מנחת חינוך/סה

מנחת חינוך ‏ סה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שנמנענו כו'. עיין ר"מ פ"ו מהלכות דיעות דא' יתום מאב ואחד יתום מאם בכלל מצוה זו. והנה דעת רש"י בחומש דל"ד יתומים ואלמנה ה"ה כל אדם אלא שדיבר הכתוב בהוה לפי שהם תשושי כח. ומד' הר"מ והרהמ"ח נראה דדוקא יתומים ואלמנות ועיין במשנת חכמים מביא מכילתא שהוא פלוגתא דתנאי ומפלפל בזה אי דוקא יתומים ואלמנות או ה"ה כל אדם:

ב

שהבא ליפרע כו'. ד"ז צ"ע דא"כ הו"ל לומר כן באלמנה ולא מצינו זה רק ביתומים אבל אלמנה לענין טו"ת היא ככל אדם מישראל. וד"ז דלא יפרע אלא בשבועה ביתומים הוא אפילו ביורשים גדולים וזקנים דכל הנפרע שלא בפניו צריך שבועה וכן הבא ליפרע מלקוחות עש"ס ור"מ וח"מ סי' ק"ז ומיתומים אף בשבועה אין נפרעין ע' ח"מ סי' ק"י. ושו"ר במשנ"ח הרגיש בזה על הרהמ"ח וע' ח"מ סי' צ"ז בסמ"ע וט"ז גבי לאו דחובל בגד אלמנה דעתם דגם גרושה בכלל זה וגם בתולה דעת הט"ז שהיא בכלל לאו דאלמנה ע"ש ואפשר לדבריהם כאן גם כן גרושה בכלל זה ובש"ך השיג עליהם דדוקא אלמנה וה"ה הכא ומכל מקום צ"ע בדבר וע"ש בס' או"ת ומכל מקום כאן כ"ע מודים דהרי י"א דבכל אדם שייך אזהרה זו וגם מלשון הרהמ"ח שמביא דחז"ל אשה קובלת לבעלה כו' אם כן אפשר הכל בכלל וצל"ע בדבר:

ג

שאם כו'. דין זה שייך גם ביורשים גדולים ולקוחות שהבית דין טוענים עבורם עבש"ס בכ"מ וחה"מ:

ד

ואם יש להם כו' ב"ד כ"מ שימצאו כו'. ע' ש"ס פא"נ ד"ע ור"מ ספ"ד מהלכות מלוה אינו מוזכר ב"ד כלל רק שחז"ל לא גזרו ביתומים בריבית דרבנן ובמ"ל מפלפל דדעת רש"י והמרדכי דצריך ב"ד להפקיע איסור ריבית דהם יכולים להפקיע ממון ובטור יו"ד סי' ק"ס וחה"מ סי' ר"צ וע"ש במ"ל. אך מ"ש הרהמ"ח דהב"ד כופין אם האיש נאמן שיקח המעות על קרוב לשכר זה לא מצאתי לא בר"מ ולא בטור ואין הסברא נותנת כלל שהב"ד יכולים לכוף איש שיטריח עצמו בגופו ולהתעסק במעותיהם וההפסד יהי' לו וריוח יתן להם. הן אמת בנ"י מבואר שכתב דהרשב"א לא פי' כפירש"י דמשום איסור ריבית א"צ ב"ד דחז"ל לא אסרו זה ביתומים ואי לכופו ולקבל ולהפסידו הל"ל דיהיב ליה בבד"ח דבד"ח אלים לאפקועי ממונא וכו' עכ"ל ומובא ג"כ דברי הנ"י במ"ל ונרא' שזה דעת הרהמ"ח. אך קשה עליו כמו שהקשה הנ"י דצריך בד"ח ולא הזכיר הרהמ"ח וגם גוף ד' הנ"י אין מובנים לי לקוצר דעתי דב"ד חשוב יכולים לכוף האדם שלא מדעתו להתעסק ולטרוח עבור אחרים ואין ענין לפרוזבל ששם חייב ממון כי הוא אפקעתא דמלכא יכול הב"ד להפקיר ממונו וכן גבי אסמכתא אבל כאן דצריך להתעסק בגופו שיוכל בד"ח לכוף האדם זו לא שמענו וגם כאן אם הוא ברצונו רק משום איסור יכולים ב"ד להפקיר ממונו ואפילו לבסוף בשעת נתינה ע"ש במ"ל בסוף הפיסקא אפילו בע"כ כיון שהוא ממון אבל לכופו להתעסק מנין לנו ע' סי' קע"ז ביו"ד וחה"מ דהמתעסק למחצית שכר ה"ל המתעסק דין פועל ויכול לחזור בו בחצי היום אם כן היאך יכולין ב"ד לכוף אדם שיהי' עבד זו לא שמענו וצ"ע. גם מ"ש הרהמ"ח דב"ד מכריחין אדם שיפקח בנכסיהן היינו להיות אפטרופס. לא מצאתי ד"ז גם כן דהב"ד יכופו אדם שיטרח עבורם לא בר"מ פ"י ופי"א מה' נחלות וטור סי' ר"צ וגם למאי דקיימא לן מנוהו ב"ד צריך לישבע אם כן איך יכופו אדם שיטרח ואח"ז יחייבוהו שבועה וצ"ע. ועבכ"ז יו"ד סימן ק"ס ומ"ל פ"ד ממלוה דיש דיעות דדוקא קרוב לשכר מותר ביתמי אבל שאר ריבית דרבנן אסור ביתמי ג"כ. ויש סוברים דכל ריבית דרבנן מותר ביתמי ע"ש באריכות. וע"ש בב"י דאלמנ' אסור להלוות מעותיה אף בריבית דרבנן והביא שם דיעות אי דוקא עד שיגדיל ונעשה ביג"ש מותר ואח"ז אסור או אפילו לאחר שהגדיל כ"ז שלא יכול להתעסק במעותיו וע"ש בש"ע סי' ק"ס. ובמ"ל שם מפלפל אי מעות חרש ושוט' מותר בריבית דרבנן כמו מעות קטן או אפשר דחז"ל לא תיקנו דה"ל מלתא דל"ש וע"ש שכתב דהוא פלוגתא דרבוותא. ועע"ש מביא בשם תשובות אחרונים דדוקא יתומי' עצמם מותר להלוות בריבית דרבנן כמש"ל אבל אם אביהם הלוה לא' בריבית דרבנן ומת והניח יתומים אין היתומים גובים הא"ר מיד הלוה ומביא בשם המהרי"ט דיתומי' מותרים להלוות אצל יתומים אחרים בריבית דרבנן וכ"ש אם נתחייב אביהם בריבית דרבנן ליתמי ומת והניח יתומי' דמפקינן מן היתומי' ליתמי המלוה ע"ש. ונסתפק שם במ"ל בהלוה מעות יתומים קרוב לשכר ואחר שהגדיל הקטן עלה ריוח אם מותר ליקח אי אזלינן בתר התנאי או בתר גוביינא ומחלק בין קרוב לשכר ובין ריבית דרבנן אחרים. ולפלפל בכ"ז צריך חיבור מיוחד. ואני לרמז באתי וישמע חכם כו' ועיין בס' משנ"ח מפלפל בחכמה בדין זה דצריך ב"ד לרש"י ומרדכי:

ה

ומ"ש הרהמ"ח משא ומתן שלהם היאך הדין כו'. ע' פרק הניזקין ור"מ פ"ט מהלכות מכירה ובטור ח"מ סי' קצ"ט וחסר דין א' בד' המחבר דאם קנה מהיתומים בדמים בלא משיכה והוקרו יכולים היתומים לחזור כיון דהדיוט יכול לחזור ורק מקבל מש"פ וביתומים ל"ש מש"פ ע' שם:

ו

שברית כו'. וכ"כ הר"מ ברית כרת להם מי שאמר והיה העולם שכ"ז שהם צועקין כו' נראה מדבריהם דברית כרותה הן ליתומים הן לאלמנות ובאמת בקרא כתיב אם תענה אותו וכו' והי' כי צעק כו' אשמע צעקתו משמע דאיתום לחוד קאי דכתיב בלשון יחיד ובלשון זכר מוכח דאיתום דכתיב קודם לזה קאי וס' המצות להר"מ אינו ת"י כעת. ובפר"ד הביא דברי הרמב"ן שהשיג על הר"מ דמנה יתום ואלמנה בלאו א' כדרכו והשיג הרמב"ן אפילו לפי דרכו של רבינו הו"ל למנותו בשני לאוין שהרי חלקן הכתוב באמרו אם תענה אותו כו' וכן גבי שאור ודבש ע"ש ראינו בפירוש אם ענה קאי רק על א' ובודאי איתום קאי מדכתבו בלשון זכר אם כן מנלן דבאלמנה ג"כ קאי וצ"ע ובודאי מצאו כן באיזה בריית' וצ"ע:

ז

ונוהגת כו'. ואני מסופק אם גר שנתגיירו בניו הקטנים עמו דעפ"י דיני התורה אין להם קורבת דכקטן שנולד דמי מכל מקום אפשר דא"ע בלאו זה דיתום דהטעם דהם תשושי כח וכמ"ש הרהמ"ח בן קובל לאביו כו' וכאן באמת יש לו אב שעומד בפניו רק לדיני התורה גזירת הכתוב דאינו נחשב לאב אבל אין הוא תש כח כי אביו עומד עבורו כרחמי האב אפשר א"ע ואינו נקרא יתום לענין לאו זה וכן עבד קטן הנולד מעבד ושפחה נהי דאין לו יחוס אחר האב מכל מקום אב הוא ע"פ הטבע ורחמיו עליו אפשר אינו בכלל זה וגם בישראל שבא על השפחה דהבן אינו מתייחס אחריו או עבד שבא על הישראלית דהבן אינו מתייחס אחריו מכל מקום אפשר דלא הוי יתום כיון דמ"מ יש לו אב רק לדיני התורה לא נחשב אב אבל אינו מתשושי כח אם כן אינו בלאו זה וצ"ע ואין נ"מ כ"כ כיון דאין לוקין על לאו זה:

ח

לפי שאין העינוי כו'. עי' בסוף הספר בהגהת מ"ל כתב דהטעם אינו נוח לו ובס' יש סדר למשנה כתב ג"כ דדברי הרהמ"ח אין להם ביאור דבכל הלאוין יכול ליתן אמתלאות מכל מקום כיון שקיבל עליה התראה חייב ה"נ ע"ש שהאריך. ובמ"ל כ' הטעם כיון שאפשר לעבור עליה בלי מעשה אף ע"י מעשה אין לוקין והרהמ"ח לשיטתו וע"ש שהקשה להר"מ דלדעת הר"מ הוא איפכא דכ"ה דמשכחת מעשה לוקין אף בלא עשה מעשה אם כן למה אין לוקין להר"מ וגם לס' הרהמ"ח מכל מקום ס"ל גבי בל יראה וב"י דלוקין בקנה אף דמשכחת בלי מעש' וצ"ל כחילוקו של השעה"מ אם כן כאן נמי וכאן ליכא למימר דה"ל לאו שבכללות הא דעת הר"מ גבי נא ומבושל וכדומה דלוקין אחת ע"ש בס' הנ"ל שהניח בצ"ע על הר"מ והרהמ"ח דאין לוקין ולא נמצא בש"ס ובשום מקום דלאו זה נשתנה ע"ש וגם במשנ"ח עמד בזה. ובמשנ"ח שם מביא בשם של"ה דקטנה שהשיאה אבי' ונתארמלה ונתייתמה דהוי אלמנה ויתומה בחד גופא דא"ע אלא על לאו אחד. ואם עינה אלמנה ויתום והם גופים מחולקים עובר בשני לאוין ע"ש בס' הנ"ל. ותשוב' על לאו זה הוא ככל עבירות שבין אדם לחבירו וצריך לרצות את חבירו אך אפילו ריצה את חבירו מכל מקום צריך תשובה לפני השי"ת ע' פ"א וב' מתשובה והגהו' הגאון ר"ז ווילנר ואפשר הו"ל מן הלאוין החמורין כיון דעונשו מפורש והרגתי כו' דהוי מבייש אם כן צריך תשובה ויום הכפורים ויסורים ע' בהלכו' תשובה ואי"ה שם אאריך בזה. וגם לענין לפסול לעדות בעבר על לאו זה צריך עיון דאף דאין בו מלקות מכל מקום כיון דעונשו מפורש יותר ממלקות ה"ל עבירה חמורה דפסול אף על פי שאין לוקין כמו לאו שניתן לאמב"ד ע' ח"מ באו"ת ואחרונים סימן ל"ד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---