מנחת חינוך/מוסך השבת/כה
|
< הקודם · הבא > |
כה) הבונה לשון הר"מ הבונה כ"ש חייב וכ"ה במשנה המשוה פני הקרקע בבית כגון שהשפיל תל או מילא גומא ה"ז בונה וחייב עפכ"ג והחופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור אף לר"מ דסובר משאצל"ג חייב מכל מקום פטור דהו"ל מקלקל כ"ה בש"ס שם ור"מ פ"א ועבהמ"מ דאם הי' הגומא במקום שאין בה קלקול חייב להר"מ דפוסק כר"י ולהפוסקים כר"ש פטור ושייך גומא אפילו בעפר שאינו קרקע עולם כגון עפר או חול ממקום אחר שייך גומא עיין בביצה ד"ח ושו"ע סי' תצ"ח ודוקא בגומ' אבל הי' תל בבית מעפר תלוש ולקחו והשוה הקרקע ל"ש בנין ע' בס' ח"א האריך בזה ע"ד המ"א סי' רמ"ד אם לא שביטלו להקרקע ע"ש. והבונה ע"ג כלים פטור. העושה אוהל קבוע ה"ז תולדת בונה ועשו"ע איזה הוי קבוע ואין כאן מקומו לפשוט הדינים. וכתב הר"מ העושה כלי האדמה כגון תנור וחביות קודם שישרפו ה"ז תולדת בונה וחייב ועמ"מ דמבואר בדע"ד גבי תנורא וחביתא דחייב משום בונה וס"ל כשיטת התוס' דשייך בנין בכלים בעושה כלי רק בכלי של חוליות אמרינן אין בנין וכו' ועיין כסף משנה מביא דעת ס' יראים דבכ"ע אין בנין בכלים כרש"י ע"ש בגמרא הנ"ל וכעת איני מבין למה האריך הר"מ וכ' העושה כלי אדמה קודם שישרפו וכו' ולא כ' סתם העושה כלי חייב משום בונה דבש"ס מבואר כוורת ג"כ היינו מקנים והתוס' סוברים דחייב משום בונה היינו כיון דעושה כלי אם כן למה כ' הר"מ העושה כלי אדמה קודם שישרפו ולא כתב סתם אך ע' פ"י סוגיא דחביתא כ' שם דגם רש"י מודה דעושה כלי הוי בונה אך דוקא אם נגמר הכלי אך במחוסר כמה מלאכות דלא נגמר כמו חביתא ותנורא דעדיין א"ר סובר רש"י דבכה"ג אין בנין בכלים ע"ש והתוס' חולקים אף כה"ג אם כן הר"מ אשמעינן דבכ"ע הוי בונה אף בחביתא ותנורא דזה הוי רבותא קצת ובעושה כלי סוברים כ"ע דיש בנין בכלים אף בכה"ג סובר הר"מ גם כן דיש בונה כסברת התוס' והרבה ראשונים.
המגבל חייב משום בונה וצריך שיהי' שיעור כגרוגרת כיון דהוא באוכלין ויש פוסקים דאינו אלא משום שבות עמ"מ כאן ופ"ח. והא דאין בנין בכלים היינו שאינה מחזקת מ"ם סאה אבל מחזקת מ"ם סאה ל"ה ככלי ושייך בנין עסי' שי"ד. המכניס יד הקורדם תוך העץ שלו ה"ז תולדת בונה כ"ה לשון הר"מ והוא פלוגתא פ' הבונה רב סובר משום בונה ושמואל סובר משום מב"פ ופוסק רבינו כרב דהלכתא כוותי' באיסורי ולכאור' נ' מהש"ס דר"ס משום בונה היינו בונה גם כן אבל משום מב"פ למה לא יתחייב הא הוי גמר מלאכה ושמואל סובר דא"ח משום בונה דאין דרך בנין בכך ע"ש בסוגיא אבל משום מב"פ למה לא יתחייב ואפשר דדעת הר"מ ג"כ דמביא דחייב משום בונה דהוא רבותא דהוא פלוגתא אבל משום מב"פ חייב ג"כ והא דלא כ' הר"מ דחייב שתים כבר כתבנו דדעת הר"מ כ"פ בה' שבת דלא הביא דחייב שתים אף דבאמת חייב שתים ועפ"י כאן כתב היכי דעשיית הכלי צריך עוד ליפות ודאי חייב משום בונה וגם בגמר משום מב"פ אבל היכי דתחלתו וגמרו באין כא' בהא פליגי רב ושמואל ונראה מדבריו דלרב א"ח רק משום בונה לחוד. וא"נ לי דלדעתי משום מב"פ כ"ע מחייבים רק משום בנין אינו מחייב שמואל כיון דאין דרך בנין בכך ע' בסוגיא הנ"ל כנל"ב. וכתב עוד וכן התוקע עץ בעץ חייב משום בונה עבמ"מ נראה ג"כ דחייב משום מב"פ ג"כ דהא הוי גמר מלאכה. העושה נקב בלול של תרנגולים כ"ש כדי שיכנס להם האורה חייב משום בונה והיא גם כן פלוגתא שם דר"ס משום בונה וש"ס משום מב"פ ופוסק כרב ונראה גם כן דרב מודה דמשום מב"פ חייב ג"כ אך שמואל סובר דאין דרך בנין בכך ובפירוש כ' הר"מ אח"ז גבי מב"פ דעושה נקב חייב משום מב"פ וכונתו כאן דחייב משום בנין גם כן וכ"פ לא הביא דחייב שתים כמ"ש ול"ק קושית הרמ"ך שהביא הכסף משנה דדבריו סתורים מכאן למ"ש ולענ"ד כמ"ש. אך מפכ"ג ק"ק למה אסרו השגות משום מב"פ ולא משום בנין ולמה נקט משום מב"פ והבן. אך ד' המג"א סי' שי"ד צדקו מאוד דשם מיירי בלול שאינה מחוברת לקרקע וה"ל כלי ואין בנין בכלים כיון דהי' כלי מעיקרא ג"כ ול"ש עשיית כלי ובנין ל"ש ע"כ א"ח רק משום מב"פ וכאן ודאי מיירי בלול המחוברת לקרקע ושייך בונה וכבר כתב דמשום מב"פ ג"כ חייב דנקב זה להכניס האורה ממילא ג"כ להוציא ההבל כאן וה"ל פתח להכניס ולהוציא עיין ותבין ועבמ"מ פכ"ג ועתו"ס דק"מ ע"ב ד"ה העושה נקב ובד"ה לול של וכו' ובדק"ג ד"ה בשלמא ואי"ה אשנה פ"ז. שו"ר בלחם משנה שכ' כדברינו דלרב חייב אף משום בונה אבל חייב משום מב"פ לכ"ע ע"ש. המפיס מורסא אם לעשות לה פה חייב ורוב הראשונים פירשו דחייב משום בונה דגם באדם שייך בנין אך הר"מ כ' לקמן דחייב משום מב"פ ויבואר לקמן בס"ד ועתו"ס שבת ד"ג שכתבו דנקב זה הוי להכניס ולהוציא דאל"ה לא הי' חייב. רק דה"ל עשוי להכניס ולהוציא ע"ש: