מנחת חינוך/מוסך השבת/לא
|
< הקודם · הבא > |
לא) המעבד לשון הר"מ המעבד מן העור כדי לעשות קמיע חייב וא' המולח וא' המעבד שהמליחה מן עיבוד הוא ואח"ז כ' הדורס על העור ברגלו עד שיתקשה או המרככו בידו ומשכו ומושח אותו וכו' ה"ז תולדות מעבד וחייב ע"כ ובפכ"ג דאמרינן שם היינו מולח והיינו מעבד ופירש"י אטו מליחה לאו צורך עיבוד הוא וכוונתו אף דבמלח לבד אינו מתעבד מכל מקום כיון דצורך הוא הוי מעבד וע' לקמן שלשה עורות מצה וכו' היינו לא קמיח וכו' אם כן בעורות לעיבוד צריכים הרב' דברים מליח וקמיח ועפיץ כ"א מהדברים הוי מעבד כמ"ש הר"מ לעיל גבי מבשל דכ"א מצרכי הבישול.
ומבואר בביצה דף י"א (ע"א) שמולחין על העור בשר לצלי וערש"י כיון דמולחין מעט אבל לצלי כעין קדרה אסור דהו"ל מעבד מבואר דיש שיעור במליחת עור דכמו צלי מותר וכעין לקדרה אסור. אך באמת שם מיירי דמולחין הבשר לצלי ומן הבשר נופל מעט מלח על העור או שמולח באויר או אפילו מניח הבשר על העור על כל פנים הרבה מלח הוא על הבשר ומעט על העור אבל אם מולח העור עצמו אפילו בשיעור מלח שמולחין לצלי. שו"ר בשער המלך פ"ג מה' יום טוב (הלכה ד) כ"כ דשם כיון דמשותף הבשר עם העור אינו עיבוד ממליחה כי האי אבל במולח העור עצמו אף במליחת צלי חייב דהו"ל מעבד ומסתייע מד' המ"ל כאן שתי' על קושיא דתמלח אפילו בשבת הא אין עיבוד באוכלין ותי' דהראש אין מפשיטין ונמלח על העור ע"כ צריך קרא למשרי והא מליחת קרבן הוא כעין לצלי ע"כ דמליחה כעין לצלי הוי ג"כ מעבד ובביצה שאני כמ"ש.[1] והנה שיעורים אלו מבואר היינו כעין לקדרה אפילו כמו שמולחין בשר לקדרה על העור הוי עיבוד וכמ"ש בש"ס דביצה וכמו צלי ע"ג העור ודאי אינו כמעבד כמ"ש שם בגמ' וכמו צלי עצמו הוי כמעבד כנראה מד' המ"ל אך השיעור יותר מצלי ופחות לקדרה אין נודע אם הוי עיבוד וגם דמליחת צלי בעצמו הוי עיבוד מכל מקום אף בפחות מזה אפשר דהוי עיבוד והר"מ סתם כאן. אך נראה דודאי הא דמבואר בש"ס שהבאנו דל"ה עיבוד או דהוי עיבוד ע"ז אין לספק ולהרהר אך בדברים שלא נתפרשו תלוי אם עשה איזה פעולה כדרך האומנים שיודעים ד"ז בכה"ג חייב ובלאו הכי פטור כנ"ל.
ושיעור כמה ישהה העור במלחו שיהי' חייב משום מעבד ג"כ לא נתבאר כאן ועמ"מ פ"ו מהמ"א במ"ש הר"מ דשיעור שהיית הבשר במלח כדי שיעור מיל כ' דהר"מ למד זה כיון דמליחה הוי עיבוד ועיבוד הוי שיעור מיל ע"ש ובלח"מ. על כל פנים מבואר במ"מ דהשיעור הוא כדי שיעור מיל ופחות מזה ל"ה מעבד. ובשער המלך פ"ג מהיו"ט הקשה על הרב המגיד דהק"ל למה צריך קרא דתמלח אפילו בשבת מאי דחיית שבת יש ואי משום העור הא אינו משהה וגם למה ישהה דאפשר בל"ז ע"ש. וגם ד' הרב המגיד תמוהים ענוב"י ק' יו"ד סי' כ"ז דהא מבואר בחולין קכ"ג ופסחים מ"ו דכדי עבודה ד' מילין וע"ש מ"ש דהילוך על העור צריך ד' מילין אבל עיבוד הוא רק מיל ע"ש באורך. אך לפענ"ד אין ללמוד משם דהתם להחמיר באלו שעורותיהם כבשרם צריך שיעור מיל דוקא וכן הה"נ לענין מליחה הוא להחמיר מכל מקום אפשר קצת עיבוד יש בפחות ממיל דה"ל להר"מ לכתוב כאן השיעור וכ"כ הר"מ כאן הדורס על העור עד שיתקשה כו' חייב ועמ"מ דהוא מן נותנין עור לפני הדורסן ולמה לא כ' הר"מ ד' מילין דהילוך על העור בודאי ד' מילין דזה מבואר להדיא בחולין ופסחים שם ע"כ דכאן תלוי בפעולות אם יש איזה פעולה ע"י העיבוד ה"ל מעבד ומכל מקום קשה כיון דמליחה גמורה לקדרה מבואר להדיא בש"ס דהוי עיבוד וכן הילוך כדי ד' מילין הוי עיבוד כמבואר בש"ס אם כן לא הוי להר"ם לסתום הדבר לגמרי והו"ל לכתוב המולח לקדרה ודאי חייב וכן בהילוך כדי ד"מ בודאי חייב ובפחות אם ניכרת הפעולה חייב ומאי זה כ' עד שיתקשה דד' מילין קים להו לחז"ל דהוי עיבוד בכ"ע וצריך עיון גדול בזה. המרכך עור בידו ומשכו ה"ז תולדת מעבד ואין עיבוד באוכלין והמ"ל כאן מביא בשם שיטה ישנה במנחות דקרבן שבת היה כליל ואינו נאכל לאו כעיבוד באוכלין ויש עיבוד וע' שעה"מ שכ' דאף לאותה שיטה דוקא בקרבן דא"ר לאכילה כלל שייך עיבוד אבל בשר טרפ' ונבלה דחזי לנכרי מודה דל"ש עיבוד וע"ש מ"ש בשם הר"ן דדוקא חלבים דלאו אוכלים גמורים הם שייך עיבוד אבל לא באוכל דהוא אוכל רק דאיסורא רביע עליו ל"ש עיבוד והו"ל אין עיבוד באוכלין וע' עוד שם שמביא דמולח עור קודם שהפשיט א"ח דה"ל כלאחר יד ובשבת א"ח במלאכה שהוא כלאח"י ולאו אורחי' ע"ש באריכות. וער"מ פכ"ג שכ' שם המרכך עור בשמן כדרך שהעבדנין עושים ה"ז מעבד וחייב וכו' וסך וכו' ע"ג קרטבליא נראה שם ובש"ס דגם קרטבלא שייך עיבוד ופשוט דבקרטבלא השיעור ה' טפחים כמו הוצאה ע' שבת דע"ט דהשיעורים נלמדו מהוצאה כמ"ש בשם המ"מ: