מילי דעזרא/חושן משפט/ד
|
< הקודם · הבא > |
על תביעת היורשים בשטר עיסקא בסך פלוני מזמן שמונה שנים מאת הר"י חבובא גדע שהוא כתוב שלוה מאת האשה מרת פ' הסך ההוא להתעסק בו וכתוב בשטר שעבוד ונאמנות ככל השטרות של העיסקא הנוהגים לכתוב פה מתא וגם כתוב באחורי השטר פרעון ההכשר על ג' שנים, והאשה ההיא נלב"ע וחיים לכל ישראל שבקה וירשוה בני אחיה ועמדו לדין היורשים עם הרי"ח נר"ו הנז' ורוצים לגבות הסך הכתוב בשטר. וטען הרי"ח הנז' שאין עליו שום חיוב כי הוא היה ערב לאחרים[1] ותכף הוציאו היורשים את השטר מתוך חיקם וקרינו אותו שהוא כתוב עליו דוקא שהוא לוה הסך ההוא בתורת עיס' ואמרנו לו שהוא כתוב עליו דוקא ולית ביה שום ערבות וגם כתוב ע"ג מאחוריו שההכשר של ג"ש הם פרועים. טען הרי"ח הנז' שהוא אינו יודע מזה השטר כלל וגם מה שכתוב באחורי השטר אינו יודע כלל כי כתוב כל זה בשקר וזייוף ואנחנו רצינו לעשות קייום להשטר הנז' וראינו שהעד הראשון הוא מזה זמן שנה נלב"ע וחלי"ש אבל אנחנו יודעים שהיא חתימת ידו והשטר הוא בכתיבת ידו שרוב שטרים של העיר הוא היה כותב אותם וחותם בהם שמו באופן שחתימת העד הראשון היא מתאמתת לנו שהיא היא וחתימת העד הב' אין אנחנו יודעים אותה ושאלנו עליו ואמרו שגם הוא נלב"ע וחלי"ש מזה זמן בצבא ואינו עולה בידם לאמת ולקיים חתימתו.
תחילת כל דבר יש לעיין בדברי ה' אזן אהרן במערכת מ' אות ל"ב דכתב וז"ל טענת מזוייף מילתא דלא שכיחא היא דמרתתי אינשי לזייף ע' תוס' ריש גטין ד"ה ואם יש עליו. ותוס' כתובות דצ"ב ע"ב ד"ה דינא הוא. ובדברי הר"ן ריש גטין והרמב"ן והרשב"א על גטין ד"ט. ומ"מ לנפרע שלא בפניו וליתמי טענינן מזוייף עי' ש"ך ח"מ סי' ק"ו ס"ק ו' עכ"ד. ויש לעיין במשכנות הרועים מער' יו"ד אות ע' דכתב מלתא דלא שכיחא לא טענינן ליתמי כך הסכמת הש"ע. דנראה מזה דמאחר דטענת מזוייף גריעא היא והיא מילתא דל"ש. א"כ בנ"ד שהם יורשים ואין עולה בידם לקיים את השטר וגם שחתימת העד הראשון היא מקויימת לדידן א"כ יש לחייב את הלוה לפרוע ואינו נאמן בשבועה וכו'.
ומרן ז"ל בסי' פ"ב סע"ח פסק אם מת המלוה ויורשיו מוציאין השטר והלוה טוען שהוא פרוע נשבעים שבועה היורשים ונוטלים ע"כ. ובודאי דדברי מרן אלו הם בשטר שאינו מקויים ולא יש בו נאמנות עליו ועל יורשיו וכו' אבל כל שיש בו נאמנות לבהע"ם[2] ולב"כ עליו ועב"כ נראה כ"ז שהשטר קיים ואינו כתוב ע"ג וכו' נראה דאין יכול לטעון טענת פרוע ואין חיוב שבועה על היורשים כלל כ"א ח"ס לבד שאין יודעים בשום פרעון.
ועיין בס' נוכח השולחן בסי' כ"ח בדף פ"ב ע"ד דכתב דיש לדון באם הוציא המלו' שט"ח והלה מודה ואומר שיש לו משכון כנגד החוב והשכנגדו כופר שישבע המלוה ויטול היכא דלית ליה מיגו ללוה, וה"ה ביורש שהוציא שטר מקויים דלית ליה מיגו דמזוייף או פרוע הדין הוא כן דהיורש נשבע שבועת השומרין וגובה השט"ח אף שטוען איני יודע מהמשכון, ואין לומר דדוקא כשהמלוה עומד לפנינו וטוען בריא שאין בידי משכון אז הוא נשבע ונוטל אבל בכה"ג דהיורש אינו טוען בריא אלא שאינו יודע מהמשכון בכה"ג אמרי' דישבע הלוה ויפטר כיון שאין כנגדו טוען בריא דהא ליתא דהא בכה"ג דטוען פרעתי להמוריש והיורש אינו יודע אם פרעהו היורשין נשבעין ונוטלים וכמו שפסק מרן בסי' ק"ח סע"ה ובסי' פ"ב סע"ח וה"נ דכוותא. ואין לחלק דשאני התם בטוען פרעתי שהיא טענה גרועה דא"כ שטרך בידי מאי בעי משא"כ הכא דליתא להאי טענה כלל. והא ליתא אלא דכל היכא שבידו שטר גמור והוא טוען לפטור עצמו ממנו התובע נשבע ונוטל. ומצאתי ראיה לזה דבנ"ד נשבע היורש ונוטל מתשו' הרי"ף וכו' יעוש"ב.
עוד נראה לומר דבנ"ד היורשין פטורי' משבועת היורשין שהרי אפי' לפי טענתו שטען שהיא היתה בתורת ערבות לאחרים. וכלומר דאפשר דהאחרים פרעו הסך ההוא ולא נשאר חיוב עליו כלל דהיה יכולת ביד הלוים לפרוע הסך ההוא וכי תאמרו דלא פרעו הלוים הביאו שטר הערבות ונראה אם פרעו אם לאו ושטר זה הוא מזוייף זו היא תכלית כוונת דבריו, הו"ל בריא בחיובא וספק בפרעון וקי"ל בריא בחיובא וספק בפרעון חייב לשלם כמ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' ע"ה סעיף י"ב מנה לי בידך שהלויתיך והלה אומר איני יודע אם הלויתנני וע"א מעיד שהלוהו או שאמר הנתבע איני יודע אם פרעתיך הו"ל מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם ע"כ גם מצד טענת היורשים ליכא בריא בחיובא, ועיין עוד שם בסעי"ג. ובכאן דיש ביד היורשים שטר בההלואה שהיא עליו וכתוב בו שעבוד ונאמנות וחתומים בו העדים וקי"ל עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותם בב"ד היא. א"כ בודאי דבנ"ד הו"ל בריא בחיובא מצד היורשים וספק בפרעון מצד הלוה דחייב לשלם. [3] וכ"ת דלא נאמר זה דבריא בחיובא וספק בפרעון דחייב לשלם אלא בטוענו המלוה עצמו אבל לא בטוענים היורשים[4] וכמו שכן מצאנו בסימן הנז' בסעי"ח דלא אמרי' בריא בחיובא וספק בפרעון אלא בלוה גופיה דהו"ל למידע אבל גבי היורשים לא ע"ש. וא"כ גם הכא נימא דמאחר דאין המלוה עצמו טוענו בריא לא אמרי' ביה בריא בחיובא וכו'. הא ליתא דאין הנדונות שוים דהכא הלוה גם לפי טענתו הוא מודה בחיוב אם מצד הערבות כמו שטוען היכא דלית ליה מגרמיה מי שלוה ולא נפרע הסך ההוא והו"ל בריא בחיובא וכו'[5] ועוד גם בדברי מרן שבסעט"ז שאני התם דהמלוה היא בע"פ ולא בשטר ואבוהון הוה מצי למיטען פרעתי וכיון שכן לא מקרי בריא בחיובא אבל מלוה בשטר דאי נמי הוה אבוהון טעין פרעתי לא מהימן א"כ בריא בחיובא. וכמו שכן ראיתי לה' משכנות הרועים במער' האל"ף אות ס"ה בנדונו ביורשי מלוה שהוציאו שט"ח על יורשי הלוה ולא הוברר מאן מייתי ברישא וכו' דכתב דכיון דהיורשים שטרא מעלייא נקטי בידייהו דהו"ל בריא בחיובא וסב"פ דחייב לשלם. ואל תשיבני ממ"ש שם בסט"ו דלא אמרי' בריא בחיובא וסב"פ אלא בלוה גופיה דהו"ל למידע אבל גבי היורשים לא. דשאני התם דהמלוה בע"פ ולא בשטר ואבוהון הוה מצי למיטען פרעתי וכיון דכן הוא לא מיקרי בריא בחיובא דאע"ג דמודו בהלואה הא תברתא בצדה דהוה מצי אבוהון למטען פרעתי וליכא חיובא כלל. אבל מלוה בשטר דא"נ הוה אבוהון טעין פרעתי לא מהימן אלא דמזקיקנן ליה למלוה לישתבע ולישקול מאי דמסיק ביה א"כ בריא בחיובא הוא וכיון דלא אתידע מאן מיית ברישא הו"ל ספק בפרעון וכו' ע"ש. ודון מינה ואוק"ב, והא דלא חשש שם הז"ל כלל לדילמא הוה אבוהון טעין שטר מזוייף הוא משום דטענת מזוייף היא מילתא דלא שכיחא וכמו שכתבנו לעיל מ"ש ה' אזן אהרן בשם התוס' ורבנים הראשונים ז"ל.
ועיין עוד במשכנות הרועים במער' שי"ן אות קכ"ט ביורשי שמעון שהוציאו שני שטרות על ראובן בסכום אחד וזמן ב' בחדש א' שנת פ' וטען ראובן שלא לוה מאביהם רק פעם אחת והסופר טעה וכתב ב"פ וכו'. דהאריך שם להביא סברת הפוס' ומכללם מרן בש"ע דכולם סברי מרנן ז"ל דאפי' ב' שטרות יוצאים מסכום אחד והם בזמן א' גובה המלוה את שניהם וכו' וסיים וכתב וז"ל ואל יקחך לבך לומר דשאני התם דהמלוה קטעין בריא דתרי הלואות נינהו אבל בנ"ד דהיורשים אינם טוענים בריא אלא כך מצאנו בעזבון אבינו והלוה טוען בריא דאינה אלא חדא הלואה. אף אתה אמור לו אין בכך כלום חדא דאנן אתינן עלה משום דסהדי אעולה לא חתמי ועוד דלאו בשופטני עסקינן שיכתוב ע"ע ב' שטרות בהלואות ומדינא דגמרין. והירוש' מוכח דשטרא מעלייא נינהו אפי' לגבות מיתמי ולטרוף מלקוחות. וזה ברור. עכ"ד ע"ש.
- ↑ ור"ל דאפשר דפרעוהו כבר ואין היורשים יודעים וממילא אין בריא חיובו. הערת המלבה"ד.
- ↑ נראה דצ"ל לבעל השטר. הערת המלבה"ד.
- ↑ והיה מקום לומר דלא דמי למש"כ בשו"ע דעד כאן לא איירי כ"א באופן דבטענה איכא וודאי חיוב והלה אומר איני יודע אולם בנ"ד דטען דהיה ערב ושטר זה ערבות הוא הרי דאין לדון בזה וודאי חיוב מאחר דכל חיובו כערב הוא היכא דלא נגבה החוב והכא מי יימר דלא נגבה החוב ונמצא דמעיקרא אין כלל מקום לדון בוודאי על חיובו דהא כלפי חיוב ההלוואה אינו מודה כלל וכלפי מה שמודה זהו רק כלפי הערבות וכלפי הערבות ליכא וודאי חיוב כל היכא דלא הוברר דהלה לא פרע חובו ואין לומר דסברת רבינו דמאחר דאף לדבריו איכא וודאי חיוב ערבות הרי דשפיר יש לדון בזה בזה דהוי בריא בחיובא דסו"ס ליכא וודאי סיבת מימוש של החיוב כל שלא נתברר שלא פרע הבע"ח וצ"ע.
אכן נראה סברת רבינו כמש"כ וז"ל ובכאן דיש ביד היורשים שטר בההלואה שהיא עליו וכתוב בו שעבוד ונאמנות וחתומים בו העדים וקי"ל עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותם בב"ד היא וכו' עכ"ל ומבואר דחיוב בריא הוי מחמת המתשמע בשטר בפשטות ועי'. הערת המלבה"ד. - ↑ דבזה י"ל דהא דטוענים היורשים וודאי א"ז מוכרח כ"כ דאפשר דלא דייקו במילי דאביהם וכו' משא"כ היכא דהמלוה עצמו טוען עליהם דהוי וודאי. הערת המלבה"ד.
- ↑ ובזה מבואר דלא כמבואר לעיל בדברי רבינו דהכא איכא בריא בחיובא מחמת עיקר הפשטות בשטר וכו' אלא מחמת עיקר הערבות וחשיב ליה רבינו וודאי חיוב ולכאו' יל"ע בזה דהגם דוודאי נתחייב אולם כל זמן דלא הוברר הדבר דהבע"ח לא פרע החוב מה מקום יש לדון בוודאי חיוב מאחר דלא נתחדשה כלל סיבת החיוב באופן שבאה לידי חיוב תשלומין וצ"ע. הערת המלבה"ד.