מנחת חינוך/מוסך השבת/כד
|
< הקודם · הבא > |
כד) הקורע לשון הר"מ הקורע כדי לתפור ב' תפירות ע"מ לתפור שתי תפירות חייב עכ"ל ובמשנה פכ"ג דע"ג מבואר הקורע ע"מ לתפור ב' תפירות והר"מ כפל לשונו במלות שונות אך פוסק צריך לפרש דבריו וכוונתו דצריך שיהא כוונת הקריעה ע"מ לתפור היינו שצריך לתפור וא"א בלי קריעה כמ"ש בגמרא יריעה שנפל בה דרנא וכו' ובפ' האורג דעביד כי כיסתא ע"ש אך אם דר"מ קרע בער"ש הצריך לתפירה ונשאר כ"ש שצריך לקרוע עוד אף שבקריעת הכ"ש זה הוי ע"מ לתפור ב' תפירות היינו עם מה שיקרע מכבר אך כיון דלא קרע השיעור של ב' תפירות א"ח דגם קריעה צריך שיעור וזה שכ' כדי לתפור היינו שצריך לקרוע כשיעור ול"מ אם הוא פחות מהשיעור אף שהוא ע"מ לתפור ב"ת וז"פ. וכתב הר"מ אבל הקורע להפסיד פטור מפני שהוא מקלקל הקורע בחמתו או על מתו שחייב לקרוע עליו חייב מפני שמיישב דעתו בדבר זה והואיל ושופך חמתו וכו' חייב וע' פ' האורג דזה לר"י דמשאצל"ג חייב אבל להפוסקי' כר"ש פטור אך הר"מ פוסק כר"י והנה בגמרא נראה דקורע ע"מ חייב דמחמת המצוה ה"ל מתקן לפ"ז לא הי' חייב רק בקריעה טפח עיו"ד אך הר"מ כאן לא כ' מחמת המצוה רק ג"כ מחמת שנתיישב דעתו אם כן בפחות מכאן חייב ועתי"ט פ' האורג מפלפל בטעם הר"מ ע"ש ומכל מקום קריעה שני תפירות בעינן דפחות מזה ל"ח קורע כלל ולא הי' במשכן וע' שבת דע"ה ע"א תוד"ה שכן. המפרק ניירות או עורות דבוקים שלא ע"מ לקלקל חייב משום תולדת קורע וגם הר"מ לשיטתו דסובר כר"י במשאצל"ג וד"ז מובא בשו"ע כלשון הר"מ עס"י ש"מ ובח"א הקשה על המחבר הא הוא ס"ל כ"פ כר"ש במשאצל"ג אם כן א"ח רק איסורא איכא ע"ש. והשיעור אינו מבואר כאן כמו במדבק כמש"ל. הפותח בית הצוואר בשבת חייב חטאת כ"כ הר"מ כאן והיינו משום קורע כיון דלא מקלקל ורש"י וראשונים פי' משום דהוי גמר מלאכה וחייב משום מב"פ כ"ה בשבת דמ"ח ומקשה הש"ס מ"ש ממגופת חביות ולהר"מ דחייב משום קורע א"י מאי קושיא דאין דמיון לשם כלל וי"ל ואין כאן מקומו. ונראה דהר"מ דמחייב משום קורע ודאי צריך שיעור היינו כדי לתפור ב"ת כדין קורע שכ' לעיל ואם הי' פתוח מע"ש ונשאר כ"ש מחובר ופתח בשבת פטור ולאותם הסוברים משום מב"פ חייב בכ"ש דמב"פ אפילו כ"ש כמבואר לקמן ונ"ל דודאי גם הר"מ מחייב משום מב"פ ולא הביא דחייב כידוע דרכו ובפרט דאין זה חידוש אך אשמועינן משום קורע דאינו מבואר בש"ס דשם בשבת הוא מחמת מב"פ כמבואר שם מהקושיא שהקשו בש"ס ממגופה ע"כ מביא הוא דמשום קורע ג"כ חייב ול"ק ג"כ מה שהקשינו היאך נוכל לומר כשיטת הר"מ דחייב משום קורע ג"כ מאי מקשה הש"ס ממגופה ז"א דמבואר בש"ס סתמא הפותח משמע אף כ"ש וג"כ צ"ל משום מב"פ דמשום קריעה צריך כדי וכו' אם כן מקשה שפיר אבל באמת אם הוא כשיעור חייב משום קורע ג"כ להר"מ וגם משום מב"פ כנ"ל דאל"כ לא תוכל לפרנס ק' הש"ס להר"מ כ"נ. וכתב הר"מ פכ"ג ה"ו אין קורעין נייר מפני שהוא כמתקן כלי ונראה דהוא רק משום שבות דכל הפרק שם מיירי משבותים ובס' ח"א תמה דלמה א"ח משום קורע אם אינו מקלקל וע"ש שמחלק וצ"ע וע"ש בסוף הדיבור וער"מ פי"א כ' המפרק דוכסוסטוס מעל הקלף חייב משום מפשיט ותמה ג"כ בס' הנ"ל למה לא יתחייב משום קורע כמו המפרק עורות דבוקים ואפשר אה"נ וכבר הבאתי כ"פ במקום דחייב שתים והר"מ אינו מביא ואין להאריך. וז"פ דלא נקרא תופר או קורע רק בדברים הרכים או עורות דדרכן לתפור אבל מה שהאומנים עושים שתופרין כ"ח שבורים כמו פארציליין וכדומה ל"ש תופר רק עושה כלי או שובר אבל תפירה וקריעה ל"ש כלל כי במשכן הי' יריעות וכדומה וז"פ: