מלמד להועיל/א/צב

מלמד להועיל ‏ א צב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה:
אחד היה בע"פ בדרך ושכח למכור את חמצו עד ב' שעות אחר חצות ואז מכרו והיה בחנותו חמץ ודאי כגון נודעלן וכדומה וסולת וגרינקערן וכמה מיני קטניות ואורז, והוא הפסד מרובה.

תשובה:
הנה הנוב"י מהד"ת סי' ס"ג העלה דאם קנה הנכרי במשיכה לביתו שוב אין הישראל עובר בבל יראה וכן אם מכר לנכרי החמץ עם החדר ובא הנכרי לאותו חדר שהחמץ בתוכו או בצדו אז זכה החדר החמץ לנכרי והרי הוא מותר לאחר הפסח. אך אם היהודי הלך אצל הנכרי ומכר לו שם החמץ עם החדר והקנה לו החדר בכסף או בשטר עם החמץ שבתוכו והנכרי לא בא כלל לאותו בית שהחמץ בתוכו אז לא זכה הנכרי בחמץ כלל, ועבר על ב"י ואסור החמץ עייש"ה, וע' בשדה חמד מערכת חמץ ומצה סי' ח' אות ח' שהביא כמה גדולים שהחמירו אף שמשך הנכרי לביתו ובשו"ת בית אפרים סי' ל"ד הביא משו"ת פנ"י שמסופק בזה אבל כיון שכל גדולי אחרונים כתבו להקל בזה אם זכה הנכרי עפ"י הדין בחמץ ודאי שיש לסמוך עליהם בפרט באיסור דרבנן. ובס' ראשית בכורים דף י"א ע"ב הביא שו"ת נוב"י דכל שבא החמץ לרשות הנכרי לא עבר תו על ב"י וכתב שכן דעת הפרי מגדים באשל אברהם סי' תמ"ג סק"ו ואם כן המוכר אחר חצות במשיכה או הגבהה לנכרי בדיעבד שלא שאל ע"ז ועתה בא לשאול אין מורין לו לבערו ומותר לישראל אחר הפסח, ומ"מ המקו"ח ריש סי' ת"מ וח"ס סי' קי"ד נראה דפליגי בכל זה. ואם לא קנה הנכרי אלא בקנין מטלטלי אגב קרקע ולא היה עומד בצד החצר כ' הנוב"י שם דלא מהני אחר זמנו דבהפקר לא מהני אגב, והקצות החשן סי' ער"ה ס"ג העלה דגם הפקר נקנה באגב, והנתיבות המשפט שם סק"א וסי' ר"ב סק"ב פוסק כנוב"י. ועיין בשואל ומשיב מהדורא ג' חלק א' סי' ק"א.

ולענין הסלת הח"ס סי' קי"ד החמיר דלתיתה הוי ספק חמץ גמור ופשיטא לי דסלת שעבר עליו הפסח אסור בהנאה (וע' מג"א סי' תנ"ג סק"ח וא"ר שם סק"ב). אמנם בתשובה מאהבה סי' ק"פ דעתו להקל בגרויפען ובסלת עיי"ש (וע' שדה חמד סי' ח' אות כ"ד). והפמ"ג סי' תמ"ג מחמיר ג"כ בלתיתה שלנו. ובתשו' מו"ר מהר"ם שיק סי' רל"ו (וע"ג סי' רט"ו) כ' ששמע שבדאמפפמיהלען אין לותתין שהוא חקר ודרש שהרבה מהן לותתין. ובשו"ת אבן יקרה סי' כ"ג כ' שחקר שמנהג טוחני קמח בזה"ז רובא דרובא אין לותתין וביחוד בחטים הנטחנים ברחים הקיטור ומלאכותים (דאמפפ - וקונזטמיהלען) אין דרך ללתות כלל. וא"כ יש לחקור אחר מנהג המקום אם רוב אין לותתין יש להקל גבי הסלת. ולענין גרינקערן שמעתי שאין שופכין עליהן מים כלל, אלא תמיד הם במקום יבש, ואם כן הוא אין בהם חשש חימוץ.

ולענין החמץ ודאי די לנו אם נקל כנוב"י ונתיר אם משך הנכרי לביתו או שעמד בצד החדר בשעה שמכרו לו החמץ אגב החדר, וגם לא ימכור לאחר הפסח אלא לנכרי דבזה יש לנו סניף בשיטת בעל העטור (הובא בטור סי' תמ"ח) דאם ביטל מותר בהנאה לאחר הפסח, ומסתמא ביטל כל חמצו. ואם לא מכר אלא באגב והנכרי לא עמד בצד החצר, יש להחמיר לבער החמץ הודאי. ואם הרבה לותתין גם הסלת יש לבער כח"ס סי' קי"ד.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף