מלמד להועיל/א/קיט

מלמד להועיל ‏ א קיט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

השאלות רצופות כאן מאת הרבני החו"ב מו"ה דובערט וויינבערגער ומאפס פנאי ומה גם ששאלתו כולל כל התשובה לא אכתוב כאן אלא קצת מה שנ"ל להעיר בזה הענין.

(א) תחלה אומר שיפה הורה בנידון דידי' בלי שום ספק שלא לנסות בחולה מחלת לב לזונו ע"י קריסטיר וחוץ מסברותיו הישרות אמר לי תלמידי וידידי הרופא המומחה ומורה הוראה מו"ה חיים ביבערפעלד נ"י שבחולה לב העיקר הוא שצריך להשיב נפשו, וע"י קריסטיר אין משיבין נפש כלל, ורק מי שהוא צריך לאכול מחמת שהוא דל בשר ואין ניזון די ספוקו (אונטער - ערנאהרט) יש לו תקנה גם ע"י נאהר - קריסטירע, ואולי יש עוד חולים אחרים שמספיק להם קריסטיר אם אפשר דלא שכיח ועל כן אין רמז לזה בש"ס. ועתה יש לשאול אם יארע חולה כזה אשר בפשיטות בלי שום ספק די לו בקריסטיר אם יפה עושים לזונו בכך או אם טוב שיתנו לו חצי שיעור. (ב) איברא שאין חיוב ביו"כ אם מכניס אוכל למעיו בלי הנאת גרונו. דין זה למדתי מדברי מו"ר זצ"ל בעל שו"ת כתב סופר שכתב בחא"ח סי' צ"ו ד"ה והנה כקושיא זו וז"ל: דודאי אינו חייב על כשאכל ביה"כ בלי הנאת גרונו ג"כ כגון כשתוחב בבטנו או כורך בסיב וכדומה ותרתי צריכין הנאת גרונו ומעיו ועיי"ש סי' קי"ד עכ"ל. ואף שאינו מביא ראי' על זה מ"מ נאמן עלי מו"ר שהיה דין זה פשוט לו, ואין לספק בדבר. אמנם אפשר דאיוסר דרבנן יש בזה, כמ"ש לקמן סי' צ"ז בכרכו בסיב עיי"ש אך אפשר דזה גרע מכרכו בסיב, דאין זה דרך אכילה כלל גם אינו מתיב דעתי' ונשאר מעונה. וע' כ"ס סי' קי"א תשובה ארוכה בדין יה"כ (דלא כשאגת אריה) שלא כדרך הנאתן דאינו אסור אלא מדרבנן.

(ג) והנה בשו"ת שואל ומשיב מהדורא ד' ח"א סי' מ"ב מסופק בחולה שמאכילין אותו הקל הקל אם עבר ואכל החמור אם חייב עליו ופשיט מרודף שיכול להציל באחד מאבריו ובא אחד והרגו חייב עליו, אלמא דאם יכול להציל באיסור קל והאכילו החמור דחייב. אך כתב דהחולה עצמו שהוא בהול אינו חייב אם עבר על איסור חמור אמנם אחר שהאכילו החמור הוא נענש. והקשה ממ"א סי' שכ"ח ס"ק י"ז בשם ה"ה דעושין מדורה לחולה שיש בו סכנה אף שיכולים לחממו בבגדים וקשה על זה מה נחלקו במאכילין הקל הקל הא יכולין להאכילו דבר חמור אף שיכולין להצילו בדבר אחר. ותי' דבמדורה שאני דהמדורה היא רפואה בדוקה שיתחמם תיכף והרפואה ע"י בגדים אינה ברורה כל כך, משא"כ במאכילין הקל הקל שהרפואה שוה באיסור קל כמו באיסור חמור. ולפ"ז בנ"ד ג"כ היכא שהרפואה ע"י אכילה בדוקה וע"י קריסטיר הוא קצת ספק בודאי יש להאכילו. ועיי"ש בשו"מ כל התשובה.

(ד) ובמה שכתב מר דבקריסטיר איכא דררא דאיסורא כמ"ש במ"א ס"ס שכ"ח ע"ז יש להעיר דכתוב שם בספר ארחות חיים בשם מהרש"ם דאפשר דוקא בנותן לתוכה דברים המסוגלים לרפואה אסור עיי"ש ובנ"ד דאינו עושה לרפואה אלא כדי לזונו אפשר דאין כאן דררא דאיסורא.

(ה) ומ"ש מר דאולי יש בקריסטיר גם חשש סיכה אף שאין בו שמן ע"ז יש לעיין בי"ד סי' קנ"ה בש"ך סקי"ז דלבריא אסור לעשות מרחץ מסתם יינם דסיכה כשתייה, הרי דגם ביין שייך סיכה. מיהו בנקה"כ סי' קי"ז מביא בשם סמ"ג דדוקא סיכת שמן היא כשתייה, ועיי"ש בדרכי תשובה ס"ק ל"ג. והנה ברחיצה להעביר הזוהמא יש פלוגתא בין המ"א ריש סי' תרי"ד דמתיר והט"ז ריש סי' תרי"ג דאוסר, עיין מטה אפרים ריש סי' תרי"ד באלף למטה. וא"כ י"ל בקריסטיר שהוא אינו לתענוג וגם אינו מעביר הזוהמא אלא נעשה לזון ולחזק את הגוף, זה אינו בגדר סיכה כלל וא"כ מאן דמתיר לאדם חלוש מאד אף שאין בו סכנת נפשות לחזק גופו ביה"כ ע"י נאהר - קריסטיר כדי שיוכל בודאי להתענות אין מזחיחין אותו. העולה מתוך הערותינו הוא: אם יש אפילו קצת ספק שיספיק להחולה קריסטיר אין לנסות בזה רק יאכילו אותו כל כמה שצריך להציל את נפשו עפ"י נר. 3-2 ואם החולה רק אדם חלש ואין ספק כלל שיספיק לו לחזק את גופו ע"י קריסטיר כדי שיוכל להתענות בודאי ולא יצטרך לאכול אזי אין לאסור לתת לו קליסטיר, ואף אם אין כאן סכנת נפשות יש להתיר ע"י נכרי. ומי שמתיר אפילו ע"י ישראל אין מזחיחין אותו.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף