מנחת חינוך/לג
מנחת חינוך 
לג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
דיני המצוה וכו'. ער"מ פ"י מה' ממרים ובטוש"ע יו"ד ר"מ ובכלל מצוה זו ג"כ אשת האב בחיי אביו ובעל אמו בחיי אמו דמה"ת מצוה לכבדם ע' סוף כתובות דהוא דאוריית' וכ"ה בר"מ כאן והכל חוזר מחמת כיבוד האבות כי האנשים הנ"ל רוצים בכיבודם בחייהם אבל לאח"מ נראה דאינם מחויבים לכבדם אפילו דרבנן דע"כ ציוה רבינו הקדוש ע"ז כמבואר שם ומרבינן זה מאת לרבות וכו' וע"ש דמרבינן מוא"ו דואת לרבות אחיך הגדול וער"מ כאן כ' חייב אדם לכבד אשת אביו שזה בכלל כיבוד אב כ"ז שאביו קיים ומד"ס שיהא אדם חייב בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו וע"ש בכ"מ דכיבוד אשת אב ובעל אמו כיון דמרבינן להו מאת ככתובים מפורש דמי ואח הגדול כיון דמרבינן לי' מיתורא דוא"ו ל"ה כמפורש בתורה אלא מד"ס עכ"ל. נראה מדבריו דלר"מ דמוכח מיתורא דוא"ו דינו ד"ת ממש רק שקורא אותו ד"ס כידוע דרכו של הר"מ. ע' בס' המצות שורש ב' מ"ש הרשב"ץ ובעל מג"א. אך ע"ש בשורש ב' השיג הר"מ על מוני המצות שמנו מצות הנדרשים בי"ג מדות למה לא מנו כיבוד אשת אב ובעל אמו ואחיו הגדול נראה להדיא דגם הנדרשים מאת הוא לשיטתו ד"ס. אך נ' דהר"מ חזר כאן מזה מחמת השגת הרמב"ן כיון דמבואר בש"ס דאוריית' הוא מודה הר"מ דהוי תורה אם כן זה הוי מן התורה וחוזר הכל אל כיבוד האבות ע"ש ואחיו הגדול כיון דלא מצינו בש"ס לומר עליו דאוריית' רק מביא מלימוד או אפשר דוא"ו לא דרשינן אם כן אינו אלא מד"ס וער"מ ה' מילה דמילה של"ב הוא רק ביום כת"ק יבמות ע"ב דדריש וא"ו וע' יבמות ס"ח ובתוס' שם וסנהדרין נ"א גבי בת ובת אם כן אם דרשינן וא"ו אחיו הגדול נמי מדאוריית' רק הר"מ קורא לה מד"ס אבל המצוה היא מן התורה ויש הרבה נ"מ בין מצוה של תורה או דרבנן. וע' רמב"ן בס' המצות דעתו דגם אחיו הגדול הוא בחיי אבות מחמת כיבודם כי רצונם בכך אבל מדברי הר"מ נראה דאף לאח"מ חייב בכיבודו דאצל א"א ובע"א כ' כ"ז שהוא קיים וכאן סתם ולא כתב זה נראה דס"ל דבכ"מ חייבי' ולא מחמת כיבוד אבות נגעו בה רק דהוא גזירת הכתוב או דחז"ל תקנו כן ומהש"ס הכא משמע דעל אשת אב מבואר דוקא בחיים אבל באחה"ג אינו מבואר ע"כ דבכ"ע חייב בכבודו. והנה נראה דכל הכבוד שמחויב לאביו ולאמו חייב ג"כ באנשים הנ"ל אך מצד הסבר' כיון דכיבוד מסרו הכתוב לחכמי' אם כן באביו ואמו שייך בכבוד שלא לקרוא אותו בשמו וכדומה המבואר בר"מ וש"ע אבל אחיו אפשר דאין זה בכלל הכבוד ול"מ שיהיו נזהרים בזה כמו שמוזהרים באביו ובאמו. והנה אף דבאביו ואמו חייב בכבודם גם לאח"מ מכל מקום נ"פ דאשת אביו אם מתה או בעל אמו שמת א"ח בכבודם כיון שמתו אין זה אשת אביו ולא בעל אמו כמו בנתגרשו אך אחיו הגדול חייב בכבודו לאח"מ ג"כ כיון דמ"מ הוא אחיו כנלע"ד. גם אם אמו א"ל השקיני מים ובעל אמו אומר השקיני מים ודאי מחויב ליתן לאמו אף דבאביו ממש חייב ליתן לאביו כמבואר דהוא ואמו חייבים בכבוד אביו היינו באביו ממש דחייב בכבודו מצ"ע והם שקולים ע"כ יקדים לאביו כיון דגם אמו חייבת בכבוד אביו אבל כאן עיקר שחייב בכיבוד האם ועל אבי חורגו חייב מצד כיבוד האם אם כן היא קודמת כיון שהיא רוצה וכל הכיבוד הוא מחמתה. וז"פ ג"כ אם אביו מוחל א"צ לכבד את אשת אביו וכן אם האם מוחלת כיון דהכיבוד חוזר רק מחמת כיבוד האבות והם מוחלים וכ"ש אם אין רצונם בכבוד זה לכבד אשתו או בעלה ודאי אין רשאי כי אין זה כבודם ורצונם ש"א זהו כבודו אך באחיו אם נאמר דאינו מחמת כיבוד האבות רק גזירת הכתוב אם כן אינו רשאי לציית אביו ואמו אם רצונם שלא לכבדו דהוי כא"ל לעבור על ד"ת דאינו רשאי לציית להם כמבואר בש"ס ואין רצוני להאריך בדינים אלו המבוארי' בשו"ע יו"ד כדרכי בח"ז אך איזה הערות כדרכי ב"ה:
ומצוה זו נוהגת בנשים ג"כ דה"ל מ"ע שאהז"ג אם כן נוהג בכל אישי ישראל חוץ מחרש שוטה וקטן ואם ממזר חייב בכאו"א אם עשו או"א תשובה לכ"ע חייב בכבודם ואם לא עשו תשובה דעת הר"מ דחייב בכיבוד והטור חולק ע"ש ובאחרונים. ואם יש לו בן משפחה ונכרית אינו בנו כלל ע' יבמות פ"ב. והנה בכל המצות איתקש ע"כ לאשה מכל מקום כאן אם העבד יש לו בן מש"כ אפשר כיון דא"ל יחוס ע' יבמות אם כן אינו בנו כלל וא"ח בכבודו וגם לא בכבוד אמו דא"ל יחוס אחריה ג"כ וער"מ פ"ה ה"ט ה"נ לענין קללת אביו ואמו בעבד ועמש"ל מצות פ"ו דנראה דבן עבד הבא משפחה חייב דהוי בנו רק אם ישראל יש לו בן מש"כ פטור על קללת אמו ג"כ ע"ש בכ"מ. ושתוקי ודאי חייב דיש לו אם ויש לו אב אלא שאינו ידוע. אך בנכרי ועבד שיש להם בן מישראלית דגבי קללה פטור אף מן האם כמבואר בר"מ פ"ה כיון שא"ח על אביו א"ח על אמו ג"כ אם כן אפשר בכיבוד ג"כ הדין כן ובאמת לא הביא זה אלא לענין קללה ולא בפ"ו לענין כיבוד. ועמש"ל ב"ה פ' קדושים ועפמ"ג פתיחה כוללת ח"ש אות י"ט העיר קצת בזה ואם ישראל יש לו בן מח"ש וחב"ח דהולד ג"כ ח"ש וחב"ח ומצד ח"ש הוולד הולך בתר דידה ומצד חלק ב"ח אזל בתר דידי' והוא אב מצד חב"ח עאה"ע ובח"ז כ"פ ודאי כיון שהוא חב"ח וחייב בכל המצות חייב לכבד את אביו דמצד ב"ח שלו הוא בנו וגם חייב בכבוד אמו דמצד ב"ח יש לו אב ואם ומחויב לכבד אמו ג"כ אף שיש צד שפחות גם כן מכל מקום באם יש בה חב"ח גם כן ומחויב לכבד האם גם כן כי מצד חב"ח היא אמו ופשוט. ואם ח"ע וחב"ח יש לו בן מישראלית עי' סי' מ"ד באה"ע דח"ע וחב"ח שקידש אשה היא ס' מקודשת וע' גיטין מ"ג דאי אין תופסין קידושין אין בנו מתייחס אחריו ע' תוס' ורשב"א דא"ל שום יחוס אפילו לענין עריות דשאר ומובא כ"פ בח"ז אם כן ה"ל האב רק ספק ואין צריך לכבדו רק מספק דה"ל סד"א ולאם אם נאמר דגם לענין כיבוד איתקש אב לאם אם א"ל אב אין צריך לכבד את האם כמו בקללה גם האם הוא בספק ואם נאמר דלא איתקש רק לענין קללה דין זה אם כן צריך לכבד את האם בודאי כי מתייחס אחרי' והוא בנה וז"פ.
ומ"ע הוא ככל מצות שבתורה לענין תשובה דתשובה מכפר. ומכל מקום אני מסופק לפי המבואר בר"מ הלכו' תשובה ובש"ס דעבירות שבין אדם לחבירו לא מהני תשובה ולא יום הכפורים עד שירצה א"ח אם כאן במצוה זו של כיבוד דהוא נוסף דגזירת הכתוב הוא דנוסף על כיבוד כל אדם דבאדם אחר אין איסור אלא לצערו וכאן מצוה לכבדו אם לא כיבדו אפשר דהיא רק מצות המקום ב"ה ולא בין אדם לחבירו דבין אל"ח אינו אלא במה שהוא שוה לכ"א אבל כאן הוא רק באו"א אם כן אינו אלא כמצות שבין אדם למקום ב"ה א"ד כיון שהשי"ת ציוה זו המצוה בין אל"ח הוי בין אדם לחבירו ולא מהני תשובה אם לא שירצה את אב ואם. ואם נשבע שלא יכבד אב ואם נראה דהוי שבועת שוא כמו נשבע שלא יאכל מצה או לא יניח תפילין דאין שבועה חל והוי ליה ש"ש דנשבע לבטל את המצוה עיין ר"מ פ"ה מה"ש וש"ס ויו"ד ה' שבועות וא"ד למ"ש הר"מ שם פ"ה ה"ב אם נשבע שיעשה חבירו איזה דבר או לא יעשה דאין זה ש"ש דהא ביד חבירו לקיים שבועתו אם כן ה"נ קי"ל האב שמחל ע"כ כבודו מחול אם כן יש ביד האב לקיים שבועתו ז"א דאב שמחל ע"כ הוא מחול אבל מכל מקום לא קיים מצות כיבוד רק א"צ לכבד וזה נשבע שלא יקיים מצות כיבוד ומצות כיבוד הוא כשאביו רוצה שיכבדו והוי נשבע לבטל המצוה דאם אביו מוחל אין כאן מצות כיבוד וז"פ. והנשבע שלא לכבד אשת אב ובעל אמו דהוא רק מדרשת דאת השבועה חל כמו ח"ש עיין ר"מ שם ויו"ד סי' רל"ח וכן על אחיו. אך לסברת הרמב"ן שהבאתי דאישים הללו הם בכלל כיבוד אבות אם כן אפשר דאינו חל אך מכל מקום נראה דחל כיון דלא נפקא אלא מדרש'. ואם אביו או אמו חרשי' או שוטים מכל מקום חייב לכבד אותם כפי דעתם עיין ר"מ ובהשגות ובשו"ע יו"ד. ואם צריך לבזבז על מצוה זו חומש ממונו ככל מ"ע לכאורה כיון דקיימא לן משל אב אם כן א"צ אך יש לחלק עשו"ע ותבין. והנה הרהמ"ח כתב כאן דכופין על מצוה זו כמו בכל המצות. ועיין בהגהות סוף ספר משמ"ל תמה ע"ז הא מבואר בחולין פכ"ה דעל כאו"א אין כופין דמ"ע שמתן שכרה בצדה אין כופין ועט"ז סי' ר"מ וכעת ל"מ לר"מ שיביא ד"ז ועמ"ל פי"ג מהל' עבדים הי"ד ויבואר בארוכה אי"ה בדיני כפיה בכל המצות ואין כאן מקומו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |