מלמד להועיל/א/מ

מלמד להועיל ‏ א מ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

היום בא אלי אחד מקרובי, והגיד לי כי הוא סרסר (אגענט) לבית מסחר של יהודים בלונדון והותנה בינו ובין הסוחר שחייב הסוחר לשלם שכר הסירסור מכל משא ומתן עם מכירי הסרסר ובסוף רבע שנה בא החשבון ומצא הסרסר שהסוחר קנה ומכר איזה סחורה גם בשבת קדש ושלח לו מעות הסרסרות ועתה נפשו בשאלתו אם ליקח הסרסרות שהוא שכר קנין בשבת.

תשובה:
פשוט שמותר ליקח שכר שבת בהבלעה כדאיתא ריש סי' רמ"ו, וא"כ כיון שנוטל ביחד שכר סרסרות של רבע שנה אף שיש בשכר ג"כ מה שהורווח בשבת ה"ל שכר שבת בהבלעה, ואין לומר כיון שבא לחשבון והשוכר חושב כל עסק ועסק שעשה בפני עצמו שהרי ריוח יום זה אינו שוה לריוח יום זה וגם מה שעסק בשבת בפני עצמו ה"ל כנוטל שכר שבת בפני עצמו, זה אינו דהרי פסק בסי' רמ"ה ס"ד יכול ישראל ליתן לנכרי מעות להתעסק בהם ואע"פ שהנכרי נושא ונותן בהם בשבת חולק עמו כל השכר בשוה וכו' ופי' הרש"ז שהישראל נהנה מאליו כשנוטל גם שכר שבת בהבלעה. והנה כאן ודאי ג"כ אין ריוח יום זה שוה לריוח יום אחר וכשהנכרי עושה חשבון צריך לפרוט כך וכך הרוחתי ביום פלוני וכך וכך ביום פלוני ומ"מ הו"ל שכר שבת בהבלעה כיון שנוטל הכל ביחד דמה שפורט חשבונו הוא רק להראות שנשא ונתן באמונה ויודע בבירור כמה הרויח בכל יום, ואילו היה דרך התגרים רק לכלול הכל ביחד ולכתוב בחשבונו סך הכל הרוחתי כך וכך, גם הוא היה כותב כן אלא שדרך הסוחרים לכתוב בחשבון כל פרט ופרט, אך העיקר הוא להודיע כמה נתחייב ליתן לו סך הכל, וא"כ הו"ל נוטל שכר שבת בהבלעה. ואף אם יפקפק אדם לומר דזה הוי כשכר שבת בפני עצמו מותר הסרסר בנ"ד ליקח שכר סרסרותו, דהנה הסרסר לא עשה כלום בשעת עסק הסוחר אלא קודם לכן הוא השתדל עם מכירו שיעשה משא ומתן עם סוחר פלוני, וא"כ מצד הדין משעה שהשתדל הסרסר חייב הסוחר ליתן לו דמי סרסרותו. אלא דמנהג התגרים הוא לשלם להסרסר לפי ההנאה והריוח שיגיע להם ע"י השתדלות הסרסר וזאת ההנאה עדיין איננה ידועה כמה היא עד השעה שיגמר העסק עם מכירי הסרסר ואילו היה ידוע כמה עסקים יעשה איש פלוני היה משלם לו סרסרותו מיד בנכוי הרבית (סקאנטא) וגמר העסק הוא רק גלוי מילתא בעלמא כמה היא ההנאה שהשיג הסוחר ע"י הסרסר, ואז אגלאי מילתא למפרע שבשעת השתדלות הסרסר נתחייב לו הסוחר סך כך וכך וע' שו"ת שער אפרים סי' ק"נ דאם הסרסר גמר המקח ואח"כ מחלו הבע"ד זה לזה אעפ"כ צריכין ליתן דמי סרסרותו עיי"ש וכשיעשה הסוחר עוד עסק אחר עם מכירי הסוחר איגלאי מילתא שנהנה עוד יותר ע"י השתדלות הסרסר ושנתחייב לו יותר וכן בכל העסקים האחרים וכיון שהסרסר קנה דמי סרסרותו ע"י ההשתדלות שלו שעשה בחול, והעסקים שעשה הסוחר הם רק לגלות כמה שכר ראוי ליתן לסרסר א"כ הסרסר אינו לוקח כלל שכר שבת, כי שכר השתדלות שלו הוא נוטל. ואילו היה הדין שאסור לסרסר ליקח שכר מהעסקים שעשה הסוחר בשבת משום שכר שבת, בצדק היה יכול הסרסר לטעון נגד הסוחר: מה לך לעשות עסקים עם מכירי בשבת ולהפסידני שכרי המגיע לי עשה עסקים כאלה בחול כדי שלא לקפח שכרי, ואתה שקפחת שכרי עליך לשלם היזק שלי שנעשה לי על ידך. כל זה כתבתי ליתר שאת שאפילו אם יארע פעם אחת שהסוחר עשה כל העסקים בשבת בכל רבע השנה ג"כ מותר להסרסר ליקח שכר סרסרותו. אבל באמת זה מילתא דלא שכיחא, ופשוט שהסרסר נוטל שכר שבת רק בהבלעה.

ולענין אי רשאי הסרסר להשתדל למצוא קונים ומוכרים בעד מחלל שבת ולא הוי משום לפני עור או מסייע לעוברי עבירה על זה לא נשאלתי. אך ממה שכתבתי לעיל סי' ל"ד תראה שאין בזה חשש איסור עיי"ש.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף