מילי דעזרא/חושן משפט/ה

מילי דעזרא ‏ חושן משפט ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן ה

השאלה נאבדה ונראה שהיא סובבת על שאלה שהובאה בס' בני בנימין צוואת ה' סלום נ"ע.

תשובה לע"ד המעט הוא והצואה הנ"ל היא שרירא וקיימת וחזקה כראי מוצק וליכא בה צד פקפוק כלל ועיקר. דהנה אם באים אנו לפקפק בהם מאד שכתוב בה והיה הנשאר מנכסי והרב מדב"י ז"ל סי' ע' דקפ"ג ע"א בנדונו שם כתב בטעם הג' דאין במתנה זו ממש מפני שאמר נכסיו או ממונו ותכף שמת יצאו הנכסים מכלל ממונו ודמי למ"ש בנדרים ר"פ השות' קונם ביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או שמכרן ה"ז מותר. קונם לבית זה שאני נכנס וכו' מת או שמכרו לאחר אסור אלמא לא נאסר עליו לעולם אלא באומר נכסים אלו. אך אומר ביתך או שדך אם מת או שמכרו מותר דהשתא לאו ביתיה הוא. וה"נ ממונו או נכסיו אמר והרי תכף בתר מיתתו יצאו מכלל ממונו ואינם אלא ליורשים ע"כ ת"ד ע"ש, ולפי"ד יוצא בנ"ד שאמר בלשון נכסי בטלה הצואה דכשמת אינם שלו הם כ"א של היורשים ובטלה צואתו הרואה יראה דהא לאו מידי לאורועי שטר צואה הכא דהרי הרב ב"ד ז"ל בחח"מ סי' ק"ל דחה סברת הרב עדב"י ז"ל הנ"ל בשתי ידים וכתב דדין זה ישתקע ולא יאמר מכמה טעמי והאריך בראיות כיעו"ש. ועוד כתב שם בסוף תשובתו וז"ל ועוד נר' דאפי' נימא דבין בבריא ובין בש"מ מפרשינן נכסי בעודן שלי ככל דיליה דהעדב"י ז"ל עכ"ז בנ"ד הכל מודים דמהנייא מתנה זו משום דאמר לבד מכתובתה בזה גלה שכוונתו לאח"מ שהרי הכתובה אינה נגבית אלא לאח"מ וא"כ א"א לומר הבית שלי בעוד שהוא שלי דהיינו בעודו חי לבד מכתובתה דהא אז אין לה כתובה ולא שייך לומר לבד מכתובתה אלא ע"כ לאח"מ קאמר ע"כ. וא"כ בשטר הצואה דנ"ד לפי דברי הב"ד ז"ל ליכא פקפוק כלל שהרי מכמה לשונות שבאו בתוכה מפורש יוצא באר היטב שכוונתו הוא לאח"מ וכאשר בא הדבר מבואר לעין כל ואין צורך להאריך ובהא כ"ע מודו דגם כי אמר בזה הלשון נכסיו או ממונו אין כוונתו דבעודו חי קאמר כ"א שכוונתו הוא לאח"מ קאמר. ועם דהרב אהל יצחק ז"ל בחח"מ סי' כ"ו הביא דברי הב"ד ז"ל והאריך ושקיל בהו טובא ואסיפא דמילתא הביא סוף דברי תשו' שלו שכ' דכיון שכתוב לבד מכתובתה וכו' נר' דכוונתו לאח"מ וכו' וכתב עליו דאחה"מ דאף שאמר לבד מכתו' דאין ספק שהוא לאח"מ מ"מ כיון דהוי תרי לישני דסתרן דבתחי' מורה דבעודם נכסיו קאמר ואח"כ שאמר לבד מכתו' מורה דלעולם קאמר וכיון שיש ספק אי אזלינן אחר לשון ראשון או אחרון אזלינן אחר המוח' והיורשין הם מוחזקין וכמו שכן הקשה הרדב"מ ז"ל שם בדמ"ו על מוהרא"ג וכתב שבזה הודו לו חביריו וכתב שלענין דינא יכול לומר קי"ל כיעו"ש. מ"מ בנ"ד שבין בלשון ראשון ובין בלשון אחרון כתוב ומפורש שהוא לאח"מ ודוקא בסוף אמצע הלשון דיוצא מדיוקא מתיבת מילת נכסי שמתפרשת לפי דעת הרב עדב"י ז"ל ולאו כ"ע מודו בזה בודאי הגמור דלא שבקי' פשיטותיה דלשון ראשון ואחרון שמבואר שהוא לאח"מ ממ"ש תיבת נכסי הכתובה באמצע הלשון דגם לפי דעת העדב"י ז"ל אינה מבוארת בפי' שהוא בעודם שלו כ"א דיש לפרשה כך ונסמך על סוגיית דנדרים וכנ"ל. ויש ללמוד זה במכ"ש מהא דתנן כתב בין בתחי' בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימים ופסקה הטור ומרן ז"ל בש"ע סי' רפ"א ס"ז וז"ל כתב בין בתחי' בין באמצע בין בסוף משום מתנה אעפ"י שהזכיר לשון ירוש' בתחי' ובסוף דבריו קיימי' כיצד תנתן שדה פ' לפ' בני ויירשנה או שאמר יירשנ' ותנתן לו ויירשנ' או יירשנ' ותנתן לו הואיל ויש שם לשון מתנה אעפ"י שהזכיר לשון ירושה בתחי' ובסוף דבריו קיימים וכן אם היו ג' שדות לג' יורשים ואמר יירש פ' שדה פ' ותנתן לפ' שדה פ' ויירש פ' שדה פ' קנו וכו' ע"ש. ועיין ג"כ בזה בס' אבק"ר סי' ט' מ"ש שם. אשר מכל זה יוצא במכ"ש לנ"ד דנוסח הצוואה מבואר ומפורש שהוא לאח"מ בכל הנוסח שלה ודוקא באמצע הלשון דכתוב תיבת מנכסי דלפי דעת העדב"י ז"ל היא מתפרשת בעוד הנכסים שלו. בודאי הגמור דאזלינן בתר הלשון שהוא מבואר דלאח"מ קאמר וליה דין צריך בושש. ואל תשיבני לומר דמה זה ראיה מההיא דכתב בין בתחי' וכו' דכבר הרב עדב"י ז"ל עמד ע"ז שם והאריך ליישב ובא אחריו בעוז הרב דב"מ ח"ב סי' ע"א דע"ו ונמשך אחריו כיעוש"ב. דכל ישר הולך בעיניו יראה ולבבו יבין דנדון דידן שנא ושנא מנדונם וכ"ע מודים בנ"ד דבכל נוסח הצוואה מפורש דהוא לאח"מ לא מרע כחה מתיבת נכסי וכנז"ל, דהנה בתחי' כתוב מהנכסים שישארו אחרי וגם קודם לזה כתוב תגבה אשתו הב' סכי כתובתה וכו' דכל זה הוא מפורש שדבריו הם לאח"מ. ומ"ש אח"כ שקודם כל דבר יירש בני מכל הנכסים שיש וכו' גם זה ל"מ הוא דמלבד דאף את"ל דלגבי הבן שציוה בסך המאה גרוש אם לשון הציווי שלו בזה אינו מועיל לא מרע לשאר הצוואה והיינו טעמא דהמוריש הוא רוצה להקדיש כל נכסיו בכל מכל האמנם מפחדו שלא יתבטלו דבריו וצוואתו מחמת שלא שייר לבנו הראוי ליורשו כלום שכן הוא היה סבור בדעתו וכן שמעתי שכן אמר לעידי הצוואה בפי' ולפי האמת הוא טועה בזה ורבים טעי ורבים יטעו בדבר זה וכמ"ש הרב משאת משה בחח"מ סי' ה' ד' כ"ב סוע"ג וז"ל דאיכא למיתלי דמדאגה מדבר פן יתבטלו דבריו במותו מפני שלא שייר ליורשיו הוכרח לשוב לפרש דבריו וכו' כדי שיתקיימו דבריו דהרי לאו כ"ע דינא גמירי ורבים טעו וחשבו דאפי' נותן נכסיו במתנה ולא שייר ליורש דבריו בטלין כנודע וכו' ע"ש או כדי שלא לעבור על איסור' דעבורי אחסנתא וכמ"ש ה' פני משה ח"א סי' ט' בשם הרב העיטור וסייעתיה דלא מקרי עבורי אחסנתא היכא דשייר מידי ליורשיו הוב"ד בס' ב"ד חח"מ סי' קל"ה וכתב שם הרב"ד ז"ל וחזינן ונתפשט המנהג בעולם כסברא זו ע"ש. וא"כ אם הלשון הזה שאמר גבי בנו מכל הנכסים שיש לי וכו' אינו מועיל לא איכפת לן כלל דהסך המאה גרוש תהיה נוסף על מתנתא של ההקדש ויוצא מחשבתו של המקדיש אל הפועל שכל נכסיו יהיו הקדש אין דבר נגרע. עוד בה דגם אל סך המאה גרוש של הבן לא מירעה כנ"ל דמאחר שכתוב בה מכל הנכסים שיש לי וכו' ומצאנו ראינו דהראשון אדם הרשב"א ז"ל בס' תולדות אדם סי' קכ"ח שממנה חוצב דינו של' הרב עדב"י ז"ל דכתב שם דאם כתוב בדבריו כל מה וכו' דהיא מורה דמה שיש לו עכשיו ואפי' שיצאו מתחה ידו למחר א"כ גם בנ"ד שכתוב מכל הנכסים שיש לי פי' הוא מה שיש לו עכשיו ואפי' שיצאו מתח"י למחר. והא לך לשון הרשב"א ז"ל מסתברא שהלשונות הבאין בשטר זה אינן כאומר נכסי עליך אלא כאומר נכסים אלו שהוא אסור בהן לעולם ואפי' מת או שמכרן לפי שזה אמר כל מה שיש לי וכל מה הוא כולל ואך על פי שפרט לאחר מכאן שיש לי אינו אלא כמבאר וכאלו אמר על כל הנכסים שלי שהאומר הנכסים שלי כמפרש בעודם שלי אבל האומר הנכסים שיש לי כמפרש הנכסים שיש לי עכשיו ואעפ"י שיצאו מתחת ידי למחר וכו' ע"ש וכל העובר על דבריו עיניו יחזו דדבריו ז"ל הם משוללי ההבנה דנרא' דהם סתראי נינהו מרישיה לסיפיה וקשים לשמוע.

האמנם לע"ד אפשר לפרשם בדרך זה והיינו דתיבת כל מה הוא כלל ר"ל גם הנכסים שישארו אחריו מעזבונו ואעפ"י שפרט לאחר מכאן שיש לי אינו אלא כמבאר וכאלו אמר על כל הנכסים שלי ר"ל שיש לי עכשיו. ואעפ"י שיצאו מתח"י דתיבת כל שאמר בתחילה היא כוללת. וסיים ואמר שהאומר נכסים שלי ר"ל בלא תיבת כל אזי מתפרשת כמפרש בעודם שלי אבל האומר הנכסים שיש לי ר"ל כמו בנדונו דאומר על כל הנכסים שיש לי וקיצר במובן או שט"ס וצ"ל אבל האומר כל הנכסים שיש לי אזי כמפרש שיש לי עכשיו ואעפ"י שיצאו מתח"י למחר וכו' ותכלית כוונתו ז"ל שהכל תלוי במילת כל שאמר בתחי'. ועיין בס' משאת משה חח"מ סו"ס ח' דעמד בנדונו בפרט זה והביא דברי הרשב"א הללו וקאמר דדעת הרשב"א ז"ל הוא דבאומר כל נכסי תיבת כל היא לרבות ובודאי הגמור דדעתו ז"ל לפרש בדברי הרשב"א ז"ל כמ"ש אנן בעניותין וע"ש שהביא לדברי הרב עדב"י ז"ל במאי דתהי על הרשב"א ז"ל במאי דכתב דבש"מ לא דייקינן הכי ותמה ע"ז מדאמרי' כל מילתא דליתיה בבריא ליתיה בש"מ וכו' וכתב עליו דאין מקום לתמיהתו דודאי בבריא היא מתקיימת בשופי ולא היה אדם שערער בה וכו' אלא דבש"מ דאינה חלה כ"א לאח"מ הוא דהיה מקום קצת לגמגם בה וכו'. ואהא קאמר הרשב"א דבש"מ דין הנין ליה דלא דייקי' כי התם דא"כ בטלת וכו' והאומדנ' היא סמכתנו לקיומיה דבריה אבל בבריא בכל גוונא ודאי קני וכו' ולא כמו שעלתה ע"ד דש"מ דנקט הרשב"א לדיוקא דבריא נקטיה דלא היא ונתפלא על הרב שהבין כן בדברי הרשב"א ז"ל עש"ב. ודבריו והבנתו בכוונת דברי הרשב"א ז"ל הרואה יראה שהם נגד כל הפוס' שהביאו דברי הרשב"א ז"ל הללו שכולם הבינו דאדרבא הוא ז"ל מעדיף כח הש"מ מבריא דאזלינן בתר אומדנ' האמנם יש מהם שחלקו על הרב עדב"י ז"ל מצד אחר ואין צורך להאריך בזה כי כבר הוא בא מבואר. שוב ראיתי שהרב דב"מ ח"ב בסי' ע"א שפי' כן בדברי הרשב"א ז"ל דהכל תלוי במילת כל שאמר בתחי' וכתב שכן נר' מדבריו לשם במ"ש אח"כ ועוד אפי' את"ל וכו' עש"ב וששתי שכוונתי לדעת קדושים ז"ל.

ותשובת הרשב"א ז"ל הלז היא הובאה בב"י סי' ר"ן מחודש ח' ועיין מ"ש הרב כנה"ג הגב"י אות פ"ב ע"ז ובתשו' ב"ח ח"א סי' נ"ד ד' ל"ו ע"א יעו"ש. ועיין בס' שבט בנימין סי' רי"ז ריש ע"ג דכתב שיש ט"ס דהאומר נכסים שיש לי אינו כאומר נכסים שלי שהאומר נכסים שלי משמע וכו' גם בסי' רל"ג בד' ע"ח ע"ב אחר שפי' בכוונת דברי הרשב"א ז"ל דלשונו הוא מורדף דהאי וכאלו אמר דקאמר קאי אמ"ש דלשון יש לי אינו פרט כאלו אמר הנכסים שלי דשיש לי אינו כאומר שלי. והוא דוחק גדול לפרש כן בדבריו וכמו שהוא ז"ל בעצמו העיד כן אח"כ כיעו"ש. כתב שם דשוב ראה בס' הבתים להרשב"א ז"ל כ"י דכתוב שם וז"ל ואעפ"י שפרט אח"כ ואמר שיש לי אינו אלא כמבאר וכאלו אמר כל הנכסים האלו שיש לי ואינו כאומר הנכסים שלי שהאומר הנכסים שלי וכו' ע"ש. המתבאר מזה דבנ"ד אשר כתוב בצוואה מכל הנכסים שיש לי פי' הוא מה שיש לי עכשיו אפי' שיצאו מתח"י למחר.

והנה הרב ז"ל שם כתב וז"ל נמצא שלא כתב הרשב"א ז"ל דלשון שיש אינו ממעט אותם שלא יהיו שלו למחר אלא היכא דאמר מתחילה לשון כולל כגון כל מה או הנכסים אבל כגון הך דקמן שאמר שכל נכסי שיש לי שכולו לשון פרט ונכסי נמי פרטא הוא לא אמרי' דאף על הנכסים שיצאו מרשותו קאמר אלא על הנכסים שיש לו היום קאמר יעוש"ב. וכ"ז לא שיך לומר ג"כ בנ"ד דשנא ושנא נ"ד מנדון הרב ז"ל דנידון דידן ליכא פרטא כלל דתיבת כל הוי כלל גם תיבת הנכסים היא כללא ותיבות שיש לי אינו פרט כ"א הוא פירוש וכנ"ל וע"ש בדברי הש"ב ז"ל בטוב טעם ודעת, ועיין שם שאח"כ הביא דברי העדב"י ז"ל שבסי' ע" והקשה עליו דמדברי הרשב"א ז"ל שרצה לדייק זה אדרבא בהפוך הוא דלא הוצרך הרשב"א לתת טעמים אלא דוקא גבי ש"מ וכו' ואולם בבריא כן מוכרים וקונים פשיטא דליכא לפקפק וכו' עש"ב דהבין בכוונת דברי הרשב"א כמו שהבין הרב משאת משה ז"ל וכנ"ל.

וכל מה שהרחבנו הדבור בזה הוא לצאת י"ח מאן דס"ל דתיבת נכסיו או ממונו הוי פירושו בעוד שהוא בחיים והנכסים הם שלו משא"כ אחר שמת שתכף יצאו הנכסים מרשותו ונכנסו לרשות היורשים. ולזה הוצרכנו להאריך דבנ"ד מהני וכנז"ל. משא"כ לדידן במקומותנו דאנן בתריה דמרן ז"ל גררינן ע"כ אשר יאמר כי הוא זה אין אנחנו צריכין להאריך בזה והאריכות בזה אך למותר דכבר מרן ז"ל ס"ל דאף דאמר תיבת נכסי או ממוני לא מגרעא כלל וכמו שמצאנו ראינו בספרו הבהיר בש"ע ח"מ בכמה מקומות דתפס בלשונו זה הלשון ממש ולא חש לזה כלל לאשמעינן דכשאמר בלשון זה יש בו מהפקפו' לפו"ד דאין בו מועיל ובודאי הגמור דס"ל ז"ל להלכה דגם תיבת נכסיו או ממונו אין פי' בעודו בחיים קאמר דוקא כ"א גם לאח"מ. ועיניך תראינה מסי' רמ"ו ואילך עד סי' רנ"ד דבכמה מקומות רבו מספר דתפס כלשונות אלו ולא אשתמיט בשום דוכתא לאשמעינן דלשון זה הוא אינו בדוקא וכל כי האי חידוש דין גדול כזה אם איתא דס"ל דאין בו מועיל הו"ל לאשמעינן בספרו הש"ע בשום דוכתא כי היכי דלא ליתן מקום לטעות אלא ודאי דלא חש כלל לזה. ושוב ראיתי בס' מט"ש בסי' רמ"ח בהגה"ט אות ב' דאחר שהביא דברי העדב"י ז"ל וציין על הרב"ד שדחה דבריו ועוד ציין שם על הרב דב"מ ומשאת משה ז"ל כתב וז"ל ועיין בתשו' מרן באבק"ר סי' צ"ד באומר אני נותן החצי שיש לדודי ודודו כבר נפטר ונמצא שאין לדודו כלום אפי"ה כתב דזה אינו פוסל את השטר שבלשון בני אדם נכסיו של מת על שמו נקראים עד שלא באו ליד היורש ע"כ ה"נ אף שמת עד שלא באו ליד היורש נקראים על שם המת וכבר זכה זה במתנתו עכ"ד. ועיין שם בתשו' ההיא שנתן עוד טעם לבטל חששא הלזו והוא שאם אתה אומר כן נמצאת פוסל כל השטר לגמרי וכתב הרא"ש בתשו' דלא אמרי' יד בעה"ש עה"ת אלא היכא דאין השטר נפסד לגמרי אבל היכא שהוא נפסד לגמרי לא ואדרבא מצינו היכ' דלפי משמעות השטר נר' שהוא פסול אנו משני' אותו ממש מעותו כדי להכשיר וכו' וזה סתירה גם לטענה השנית ע"ש. ואנכי לא ידעתי מדוע המט"ש ז"ל לא נסתייע מדבריו שבש"ע דמוכח דס"ל דאין לחוש לזה וכנ"ל ואולי דרצה להביא לשונו שבתשו' שהיא מפורשת דליכא חששא מזה כלל. ואני הדל כיהודה ועוד לקרא אביא ראיה מתשו' אבק"ר ממקומות אחרים דנר' דאינו חושש לזה כלל דהרי בתשו' של סי' ט' דהובא שם בשאלה בנוסח הצוואה דכתב בה כמה פעמים כל נכסי דאית לי ושיש לי גם בסי' ס"ט כתוב בלשון של נוסח הצואה כלשון הזה ומרן מלכא ז"ל קיים הצוואות ההם. ולא חש כלל מצד זה ובסי' ע"א הסכים ע"י בקיום הצוואה ההיא כמוהר"ם ונאק ז"ל והאריך הרחיב ולא נכנס גם הוא בחשש זה כלל כיעו"ש ועייין ג"כ בסי' ע"ד וסי' ע"ה וע"ו דמכל אלין דהכא ודמקומות אחרים נר' דלא חשש כלל לזה. ומאחר שכן נר' דאין לפקפק בנ"ד מצד טענה זו כלל וכלל ובפרט למקומותנו דבתריה דמרן ז"ל גררינן ותול"מ.

גם עמ"ש בנוסח הצוואה וז"ל גם אני מצוה לפניכם שקודם כל דבר יירש בני מכל הנכסים שיש לי מקרקעי ומטלטלי ומכל מידי דמתקרי נכסי סך מאה גרוש דוקא. לכאורה היה נר' דיש לפקפק בזה ולבטל הצוואה הנ"ל. מהא דאיתא בג' בתרא פ' יש נוחלין האומר איש פ' בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה ע"כ וה"נ כיון שיאמר על בנו שהוא ראוי ליורשו שיירש מכל הנכסים שיש לו סך מאה גרוש דוקא הו"ל כאלו מתנה בפי' שלא יירש מנכסיו כ"א מאה גרוש שכן משמע תיבת דוקא שר"ל שלא יתנו לו עוד והו"ל כמתנה עמש"ב וכל המתנה עמש"ב תנאו בטל. וכן מצאתי ראיתי למוהרשד"ם ז"ל בסי' שי"ח שכתב שם וז"ל כפי הנראה שצוואה זו בטלה ואין בה ממש שהרי שנינו בפ' יש נוחלין האומר איש פ' בני לא יירשני וכו' לא אמר כלום והטעם הוא מפני שנראה כמתנה עמש"ב ה"נ איכא למימר אם היה אומר המצוה אם לא ישא שמעון בת פ' יהיו שאר נכסי לאחי אז היינו אומרים שזה שמעון אבד זכותו אבל עתה שאמר דאם הבחור לא ישאנה צוה ראובן מח"מ שיתנו לו מנכסיו אלף לבנים בלבד בעד החלק המגיע לו בנכסיו משמע כיון שאמר בלבד שר"ל לא יתנו לו עוד וא"כ נר' כמתנה עמש"ב וכל המתנה עמש"ב תנאו בטל עכ"ד. וא"כ גם בנ"ד דקאמר תיבת דוקא הוי כתיבת בלבד ותנאו בטל.

האמנם אנכי הרואה דמתשו' מרן ז"ל בס' אבק"ר סי' צ"ב נר' דיש הפרש בין כשאמר לא יירש פ' בני שאמר אלו הדברים שהם בלשון שלילה לכשאמר דברים אחרים שאינם בלשון שלילה כנ"ד והוא דמרן ז"ל כתב שם בד' ס"ב ע"ב וז"ל נמצינו למדין דהיכא דליכא בכור אם אמר על בן בין הבנים זה יירשנו הוא לבדו יורשו ואין לשאר בנים חלק בנחלתו והוא הדין לבת בין הבנות ולאח בין האחים ואעפ"י שממילא נעקרו השאר מנחלה לא חשיב מתנה עמש"ב כיון שלא אמר בלשון שלילה לא יירש זה עכ"ד. ולפי"ז בנ"ד שאמר יירש סך פ' דוקא הגם שודאי ממילא נעקר משאר הנכסים מ"מ לא חשיב מתנה עמש"ב כיון שלא אמר בל' שלילה לא יירש בני כ"א סך פ' דוקא. ואפי' את"ל דמאחר שאמר יירש בני סך פ' דוקא הו"ל כאלו אמר בפי' לא יירש בני כ"א סך פ' ודינא הוי דלא אמר כלום דמתנה עמש"ב וכמו שכן פסק מרן ז"ל בסי' רפ"א בסעיף ג' ומקורו הוא מדברי הרמ"ה שהוב"ד בטור שם וז"ל האומר איש פ' בני לא יירשני לא אמר כלום וכתב הרמ"ה א"נ אמר פ' בני לא יירש אלא כך וכך לא אמר כלום ע"ש וכ"כ הרב"ד חח"מ סי' קכ"ו וז"ל עוד נר' לכאורה שיש לפקפק בצוואה זו מפני שאמרה שיתנו לבנותיה אחד מאדריש ואחד קייורדי דוקא ולא עוד בירושה גמורה שהנחתי להנה כ"ז יתנו לבנותי בירושה גמורה וכו' עד ולא נשתייר ליורשי ולב"כ בכל צוואתי לירש זולת מה שהנחתי להנה לירש כך וכך לבד וכו' וא"כ כיון שאמרה ולא עוד בירושה גמורה הרי הוא כאומר לא יירש פ' בני אלא כך וכך דלא אמר כלום דחשיב כאילו אמר על שאר הנכסים שלא יירש אותם בנו דאינו מועיל לו וע"כ יורש אותם הבן עכ"ד, וא"כ גם בנ"ד שאמר תיבת דוקא נחשב כאלו אמר בפי' לא יירש פ' בני אלא כו"כ דלא מהני ומתבטלת כל צוואת המצווה דמתנה עמש"ב מ"מ גם כי נימא הכי אינה מתבטלת כל הצוואה שציוה המצווה בהכי שהרי דין הגמרא שאמרה האומר איש פ' בני בכור לא יטול פי שניים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום פסקו הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' נחלות ה"ב וכתב ע"ז הה"מ ז"ל וז"ל לפיכך האומר איש פ' וכו' משנה כלשונה ופי' כגון שלא אמר יותר אבל אם אמר בבירור אבל אני נותן כל שאר נכסי לאחיו זכו אלו כשאמר בלשון מתנה וכמו שיתבאר בסמוך ופשוט אם אמר לא יירשו עם אחיו ושאר אחיו יירשו הכל זכו ואצ"ל אם אמר בלשון מתנה כמו שיתבאר כך כתב הרשב"א ז"ל עכ"ד. והרואה יראה שדברי הה"מ ז"ל הם מרפסן איגרי דקשים דבריו מרישיה לסיפיה וכמו שכבר האריכו בזה המחברים ז"ל עיין בס' כנה"ג מ"ב הגהב"י אות ב' מסי' רפ"א ודבריו אלו הובאו ג"כ בתשו' שהובאה בס' פני משה ח"ג סי' ס"ב עש"ב ובמוהרימ"ט חח"מ סי' צ"ו וראיתי למוהריט"ץ בסי' צ"ב שהביא דברי הה"מ הנ"ל וכתב אח"כ וז"ל הרי מוכח מהכא שאין אדם יכול להוציא הירושה ממי שראוי ליורשו אם לא אמר פ' בני לא יירש אלא פ' בני יירש הכל אבל אם אמר פ' בני לא יירש עם אחיו או אין לו חלק ונחלה בביתו וכיוצא בזה לא אמר כלום אלא צריך שיאמר אלא פ' בני האחר יקח הכל ואם הוא בריא צריך שיאמר בלשון מתנה אני נותן כל נכסי לבני פ' וצריך שיהיה בא' מדרכי ההקנאות וכ"כ הה"מ שם וכו' ע"כ. ואנכי הדל לא ידעתי היאך פרנס ופירש הרב ז"ל דברי הה"מ ז"ל שקשים דבריו וכנ"ל. ועו"ק מדוע נסמך הרב ז"ל על תחילת דברי הה"מ ז"ל שצריך דוקא שיאמר בלשון מתנה ולא סמך עצמו ע"ס דברי הה"מ שגם בל' ירושה מהני. ומבין ריסי עיניו של הרב ז"ל נר' שרוצה לפרש תחילת דברי הה"מ בבריא וסוף דבריו בש"מ. וכל לגבי דידי אנכי הפעוט לא מצאתי בדברי הה"מ הוכחה שהוא ז"ל מחלק בכך לשיתישבו דבריו בזה עוק"ל בדבריו שם שכתב דבבריא אליבא דכ"ע צריך שיאמר בל' מתנה וכשיקנה לו בא' מדרכי ההקנאות הלא"ה לא מתני וכו' ע"ש דאנכי הרואה כעת בתחילת התשובה דגם בבריא לאו כ"ע מודו וכמו שיעויין בס' פני משה ח"ג סי' ס"ב וס"ג ועיין ג"כ בס' שמחת יו"ט סי' כ"ט בד' ק"ח וק"ט עש"ב לא ע'ט האריך בזה והמורם מהם הוא דגם בבריא לאו כ"ע מודו וכיעוש"ב.

והנה ה' הפוסק שהובאו דבריו במוהרימ"ט שם והכנה"ג שם המה ראו כן תמהו בדברי הה"מ שבתחי' דבריו בחלוקת הבכור כתב תיבת אבל ובחלוקת הפשוט לא כתב תיבת אבל וע"ז ק' להו דאדרבא הו"ל למינקט תיבת אבל בפשוט ולאשמעינן חדושא ע"ש. והרב פני משה שם בסי' ס"ג תריץ יתיב בטוב טעם ודעת וז"ל ולדידי אין אנו צריכים לכל זה דבחלוקת הבכור כיון דלא מצו למטעו ולתת חלקו לאחיו בל' ירוש' אלא בל' מתנה דוקא ובבכור אמר לא יירש פ' בני בכור פי שנים אבל אני נותנה לאחיו בל' מתנה ולא בל' ירושה כיון שהם פעולות שונות שמה שממעט מחלק ירושת הבכור צריך ליתנה לאחיו בל' מתנה שייך לישנא דאבל להורות על שינוי הפעולה הא' וירושה ולשנותה ללשון מתנה. אמנם בחלק הפשוט שאמר שלא יירש פ' אלא שאר אחיו יירשו נכסיו שאין שם פעולות שונות שמה שממעט מחלק ירושת זה יורשו האחר אין צ"ל אבל וכפי זה לענין דינא הכל שוים שמה שממעט מן האחר מצי ליתנם לשאר אחיו אלא שבחלק הבכור מצי ליתנם לאחרים דוקא בלשון מתנה ומה שממעט מחלק הפשוט מצי ליתנה לשאר אחיו אף בל' ירושה עכ"ד. ודבריו הם מתוקים מדבש ונופת צופים וראוים למ"ש.

ועל מה שהק' עוד הרב הפוסק שהוב"ד במוהרימ"ט שם ע"ד מרן הב"י ז"ל שע"ד הרמ"ה ז"ל שכתב הטור בשמו וז"ל א"נ אם אמר פ' לא יירש אלא כו"כ לא אמר כלום וכן היכא דתלה לירושה דראובן בלא יירש דשמעון כגון שאמר לא יירש שמעון אלא ראובן לאו כלום הוא וה"מ דתלי נחלת ראובן בהעברת נחלת שמעון כדאמרן אבל אם אמר פ' בני יירשני או יירש כל נכסי ולא יירש שמעון כיון דלא תלה לירושת ראובן בלא יירש דשמעון דבריו קיימים דכיון דאמר פ' בני יירש קנה ודקאמר לא יירש מילת' באנפי נפשה היא וכמאן דליתא דמי ע"כ כתב מרן ז"ל ע"ז דברים נכונים הם ונימוקם עמם וקצת דברי' אלו כתב ה"ה פ"ו מה' נחלות בשם הרשב"א ותמה ע"ז הרב הפוסק ז"ל דאדרבא נר' דפליגי הרמ"ה עם הרשב"א והיכי כתב שקצת דברים אלו כתבם הה"מ וכן מוהריט"ץ שם הניח דברי הב"י בצ"ע גם הכנה"ג שם עמד בזה גם שאר האח' ז"ל תמהו בזה ע"ע ה"ה בספרתם. עיניך הרואות דמוהרימ"ט ז"ל שם וגם הרב פני משה שם בסי' ס"ג ישבו לזה דגם הרמ"ה ז"ל דבריו אינם בדוקא שצריך שיתחיל ויאמר יירש פ' בני ולא יירש פ' בני לשיוצא מזה שאם התחיל בהיפך ואמר לא יירש פ' בני ויירש פ' בני את נכסי דלא מהני דלא כן הוא דטעמיה דהרמ"ה הוא משום דמילתא באפי נפשה הוא דכיון דלא תלה זב"ז אלא אמר שראובן בנו יירש כל נכסיו שהוא לשון המועיל דמכוחו של אב הוא מורישו לראובן קנה ומ"ש או אח"כ או קודם לא יירש שמעון בני אף כי דבריו הללו יפלו דלא מצי לעקור ירושה מה"ת בלשון זה אכתי מה בכך אף אם לא יועילו דבריו הלא כיון להוריש הנכסים לראובן בנו בל' המועיל תיפוק ליה דבהכי קנאם ראובן וכיון שכן כיון דמילתא באפי נפשה היא שלא תלה זב"ז לומר לא יירש פ' אלא פ' לא איכפת לן בין אם אמר מתחילה יירש בני פ' כל נכסי ולא יירש בני פ' להיכא דאמר לא יירש בני פ' ויירש בני פ' כל נכסי זת"ד עש"ב דהסכימו דעת הרמ"ה ז"ל לדעת הרשב"א דאם אמר לא יירש בני פ' אלא פ' בני יירש כל נכסי מועיל ומהני דבריו. וכמ"ש הנ"י ז"ל בפ' יש נוחלין על מתני' דלא יירש פ' בני דאם סיים בדבריו ואמר אלא שאר בני יירשו כל נכסי דבריו קיימים. וגם מוהרשד"ם ז"ל שם בסי' שי"ח סמך עצמו ע"ד הנ"י ז"ל הנ"ל וקיים הצואה ההיא דלמד מדברי הנ"י לנדונו דכמו דכל שסיים דבריו ואמר שאר בניו יירשו כל נכסיו מהני כך בנדונו שאמר בתחילה שיטול הבחור שוה בשוה בכל נכסיו חזר הדבר להיות כדברי הנ"י דאמר שאם סיים בדבריו ואמר אלא שאר בניו יירשו דבריו קיימים וכו' ע"ש.

והגם דהרפמ"א ח"א סי' ס"ז שדי נרגא בדברי מוהרשד"ם דלמד לנדונו מדברי הנ"י מ"מ לעיקר דינא אזיל ומודה הוא ז"ל בעלמא היכא דסיים ואמר ושאר בני יירשו כל נכסיי דמהני וכסברת הנ"י כיעו"ש. גם שם ראה תראה דעם דבתחי' הביא דברי מוהרימ"ט דהסכים דעת הרמ"ה עם הרשב"א וגם הביא דברי החכם הפוסק בנדון הפרמ"א ז"ל דחילק בין היכא דקאמר תיבת אלא כגון לא יירש ראובן אלא שמעון דלא מהני לכשאמר לא יירש פ' בני ושאר יירשו הכל דמהני והקשה עליהם מכח דברי הרמ"ה דא"כ הו"ל ליפלוג וליתני בדינה וכו' מ"מ שם בסוף בד"ה מעתה וכו' הסכים דברי הרמ"ה והרשב"א יחד וז"ל דגם הרשב"א סובר דאם אמר לא יירש פ' אלא פ' לאו כלום הוא ואעפ"י כן אם אמר פלוני בני לא יירשני או לא יירש עם אחיו ושאר אחיו יירשו הכל דבריו קיימין וטעמו של דבר דבשלמא כשאומר לא יירש שמעון הרי דבריו מעמש"ב ול"מ א"כ כשהזכיר אח"ז אלא ראובן ולא הזכיר תיבת ירושה גבי ראובן ואותה שהזכיר גבי שמעון הו"ל כמאן דליתיה א"כ נתבטלו דבריו כולם ואין קיימין אבל כשאמר בני פ' לא יירש ושאר אחיו יירשו אף שתאמר שדבריו הראשונים הו"ל כמאן דליתנהו מ"מ הרי הזכיר ירושה גבי אחיו שאמר ושאר אחיו יירשו והתורה אמרה ונתנה רשות לאב להנחיל לבניו לכך מהני וכל זה אנו למדין מעצמו של הרמ"ה וכו' ובזה אין חילוק בין שיזכיר ירושת ראובן לבסוף או בתחי' כמו דברי הרשב"א שאמר שמעון בני לא יירש עם אחיו ושאר אחיו יירשו הרי דלכ"ע כל שהזכיר זכיה לאחרים אעפ"י שסילק הירושה מהראוי זכו בה אותם אחרים וכו' עד כך הוא ירושה לראוי להם כמו מתנה למי שאינו ראוי לירש עש"ב. ואחד הרואה שדבריו ז"ל הם כלולים בכלל דברי הרב פני משה הנ"ל ודברי מוהרימ"ט הם בדרך שדרך בה הפ"מ וכמו שכ"כ הפ"מ שם וז"ל גם ראיתי אחרי רואי שהרב מוהרמ"ט בתשו' שבסי' צ"ו הנז' שחלוק על הח' הש' המורה הראשון שם על דרך זה הוא דורך וכתב על המורה הא' שחלק עלינו את השוים והרואה יראה שבלשון קצרה מפרש כדברי אלא שיש שם בקצת מדבריו בשתי מקומות מתשו' הנז' ט"ס הניכר ע"כ. ובודאי שצריכין אנו לומר דהגם דבתחי' הקשה על חילוקו של מוהרימ"ט מכח דברי הרמ"ה דא"כ לפלוג וליתני בדיוק וכו' מ"מ לענין דינא מאחר שראה דלפי הנראה פשטן של דברי מרן בב"י שכתב וקצת דברים אלו כתב הרשב"א דנר' ודאי שסובר שדברי הרשב"א שכתב הה"מ בשמו שאינן היפך דעת הרמ"ה וכן נר' מדברי מור"ם בהגהה שאחר לשון הש"ע שכתב הרב דברי הרמ"ה כתב ע"ז מור"ם וכן אם אמר לא יירש שמעון וראובן יירש הכל דבריו קיימין ומדלא קאמר וי"א דאף אם אמר לא יירש משמע שאינם חולקין הרמ"ה עם הרשב"א ולזה אחר לשון הרמ"ה שהביא מרן בש"ע הביא לשון הרשב"א וכתב וכן אם אמר מפני שהם מודים זה לזה כיון שכן שוב לא נחית עוד להאי דיוקא והסכים לענין דינא דאם סיים בדבריו ואמר אלא שאר בני יירשו כ"ן או שאמר בתורת מתנה לאיש אחד שאינו ראוי לירש מהני וכמו שכתב הנ"י ז"ל. וכ"כ הרב פני משה שם דמרן ז"ל כן ס"ל דלא שנא ליה בין אם הקדים החלוקה האחת לאחרת דהכל תלוי כיון דלא תלה זה בזה וכן ס"ל למור"ם בהגה"ה ע"ש. וא"כ הרב תורת חסד בסי' רמ"ה בנדונו שאמר המצווה שבנו הקטן ידור עם אמו ואם לא ידור עמה לא יהיה לו חלק בנכסיו אלא ראובן ושמעון יירשו נכסיו לבדם דכתב שם דכיון שסיים דבריו ואמר שהוא מוריש אם שאר היורשי' דבריו קיימין והוכיח זה מדברי רש"י שכתב ואין יכול לסלקו מירושה זו אלא ע"י שיתן בל' מתנה כל נכסיו לשאר בניו או שיאמר שאר בני יירשו כל נכסי ע"כ ומ"ש ע"ש רש"י היא אשגרת לשון דבעל דברי' אלו הוא רשב"ם ז"ל שהוא המפרש על מס' בתר' כידוע. ונר' מדברי הת"ח ז"ל שגם מוהריב"ל בח"ב סי' מ"ח הוא מודה בזה ולע"ד דכן יש להוכיח מדיוק דברי מוהריב"ל שדחה הנך תרי טעמי מכח דברי רש"י ז"ל שכתב דלפי האי טעמ' מילת' דפשיט' היא דאין לחלק בין היכ' דסלקו מכל הירושה להיכ' דלא סילקו לגמרי וגם אין לחלק בין סילקו לגמרי ובין סילקו על תנאי ע"ש דנר' דכן הוא ג"כ מפרש בדברי רשב"ם ומודה הוא בזה כיעו"ש. וסיים שם הת"ח ז"ל דמדברי הרמ"ה היה נר' שאין דבריו קיימין אלא דוק' היכ' שאמר ראובן בני יירשני או יירש כ"ן ולא יירש שמעון דכיון דאמר ראובן בני יירש קנה וכו' כן נראה לכאורה אבל ראיתי להרב"י שהחזיק דברי הרמ"ה וכתב שדבריו נכונים הם ונימוקם עמם ועכ"ז כתב שדברי הה"מ מסכימים עם דברי הרמ"ה ואחריו נמשכו הרבנים בעל המפה ובעל הלבוש ובעל מ"ע ז"ל וא"כ כיון דהני רבוותא הביאו דברי הרמ"ה ודברי הרשב"א שכתב הה"מ אין נר' לספק ע"ד הרמ"ה כיון שהם לא נסתפקו בהם ומעין זה כתב הת"ח ז"ל בסי' ש"מ שכתב ז"ל אפס ק' מאד לסתור דברי הגאונים המבוארים בהדייא מדקדוקי דברי גאוני' אחרים ע"כ א"כ גם בנ"ד אחרי שנר' מדברי רש"י והרשב"א שיכול להעביר הירושה כה"ג אעפ"י שמדברי הרמ"ה אין נר' כן כפי המובן מדבריו יש לנו לומר שגם הרמ"ה אינו חולק עמהם וכמו שהבינו הרבנים הנ"ל עכ"ד. גם הרב ב"ד בסי' קכ"ו שהבאנו דבריו לעיל אחר שפקפק בנדון דידיה שכתוב בצואה דוקא ולא עוד וכנז"ל כתב וז"ל אמנם נר' פשוט דלא אמרי' דלא אמר כלום אלא כשלא נתן כלום אח"כ לאחרים במתנה אבל אם אחר שאמר לא יירש נתן במתנה לאחרים קנו האחרים כי לא משום דאמרי' לא אמר כלום ייצאו הנכסים מרשותו ונכנסו לרשות היורשים אלא עדיין נשארו הנכסים ברשותו כמו שהיו ויכול לעשות בהם כחפצו ורצונו ליתנם או למוכרם למי שירצה וכו' ולכן בנ"ד אעפ"י שאמרה שלא יירשו בנותיה יותר ולא אמרה כלום בזה מ"מ כיון שאח"כ נתנה לאחרים בלשון מתנה כלם במתנתם ע"ש, ועיין עוד שם בסי' קכ"ט בנדון דידיה שכתוב בצוואה שלא יירש מרדכי אחיו יותר מש' גרוש וכתב דאין לפקפק בזה מכח דברי הרמ"ה דזהו דוקא כשאמר לא יירש ולא עוד אבל הכא שאמר ששאר כל נכסיי יירש פ' הו"ל כההיא דכתב בס"ג אמר ראובן בני יירשני או יירש כ"ן ולא יירש שמעון דבריו קיימים וכתב מור"ם וכן וכו' ע"ש וסיים שם אלא שראיתי למוהריק"ש שכתב דהא דלא יירש שמעון וראובן יירש הכל שהוא מהרשב"א הבי"ד המ"מ בס"ו דנחלות פליג אמ"ש בש"ע לא יירש שמעון אלא ראו' לא אמר כלום שהוא מהרמ"ה ולענין מעשה המע"ה ואם לא תפס א' מהם מוקמינן ירושה באתרה גם בבאר הגולה כתב דדין זה דמור"ם צ"ע נר' דר"ל שהוא חולק אמאי דכתב בש"ע לא יירש שמעון אלא ראובן ומ"מ כיון דמור"ם אינו מחזיקם לחולקים מדכתב וכן אם אמר וכו' וכן נר' דעת הרב"י ז"ל שאינו תופס אותם לחולקים וכ"נ דעת הסמ"ע שלא הרגיש עמ"ש מור"ם וכן אם אמר וכו' וגם שראינו שכתב הרשב"א ופשוט אם אמר לא יירש עם אחיו ושאר אחיו יירשו הכל זכו נר' דהכי נקטי' שאינם חולקים אלא יש חילוק בין אם אמר לא יירש שמעון אלא ראובן לאומר לא יירש שמעון וראובן יירש הכל דכשאמר אלא ראובן סתם ולא הזכיר עליו שם ירושה אינו מועיל אבל כשאמר לא יירש שמעון וראובן יירש הכל מהני משום דהזכיר ירושה על ראובן. ועיין במוהרשד"ם סי' שי"ח וא"כ בנ"ד אעפ"י שאמר לא יירש מרדכי ואליהו ורפאל יירש הכל מהני לכ"ע עכ"ד ועיין עו"ש שהק' ע"ד המ"מ שאינם מובנים דבריו והניחו בצ"ע ולא זכר ש'ר שכבר קדמוהו בזה וחקרוה שרים ונכבדים וכנ"ל. והנה הרב"ד ז"ל שכתב דבנ"ד מהניא צוואתו לכ"ע הגם דאחר האמת לאו כ"ע היא וכמו שהביא הוא בתחי' דברי מוהריק"ש ובאר הגולה מ"מ מאחר דראה דעדת מור"ם והרב"י והסמ"ע ז"ל ס"ל להני רבוותא דל"פ הרמ"ה והרשב"א ותו ליכא לספק כלל בדברי הרמ"ה ולא שבקי' פשיטותייהו דאשלי רברבי מכח דיוקים אחרים וכמו שכתב הרב ת"ח ז"ל ולכן כתב דמהני לכ"ע וכל לגבי דידי אנכי הפעוט ק"ל ע"ד מוהריק"ש ובאר הגולה הנ"ל דמאחר דלפי דעתם דברי הרשב"א שהביאם מור"ם בהגהה הם פליגי אדברי הרמ"ה שהביאם מרן קודם א"כ מדוע לא הוקשה להם בהאי דינא שפסקו מרן בש"ע באותו סי' סעיף יו"ד מי שהיו לו בני אחיות ובן אח ונתן מתנה לן' אח וכתב שבאותה מתנה סילק כל חלק וזכות מכל ירושתו ומת ן' האח יורש הכל ומקור דין זה הוא הרשב"א ז"ל ונתן טעם לזה שם שאעפ"י שסלקו מנכסיו כל שלא נתנן לאחר ממילא הוא יורש והאחיות ובניהם כנכרים גמורים הם במקום בן הראוי לירש וכו' וכ"כ הסמ"ע דכיון דלא אמר בפירוש שהשאר נתן לבני אחיותיו לא הוי סילוקו סילוק והו"ל כמתנה עמש"ב וכלא אמר כלום דמי ותשאר הנחלה להראוי ליורשו דהיינו ן' האח ע"כ. מוכח מזה בפי' דאם סיים בדבריו בפירו' דהוא נתן השאר לבני אחיותיו מהני הגם דבמאי דסילק לן' האח בתחי' הו"ל מתנה עמש"ב עכ"ז מאחר דסיים בדבריו שהוא נותנם לבני אחיותיו עביד ומהני וכמ"ש הנ"י ז"ל. ולפי דבריהם הרמ"ה ז"ל ס"ל דגם אם יסיים בדבריו ל"מ היפך דעת הרשב"א ז"ל דזה תלוי בזה ועיין בפרמ"א סי' ס"ז.

גם צריכין אנחנו לברר אם יש איזה פקפוק בצוואה דנא מצד שהקדיש נכסיו למי שאינו מבורר שכן היה דברו והיה הנשאר אני מקדשם למע' הת"ח יצ"ו שבעיר זו דמשק יע"א לאכול מפירותיהם והקרן יהיה קיים לעד ע"כ. ולא פירש מי ומי הם הת"ח שהוא מקדיש נכסיו להם אי נימא דזה ג"כ נכנס בכלל דבר שאינו מבורר מאחר שלא נקבו בשמות או נימא דזה נקרא דבר מבורר מאחר דבא בפיו הת"ח שבעיר זו דמשק יע"א. ואען ואומר דהנה עיקר ספיקין הוא אליבא דמוהרימ"ט ח"א סי' כ"ב בענין מי שאמר אני מניח לה' יתומות אשר יראו בעיני פו"פ וכו' דכתב שם דלמ"ד דלית ליה ברירה לא זכו כלל בשעת הקנין ועיין ג"כ בשניות סי' כ"ג וכבר מודעת זאת דסברת מוהרימ"ט הנ"ל רבים פליגי עלה ודחו אותה ועיין באורך מזה בס' משה ידבר הלכות זכו"מ סי' ט' ובס' מח"א בה' זכו"מ סי' א' וס' חוקי חיים סי' מ"ז.

וראיתי לה' משה ידבר שם שהק' לס' מוהרימ"ט מהא דקי"ל לענין עירובי תבשילין דמצוה ע"כ גדולי העיר לערב ע"כ בני עירו כדי שיסמוך מי ששכח או נאנס או נאבד עירובו או מי שאינו יודע לערב וכו' ואם איתא לס' מוהרימ"ט אינו מועיל דאין אדם מזכה למי שאינו מבורר, ותריץ יתיב דאדרבא משם ראיה למוהרימ"ט שהרי כתבו הפוס' דכשמערב לאחרי' א"צ לפרט אלא מניח בכלל ע"כ בני העיר וכו' ולמאי הלכתא מניח ע"כ בני העיר הא אינם יוצאים בעירוב זה אלא מי ששכח או נאנס וכו' והיה צ"ל בנוסח הדברים בהדין ערובא יהא שרי לנא וכו' ולכל מי שישכח או יאנס וכו' אלא נר' דבדקדוק תקנו לומר כן ולא שיפרע למי שישכח וכו' דאם אתה אומר כן נמצא אתה מקנה לאדם שאינו מבורר שהרי באותה שעה אינך יודע מי הוא זה ששכח וכו' לפיכך תקנו שיאמר לנא ולכל בני העיר דבזה יצאנו מתורת ברירה שהרי הוא מזכה לכל בני העיר כולם יחד שיהיה להם חלק וזכות בפת ותבשיל זה וממילא כל השוכח או נאנס יכול למחר לבשל שהרי יש לו זכות מעי"ט באותו עירוב עכ"ד, ולפי דבריו אלו יוצא דהיכא דנתן או הקדיש לעניים או לת"ח שבעיר פ' בזה אנו ניצולים מדין תורת ברירה דכל עני ועני או כל ת"ח ות"ח שבעיר ההיא יש לו זכות וחלק במתנה או בהקדש ההוא דמאחר דלא רגל על לשונו ה' או יו"ד מהת"ח שבעיר פ' דאילו הוה כן אזי נכנסים אנו בספק בדין אם אית ברירה או לא לדעת מוהרימ"ט ז"ל אבל מאחר שהקדיש לכל הת"ח שבעיר פ' אזי ליכא ספיקא כלל גם לדעת מוהרימ"ט דהו"ל דומה בדומה לההיא דעירוב לכל בני העיר דעביד ומהני. וא"כ בנ"ד שציוה והקדיש לכל הת"ח יצ"ו שבעיר זאת דמשק זכו בהם כל הת"ח לכ"ע באין אומר ואין דברי'.

וחזי הוית לה' פרי הארץ ח"א סי' ו' דהביא ראיה לנדונו שלא זיכה בהדייא לאדם מיוחד דאפי"ה מהני ממ"ש הה"מ בפ"א מה' עירובין בשם הרשב"א דכשהוא מזכה אם בקי בהלכה הוא צריך לזכות לכל בני החצר והמבוי ולכל מי שנתוסף מיום זה ואילך במבוי שאל"כ פעמים שנתוספו דיורין ויאסרו עליהן. ופסקו מרן בש"ע א"ח סי' שס"ו ושם בב"י הביא בשם הריטב"א שכתב בשם רבו שעכשיו שמערבין בתחילת השנה לכל שבתות השנה אעפ"י שנתוספו דיורין בעיר א"צ להוסיף בשבילם שמתחילה מכוונין לזכות לכל הבא ע"כ הרי דגבי עירוב אף דבשעת הזיכוי אינו מזכה בפי' על אנשי' מיוחדים אפי"ה מהני הזיכוי על כל הבאים אם ניתוספו דיורין ובודאי דלא מצי למיהדר ביה. דון מינה לנ"ד דאף דלא זיכה להדייא לאדם מיוחד דכבר זכה שמעון בזכיתו ותו לא מצי ראובן למיהדר ביה עכ"ד. ולי אני הדל יש לעמוד על ראיה זו שהרי עירובי חצרות ומבואות הוא מדר' וכיון שכן מה ראיה היא זו לנדון דידיה שהרי בדרבנן יש ברירה וכמ"ש ה' משה ידבר שם דלא הקשה ותירץ מעירובי תבשילין כ"א לדעת הר"ן וש"פ דס"ל דעירובי תבשילין היא מדאוריית' אכן לדעת הרב המאור דס"ל דהוא מדרבנן לק"מ דבדרבנן יש ברירה כיעו"ש.

ויותר יש להביא ראיה מדין עירובי תחומין דהוא מדאורייתא ומי שהוא רוצה לערב לרבים משלו דינו לזכות להם ע"י אחר כמו בעירובי חצרות עי' בסי' תי"ג ושם מבואר מי שהניח עירוב לכל שבתות השנה ואמר איזה מהם שארצה אלך ואסמוך עליו אעפ"י שלא גמר בלבו עד למחר יכול לסמוך עליו. וכן מי ששמע שיש לחכם לבוא ואינו יודע לאיזה רוח והניח שני עירובים ואמר לאותו צד שיבוא החכם יקנה לי עירוב לרוח שבא לו החכם קנה לו או אם יבואו שנים למקום שארצה אלך הכל לפי תנאו, וכן אם אמר לב' או לי' הריני מערב על איזה מכם שארצה אעפ"י שלא ברר את מי רצה עד שתחשך הוי עירוב ע"ש הרי דגם בעירוב תחומין שהוא מדאו' אמרי' דיש ברירה למפרע וזכה בו, ואחר ההסתכלות נר' דגם מעירובי תחומין ליכא ראיה דהא גם הוא מדרבנן ובדרבנן יש ברירה עיין בתוס' עירובין ר"פ כיצד משתתפין ד"ה ע' א"ב ועיין באורך מזה בס' שורשי הים שורש ברירה סעיף א' ע"ש. וצריך לעיין בדברי מהרימ"ט שם במה שהק' בהא דאם תלד אשתי זכר יזכו בו וכו' התם דגלי מלתא הוא והביא ראיה מעירובי תחומין.

