מליץ יושר/לו
|
< הקודם · הבא > |
הקשה הגאון מהר"ם ברבי זצ"ל בסוגי' דרבוצה בחולין דף מ' בתוס' ד"ה ה"נ בישראל מומר ולפ"ז יש להקשות קושיה רבה אהא דקאמר בהנזקין מנסך ממש ושמואל אמר מערב וקאמר הש"ס מ"ט לא אמר מנסך ומשני אמר לך שמואל מנסך קים ליה בדרבה מיניה, וקשה קיצור או סתירה וצע"ג יעש"ה:
והנה קושיה זו הקשה פני יהושע בגיטין בסוגיה דמנסך ונעלם מעיני הגאון דברי פנ"י שהקשה קושיה זו דממ"נ קשה אמאי לא אוקי במנסך שאסור במגעו בישראל מומר ועכצ"ל דשמואל לא משמע לי' לאוקמי מתני' בישראל מומר וא"כ לישני דבלא"ה לא מצי אוקמי במנסך משום דאין אוסר דבר שאינו שלו וצע"ג:
ובסוגי' דרביצה הארכתי לתרץ דבלא"ה קשה לי לפמ"ש תוס' בתמורה שגיאה בתבנית:ממ: אין דף לו במסכת תמורה(דף ל"ו) דנימא בכל האיסורים ברירה וכתבו לחלק שאם נולד קודם לא אמרינן ברירה. והקשה בספר עמק המלך בפ"ג מהל' גירושין א"כ אמאי משני דאית ליה שותפא בגוויה, נימא ברירה דהא כאן נמי התערובות היתר בהיתר ולא הי' איסור מבורר קודם התערובות וצ"ל מתני' אתי כהאי תנא דסובר אין ברירה. ועיי' בתוספות ישנים ביומא (דף נ"ה) שכתבו להפוך מתוס' תמורה הנ"ל דאע"ג דנולד איסור אח"כ דכל שהוכר והוברר עצמית הדבר קודם לא שייך ברירה, אמנם לפי' תוס' תמורה הנ"ל מאי פריך הש"ס בגיטין על שמואל מ"ט לא אמר מנסך דרוצה לאוקמי מתני' כר"מ סתם מתני' ר"מ הוא ור"מ סובר יש ברירה ולא מהני שותפות בגוויה דיש ברירה כקו' עמק המלך הנ"ל אע"ג דשמואל סובר בביצה (דף ל"ט) אין ברירה מכל מקום רוצה לאוקמי מתני' כר"מ. ונ"ל לפמ"ש פני יהושע בגיטין דף נ"ב דבר חדוש הא דאמרינן לצעורי קא מכוון אע"ג דאיהו אמר שלא כיוון לצעורי אלא לנסך ממש וקיימ"ל דעד אחד מהימן אפ"ה לא מהימן לי' בהא דאין אדם משים עצמו רשע עכ"ל הטהור:
ולכאורה צריך להבין לדעת הריטב"א במכות (דף ג' ע"ב) גבי עד זומם באומר עד שקר העדנו והק' הריטב"א הא אין אדם משים עצמו רשע וי"ל דההוא בחיוב גופו בלחוד אבל בממון פלגינן דיבוריה ואמרינן שמודה שחייב לחבירו ממון יעש"ה וא"כ לענין ממון איירי הכי וא"כ שפיר חייב לשלם ונפל סברת פני יהושע וצ"ל דסוגיא קאי אליבא דרב יוסף דלא אמרינן פלגינן דיבורא אבל אליבא דהלכתא דקיי"ל פלגינן דיבוריה לק"מ קושיית הש"ס ולכן לא משני משום לצעורי דגבי ממון לא שייך זה. ומיושב קושיא שלו וקושיית הגאון פני יהושע ומהר"ם ברבי זצ"ל: