מלאכת שלמה/תרומות/ד

מלאכת שלמה ‏ תרומות ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מוציא ממנו תרומה עליו. י"ס דגרסי מוציא ממנו תרומה ומעשרות עליו:

אבל לא על מקום אחר ר' מאיר אומר אף מוציא הוא על מקום אחר וכו'. כן גרסת הר"ש ז"ל וכדפי' ר"ע ז"ל. וכתב הרא"ש ז"ל והיינו טעמא דכשאדם תורם כריו אי אפשר לו להוציא כל התרומה בבת אחת אלא מרים וחוזר ומרים הלכך אפי' הפסיק ביניהם יום או יומים אין לחוש דמה לי הפסק מועט ומה לי הפסק מרובה אבל מ"מ כיון שמקצתו מתוקן אין להפריש על טבל גמור ור"מ לא מפליג אבל הרמב"ם ז"ל גריס אבל לא ממקום אחר וז"ל פירושו כוונת התנא לומר כי אותו הקצת שהפריש אינו לא תרומה ולא מעשר אבל עדיין הוא טבל כמו שהי' אבל מוציא מאותו הקצת החק שהוא חייב בו ואם הפריש קצת מעשרות יוציא ממנו המעשר שחייב לאותו קצת ואין לו להוציא על אותו קצת שהוציא תרומות ומעשרות ממקום אחר כמו שהוא מותר עשותו בטבל כיון שזה שהוציאו הוציאו לדעת שהוא מקצת תרומה ומעשרות ור"מ מתיר שיוציא עליו ממקום אחר ואין הפרש אצלו בין מוציא קצת תרומה ומעשרות או שאר הטבלים ע"כ. והראב"ד ז"ל גריס כגרסת הר"ש ז"ל בהשגות שם בפ"ג דה' תרומות ובפ"א דה' מעשר סי' ט"ו וכן מוכח בירושלמי והקשה הראב"ד ז"ל דלפי' הרמב"ם ז"ל קשה דהו"ל למיתני מוציא ממנו תרומה עליה בל' נקבה ונלע"ד דלא קשיא ג"כ מלת עליו לפי' הרמב"ם ז"ל שהוא ז"ל יסבור דקאי אמלת מקצת שהוא ל' זכר:

ב

במגורה גרסי' הבי"ת בפת"ח והמ"ם בשב"א ודגש והגימ"ל בשור"ק והרי"ש קמוצה:

ונתן סאה לבן לוי וסאה לעני. בירוש' דפ"ג דמס' מעשרות איכא מאן דיליף מהכא דהמעשרות ניטלות בבית ולא מן הגורן כתרומה:

וחכמים אומרים אינו מפריש אלא לפי חשבון. כתבו הר"ש והרא"ש ז"ל עוד פי' אחר מלבד השני פירושים שהביא ר"ע ז"ל. ועוד פי' אחר וז"ל ועוד יש לפרש דמיירי כגון שנתן סאה ללוי ולעני והלכו הלוי והעני ומדדום ונמצאו חסרים דר"מ סבר מהימנינן לי' לבעל הבית שהפריש שני סאין שלימין ונאבד מה שחסר או אכלוהו עכברים ורבנן סברי דלפי חשבון הנמצא מהימן ותו לא. והרמב"ם ז"ל פי' כפי' האחרון שלהם דהיינו הפי' השני שהביא ר"ע ז"ל. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל מי שהיו פירותיו במגורה. פי' מי שהיו לו פירות הרבה באוצר ולא הפריש מהם כל המעשרות אלא נתן סאה אחד ללוי למעשר ראשון וסאה לעני למעשר עני והרי אלו הפירות מקצתן מתוקנין ומקצתן אינן מתוקנין וא"ר מאיר שרשאי הוא להפריש עוד ח' סאין ולאכלם דיש ברירה שעל אלה הח' סאין הפריש כל המעשרות ור"מ לטעמי' דלעיל קאמר גבי תרומה שמוציא ממנו למקום אחר ואנו אומרים הוברר הדבר שלא הפריש התרומה על מה שהוא נותן לתרומה על מקום אחר אלא על יתר הכרי וחכ"א אינו מפריש אלא המעשרות שנתן הן לפי חשבון כי לא הפרישן אלא על כל הכרי ולא נאמר שלא נתן אותן אלא על אלו הח' סאין בלבד ורבנן לטעמייהו שאמרו לעיל שמוציא ממנו תרומה עליו ולא למקום אחר כן נ"ל לפי דעת התלמוד ירושלמי ואלו הפירושים של המפרשים אינם נראים כלל עכ"ל ז"ל:

