מי מרום/א/ב
|
< הקודם · הבא > |
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
בענייני כוחות הנפש
א[עריכה]
אחת מן הטעויות הגדולות הסובבות את האדם ושעל ידה הוא נכשל בכל הכשלותיו היא אשר ידמה כי יש לו כח שלטון בכל ואיננו יודע כי ישנם חושים כאלה שאין לו בהם שום שלטון.
ההבדל בין יושר לאינו יושר, הוא ממש ההבדל שבין מציאות לבלתי מציאות. כמו שלא שייך לומר שהבלתי מציאות הוא מעין המציאות אלא שהוא פחות ממנו, כן לא שייך לומר שהבלתי יושר הוא מעין היושר. ובאמת במציאות זו נוצר העולם, כי האלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים, ענין הדבר הוא, שלפני החטא הי' אז הגילוי של אמרת אלהים כי ביום אכלך ממנו מות תמות, בגילוי גמור שכל עבירה תשלול את כל המציאות וערך ההבדל שבין מצוה לעבירה הי' גלוי בערך אמת, ממש אותו ההבדל שבין מציאות לבלתי מציאות, וזהו כי האלהים עשה את האדם ישר שהבלתי ישר הוא ההעדר הגמור. אכן בא פיתוי הנחש ואמר לא מות תמותון, החליש את ההכרה האמתית הזאת והכניס ארס לחשוב שההבדל בין מצוה לעבירה אינו אלא הבדל ערכין בלבד, כההבדל שבין טוב לרע, לאחרי החטא שאין טוב מוחלט ואין רע מוחלט, וההבדל ביניהם אינו אלא הבדל ערכין. "והמה בקשו חשבונות רבים" (קהלת ז כט) שנתנו לכל דבר אך הבדל חשבוני בלבד.
והנה לפי ההבדל התהומי ממות לחיים, לא הי' מקום להגדרות, כי כן בטבעיות האדם להיות חרד על המות, ולנוס ממנו, כי כן הטביע השי"ת בטבע המציאות שירצו להיותם נמצאים, ולא יתרצו לשלול מעצמם את מציאותם, ומהטבעיות להיות בורחים מהמות, ולכן אז שהושג הציור האמתי, כי לעבור על דבר ד' היא המות והשלילה, אפסיות המציאות והיו מטבעם בורחים הימנו לא הי' נצרך להגדרות, ועוד הביאו קלקול שזה נתן ציור על החלשת הבריחה מהמות או על החלשת ההרגשה כי עבירה היא מהמות. אולם לאחרי החטא שירדו העולמות לכלל ציורים הבדלים ערכיים בלבד, ואי אפשר להתקיים בלא הגדרות, יש מצוה וחובה לעשות הגדרות ומשמרת.
ולזאת מפני שאחרי החטא כל הציורים שבין מצוה ועבירה אינם אלא הבדל ערכי בלבד, עלולים מאד לכשלונות; כי האדם בורח אך מן המות, וזולת המות, אדרבה ישנם כוחות באדם להבליג על כל היסורים הגדולים, ומצטייר לו לאדם, כי אין לו צורך בהגדרות, ויכול הוא לפרוץ כל הגדרים. ועם זה הוא בטוח שכשיבא לידו איזה מכשול לא יכשל בו באשר כח שלטון לו לשלוט בעצמו וביצרו. לזאת בא רבנו הרמב"ם ומודיענו כי ישנם חושים כאלה אשר אין יד האדם שלטת שמה, והוא כח הזן וכח המדמה, וכונתו לומר לבל להתרשל חלילה מהתאמצות בהגדרות למען לקדש את הכחות הללו שגם המה יעבדו בטהרה. והנה הגריעב"ץ מעיר על דבריו שאומר שבמדמה אין מצוה ועבירה והלא ע"ז נאמר (ע"ז כ:) ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר ביום וכו', אכן אדרבה כל כונתו של הרמב"ם לעוררנו לבלי לסמוך עצמו בחוש המדמה שלא יכשל בפעולה וירשה לעצמו להרהר כל העולה על לבו חלילה אלא שצריך לשמור על כל הדברים היוצרים אצלו את המדמה למען יהי' קדוש לד'.
ובחוש השכל יש מבוכה אם שם כח השלטת של האדם מגיע. ומכריע הרמב"ם כי אם אמנם פעולה מעשית אין בהשכל, בכל זאת שלטון ניתן לאדם להטות שכלו לטוב או לרע, להשכיל ע"ד אמת, ולדחות כל בדיות שקר, כי כן כח השלטון ניתן גם להטיות בהשכל.
ב[עריכה]
והנה כמו שחרד האדם על החיים שלו כן חרד האדם על האמונה שלא תאבד ממנו, כי האמונה היא החיים עצמם, צדיק באמונתו יחיה, וכל מהלכי החיים תלויים באמונה ושמבלעדי אמונה לא הי' העולם מתקיים גם במובני החול, שלא היה אחד נותן אמון בחברו, ואין כל מקום למסחר ולחיים חברותיים. וכן כתב רש"י ריש פרק האשה רבה (יבמות פח. ד"ה ואמר), בטעמא דעד אחד נאמן באיסורין דאי לאו הכי אין אדם אוכל משל חבירו ואין לך אדם סומך על בני ביתו, ועל כן האמונה היא מסדרי החיים החברותיים, ולזאת האדם חרד על האמונה כמו שחרד על החיים. אלא שאיננו דואג וחרד כ"א על האמונה שלא נאבדה עדיין ממנו שעלי' הוא דואג שלא תנטל ממנו, ואיננו דואג על התרחבותה וחיזוקה, ובאמת אם האדם הי' יודע בשרשי האמונה איך היא צומחת ומתגדלת אצלו הי' מתייחס אחרת לכל הדברים הגורמים חיזוק אמונה, והי' מרבה באמצעים גדולים המחזקים את האמונה שלא תתרופף ועוד תתרחב ותתגדל, והי' מרחיק עצמו כמטחוי קשת מכל הדברים המחלישים אותה והזורקים בה חיצים לדחותה מעליו.