מנחת חינוך/מוסך השבת/כז
|
< הקודם · הבא > |
כז) המכה בפטיש הכלל כל גמר מלאכה ה"ז תולדת מב"פ וחייב כיצד המנפח בכלי זכוכית ה"ל מב"פ והוא בש"ס דע"ד ופשוט כיון דעי"ז נעשה כלי חייב משום בונה ג"כ לדעת הר"מ והרבה ראשונים כמש"ל והתוס' דע"ז ד"ה חבית' הקשו זה לשיטתם דעל עשיית כלי חייב משום בונה מגמרא זו היינו דמבואר דחייב משום מב"פ. אבל להר"מ דס"ל כן בודאי צ"ל דחייב שתים כמש"ל משום בונה ומשום מב"פ והצר צורה בכלי שהוא עומד לנאותו אפילו כ"ש מהצורה חייב משום מב"פ כן מבואר כאן ודק"ג. המגרר כ"ש חייב. העושה נקב בין בעץ או במתכות או בבנין או בכלי חייב משום מב"פ והוא שעשוי הפתח להכניס ולהוציא וכבר כתבתי לעיל דלהר"ם חייב משום בונה גם כן או בלול המחובר לקרקע אך בכלי א"ח בכה"ג רק משום מב"פ ולא משום בונה דאין בנין בכלים ע' לעיל. המפיס שחין בשבת כדי להרחיב פי המכה וכו' ה"ז חייב משום מב"פ שזו מלאכת הרופא ואם להוציא ממנו ליחה שבה ה"ז מותר עכ"ל ודעתו אם לעשות לה פה חייב משום מב"פ ועיין כסף משנה הביא בשם הרמ"ך שתמה מאי מב"פ שייך וכו' וה"ל לפרש משום בונה כפירש"י עכ"ל ובאמת ברש"י פ' האורג דק"ז ד"ה חייב כתב שני הפירושים משום בונה או משום מתקן כלי ומ"ל לתקן כלי או לתקן מכה עכ"ל הרי שכתב משום מתקן וזה הוי מב"פ עיין ר"מ פכ"ג ותראה דכל תיקון ה"ל מב"פ אם כן דעת רש"י גם כן כ"ה וכן אם נאמר דפתח המכה משום בונה או מב"פ ל"ד ה"ה בכל בע"ח אם מפיס מורסא בשביל פה חייב או משום בונה או משום מב"פ דמב"פ ודאי שייך אך משום בונה ערש"י כתובות ד"ו ע"ב גבי מפיס באדם מורסא בד"ה חייב כתב שהוא מתקן פתח וחייב משום בונה דאשכחן בנין בבע"ח דכתיב ויבן את הצלע כ' רש"י בבע"ח אף דהאי קרא באדם כתיב נראה לרש"י דאין חילוק ובכל בע"ח שייך בנין ע"כ בבע"ח נמי דין זה וברור. ונראה לענין דינא חייב שתים משום בונה ומשום מב"פ דהוי שניהם לדעת רש"י כנ"ל ואפשר גם הר"מ מודה דבונה שייך ג"כ דבסוגיא בכתובות גבי דם מפקיד פקיד נראה דפתח משום בונה ולא יחלוק הר"מ ומב"פ ל"ש התם ע"ש. וד"ז להוציא ליחה דפטור עבמ"מ שתמהו על הר"מ למה פטור כיון דהר"מ ס"ל כר"י משאצל"ג חייב ובגמרא מבואר דד"ז אליבא דר"ש ועבמ"מ דהר"מ לא ס"ל משום בונה רק משום מב"פ וכשהוא מוציא ליחה ל"ש גמר מלאכה. וכבר כתבתי דהר"מ מודה דגם חייב משום בונה דנראה כן בכתובות ועיין תוס' בכ"מ מענין זה והוא אריכות ואין כאן מקומו ועמ"מ עוד תירוץ.
והנה כמה ענינים תיקון כלי הכל משום מב"פ וכן מתקן מכה כמו שפירש"י פ' האורג שהבאתי ונ"ל דדוקא תיקון בדרך העולם כמו שחשב הר"מ מנפח וכו' העושה נקב או המפיס וכו' אבל בדבר שאינו מתקן בדרך העולם רק תיקון מה שנצטוינו בה כגון טבילת כלים דהוי תיקון דקודם אסור להשתמש בו או מילה דאנחנו מחויבים בה ומבואר בפ' האורג מ"ל לתקן כלי מ"ל לתקן מילה ופירש"י האי נמי מתקן גברא ל"ש כלל מב"פ דגמר מלאכה אינו רק אם הוא בדרך העולם אבל מה שבדרך העולם א"צ לתיקון זה רק אנחנו עמו ב"י לשם מצות השי"ת עלינו ל"ה תיקון לחייב עליו משום מב"פ והא דאמרינן שם מ"ל לתקן כלי או לתקן מילה היינו שם מיירי דחייב משום חובל או אם חייב משום איזה מלאכה רק אם הוא מקלקל פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה שייך שפיר כיון דמתקן לנו ל"ה מקלקל עבתוס' גבי שוחט אף דהוא מקלקל מכל מקום כיון דהוא מתקן קצת לנו או אפילו לב"נ חייב דעכ"פ ל"ה מקלקל אבל אם אינו חייב משום מלאכה אחרת רק משום מתקן דה"ל מב"פ נ"ב דל"ש מב"פ אם מתקן משום מצוה רק מה שהוא תיקון כדרך העולם רק מדרבנן אסור כמו טבילת כלים וכדומה כנ"ב. והנה הגאב"ד דנ"ש בס' מג"א דעתו דעל מילה חייב משום מב"פ ולענ"ד ברור דל"ש מב"פ כיון דאינו מתקן בטבעו של עולם רק במצוה שנצטוינו רק אם חייב משום איזה מלאכה ה"ל מתקן דל"ה מקלקל אבל לחייב משום זה ודאי א"ח זה נל"ב ואמת כשתעיין בש"ס בכ"מ. שו"ר במרדכי פ' לולב הגזול גבי ענבי' מרובות מעליו שכ' להדיא דגם תיקון לצורך מצוה הוי חיוב דאורייתא מיהו י"ל התם הפסול משום הדר וכשמתקנו נעשה הדר אם כן הוי תיקון בדרך העולם אבל רש"י שם כתב דהוי שבות ועיין תוס' שבת דף ק"ג ע"ש וא"צ להאריך. וגם באוכלים שייך מב"פ כמש"ל בשם הלבוש גבי קוליס האספנין שהדחתן הוא גמר מלאכתן דהחיוב משום מב"פ ועמש"ל במלאכת מבשל וער"מ פכ"ג דשבותים הנכנסים תחת סוג מב"פ הוא הגבהת תו"מ דהו"ל מתקן ונכנסין תחת סוג מב"פ ועיין בקונטרס זה שהבאתי בשם רש"י דמב"פ אם המלאכה נעשית אחר כך מאליו ל"ה מב"פ ול"ד לבישול ואפיה ע' לעיל ובר"מ מה שחשב משום מלאכת מב"פ: