מלמד להועיל/ג/נו
מלמד להועיל ג נו
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה:
ע"ד טענות שותפים זה על זה.
תשובה:
וע"ד התביעה החדשה שראובן כבר תבע בחייו את שמעון ליתן לו המחצה מחוב אחד שגבה, ועכשיו משיב שמעון להאפטרופסים כי הוא ואחיו לוי גבו ביחד חוב זה כי ראובן היה מרוצה לכך לגבות חוב זה מלוי וגם ידע בכך, וגם לא ידע אי היה חוב בשטר או בע"פ גם שכחו מי החזירו, הא ודאי אם שמעון ולוי גבו חוב זה ביחד בלי הרשאת ראובן דחייב שמעון לשלם לראובן מחצית החוב והדין מפורש סי' קכ"ג ס"ו סקע"ו י"א במוחל חובו של חבירו חייב וכן בסוי' קע"ו סעיף י"א ברמ"א ואין חילוק בין מלוה בשטר למע"פ, ולא כמו שעלה על דעת הרב השואל לחלק ביניהם, אבל עכשיו, שטוען כן שעשה בהרשאת ראובן לא ידעתי מקום לחייב את שמעון דמי יכול להכחיש אותו, ואי משום שלא תבע ראובן את לוי מימיו שמא מחל לו תביעתו על כן אין להוציא מן שמעון אם לא שנראה לב"ד באומדנא דמוכח שטענתו היא מזויפת, ומה שנסתפק הרב השואל כיון דלשמעון בלא"ה חייב שבועה דאורייתא על טענות אחרות של עסק השותפות ועל תביעה הנזכרת אומר אינני יודע אי אמרינן דהוי מחויב שבועה ואיל"מ כמו חמשין ידענא וכו' אין כאן ספק, והדין מבואר בפוסקים וכן הוא בש"ע ס"ס צ"ד אם חייב שד"א ועל הגלגולים אמר אינני יודע פטור. אלא דכאן אין אנו צריכין לזה דהא עכ"פ טוען טענת ודאי שראובן נתרצה שלוי יגבה חלקו.
ומ"ש עוד דראובן נתחייב שד"א בחייו ע"י ע"א ומת קודם השבוע נ"ל דיורשין פטורן מלשלם עספ"ז סל"ב דטוענין ליורש שמא התובע לא היה מקבל חרם והיה מוחל לו השבועה ומ"ש דיכול לומר קים לי כמהריב"ל שהביא בש"ך ססנ"ו דאמרינן מגו למפרע כבר כתבתי דבספק תפיסה איני יכול לומר קים לי. ומה שטען שמעון על חוב אחר שגבה ראובן של מאה זהובים וראובן אמר להד"ם ועתה לאחר מיתת ראובן בא ע"א והעיד כדברי שמעון אם שמעון נשבע ונוטל, הנה אם הם יורשם קטנים אפי' הביא שני עדים לא מהני דאין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין סק"ח והכא דאיכא רק ע"א אפי' ביורשים גדולים לאו כלום הוא חדא דאביהם היה נאמן לומר פרעתי ואף דקיי"ל כל האומר לא לויתי וכו' היינו בבאו שני עדים ואמרו שלוה ע' סע"ט ש"ך סקי"ט וסי' ע"ה סקל"ה דאפי' הוא עצמו נאמן לומר פרעתי ועוד אלו היה אביהם חי היה נשבע להכחיש ועכשיו טוענין כן ליורש.
ומה ששאל שראובן תבע לבעל חובו ולא רצה לפרוע וקבל עליו בערכאות אך קודם גמר דין נתפייסו לילך לפני ב"ד ועכשיו תובע כ"א מחבירו את ההוצאות. נ' אם ראובן אמר נלך ונתפשר בב"ד וחבירו מסרב צריך המסרב לשלם לחבירו יציאותיו כמבואר ס"ד ס"ז ואע"ג דמחלוקת הפוסקים היא ואין מוציאין מזה לזה מ"מ היינו ברשות ב"ד אבל שלא ברשות אין נזקקין להם ואם תפס משל חבירו א"מ מידו.
כל זה עלה בידינו אחר העיון בפוסקין פיורדא יום י"ד לחדש סיון תקצ"ג לפ"ק מענדל קארגויא.
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |