מנחה חריבה/סוטה/לג/ב

מנחה חריבה סוטה לג ב

דף ל"ג ע"ב

גמרא מבוא השמש מקים שהחמה זורחת וכו', מבוא השמש מקים שהחמה שוקעת וכו', עיין ריש ברכות ממאי דבא השמש וכו', שוב הבנתי שבגליון הש"ס שמציין לבכור שור ריש ברכות בוודאי כיוון לזה ועיינתי שם וראיתי שכן הוא וברוך המזכיר, – שם ברש"י ד"ה וכשהחזירוהו למקומו וכו' ובנה לו הדביר לפנים מן ההיכל ואמה טרקסין חוצצה במקום הפרוכת, עיין תוס' בב"ת ג' ע"א ד"ה טרקסין וכו':

(דף ל"ג ע"ב) תניא ר"י אומר בג' מקומות נשאו כהנים את הארון כשעברו את הירדן וכו' וכשהחזירהו למקומו וכו'. עכ"ל הגמ' ובתוס' ד"ה וכשהחזירהו וכו' תרוץ דהאי אחד וכו' א"נ הכהנים נטלהו ממקומו, וכו' יעו"ש הנה מכאן השיגו הראשונים על הרמב"ם ז"ל שכתב בספר המצות דאע"פ שמצוה זו באה ללוים בעת ההיא היה כלומר במדבר למיעוט מספר הכהנים ואולם הכהנים חייבים במצוה זו והם ישאוהו כמו שהתבאר בספר יהושע ובשמואל עכ"ל ועל זה השיגו הרמב"ן ז"ל דאדרבה מבואר הוא בהיפוך שנא' ויצו העם לאמר בראותכם וכו' והכהנים והלוים נושאים אותו אבל האמת כמו שאמרנו שכל השבט כשר למשא הארון ומפורש הוא הדבר במס' סוטה ובחינוך מ"ע שע"ט מסיק כהרמב"ן דהעיקר כדבריו שכל השבט כשר למשא הארון יעו"ש ועיין במנ"ח שם שמתמה על לשונם שכתבו בעת שמולכין הארון והא עבודת בני קהת מבואר דהיה הכל המנורה וכו' ולא היו מוליכין בעגלות כדכתיב ולבני קהת לא נתן וכו' וצ"ע עכ"ל, והיה לו להביא סעייתא מדברי רש"י שהרגשתי בהם לעיל והוא בדף ל"ה ע"א ד"ה לא נתן וכו' שכתב כי לא היו ממונים אלא ע"ד קדושת הארון והשולחן והמנורה ומזבח הזהב עכ"ל, להורות נתן דעל כולם חייבים ואפשר דעל הארון הוא חייב מיתה ואפילו רצה לאחוז בידיו כמו עוזא וכמו שאמר לו הקב"ה נושאיו נשא עצמו לא כש"כ אבל על שאר כלים אינו במיתה ויל"ע ועיין מהרש"א ח"א לקמן ל"ז ע"א ד"ה כל וכו' ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף