מנחת חינוך/עח

מנחת חינוך ‏ עח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לנטות כו' ובחירת רוב זה כו'. הנה זה מבואר בש"ס כ"פ דאזלינן בתר רובא מפסוק זה וער"מ פ"ח דסנהדרין ופ"א מהלכות ממרים ומהנראה שד"ז חידש הרהמ"ח מסברתו ובאמת הוא גמרא ערוכה יבמות י"ד ב"ש עשו כדבריהם אף דב"ה רובא דכי אזלינן ב"ר היכי דכי הדדי נינהו הכא ב"ש מחדדי טפי ע"ש דאין חולק ואף לאחר ב"ק היינו דהב"ק היה מכריע דרוב' שלהם מכריע חידוד של ב"ש ע"ש בתוס' ובב"מ אבל בכ"ד ודאי צריכים הכתות להיות כי הדדי או קרוב דא"א לצמצם אבל אם ידעינן שהמיעוט גדולים הרבה יותר בחכמה מהרוב ודאי ל"א ב"ר ואין חולק שם בגמרא ע"ז וד' הרהמ"ח ברורים וצ"ע שלא הביא הש"ס הנ"ל. והנה ז"פ אי נחלקו באופן דאזלינן בתר רובא בודאי המועטין בעצמן אף שדעתן להיפך מכל מקום צריכים לבטל דעתם ולעשות בעצמם כמו הרוב כמ"ש בש"ס שם מ"ד לא עשו ב"ש כדבריהם דב"ה רובא וצריכים החולקים בעצמם לילך אחה"ר אך למ"ד עשו דל"ה רובא ועיין ר"מ ה' ממרים ובמקום שב' הכתות שוים ואין רוב בא' או שהיו חכמים יותר דאי אפשר להכריע כהא דב"ש וב"ה מבואר פ"ק דע"ז ור"מ פ"א דאם שני חכמים והם שוים בשל תורה הלך אחר המחמיר ובד"ס אחר המיקל. ונ"פ דזה דוקא אחרים שסומכים על הוראות החכמי' אבל החכמים החולקים הם יעשו כסברתם כמבואר דב"ש עשו כדבריהם דלא חשבו לב"ה רוב ואצל מי שאומר ברי ל"ש ס' ע' כתובות בנשאת לא' מעדיה וברשב"א שם דאף לענין חזקה מועיל ברי וכאן פשוט דכ"א יעשה כסברתו אפילו להקל והעולם הולכים לחומרא וז"פ. ועיין בג"פ סוף הס' בקונטרס הכללים דהא דאזלינן בתר רובא מן התורה דוקא כששני הכתות נשאו ונתנו יחד בד"ז פא"פ אז אמרי' אחרי רבים להטות אבל אם לא נו"נ יחד רק כל אחד כותב דעתו בפ"ע כספרי הפוסקים אף דרוב מסכימים לדעת אחד בכה"ג ל"א ב"ר דאפשר אם היו נו"נ פא"פ היו הרוב מודים לד' המיעוט ועיין שם מה שהאריך בדיני קים לי בד"מ ובאו"ת קונטרס תקפו כהן סימן קכ"ג וביו"ד סימן רמ"ב:

ב

שבד"נ צריך שיהיה הרוב יותר ניכר וכו'. כלל ד"ז דרוב נוהג בכ"ע שבתורה הן בד"נ והן בד"מ ובאו"ה ואף שא"ה בממון אחה"ר מכל מקום רוב זה דדיינים הולכים אחריו ע' תוס' ב"ק כ"ז ע"ב ובאורים מה שפי' דבריהם ובג"פ וכן קי"ל דבפ"נ א"ה אחר הרוב וברוב דיינים אזלינן. ועיין ביומא דמשכחת דאזלינן בפ"נ ג"כ אחר הרוב:

ג

וכמה אנשים צריכים כו'. באמת מחמת טעם זה דצריכים שנים יותר בדיני נפשות היה סגי בפחות מכ"ג אך גזירת הכתוב הוא ושפטו העדה כו' עיין ריש פ"ק דסנהדרין ולעיל כתבתי דלכאורה כיון דמבואר בש"ס דמלקות במקום מית' עומדת וכ"כ ר"מ פי"א דכל הדברים שבדיני נפשות נוהג גם במלקות חוץ מג' דיינים אם כן למה ידונו על פי הרוב לחיוב כיון דליכא אלא אחד יותר ולמה לא ישווה מלקות לדיני נפשות לזה. אך באמת כיון דגזירת הכתוב דמלקות בג' אם כן ב' לגבי א' הוה ליה רובא דמינכר יותר מב' בד"נ בשלמא בד"נ דגזירת הכתוב דצ"ל כ"ג ובא' המכריע אין רוב גמור אינו מכריע לחוב וגם שנים יתירים אין רוב גמור אך גזרת הכתוב דעפ"י ב' מכריעין לחוב אבל במקום דסגי בג' כיון דשנים הוו שני חלקים לגבי הא' הוה ליה רובא דמינכר ועיין סברא כזו בתר"י פג"ש דג' שאכלו ושנים אכלו פת וא' ירק מצטרף דהוי רוב דמינכר וששה אכלו פת וד' אכלו ירק אף דהוי שנים יותר כיון דל"ה ב' חלקים יותר ל"ה רוב גמור וה"נ. ובדיני נפשות גזירת הכתוב דשנים יותר הולכין לחוב ובדיני מלקות דגה"כ דסגי בג' שנים לחוב הוי רוב דמינכר:

ד

דגבי רוב בד"נ צ"ל סמוכים כו'. נראה דהיינו לחוב אין שומעין דברי תלמיד אבל לזכות ודאי אפילו תלמידים יכולים לזכות אם כן מצרפין דעתם לרוב לזכות או להכריע הרוב שאומרים לחוב וא"צ סמוכים וז"פ:

ה

ושפותחין בזכות בדיני נפשות והנה נסתלק הפותח בכך מכת המחייבת כו'. ד"ז אין לו פירוש כלל דפותחין בזכות הכונ' כמש"ל דהיינו דא"ל אם לא קטלת לא תדחל אם כן תמיד כל הב"ד א"ל כן והיאך נסתלק מכת המחייבת דהא אח"ז נו"נ בדין ואי הכונה מי שלמד זכות א"ח לחובה אם כן נסתלק מכת המחייבת הא כבר כתבנו לעיל דבגמ"ד חוזר ומלמד חובה ואינו מסתלק כלל ובפרט שאין לשון הרהמ"ח סובל פי' זה ובודאי טעות המעתיק הוא כאן. ונ"פ דכמו דגבי ישראל בדיני או"ה דא"צ רק אחד ומכל מקום אם מחולקין הו"ל סד"א ואזלינן בתר רובא ה"נ בב"נ אף דנהרג בדיין אחד מכל מקום אם שנים מחולקין אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב אין הורגין אותו מספק וס"נ אצל ב"נ גם כן לקולא ואין הורגין מספק ומכ"ש אי איכא רוב מזכין בודאי אינו נהרג. אך איכא לספוקי אפשר דאפילו רוב מחייבין לא אזלינן בתר רובא דהאי קרא דאחרי רבים בישראל כתיב וכיון דאיכא קצת מזכין ה"ל ספק פ"נ אך באמת אין סברא כלל בלא הטעם דמי איכא מידי כו' אין סברא דיהיה נפש ב"נ חמור מנפש ישראל דלא יהיה נהרג על פי רוב אך באמת בישראל צריך להיות ב"ד סמוכים אם כן רוב שלו חשוב אבל בב"נ דנים בהדיוטות וישראל אינו נהרג עפ"י דיינים כאלו אם כן אפשר ל"א ב"ר אך באמת ד"ז גבי דיינים דאזלי' ב"ר מצד הסברא דרובם נוטים אל האמת ע' באו"ת מ"ש בד' התוס' דב"ק אם כן גבי ב"נ נמי דנין אחה"ר לחיוב. ואפ"ל גם כן דאפילו בא' יותר לחיוב אזלינן בתרי' דבישראל גזירת הכתוב דאין א' מכריע לחוב אבל בב"נ סגי בא' ומכל מקום צ"ע. והנה רוב זה מיקרי רובא דאיתא קמן ט' חניות וכו' ובפירש דאזלינן בתר רובא ה"ל גם כן רובא דא"ק עיין חולין סוגיא דרובא ורוב זה דדיינים עדיף דהורגין נפש ע"פ הרוב ולענין פ"נ ברוב נכרים אף דפריש ל"א ב"ר עיין יומא פ"ה וצ"ל כסברת התומים דבכ"מ הרוב והמיעוט אמת אם כן בפי' יוכל להיות שפי' מהמיעוט ועש"מ ב"מ ז' לענין עשירי ודאי דבפי' כיון די"ל שנפרש ממיעוט כמו מרוב הוי ס' אלא דאזלינן ב"ר ובכו"פ ס"ג כתב הטעם דשמואל דס"ל אין הולכין בפ"נ אחה"ר דה"ל ספק אבל כאן א"א להיות שני הדיעות אמת ובודאי הרוב נוטים יותר אל האמת וע"ש עוד סברא בזה.

הכלל דרוב זה של דיינים ודאי עדיף דהורגין ע"פ רוב הזה וברוב דפירש הולכין להקל לפסק הלכ' דא"ה בפ"נ אחר הרוב אם כן אני מסופק בט' חניות מוכרות בשר כשר וא' אמה"ח ופירש אם ב"נ מותר לאכול דאצלם לא נכתב ד"ז דא"ר להטות רק אפשר לומר מטעם מי איכא מידי כו' ה"נ כיון דמותר לישראל ה"נ מותר לנכרי או אם נאמר דהר"מ אינו סובר סברא זו דמי איכא מידי עיין סוף ה' מלכים ומצאתי בפרי מגדים יו"ד סי' ס"ב נסתפק בזה וכ' דאפשר ברוב ל"ש מי איכא מידי יעו"ש ואין כאן מקומו להאריך. ויש דין ביטול כגון איסור שנתערב ברוב היתר בטל אף דאוכל בודאי האיסור ג"כ ול"ד לסנהדרין וט' חנויות מכל מקום גזירת הכתוב דאיסור נלה"ת מה"ט. ועפמ"ג בשער התערובות האריך ומסופק אי בב"נ שייך דין ביטול ומביא בשם המ"כ דהיתר ברוב איסור אין ההיתר נהל"א ועמש"ל מצוה ג' על כל פנים ג"ז הוי רובא דא"ק. ורובא דליתא קמן הוא כגון קטן וקטנה או רוב כשירות עיין בחולין סוגיא דרוב ובסוף הסוגי' פירש"י דילפינן ג"כ מהאי קרא דמשמע בין רובא דא"ק ובין רובא דל"ק או מהל"מ. ג"כ אפשר לספק אי שייך ד"ז אצל ב"נ אי לא אמרינן מי איכא מידי אם כן אסורים לאכול בני מעיים של בהמת ישראל שנשחטה דלמא הי' נקב בוושט והיתה השחיטה נבלה ואסורים המעיים משום אמ"ה עתב"ש ופר"ח. אך באמת אי ל"א מי א"מ אסורים בלאו הכי המעיים לעכו"ם כמבואר בחולין אך אפשר נהי דפסקינן מא"מ מכל מקום ברוב ל"ש כמ"ש הפמ"ג שם אם כן אסור לאכול הבמ"ע משחיטת ישראל רק בנתנבלה בא' מששה נבלות עתב"ש ופר"ח סי' כ"ז ובאמת אמרינן מזמנין עכו"ם על בני מעיים מבואר דמותר לאכול מחמת מי איכא מידי חזינן דגם ברוב שייך מא"מ היכי דלישראל שרי וכל הנ"ל באתי רק לעורר. ולפמ"ש דל"א בתר רובא בב"נ רק מטעם מי איכא מידי אם כן בט' חניות בשר שחיטה וא' אמ"ה והישראל לקח מן הקבוע דאסור לישראל מחמת כל קבוע אם כן אסור לב"נ ג"כ אך אינו נהרנ ע"ז דמספק אינו נהרג. ונראה דאף להיפך בט' חנויות אמ"ה וא' שחיטה ונמצא דבישראל הולכין אחה"ר ולוקין משום אמ"ה דסוקלין על רו"ח מכל מקום בב"נ דלא נאמר מקרא זה דאחרי רבים אם כן אין ב"נ נהרג ע"ז דגבי' ה"ל ספק נפשות ול"ש לומר כיון דלישראל מלקין יהי' הב"נ ח"מ זה אין סברא ול"ש מא"מ דישראל קדוש טפי וגם מלקות אינו כמיתה לומר כיון דלא חשוב נפש מישראל כ"ש ב"נ (כן) [כי] אינו חייב מיתה אלא מלקות ומכ"ש בלקח מן הקבוע דגם לישראל אין מלקין בודאי ב"נ אינו חייב מיתה וז"פ. ונראה דאם נאמר גבי ט' חניות דאזלינן ב"ר גבי ב"נ ג"כ דסברא הוא דכל דפריש מרובא פריש והוי כאנן סהדי וע' כו"פ סי' ס"א על כל פנים זה ודאי דדין קבוע ל"ש אצל ב"נ דפסוק דילפינן קבוע בישראל נאמר וארב לו כו' וגם בישראל הוי קבוע חידוש כמ"ש הרב המגיד והאחרונים וביו"ד סי' ק"י אם כן דוקא בישראל נאמר ולא בב"נ אם כן בט' חנויות בשר שחיטה וא' אמ"ה ולקח ישראל או ב"נ מהם דנולד הס' במקום קביעות דלישראל אסור מטעם קבוע כמע"מ מכל מקום לב"נ שרי דבב"נ ל"ש קבוע ואמרינן מרובא פריש ורוב שייך בב"נ לסברא זו. וכן להיפך אם רוב בשר אמ"ה ומיעוט שחיטה דבישראל אין לוקין בלקח מקבוע דהוי ספק אבל ב"נ נהרג דאצלו ל"ש דין קבוע ואמרינן מרובא פריש כנ"פ דאפילו אם נאמר דרוב שייך בב"נ מצד הסברא מכל מקום קבוע ל"ש אצל ב"נ כנ"ל ברור ב"ה. ודע דמבואר בש"ס ויו"ד סי' ק"י בט' חנויות דבנמצא אזלינן ב"ר כיון דלא נולד הספק במקום קבוע וה"ה נמצא ביד עכו"ם ג"כ מותר לישראל ברוב כשר והטעם דעכו"ם אף שלקח מקבוע מכל מקום אצלו לא נולד ס' כלל במקום קבוע כי בשר נבלה ג"כ מותר לו ועיקר לידת הס' הוא שלא במקום הקבוע מ"ל נמצא ביד עכו"ם או ביד עכבר ועורב ע' פסחים סוגיא דט' חנויות וז"פ. וא"כ זה דוקא באיסורים כגון נבלה וכדומה דמותר לב"נ אם כן לא נולד הס' במקום הקבוע אבל אם הי' האיסור אמ"ה דאסור לב"נ אם כן אם לקח ב"נ נולד לו ס' במקום הקביעות וה"ל ס' קבוע ואסור לישראל אף ברוב כשר מטעם קבוע. וא"ל לפמ"ש לא נולד ס' כלל לעכו"ם דבעכו"ם ל"ש קבוע. ז"א דמ"מ נולד ס' לו כמו בישראל דג"כ אמרינן זיל ב"ר אך גזירת הכתוב דנולד קצת ס' במקום קביעות ל"א ב"ר ה"נ כנ"ב וסברא זו מבואר בקצה"ח סי' רצ"ב לענין אחר ועמש"ל שד' הקצה"ח צ"ע אך מ"ש הוא ברור. ועיין בח"מ סי' רצ"ב בשנים שהפקידו מעות ונגנב אמרינן כד"פ מרובא פריש ובש"ך שם גבי מעשה דאתרוגים כ' דל"ה קבוע דמיירי שלקח עכו"ם שלא בפנינו ובקצה"ח כ' דבגזל ל"ש חילוק אצל ב"נ דגם לדידי' אסור והו"ל נולד הס' במקום הקביעות ע"ש. ובאמת צדקו דברי הפוסקים דבשלמא בישראל שגנב שייך לומר שנולד לו ס' אף דאין חילוק בין גנב מזה אז מזה מכל מקום ישראל נתחייב בהשבה אם כן נולד ס' אצלו למי ישוב אבל ב"נ דקיימא לן דנהרג ולא ניתן להשבון אם כן אצל העכו"ם אין נולד ס' כלל כי לענין העבירה לא שייך חילוק וא"צ להשיב אם כן לענין מאי נולד לו ספק ע"כ צדקו ד' הפוסקים לחלק בין ישראל לעכו"ם ובנה"מ השיג גם כן על הקצה"ח בזה יעו"ש ואין כאן מקומו בח"ז להאריך בזה:

ו

ועובר ע"ז כו' עובר בעשה. נראה דאף אם הוא עושה להחמיר נגד הרוב עובר בעשה זו כי צריך לבטל דעתו ואם עושה להקל נגד הרוב חוץ מה שעובר בעשה אם חולקין באיסור עובר בלאו ולוקין עליו וכן איסור מב"ד ואף כרת דבידי שמים חייב דמסרה התורה לחכמי הדור לפי מה שהסכימו הרוב כ"ה ולא בשמים הוא כמבואר בכ"ד וז"פ. ונ"פ דאם חכמי הדור חלוקין באיזה דין באו"ה חוץ דינים שצריך ב"ד בשעת מעשה כמו דיני נפשות או דיני ממונות והולכין אחר הרוב אין חילוק דאפילו חכמים קטנים מצטרפים לרוב אם הם חכמים ואל תסתכל בקנקן כו' וכן נשים חכמניות כמו דבורה ששופטת את ישראל כן באיזה דין הבא שצריך ב"ד צריכים ב"ד כשר אבל לענין מחלוקת באיזה דבר אין שום חילוק רק מי שהוא חכם חשבינן דעתו יהי' מי שיהי' כנ"פ:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---