מנחת חינוך/עז

מנחת חינוך ‏ עז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שלא ילך כו' משרשי המצוה כו'. עיין ר"מ פ"י מה' סנהדרין ולדעתי ד"ז תמוה מאוד לומר דבד"מ יכולים הדיינים לסמוך על אחד אף שהוא אינו מבין מצד הסברא ודאי הוי הטיית דין והוא רשע וגס רוח דאם יאמר האמת יוסיפו דיינים כמבואר בר"מ וש"ע ומ"ש הרהמ"ח דלשלשה מוסרין דא"א דליכא חד דגמיר באמת זה דוקא בד"מ להסוברים דחד כשר מן התורה עיין ר"מ אבל בגזילות וחבלות ודיני קנסות לכ"ע בעינן ג' מומחים כמבואר בר"מ א"צ לבאר אם כן היאך יעלה על הדעת דכולם יסמכו על א' והם אינם מבינים כלל ד"ז לא יוכל השכל כלל לצייר והר"מ פי"א חשיב החילוקי' בין ד"נ ובין ד"מ והוא ממשנתינו בסנהדרין וחשיב שם הרבה חילוקים ולא חשיב נמי ד"ז דבד"נ אסור לסמוך על אחד ובד"מ מותר לסמוך על אחד עכצ"ל דודאי זה אסור בד"מ ג"כ והוי בכלל מטה דין. אך בד"נ כתבה התורה לאו זה ג"כ שעובר עוד נוסף על לאו הזה ובד"מ א"ע על לאו הזה כי מחמת חומר ד"נ הרבה התורה באזהרות. אבל באמת לענין הדין אסור בד"מ ג"כ והוי מטה דין ושוטה רשע וג"ר ובסנהדרין ג' ע"ב ר"י מוקי קרא דלנטות בד"נ. ובתוס' סנהדרין ל"ו ע"א ד"ה ד"נ כ' ג"כ דהאי פסוק מיירי בד"נ ע"ש אם כן כונת המכילתא והר"מ דבד"נ עוברים על לאו מפסוק זה ולא בד"מ אבל בודאי איסור גדול בד"מ ג"כ אך הסיום של המכילתא יכול אף בד"מ כן ת"ל אחרי רבים כו' אינו מובן לפמ"ש ואין המכילתא ת"י. אך מצד הסברא נראה כמ"ש וצ"ע. ובסמ"ג ה' דיינים מביא הלאו הזה לענין ד"נ מתחילין מן הצד ודברי המכילתא לא הביא כלל וצע"ק. ונ"ל כיון דב"נ נהרג בדיין א' אם כן אף אם ישבו הרבה מכל מקום מותרים לסמוך על א' וגם האי קרא בישראל כתיב ולא בב"נ ומכל מקום צ"ע ויבואר במקומו אי"ה:

ב

נכלל שהמלמד זכות כו'. כ"ה במשנה פאד"מ ורש"י פי' הטעם דזה סבר' הוא ונפ"ל מוהצילו העדה ור"מ פ"י כתב מלאו הזה ונמשך אחריו הרהמ"ח ובלחם משנה כתב דא"י מ"ל להר"מ זה ונתבאר שם. ובהרהמ"ח כאן בשורש המצוה דד"ז אינו רק בשעת מו"מ אבל בשעת גמ"ד אף המלמד וכו' חוזר ומלמד חוב' והוא מש"ס סנהדרין ל"ד ודין דלעיל וכן ד"ז נוהג גם כן בגלות ובמלקות חוץ מד"מ כמבואר פרק א' שם ובודאי אינו נוהג בב"נ כי בישראל כתיב ופשוט:

ג

אין פותחין כו'. נראה מדבריו דכ"א מצוה בתחלת מו"מ של דין להתחיל בזכות ולא נתבאר אם אינו רואה לו זכות מה יעשה. ובסנהדרין ל"ב ע"ב מבואר אהא דפותחין בזכות היכי אמרי ליה ואיכא כמה תנאי ואביי ורבא סברי דא"ל אי קטלת לא תדחל וכ"כ הר"מ פ"י ה"ז ואי כדברי הרהמ"ח ל"ק היכי אמרי דכ"א מחויב להתחיל בזכות אלא מבואר דגזירת הכתוב דא"ל אי לא קטלת כו' אבל אח"ז בשעת מו"מ כ"א יכול לומר הנראה בעיניו אף לחוב ועוד אם כ"א י"ל זכות בתחלת דבריו אם כן לא יוכל ללמוד חוב כמבואר לעיל דהמלמד זכות וכו' והיאך משכחת לה בשעת מו"מ שיהיו מחייבים אם לא שעברו על הלאו אך באמת גזירת הכתוב שיאמרו לו כמבואר בש"ס ור"מ אבל בשעת מו"מ כ"א רשאי לומר מה שנראה בדעתו כנ"פ. ודברי הרהמ"ח מגומגמים קצת. ומ"ש הרהמ"ח לקמן מדיני המצוה שאמרו ז"ל שאם פתחו כולם לחובה פטור ול' הר"מ פ"ט מסנהדרין שפתחו כולם בד"נ תחלה ואמרו כולם חייב ה"ז פטור עד שיהי' מקצת מזכים שיהפכו בזכותם. והנה ד"ז אינו ענין לדין שכתב דמצוה להתחיל בד"נ לזכות דהיינו אי לא קטלת ונאמר דאי לא אמרו כן פטור ז"א דאין טעם לזה רק הוא דין בפ"ע ומבואר בספ"ק דסנהדרין דף י"ז דאר"כ סנהדרין שראו כולם לחובה פוטרים אותו מ"ט כיון דגמירי הלנת דין למעבד ליה זכותא והני תו לא חזו לי' זכותא ע"כ. והנה הוא מטעם המבואר בש"ס. והנה לשון הר"מ והרהמ"ח צ"ע מ"ש הר"מ סנהדרין שפתחו תחלה ואמרו חייב נראה דוקא בפתחו תחלה ובש"ס אינו מבואר זה רק סנהדרין שראו כולם משמע אף דפתחו כולם ואח"כ הסכימו כולם לחיוב מכל מקום פטור כיון דגמירי כו' דנראה כונת הר"מ דודאי אינו תלוי בפתיחה רק לפי הטעם המבואר בש"ס ד"ז נוהג ביום ראשון דאם ביום ראשון חייבו כולם ממילא פטור דלא נפקע ליה מה שמלינין דינו כיון דלא חזו לי' זכותא אבל אם ביום ראשון הי' מקצת מזכין מלינין דינו ולמחר אפילו היו כולם מחייבין בודאי הורגין אותו ועיקר כוונת פתיחה היינו ביום ראשון כיון דאינו גמ"ד אם כן בכה"ג פטור וממילא פשוט כיון דאמרו ביום א' כולם לחיוב בודאי פתחו ג"כ לחיוב דאי זיכו אסור להם לחזור ולחייב אם כן ביום א' פטור כיון דגמירי הל"ד אך לא תלוי בפתיחת דין דודאי אפילו אם פתחו כולם לחוב ואח"ז חזרו קצת וזיכו בודאי נהרג כיון דאיכא מזכין ויוכל להתקיים הכלל אינו תלוי בפתיחה רק תלוי ביום ראשון אם היו כולם לחוב פטור ואם היו בתחלה כולם לחוב ואחר זה חזרו קצת לזכות בודאי נהרג כמו שאמרו בש"ס והר"מ והרב המחבר סתמו ואין ביאור לדבריהם אם לא כמ"ש:

ד

ונכלל בלאו זה דמתחילין בדיני נפשות מן הצד. כ"ה בסנהדרין שם ור"מ פ"י כתב על ד"ז מפי השמועה למדו נראה דא"ע בלאו ובלחם משנה כתב דהר"מ בסמ"ק שלו כתב זה דהוא בכלל לאו זה וכתב דלא ידע מהיכן יצא להר"מ זה והרהמ"ח נמשך אחר הר"מ בסמ"ק. ולכאורה יצא להם מש"ס דילן דילפינן מהאי קרא אך דחזינן דאמורא אחר מפיק לה מויחזרו וכו' מדברי קבלה ע"כ אין סברא דרב דסובר מקרא דתורה שיהיה לאו והוא רק אסמכתא ואין להאריך אך בודאי מצא רבינו ד"ז. וד"ז לכתחלה דלמא יסמוך ע"ד אבל אם הגדול אומר דעתו והקטן יש לו דעת ואינו נראה לו דברי הגדול בודאי מחויב לומר דעתו ולחלוק עליו ובל"ז הוי מטה דין אך הסמ"ג כתב דאסור לחלוק על הרב בסנהדרין מהאי קרא. וכבר תמה עליו בספר פר"ד בדרך מצותיך ע"ש רק כולם סברי דהטעם דלמא יסמוך עליו עיין ר"מ ורש"י ובדברי הרהמ"ח וד"ז ג"כ הן בד"נ והן בגלות ומלקות דהוי כד"נ עיין ר"מ פי"א. ובב"נ אין נוהג כי נידון עפ"י א' וגם בישראל כתיב וז"פ:

ה

ומ"ש הרהמ"ח דאם פתח א' ואמר יש לי ללמד חובה ונשתתק יש כאן ט"ס דז"פ יותר מביעתא בכותחא. עיין סנהדרין מ"ג אף לזכות מנפח ר"ש בידיו וע"כ לא מבעיא ליה אלא בזכות אבל בחוב פשוט דאינו כלום. וגם נרא' דאפילו אמר מאיזה טעם מכל מקום כיון דליתי' בגמ"ד לא מצרפינן לי' אך כאן צ"ל דאמר יש לי ללמד זכות ונשתתק ולא אמר מאיזה טעם דאם אמר מאיזה טעם רואין אותו כאילו מזכה אותו עי' כאן ובש"ס ור"מ פ"י אך אם לא אמר הוא אבעיא בש"ס שם דף מ"ג ור"ש מנפח ליה בידיו דסובר אין בדבריו כלום אך דחי שם ואמרינן אמר מבעיא ואף על גב דלא אפשיטא האיבעיא מכל מקום פוסק הר"מ כר"ש דמנפח לי' דאין בדבריו כלום כיון דלא אמר מאיזה טעם ונשתתק או מת ועיין בלחם משנה הטעם דדחי' בעלמא הוא אבל באמת מוכח מדר"י שם זיכה אין לא זיכה לא ועיין בכ"מ נראה שם דלא היה בגירסת הר"מ הדחיה שם. הכלל הר"מ פוסק דבזיכה אך לא אמר מאיזה טעם אין בדבריו כלום אבל בחוב פשוט דאפילו אמר מאיזה טעם ל"מ אם ליתא בגמ"ד וכצ"ל כאן דאם פתח יש ללמד זכות וכו' אין בדבריו כלום כנ"פ. ואם נדחוק דהרב המחבר לא סבירא ליה כהר"מ וסובר גבי זכות הוי אבעיא דלא אפשיטא ומצרף על כל פנים ד"ז לחוב אינו וז"פ מאוד אפילו אמר מאיזה טעם עי' בגמרא עכנ"ל דדרכו של הרהמ"ח למשוך אחר הר"מ ג"כ וצ"ל כמ"ש והוא ט"ס וצ"ל זכות כו'. עוד מבואר דאחד מן התלמידים שאמר יש ללמד חוב משתקין אותו מבואר בש"ס ור"מ פ"י ומ"ש דאם אמר לזכות מעלין אותו ואם יש ממש בדבריו אינו יורד משם כל אותו היום כו' המסקנא בגמרא אינו כן וכ"ה בר"מ שם דאם יש ממש בדבריו אינו יורד משם לעולם ואם אין ממש בדבריו אינו יורד משם כל היום וכבר עמד בזה בהגהת מ"ל בסוף הספר:

ו

והנידון בעצמו כו'. ע' בלחם משנה הקשה ע"ז היאך עולה למנין הא כתב הר"מ ספי"א דבשעת גמ"ד אין מונין לו שנים שאין גמ"ד בקרובים ע"ש לענין אב ובנו ה"נ אדם קרוב אצל עצמו והיאך עולה למנין והרהמ"ח לא סיים זה דעולה מן המנין וצריך אריכות לפלפל בענינים אלו:

ז

ונוהנת מצוה כו'. לאו בכל הזכרים כי הרבה פסולין לדון ד"נ כמבואר בר"מ פ"ג ופי"ב מהלכות סנהדרין רק באותם שכשרים ונשים מביא הרהמ"ח דיעות ומ"ש שדבורה קבלו עליהם היינו שמיישב הקרא דשופטת שהי' ע"י קבלה בד"מ אבל בד"נ ל"מ קבלה ע' בנדה פ' בא סימן בתוס' ובב"ק:

ח

ונוהגת בא"י כו'. כבר הודעתיך כ"פ דהכונה דבזמן שהיו דנין ד"נ בא"י שהיו הסנהדרין בלשכת הגזית אז היו דנין בח"ל גם כן ואין חילוק בין א"י לח"ל עיין ר"מ פי"ד וכוונת הרהמ"ח צ"ל ג"כ דקאי על הזמן. אך באמת מצוה זו לפמש"ל בשם הר"מ דדינים אלו במלקות ג"כ אם כן מצוה זו נוהג תמיד בזמן שיש סמוכים אף שלא בזמן הבית כמו דיני קנסות ואף האידנ' לקצת שיטו' בד' הר"מ פ"ד. ולכאורה ק' להפוסקים דאשה כשרה לדון הא מבואר בסנהדרין פד"מ דאשה פסולה לדון לב"נ דכתיב איש ולא אשה וכ"פ הר"מ פ"י מהלכות מלכים אם כן מתי יצאו ישראל מזה ולמה נגרעו ישראל מב"נ ואם אין לנו קרא בישראל אדרבא ה"ל נאמרה ולא נשנית דלישראל נאמרה על כל פנים היאך ס"ד דלב"נ יהיו פסולים ולישראל כשרים ועיין מש"ל פ' יתרו גבי עדות מכ"ו וכן קשה בדין וצ"ע:

ט

והעובר ע"ז כו'. לכאורה אפ"ל דלאו הזה דלא יתחיל הגדול מבואר לעיל דהכל הוא מצד החמלה דשמא יסמכו ע"ד אם כן דוקא בפתח לחובה אבל פתח לזכות דהוא חסד אם יסמכו ע"ד אם כן אפשר א"ע בלאו. אך נראה דלא חילקה התורה ועיין בספר בל"ע דרוש ז' ואין למדין מדברי אגדה. והנה במה שמבואר לעיל מצוה ע"ו דהכרעה לחוב עפ"י הרוב הוא ע"י שנים דוקא. ולכאורה המ"ל הא ד"נ דנין בכ"ג ואם י"א אמרו זכאי וי"ב מחייבין אין הולכין אחר אחד ואי עשרה מזכין וי"ג מחייבין איכא ג' ולא משכחת לה הטיה לחוב ע"פ ב' והיא קושית ש"ס סנהדרין י"ז ומוקי לה בהוסיפו דיינים כגון שאחד אומר א"י ובמוסיפין עושין בית דין שקול לכתחלה דמוסיפין ב' ב' אם כן ה"ל מספר זוגי וכ"ה בר"מ פ"ט שם וע"ש בלחם משנה דלכאורה בב"ד שקול ל"מ הטי' לטובה עפ"י א' ומ"ש בשם המהר"ם פדוואה. ודע דאם אחד יותר מהמחייבים דאין הורגים אותו מכל מקום אין פוטרים אותו ויוסיפו דיינים ב"ב עד ע"א ובע"א דנין אלו נגד אלו ואם ל"ה מזכין ול"ו מחייבין דנין עד שירא' א' מן (ד') המחייבים ד' המזכין ובטובה מטין ע"פ א' או להיפך שיראה מזכה א' ד' המחייבין ויהיה ל"ז מחייבין דבגמ"ד המלמד זכות יכול לחזור וללמד חובה עיין במצוה ע"ז ובש"ס ור"מ. ומה שכתבתי הרהמ"ח ואם המזכין והמחייבין שוים שמוסיפין כו' לא משכחת לה שוין רק באיכא א' לחוב יותר אז מוסיפין וכן בא' אומר א"י מוסיפין שנים עיין ר"מ פ"ט וע"ש דזה שאומר א"י אין יכול לחזור וללמד חוב דה"ל כמלמד זכות שא"י לחזור אך אם רוצה חוזר ומלמד זכות ע"ש בכ"מ ולחם משנה באריכות וע' תי"ט פ"א מ"ו ד"ה מוסיפין. ומבואר לעיל דסנהדרין שראו כולם לחוב פוטרין אותו. ואני מסופק אם ראו כולם לחוב ובאותו היום ראו קצת בשכלם זכות אי מותרי' לומ' הזכות דמלמד חובה יוכל לחזור לזכות אם כן אם המיעוט רואים זכות מלינים הדין והורגין אותו ונ"ד כיון דתיכף ראו חובה ונפטר אם כן ע"י זכות זה שרוצה ללמד חובה הוא לנידון וה"ל כמלמד זכות שא"ח ומלמד חובה וכאן הזכות חובה הוא לנידון א"ד כיון דזכות הוא חוזר ומלמד וצ"ע. ועמ"ל פ"ט מביא ק' באר שבע בהא דאמרינן פ"ק דהוריות מאה שישבו להורות המ"ל מאה הא אין מוסיפין על סנהדרי גדולה ובתומים י"ח תירץ דמשכחת לה בתלמידים המלמדין זכות ועיין תוס' יום טוב פ"ה דסנהדרין מ"ד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---