ג

שיעור תרומה וכו'. בספר הפרפראות פ' שלח לך מראשית עריסותיכם הפסוק מתחיל במ"ם ומסיים במ"ם לומר לך עין יפה אחד מארבעים ע"כ. ובירוש' כתיב ששית האיפה מחומר החטים וששיתם את האיפה מחומר השעורים יכול יתרום בחטים א' מששים ובשעורים א' משלשים ת"ל וכל תרומה אשר ירימו שיהיו כל התרומות שוות וכו':

תרם ועלה בידו אחד מס'. תרם מאומד ונמצא אחד מששים תרומה ואינו צריך לתרום. ואפי' הי' למוד לתרום אחד ממ' או אחד מנ' כיון שעלה בידו אחד משעורי חכמים אין צריך להוסיף ואם חזר והוסיף תרומה אין שם תרומה עליו וחייב במעשרות אבל אם עלה בידו א' מששים ואחד שהוא פחות משעור הקטן שנתנו חכמים יחזור ויתרום ויוסיף כמות שהוא למוד ואותו המותר יכול לתרום במדה במשקל ובמנין דלא אמרן לתרום מאומד אלא כשתורם מתחלה אבל מן המוקף צריך לתרום ר' יהודה סבר דאף מוקף אין צריך אלא בתחלה:

ד

תורם בבינונית אחד מחמשים. דאזלי' בתר רובא דעלמא ובדין הוא דלא לתני אלא בבינונית ולא בעי תו למתני אחד מחמשים אלא משום דבעי למתני פיחת אחד מעשרה או הוסיף עשרה דתני מניינא תני נמי מניינא הר"ש שירילי"ו ז"ל:

פיחת עשרה. ותרם ממ' או הוסיף עשרה ותרם מס' תרומתו תרומה אפי' אתא בעה"ב ואמר לא ניחא לי דכיון דבאחד משיעורי חכמים תרם יכול למימר לי' אנא להכי אמדתיך ה"ר שמשון ז"ל. וכן פי' רש"י ז"ל שם בקדושין אבל הרמב"ם ז"ל פי' הפך מזה פיחת עשרה אחד מששים הוסיף עשרה אחד ממ' וכן פי' תוס' ז"ל שם בקדושין בשם יש מפרשים וק"ל שהכל עולה לסגנון אחד. לשון ה"ר יהוסף ז"ל פָחַת עשרה או הוסיף עשרה פי' אם במה שרצה לתרום כדעתו של בעה"ב טעה והוסיף עשרה וכן כשתרם בבינונית כשלא ידע דעתו והוסיף או פיחת תרומתו תרומה ע"כ:

ואם נתכוין להוסיף אפי' אחת אין תרומתו תרומה. פי' הרמב"ם ז"ל כגון שנתכוין להוציא אחד ממ"ט מתחייב זה התוספת [הגה"ה וז"ל ואם נתכוין להוסיף אפי' אחת עניינו שנתכוין להוציא אחת ממ"ט שמחייב זה התוס' בתרומה וכצ"ל:] בתרומה ע"כ. וכתב ה"ר שמשון ז"ל פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה אבל יותר מעשרה אין תרומתו תרומה ודוקא גבי שליח אבל בעה"ב תנא בפרק אלמנה ניזונית תרם ועלה בידו אפי' אחד מעשרים תרומתו תרומה:

אם נתכוין [להוסיף] אפי' אחד. גרסי' לשון זכר כדתני נמי עשרה: אין תרומתו תרומה. לשון הרמב"ם ז"ל שם פ"ד ואם נתכוין להוסיף על הבינונית אפי' אחד מתשעים ותשעה אין תרומתו תרומה אלא שבספר מוגה מצאתי שהגיה אפילו אחד מארבעים ותשעה וכו'. ובירוש' פריך תמן בפ' בתרא דמעילה תנינן כולן מעלו ואפי' בעה"ב אלמא מוסיף על דבריו הוי ולא מעביר והכא קתני אין תרומתו תרומה אלמא מעביר על דבריו הוי ומשני דגבי מעילה משנטלו חתיכה ראשונה נעשית שליחותו של בעה"ב אבל במתני' הפרשתו בבת אחת עשוי' כשהוא פוחת או מוסיף ה"ל מעביר עכ"ל ז"ל. והתם בירוש' מפרש אי הוה יודע דעתו של בעה"ב ונתכוין לפחות אי הוי תרומה אי לא:

ה

ר' אליעזר אומר אחד מעשרה כתרומת מעשר. ירוש' אתיא דר"א כב"ש דאמרו לעיל בפ"ק קדשו מדומעין דתנן בש"א תרומת עצמן בהן והוו להו הזיתים תרומה וחולין מעורבין כן ר' אליעזר אמר קדשו מדומעין פירות סאה עודפת דגם אם לא קרא שם למעשרות של הכרי מ"מ קדשה התרומה אע"ג דהיא מעורבת עם חולין הטבולין דר"א ס"ל כב"ש:

יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר. כך צ"ל במתני' אבל בפי' החכם ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל גריס [הגה"ה וה"ר יהוסף ז"ל כתב י"ס דגרסי אבל לא למקום אחר וצ"ע:] אבל לא על מקום אחר וז"ל אבל לא על מקום אחר כשיעשה אותה סאה עודפת תרומת מעשר תהי' על אותו כרי עצמו שבו ריבה לתרומה אבל לא על עשרה סאין של מעשר טבול אחרות דטעמא משום דדמי למן החיוב [הגה"ה טפי הוה ניחא אי הוה קאמר מן הפיטור על החיוב:] על הפיטור דאע"ג דריבה בתרומה וקדשה מ"מ אין טבל הזה טבול כשאר טבל בעלמא דהא כבר הפריש מן הכרי תרומה ומעשר כאחת דהא י"א נתן. ובירוש' אמרי' דר' חייא פליג אדתני רבי במתני' וטבל גמור הוא דהוי ויעשנה תרומת מעשר על מקום אחר אליבא דר' אליעזר עכ"ל ז"ל וכל המפרשים היה להם גירסא אחרת בירוש' שהביא הוא ז"ל. ולשון ה"ר יהוסף ז"ל יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר פי' שיצרפנה עם חולין אחרים דאמר אלו החולין שהן מעורבין בזו התרומה יהו מעשר עם ט' שיעורים כמותן על אלו החולין ואלו החולין המעורבין עם התרומה שעשיתי מעשר יהי' תרומת מעשר ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל. לפי שאין תורמין שלא מן המוקף. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל. פי' זה קשה דלמה אינו יכול להקיפו ונראה דקסבר שאסור לעשותו תרומה כיון שאינו טבול לתרומה עכ"ל ז"ל:

ו

בשלשה פרקים משערין את הכלכלה. פי' ה"ר שמשון ז"ל משערין את המדה כדי שלא יקח לעצמו בגדולה ויתן לכהן בקטנה א"נ לענין דינא דבשלשה זמנים אלו רשאי לשנות ולא יותר. א"נ לענין התאנים הנלקטות דבג' זמנים אלו הפירות יפות אלו מאלו שלא יתרום מן הרע על היפה ע"כ ור"ע ז"ל תפס פי' הרמב"ם ז"ל לעיקר. וה"ר יהוסף ז"ל כתב על הפי' שהעתיק ר"ע ז"ל פי' זה קשה מאוד דאין כאן מקומו כי כאן אינו מדבר אלא בתרומה על כן נראה דודאי בתרומה קמיירי ומודדין את הכלכלה כדי שיוכל לכוין וליתן באומד כמות שהוא למוד א' מחמשים או א' מארבעים או א' מששים כי כשמדד את הטבל ויודע כמה מדות הוא צריך להפריש הוא לוקח כלי שאינו של מדה דלא שיוכל לשער בו מדה אחת או שתי מדות בקירוב ומפריש בו תרומה כשיעור וכבר תנן לעיל אבל תורם הוא את המדוד אך זה אינו קושיא כל כך מה עניינו לכאן כי כיון שכבר סיים כל דיני הפרשת תרומה בא לומר דיני תרומת מעשר וכן יש בירושלמי אך מה שפי' שמשערין את הכלכלה ר"ל הכלכלה שמודדין בה זה אינו נראה דמה צריך לשער הרי האחת כמו חברתה ויעשה את העשירית קדש אלא נראה לפרש שמשערין את הכלכלה שרוצה לתרום ממנה שלא יאמר כבר שיערתי אותה שאינה מקבלת אלא ק' תאנים וא"כ אין צריך ליתן אלא עשרה לתרומת מעשר שאע"פ ששיערה בזמן הבכורות בזמן הסיפות היא מקבלת יותר וצריך ליתן יותר וע"כ צריך לשער עכ"ל ז"ל. וכתב הרש"ש ז"ל פי' לפירושו של הרמב"ם ז"ל דאם אירע שמנה מה שמחזיק בסוף הקיץ והיו בה מאה לא יאמר בשנה הבאה בזמן הבכורות כך מדתה ומעשרה כלכלות שמלקט יתן למעשר מאה בכורות דמעשרותיו מקולקלות הן דל"ד מה שמחזיק בה עתה למה שמחזיק בה בסוף הקיץ וכן אילו ידע כמה היתה מחזקת באמצע. הקיץ והיו ק' כשילקוט י' כלכלות בסוף הקיץ לא יתן מאה תאנים למעשר אלא צריך לשערה עכשיו דאינו שוה מה שמחזקת עכשיו בסוף הקיץ למה שהיתה באמצע הקיץ מחזקת ומ"ט משום דבעי לתרום תרומ"ע ומעשר בצמצום ע"כ:

בבכורות הבי"ת בחירק כדכתיב בס' הושע ט' כבכורה בתאנה ויותר נכון לגרוס הבי"ת בפתח וכדכתיב בס' ירמי' כ"ד כִתְאֵנֵי הבַכוֹרוֹת הבי"ת בפתח והכ"ף בשורק והרי"ש בפת':

ובסיפות. היו"ד בקמץ נקד ה"ר יהוסף ז"ל:

והשוקל משובח משלשתן. ע' תי"ט מ"ש בשם הירושלמי ועיין מה שכתבתי בפרק ה' דדמאי סי' ב':

ז

ר"א אומר תרומה עולה בא' ומאה. עיין במ"ש ר"פ שני דמס' ערלה:

ר' יהושע אומר במאה ועוד. ועוד זה אין לו שיעור. ר' יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה וכו'. יתכן לפרש דר' יהושע לא אמר אלא סתם במאה ועוד ואח"כ תרי תנאי פליגי אליביה. וראיתי שיש מי ששונים מלת ועוד הראשונה דבמלתיה דר' יהושע הוי"ו בקמץ ואינו מוכרח בתוספתא קתני אמלתיה דר' יוסי בן משולם והלכה כדבריו ולא קיימא לן הכי:

שתות למדמע. פי' הרמב"ם ז"ל ומה שאמר שתות למדמע כו' ואלו אמר קב למאה ולא הי' מוסיף זו התוספת היינו אומרים כו' כיון שיש שם קב יותר על המאה והודיעך כי אין הדבר כן אלא צריך שיהיה זה הקב שתות למדמע וקב פחות חלק ממאה אינו שתות סאה אלא פחות מזה ותבין זה עכ"ל ז"ל מספר מוגה:

ט

כיצד. מדברי ר' עקיבא הוא. הרא"ש ז"ל. ומדתנן נפלה שחורה שחורות אסורות בלבד נפלה לבנה לבנות אסורות בלבד. למד מכאן בעל ספר החסידים ז"ל בסימן תתנ"א וז"ל כיון ששחורות ולבנות שני מינים הם הרי גודגדניות אם בירך על האדומות קטנות שהחיינו ואח"כ שחורות צריך לברך עוד על השחורות שהחיינו אע"פ שטעמן שוה וכ"ש אדומים גדולים ואדומים קטנים או שחורים לפי שישנם שני מינים ע"כ בקיצור. וכן מצאתי שפסק ג"כ בספר לבוש תכלת סימן רכ"ה סעי' ד'. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל דבירוש' מפרש דאיכא למ"ד דלר' יהושע אפילו בידוע מה נפל. מעלות ואיכא למ"ד דאין מעלות. ופליגי דלר' עקיבא אפי' ידע ולבסוף שכח אסורין דכיון דנאסרו נאסרו אבל אם אין ידוע אם שחורה נפלה או לבנה נפלה כיון דכולן בספק איסור הן מעלות זו את זו דס"ל בירוש' דר"ע סברא דנפשיה קאמר ולא מפרש לדברי ר' יהושע וקשיא דהיכי תנא בסיפא דמילתיה ובזו ר' יהושע מקל והתם מפרש לה עכ"ל ז"ל. וסיפא דמתני' ר' יהודה אליבא דר"ע היא דלר"מ לא חלק ר' עקיבא כלל בזה דתניא נמצאת אומר בידוע לא תעלה שאינו ידוע תעלה דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר בין בידוע בין בשאינו ידוע תעלה דברי ר"מ ור' יהודה אומר בין בידוע בין בשאינו ידוע לא תעלה דברי ר"א ור' יהושע אומר בין בידוע בין בשאינו ידוע תעלה ור' עקיבא אומר בידוע לא תעלה בשאינו ידוע תעלה ע"כ:

ובזו ר"א מחמיר וכו'. נ"ל שהוצרך לומר זה כדי שלא נטעה לומר שאלה השני דינים שוין כי לפי הנראה לפום ריהטא משמע שהן שוין קמ"ל שאינם שוין עכ"ל ה"ר יהוסף ז"ל:

י

בדורם ליטרא קציעות. סתמא כר"מ דברייתא דריש ביצה ור' יהודה פליג התם והתם קתני חבית והיינו חבית היינו כד. ה"ר שמשון ז"ל. ועיין בירוש' אי משמע אפכא מדריש ביצה:

ור' יהושע אומר לא תעלה. דכיון דאינה מעורבת אין התחתונות מסייעות לבטל את העליונות אבל אם אין ידוע באיזה מקום בעיגול דרסה מודה ר' יהושע דיעלו וצריך טעם בין לר' אליעזר בין לר' יהושע מ"ש לבנות ושחורות גדולות וקטנות מתחתונות לעליונות ה"ר שמשון ז"ל. ודומה דבירוש' פריך לה ומשני ר' יוחנן דפלוגתא דתנאי היא והא דתאנים שחורות דמשנתנו אמרה חד תנא וקבל כן המחלוקת של ר' אליעזר ור' יהושע ולדידי' גם בליטרא קציעות ר' אליעזר מחמיר ומצריך ק' פומין ור' יהושע מקל דתחתונות מעלות את העליונות וסיפא דליטרא קציעות תנא אחר אמרה שקבל כך המחלוקת של ר"א ור' יהושע ולדידי' גם בתאנים שחורות ולבנות ר' אליעזר אומר דמעלות זו את זו ור' יהושע אוסר וכך הוא פי' לשון המשנה בזו ר"א מחמיר ור' יהושע מקל כלומר חד תנא אמר הכי הכא וה"ה גבי ליטרא קציעות ובזו ר"א מקל ור"י מחמיר כלומר ואיכא תנא אחרינא דאמר בליטרא קציעות דר"א מקל ור"י מחמיר וה"ה שתנא זה יאמר גבי תאנים שחורות ר"א מקל ור' יהושע מחמיר ע"כ עם פי' החכם ה"ר אלעזר אזכרי ז"ל. והברייתא שהביא ר' יוחנן לפרושי דפלוגתא דתנאי. היא הברייתא שכתבתי לעיל בסמוך:

יא

וקפאה. שב אל המגורה לא אל הסאה ונשאר עדיין מן התרומה במגורה כדאי' בירוש' ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל. וכתב ה"ר שמשון והרא"ש ז"ל ופריך בירוש' מחלפא שיטתי' דר' אליעזר תמן אמר התחתונות מעלות את העליונות וכאן אמר בקפוי אבל בארעייתא לא בתמיה ומשני שמעון בר אבא בשם כהנא דברי ר' אליעזר עשאוהו כמרבה במזיד כלומר דגרע משום דקפה דכיון דהסירה להתיר השאר ופשע לבטל איסור אין התחתון מסייעו לבטל ר' יוסי בשם ר' יוחנן עשאוה כסאה עולה מתוך מאה כלומר הא דקתני אם יש בקפוי היינו עם מה שלמטה ור"א ור' יהושע בטעמייהו וקמ"ל אע"ג דקפאה מסייע תחתון לבטל ע"כ ויש במלתי' דר' יוסי דרך אחרת להר"ש שירילי"ו ז"ל ולא העתקתיה מפני אהבת הקיצור. ומדברי הרמב"ם ז"ל בפירושו משמע דמסקנת התלמוד דמוחלפת שיטתו של ר"א וז"ל א"ר אליעזר כי כשנפלה סאה תרומה על פי מגורה ונתקבצה שם ונתעבית על פני אוצר גדול מחטים שנשער פי המגורה כולה אם יש בשטח העליון בלבד ק' סאה אז תעלה ואם לאו יהי' הכל מדומע וזה הפך ממה שאמר במה שקדם שאמר התחתונות מעלות את העליונות וכן אמרו בתלמוד מוחלפת שיטתי' דר"א ע"כ בקיצור. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה שהביא ר"ע ז"ל אינו בירושלמי וכך הוא לשון הירוש' מחלפא שיטתי' דר"א תמן הוא אומר התחתונות מעלות והכא את אומר אם יש בקפוי דוקא ומשני עשאוה כסאה עולה מתוך מאה ופי' הדבר הוא כי זה הקפוי הוא כמו סאה תרומה שנפלה למאה סאה חולין שאותה סאה נשארה תרומה וע"כ גם בכאן נשאר אותו הקפוי תרומה אם אין בו מאה ואחד ע"כ. ומ"מ שַׁמְעַת ממה שכתבנו דלא גרסי' אם יש בקפוי מאה סאה אלא אם יש בקפוי תעלה באחד ומאה ול"ג מלות מאה סאה. ואפשר שהיא גרסת ר"ע ז"ל ואי גרסי' לי' יתבאר דהיינו עם מה שלמטה כדכתיבנא לפי פי' שהביא ר"ע ז"ל. וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחק מלות מאה סאה ממשנתו וכתב כן מצאתי ונ"ל דה"פ אם יש בו כדי העלאה בקפוי תעלה וכך יש בירוש' ע"כ. עוד כתב ור' יהושע אומר לא תעלה נ"ל שטעמו של ר' יהושע שאומר לא תעלה הוא משום שהוא חושש שיבטלנה בידים שיקפה מן הכרי הרבה כדי להעלותה ע"כ:

יקפיאנה. שב אל הסאה שנוטל כל התרומה דרואין אותה כאילו הן חטים ע"ג שעורים ומוציא התרומה לעצמה שנפלה ע"ג המגורה עם מעט מהחולין שנפלה עליהן כמי שמאסף חטים מע"ג שעורים ותחתונים שרו אף אם אין בהן מאה כנגד התרומה והכי איתא בתוספת'. הר"ש שירילי"ו ז"ל. וכן פי' הרמב"ם ז"ל:

יב

ואין ירוע לאיזו מהן נפלה מעלות זו את זו. כתבו הר"ש והרא"ש ז"ל נראה דהאי מעלות זו את זו היינו דוקא בששתיהן של אדם אחד שדרכן להתפנות ולהתערב אבל שני ב"א לא. וכך הוא בטור סוף סי' קי"א. וכתב נמוקי יוסף בפ הערל דף ת"ל דמתני' מיירי בתרומה בזמן הזה דהויא דרבנן ולפיכך הקלו בה לחשבן כאילו הן קופה אחת אע"ג דליכא שאני אומר שהרי שתי הקופות חולין משום טעמא דמתני' מיירי בששתיהן של אדם אחד ע"כ ועיין עוד שם:

אפי' הן בשתי עיירות וכו'. דס"ל לר"ש כיון דשל אדם אחד הם מצטרפין דלסוף יצרפם כאחת וראיתי מי שפירש עיירות קופות גדולות עשויות למדה. ושהיא מלה בלשון ערבי. וגם בספר כף נחת כן פי' ואין להם על מי לסמוך שאפי' ברמב"ם בפי"ד כתוב אבל אם היו שתי הקופות בשתי עיירות אינם מצטרפות ואם כדבריהם הל"ל שתי הקופות שתי עיירות בלתי בי"ת. וה"נ תנן בפ"ה דדמאי אפי' משתי קופות אפי' משתי עיירות:

יג

א"ר יוסי מעשה וכו'. בא לאתויי ראיה לשתי קופות דרואין אותם כאילו הן מעורבות כדאשכחן באגודות דאמרי' תעלה אע"פ שאין האגודות מעורבות ה"ר שמשון והרא"ש ז"ל. ועוד פי' ה"ר שמשון ז"ל דבירוש' פריך דר' יוסי אדר' יוסי דתניא ר' יוסי אומר בלול מעלה. שאינו בלול אינו מעלה. והכא קאמר ר' יוסי דאינו בלול דמעלה ומשני דס"ל לר' יוסי דבדבר בלול בין מקפיד על תערובתו בין אינו מקפיד עולה באחד ומאה אבל בדבר שאינו בלול אם מקפיד על תערובתו אינו מעלה ואם אינו מקפיד על תערובתו מעלה ע"כ:

שנפלה אחת מהן. בכל המפרשים לא גרסי' מלת מהן. אבל ר"ע ז"ל נראה דגריס לה. גם ה"ר יהוסף ז"ל כתב ברוב הספרים גרסי' מהם ע"כ. ויש ספרים דגרסי שנפלה אחת לתוכן חצייה חולין וחצייה תרומה וכו':

ואמרתי לפניו תעלה. ושתק ר' עקיבא והודה לדברי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף