מילי דעזרא/חושן משפט/טז
|
< הקודם · הבא > |
גנב. החושד בחבירו שגנבו ויש רגלים לדבר טובא[1] ובתחילה כפר בכל ושוב הודה במקצת אי חשיבא כמודה במקצת וחייב שבועה דאורייתא או לפחות שבועת היסת או"ד כיון דליכא טענה בריא גם שבועת היסת אינו נשבע עיין בסה"ק שערי עזרא חח"מ סי"ח דהעליתי דהגם דמדברי שאר הפוס' נר' דס"ל דחייב לישבע שבה"ס.[2] מ"מ מאחר דאנן בתריה דמרן גררינן ואיהו ז"ל ס"ל דאין נשבע היסת על טענת שמא גם כי איכא רג"ל א"כ פטור משבועה וליכא עליו כ"א ח"ס יעו"ש. הן עתה ראיתי בס' משכנות הרועים מער' ג' או"ל דנשאל שם בגנב שנמצאו אצלו חפצים הידועים לראובן שהם קמיעות כסף והם חרותים בשם ראובן והגנב כופר על שאר החפצים שנגנבו אי חייב שבה"ש על שאר החפצים או לא ושם נוטה דעתו לחייבו שבה"ס כיעו"ש. האמנם יש לחלק בנושאי' כאשר עיניך תחזינה מישרים.[3] והיכא דחושד בחבירו ויש רגלים לדבר בזה יוכל לעונשו אפי' ע"י גוים משכנות הרועים מער' מ' אוקי"ג בשם פנים מאירות ח"ב סיקנ"ד וציין שם ג"כ על תשו' הרמב"ן ז"ל ח"ג סיקס"ח.[4] ועיין בס' אזן אהרן מער' ג' אול"ג שהביא דבריו. ועו"ש הביא איזה סעיפים מדיני גנבה ע"ש. גם בס' משכנות הרועים מער' ג' מאות כ"ט עד אול"ז ובס' זכו"ל אות גנב כתב וז"ל ומ"ש שם סישס"א דסתם גוים לא נתיאשו כו' עי"ש בכנה"ג אי"ז דהאידנא אין חילוק בין גוי לישראל ע"כ. ועיין בכנה"ג סי' שס"ח הגה"ט אוי"ג דכתב ולפי"ז אף בגנב אם הוא ארמי סתמא הוי יאוש וכו' נ"ב אם נודע שלא נתיאש לא הוי יאוש משפ"ץ ס"ב סי"ג ע"כ. ולי הדל הוק"ל דלמה הוצרך לדברי המשפ"ץ דהרי הוא מבואר בדברי מור"ם ז"ל שם באותו סימן דכתב וז"ל וסתם גנבה הוי יאוש אפי' בכותי וא"כ הקונה ממנו לא היה צריך להחזיר הגנבה אא"כ ידעינן דלא נתיאש דהא קנאה ביאוש ושינוי רשות וכו' ע"ש.
- ↑ והיינו דטוענו טענת שמא. הערת המלבה"ד.
- ↑ יל"ע קצת בספק זה דהא טעמא דמודה במקצת נשבע הוא כמבואר בגמ' בב"מ ג' ע"א וז"ל דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, והאי בכוליה בעי דנכפריה, והא דלא כפריה משום דאין אדם מעיז פניו והאי בכוליה בעי דלודי ליה, והאי דלא אודי אשתמוטי הוא דקא מישתמט מיניה סבר עד דהוו לי זוזי ופרענא ליה. ואמר רחמנא רמי שבועה עליה כי היכי דלודי ליה בכוליה וכו' עכ"ל ומבואר דסיבת השבועה הוא משום דאכן הדעת נותנת דהיה כופר בכל וכו' אלא דמשום דא"א מעיז פניו לכך אינו כופר בכל ולהכי מצרכינן ליה שבועה וכו' וא"כ הכא בנ"ד דגלי לן דמעיז פניו בפני בע"ח דהא בתחילה כפר בכל הרי דע"כ במה דחזר והודה בחצי הרי הוא נאמן. הערת המלבה"ד.
- ↑ נראה כוונת רבינו לחלק דנ"ד איירי במקום דליכא טענה אלא רגלים לדבר וכל כוח הטענה כלפיו הוא מחמת הודאתו ולכך י"ל דהגם דבעלמא איכא בזה שבועת מודה במקצת הכא ליכא אפי' שבועת היסת דאדרבה מהא דכפר בתחילה בהכל הא חזינן דמעיז פניו וע"כ בהא דהודה לבסוף אית ליה מיגו [דהא דליכא מיגו בכל מודה במקצת הוא מחמת דאין אדם מעיז והכא הא חזינא ליה דמעיז] ולכך ליכא להאי ריעותא דאיכא בכל מודה במקצת וא"כ מן הדין דלא נשביענו אפי' היסת מכח המיגו דאין לך מיגו גדול מזה אולם התם דמצאו אצלו הרי דלא סמכו כלל על מקצת הודאתו אלא דנמצא הממון שברשותו גנוב וא"כ אדרבה יש להשביעו מאחר דלהדייא הוברר הדבר דמשקר וא"כ י"ל דכשם דנמצא משקר בזה מי יימר דאינו משקר אף בזה והגם דליכא הודאה במקצת ולהכי ל"ש בשבועת מודה במקצת מ"מ וודאי דהוא בכלל שבועת היסת וברור. הערת המלבה"ד.
- ↑ וכן יש להוכיח ממה שאמרו בגמ' בב"מ כ"ד ע"א וז"ל מר זוטרא חסידא אגניב ליה כסא דכספא מאושפיזא, חזיא לההוא בר בי רב דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה. אמר היינו האי דלא איכפת ליה אממונא דחבריה. כפתיה ואודי וכו' עכ"ל הרי דמכח רגלים לדבר דאיכא התם היכהו מר זוטרא וע"ע בזה בשו"ת פני יצחק ח"א סי' י"ט באורך בדין אומדנא. הערת המלבה"ד.