(עוד אני אומר דגם לדעת מהרימ"ט דס"ל דל"מ למי שאינו מבורר מודה בנ"ד דהצואה קיימת שהרי כתב המש"י שם דמוהרימ"ט תריץ יתיב למאי דקשייא ליה לפי דעתיה מההיא דהמבשרני מה שתלד אשתי אם זכר יטול מנה וכו' דזכה וממעשה דדוד במעשה דגלית הפלשתי).

נחזור לנ"ד דהמקדיש ציוה והקדיש לכל הת"ח יצ"ו שבעיר דמשק יע"א ההקדש קיים וליכא ערעור כלל מצד שהת"ח אינם מבוררים דמאחר שהקדישם לכל הת"ח שבעיר הו"ל כאלו ניקבו בשמות וביררו אותם ולית דין צריך בושש. וכ"ר להרב שעות דרבנן בסי' י"ז וי"ח שהאריך הרחיב בנדונו לבטל ההקדש מכח דברי מוהרימ"ט הנ"ל כאשר עיניך תחזינה מישרים שם מה שהעמיק הרחיב ברוח מבינתו ועכ"ז אם היה נדון דידיה שהקדיש לכל הת"ח שבעיר ס"ל דההקדש הוא קיים שכ"כ שם בפירוש בד' ט"ל ע"א וז"ל ומ"ש מר וז"ל ועוד בה בנ"ד דנר' דדעת מרן הב"י בתשובות דלא ס"ל כס' מוהרימ"ט ממ"ש בס' אבק"ר על מי שהקדיש נכסיו לעניי א"י ונשא ונתן בדבר וכתב סוף דבר וז"ל נמצא דאליבא דכ"ע בנ"ד זכו העניים במה שציוה לתת לעניים במתנת בריא ואפי' אם היו הנכסים מופקדים וכו' תמהני דלא דמייא לדינ' שעניי א"י מבוררי' הם אם אלף הם אם שנים הם כל שהוא עני באותה שעה זוכה בה ובנ"ד אם היה המקדיש אומר לת"ח אשר בעיה"ק ירוש' ת"ו היו כל הת"ח הנמצאים פה עיה"ק שא"ק זוכים בה ויד כולם שוים היו בה אבל לא אמר כ"א לעשרה ת"ח אשר יהיו בישיבה ונשארו אלו אינם מבוררים מי ומי הם או יהיו כלל עכ"ד. הרי כמו שכתבנו ותו ל"מ.

וסבור הייתי להשען על דברי הרב חוקי חיי' בסי' מ"ז שכתב שם דרבים ועצומים קיימו כס' הרא"ש ז"ל ה"ה מוהר"ם אלשיך בסי' צ"ז ומוהרשד"ם סי' כ' ומוהר"ש סי' קכ"ב דכולהו אית להו כשי' הרא"ש דמהני שעבוד' בשטר שכתוב בסתם לכל המוצאו גם מרן ז"ל פסק בשולחנו הטהור סי' ס"א סעיף יו"ד וכו' וא"כ לדידן דיתבינן בירוש' תו"ב ודאי אית לן למינקט להלכה ולמעשה כפסקו של מרן ז"ל אשר קיבלו הוראו' וכו' עכ"ד דלפי"ז יוצא דגם לדידן דגררינן בתר דברי מרן ז"ל גם אם יהיה האופן בנידון דידן דליכא בירור כגון שלא הקדיש לכל הת"ח שבעיר כ"א לעשרה או עשרים מהם בסתמא עכ"ז מהני ולא חיישי' לדברי מוהרימ"ט מאחר דמרן ז"ל כן ס"ל דמהני וכללא הוא לכו אל יוסף כל אשר יאמר לכם תעשו. האמנם אחרי ראותי דברי הרב משה ידבר שם בהלכות זכו"מ סי' ט' בד' ס"א בד"ה האמנם לבי אומר לי דע"כ לא קאמר הרא"ש בכלל ס"ח דקנין מועיל אעפ"י שלא ידע בעת הקנין מי הוא זה שיזכה בדבר ההוא אלא באותו נדון וכיוצא שהוא ראוי להתחייב בו לכל אדם וכמ"ש הנמ"י בפ' ג"פ וכו' וכונתו לומר דשטר זה שכתוב בו שמשתעבד בו לכל המוציאו ראוי שטר זה להתחייב בו לכל אדם כגון אם הוציאו ראובן ופרט לו ולא כתב בו פרעון ולא קרעו אם הוציאו אח"כ שמעון חייב לפרע גם לשמעון שהרי הוציאו גם הוא והוא נתחייב לכל המוציאו וכן ע"ז הדרך כל אדם המוציאו הוא מתחייב לו ולא שייך כאן דין ברירה דאעיקרא זה שעשה שטר כזה דעתו היה להתחייב בו אבל אדם שבעולם וכו' ועל דרך זה עולי' ובאים דברי הרא"ש שבכלל ס"ח ולא שייך בזה דין ברירה וכו' אמנם מודה הרא"ש בשטר שכתוב בו שמשתעבד לאדם ראשון שילוה לפ' מנה דכיון שאין שטר זה ראוי להתחייב בו לכל אדם שבעולם שהרי כשילונו הראשון ונשתעבד לו שוב אינו משתעבד לאחר שילונו וכו' בזה מודו הרא"ש וכ"ע דשייך בזה דין ברירה והילכך אין השטר כשר ואין הערב משתעבד כיון שלא ידעו בשעת הקנין למי הוא מתחייב ולמי הוא משתעבד וקי"ל דאין בריר' וכו' הכלל העולה דדבר זה שהוליד מוהרימ"ט של קיימא הוא ולא ימוט לעולם עכ"ד עש"ב.

דלפי"ד יוצא דגם דמרן ז"ל פסק להאי דינא דנתחייב בשטר בסתם לכל המוציאו מ"מ ליכא ראיה מזה דס"ל למרן ז"ל דאדם מתחייב למי שאינו מבורר דשאני האי דינא דנתחייב בשטר לכל המוציאו דלא שייך ביה דין ברירה. גם עיין בס' שעות דרבנן שם שהאריך הרחיב והביא דברי מוהרימ"ט ומאי דפסק מרן ז"ל שם בסי' ס"א האי דינא דנתחייב בשטר לכל המוציאו והמורם מדבריו דליכא ראיה מהאי דינא כלל עש"ב. ומאחר דהני תרי אשלי רברבי ס"ל דליכא ראיה מהאי דינא דפסקו מרן ז"ל אי לזאת בראותי זאת נסוגותי אחור מלהשען בדברי הרב חוקי חיים ז"ל הנ"ל דעדיין יד היורש על העליונ' לומר קי"ל כמאן דס"ל דליכא ראיה מהאי דינא כלל שכן ס"ל למרן ז"ל ואזי יד ההקדש תרד מטה מטה כאשר מודעת זאת היא לכל דיד המוחזק היא עה"ע לבוא בטענה קי"ל ואין מי שיוכל להוציא מתחת ידו. על כן סמכתי את עצמי סמיכה חזקה אטעמא דבנ"ד שהקדיש לכל הת"ח יצ"ו שבעיר שוב ליכא פקפוק כלל דכ"ע מודו דהו"ל כאלו מבוררים ולכולם בשם יקרא ותו ל"מ. ואני אומר ג"כ דגם הרב חוקי חיים ז"ל לא כתב דבריו אלה כ"א להיותם סניף לטעמים אחרים המובאים שם שהרי הוא ז"ל קודם מזה כתב דברי מוהרימ"ט ז"ל מאי דרצה לומר דההיא דהרא"ש כלל ס"ח דיכול להשתעבד ולהתחייב בשטר שכל המוציאו יגבה בו היינו במסר וכו' וגם עיניו ראו דברי ה' משה ידבר ז"ל שכן הביא מדבריו ראיה לנ"ד שם בתחילת עמוד ג' כיעו"ש. דלפי דבריהם יוצא דליכא ראיה מדברי מרן ז"ל ממאי דפסק דיכול להתחייב בשטר וכו' שכן ס"ל היפך דברי מוהרימ"ט. ואיך בכאן פסקה בסכינ' חריפ' דיש ראיה מדין זה שמרן ז"ל ס"ל היפך מוהרימ"ט ומאחר שקיבלו הוראותיו תו אינם יכולים לומר קי"ל כמוהרימ"ט ואף דנימא דרב גובריה ואיהו ניהו ס"ל דאיכא ראיה מהאי דינא דפסקו מרן ז"ל שכן ס"ל לדינא מ"מ מה יושיענו זה להיותנו מוציאים מתחת יד המוחזק דכבר ידוע הוא לכל דכל היכ' דאיכ' תרי פוס' המסייעים למוחזק גם כי איכא כנגדם מאה רבנים רבים ועצומים עכ"ז יד המוחזק עה"ע לומר קי"ל כהני תרי פוס' המסייעים אותי וא"כ בנדונו דאיכא תרי אשלי רברבי מוהרימ"ט וה' משה ידבר דס"ל דליכ' ראיה מהאי דינ' כלל דלא שייך ביה דין ברירה שוב איך אנחנו יכולין להוציא מתחת יד המוחזק בטענה שכן מרן ס"ל בלתי ראיה ומופת חותך שכן ס"ל למרן היפך מוהרימ"ט דעוד היום המוחזק ידו נטויה לומר קי"ל כמאן דס"ל דדעת מרן לא איתבריר וקי"ל כמאן דס"ל דמאחר דליכא ברירה לא זכו וכו'. אלא ודאי גם הרב ז"ל לא אסתמיך על האי טעמא כ"א לסניף בעלמא כתביה וכיעו"ש.

(ע"כ נמצא וחבל על דאבדין) וכתוב בניר אחר מענין זה וז"ל:

ומאחר שכן איך הונח להם האי דינא דסעיף יו"ד ובפרט שהרב באר הגולה ז"ל שם באותו סעיף ע"ד מרן ז"ל הביא דברי הרשב"א ז"ל הנ"ל וסייומם שסיים ואין בלשון הצוואה שום ענין ולשון שיוכיח ששאר הנכסים הם לבני האחיות ע"ש שאיך הרב ז"ל שם אחז בפלך השתיקה ולא העיר בזה. ועוק"ל בדברי הרב בא"ה ז"ל שם בסעיף כ' שעמ"ש מור"ם וכן אם אמר וכו' וציין על פ' דנחלות כתב הבא"ה וז"ל ע"ש וז"ל שם אם אמר לא יירש עם אחיו ושאר אחיו יירשו הכל זכו ע"כ ולענ"ד דין זה שכתב הרמ"א צ"ע עכ"ד. ואנכי בער לא ידענא מה כוונתו במה שכתב בתחי' ע"ש וז"ל אם אמר וכו' דזהו בעצמו הדין שכתב מור"ם ז"ל דהוא הוא כיעו"ש ולמה לו להאריך בזה באופן שלא ירדתי לסוף דעתו וצריך ישוב.

ובהיותי עסוק בזה חזות ק"ל ע"ד הפרישה דכתב שם על סעיף ב' וז"ל אבל אם אמר פ' וכו' פי' וסיים ואמר אלא שאר בני יירשוני אע"ג דכבר כתבו בר"ס זה חזר וכתבו דלא תטעה לומר דדוקא כשמעביר הנחלה מבניו ונתנו לאחר בלשון לא יירש בני ואין לו עוד בנים הוא דקאמר דלא אמר כלום משא"כ בזה שאמר ויירשוני שאר בני קמל"ן עכ"ד. וזה הוא מן התימה ומי הכריחו לפרש כן שיוצא מזה לדינא היפך דינו של הנ"י והרשב"א ז"ל וגם הוא היפך דעת מרן הב"י ומור"ם שהבינו שהרמ"ה הוא מסכים לדינא עם הרשב"א דאם סיים בדבריו ושאר בני יירשוני דמהני. ומה גם מדוע בש"ע סעיף ג' על דברי הגהת מור"ם ז"ל שאמר וכן אם אמר לא יירש שמעון וכו' לא כתב עליו שום דבר דנר' מזה דדעתו כן הוא וכמ"ש הרב"ד בסי' קכ"ט ובת"ח ז"ל. ועוד בה דהוא בעצמו בש"ע סעיף יו"ד הביא דברי הרשב"א בטעמו דכיון דלא אמר בפירוש שהשאר נתן לבני אחיותיו לא היה סילוקו סילוק וכו' וכנז"ל וכמעט שדבריו בפרישה הם סתראי לדבריו שבסמ"ע. וכעת לא ראיתי בספרי הפוס' שהביאו דבריו שבפרישה הנ"ל ולעמוד עליהם כ"א שהביאו דבריו שבסמ"ע שבסעיף יו"ד וגם ממה שלא הרגיש על מור"ם בסעיף ג' דנר' שכן ס"ל דהרמ"ה והרשב"א יחד מוסכמים לדינא וכמו שהבינו מרן הב"י ומור"ם ז"ל וסמכו ע"ז וכנז"ל ולי אני הדל דבריו צ"י.

שוב ראיתי בחפשי ע"ז להרב פרה"א ח"ג על ה' נחלות בד' ס"ו עגו"ד שהאריך שם והביא בתחי' דברי מוהרימ"ט והפוסק שהוב"ד שם ודברי הכנה"ג שכתב דמדברי רבו נר' דהה"מ והרמ"ה פליגי והרבה להשיב אפו עליו וכתב דדברי הרמ"ה אינם חלוקים עם דברי הה"מ ח"ו ודייק מדברי רשב"ם דכן ס"ל כהרשב"א והנ"י ז"ל ושוב הביא דברי הסמ"ע בס"ק ט' שכתב גבי ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם הבכור שאם הוא לשון מתנה דבריו קיימים שכתב לענין פשוט אין זה חידוש שהרי אפי' בלשון ירושה דבריו קיימים אם לא כשאמר פ' לא יירש אלא כו"כ ובני השני יירש כו"כ דאין דבריו קיימים ע"כ והקשה עליו מדברי מור"ם ומוהרימ"ט והה"מ בשם הרשב"א דכל שאמר ופ' בכי יירש דבריו קיימים ורצה לחלק וליישב דברי הסמ"ע ושוב הביא דבריו שבפרישה הנ"ל דנר' דלא כמ"ש מור"ם והה"מ בשם הרשב"א וסיים דכן ס"ל למרן ז"ל דאע"ג דבש"ע לא הביאה מ"מ בב"י כבר הביאה משם הה"מ בשם הרשב"א עש"ב. ואנכי העבד ת'ם אני מדוע לא הקשה אליו ג"כ ממאי דלא כתב על הגהת מור"ם בסעיף ג' כלום דנר' דשר המסכים בזה וכמ"ש הת"ח והרב"ד ז"ל וגם ממה שהוא בעצמו בסעיף יו"ד הביא דברי הרשב"א בטעמו וכנז"ל דנמצ' דבריו הם סותרין זל"ז הן דבריו שבפרישה לדבריו שבסמ"ע וכנ"ל והן דבריו שבסמ"ע בעצמם וצריך ישוב. והנה שם כתב דהלבוש השמיט סבר' זו דמור"ם ע"ש גם אנכי העבד חפשתי בס' הלבוש ולא מצאתיה ומזה יש להעיר על הח"ח ז"ל דכלל לבעל הלבוש בהדי מור"ם ומרן ז"ל דס"ל כהה"מ בשם הרשב"א שכ"כ שם וז"ל כן היה נר' לכאורה אבל ראיתי להרב"י שהחזיק דברי הרמ"ה וכתב שדבריו נכוני' הם ונימוקם עמם ועכ"ז כתב שדברי הה"מ ז"ל מסכימים עם דברי הרמ"ה ואחריו נמשכו הרבני' בעל המפה ובעל הלבוש ובעל מ"ט ז"ל וא"כ כיון דהני רבוותא וכו' אין נר' לספק ע"ש.

גם ראיתי בשיטה מקובצת בתרא על ד' ק"ל ע"א שהביא שם בשם הרא"ם ז"ל דס"ל כהנ"י והרשב"א דכתב וז"ל והא דתנן איש פ' לא יירש עם אחיו לא אמר כלום לא תימ' רבנן היא ולא ריב"ב וכו' היכ' דאמר פ' בני לא יירש עם אחיו אע"ג דממיל' שמעי' דשאר בנים ירתי ליה כיון דלא אמר בהדיי' פ' ופ' בני יירשוני אפי' ריב"ב מודה דלא אמר כלום. וטעמ' דמילת' דכיון דלא אמר בהדייא פ' ופ' יירשוני אשתכח דעדיין לא העביר הירושה ממקומה שהרי לא הקנה אותה כלל לאחד מהן כדי שיסתלק מן האחר וכיון שלא העביר אותה ממקומה ממיל' נפלה הירושה לההוא בן בכלל הבנים ומ"ה לא איכפת לן במאי דקאמר פ' בני לא יירש עם אחיו וכו' ע"ש. והנה כפי האמור ומדובר לעיל בשם הפוס' ז"ל רובם ככולם ס"ל לדינ' דאם סיים בדבריו אחר שאמר פ' בני לא יירשני או לא יירש כ"א כו"כ שהוא נותן לפ' או מוריש לבנו פ' דמהני וד"ק ולא הוי כמתנה על מה שכתוב בתורה. ולא אכחד דלא פלט ממחלוקת הפוס' בזה וכמו שכ"כ הרב משאת משה חח"מ הי"א שאחר שהאריך בדברי הרמ"ה והה"מ ומוהרימ"ט כתב וז"ל באופן דלמיעוט דעתי מידי פלוגת' לא נפקא וכדס"ל לבר פלוגתיה דמוהרימ"ט וכ"כ שהוא דעת מוהריק"ש בהגהו' סי' רפ"א דפליגי אהדדי יעו"ש גם הרב מגן גבורים חח"מ סי' ס"א שהאריך הרבה בדברי הרמ"ה והנ"י והרשב"א ודברי הב"י וחילק כמה חילוקים והביא שם דברי המבי"ט ח"ב סי' ו' שקיים הצוואה בנדונו שסילק היורש מממונו ונתן ממונו במתנה לאחרים ושקיל וטרי בדבריו וגם הביא דברי מוהרא"ש ז"ל סי' קס"ז והאריך על דבריו וקיים צוואה דנדון דידיה עפ"י דברי המבי"ט שאם סילק היורש בלשון מתנה לא הוי מתנה עמש"ב מש"ב. ועיין שם דנעלם מינה דמר דברי כמה רבוותא שרים וגדולים שקדמוהו וכנז"ל שלא העלם בזכור'ו כלל. כלל הדברים הוא דמידי פלוגת' ל"נ ויכולים היורשים לומר קי"ל והצוואה היא בטילה וחוזרים כל הנכסים ליורשים.

האמנם אומר אני דזהו דוקא למקומום התופסים דגל הקי"ל ואפי' נגד מרן ז"ל ברם אנן בדידן דגררינן אחר דברי מרן ז"ל ע"כ אשר יאמר כי הוא זה ומצאנו ראינו דמרן ז"ל בב"י הסכים דברי הרמ"ה והרשב"א יחד ונר' שכן ס"ל לדינ' דאם סיים בספרו דהוא נותן לאחר או מוריש לאחד מיורשיו הכל דחשיב ומהני וכמו שכ"כ הפוס' ז"ל אשר זכרנו אחת למעלה בדעת הב"י ז"ל שכן ס"ל וכנ"ל שדעתו ז"ל דבסיום עביד ומהני וכמ"ש הנ"י ז"ל מעתה שוב אינם יכולים היורשים לומר קי"ל כיון שלפי דעת כל הפוס' הנ"ל ס"ל כדעת מרן ז"ל דאיהו סבר דלא פלגי הרמ"ה והרשב"א וכמו שכבר עלתה לנו ארוכה בזה לעיל ולפי דבריהם ז"ל דהכי דינ' דמור"ם בהגהה סעיף ג' שהוא דברי הה"מ בשם הרשב"א ז"ל מודה בו מרן ז"ל. ועוד יש להביא ראיה דכן ס"ל למרן לפסק הלכה מהאי דינ' דסעיף יו"ד מי שהיו לו בני אחיות ון' אח ונתן מתנה לן' אח וכתב שבאותה מתנה סילק כל חלק וזכות מכל ירושתו ומת בן האח יורש הכל. שמקור דין זה הרשב"א ז"ל שממנו חוצב ואיהו ניהו בנותן טעם לשבח דמאי דבן האח יורש הכל הוא משום שאין בלשון הצוואה שום ענין ולשון שיוכיח ששאר הנכסים הם לבני האחיות וכמו שיעויין בדברי הרשב"א שהובאו בב"י דמוכח מזה דאם נתנם לאחר אחר שעקר הירושה מהיורש דדבריו קיימי'.

ועיניך תראינה בתשו' מרן ז"ל בס' אבק"ר סי' צ"ב בנדונו שציוה המוריש שלא יירש היורש כ"א כו"כ ונתן נכסיו במתנה לאחרי' והביא שם דברי הנ"י שכתב אמתני' האומר איש פ' בני לא יירש וכו' דאם סיים דבריו ואמר אלא שאר בני יירשו כ"ן דב"ק וסיים שם וז"ל נמצינו למדים דהיכא דליכא בכור אם אמר על בן בין הבנים זה יירשנו הוא לבדו יורשו וכו' לא חשיב מתנה על מה שכתוב בתורה כיון שלא אמר בלשון שלילה לא יירש זה וכו' ואם אמר פ' בני לא יירש כיון שאמר בדרך שלילה הוי מתנה על מה שכתוב בתורה ולא אמר כלום ואם כתב בל' מתנה אפי' לאחר שאין לו קורבה עמו ד"ק והיינו מתני' דתנן תו התם הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אבל אין רו"ח נוחה הימנו והיאך אפשר לכתוב נכסיו לאחרים והניח את בניו שיהיו דבריו קיימין ע"י מתנה ובכן ההיא דתנן ריבה לאחד וכו' ד"ק ה"ד ע"י מתנה והיכ' דקאמר אני מסלק את יורשי בה' דינרין לא אמר כלום דהוי כאומר לא יירשו יורשי אלא ה' דינרין בלבד ולא יירשו יותר וכדתנן איש פ' לא יירש עם אחיו לא אמר כלום וכ"ש לאומר לא יירשו יורשיו אלא ה' דינרים כנ"ד דלא אמר כלום ויירשו יורשיו כ"ן ואעפ"י שחזר ונתן לכל א' סך מנכסיו ולאחותו סך אחר אחותו זכת' במתנה כיון דבלשון מתנה יהיב והאחין זכו במתנתם שנתן להם ובשאר כל הנכסים זכו בתורת ירושה משום דסילוק שסילקם אינו כלום דהוי מעמש"ב ולאו כלום הוא כמו שנתבאר ולהתלמד במקום אחר אני אומר שמה שנהגו הסופרים לכתוב שהוא מניח לכל אחד מיורשיו ה' דינרים ככל א' ובזה הוא מסלקם מכל נכסיו טעות הוא בידם דסילוק זה הוי כאומר לא יירש אלא ה' דינרין והוי מעמש"ב ואעפ"י שאפש"ל דמ"מ מתנות שנתן לאחרים קיימות וכעין מ"ש הנ"י וכו' וכך לי לשון מתנה לאחרים כמו לשון ירושה ליורשיו מ"מ נותן לבטל דין לחלוק ולכן צריך להזהיר לסופרים שלא יכתבו לשון סילוק כלל וכו' ועם היות דברי מבוארים מדברי הג' והפוס' ראיתי קדוש אחד מדבר בצדקה רב להושיע ה"ה הרשב"א ז"ל מורה באצבע כי דעת שפתי ברור מללו שכתב שנשאל על אחד שהיו לו בני אחיות ון' אח וכו' ומעתה בנ"ד מאחר שסילוק שסילקם אינו כלום ממיל' נפלו כ"ן לבניהם וזכו בהם וירשום כבתחי' קודם הסילוק וכו' ואם אחד מן האחים ייבם אחת מיבמותיו זכה בכל נכסי אחיו המת המוחזקים היתרים על המתנות וכו' ואם התנו ביניהם שאחר שייבם יחלוק עם אחיו והסכימה היבמה בכך יחלקו הנכסים ביניהם ויכניס כל אחד חלקו לרשותו וכו' זת"ד עש"ב.

גם בסי' ע"ד כתב וז"ל ועוד שאפי' אם היה אומר בפירוש שהוא מסלקן מירושתן באותן ב' שולטאנוש כיון שבנכסים שייחד לה לא כתב שום לשון מתנה אדרבא כתב לשון אפטרופ' וכו' אעפ"י שכתב שמסלקן וכו' ואפי' אם היה מפרש דבריו בפי' שהוא מסלקן מירושתן לגמרי ושלא יזכו בנכסיו כיון שלא כתב לאשתו לשון מתנה אלא לשון אפטרופוסות נמצא שלא זכתה בנכסים וממיל' נפלו לפני היורשים ואעפ"י שהוא סילקן מירוש' איהו סבר לסלוקינהו ולא מסתלקי כיון שלא נתנם לאחר בלשון מתנה עכ"ד זהו הנצרך לעניננו. הרי דמרן ז"ל קרא בחייל דס"ל דגם כי אמר המוריש לא יירש פ' בני או בל' סילוק דהו"ל כמתנה עמש"ב ודבריו כולם במאי דצוה ואמר לא יירש או בסילוק שסילק מ"מ אם נתן הנכסי' לאחר או הוריש לבנו האחר המתנות שנתן והירושה שהוריש הם קיימים כראי מוצק וילמד דבריו הסתומים בש"ע מדבריו המבוארים בב"י ובאבק"ר הנ"ל ובפרט כי יש להוכיח מדבריו שבש"ע ולהסכימם עם דבריו שבב"י ובאבק"ר וכמש"ל. ועיין בהמבי"ט ח"ב סי' ו' שכתב ואפי' יהיה אומר לא יירש ליורש אין מפסיד במה שנתן אח"כ משום מתנה והמתנות קיימות ע"ש.

מעתה בנ"ד גם כי נימא דבמאי דאמר יירש בני סך פ' דוקא הו"ל כאלו אמר בפי' לא יירש בני כ"א כו"כ והו"ל מתנה עמש"ב מ"מ כיון דסיים בדבריו על נכסיו למי ומי הם הולכי' בלשון הקדש והתנה צואתו ומתנתו קיימת ותו ל"מ.

לשוני ע"ט ס"ט

סובב הולך דברי אלו ע"ד הרב המו' ראש אב"ד מקודש כמוהר"ר יש"א ברכה נר"ו ע"ע הצוואה של ח' סלום נ"ע שהובאה בס' בני בנימין וקרב איש בסופו במ"ש הוא יצ"ו ברוח מבינתו. ומ"ש עליו ג"כ מרן מלכא האשל אשר ברמה ראש"ל הרב הגדול אחד היה אברהם יצ"ו כאשר עיני הקורא תחזינ' משרי'.

ראשון לכל דבר שבקדושה הביא הרב המו' כמוהר"ר יש"א ברכה יצ"ו דברי רשב"ם בפ' יש נוחלין מאי דפי' על מתני' האומר איש פ' בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה שכתב וז"ל שהתנ' עמש"ב שהרי התנה לעקור דבר מה"ת ובעל כרחו של זה יורש עם האחין ואינו יכול לסלקו מירושה זו אלא ע"י שיתן בלשון מתנה כל נכסיו. או שיאמר שאר בני יירשו כ"ן ואליבא דריב"ב ע"כ. ופי' הוא יצ"ו כוונת דבריו דתרתי מילי קאמר ארישא ואסיפא דמתני' והיינו דווקא היכ' דאמר פ' בני בכור וכו' ואני נותן כ"ן לשאר בני או שאמר פ' בני לא יירש עם אחיו ושאר בני יירשו כ"ן מהני דקי"ל כריב"ב. וז"ש שאינו יכול לסלקו מירושה זו אלא ע"י שיתן בל' מתנה כ"ן דקאי לבכור דדוקא בל' מתנה מסלקו וכמ"ש בדק"ל וסיום דבריו שאמר או שיאמר שאר בני יירשו כ"ן קאי לפ' בני לא יירש והיינו שהוא פשוט את"ד. וכתב ע"ז מ"מ ראש"ל יצ"ו דלדידיה הכל קאי אסיפא אלא דממילא נשמע לדין הבכור והכריח זה דאי קאי ארישא מאי האי דקאמר ואינו יכול לסלקו מירושה אלא עד שיתן כ"ן לשאר בניו הרי רישא אינו מסלק אותו מחלק ירושתו אלא מדין בכורה רצה לסלקו להשוותו כשאר בניו ומאי כ"ן דקאמר עכ"ד ע"ש. ואנא זעירא, כיהודה ועוד לקרא עם שאיני כדאי להכניס ראשי בין הרים הגבוהים אראלים ותרשישים אענותנותייהו כי רבה קא סמיכנא לדבר דבר וחצי דבר שגם מתחי' דברי רשב"ם יש להכריח זה ג"כ שכתב ובע"כ של זה יירש עם האחין דזה מורה באצבע דקאי אמ"ש איש ס' בני לא יירש עם אחיו דאי קאי אחלוקת הבכור מאי האי דקאמר בע"כ יירש עם האחין דאטו הוא בא לעקור אותו מירושה לגמרי עד שיאמר כן וכמ"ש מ"מ ראש"ל יצ"ו אלא ודאי דקאי אסיפא פ' בני לא יירש עם אחיו וע"ז מסיים ואינו יכול לסלקו וכו' ואם נאמר דתחי' דבריו קאי אסיפא דמתנ' ובאמצע דבריו קאי ארישא ושוב חזר בסוף דבריו אסיפא זה אינו בקו היושר ואין הדעת סובלו.

עוד הביא הרב המופלא כמוהר"ר יש"א ברכה יצ"ו מ"ש הפרישה בסי' רפ"א ע"ד הטור במ"ש בד"א שאמר בלשון ירושה וכו' אבל אם אמר פ' בני לא יירש לא א"כ וכו' דבכל הדברי' באו לומר ולאשמעינן דגם אם אמר פ' בני לא יירש וסיים ואמר אלא שאר בני יירשוני גם בכה"ג לא"כ. ומזה הק' על ה' זקן שמואל בנימוקיו על הטור סי' רפ"א דהביא דברי הרמ"ה ודברי הב"י ופי' דהרמ"ה והרשב"א בחדא שיטה קיימי דגם הרמ"ה ס"ל דדוקא היכא שאמר לא יירש שמעון אלא ראובן ושבק ולא דכר עוד כלום אזי לא אמר כלום אבל אם סיים דבריו ואמר אלא ראובן יירש כ"ן ד"ק זת"ד והק' עליו מר ניהו רבה יצ"ו ארבע קושיות ראשונה שהיכן מצא בדברי הרשב"א תיבת אלא כדי להשוותו עם דעת הרמ"ה ז"ל. אני עני הדעת אומר דאחר דעינו ראתה עינא דשפיר חזי בתשו' מוהרימ"ש סי' צ"ו בדברי הרב הפוסק שהוב"ד שם שמצא כתוב בחי' הרשב"א והר"ן ז"ל שכתבו ודוק' כשאמר כן ושתק אבל אם אמר איש פ' בני לא יירש עם אחיו אלא אני נותן כל שאר נכסים לשאר בני ד"ק. וכמו שהעיר גם מר ניהו רבה יצ"ו. לכן הוא ז"ל רצה להסכים גם דעת הרמ"ה כן דגם בדאמר אלא אני נותן כ"ן לשאר בני ד"ק וכדעת הרשב"א והנ"י וקצר כמובן. גם מה שהק' עוד דלדבריו הרמ"ה והרשב"א ז"ל שוים בכל המידות ואמאי נקט מרן הב"י וקצת דברים אלו כתב הה"מ וכו' ע"כ. גם את זה ל"ק דבדברי הרמ"ה ז"ל הובאו חילוקי דינים הרבה אם אמר פ' בני לא יירש אלא כו"כ או יירש חלקו וחלק חבירו וכן היכא דתלה זב"ז לא א"כ אבל אם אמר ראובן בני יירשני או יירש כ"ן ולא יירש שמעון כלום ד"ק. ובדברי הה"מ בשם הרשב"א שם לא הובא כ"א האי דינא דאם סיים בדבריו אבל אני נותן כל שאר נכסי וכו' ופשוט וכו' זכו ואצ"ל אם אמר בל' מתנה. וא"כ כשנאמר ונפרש בדעת הרמ"ה דס"ל כהרשב"א דאם סיים בדברו אלא אני נותן כ"ן לשאר בני ד"ק. יכון בצדק בלשון שיכתוב מרן הב"י ז"ל וקצת דברים אלו כתב הה"מ וכו' דשם לא נכתבו שארי הדינים של הרמ"ה ז"ל כ"א האי דינא דסייום וכו' דמודה בו הרמ"ה דמהני דרמ"ה הוא ודינו שוה לאם אמר ראובן בני יירשני ולא יירש שמעון כלום דד"ק. גם מה שהק' דאם איתא דהרמ"ה מסכי' היכא דאמר לא יירש שמעון אלא ראובן יירש כ"ן דדב"ק מדוע כשאמר פ' בני לא יירש אלא כו"כ ס"ל להרמ"ה דלא א"כ וכו'. כבר מ"מ ראש"ל יצ"ו ע"מ שהכריח מר ניהו רבה הרב המופלא כמוהר"ר יש"א ברכה יצ"ו מדברי הרמ"ה שכתב שאם אמר פ' בני לא יירש אלא כו"כ לא"כ נר' שכן ס"ל דגם שסיים בדברו ששאר בניו יירשו כ"ן וגם בדלא אמר אלא תיפליג וס"ל דלא א"כ. תמה על הכרח זה דהרמ"ה לא מיירי בריבה לא' ומיעט לא' אלא מיירי דאמר פ' לא יירש אלא כו"כ ושתק דלא אמר כלום דהו"ל כדין המשנה שאמר לא יטול ושתק ע"ש בד"ק בד' ק"ח סוע"ג. וממילא תו ליכא לאקשויי על הרב זק"ש ז"ל מזה גם מה שהק' עליו מדברי הפרישה שהכריח בדעת הטור ז"ל דאף שאמר לא יירש שמעון אלא ראו' יירש כ"ן דלא"כ אף לזאת אמינ' דלפ"ד אדרבא התימה הוא נופל על הפרישה בפי' זה שהוא היפך הנ"י והרשב"א שס"ל דאם סיים בדבריו דמהני וכמו שכן מבואר בהה"מ וכמו שכתב הרב הפוסק שהוב"ד במוהרימ"ט שכן מצא בחי' הרשב"א וכבר אני כדל תמהתי על הפרישה בזה וגם שדבריו בעצמם סתראי נינהו וכנז"ל ואין צורך לכפול הדברים.

עוד ראיתי למר ניהו רבה יצ"ו שהביא לדברי הרב הפוסק שהוב"ד במוהרימ"ט הנ"ל ותמה עליו ב' קושיות וכתב עליו מ"מ ראש"ל יצ"ו דכבר בא מע' הרב המובהק כמוהר"ר שמ"ח גאגין יצ"ו ותי' בטו"ט אלא שהק' עליו מדידיה וכו' ע"ש וכעת לא זכינו עדיין לדב"ק של מע' הרב כמוהר"ר שמח"ג יצ"ו דעדיין לא עלו דבריו על מזבח הדפוס וכמוס הוא עדיין תחת ידיו. ואנכי הרואה דקושיא השנית שהק' על הרב הפוסק דאחר שראה שכך הם דברי הרשב"א כמ"ש הנ"י ז"ל איך אח"כ ניח"ל לישב דברי הב"י בכתב וקצת דברים כתב הה"מ והוא כשלא אמר אבל ולא שתק אלא סיים ואמר ושאר בני יירשו בזה כ"ע מודו ואף כי הרשב"א אמרה כשאמר בתח' לא יירש וסיים לומר ושאר בני יירשו וכו' הרי סתר דידיה אדידיה איך אפשר לומר בעד הב"י דס"ל בעד הרשב"א דמיירי דלא אמר אבל שאר בני יירשו אחר שכתב בתחי' בעד הרשב"א דס"ל להנ"י דגם כי אמר אלא שאר בני יירשו דב"ק ע"ש. לע"ד לא קשייא ול"מ דהאמת הוא דס"ל להרשב"א ז"ל דגם כי אמר אלא שאר וכו' עביד ומהני וכמו שמצא הרב הפוסק בחי'. אמנם בדברי הה"מ לא הוזכר תיבת אלא בחלוקת הפשוט כ"א בדין הבכור. וקאמר ע"ז הרב הפוסק דשמא הב"י משמע ליה דאבל לאו דוקא. א"נ דאפי' פליג עליה בחדא כלומר דאפי' שנאמר דמשמע ליה להב"י דתיבת אבל שהובאה בדברי הה"מ בדין הבכור היא בדוקא ומוכרח לומר דפליג הרמ"ה בזה מ"מ לגבי דין הפשוט שלא הוזכר בדברי הה"מ תיבת אבל כ"א דסיים ואמר ושאר בני יירשו בזה מודה הרמ"ה וזהו שכתב בקצת דברי הרמ"ה כתב הה"מ. ושוב הק' דאף כי הרשב"א אמר כשאמר בתחי' לא יירש וכו' והרמ"ה מפרשה כשאמר בתחי' יירש ראובן וכו' והיינו לומר דגם לפי מה שהובא בדברי הה"מ בדין הפשוט בלא תיבת אבל עדיין אינו מתיישב שפיר מ"מ וכו' זת"ד. ולעולם דאיהו ניהו אחר שמצא בדברי הרשב"א בחי' שכן ס"ל דגם כי כתוב תיבת אלא שפיר דמי תו ליכא לספוקי בדעת הרשב"א כלל וכל מה שיישב הוא לדברי הב"י כפי מה שכתוב בדברי הה"מ ותו ל"מ.

שוב ראיתי במה שחזר הרב המופ' כמוהר"ר יש"א ברכה יצ"ו להחזיק דבריו הראשונים ולסתור דברי הרב המר כמוהר"ר שמ"ח גאגין יצ"ו שהביא דברי הרב שמח"ג יצ"ו שתירץ התמיהא הנ"ל כמו שתי' אני הדל ע"ש שהבי"ד בקיצור. והרב כמוהר"ר יש"א ברכה יצ"ו רצה לפרש דבריו דכוונתו היא דנמצאו דברי הרשב"א ז"ל סתראי וכו' והוא ניהו ז"ל יצעק על מרן הב"י דא"א לפרשם הכי בד' הרשב"א ומה תיקן בדעת מרן דכן ס"ל בד' הרשב"א ז"ל מה שאינו האמת עכ"ד. והרואה יראה דחשב לתקן ולא תקן כלום וכנ"ל דכל מה שיישב הוא לדעת הב"י כפי מה שראתה עינו בדברי הה"מ דוקא ומה לו כי יזעק מחי' הרשב"א אשר עדיין לא היו בדפוס. ולעולם איהו ניהו הרב הפוסק אחר שמצא דברי הרשב"א בחי' בודאי הגמור דתו ליכא לפרש דברי הרשב"א שהוב"ד בהה"מ כאשר פירשם בתחי' והרי הוא כמבואר ואינו צריך לבארם יותר.

עוד ראיתי להר' המופ' כמוהר"ר יש"א ברכה יצ"ו שהביא תשו' שהובאה בס' בני חיי סי' ק"ו שפי' בדברי הרמ"ה ובסוף דבריו שכתב שעל דרך זה כתב מוהרימ"ט ע"ש. וכתב עליו דהמעיין היטב דיש הפרש גדול בין דבריו למ"ש מוהרימ"ט דאלו לד' ה' מוהרימ"ט אף אם תלה זב"ז ואמר לא יירש שמעון אלא ראובן יירש כ"ן דב"ק דדוקא היכא דשתק וכו' ואלו לדבריו ז"ל מוכח דאם אמר אלא ראובן יירש בין הרי תלה זב"ז ולא אמר כלום ולא מצא אופן כ"א כשאמר לא יירש פ' וראובן יירש כ"ן ודקדק ושנה הדברי' פעמים ושלש וכן בקדש חזיתיה להרב"ד בח"מ סי' קכ"ט שכתב וכו' מ"ש בד"ק. ובהורמנותיה דמר ניהו רבה יצ"ו אני אומר דמה שחשב בדעתו הדברים הללו שנאמרו בתשו' בע"ח סי' ק"ו הם יצאו מפי מרן החבי"ב ז"ל וע"כ כתב שגם הוא ז"ל פי' בדברי הרמ"ה על דרך אחרת וכו' וגם אסיפא דמילתא יצא עתק שבסוף דבריו כתב שעד"ז כתב רבו מוהרימ"ט ז"ל. אחר המחילה רבה לא כן האמת דכל מה שנאמרו בתשו' ההיא היא מהרב פני משה ז"ל שהשיב ע"ד מרן החבי"ב ז"ל ובס' פני משה ח"ג בסי' ס"ב הובאה תשו' מרן החבי"ב ז"ל ובסי' ס"ג השיב ע"ד הרב פנ"מ ובס' בעי חיי סי' ק"ו לא נדפסה כ"א תשו' הפ"מ ז"ל כיעו"ש. ומה שכתב עליו דיש הפרש בין דבריו לדברי מוהרימ"ט וכו' אחרי הס"ר אדרבא המעיין יראה דאם בכוונ' דבריו דאין הדבר תלוי בין אם אמר אלא או לא אמר אלא כמו שהבין הוא יצ"ו בכוונת דבריו כ"א הדבר תלוי היכא דסיים בדבריו שהוא מוריש לראובן גם כי אמר תיבת אלא מהני כיון דמכוחו של אב הוא מוריש לבנו. וזהו דיוק דבריו שאמר שהוא לשון המועיל דמכוחו של אב מוריש לראובן בהא לבד קנה ראובן וזהו ג"כ שסיים עוד ופי' ומ"ש אח"כ או קודם לא יירש ש' אף כי דברים הללו יפלו וכו' אכתי מה בכך וכו' כיון דהוריש הנכסים לראובן בנו בלשון המועיל תיפוק לי דבהכי קנאם ראובן וכו' ע"ש כן נר' לי שהוא פשוט בכוונת דבריו. וגם דברי הרב"ד הכי פירושם כאשר יראה הרואה.

עוד ראיתי למר ניהו רבה יצ"ו דאחר שנסתיע לדבריו מדברי הרפמ"א ח"א סי' ס"ז כתב אלא דחזיתיה שם דהוק"ל דברי מור"ם ז"ל שכתב וכן וכו' ובסיבת קו' זאת וכו' יעוש"ב כמה דחוקים דבריו ז"ל שנדחק בהכרח מסיבת דברי מור"ם ז"ל עכ"ד. מריהטת לשונו יצ"ו נר' דהבין בדברי הרפמ"א בתירוצו דאין כוונתו כמו התירוץ שתירץ הרב פני משה ומוהרימ"ט ז"ל כ"א שכוונת דבריו הם חלוקים מהתירוץ של הפ"מ ומוהרימ"ט ז"ל וגם ע"ז כתב שהם דחוקים דבריו. וכל לגבי דידי אנכי נבער מדעת מה איכא הפרש ביניהם דלע"ד דבריו הם כלולים בכלל דברי הפ"מ ומוהרימ"ט וליכא הפרש ביניהם כלל וכמ"ש אחת למעלה.

עוד למר ניהו רבה יצ"ו דכתב דהא דמוהרימ"ט ומור"ם ושאר רבנים דפי' בדברי הרמ"ה והשוו את דבריו לסברת הרשב"א והנ"י ה"ט שלא ראו את דברי הרמ"ה בשורשם. ברם עתה בהגלות נגלות דברי הרמ"ה א"א לפרשם כ"א כפי מה שפירש הוא יצ"ו והביא דבריו כדמותם ובצלמם וביארם באורך יעו"ש. אנא דאמרי דמה יושיענו זה בהגלות דברי הרמ"ה ז"ל דעוד היום לא אחשוך פי דיכול נוכל לפרש דברי הרמ"ה ולהסכים סברתו לס' הרשב"א והנ"י ז"ל והכי פירושו דע"כ לא אמר ריב"ב אם אמר על מי שראוי ליורשו ד"ק אלא היכא דאמר איש פ' בני יירש כ"ן ולא פירש איש פ' לא יירש וכו' ר"ל דדוקא היכא דאמר איש פ' בני יירש כ"ן הגם דממילא משמע דבנו הב' נעקר מנחלתו עכ"ז שפיר דמי ודוקא אם פי' בפירוש איש פ' בני לא יירש היינו דאמר אלו הדברים ולא יותר אזי לא מהני א"כ היכא דקאמר ראובן בני יירש חלק אחיו גם לשון זה לא מהני וז"ש דאימתי דבריו קיימים היכא דאמר איש פ' בני יירש כ"ן ולא פי' איש פ' לא יירש ולא קאמר נמי ראובן בני יירש חלק אחיו היינו דלא קאמר אלו הלשונות דוקא איש פ' לא יירש או ראובן בני יירש חלק אחיו בזה הלשון אמר ולא יותר דאם אמר אלו הלשונות ולא סיים בדבריו לא מהני וזהו שסיים ואמר אבל היכא שאמר איש פ' בני לא יירש עם אחיו א"נ לא יירש אלא כו"כ א"נ ראובן בני יירש חלקו וחלק אחיו לא א"כ וכו' וכפי פי' זה ממילא נוכל להשוות דברי הרמ"ה כהרשב"א והנ"י וכמו שהבין מור"ם ומוהרימ"ט ז"ל. והעד על פי' זה מ"ש ולא קאמר נמי ראובן בני יירש חלק אחיו ובודאי הגמור דכוונת דבריו אלו היינו לומר דלא קאמר ראובן בני יירש חלק אחיו לשון זה לבד דליכא לפרש בזה דקודם שאמר איש פ' בני יירש כ"ן לא קאמר ראובן בני יירש חלק אחיו דזה אינו נופל בלשון כלל לומר ראובן בני יירש חלק אחיו איש פ' בני יירש כל נכסי אלא ודאי דמוכרח לומר דמאי דקאמר הרמ"ה ולא קאמר נמי ראובן בני יירש חלק אחיו היינו לומר דלשון זה לבדו לא אמר אותו וא"כ גם מ"ש מקודם זה ולא פי' איש פ' לא יירש היינו דלשון זה לבד ולא יותר ויגיד עליו רעו וכפי פי' זה שני החלוקות שתפס הרמ"ה ז"ל דמיין להדדי דבין לשון זה לבד ובין לשון זה לבד לא אמר והוו דומה בדומה וזהו דקדוק תיבת נמי דקאמר הרמ"ה. דכפי מה שפי' מר ניהו רבה יצ"ו בדבריו לא הוו שתי החלוקות דמיין אהדדי ולא יבוא ע"ן תיבת נמי דקאמר כאשר יראה הרואה. והגדתי הן היום אינו מצוי אצלי ס' רוב דגן הנד"מ כי לא זכינו לאורו לחזות בנועם אמרותיו הנעימים והטהורים.

תו חזיתיה למע' מר ניהו רבה יצ"ו שכתב וז"ל ומרן ז"ל בתשו' בס' אבק"ר סי' צ"ב משמע להדייא מדבריו שם שכך הבין בד' הרמ"ה ז"ל דכל שאמר בלשון שלילה לא יירש פ' בני הוי מעמש"ב כאשר המעש"ב ודי לנו לדידן דעת מרן ז"ל עכ"ד. ואחר המחילה רבה לא ידענא מה חידש לן בתשו' מרן אבק"ר הנ"ל דזהו פשוט לכל דכל שאמר בלשון שלילה לא יירש פ' בני הוי מעמש"ב וזהו מבואר במשנה וליכא מאן דפליג ובודאי דכל הפוס' כן ס"ל האמנם היכא דסיים בדבריו שהוא נותן לאחר או מוריש לבניו האחרים אזי מהני וכמ"ש הנ"י והרשב"א ונוכל להעמיס כן בס' הרמ"ה וגם מרן כן ס"ל וכמו שהבאנו דבריו לעיל אנן בעניותין ואין צורך לכפול הדברי' באופן דסברת מרן ז"ל באבק"ר הנ"ל לאידך גיסא דסב"ל כס' הנ"י כיעו"ש.

(תו חזיתיה שהביא לדברי הרא"ם שהוב"ד בשי' מקו' לבתרא והק' עליו דלפי"ד אמאי נקטו במתני' טעמא דלא אמר כלום מפני שהתנ' עמש"ב דמשמע הא אי לא האי טעמא ד"ק אע"ג דלא העביר הירושה לאחד מן הבנים היפך דברי הרא"ם והביא דברי הרשב"א שהוב"ד בב"י סוס"י רפ"א שדקדק במתני' כן ויצא לחלק בין היכא דיש עוד אחים ראויים לירש. או לא וכו' באופן דלדידי צ"ע ע"כ ע"ש. ולדידי חזי דאחר שהרשב"א ז"ל חילק בהכי תו לא נשאר מן הקושי עליו).

וראיתי למ"מ ראש"ל יצ"ו בד"ה ואשר לבבי יחשוב דפי' דהטור ז"ל לא ס"ל כהרמ"ה וס"ל כאביו הרא"ש ז"ל וכהרשב"א דהגם דאמר בתחי' לא יירש כל דסיים בדברו זכה אותו פ' ונקט החלוקות שהם מוסכמות היכ' שתלה זב"ז היינו דפתח בשלילה וסיים אלא ול"א יירש גבי אידך דזה מוסכם וע"ז כתב מרן הב"י דטעמם ונימוקם עמם וקצת דברים אלו בהה"מ דלכ"ע כגון זה לא מהני, וסיים וראיה ע"ז תשו' אבק"ר סי' צ"ב הגם דהיה מזיק לו השלילה מ"מ איתי דברי הנ"י לענין דזכי ואם איתא וגו' א"ו וכו' והמעיין יראה דכל דבריו מה שהיה מגרע כח הצוואה משום דפי' ואמר וסלקתי אותו הא אי הו"א לא יירש ויירש פשיט ליה כהנ"י וכו' ושוב אייתי תשו' הרשב"א ומכללה משמע אילו כמן לאחר גם בלשון סילוק' מהני ע"ש ובסי' ע"ד עכ"ד. ואני כקוף בפני אדם לא ידענא מדוע הוצרך להביא מדיוק דברי' מרן דכן ס"ל ולא הביא דבריו שמבוארים שם שכן ס"ל להלכה ולכן קיים המתנות שם שנדונו שציוה המוריש שלא יירש כ"א כו"כ מכח דברי הנ"י והרשב"א שדן שם אחר שהאריך בזה וכתב ולהתלמד במקום אחר וכו' מ"מ נותן מקום לבע"ד לחלוק וכו' והביא דברי הרשב"א שנשאל על א' שהיו לו בני אחות וכו' סיים וכתב ומעתה בנ"ד וכו' ואם אחד מן האחים ייבם אחת מיבמותיו זכה בכל נכסי אחיו המת המוחזקים היתרים על המתנות וכו' ע"ש הרי לך בפי' דדעת מרן ז"ל ברור מללו דגם כי אמר בתחי' לא יירש דהוי מעמש"ב או כי איכא לשון סילוק דהוא נמי חשיב כמתנה עמש"ב מ"מ כי איכא סייום בדברו דהוא מוריש לבנו הב' או נותן לאחר ד"ק. ומ"ש בתחי' ולהתלמד במקום אחר וכו' מ"מ נותן לבע"ד מקום לחלוק וכו' היינו דהוא ז"ל רצה ללמדנו להועיל איזה דרך ישכון אור שלא יהיה מקום חלוק כלל לבע"ד לחלוק מאיזה צד שיהיה. אבל לעולם דס"ל לפסק הלכה ולמעשה שהמתנות קיימות וכמו שכן כתב ופסק להלכה לבסוף וכנ"ל.

ואילו עט"ר מ"מ ראש"ל יצ"ו היה מביא תשלום דברי מרן אסיפא דמילתא דפסק להלכה ולמעשה דהמתנות קיימות ובודאי שהוא מכח דברי הנמק"י לא היה נותן מקום למע' הרב המופ' כומוהר"ר יש"א ברכה יצ"ו לכתוב עליו מ"ש דראיתי לו שם בד' קי"ד ע"א שכתב וז"ל מעתה הבה נא אב"א ואשימה עיני למ"ש מ"מ מוה"ר גאון ירושלם הרב הגדול אחד היה אברהם יצ"ו. הנה במ"ש דמתשו' מרן בס' אבק"ר סי' צ"ב שהביא דברי הנ"י משמע דס"ל כוותיה וכו' אשאלהו ויורני אמאי נקט מרן ז"ל מ"מ נותן לבע"ד מקום לחלוק וכו' כאשר הוכחתי לעיל דמוכח דלא ס"ל כוותיה ואי איכא פי' אחר ישמיעני אותו והלואי עכ"ד. דכבר מבואר באר היטב ומפורש שכן ס"ל לדינא כהנ"י ותו ל"מ ומהתימה דלא שלטו מאורי עיניו בזה.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף