בישול מה"ת. ולפי זה חלב בן פקוע אף שנתגדלה כבהמה דעלמ' מכל מקום כיון דהוי כשחוט ה"ל החלב ח"ש וא"ח משום בב"ח וע' שעה"מ ה' א"מ פ"ג ובנוב"י ת' חיו"ד סי' ל"ו כ' דחלב ב"פ אסור מן התורה כיון דחזי להיות אם. ועירוי בב"ח תלוי בשיטות אי מבשל על כל פנים כ"ק ובכו"פ בשם הגאון מוהר"י ל"ס דבכ"ר שיס"ב אף דאינו מתבשל כמאב"ד על כל פנים הלחלוחית מתבשל כסברת הרא"ש בשבת ע"ש. ולהאריך בדבריהם צריך חיבור מיוחד. ובשר או חלב שנטל"פ זב"ז אין איסור בבישול כי דרך בישול אסרה תורה בנטל"ש עכו"פ ויבואר קצת בפרשת תשא. והלאו הזה נוהג בכולם חוץ מחרש שוטה וקטן אבל אסו' להכשילם בידים. ולענין תשובה הכלל ככל הלאוין שי"ב מלקות לענין כל הדינים וער"מ פ"ז מה' שבת ה"ד מבואר דא' נתן את האור וא' נתן את העצים וא' נתן את הקדרה וא' נתן המים וא' נתן הבשר וא' הגיס כולם חייבים משום בישול שכל העושה דברי צרכי הבישול ה"ז מבשל אם כן כאן אפשר הדין ג"כ כן דאחד נתן האור כו' דצרכי הבישול הרי זה מבשל וכולם חייבים וערש"י ביצה ל"ד פי' דנותן האור ונותן העצים חייבין משום מבעיר ונותן המים והתבלין והמגיס משום מבשל. והנה נותן המים כיון דעל המים בעצמו חייב משום מבשל ויתבשל מעצמו חייב כמו כל נותן הקדרה אף על פי שאינו מתבשל תיכף חייב ה"נ בנותן המים ואינו מחוסר כלל אבל כאן על מבעיר א"ח כאן ורק מבשל אם כן אפילו בנותן החלב ודאי לא שייך מבשל כיון דמחוסר בשר והנותן הבשר בחלב ודאי באמת חייב כיון דגורם בישול האיסור כמו שלוקח קדרה בב"ח צונן ונותן על האש חייב אף שמתבשל אח"כ. אך לשיטת הר"מ דחיוב כל הנהו משום מבשל דהוא דבר מצרכי הבישול אם כן אפשר כאן בב"ח חייבים ג"כ בד"ז כולם או אפשר יש לחלק בין שבת לבב"ח וצ"ע. ויש עוד דינים לענין בישול בשבת וצ"ע. ואם שני אנשים העמידו בב"ח אצל האש כתבתי כ"פ דשנים שעשו אפשר דדמי לשבת דיש חילוק בין שניהם יכולים או שניהם א"י וא' יכול. ועיין כרתי ופלתי סי' ע"ג מביא ירוש' דאבעי' שם כבד שבישל בחלב כו' ועחו"ד סי' הנ"ל שפירש דאבעי' הוא כיון דכבד כולו דם והתורה שרי' ע' בש"ס אם כן אפשר דה"ל כמבשל דם בחלב דפטור או אפשר דהוי כבשר ע"ש:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון