מנחה חריבה/סוטה/לו/ב

מנחה חריבה סוטה לו ב

דף ל"ו ע"ב

ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו, מכבר הערותי שצריך לעיין מכאן אם המספר הוא בכלל עם הנשים ולהעיר על הרא"ש ברכות אם נשים איתנהו בכלל ערבות דאנשים ועיין שו"ת רעק"א ז"ל סי' ז' בשם הצל"ח ודג"מ, ועיין תוס' קדושין דף ע' ע"ב ד"ה קשים וכו' וי"מ לפי שכל ישראל ערבין זב"ז ולאו מילתא היא דהא לא נתערבו בשביל הגרים כשקבלו התורה כדאמרינן בסוטה נמצא לכל אחד מישראל וכו' שכולן נתערבו זב"ז אלמא לא נתערבו מן הגרים שהרי הרבה ערב רב עלה אתם עכ"ל וברש"י דנדה שהוסמן בגליון שם, ועיין צל"ח שם בברכות לענין כהנים אם איתנייהו בכלל ערבות עיי"ש ה"נ י"ל מכאן, וכמדומה לי שאח"כ מצאתי בזה שהרגישו בזה המחברים, אח"ז ראיתי בבי"צ סי' י"ח שהעיר בזה ולדעתי הדבר תלוי אי קבלו עליהם ערבות בעמדם על הר גריזים כש"ס סוטה אז נשים לא קבלו ערבות כדמשמע דשש מאות אלף קיבלו ואם קיבלו בירדן וכו' גם נשים עברו הירדן וקיבלו וכו' יע"ש שאין דבריו חזקים כלל, והירושלמי קאי על ערבות דנסתרות ואכמ"ל ולא באתי אלא להעיר אזן המעיינים, וחידוש שלא העירו בזה מפרשי המסכת, עוד הנני להזכיר דבר בשם אומרו בבי"צ שם חיור"ד סי' מ"ד כתב דמכאן מוכח דעל כל תרי"ג מצות נתערבו ובתרי"ג מצות נכללו מצות שאין חייבין רק כהנים ויש מצות שמוטלים רק על הציבור ונמצא דישראל ערב גם עבור מצוה שאינו חייב, יע"ש, והנה התוס' בע"ז ט"ו כ' ב' תירוצים אהא דלפני דלפני לא מפקדינן יע"ש וי"ל דתליא בפלוגתת דכאן אי כ"א מישראל קיבל ערבות בעד ערבות של חבירו דאם קיבלו ערבות עבור ערבות של חבירו מפקדינן אלפני דלפני, ולמ"ד דלא קיבלו אערבות של חבירו לא מפקדינן אלפני דלפני לפמש"כ הפליתי בסי' כ"ז דלפני עור הוא מדין ערבות, עיי"ש ובלא"ה כיון שקיבלו ערבות על כל התרי"ג מצות, א"כ נכלל בזה גם הלאו דלפ"ע שקיבלו הערבות עליו ועיקר לאו זה הוא מטעם ערבית ויל"ע דמוכח מהכרו"פ דלפ"ע איני מטעם ערבות אליבא דאמת:

שם אלא בנואף וכו' וברש"י מקלל אביו ואמו הבא על א"א וכו', עוד י"ל דבן זה מקלל אביו האמיתי וכמו שאמר במד"ר פ' נשא עיי"ש ויל"ע בזה מטעם שאינו עושה מעשה עמך ואינו חייב גם על אמו, אך י"ל כשעשו תשובה וקצרתי, משפט גר יתום א"י לדורשו, עיין תוס' שאנץ בשם הר"ש מקוצי מש"כ בזה, אך מה שמסיים וגם אמו אלמנה שנאסרה על בעלה ויושבת עגונה כאלמנות חיות עכ"ל א"י על מה היא עגונה הלא יכול לגרשה ועיין במהרש"א שמפרש דלא כרש"י ז"ל וקאי רק על ארור דפסל ומסכה וכו', ולא הביא דברי התוס' דפ"ק ד' ע"ב ד"ה והיא תצודני וכו' יעש"ה.

ומש"כ רש"י כגון שוכב עם חותנתו ואשת אביו ועם אחותו כולם בא"א ולמיקם בתרי ארורי וכו', ואף דאין אחע"א ועיין סנהדרין פ"ח ומכאן מקור ראי' דתרי איסורי איכא כמבואר באחרונים, והוא דאיכא ארור מיוחד על זה בחמותו וא"א, ויל"ע, ובעין יעקב ראיתי למי שמפרש דמטה משפט גר יתום ואלמנה, הוא באופן אם נתגייר גר ובנו ונשא הגר ישראלית וזינתה והולידה בן וכסבורים שזה בן הגר ואין לאחיו שנתגייר חלק בירושה אף אם החזיק בנכסי אביו הרי מטה משפט גר ויתום שזה הממזר חולק עם יתמי האב בנכסים וכן אלמנה לכה"ג עכ"ל ואינו מובן כלל דהלא קיי"ל דגר שנתגייר הוא ובנו אינו יורש את אביו כלל עיין קדושין י"ז ע"ב וצ"ל דכוונתו דהגר ישא ישראלית והיה להם בן וזה יורש מה"ת דהורתו ולידתו בקדושה היה ואח"כ זינתה אשת הגר ונתעברה וילדה בן ממזר ויטול ירושה עם בן הגר הכשר נמצא הנואף גורם להטות משפט, אך א"כ בכל אופן משכחת לה דהממזר שיסברו שהוא בנו יטול חלק ירושה ואינו צריך לכל הדרכים הרחוקים האלה, ועיין במדרש רבה פ' נשא ובתנחומא שם דעובר בלא תחמוד כיצד כשבעלה נפטר מן העולם ובעלה זה סבור שאותו הבן שלו עומד הבעל וכותב לו דייתיקי מכל נכסיו וכו' יע"ש גם מה שמסיים שם וכן אלמנה לכה"ג מחוסר הבנה כלל, ואפשר דט"ס הוא וצ"ל וכן אלמנה פה"ג, פירש כה"ג משכחת לה וצ"ע, ונראה דמשכחת לה בא' שכתב לאשתו כל נכסיו בתנאי אם לא יהי' לו בן והיה לו עוד אשה אחרת וזינתה והולידה ממזר וסבורים שהוא בנו ונוטל הנכסים ואין להאלמנה שכתב לה הנכסים כלום וא"כ מטה משפט אלמנה, שם אלו ואלו אומרים אמן עיין תוס' לעיל ע"א ד"ה מאי על וכו' בשם ירושלמי, שם בתוס' ד"ה ר"ש וכו' זה החזן שהוא עומד עיין במהרש"א מש"כ לפרש דקאי על הקורא עיי"ש ויל"ע קצת דזה הוי רק מדרבנן ואפשר דכבר תיקן זה משה רבינו ע"ה כמבואר בב"ק פ"ב ע"א עיין שם בהגהות רצ"ח בשם הירושלמי, ועיין מגילה כ"א ע"א דנפ"ל דקורא בתורה צריך להיות עומד מדכתיב ואתה פה עמוד עמדי, ואפשר דאתי לאוריי בארור דגם סמיכה אסור וכמו שמפורש שם בהרא"ש סי' א' ובק"נ שם וקצרתי, שם עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות בצילן של בע"ת שנאמר וכו' עיי"ש נראה בעלי מצות היינו בעלי מצות החזקת תורה כמו שמוכיח הפסוקים שהביא, ועיין בקונטרס עץ פרי מרבותינו הגאונים מאוה"ג ר"י סאלנטער ז"ל ורי"א ספקטער ז"ל שהאריך שם הגאון האב"ד דקאונא להוכיח בשבח מחזיקי התורה ולומדיה שיש להם שכר ממש כמו הלומדים ומחזיקי לומדי התורה יש בזה עסק התורה וגם גמ"ח דוודאי יש להם זכות להנצל מחבלו של משיח וכדאמרו בסנהדרין דצ"ח ע"ב ומקרבים את הגאולה לפי דדינם כמו זכות התשובה מאהבה דמקרב הגאולה לכ"ע עיין בפתח השער שלו לספר עין יצחק ח"ר וח"ש יע"ש ובדבריו י"ל כונת העתיד שבכאן היינו לעתיד התחיה ימי המשיח, ושלום רב לאוהבי תורתיך.

ד"ה אמר וכו' ותק"נ וכו' עיי"ש, עיין מהרש"ל ועיין תוס' קדושין ע' ע"ב ד"ה קשים גרים. שם ד"ה ברכה וכו' ירושלמי וכו' קללה באחת וברכה באחת ע"כ אפשר דהביאו זה להבין מהירושלמי דס"ל דקללה קודמת דלא כש"ס דילן ויל"ע, אך י"ל דהירושלמי כוונתו לסוף הענין שאז לא יגמרו בקללה אלא אז גמרו בברכה ומקודם אמרו הקללה ויל"ע, שם בגמרא אף ברכה בלה"ק וכו', משום דברכות לא כתיבי בתורה להדיה, וטעמא דמילתא, עיין בהתורה והמצוה שם ובכתב וקבלה, דברים כ"ז באורך יעיי"ש בשם תרגום יהונתן, יע"ש בפ' כ' בשם הגר"י מסייני עייש"ה ועיין גם לשון התוס' לקמן ל"ח ע"א ד"ה ונאמר וכו' דשתיהן מפורשת בתורה דהברכות עצמן נמי מפורשת שהיה היפך הקללות וכו' יע"ש, שם במדינה אומר אותה, בב"ש העיר מזה על הרמב"ם שפירש בכ"מ דמדינה היינו חוץ לירושלם דהכא ע"כ גם ירושלם בכלל יע"ש, וכ"כ בתויו"ט שקלים פ"ב ד"ה דמדינה דהביא ראיה לפרש"י ממשנה דכאן ולפירוש הרמב"ם מפ"ג דמ"ש פירות בירושלם ומעות במדינה יע"ש, ובמקדש ברכה אחת, צע"ק נוסח הלשון שאנו אומרים בברכה המשולשת בתורה וכו'.

עיין בתוס' יו"ט שהניח בתימה דלא פירש במתניתין מנלן בלה"ק רק מפרש בברייתא עיי"ש, ואפשר היה להעיר דדוקא במקדש מצינו שיהא בלה"ק אבל מנלן בגבולין וכמו לענין שם המפורש ויל"ע בזה לחלק בזה בין נ"כ ועוד הרבה דברי' ועיין רמב"ם הל' תפלה וע"כ במשנה דמפרש החילוק בין מקדש למדינה, כשמיט הדין דנאמר בלה"ק דבמדינה נאמר בכל לשון אך צ"ע דזה גופא הו"ל לאשמועינן ולחלק יוצא בין מקדש למדינה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף