מנחת חינוך/מד
מנחת חינוך 
מד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
לפדות כו' שיסייע האדון כו' או שיאמר מעותי כו'. זה מבואר בש"ס מצות יעוד קודמת למצות פדיי' ולזה מונים כל מוני המצות למ"ע ולא מנו רק בא"ע אבל בעבד עברי לא ראיתי להר"מ והרהמ"ח שיזכירו שמצוה לפדות ובש"ס קדושין ילפינן עבד עברי דיוצא בגרעון מוהפדה. ולכאורה צריך להבין דמבואר במשנה ובברייתא בקדושין דיש כמה דרכים שיוצאים עבד עברי וא"ע כגון בשש וביובל ובגרעון ובסימנים ובמיתת האדון ולא נחשב שום יציאה למ"ע כי הם רק מדיני המצוה דהתורה כתבה דין עבד ואמה שישתעבדו וכמה דרכים שיוצאים לחירות בשש ודומי' ובגרעון אם כן למה לא מנו שום יציאה במצות עשה רק זה כמו שכל היציאות הם בע"כ של אדון שכלו ימי השעבוד ודאי אם טוען עליה ורוצה לכובשה כגון אחר שש או יובל הרי הוא גזלן ולא נמנה שמקיים האדון מצות עשה בזה שאינה כובשה אם כן גרעון גם כן דרק שיוצאים בו עבד ואמה בע"כ של האדון והוי דין המצוה ולמה כ' הרהמ"ח דזה מצות עשה שלא יטעון עליה כו' דגם בשש או ביובל אסור לטעון ואם טוען ה"ז גזלן (ה"נ) ומכל מקום ל"ש מצוה על האדון רק ממילא נפקע זכותו ה"נ. והנה גבי א"ע כתיב גר"כ וגם בעבד הנמכר לעכו"ם כתיב ג"כ בפ' בהר גרעון כסף אם עוד רבות כו' ושם ל"ש מ"ע על האדון כי עכו"ם אינו בר מצות רק הוא דין מדיני התורה אם כן למה נמנה כאן במשנה למצוה בפ"ע. אך באמת חילוק יש בין נמכר לנכרי שיוצא בגר"כ ובין א"ע שהי' מצוה על האדון והיינו כמו שכתב הרהמ"ח בדרך השני שלא יתבע מה שהי' המעות בטלות אצלה כי זה שוה כסף כמבואר במכות אומדין כמה אדם רוצה ליתן אם כן כאן שמקדים המעות על ששה שנים דר"מ מאה זה' אם כן על השנים האחרונים השיווי של העבד יותר כי אם נותן בעד שנה הששית שכרו חמשה שנים קודם בודאי המתנת המעות שוה איזה סך אם כן כשרוצה לפדות עצמו בשנה ששית הי' צריך ליתן יותר מששית המנה כי כן קנה אותו ביותר והמתנת המעות הוי ש"כ ואין כאן רבית דהוי מקח וממכר עיין בב"מ ומכל מקום גזרה התורה במצות עשה על האדון שלא יבקש יותר רק כל שנה חלק שוה כגון על שנה הששית רק ששית המנה וזה כתוב בתורה והפדה שיסייע בפדיונה כי האדון מסייע גם כן שאינו לוקח המגיע לו ועיין ברא"ם גם כן שכ' כדרך הזה דהוי סיועת האדון. ובמקנה כתב גם כן כעין זה כיון שמקדים לו המעות אם כן שנה אחרונה שוה יותר מששית המנה כי הוא שנה אחרונה ומכל מקום אינו לוקח רק ששית המנה ע"ש אם כן לפ"ז י"ל חילוק ברור בנמכר לנכרי שלא כתבה התורה מצוה על האדון דלאו בר מצות הוא רק התורה כתבה דין שיוצא ביובל ובגר"כ בע"כ דאדון אבל על כל פנים צריך ליתן לאדון כמו השומא שנתן דר"מ בעד שנה הששית חמשה שנים קודם אם כן המתנת המעות שוה גם כן כמו אם א' מקדים מעות כמה שנים קודם בודאי המקח שוה יותר מהסך שנתן מחמת הקדמת המעות כי ש"כ ככסף ואין להשביח ולהכסיף כי זה לא נשבח ולא נכסף מכל מקום נתן בעדו יותר מהסך שנתן ע"כ בודאי א"י לחירות רק אם נתן להאדון כפי השומא כמו אם אינו רוצה ליתן לו כל הדמים וזה דוקא בנמכר לנכרי הוא דין שיוצא לחירות אבל בא"ע כתבה התורה והפדה ולא כתיב ונפדית הטילה התורה מ"ע על האדון שלא יקח אצלה רק הסך שנתן בגרעון כי זה מצות סיוע והוא מ"ע שהאדון מחויב לקיים.
והנה מבואר במצוה הקודמת בדברי הרהמ"ח דאין כופין על מצוה זו כי התורה נתנה לו רשות שנאמר אם שלש אלה כו'. ונכלל גם כן מצות פדיון בפ' אם שלש אלה עיין ר"מ פ"ד וברש"י. והוא לכאורה תמוה דמבואר בש"ס כ"פ דיוצאה בגרעון כסף בע"כ דאדון וגם מבואר דאין מעניקין היוצא בגרעון דאין שילוחו מעמך. אלא הוא הדבר אשר דברנו דודאי אם נותנת הגרעון כפי השומא יוצאת בע"כ וזה נלמד מנמכר לנכרי אך על מצוה שציותה התורה שיסייע זה אין כופין את האדון ונתנה לו התורה רשות עד שתתן לו דמי השומא רק דאין מקיים מ"ע אבל א"י לחירות אם נותנת כפי ערך הסך שנתן. ובזה מובנים לי דהתו"ס נ"ד ע"ב ד"ה מ"ע וכו' שהקשו ל"ל והפדה גבי אה"ע נילף מהיקש לעברי ועברי יליף שכיר שכיר מנמכר לעכו"ם ותירצו דאצטריך והפדה לגר"כ ובמהרש"א תמה הא גם גרעון כ' גבי עכו"ם ע"ש ובפ"י. ולפמ"ש דגרעון דכתיב גבי עכ"ם היינו דמי השומא ולא מצוה לסייע וכאן כתבה הדין לגרעון שמצוה לסייע לה כמ"ש דהיא מ"ע על האדון ואם כן לפ"ז דין דגר"כ נלמד מנמכר לנכרי או בגז"ש דשכיר או מכי תשיג וא"ע נמי איתקש. אך והפדה גבי א"ע היא למצוה שיסייע ואם כן גבי נמכר לנכרי דל"ש מצוה אם כן א"י רק אם נותן המעות לפי שומא כמ"ש אך גבי ע"ע דיש היקש עברי לעבריה ע"ש בש"ס אפ"ל דגם בע"ע מצוה על האדון לסייע אך אין כופין דלא עדיף מא"ע דאין כופין דהתורה נתנה לו רשות וער"מ פ"ד גבי א"ע שנקנית ביותר מפרוטה ובכ"מ הקשה למה לא כתב הר"מ גם בע"ע שצריך יותר מפרוטה כדי שיהי' ראוי לגרעון מהיקישא דעברי ועלח"מ פי' שם כוונת תירוצו דלמסקנא נלמד מוכי תשיג מנמכר לנכרי ולא מהיקישא והיקישא דעברי לעברי' צריך למלתא אחריתי אם כן שוה לנמכר לנכרי דנקנה בפרוטה ועבמ"ל שם. ולפמ"ש נכון הדבר דהנה הדין דבש"ס ד"ח דאינה נמכרת בפרוטה מפני שצריכה שתהי' ראוי' לגרעון מפ' והפדה ואיתקש ליעוד כל היכי וכו' היינו דצ"ל המצוה דסיוע דנלמד מקרא דוהפדה וכ"ה דליכא המצוה דסיוע אינה נמכרת וכ"ז בא"ע דכתיב והפדה היינו המצוה דסיוע אבל בנמכר לנכרי דל"ש המצוה דסיוע והתורה גילתה דיכול למכור עצמו לנכרי וכן להמסקנא ילפינן ג"כ נמכר לישראל מנמכר לנכרי אם כן גבי עבד א"צ מצוה דסיוע וליכא גבי האדון מצוה לסייע כמו נמכר לנכרי אם כן כיון דא"צ לסייע כלל נקנה בפרוטה דהקפיד' דקפדינן בש"ס שיהי' ראוי לגרעון היינו מפסוק זה והפדה ומפסוק זה שמעינן המצוה של סיוע אבל במקום שא"צ סיוע ואינו מצוה כלל נקנית בפרוטה אף שא"ר לגרעון דהתורה לא הקפידה רק שיהא ראוי למצוה כמו יעוד ה"נ צריכה שתהי' ראוי למ"ע של גרעון היינו הסיוע כי זה מצות עשה אבל במקום דאין מצוה בסיוע נמכר בכ"ע אף דאין ראוי לגרעון כי אין תלוי אלא בראוי לקיים המצוה דגרעון היינו הסיוע ובעבד עברי כיון דגם כן נלמד מנמכר לנכרי אם כן אין מצוה בסיוע כלל וא"צ להיות ראוי לגרעון ע"כ נקנה בפרוטה. ועוד ראיה דבאמת אם נקנית בפרוטה ותיכף קודם עבודתה תוכל להחזיר לו הפרוטה אם כן הוי גם כן גרעון אך כיון דתיכף מחזרת כל הפרוטה ל"ש מצות סיוע וכ"ה דל"ש מצות סיוע אין נקנית אמה עבריה.
הכלל היוצא ממ"ש דמצוה שאנו עסוקים בה הוא מצוה על האדון שיסייע הגרעון ואין כופין האדון ע"ז אבל בלא סיוע דהיינו שנותן לאדון כפי השומא זה דין גרעון ויוצא בע"כ של האדון וזה נלמד מנמכר לנכרי שכתוב שם דין גרעון אבל לא מצות סיוע ומצוה זו דסיוע אינה אלא בא"ע דכתיב והפדה ולהמסקנא לא ילפינן בהיקש כמ"ש בכ"מ רק מנמכר לנכרי ע"כ שייך בעבד דין גרעון רק לא הסיוע וגם א"ע אינה יוצאה בע"כ אם לא שנותנת כפי השומא ועל הסיוע לא כפינן לי' ע"כ מוני המצות מונין המצוה הזאת דסיוע ורק בא"ע אבל בעבד אין מצוה בסיוע כלל. או אפשר דאם נאמר דלא כדעת הכסף משנה שם אלא מקשינן עברי לעבריה מכל מקום אינה נמנית בפ"ע כיון דהוא מי"ג מדות והדברים עתיקין אבל בנמכר לעכו"ם בודאי אין שייך מצוה דסיוע כלל דאינו בר מצות וכן לפמש"ל דנמכרת לחרש שוטה וקטן ואם רוצית לצאת צריכה ליתן לפי השומא וזה דין ג"כ ויוצאת אף מחרש שוטה וקטן כמו דיוצאת בשש וביובל אבל א"צ לסייע כי אינו בר מצוה ובדברי הר"מ שמנה מצות פדיי' ולא חילק בין מצות סיוע לדין גרעון וגם בפ"ב גבי גר"כ דנותן לו ששית המנה נראה דיוצא בע"כ וזה הוי בסיוע האדון ולא מצאתי רמז בראשונים ממ"ש אך ב"ה הדברים ברורים ונכונים הפוך וכו' לשי' הרמה"ח. ולפמ"ש הא דיוצא בגרעון אין מעניקין לו היינו כיון דיוצא בע"כ זה דוקא דנותן כל דמי השומא אבל אם הגרעון הוא בדרך סיוע אם כן ה"ל מרצון האדון ומעניקין לו ויבואר לקמן אי"ה דין הענקה. ואם לא קיים מצוה זו מבטל מ"ע רק דאין כופין להרהמ"ח. ודינו לענין תשובה כשאר מ"ע ויתבאר לקמן מצות תשובה אי"ה ולדעת הרהמ"ח אם נשבע שלא לייעד ולא לפדות חל השבועה כיון דברצונו תלוי מלתא ופשוט ושאר הדינים תלי"ת בארנו הכל במצוה הקודמת:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |