מנחת חינוך/מג

מנחת חינוך ‏ מג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מצוה מג
יעוד אמה העבריה

א

[א] לייעד וכו'. דיני המצוה כו' ע' בקדושין ור"מ פ"ד מה' עבדים ובעזה"י אכתוב הדינים כדרכי בח"ז. התורה נתנה רשות לכ"א מישראל אם העני ואין לו קרקע ולא מטלטלין ולא כסות שעליו למכור בתו הקטנה לאמה לא' מישראל או לגר צדק אף על פי שאינו מבואר כאן בר"מ לגר צדק אך פשוט כמו שהב"ד יכולים למכור לג"צ כמו שבארנו לעיל דהוי כישראל עיין ר"מ פ"א ה"ה (אמה) אך לעכו"ם או לגר תושב א"י למוכרה כיון שאינו בן קדושין וגזירת הכתוב דאין אמה נמכרת רק למי שיש עלי' קדושין שיוכל לייעדה כמבואר לקמן בעזה"י.

והנה אפשר דאם יש לו ועבר ומכר ל"ה מכירה כלל כמש"ל במצות עשה כיון דהתורה לא נתנה לו רשות אם כן לאו של אביה היא לענין מכירה כמו שא"י למכור בנו אך ראיתי בתוס' רי"ד קדושין כ"א מבואר בדבריו דיכול ליתן בתו במתנה ואפשר דאין לו כלל אפילו כסות וא"י לפרנסה ג"כ רשאי ליתן שיהיה לה מזונות וכסות וגם ראיתי שם בדי"ח דגם מ"ע אפילו אם הי' לו קרקעות ועבר ומ"ע מכירתו מכירה בדיעבד ע"ש ועמש"ל. והבת משעה שנולדה עד הבאת ב' שערות יש לו רשות למכרה ע' כתובות ד' מ' ובכ"מ הבת מיום א' ועד שתביא סימנים יש לה מכר ואפ"ל לשיטת הר"מ הלכות אישות ועיין באה"ע סי' מ' דאם הוכר העיבור מקודשת עח"מ וב"ש ובקצה"ח סי' ר"ט כ' דהר"מ ס"ל ג"כ גבי מכר דאם הוכר העובר ל"ה דשלב"ל ע"ש אם כן ה"נ יכול למכרה במעי אמה אם הוכר העיבור ואם ל"ש כאן לעיבור כי האם אין לו רשות למכרה ופשוט אך רה"פ חולקים על הר"מ ואין כאן מקומו וע' סי' ר"ט דאף דא"י למכור דשלב"ל מכל מקום אם לאחר שבא לעולם תפס מהני אם כן אפשר כאן נמי לכ"ע אם לא חזר בה ונולדה ותפס האדון הבת מהני תפיסה ע"ש. אך באמת מבואר הטעם בש"ס דב"מ מטעם מחילה או מטעם יאוש ע"ש בהג"א אם כן שם שייך מחילה וקונה כמו כל מחילה דעלמא אבל כאן ל"ה מחילה כי אמה עבריה אינה נקנית אלא או בכסף או בשטר כמש"ל ואפילו במתנה דליכא כסף צריך שטר כי אין שום קנין אחר רק כסף ושטר כמש"ל אם כן אם הי' הקנין בכסף ועתה שנולדה תפס כיון דאין הקנין מתחיל אלא עתה מחמת מחילה אין כאן קנין כלל והמעות שנתן ה"ל מלוה (כי א"ד לקונה לאחר ל' יום דמהני ול"ה מלוה) דלא קנה לכשתלד ואם באמת קנה לכשתלד בלאו הכי יש דיעות דמהני בדשלב"ל ע"ש אך כאן עסקינן בקנה סתם אם כן בודאי ל"מ תפיסה אך אם קנה בשטר והשטר ת"י מהני אפילו בלא תפיסה עס"י ר"ט ובקצה"ח השיג על הסמ"ע שם דדעתו דדוקא במסר לו השטר אחר ביאתו לעולם והשיג עליו דהשטר הראשון מהני ע"ש אם כן ה"נ וע"ש עוד סי' ר"ט ותלמוד לכאן. ולכאורה ק"ק בבריית' דנקט בת יום א' הא שם ת"ק הוא ר"מ ור"מ ס"ל דאדם מקנה דשלב"ל אם כן גם עובר מהני אך אפשר דנקט מלת' דפסיק' כיון דהפלוגתא שם על ענין אחר או דאפילו לר"מ יכול לחזור קודם שב"ל כידוע נקט מלתא דפסיק' ופשוט.

ואף בקטנה שהיא איילונית בסימניה נמכרת ע' קדושין ד' ובתוס' שם היאך נודע בקטנותה שהיא איילונית הלא אינה איילונית עד שתגיע לכ' שנה ויש בה סימני איילונית ועיין תוס' רי"ד ובמ"ל כאן שהאריך לפלפל בזה ואם הגיעה לי"ב שנה ולא הביאה סימני נערות ונראה בה סימני איילונית דחיישינן שמא היא איילונית דל"ש לומר דרוב ל"ה איילונית דיצתה מכלל הרוב דהרוב שאינן איילונית אין מביאין סימני איילונית וכדאמרינן בכתובות רוב נשים בתולות כו' ורוב יש להם קול ע"ש ואם באמת היא איילונית וקי"ל כרב ביבמות דהוי בוגרת למפרע אם כן אפשר דלא יוכל למכרה כלל כי היא מוחזקת בגופה אך דעת הר"מ אם נעשה בוגרת למפרע כרב או כשמואל לא ברירא וכבר פלפל בזה בנו"ב ומ"ל ואין כאן מקומו ודוקא בקטנותה אבל לאחר י"ב שנה והביאה ב"ש א"י למכרה ואם מכרה אינה מכורה כלל ועמ"ל מסתפק אם המעות חוזרין או המעות מתנה ומסיק דהמעות חוזרין אך אם מכרה בבוגרת מסתפק לדעת הר"מ ע"ש. וכל המצות הנוהגים בע"ע בימי עבדותו שלא יעבוד בו עבודת עבד וכן להשוותו במאכל ומשתה וכסות ומדור נוהגות ג"כ באמה העבריה עיין ר"מ פ"א. וטומטום ואנדרוגינוס אין נמכרין באמה דספק זכר הוא כ"ה בר"מ כאן מהתוספת' אך לדעת הראב"ד ה' שופר ומובא בח"ז כ"פ דאנדרוגינוס הוי חצי זכר וח"נ אם כן ח"נ יכול למכור כי לא שייר בקניינו עמש"ל במצות עבד ועובדת עצמה יום א' ולרבה יום א' אך לדעת הראב"ד עצמו ה' אישות פ"ד הי"א שדעתו שאנדרוגינוס שנתקדשה א"צ גט שאינו ראוי לינשא ע"ש אם כן אפשר כיון שא"ר ליעוד אינו נמכר כמ"ש לקמן ב"ה דאין אמה"ע נמכרת למי שא"ר ליעוד אך ע"ש בהה"מ שנ"מ דהבא עליה דרך נקבות חייב משום א"א אם כן חלק הנקבות ראוי ליעוד לדעת הראב"ד דחציו נקבה ויבואר אי"ה במק"א. ואם א' היה לו ח"ש וחב"ח וח"ש הי' שלו ובא עליה והיה לו בת ממנה דמצד חב"ח הולד הולך אחר ישראל וה"ל אביה ומצד ח"ש הולד ח"ש אם כן הבת הו"ל חצי' בתו וחצי' שפחתו כמש"ל בח"ז כ"פ אם כן ודאי יש לו רשות למכרה בקטנותה כי הן חלק שפחות וחב"ח נמכר וראוי' ג"כ ליעוד להאדון דתפסי בה קדושין ע' אה"ע סי' מ"ד אך דאסורה להנשא לב"ח מכל מקום כיון דקדושין תופסין נמכרת כי יוכל למכרה לח"ל כיון דקדושין תופסין בה עיין ר"מ כאן וכמש"ל אי"ה. אך אפ"ל דצריכה שתהא ראויה ליעוד שיהי' קדושין גמורין של חיוב מיתה אבל כאן בח"ש וחב"ח אף שקדושין תופסין מכל מקום אין חייבים עליה מיתה רק אשם וכבר הבאתי לעיל בח"ז שיטות הסוברים דקדושי אחר תופסין בה כיון שאינם קדושין גמורים לענין מיתה עאה"ע סי' מ"ד ובאחרונים אם כן אפשר אין זו נקרא ראוי' ליעוד ואינה נמכרת החצי חב"ח לאמה"ע וצ"ע. ואם א"ע נמכרת לחצאין אפשר הדין כמו עבד שמב"ד עמש"ל מצות עבד שלכמה ענינים אתקש עברי לעבריה ועבריה לעברי וצ"ע בזה.

והנה כתבנו לעיל דאמה נמכרת לישראל ולג"צ ונ"ל פשוט דיכול' למכור ג"כ לאשה דהא דאשה אינה קונה עבד היא מפני החשד אבל אמה למה לא תקנה ול"מ בשום מקום היפך זה וז"פ אצלי ואי דא"ר ליעוד הא מבואר בש"ס ור"מ ולקמן בעזה"י דאף דא"ר לעצמו אם ראויה ליעוד לבנו נמכרת והכא ראויה ליעוד לבנה אם הבן עושה אותה שליח דאשה נעשית שליח כמו איש וכאן גזירת הכתוב דיכול לקדשה לו או לבנו מ"ל איש ומ"ל אשה כיון דיכולה לייעד לבנה הגדול ברשותו כנלע"ד וכ"נ מד' הרהמ"ח שכלל כל דיני יעוד אה"ע ובמצוה שאח"ז לענין פדיון ולא כתב דנוהג בזכרים דוקא כמש"ל גבי ע"ע א"ו כמ"ש כנ"פ:

ונראה דלטומטום א"י למכרה דא"ר ליעוד מספק אם כן א"י למכור אותה מספק ולבנו ג"כ א"ר ליעוד דטומטום אין לו בן דאינו מוליד ולאנדרוגינוס ג"כ א"י למכרה דספק הוא וג"כ אינו מוליד עטו"א ה"ע סי' קע"ב אך להפוסקים דהוי זכר גמור יכול למוכרה לו דראוי ליעוד לעצמו. והנה אם האב מכרה לחרש שוטה וקטן עס"י רמ"ג בח"מ החרש וקטן יש להם זכיה בד"א מקנה ושוטה אין לו זכייה כלל רק ע"י אחרים עיין ר"מ פכ"ט בראב"ד שם ויש דיעות דבכסף אין קונה כיון דאין נתינתו נתינה ובשטר מבואר שם בסי' הנ"ל דאין הקטן והחרש קונה ועיין באחרונים דקטנה יש לה שטר ע"ש ותלמד לכאן אך לכאורה א"י כאן לקנות אה"ע בשום אופן אליבא דכ"ע כיון דאין הקנין חל רק בראוי ליעוד והלכה דגבי יעוד מעות הראשונים לקדושין ניתנו עיין ר"מ ויבואר לקמן אי"ה והקדושין מתחילין תיכף דהוי כמו מעכשיו ולאחר ל' יום ואם בא אחר וקדשה תוך הזמן אינה מקודשת אם מייעדה לבסוף וזה דין יעוד מגזירת הכתוב אם כן חרש שוטה וקטן דא"י לקדש אשה והקדושין אין קדושין כלל מן התורה עאה"ע סי' מ"ד אם כן כיון דא"ר ליעוד אינה נמכרת ואף לדעת המ"ל ה' אישות דקטן וקטנה אפשר דיכולים לקדש לאחר שיגדיל יעו"ש באריכות היינו שיהיו הקדושין לאחר זמן אבל יעוד שגזירת הכתוב הוא למאי דפוסק הר"מ כרבנן דהקדושין מתחילין תיכף וזה דין יעוד והנהו אישים לאו בני קדושין מעכשיו נינהו וגם לבנו לא משכחת דקטן אין לו בן וקודם כלות שש אף כשיגדיל לא יהיה לו בן גדול ויעוד אינו אלא בבן גדול עיין ר"מ כאן ושוטה וחרש אף שיש להם עתה בנים גדולים מכל מקום כיון דאפילו מייעדה לבן מכל מקום הקדושין מתחילין תיכף כמש"ל אי"ה והאב נעשה שליח לבן והנהו לאו בני שליחות נינהו אם כן לא משכחת דין יעוד כלל ואינה נמכרת להם בשום ענין אפילו במקום דיש להם קנין לשיטות המבוארים בסי' רמ"ג ובאחרונים ולומר הא דמבואר בש"ס ור"מ דאינה נמכרת לקרובים מפני שא"י לייעדה ל"ד יעוד אלא קדושין אפילו אם אינם מתחילין תיכף דפשט הש"ס דהתורה גילתה כאן דאינה נמכרת אם אין בה יעוד משמע דצ"ל דין יעוד ולא קדושין דעלמא ועמש"ל דינים חלוקים שיש בין יעוד ובין קדושין וע"כ צ"ע ד"ז ויבואר לקמן אי"ה.

וניקנית לאדון בכסף ובש"כ ובשטר ואינה נקנית בפרוטה מפני שצריך לקנותה בדמים שראוים לגרעון כדי שתגרע מפדיונה ותצא כ"ה בר"מ כאן והוא מהש"ס קדושין י"א ע"ב טעמייהו דב"ש כדחזקי' והפדה מלמד שמגרעת פדיונה כו' אי אמרת דיהיב לה דינר היינו דמגרעה ואזלה עד פרוטה אא"א פרוטה יהיב לה מפרוטה מי מגרעה דלמא וכו' לא ס"ד דומיא דיעוד וכו' ה"נ כל היכי דלא מצית מגרעה אינה נקנית ועמ"ל ה"ג הקשה דמהש"ס משמע דצריך שיהא דינר כיון דאפיקתי' מפרוטה ע"ש מה שתירץ ונ"ל הא דבעינן יותר מפרוטה דוקא בכסף אבל בש"כ אפשר דאף ש"פ די כיון דקיבל ה"ל כאומר לדידי שוה לי ומהני כההוא דש"פ במדי לגבי קדושין דסברת הר"נ שספ"ק דקדושין דה"ל כאומרת לדידי ש"פ אך על פמש"פ לא מצית אמרת לדידי שוה דא"י לעשות ממון ופמש"פ ל"ה ממון חשוב כלל אבל אם מפרוטה ומעלה י"ל לדידי שוה כמו בכהן לענין ה' סלעים של פדה"ב וע"ש דדעת הר"ן דדוקא בדבר שדרכו להתייקר ודעת הר"מ ה' בכורים דאין חילוק אם כן כיון דצריך יותר מפרוטה והאב קיבל ש"פ ה"ל כאילו אמר לדידי שוה לי ומהני רק בממון צריך יותר מפרוטה אך לכאורה קשה על סברת הר"נ דהש"ס מקשה שם על שמואל ממשנה בפרוטה ובש"פ ובדינר ובשוה דינר ומשני הא כו' לכאורה לב"ש ל"ל שוה דינר כיון דש"פ וה"ל ממון ה"ל כאילו אמר לדידי שוה דינר שו"ר בא"מ סי' ל"א הקשה זה ואין כאן מקומו לפלפל.

והנה במצוה הקודמת הבאתי דברי ר"ת ור"י מטראני הובא בתוס' רי"ד ובמ"ל כאן פ"ג ה"ז דעת ר"ת דע"ע ואה"ע דיוצאין בגרעון כסף היינו אם נקנו בכסף אבל אם נקנו בשטר א"י בגר"כ ודעת ר"י דבכ"ע יוצאין בגר"כ ולכאורה קשה על דעת ר"ת דכאן בגמרא אמרינן דאינה נקנית בפרוטה כיון דל"ש גרעון ע"כ צריך דינר הא חזינן דשייך קנין אף דלא שייך גרעון כגון בשטר אם כן נימא הכי בפרוטה נמי וצ"ל לדעתו כיון דיליף קנין כסף מן והפדה כיון דמגרע נקנית בכסף אם כן אפשר גילתה התורה דוקא בכסף דין גרעון ובכסף צריך גרעון והיכי דל"ש גרעון בכסף ל"ש קנין כסף וחוץ מקנין כסף לא גילתה התורה דין גרעון כלל אך דעת ר"י תמוה מאוד דסובר דגר"כ נוהג והפדה כתיב בכ"ע אף דנקנה בשטר או ניתן במתנה והגרעון כפי השיווי להקל אם כן מאי מוכיח בש"ס כאן דצריך דינר לקנין א"ע דלמא די בפרוטה ככל הקנינים שבתורה דנקנה בפרוטה אפילו שוה אלף זוז ומכל מקום שייך גרעון דהגרעון אינו מדמי המקח רק כפי השיווי כמו אם נקנה בשטר שייך גרעון כיון דנותן מעות רק הקנין נגמר עם השטר או אפילו במתנה דליכא מעות כלל מכל מקום שייך גרעון אם כן הגרעון אינו מדמי הקנין כלל אם כן היכי מוכח דצריך דינר דלמא סגי בפרוטה ומכל מקום שייך גרעון מהשיווי והוא תמיה גדולה ולדעת המ"ל גם הר"מ סובר כר"י וצ"ע שלא הרגישו הראשונים ואחרונים וערש"י די"ד ע"ב פירש דהוכחת הש"ס מן והפדה דניקנית בכסף דאי לא ל"ש גרעון מבואר דעתו כדעת ר"ת ומסוגיא זו ראי' ברורה לדעת רש"י ור"ת:

והנלענ"ד דר"י יש לו פשט אחר בסוגיא דהנה בח"מ סי' ק"צ ס"ב מבואר דקרקע נקנית בכסף ושטר וחזקה, בכסף כיצד כו' נתן לו ש"פ קנה ואין א' מהם יכול לחזור וכ' הסמ"ע דווקא ש"פ אבל פמש"פ אין חשיבות לקנות בו ומיירי דוקא שנתן לו הש"פ על דמי הפרעון והשאר זקף עליו במלוה או שכל שיווי המקח אינו אלא פרוטה אבל אין לומר דלא איירי כאן בכסף שנותן בשביל שיווי המקח אלא שנותן לו פרוטה שבפרוטה זו ישתעבדו זה לזה זה לקנות וזה למכור ושאין א' יכול לחזור בו דומיא דקנין שטר וחזקה וק"ס דז"א דהא קנין כסף נלמד משדה עפרון וכסף הנזכר בדמי עפרון הי' דמי שיווי השדה ובט"ז שם כ' דמ"ש הסמ"ע דכל שלא נתן בתורת שיווי המקח אינו קונה לא הבנתי דבריו וכו' ועוד דהא קנין דאש' ג"כ נלמד משדה עפרון ובאשה קונה אותה דרך נתינה לא בתורת שיווי מה שהיא שוה ובאבני מלואים סי' כ"ט הסכים להסמ"ע דהרי גם באשה שייך שיווי וה"ר מד' הרא"ש ספ"ק דב"מ ופרוטה הוי שיווי האשה ואם מקדשה במנה ונתן לה דינר צריך נמי שיהיו בתורת תחלת פרעון שווי הקדושין ונותן לה אח"כ מנה חסר דינר. והכל בתורת תחלת פרעון ולא לשום קנין ע"ש ודעת ר"י כדעת הסמ"ע והפשט בגמרא כיון דיליף מאה"ע דודאי א"ע כיון דצ"ל דין גרעון ולהקל אפילו אם נתן הרבה אינו מגרע אלא לפי שיווי אם אינו שוה אלא פחות כמש"ל אם כן הקונה א"ע על כל פנים צ"ל השיווי שלה יותר מפרוטה כדי שתוכל לגרע אבל אם כל השיווי שלה אינו אלא פרוטה מפרוטה מי מגרעה ע"כ צ"ל שוה יותר מפרוטה והוא נותן בעדה יותר מפרוטה כי בלאו הכי ג"כ ל"ש דין גרעון כי א"צ ליתן יותר ממה שנתן כמבואר בר"מ אם כן על כל פנים צ"ל שוה יותר מפרוטה ודמי המקח ג"כ יותר מפרוטה רק בשעת הקנין באמת א"צ ליתן רק פרוטה לתחלת הפרעון כמו שקונה קרקע במאה זוז ונותן פרוטה לתחלת הפרעון והמותר זוקף במלוה אי לא עייל ונפיק אזוזי רק על כל פנים צריך להיות דמי שווי' יותר מפרוטה דאי אינו שוה יותר ואינו נותן יותר לא שייך גרעון וכן אם ניקנית בשטר או ניתנה במתנה לר"י דשייך גרעון צריך על כל פנים שתשוה יותר מפרוטה דאי פרוטה מאי מגרעא אם כן כמו בא"ע צריך להיות שיווי שלה יותר מפרוטה ונותן דמי המקח יותר מפרוטה רק בשעת הקנין א"צ ליתן אלא פרוטה והמותר מלוה עליו כן ילפי ב"ש דדמי שיווי האשה יותר מפרוטה כמו דלב"ה שווי' רק פרוטה וב"ש ילפי כמו גבי אמה דעכ"פ דמי מקחה צריך יותר מפרוטה ה"ה גבי אשה דמי מקחה דהיינו שווי' יותר מפרוטה ובאמת גבי קידושין סוברים ב"ש דבשעת הקנין א"צ ליתן אלא פרוטה והמותר הוא חוב עליו וצריך ליתן והפרוטה הוא תחלת הפרעון ועיקר ילפותא דב"ש דדמי שיווי הקדושין צ"ל יותר מפרוטה דהיינו דינר כיון דאפיקתא מפרוטה אוקמי' אדינר אבל בשעת הקדושין נקנית בפרוטה ג"כ אפילו לב"ש רק אח"כ צריך ליתן לה עד תשלום דינר ובא"ע גם כן באמת נקנית בפרוטה וצריך להשלים אחר כך כי לא משכחת לקנות בפרוטה והיא לא תשוה אלא פרוטה כיון דל"ש דין גרעון כמו כן אשה נקנית יותר מפרוטה כי השיווי שלה סוברים ב"ש דהוי יותר מפרוטה ובאמת בשעת הקדושין א"צ ליתן לה אלא פרוטה אף לב"ש וא"כ מוכח בגמרא שפיר ובאמת לדעת ר"י שאף במתנה ובשטר שייך גרעון על כל פנים צריך שתשווה האמה יותר מפרוטה כדי שתוכל לקיים דין גרעון ובלאו הכי אינה נמכרת ואינה ניתנה במתנה אבל דעת רש"י ור"ת דבשטר ומתנה ל"ש גר"כ אם כן סוברים דלא תלוי בשיווי רק הגרעון מדמי הקנין עכצ"ל שסוברים דנגמר הקנין דוקא ביותר מפרוטה וגם באשה ילפי ב"ש דהקדושין נגמרו יותר מפרוטה ואינו תולה לפי השיווי רק בדמי הקנין ע"כ סוברים כדעת הט"ז דהקנין נגמר בכסף בלא השיווי כמו ק"ס וחזקה דלדעת הסמ"ע כל מעות השיווי הוא דמי הקנין ונולד לנו מחלוקת חדש בין ר"ת לר"י דלר"ת דדוקא בקנין כסף שייך גרעון צריך ליתן בשעת הקנין יותר מפרוטה ובלאו הכי ל"ש גרעון כמו בשטר וממילא דאינה נקנית אם לא נתן דמי הקנין יותר מפרוטה ולדעת ר"י אף דלא נתן תיכף רק פרוטה מכל מקום נקנית כי הוא תחלת הפרעון ויכולה לגרע כמו בשטר אך דמי המקח צ"ל יותר מפרוטה ולדידי' גם בשטר ומתנה צ"ל שוה יותר מפרוטה ובאם לאו אינה נקנית ולדעת ר"ת דבשטר או במתנה לא כתבה התורה כלל דיני גרעון נקנית בשטר ובמתנה בכ"ע אף דלא שוה כלל כי א"צ דין גרעון.

הכלל היוצא ממ"ש דלר"י דבכ"ע שייך גר"כ אם כן הש"ס דכאן דמפורש אם יהיב לה פרוטה אינה נקנית דאין לה גרעון ע"כ לומר דאין דמי המקח יותר מפרוטה אין לה גרעון ומ"ש בש"ס כל כמה דלא יהיב לה דינר היינו דדמי המקח לא הי' דינר ודמי הקנין הוי כל דמי המקח כי כל דמי המקח הוי דמי הקנין והפרוטה בתחלה הוי פרעון אם כן באמת הדין דאם נותן בעדה דינר א"צ ליתן תיכף הדינר וסגי בפרוטה ושייך גרעון ג"כ כמו בשטר ומתנה צריך שהשיווי שלה יהי' יותר מפרוטה כדי שתוכל לגרע ולדעת ר"ת דהגרעון צ"ל מדמי הקנין ובשטר ומתנה אין דין גרעון כיון דליכא דמי הקנין אם כן בכסף צריך ליתן דמי הקנין יותר מפרוטה וסובר כד' הט"ז דכסף הקנין גומר המקח ואין דמי המקח דמי הקנין אך אפ"ל דר"ת ס"ל ג"כ סברת הסמ"ע ובאמת א"צ ליתן אלא פרוטה והמותר ג"כ הוי דמי הקנין ויכולה לגרע רק בשטר לא כתבה התורה דין גרעון רק בכסף יש דין גרעון ונקנית בכל דמי המקח וצ"ל דמי המקח יותר מפרוטה אבל אין הכרח אם ר"ת ס"ל כן אבל דעת ר"י ודאי ס"ל כסברת הסמ"ע דאי נימא דהקנין נגמר בפרוטה אם כן מכל מקום שייך גרעון כמו בשטר ומתנה ע"כ דמי המקח ה"ל דמי הקנין וצריך יותר מפרוטה ובשטר ומתנה ג"כ הדין כן והדברים ברורים הפוך בה וכו' וב"ה מצאתי חבר להסמ"ע א' מגדולי ראשונים ר"י ז"ל:

ומלשון הר"מ שכתב וא"נ בפרוטה מפני שצריך לקנותה וכו' וסתם הדבר י"ל דסובר כדעת רש"י ור"ת אם כן בשטר ומתנה ל"ש גרעון ועמ"ל פ"ג ה"ז שכתב שנראה מדברי רבינו דס"ל כדעת ר"י ע"ש הטעם ואינו מוכרח ויותר משמע מלשונו כדעת רש"י ור"ת כנלע"ד. ונקנית בשטר והאב כותב השטר בתי מכורה לך כדין שטר קנין קרקע והוא פלוגתא בש"ס ור"מ פוסק כמ"ד דאב כתבו וכן הלכה:

ואמה עבריה קונה עצמה בששה דרכים בשש כמו עבד שמב"ד ועמש"ל מצוה הקודמת ה"נ כאן וביובל אפילו פגע היובל תוך שש כמש"ל ובמיתת האדון אפילו הניח בן כי א"ע אינה עובדת את הבן. ובגר"כ כמ"ש היינו אפילו בע"כ דאדון כי מרצון האדון א"צ לבא לדין ג"כ רק ק"ו מע"כ דיוצא בכסף כמש"ל ה"נ כאן ובמצוה הקודמת פלפלתי אם א' נותן כסף לאדון בע"כ של העבד זה תלוי בשיטות גבי ע"כ אי דוקא הטעם מחמת קבלת רבו גרמה לו אף דהוא חוב לו כגון שעומד וצווח אם כן ה"נ אף דחוב לו או הטעם מחמת דזכות הוא לעבד וכאן אין זכות ע"ש והנה בתוס' קדושין ה' ע"א ד"ה שכן ישנו מבואר דזה חובה לא"ע שנמכרת אם כן גבי א"ע דהיא קטנה ול"ש בע"כ אך על כל פנים זכות הוא לה שיוצאת לחירות אם כן לכ"ע יוצאת בכסף שנותן אחר להאדון או מחמת קבלת רבה גרמה או דזכות הוא לה עמש"ל ותבין. ולפ"ד התוס' אפ"ל דגם גבי עבד הוא זכות לו שיוצא לחירות אך אפשר דחוב לו מחמת דמותר בש"כ דזילא לי' אך לפ"ז יש חילוק בין מב"ד למ"ע דאסור בש"כ עמש"ל תן לחכם כו':

ולאחר שנמכרת כופין את האב לפדותה כ"ה בר"מ כאן ועיין כסף משנה ולחם משנה דאף דנמכרת ונשנית כמש"ל ב"ה מכל מקום כיון דכופין את האב ליכא חשש דיחזור וימכרנה כי מה תועלת לו הא כופין לפדותה ואם מת האב או ברח עובדת עד שתצא וכ' הכסף משנה הטעם דהר"מ סובר לעיל דנמכר לישראל אין כופין את הקרובים לפדותה ע"ש ונראה מדבריו דאין מצוה בקרובים אבל על האב הוא מצוה וגם עלח"מ ומשנה למלך דנראה מהש"ס דאין קרובים יכולים לפדותו בע"כ דאדון י"ל גם כן דהאב גם כן אינו יכול לפדות אותה בע"כ דאדון כי הוא כשאר קרובים רק הש"ס מפלפל באם הוא מדעת האדון אם כופין וע' משנה למלך ה"ב האריך לפלפל בענין זה ואין זמן לעמוד על כל דבריו וע' מ"ל דאף לשיטת ר"ת דנקנית בשטר ומתנה א"י בגר"כ היינו דוקא בע"כ דאדון אבל מרצון האדון לכ"ע יוצאת דק"ו מע"כ עיין לעיל ה"נ כאן ויוצאת ג"כ בגט שחרור כ"ה בר"מ ונראה דל"מ לומר לה באפי תרי זיל דהיינו מחילה דגם א"ע גופה קנוי לו ואף להרמב"ן והרשב"א דהטעם מחמת שמותר בש"כ מכל מקום כאן נמי כיון דמייעדה בע"כ דאב וכ"כ במקנה וה"ר מדברי הר"מ דצריכה דוקא ג"ש. ולדברי הריטב"א שהבאנו לעיל דמחילה מהני לענין מע"י רק דמותר בש"כ. ה"נ אפשר כאן אף דמחילה מהני למע"י מכל מקום יכול לייעדה לפ"מ דפסקינן מעות הראשונות לקדושין ניתנו ויבואר לקמן אי"ה.

והנה לעיל כתבנו דיש שני מיני ג"ש א' הוא בתורת שטר קנין אפילו לא נכתב לשמה ומחובר מכל מקום ה"ל שטר קנין וא' אם נכתב כדינו לשמה ובתלוש דזה מועיל גבי ע"כ מועיל ג"כ כאן ע' לעיל. והנה אם היה כאן שטר קנין קונה עצמה ג"כ אף דמבואר בח"מ סי' רמ"ג דקטן אינו קונה בשטר ע"ש סי"ט היינו מטעם דהדבר הנקנה אינו ת"י אבל כאן דהא מוחזקת בעצמה בודאי מהני שטר קנין ובקצה"ח פ' דבכ"מ מהני שטר לקטנה רק לא לקטן ע"ש. אך נ"מ אם היא אינה רוצית ובלאו הכי היא אינה בת דעת ואין רצונה כלום ולא מצינו גבי שטר קנין שיהיה לאביו רשות לקבל כמו גבי גט וקדושין בגיטין ובקידושין רק כמו שנותן לבת קטנה איזה מתנה דהאב ואחר שוים רק היא לוקחת בעצמה השטר או אחר מטעם זכי' שכתבנו לעיל דגם בא"ע זכות הוא לה שיוצאת לחירות אם כן נהי דעתה נשתחררה מכל מקום אם אח"ז קידשה אותה בקדושי יעוד מחמת מעות הראשונים ואח"ז נתגדלה ומוחה בהשטר שחרור שקיבלה דמחמת זכות אם הגדילו יכולין למחות כמבואר בכ"מ ועחו"מ סי' רל"ה. אם כן למפרע לא נשתחררה כלל וחלין הקדושי יעוד כי קודם השחרור מהני יעוד אבל אם נתן לה ג"ש כדינו דהוא אפילו בע"כ כמו ע"כ והוי כגט אשה אם כן נשתחררה תיכף ול"מ מחאה ולא חלו קדושי יעוד כי קטנה יש לה יד לקבל גט דהוא בע"כ כמבואר בש"ס ה"נ כאן. ונראה דאף ג"ש ממש מכל מקום צריך ליתן על כל פנים לידה דוקא ואז מהני בע"כ אבל ע"י אחר ל"מ בע"כ שאינו נעשה שליח בע"כ כמבואר גבי גט באה"ע. אך לפמ"ש רשב"א קדושין כ"א דבע"כ משחררו בשטר על ידי אחרים אפילו העבד עומד וצווח כיון דזכות הוא לעבד וגם אילו הי' העבד לפנינו היה יכול לגרשו בע"כ מזכין לו ע"י אחר נמי בע"כ ע"ש. אם כן ה"נ לדעת התוס' דזכות הוא לה. וגם לפמ"ש דג"ש הנכתב כדינו הוא בע"כ אם כן יכול לזכות לה ע"י אחר נמי ואפילו מיחתה אח"כ. אך הרשב"א לא החליט דעתו בזה ע"ש. והנה הפקר ג"כ מהני לשיטת התוס' כמו בע"ע עמש"ל מצוה הקודמת ותלמד לכאן. ויוצאת ג"כ בסימני נערות אם הביאה ב"ש ולאחר י"ב שנה יוצאה בהם ועיין בנדה ור"מ פ"ב מה' אישות ואה"ע ה' מיאון כמה דינים בשתי שערות דיש פלוגתא אם כדי לקרוץ בצפורן או ליטול בפי הזוג והל' כדברי כולן להחמיר ע"ש. ה"נ אם הביאה שיעור הקטן שבכולם הוא מוחזקת בעצמה ויוצאת לחירות ול"ש חזקת מ"ק כי היא רק חזקה המכרעת ובשביל חזקה לא ישתנה הדין וער"ם כאן פ"ג הי"א בכ"מ וכן ג"כ לאחר יב"ש מבואר שם בבעי' הוי ספיקא דאורייתא דחיישינן שמא נשרו אם כן ה"נ ע"ש עוד הרבה דינים ותלמד לכאן היכי דהוי ס' אם כן אינה עובדת מס' מכל מקום נ"מ אם קדשה לפ"מ דפסקינן דמעות ראשונים לקדושין ניתנו אפשר דהוי ס' קדושין יע"ש. ומכל מקום דין זה צ"ע דבכ"ע אין יעוד אלא אם כן עובדת אצלו ואין העבודה צ"ל ש"פ בשעת היעוד כיון דמעות הראשונות לקדושין ניתנו כמש"ל בעזה"י. אבל על כל פנים צריך להיות היעוד דוקא בזמן עבודה ואחר יציאתה ל"מ ועוד א"ל אף שמספק אינה עובדת על כל פנים אינה עובדת ול"מ יעוד ואין שום ספק קדושין וצ"ע בדבר.

והיוצאת בדרכים אלו חוזרת לרשות אביה עד שתהי' בוגרת כמבואר בש"ס ור"מ ועאה"ע סי' ל"ז ח"מ סק"א נסתפק אם א' נתן מתנה לקטנה או לנערה אם הוא של אביה כמו מע"י ומציאתה או שלה. ובב"ש דעתו דהוי לאביה ובא"מ מביא שם בשם רשב"א מפורש דמתנה הוי שלה וגם בשם המרדכי ע"ש ובקצה"ח. ונלע"ד דדוקא אם יוצאת בדרכים הנ"ל דגזירת הכתוב דנפקע שעבוד האדון מעליה בכל הדרכים אפילו בע"כ דאדון ובש"ש מדעת האדון אבל על כל פנים נפקע השעבוד אם כן חוזרת לרשות אביה למע"י אבל אם נתן לה שטר קנין כמש"ל דהוי כמקנה לה עצמה. אם כן הו"ל כמתנה שנותן עצמה לה והוא מדעתה דהוי זכיה אם כן ה"ל כמו שנותן לה במתנה המע"י ואין האב זוכה בה להרשב"א כי השעבוד אינו נפקע רק שנתן במתנה לעצמה ואין אביה זוכה במתנה מ"ל מתנה אחרת או מתנת גופה והו"ל כל מע"י עד תשלום שש או יובל או סימנים שהיתה שייך להאדון עתה קודם הזמן שזוכה בזה מחמת מתנת האדון שייך לה לד' הרשב"א ואין לאביה במע"י כלל עד תשלום הזמן ואפילו אם נותן השטר קנין לאביה ל"מ דזה הוי כמו שמכרה להאב והאדון אין לו רשות למכרה לאחר וה"ה לאב דאין חילוק בין אב לאחר רק אם ממילא נפקע השעבוד חוזרת לרשות אביה אבל במתנה א"י ליתן רק לעצמה כמש"ל. אם כן אם נותן לעצמה אין האב זוכה לדעת הרשב"א וכן אם מחל לה להריטב"א שכתבנו לעיל דמהני מחילה למע"י וכן אם הפקירה ועמ"ל פ"ל שנסתפק אם הפקר מדעת הוי ד"א מקנה וכ' שהוא מחלוקת הראשונים עמ"ל פ"ל מה' מכירה. אם כן מש"ל דהפקר מהני גבי אה"ע דהיא קטנה היינו אם הוי ד"א מקנה וזוכית בעצמה ואפשר דהוי לאביה דמ"מ הוי כמציאת קטנה דהוי לאביה אבל אם נאמר דהפקר ל"ה ד"א מקנה אם כן אינה זוכית כלל בעצמה כמו נכסי הגר דקטנים אין זוכין בעצמם אם כן אין קונה עצמה כלל. וגם אפשר אם נימא דהוי כמציאה על כל פנים אין אב זוכה מן התורה במציאת בתו הקטנה ע' כתובות פנ"ש ויש לחקור הרבה ואין כאן מקומו. והנה כשחוזרת בקטנותה לרשות אביה רשאי האב למוכרה עוד הפעם דמוכר אדם בתו לשפחות אחר שפחות עמש"ל:

וקודם שיוצאה לחירות יש בענין זה מצוה בדינים מחודשים היינו מצות יעוד כיצד מצוה על האדון לקדשה לו או לבנו הגדול וא"ל בפני שנים הרי את מקודשת לי או הרי את מאורסת לי או הרי את לי לאשה וצריך שיהי' קודם שיוצאת לחירות אפילו סמוך לשקיעת החמה של שש או יובל שאין עבודתה ש"פ מכל מקום מקודשת כי א"צ ליתן לה כלום כי המעות הראשונו' שניתן לאביה לקדושין ניתנו וכל שא"ל קודם שכלתה העבודה חלין הקדושין למפרע עש"ס דקדושין דהוי כמו מעכשיו ולאחר ל' יום אם ירצה לייעד ע' בקדושין י"ט ע"ב. ונ"ל הא דמבואר שם דהו"ל כאומר מעכשיו ולאחר ל' יום ל"ד דהוי כלשון הזה דבמעכשיו ולאחר ל' באמת מבואר פרק האומר דר"י סובר דאם באו אחרים וקידשוה קדושי כולן תופסין בה דשוי' כשרגא דליבני וכ"פ הפוסקים ע' אה"ע סי' מ"ם וכאן קי"ל אם בא אחר וקידשה ואח"כ יעדה האדון אין קדושי השני תופסין בה כלל עש"ס ור"מ כאן אלא כאן הוי כמי שאומר מעכשיו ע"מ שירצה כו' דהוי תנאה. והש"ס לא נחית לדקדק בזה דאכ"מ ד"ז אבל הדין כ"ה וז"פ. והנה אף שבשעת הקנין לא אמר כלום מכל מקום כך גזירת הכתוב דהוי קדושין מעתה ובשעת אמירה אז צריך עדים דהוי דבר שבערוה כמו בקדושין ואף דבכל קדושי תנאי צ"ל עדים בשעת קדושין ולא בשעת קיום התנאי וא"ל בשעת קדושין הרי את מ"ל מכל מקום כאן כך גזירת הכתוב דאף דאינו אומר לה כלל בשעת הקנין ואח"ז כשא"ל אז צריך עדות והקדושין חלין למפרע בשעת קנין והוי א"א למפרע ואין קדושי אחר תופסין בה כלל:

ואם מייעדה לבנו מבואר בר"מ כאן וז"ל כיצד מייעדה לבנו אם בנו גדול ונתן רשות לאביו ליעדה לו הרי האב א"ל בפני שני עדים ה"א מקודשת לבני ע"כ והוא בקדושין י"ט. ולע"ד למה דקיימא לן מעות הראשונים לקדושין ניתנו והקדושין מתחילין למפרע משעת הקנין צריך הבן להיות גדול בשעת הקנין כיון דהקדושין מתחילין תיכף אז בעינן רצון הבן לשויו לאב שליח אבל אם היה אז קטן אם כן ל"מ שליחות ודעת הקטן והיאך יתחילו הקדושין. ע"כ צ"ל גדול בשעת הקנין. וראיה בזה דבש"ס שם מפלפל דאם מייעד אמאי ממעטינן פרט לאשת קטן ומתרץ כגון ביבם כו'. ואי אמרת דאם היה קטן בעת שהתחילו הקדושין הוי קדושין כיון שהוא עכשיו גדול. אם כן מצינו אישות לקטן כי הבא עלי' ח"מ למפרע ול"ה ה"ס דאגלאי מללמ"פ ע' תוס' נדה ומ"ש ביבמות כבר הבאנו לעיל אם כן למה צריך לאוקמי ביבם קטן לוקמי בכה"ג ע"כ ממעט לי' קרא עכצ"ל דהאי בעיא הוא בכה"ג ואי אינו מייעד לא מצינו אישות לקטן ע"כ מוקי לה בגוונא אחריני ביבם ולהמסקנא אינו מייעד בכה"ג או אפשר דאף אם נימא דהאבעיא שהוא עכשיו קטן היינו למ"ד מעות הראשונות לאו לקדושין ניתנו אם כן תלוי הכל בשעת היעוד אבל לדידן דמעות הראשונות לקדושין ניתנו אם כן העיקר תלוי בשעת הקנין אם אז הוא קטן א"י ליעדה דאל"ה מצינו אישות לקטן ע"ש ותראה דז"ב:

והנה אם מייעדה מתחילין הקדושין למפרע כל הבא עליה חייב חטאת כמ"ש ביבמות גבי אכל חלב וכן לענין מיתה דאגלאי מלתא למפרע ה"נ. והיעוד הוא אפילו בע"כ דאבי' אפילו אם מתנה ע"מ שלא ליעדה כמש"ל בעזה"י. אך מבואר בר"מ דצריך להודיע ועיין כסף משנה כתב דצריך ריצוי דידה. ובמ"ל מביא בשם תוס' קדושין ה' דמיעדה בע"כ רק גזירת הכתוב דצריך להודיעה שלשם קדושין מייעדה ומביא ג"כ בשם רשב"א וריטב"א ע"ש. שוב מצאתי במקנה מפלפל אם צריך שיהיה הבן גדול בשעת קנין ואין פנאי לעמוד ע"ד:

ותיכף שמייעדה נוהג בה מנהג אישות ולא מנהג שפחות והיעוד אירוסין עושה ולא נשואין ואינו יורשה ולא מטמא כו' כדין ארוסה. ונראה כיון דלאחר יעוד אינו נוהג בה מנהג שפחות אם כן המע"י אינו של האדון ושייך לאב ככל ארוסה קטנה או נערה דמע"י שייך לאב. וראיתי במקנה מביא ירושלמי דמקשה למ"ד מעות ראשונות לקדושין ניתנו והרי היא ארוסה משעת קנין אם כן יחזיר האדון המע"י מתחלה עד היעוד ותי' בירושלמי דהוי כמתנה שהמע"י יהיה שלו. ונראה דדוקא עד היעוד הוי כמתנה וא"צ להחזיר אבל מיעוד ואילך המע"י שייך לאביה ואין הירושלמי ת"י אך כנ"ל פשוט וכ"נ ממשמעות הר"מ. אך עיינתי ברשב"א שמביא הירושלמי ונראה שם דעד כלות משך השעבוד אף לאחר שנתארסה מע"י לבעלה דהוי כאילו התנה וה"ר לזה מדנקט בהאבעי' להו יעוד אי אירוסין עושה או נשואין נ"מ ליורשה ולטמא לה ולהפר נדרי' ולא אמר דנ"מ למע"י אם אירוסין עושה מע"י לאביה ואי נשואין עושה מע"י לבעלה אע"כ בכ"ע מע"י לבעלה. וצ"ע דבדף י' אבעי' אי ביאה נשואין עושה או אירוסין וקאמר ג"כ דנ"מ ליורשה ולא קאמר דנ"מ למע"י אלא נקט דברים שהם מן התורה ירושה כו' ולא מע"י דרבנן כמו דלא נקט פירות ושאר דברים. ואפשר דהכא הוי קצת חידוש דחוזרת לרשות אביה למע"י וצ"ע. וע' תוס' קדושין מובא במ"ל כאן דאף דיעוד הוא בע"כ דאב מכל מקום החופה צ"ל מדעת האב שתהי' נשואה ע"ש. ולאחר שיעדה הוי כארוסה דעלמא וא"י מעמו אלא בגט או במיתת הבעל ככל הנשים וכבר כתבנו דאמה היוצאת מאדון ועדיין היא קטנה יכול האב למוכרה עוד הפעם כי מוכר אדם בתו לשפחות אח"ש אבל אם קידש האב את בתו ונתארמלה או נתגרשה מן האירוסין אף דחוזרת לרשות אביה לכ"ד מכל מקום לא יוכל למוכרה לאמה כי אין מוכר בתו לשפחות אחר אישות ודוקא לאחר קדושין דעלמא אבל אם מכרה ויעדה האדון ונתאלמנה או נתגרשה מן היעוד בלי נשואין חוזרת לרשות האב אף למכירה ויכול למכרה עוד כ"פ ר"מ כאן הי"ג. ועיין כסף משנה מה שהקשה ע"ז ובלחם משנה תמה על הר"מ דבש"ס די"ח ע"ב מבואר להדיא הא דמוכר אחר קדושי יעוד ול"ה לשפחות אחר אישות היינו דוקא אליבא דריב"י דס"ל מה"ר לאו לקדושין ניתנו אך מקדש אותם במחילת השעבוד והו"ל מתקדשת ע"י עצמה והוי אירוסין דידה ויכול למכרה אח"כ. אבל למ"ד דמעות הראשונות לקדושין ניתנו והו"ל ככל המתקדשת ע"י אביה דא"י למכרה אח"כ ולהאי תנא מוקי התם כמ"ד דמוכר לשפחות אחר אישות אבל הר"מ פוסק כמ"ד דאינו מוכר לשפחות אחר אישות וסובר דמעות הראשונות לקדושין ניתנו. וזה מבואר שם בש"ס דאינה נמכרת אחר קדושי יעוד ע"ש בש"ס. וד' הר"מ תמוהין ובלחם משנה נדחק שהר"מ היה לו גירסא אחרת בש"ס ויבואר בסמוך אי"ה.

ואין אה"ע נמכרת אלא אם יש לו או לבנו עליה קדושין כדי שתהא ראויה ליעוד כיצד מוכר אדם את בתו לאביו אעפ"י שאין אביה יכול לייעדה מכל מקום יכול לייעדה לבנו שהרי האמה בת אחיו אבל א"י למכור בתו לבנו מפני שא"ר לאדון שהיא אחותו וגם לא לבנו מפני שהיא אחות אביה כ"ה בר"מ מהש"ס די"ט וד"כ דאינה נמכרת לקרובים מפני שבעינן שיהי' ראוי ליעוד. ובדי"ח ע"ב הוא פלוגתא דת"ק סובר אינה מוכרה לקרובים ופרש"י דבעינן אשר לא יעדה שתהא ראויה ליעוד ור"א סובר מוכרה לקרובים ולא בעינן יעוד והיכי דאיתי' אמר רחמנא דתפס והלכה כת"ק ע"ש כ' ע"א. והנה איני מבין כיון דקיימא לן מ"ר לקדושין ניתנו דלא כריב"י. אם כן אמאי נקנית אה"ע בשטר דהאב כותב כמש"ל ואינו נותן לה כסף כלל וגם במתנה נקנית כמש"ל בשם תוס' רי"ד כיון דאינו נותן לה כלום בשעת הקנין אם כן א"י ליעדה במעות הראשונים וא"ר ליעוד אם כן היאך נקנית בזה ול"מ במתנה דאינה נותן לה כלל אם כן היאך יכול ליעדה אלא אפילו בשטר והיא נמכרה נזקף עליו המעות במלוה מכל מקום אינה מקודשת כיון דאינו נותן לה כלום ואפילו אם נותן שטר על הדמים עאה"ע סי' כ"ט שיטות דל"מ דאגוד גבי' ע"ש. אם כן היאך נמכרת בשטר ובמתנה חזינן דגלי קרא דנקנית בשטר אף דא"ר ליעוד אם כן אמאי אינה נמכרת לקרובים אף שאינה ראוי' ליעוד. בשלמא לריב"י ניחא דתמיד מקדשה בסוף בשעבוד שיש לו עליה וזה שייך בכ"ע. אבל לפ"מ דקיימא לן מ"ר לקדושין ניתנו אם כן בכה"ג בשטר או במתנה א"ר ליעוד ולמה נקנית בכה"ג וצריך עיון גדול. והנלע"ד בהא דפליגי רבנן וריב"י אי מ"ר לקדושין ניתנו או לא. והנה ריב"י סובר דמ"ר לאו לקדושין ניתנו ע"כ צריך בעת היעוד שישאר ש"פ ומקדשה בזה וסובר ג"כ דבשעת היעוד מתחילין הקדושין ולא למפרע ואם בא אחר וקידשה מקודשת לשני ע"ש. ובמאי מתחילין הקדושין מבואר שם דה"ל כאומר לה צאי וקבלי קדושיך וגם הוי כמקדש במלוה שיש עליה משכון ע"ש. ורבנן סברי מ"ר לקדושין דכ"ה גזירת הכתוב דמקודשת למפרע. והנה ריב"י ודאי סובר דא"מ למפרע דמבואר להדי' אבל רבנן י"ל דסברי במקום דיכולין לחול תיכף הקדושין חלין תיכף ומודים לריב"י דמצות יעוד שייך ג"כ בגוונא דאינן חלין למפרע רק אח"כ מטעם צאי וקבלי וכו' או מטעם מלוה על המשכון והא ראי' דנלמד מדריב"י לדין צאי וקבלי קדושיך וכן למלוה על המשכון ופסק הר"מ כן ועאה"ע סי' כ"ח וסי' ל"ז הא באמת לית הלכתא כריב"י ועבב"י שם בטור דבאמת הטעם דסוברים דלא כר"נ כיון דאמר דמדריב"י נשמע ד"ז ואין הל' כריב"י ע"ש. אבל הרא"ש כתב אע"ג דלית הלכתא כריב"י מכל מקום מייתי שפיר ר"נ סיוע לדבריו דבהך סברא דקאמר שהיא מתקדשת בשיור פרוטה לא אשכחן מאן דפליג עליה בהא דהא דאמרו רבנן מ"ר לקדושין ניתנו לאו מהאי טעמא קאמרי אם כן נל"ב אף דרבנן סברי דמ"ר לקדושין ניתנו היינו ביעוד שיכול לחול תיכף חל תיכף מגזירת הכתוב אבל באם א"א לחול תיכף מכל מקום מצות יעוד לא נפקע ומקדשה בשיור שעליה וחלין בשעת יעוד ולמה נשוה פלוגתא רחוקה במקום דנוכל לומר דלא פליגי. ע"כ צ"ל דסברי רבנן דמצות יעוד הוא בכ"ע חלין הקדושין אך בסתם יעוד דלקדושין ניתנו מתקדשת למפרע והיכי דא"י לחול למפרע חל בעת היעוד בשיור פרוטה שעליה וצ"ל שהות ביום כפי פרוטה אך היכי שמשכחת שחלין תיכף חלין תיכף אבל מודים לדין של ריב"י במקום דלא משכחת לה תיכף שיהיו חלין אז כריב"י אבל ריב"י פליג בהדיא כי במאי דקאמרי רבנן דאינה מקודשת לשני היינו בגוונא דיכול לחול למפרע פליג ריב"י דמקודשת לשני ואין חלין למפרע אבל חכמים לא מצינו דיפלגו על ריב"י דדין יעוד ג"כ בשיור פרוטה אם כן לפ"ז שפיר נקנית אה"ע בשטר וגם במתנה כי יכול ליעדה בשיור שעליה בכ"ע ויחולו הקדושין בשעת יעוד ע"כ נקנית בשטר אבל לקרובים כגון לבנו לא משכחת כלל יעוד כי היא ערוה תמיד ע"כ אינה נמכרת להם כנל"ב בעזה"י:

ובזה אני מבין ד' הירושלמי שמובא כאן במשנה למלך דאינה נמכרת לנשוי אחותה אעפ"י שאפשר שתמות ויכול לייעדה וקשה ל"ל זה דאף שתמות מכל מקום אין דין יעוד לפ"מ דקיי"ל מעות ראשונים לקדושין ניתנו כי עתה אינן חלין הקדושין כיון דנשוי אחותה ולפמ"ש ניחא במקום דלא חלין למפרע מכל מקום שייך יעוד אח"כ ע"כ נתן בירושלמי טעם שמא לא תמות קודם יציאתה ולא משכחת דין יעוד בשום צד והירושלמי אינו ת"י כעת וגם המהרי"ט אינו ת"י. אך הסוגיא שהבאתי לעיל עומד לנגדי דמוקי להברייתא דשוין שמוכרת אלמנה לכה"ג וגו"ח לכה"ד אף דאין מוכר לשפחות אחר אישות דמיירי בקדושי יעוד אליבא דריב"י דמ"ר לאו לקדושין אם כן נתארסה מעצמה ויכול למכרה דשאני אירוסין דידה מאירוסין דאביה וצ"ל לדחוק דאתי' כריב"י שלא כהלכתא דרבנן פליגי עליו וע"ל בתוס' דמהדר שלא לאוקמי אליבא דר"ע כיון דרבנן דר"ש סוברים דאין אדם מוכר ע"ש אם כן ל"ל לאוקמי הברייתא כריב"י שלא כהלכתא נימא דמיירי הברייתא כה"ג דלא היה מעות ראשונות כגון שנקנית בשטר או במתנה וא"כ נתקדשה מכאן ולהבא דרבנן מודים לריב"י כמש"ל וה"ל אירוסין דידה ע"כ נמכרת. אך זה יש ליישב דאין כונת הש"ס דאתי דוקא כריב"י אלא כיון דלא שמעינן בדברי רבנן בשום פעם דמתקדשת מכאן ולהבא ואי לאו דשמעינן לריב"י דסובר זה לא הוי ידעינן כלל דאפשר גזירת הכתוב דוקא למפרע ולא בשיור עבוד' או דלא מהני צאי וקבלי קדושין או דה"ל כמקדש במלוה ומשכון ל"מ אך ד"ז שמענו מריב"י דגם בכה"ג חל יעוד אם כן אין כונת הש"ס דאתיא כריב"י רק מביא דריב"י ס"ל כן ורבנן נמי סוברי' כמותו אם כן משכחת לה בגונא דלא חל למפרע רק אח"כ וה"ל אירוסין דידה וכן בסוף הסוגיא דמקשה ולרנב"י דאמר אפילו לריב"י מ"ר לקדושין ניתנו במאי מוקים לה היינו כיון דלדידיה ליכא למ"ד דסובר דתתקדש מכאן ולהבא מאיזה טעם אם כן כל היעוד הוא דוקא למפרע ואי לא משכחת למפרע ל"ש יעוד כלל אם כן היאך מוקי לה כנלע"ד בישוב הסוגיא שלא יסתרו דברינו ובפרט לד' הלחם משנה דהר"מ לא היה גורס כלל וכריב"י וגם לא הקושיא לרנב"י רק דמתרץ אפילו אם קדושין ראשונים לקדושין ניתנו מכל מקום נמכרת אם כן בודאי אין סתירה לדברינו ובעזה"י נכונים הדברים דרבנן מודי לר"י ע"כ אינה נמכרת לקרובים ונקנית בשטר ובמתנ' כנ"ל:

ודוקא נתארמלה או נתגרשה מן היעוד קודם שנשאת לאדון יכול האב למוכרה לדעת הר"מ אבל אם נשאת להאדון אף מקדושי יעוד שוב אין האב יכול למוכרה כיון שנשאת שוב אין לאביה רשות בה בכל גווני וזה מבואר להדיא שם בגמ' דבנשאת אין חילוק אפילו ע"י עצמה היינו ביעוד מכל מקום יוצאת מרשות האב לגמרי לכל דיני התורה וא"י למכרה אח"ז וכ"ה כאן בר"מ דנתארמלה או נתגרשה וחוזרת לרשות אביה כו' היינו מן האירוסין אבל מן הנשואין אינה חוזר' לרשות אביה וז"פ ודוקא לקרובים שאין תופסים בה קדושין אינה נמכרת אבל לח"ל וח"ע דתופסים בה קדושין נמכרת כיון דשייך מצות יעוד דתפסי בה קדושין כ"ה בש"ס ור"מ כאן:

ודע דבמש"ל דמוכרה לאבי' דאיכא צד יעוד דהיינו בנו דוקא שיש לו בן או גדול עכשיו שראוי ליעדה או אפילו קטן עכשיו רק יתגדל קודם יציאתה כמש"ל דאף בסוף שייך יעוד כי רבנן מודים לריב"י אבל אם אין לו בן שיתגדל קודם יציאת' אין נמכרת לאבי' כיון שא"י ליעדה לעצמו וגם אין לו בן שראוי ליעדה אליו וכ"ה ברש"י ד"כ ד"ה היכי וכו' וכ"ה בריטב"א דהקשה דרבנן סתרי אהדדי בברייתות דבברייתא א' מבואר דנמכרת לאב ובברייתא השני' מבואר דאינה נמכרת לאב ותירץ דברייתא שאינה נמכרת לאב מיירי כשאין לו בן מבואר להדיא דזה לא הוי צד יעוד כיון דאין לו בן וכ"ה בירושלמי מובא במ"ל כאן שאינה נמכרת לנשוי אחותה דלמא לא תמות והר"מ כאן הי"א סתם וכתב דנמכרת לאבי' מפני שראוי' לבנו נראה קצת אף על פי שאין לו בן מכל מקום ראוי אם היה לו בן ואפשר גם כונת הר"מ כן ולא כתב בפירוש כי הוא פשוט דאם אין לו בן הוי א"ר ליעוד לבנו. והמוכר את בתו ע"מ שלא ליעדה מכל מקום מיעד דהוי מתנה עמשב"ת ותנאו בטל כ"מ בש"ס ור"מ כאן. ואם קידשה אחר תוך משך העבדות אם רצה האדון מייעד כי הקדושין מתחילין למפרע כמש"ל ואם לא ייעד האדון ולא לבנו כשתצא חלין קדושי שני ונעשית א"א והיינו למפרע משעה שקידש' זה וז"פ:

וע' קדושין דף ז' האומר לאשה חצייך מקודשת לי אינה מקודשת דמקשה הש"ס ונפשטו קדושי בכולה מי לא תניא כו' ומתרץ התם בהמה והכא דעת אחרת ע"ש ובע"ב גבי חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה דמקשה לימא דפשטו הקדושין והכא ליכא דעת אחרת שהיא מתרצית ותי' דאה"נ אם בלשון מקודשת פשטו קדושין והכא מיירי דאמר בלשון מאורסת ע"ש. ונ"פ דכאן דהיעוד בע"כ דידה ובע"כ דאב אם כן אין כאן דעת אחרת אם אמר לה הא"מ לחצייך מקודשת בכולה דפשטו קדושין בכולה אם לא שאמר בלשון אחר אבל בלשון קדושין פשטו בכולה ומקודשת וז"פ:

והנה בירושלמי חקר על מע"י וסובר דהוי כאילו התנה ואינו מבואר אם האדון לאחר יעוד דהוי כארוסה אם חייב במזונות וכסות דאפשר ג"כ דהו"ל כאילו התנה אביה שיהיה חייב במזונות ובפרט כיון דהמע"י שלו וצ"ע ואין הירושלמי ת"י. ונל"פ דאם קנה א"ע ואח"כ רוצה לישא אחותה ודאי אינו רשאי לכתחלה כי הוא מבטל מ"ע של יעוד דאם ייעד אח"כ אם כן חלין הקדושין למפרע ועבר על אחותה באיסור כרת וחטאת אם כן בודאי לא ייעד אותה ומבטל מ"ע. ונראה ג"כ אם קנה א"ע אינו רשאי ג"כ לקנות אחותה כי לא יוכל לקיים מצות יעוד בא' מהם אם ייעד הראשונה לא יוכל לייעד השני' ואם ייעד השני' א"י לייעד הראשונה מחמת איסור שני אחיות ומכל מקום נמכרת השני' כי על כל פנים ראוי' ליעוד אם ירצה מייעד אותה ולא הראשונה ומכ"ש אם יש לו בן דשניהם ראוים א' לו וא' לבנו וז"פ.

ואני מסופק אם יכול לקנות שני אחיות בקנין א' כגון שאומר לאב השתי אחיות דהיינו בנותיך נקנים לי ונתן לו דמים או בקנין שטר דאפשר כיון דיכול לייעד כ"א חל הקנין והוי כ"א ראוי' ליעוד או אפשר כיון דהוא בקנין א' וא' מהם ודאי א"ר ליעוד ה"ל א"ר ליעוד ואין הקנין חל ומיירי כשאין לו בן וצ"ע בד"ז. ועיין לעיל במ"ש לענין אם נמכרת לחרש שוטה וקטן דל"ש יעוד דאין הקדושין יכולין לחול למפרע ולפמ"ש בחו"ש אינה נמכרת כי לא משכחת דין יעוד ולא לבנו כמש"ל ובקטן אם יגדל קודם שש אם כן יכול ליעדה אח"כ כריב"י כמ"ש דרבנן מודים דזה ג"כ מצות יעוד אם כן נמכרת אבל לקטן שלא יגדיל קודם יציאת שש אינה נמכר' ואפשר אם עבדה שש והוא לא נתגדל עדיין כגון שהוא בא בשנים והיא נמכרה כשהיה בן תשע וא"כ השש שנים כלים בט"ו שנים של האדון והיה אז בשעת המכירה ראוי לייעד בסוף על כל פנים לאחר י"ג כי בודאי יביא שערות גם כן כחזקה דרבא אך עבדה אצלו השנים והוא בן ט"ו ועדיין לא הביא שערות דאגלאי מלמ"פ דלא היה ראוי ליעוד כלל והמכירה בטלה למפרע לכ"מ למע"י כמ"ש בשם מהרי"ט והתוס' לענין זביני דאיילונית עיין בדבריהם או כיון דבשעת הקנין היתה ראוי' ליעד הוי מכירה וא"ד לאיילונית דלא הוי ברשות האב למפרע וצ"ע בזה.

ונ"ל דמ"ע של יעוד אינו מקיים ביעוד לחוד שתהא לו ארוסה רק המצוה שישאנה וכ"ה בד' הרהמ"ח בתחלת דבריו ובסוף דבריו אבל אם קדשה וגירשה לא קיים המ"ע אף דנמכרת לח"ל כיון דקדושין תופסין כך גזירת הכתוב דנמכרת לאיש כזה אבל מכל מקום המצוה אינו מקיים בקדושין לחוד ואם כן אם נמכרה לח"ל אין מצוה כלל על האדון שיקדש אותה כיון שא"י לישא אותה וכן היעוד לבנו כנ"ל מדברי הרהמ"ח ובר"מ אינו מבואר היטב ולפמ"ש דהמצוה היא הנשואין אפשר דוקא ביאה ראשונה כמו יבום והסברא נותנת שהיא מצוה תמידית והנה אם נמכרה לח"ל כתבנו דאין מצוה לייעדה ולכאורה לפמ"ש אפשר נימא דהעשה דיעוד דל"ת אך זה הוי כמבואר בכתובות אי אמרה לא בעינא כו' ופירשו קצת מפורשים כיון דיכולה המצוה לעקור אין בכח המצוה לדחות וה"נ אין מוכרח לקנות פסולה ואין מצוה לקנות א"ע. אך באם קונה כשרה ואח"כ נפסלה כגון שנעשה פ"ד וכר"ש או אם הי' כהן ונבעלה לפסול לה בגוונא שכתבנו דהקדושין חלין אח"כ דרבנן מודי אם כן אין כאן רק לאו דזונה אפשר באמת דמ"ע דיעוד דל"ת. אך נראה ל"מ לדעת הכסף משנה בר"מ דהיעוד צ"ל מרצונה שתתרצה ובלא רצונה אינה מקודשת וא"י ליעדה אם כן ה"ל כהאי דמבוא' שם אי אמרה לא בעינא כו' דהעשה תוכל לדחות שתאמר לא בעינא אם כן אין עדל"ת וגם יש מפרשים הטעם דבדידה ליכא עשה ע"ש והד' עתיקין אם כן ה"נ העש' רק על האדון כמ"ש הרהמ"ח לטובתה אם כן אין הל"ת נדחה מצדה כי אין עליה עשה אלא אפילו אם תאמר דהיעוד הוא בע"כ דידה ול"ש שתאמר לא בעינא ודמי לכאורה למצות יבום דעדל"ת כיון דהוי בע"כ דידה ע' ביבמות מכל מקום נ"ל דוקא ביבום המ"ע חל בכל גווני על היבם אף שאין היבמה רוצית אבל כאן נ"ל אף שיכול ליעדה בע"כ מכל מקום המצוה אינו מקיים בע"כ דידה דעיקר המצוה לטובתם אבל בע"כ נהי דהתורה נתנה לו רשות מכל מקום אינו מקיים מצוה כי המצוה לטובת' כמו שנראה מד' הרהמ"ח. ומצאתי במקנה ד"י מפלפל בענין זה אי עשה דיעוד דל"ת ולא עמדתי ע"ד. והנה במש"ל דאם היתה פסולה מעיקרא אין עדל"ת דלא היה לו לקנות ע' תוס' עירובין ד"ק בנתערבו מתן א' במתן ד' דע"י פשיעה אין עדל"ת.

אך באמת בכתובות ל"ט גבי אונס מבואר דדוחה אי לאו ה"ט דאי אמרה ל"ב וכו' אף דהוי ע"י פשיעה וכתבנו במ"א לחלק אם העשה הי' יכול להתקיים בלא פשיעה רק הל"ת לא היתה צריכה לדחות בלא פשיעה אז אינו דוחה אבל אם בלא הפשיעה לא היה גם העשה ועיקרה נולד ע"י פשיעה עדל"ת ובאונס נולד העשה ג"כ ע"י פשיעה ע"כ דוחה אם כן כאן נמי דהעשה של יעוד נולד אחר הקנין והו"ל לדחות הל"ת אפילו בפסילה מעיקרא אך מחמת הטעמים שכתבנו דנלע"ד דבע"כ דידה אין מצוה כלל ול"ד ליבום אם כן אי אמר' לא בעינא ליתא לעשה כלל ע"כ אין דוחה אפילו נפסלה אח"כ:

ודין רציעה אינו נוהג בא"ע ואם אינו רוצה ליעדה לא כפינן דכתיב אם לא יעדה והפדה ואם אינו רוצה לא ליעדה ולא לפדות כתב כאן הרהמ"ח דלא כפינן ויבואר אי"ה במצות פדי'. ונוהגת מצוה זו בזמן שהיובל נוהג כו' ונראה דדינה לגמרי כע"ע לענין דאם יש א"ע בסוף העולם יובל נוהג עיין בר"ה ובמצוה הקודמת ותבין:

ודע דלפמ"ש דרבנן מודים לריב"י דבסוף שייך ג"כ יעוד מבואר בש"ס דצריך שיהיה שהות ביום כדי פדיה מכאן אמר ריב"י אם יש שהות ביום כדי לעשות ש"פ כו' וע' רש"י שם ד"ה יעדה והפדה מבואר מדבריו דצריך שיהיה שהות ביום שאם תבא לחשבון גרעונה דיהא עליה גרעון של פרוטה ולפ"מ שמבואר לעיל דגרעון מחשבין להקל אם כן נראה מד' רש"י דאם אין הגרעון פרוטה והמע"י שוה פרוטה שנתייקרה אינה מקודשת וכן מורה לשון הברייתא צריך שיהא שהות ביום כדי פדיה ואח"ז בלשון ריב"י מבואר אם יש שהות ביום כדי לעשות עמו ש"פ משמע דלא תלוי דוקא בגרעון רק אם המע"י עתה ש"פ ע' במקנה עמד בזה ונראה דלא תלוי בגרעון רק אם מע"י ש"פ מקודשת מכאן ולהבא ולא יכולתי לברר זה. ומ"ש בש"ס דאמרינן מאי ריב"י היינו מהיכן מוכח דריב"י סובר דמ"ר לאו לקדושין ניתנו דתנא צריך שיהא שהות ביום כדי לעשות ש"פ כו' ריב"י אומר אפילו תימא דלקדושין ניתנו שא"ה דאמר קרא והפד' וכו' ולא ידעתי אמאי אינו מביא ברייתא דלקמן ע"ב דמבואר להדיא המוכר את בתו וקידשה אחר שוחק באדון ומקודשת לשני דברי ריב"י וחכ"א מקודשת לראשון מבואר הטעם דריב"י סובר דמ"ר לאו לקדושין ניתנו דלחכמים מקודשת לראשון דסוברים מה"ר לקדושין ניתנו ויש ליישב אלא שאין רצוני להאריך כאן בסוגית הש"ס רק הנ"מ לדינא והערות חדשות:

והנה לדעת הר"מ דלאחר קדושי יעוד ונתארמלה או נתגרשה יכול האב למכרה נ"ל אם האדון ייעד אותה וגירשה ע"ת שלא תתקדש ולא תנשא לפלוני ולבניו ע' פ' המגרש ור"מ ה' אישות ואה"ע סי' קמ"ג דהוי תנאי ואם נשאת לפלוני ה"ל גט בטל למפרע ולדעת הר"מ אם אמר על זמן קצוב כגון כ' שנים הוי גט ואם נשאת לאותו פלוני הגט בטל למפרע עיין במקומות הנ"ל ואין כאן מקומו להאריך בדינים אלו אם כן אין האב יכול למכרה אח"כ לאותו פלוני כיון דא"ר ליעוד דאם ייעד אותה ה"ל למפרע א"א מהאדון הראשון ואין קדושין תופסין בא"א אם כן ה"ל א"ר ליעוד. אך לפ"מ שתי' הר"ן פ' המגרש על קו' הראשונים היאך הגט בטל והא לא הוי נשואין כלל אם כן לא עברה כלל על התנאי ותי' דהקדושין של שני תלוין דהתנאי של הראשון הוי כאילו אם אמר לה אם תנשאי לפלוני הרי את אשתי עד שתנשא לפלוני ומנשואין ואילך ובשעת הנשואין אין את אשתי וחלין הקדושין ואף דמסקינן דהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי כיון דפסקה פסקה ה"מ וכו' אבל הכא לא פסקה אלא לענין שאפשר לנשואי אותו פלוני לחול ע"ש בדבריו אם כן כיון דקדושי אותו פלוני חלין לפי שעה אם כן יכול למכרה דהוי ראויה ליעוד כיון דעכ"פ תפסי הקדושין ונראה דאין חילוק אם הקדושין תופסין לעולם כמו ח"ל או לפי שעה על כל פנים כיון דראוי ליעוד דהיינו לקדושין נמכרת כנ"ל דתלוי בשיטות הנ"ל ובאתי רק לעורר.

ונ"ל פשוט הא דמבואר בש"ס דאם ייעדה נוהג בה מנהג אישות ולא מנהג שפחות ואינו רשאי לעבוד עמה כאמה זה דוקא בקדושי יעוד הן לרבנן והן לריב"י דמיעוד ואילך מתחילין הקדושין אסור מעתה לעבוד בה וזה דוקא אם ייעדה היינו שאמר לה התקדשי לי בתורת יעוד אבל אם לא יעדה והאדון נתן כסף חדש לאב וקידשה מדעת אביה ככל קדושין דעלמא בכסף או בשטר או בביאה עובד עמה כמנהג שפחות עד הזמן כמבואר בש"ס לריב"י דאין היעוד חל למפרע ואם קידשה אחר שוחק באדון ומקודשת לשני ובודאי אף על פי שמקודשת לשני מכל מקום לא נפקא מרשות האדון לכל דיני אמה כי היא קנוי' לו עד הזמן כן בקידש הוא עצמו בתורת קדושין מכל מקום עד הזמן ה"ל כמו אמה שקידשה אחר ונוהג בה מנהג אמה מ"ל אחר ומ"ל הוא והגזירת הכתוב אינו אלא ביעוד אבל בקדושין בלא תורת יעוד יש לה דין אמה עד משך הזמן כנל"פ. ולהטעים יותר נראה דהרי אם מעות ראשונו' לק"נ אם כן לא קנה אותה כלל לאמה כקו' הירושלמי וצריך לתירוצו דהוי כאלו התנה ולריב"י מוחל לה עתה השעבוד אבל אם מקדשה בכסף אחר או בשטר לא נפקע כלל קנין השעבוד וה"ל כמו שקידשה אחר וע' תוספות דט"ז ד"ה מיתה שמוציאה מבואר מדבריהם דאפילו הכניסה האב לחופה לאחר לא נפקע מרשות האדון עי"ש וז"פ וכן אם קדשה מחדש ונשאת לו בחופה מכל מקום הו"ל כמו אחר שנשאה לו דאינו מוציאה מהאדון ומ"ל הוא מ"ל אחר ואינה יוצאת מרשותו וגם חייב במזונות וכסות מן התורה כעבד ואמה אפילו למ"ד מזונות אשתו אינו מן התורה מכל מקום כאן חייב מחמת אונס דהוא מן התורה אבל אם יעדה גזירת הכתוב דנפסק מעתה דין שפחות ויש לה דין אישות ככל נשים שבעולם וא"ח במזונות תיכף לאחר יעוד כארוסה דעלמא ואינו מבואר בירושלמי אם על המזונות הוי כהתנה כמש"ל וכן המע"י שייך מן התורה לבעל בתורת אדון עד משך העבדות שש או סימנים דאז יצאה מעבדות והוי כנשואה דעלמא כנ"ל ברור בעזה"י. וז"פ דאם בא עליה אדון שלא מדעת האב ואח"כ ייעד אות' דהקדושין חלין למפרע מכל מקום הביאה לא עשתה נשואין כי החופה צ"ל מדעת האב כמש"ל בשם התוס' אך אם הי' מדעת האב ואח"כ ייעד אותה אם כן הו"ל נשואה דהי' ביאה אחר אירוסין והוי נשואה ואם הוא באופן שאין הקדושין חלין אלא מכאן ולהב' כמש"ל הו"ל חופה קודם הקדושין ולא מהני ע' במשנה למלך והד' עתיקין:

ב

[ב] אבל אין לכופו וכו'. הנה הא דאין כופין על יעוד דהתורה נתנה לו רשות אם לא יעדה והפדה כו' אבל מה שנראה מד' הרהמ"ח דגם על פדיון (לקמן מצוה שאח"ז) לא כפינן לי' דכתיב ואם שלש אלה כו' ובכלל השלש היעוד לו ולבנו ופדיון לכאורה אינו מובן דגר"כ הוא בע"כ דאדון כמו שמבואר והבאנו לעיל חזינן דכופין וה"ל כמו האמה שהביאה סימנים או בשש או ביובל וכובשה דודאי כופין את האדון כמו כובש איזה אדם אחר וז"פ אם כן למה לא נכוף אותו על הפדיון ומדברי הרהמ"ח נראה דעל הפדיון ג"כ אין כופין מדהביא הפסוק ואם שלש אלה וכו' דנכלל מצות פדיון ג"כ ויבואר לקמן מצות פדיון אי"ה. ואם נשבע שלא לייעד ודאי חל השבועה כמו נשבע שלא לייבם ע' ביו"ד סי' רל"ט דבדידה תלי רחמנא ואינו נשבע לבטל המצוה ואם נשבע שלא לייעד ולא לפדות יבואר בסמוך אי"ה. עוד מבואר בר"מ כאן דאינו מייעד שתים כא' שנאמר אשר לא יעדה וכו' ועיין כסף משנה הביא מכילתא ואינו ת"י לפלפל בה:

ונ"פ דאף דאין עדים במכירת א"ע רק האב הודה שמכרה בודאי מהני הודאתו כמו שהודה שמכר שדה או בית אם כן אם יעדה אח"כ בפני עדים ודאי מקודשת כיון דהוחזקה לאמה ובאמה מהני יעוד והוי א"א גמורה והוי כמ"ש הר"מ פט"ז מסנהדרין דאיסור עצמו בע"א יוחזק ואח"ז לוקין וממיתין על האיסור ע"ש אך אם ראו העדים שא' קידש קטנה בתורת יעוד ולא ידעו כלל שהוא א"ע שלו נראה אף דהאב מודה אח"כ דהיה א"ע שלו מכל מקום כיון דהעדים לא ידעו ל"ה קדושין גמורין דה"ל כמו מקדש בלא עדים דבשעת היעוד לא ידעו העדים כמבואר כ"פ בה' קדושין ואפשר דהוי ס' קדושין דהעדים היו מסופקים ג"כ כמבואר כ"פ בה' קדושין אך אם האב אח"כ מכחיש שלא מכרה כלל ה"ל כאומר לאב קדשתי את בתך והוא אומר לא קדשת דהוא אסור בקרובות הבת והבת מותרת בקרוביו ולפמש"ל בשם הירושלמי דאף לאחר קדושי יעוד הוי מע"י לאדון אם כן אם האב מכחיש יכול האדון להשביע ש"ד ע"י גלגול כמבואר בקדושין עד היכן גלגול שבועה השבע לי שלא נמכרת לי בע"ע וכו' ה"נ ודוקא לענין ממון אבל לאיסור א"א ל"ש שבועה ואינה א"א כלל כיון דהאב מכחיש וז"פ:

והנה נתישבתי דבמש"ל דמהני הודאת בע"ד וה"ה הודאת האב שמכר בתו לאמה אין זה ברור כיון שהבאתי לעיל בשם התוס' קדושין ה' ע"א ד"ה שכן וכו' דמכירת א"ע חוב הוא לה והודאת בע"ד ל"מ במקום שחב לאחרי' כמבואר בש"ס וע' ח"מ סי' מ"ז וצ"ט ולומר דחילוק בין חב לגדול או לקטן אין טעם בדבר בודאי בהדינים של סי' מ"ז וצ"ט אין חילוק אם הנושה גדול או קטן וז"פ אך לומ' מטעם דאי בעי מכר לה אפשר דהוי מגו במקום חזקה דחזקה כל מה שיש ת"י האדם הוא שלו כמבואר סי' צ"ט שם ע"ש ה"נ חזקה שלא מכר אותה ולו' דבר שבידו מהני אפילו במקום חזקה ע"ש בקצה"ח והדברי' עתיקין מכל מקום אפשר אם יש לו ממון באופן שאסור למוכרה ויש לפלפל והנה כבר הבאתי דעת הר"מ דלאחר יעוד אם נתארמלה או נתגרשה נמכרת וער"מ שכתב וכן אם נפלה לפני יבם וחלץ לה אף על פי שהחליצה פסולה מכל מקום נפסלת מן הכהונה ויש לו למוכרה לכהן כיון דקדושין תופסין בה עיין שם וז"פ דוקא לאחר שנתארמלה או נתגרשה מן היעוד רשאי למוכרה אבל בעודה ארוסה לאדון אף על פי שנאמר דמע"י של אביה כמש"ל מכל מקום א"י למכרה שתהא ארוסתו של זה ואמה של זה כיון דא"ר ליעוד לשני אך במת האדון המייעד ולא חלץ לה האח עדיין אפשר דיכול למכרה דהוי ח"ל ותפסי קדושין אך באמת פסקינן דיבמה לשוק ספק אי תפסי בה קדושין כשמואל כמבוא' בר"מ פ"ד מה"א ובאה"ע אם כן אינה נקנית מספק כמו שהבאנו בשם הכסף משנה דאינה נמכרת בספק עיין לעיל דהיא מוחזקת בגופה וז"פ. אף דדעת הר"מ פ"ז מה' אישות דהמקדש יבמה לאחר שיחלוץ לה יבמה הוי מקודשת ול"ה דשלב"ל עיין בכ"מ והד' עתיקין וכבר כתבנו לעיל דראוי ליעוד הוי אף שלא יחלו הקדושין למפרע ע"ש אם כן ראוי ליעוד בכה"ג ואף דיחלוץ לה בקטנותה מכל מקום הקדושין חלין דמה"ת ה"ל חליצה לקטנה עיין ר"מ פ"ד מה' יבום וחליצה מכל מקום דלמא לא יחלוץ לה היבם וה"ל כמו דין של הירושלמי דאינה נמכרת לנשוי אחותה שמא לא תמות ומכל מקום אפשר לחלק כיון דמצוה שיחלוץ לה בודאי יחלוץ. אך באמת אין מצוה לחלוץ לה בקטנותה דהוי חליצה פסולה אם כן לא תהוי ראוי' ליעוד כ"ז שתהי' אצל האדון בקטנותה אם כן אינה נמכרת בספק ובאתי רק לעורר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף