מילי דעזרא/חושן משפט/כט
|
< הקודם · הבא > |
מצרנות. כ' ה' זרע יעקב ז"ל סיט"ו מי שמכר ביתו כדי לעלות לא"י דמרגלא בפומייהו דאינשי דאין בו דדב"מ דב"ז לא נמצא מפורש בדברי הפוס' ראשונים ואח' ואולי דטעמא הוי משום דקי"ל דהמוכר מפני זה אם נמנע ולא עלה או לא נסתייע לעלות הרי המכר בטל דהוי כמוכר ע"ת ובמוכר על תנאי קי"ל דאין בו דדב"מ וכו' ומעתה אין חילוק בין מוכר לעלות לא"י או למקום אחר כולהו חד דינא אית להו. אלא שצריך לומר דאחר שיגיעו למחוז חפצם ויתישבו שם ולא נשאר מונע בא בעל המצר ולוקח המקח מיד הלוקח כדין המוכר על תנאי האמור בדברי הפוס' ע"ש. הנה מ"ש הז"ל דאין חילוק בין מוכר לעלות לא"י או למקו"א דכולהו חד דינא אית להו כן הוא האמת. אבל מאי דדימה הז"ל דין זה למוכר ע"ת ונ"מ וכו' לע"ד דב"ז לא דמי למוכר על תנאי כ"א דטעמא הוי משום דאמרי' בפ' המקבל למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה לית בהו דדב"מ וכ"פ הרמב"ם ומרן ז"ל והוא מטעמא דשמא בינתים ימכר היפה וכו'. וכתב הש"ך ז"ל בסקל"ו מכאן נר' דהעוקר דירתו אל מקום אחר ומכר ביתו שהי"ל בעיר וכו' לאחד מבני העיר דאין בן המצר יכול לסלק הלוקח דהרי בסיק"ץ כתב הריב"ה והמחבר ז"ל דמוכר כי הא מוכר שדהו מפני רעתה מיקרי ע"כ. הרי לך מאי דמרגלא בפומיה דאנשי הוא מובא בדברי הפוס' וליכא חילוק בין מוכר לעלות לא"י או למקו"א כולהו חד דינא אית להו וטעמ' הוי משום דמוכר שדהו מפני רעתה מיקרי וא"כ שוב אין יכול בעל המצר ליקח המקח כלל לעולם. ועיין בס' משאת משה חח"מ סיס"ו דקע"א דכתב ע"ד הש"ך הגם דדמיון זה מגומגם וכו' ואין הדמות ביניהם בטעם כעיקר וכו' מ"מ לא מפני חסרון ידיעתנו עומק כוונת הז"ל ישתנה הדין[1] ודינא הכי הוי דעוקר דירתו לית ביה דדב"מ וגם לגבי אחי ושות' הכי הוי ויכול הלוקח לומר קי"ל כהש"ך ז"ל וליכא חילוק בין מוכר בעידנא דקא עקר דירתו להיכא דכבר עקר דירתו ומאחרי שבת בעיר ההיא כמה שנים שוב מכר את ביתו זוכה הלוקח במקחו עכ"ד. והעט"ש שם בהגה"ט אוס"ז כ"ע וז"ל וזה נר' דהוי פשוט בלא טעם דמפני רעתה כיון דהמוכר בעיר אחרת ליכא דדב"מ כמ"ש לעיל (בסקל"ו) בסקמ"ג עכ"ל.
ברם הנו"ב ז"ל בח"א סיכ"ד ערער על דינא דהש"ך ז"ל ודחה דבריו וכתב דאם יש לקיים דברי הש"ך היינו ביוצא מכאן לדור במקום אחר שיש מספר למוחזקים שמה ואינם יכולים לקבל איש זר ביניהם כי אם החסר מהמספר שג"כ מתירא להשהות פן בין כך יקדמנו אחר שם להיות מתישב במקום ההוא וזה דומה למוכר ברע לקנות ביפה. וכמו כן שיוצא מכאן להתקבל למורה ואב"ד במקום אחר שיש חשש שיקדמנו אחר וכל זה כשזה תלוי בזה שאם לא ימכור הבית לא יצא מזה. אבל מי שעכ"פ יוצא מהעיר להיות אב"ד או להחזיק איזה חזקה במקום אחר בין ימכור הבית ובין לא ימכור הבית אך הואיל ויוצא מוכר ג"כ הבית אם יזדמן לו קונה ואין זה מעכב יציאתו ג"כ בהא ל"ל פן יקדמנו בודאי דשייך דין מצרנות בלי שום פקפוק עכ"ד ע"ש.
ודבר הלמד מכלל דברי הנו"ב ז"ל וכ"ש הוא דמי שאינם רוצים לקבלו עליהם למורה ואב"ד במקום אחר כ"א עד שימכור להם אחוזתו דפשיטא דאין בן המצר יכול לערער כלום דהוי פסידא דמוכר ובמקום פסידא ליכא דדב"מ. ובזה יתורץ לטענת המלאכים שרוצים לזכות בתורה מדדב"מ ואמרו תנה הודך עה"ש. דמאחר דהמלאכי' הם בלא"ה קדושים משרתי עליון הגם שלא ניתנה התורה להם. משא"כ ישראל אם לא נתן התורה לישראל לא יהיה אלוה עליהם ויהיו ככל הגוים תחת ידי שרים עוע"ז ואינם מקבלים אלהותו ית' עליהם כ"א באמצעות קבלת התורה א"כ הו"ל פסידא גדולה למוכר וכנז"ל וכל דאיכא פסידא למוכר ליכא טענת דדב"מ.
- ↑ נראה דר"ל דלא דמי למוכר שדהו מפני רעתה דהתם ה"ט כמבואר ברש"י בב"מ דף ע"ח ע"א ד"ה מפני רעתה וז"ל דאנן סהדי דבלאו אונסא דזוזי נמי הוה מזבין לה, והאי דעייל ונפיק אזוזי ממהר הוא לגבות, שלא יחזור לוקח וכו' עכ"ל וה"ה נמי דליכא ביה דינא דבר מצרא וכו' מאחר דממהר הוא לגבות וכו' אולם היכא דמוכר מחמת דעולה לא"י מה מקום יש לחשש זה בכדי שיתבטל ממנו דינא דבר מצרא מאחר דיכול למכור לבר מצרא ואח"כ לעלות [וע"ע לקמן בדברי רבינו דמייתי דברי הנו"ב דס"ל דדברי הש"ך נאמרו רק באופן דאכן אם לא יעלה לאלתר יגרם לו הפסד וכו' דאז אכן יש לדמותו למוכר שדהו מפני רעתה וכנז'] ושמא סברת הש"ך דמאחר דרצונו לעלות לא"י אין לו להתעכב מחשש שמא לבסוף לא יהיה סיפק בידו לעלות ודוחק. הערת המלבה"ד.