מילי דעזרא/חושן משפט/ב
|
< הקודם · הבא > |
בש"ע חח"מ (סי' שי"ב סע"ח) אם שכרו לזמן קצוב כיון שכלה הזמן יכול להוציאו מיד אפי' כלה הזמן באמצע ימות הגשמים. והם דברי הרמב"ם בפ"ו מה' שכירות ה"ו. וראיתי לה' לב מבין (דקע"א ע"ד) שכתב דהיינו דוקא דפירש להדייא הכי לשנה ותו לא אבל לא מפני שאמ"ל בכך וכך לשנה מפני זה נאמר דחשיב כמפרש לשנה ותו לא. ושכן משמעות דברי הפוסקים שסבירא ליה הכי וכו' היפך דברי הרב עין יהוסף ז"ל. וציינתי על דבריו והבאתי אותם בקונט' אחר יעו"ש, והן עתה אנכי הרואה בדברי הפוסקים שהביא אותם אין בדבריהם הכרח שיפרשו כן ואדרבא יש מהם דנראה שס"ל כה' עין יהוסף ז"ל.
עיין בדברי הה"מ ז"ל פ"ו מה' שכירות ה"ז שכתב וז"ל המשכיר בית לחבירו סתם וכו' ופירוש סתם כגון ששכרו בכך וכך לחדש ולא פירש לכמה חדשים ולשון הגמרא[1] בביאור המשנה כך הוא הכי קאמר המשכיר בית לחבירו סתם אינו יכול להוציאו בימות הגשמים מן החג ועד הפסח אא"כ הודיעו בימות החמה ל' יום מעיקרא ופירש"י ז"ל וממילא שמעינן אם כלו ימי שכירותו דבימות החמ' אין יכול להוציאו עד ל"י משהודיעו וזה דעת רבינו והרמב"ן ז"ל. אבל הרשב"א ז"ל כתב והראב"ד ז"ל אמר דבימות החמה יכול להוציאו מיד בסוף החדש אעפ"י שלא הודיעו מתחילה משום דשכיחי בתי ונר' לי בדבריו עיקר כל שהוא קודם חצי אלול דשכיחי בתי. אבל מט"ו אלול ואילך לא דהיינו טעמא דימות הגשמי' שכולן מקדימין ושוכרין ל' יום קודם החג לצורך ימות הגשמים וכו' עכ"ל.
נראה מדבריו שהוא מפרש דהמשכיר סתם היינו ששכרו בכך וכך לחדש ולא פירש לכמה חדשים אבל אם פירש לזמן חדש אחד או ב' חדשים הוי חשיב ששכרו לזמן ומיד שכלה הזמן ההוא יכול להוציאו בלא הודעה אפי' בחצי ימוה"ג. וכן ה"ה אם השכירו לזמן שנה אחת בכלות זמן השנה יכול להוציאו בלא הודעה אפי' בימות הגשמים. גם נראה מדבריו דמפרש בדברי רש"י ז"ל דקאמר אם כלו ימי שכירותו דבימות החמה אין יכול להוציאו עד ל' יום משהודיעו דקאי דבריו על מי שהשכירו סתם בכו"כ לחדש דאם כלה החדש אין יכול להוציאו עד ל' יום משהודיעו ושזהו דעת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל. אבל אם פירש לזמן חדש אחד וכן לשנה אחת אין צריך הודעה. אבל הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל ס"ל דאפי' השכירו סתם בימוה"ח יכול להוציאו מיד בסוף החדש אעפ"י שלא הודיעו מתחילה והה"מ ז"ל הסכים לדברי הראב"ד ז"ל. וכן הביא הריטב"א ז"ל בשמו ע"ש בדבריו. אבל יש לי לעמוד בדברי הריטב"א ז"ל שם שאחר שהביא דברי הראב"ד ז"ל הביא דברי הרב ר' משה ז"ל דכתב המשכיר בית לחבירו סתם אין יכול להוציאו עד שיודיעו ל"י מקודם וכו' בד"א בימוה"ח אבל בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח ע"כ. וכאלו דבריהם מוסכמים יחד. והרוהה[2] יראה דחלוקים הם דלהראב"ד בימוה"ח יכול להוציאו בסוף החדש אע"ג דלא הודיעו בתחילה ואילו להרב ר' משה ז"ל גם בימוה"ח צריך שיודיעו ל' יום מקודם כיעו"ש.
גם ע"ש בדברי הריטב"א ז"ל מקודם דכתב וז"ל אמר ר' יהודה להודיעו קתני והכי קאמר המשכיר בית לחבירו סתם פירוש לחדשים ולא אמר לשנה ולא עד יום פ'. ואי אמר הכי לא צריך שום הודעה דהא ידע זמנו. אינו יכול להוציאו מן החג וכו' פירוש כך היא פשוטה של משנה זו ע"כ. הרי לך דהריטב"א ז"ל מפרש השכירו סתם היינו לחדשים ולא אמר לשנה דאי אמר הכי לשנה הו"ל כמפרש לזמן ואין צריך הודעה כלל דהא ידע זמנו.
ובשיטה מקובצת להרב"א ז"ל הביא בשם הר' יהונתן ז"ל וז"ל להודיעו קתני וה"פ המשכיר בית לחבירו סתם כלומר שאמ"ל בכל חדש וחדש תתן לי כו"כ אך לא פסקו זע"ז כמה חדשים ידור בביתו אין יכול להוציאו בימות הג' מן החג ועד הפסח אא"כ הודיעו ל"י בימוה"ח כלומר צריך להודיעו בי"ג באלול וכו'[3] וממילא שמעינן שאם כלו ימי השכירות אפי' בימוה"ח א"י להוציאו אלא עד ל"י משעה שהודיעו וכו' אבל זה החילוק יש בין בימוה"ח ליה"ג דבימה"ג א"י להוציאו אא"כ הודיעו ל"י בימוה"ח וכו' אבל בימוה"ח כ"ז שיודיענו ל"י קודם שיוציאנו יכול להוציאו ואפי' באמצע ימוה"ח וכו' ע"ש. והנך רואה דתפס בלשונו אם כלו ימי השכירות ופירוש דבריו על מי שהשכיר סתם שאמ"ל בכל חדש וחדש וכו', וכמש"ל דכן מפרש הה"מ ז"ל בדברי רש"י ז"ל. וכן הביא הרב"א ז"ל שם דברי הרמב"ן ז"ל שמפרש כן דברי רש"י ז"ל ע"ש. ועוד הביא שם דברי הראב"ד ז"ל והרשב"א ז"ל דהמשכיר בית לחבירו בסתם פי' לחדשי[4] ולא אמ"ל לשנה זו ולא עד יום פ' א"י להוציאו מן החג ועד הפסח אא"כ הודיעו בימוה"ח מעיקרא ל"י אבל בימוה"ח יכול להוציאו בסוף החדש אעפ"י שלא הודיעו מתחילה וכו' והסכים לדברי הרשב"א ז"ל ע"ש. ועוד הביא שם בשם הריטב"א ז"ל דהביא פירש"י ז"ל ושכתב עליו דמה שנר' מלשונו דמיירי מתני' אפי' בקובע זמן לשכירות זה אינו דהתם לא צריך הודעה ע"ש. ועוד הביא שם בשם הרמב"ן ז"ל דכתב וז"ל אבל זה שכתב רש"י שכלו ימי השכירות בימוה"ג ומשמע ששכרו ממנו לזמן ידוע אינו עיקר אלא כדברי ר"ח ורבינו שכתבו שאפי' הגיע זמנו בימוה"ג הגיע מ"ט כיון דידע דזמנו בטבת או בשבט הוא כמאן דהודיעו דמי ומתני' כגון ששכרו בדינר זהב לכל חדש וחדש סתם והיינו דאמרי' בג' ה"ק המשכיר בית לחבירו סתם א"י להוציאו וכו' אלמא שכרו לזמן כיון שהגיע זמנו מוציאו ואין צריך להמתין ע"כ. ובסוף כתב שם וז"ל ולענין פסק כתב הרמ"ך ז"ל וז"ל המשכיר בית סתם לחבירו ולא קבע זמן עמו לכמה שנים הוא משכירה לו אלא דאמ"ל בכו"כ לשנה כל כמה דתיקום בגווה מוגרנא לך גבך א"י להוציאו בימוה"ג אא"כ הודיעו ל"י קודם החג וכו' ע"ש.[5]
ואני הדל הוק"ל בדברי הרב"א ז"ל דבתחילה הביא דברי הרמב"ם ז"ל שמפרש דברי רש"י ז"ל דקאמר אם כלו ימי שכירותו דבימוה"ח א"י להוציאו עד ל"י משהודיעו דקאי דבריו על המשכיר סתם. ואיך אח"כ כשהביא בשם הרמב"ן ז"ל דכתב אבל זה שכתב רש"י שכלו ימי השכירות בימוה"ג ומשמע ששכרו ממנו לזמן ידוע אינו עיקר וכו'. מדוע לא הוקשה לו דמהיכן משמע זה בדבריו מאחר דאיהו מפרש דבריו של רש"י ז"ל על המשכיר סתם בכו"כ לחדש דבכלות החדש אשר הוא דר בתוכו באיזה חדש שיהיה א"י להוציאו עד ל"י משהודיעו, א"כ מהיכן משמע מדברי רש"י ז"ל ששכרו ממנו לזמן ידוע ושאינו עיקר וכו'. ונראה מדברי הה"מ ז"ל שהוא ראה דברי הרמב"ן ז"ל מה שהביא אותם הרב"א ז"ל בתחילה ולא מה שהביא בסוף שהרי הוא מסכים פי' דברי רש"י ז"ל עם סברת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל שלא כדברי הראב"ד והרשב"א ז"ל ונראה דאזיל לפרש דברי רש"י ז"ל על המשכיר סתם ושכן הם פירשם הרמב"ן ז"ל.[6]
ועיין בהגהות מימונייות דעמ"ש הרמב"ם ז"ל המשכיר בית סתם א"י להוציאו עד שיודיעו ל"י מקודם וכו' כתב ע"ז וכל זה הדין במשכיר לחדש בכו"כ ואמ"ל כך תתן לכל חדש כ"ז שתדור בו ועיין במרדכי שכ"כ שם אבל המשכיר בית בעיר ובכרכים ואמ"ל לכך וכך בחדש אמר רב עמרם גאון אפי' כלו החדשי' בטבת ובשבט מוציאו לאלתר מדקאמרינן אימא סיפא ובכרכים וכו' ואלו כלו ימי שכירותו בימוה"ג מי לא מצי מפיק ליה אלמא כך הלכה ולא כרשב"ג שהוא יחיד וכן פר"ח אביאסף עכ"ל. תיבת אבל דכתב אינו רצ"ל דחולק אלא הכונה היא דכ"ז הדין במשכיר סתם אבל כשהוא לזמן אמר רע"ג וכו' כאשר יראה הרואה שכן הוא פירוש דבריו בהכרח כיעו"ש.
המורם מהאמו"ל דאם אמ"ל לשנה זו או לחדש זה הוי כמפרש לזמן ואין צריך להודעה ולא צריך שיאמר לו לשנה זו ותו לא בפירוש ומכ"ש שאין צריך שיאמר לו בפירוש דבכלות השנה תצא מהבית ודלא כמ"ש ה' לב מבין ז"ל דה"ד היכא דפירש להדיא הכי לשנה ותו לא וכו' או שיאמר בפי' תצא מהבית בכלות השנה דאחר המחילה רבה זה אינו ובדברי הרמ"ך ז"ל שהביאו הרב"א ז"ל מבואר דמאי דחשיב סתם הוא דוקא היכא דלא קבע זמן עמו לכמה שנים הוא משכירו לו אלא דאמ"ל בכו"כ לשנה כל כמה דתיקום בגווה מוגרנא לך גבך וכנ"ל. אבל אי לא אמ"ל הכי אלא בכו"כ לשנה הוי כמפרש לזמן ואין צריך הודעה. ולא כמ"ש הל"מ ז"ל דבהרמ"ך ז"ל מפורש כאשר כתב הוא ז"ל דאדרבא הרואה יראה שדברי הרמ"ך שם הם כמו שכתבתי וכנז"ל.
ועל מה שכתב הרמב"ם ז"ל שם בה"ח כשם שהמשכיר חייב להודיעו כך השוכר חייב להודיעו מקודם ל"י בעירות או מקודם יב"ח בכרכים וכו'. בהגהות מימוניות שם כתב ע"ז וז"ל אמר ריב"ן דהא דאמרי' כך השוכר צריך להודיעו לא שצריך להודיעו ל"י או יב"ח קודם כמשכיר אלא ב' שבועות או ד' לפי הענין ע"כ. והה"מ ז"ל כתב דרבינו ז"ל פירש שזמני הודעת השוכר למשכיר שוין לזמני הודעת המשכיר לשוכר ופשוט הוא ע"כ. ומאחר דריב"ן ז"ל אינו מפרש זמני הודעת השוכר כזמני הודעת המשכיר וכמ"ש בהנמ"י לא הי"ל להה"מ ז"ל לכתוב על פי' דברי רבינו ופשוט הוא.
ועיין בס' עין יהוסף על הג' דהביא דברי רש"י ז"ל וכתב דנר' מלשונו דמיירי בהשכיר לו לזמן ושכן הבין הרמב"ן ז"ל בדבריו וכן הבין הרב"י ז"ל ודחה דבריו משום דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרמב"ן ז"ל ס"ל דשמעתין בסתם קא מיירי וכן משמע מהירוש'. וכתב וז"ל ול"נ דאין ספק דאם ביאר לו המשכיר לשנה אחת דוקא אני משכיר לך ולא יותר' פשיטא דאף לדעת רש"י ז"ל אם הגיע זמנו יכול להוציאו אפי' בימוה"ג. אבל אם אמ"ל השכר לי את הבית כו"כ לשנה ולא פי' לו ולסוף שנה תצא לדעת רש"י ז"ל דאינו יכול להוציאו כל השנה וצריך להודיעו. ולשאר הפוס' גם בזה אין צריך להודיעו דמסתמא הוי כאומ"ל לשנה ותו לא ואין צריך להודיעו ושמעתין מיירי כך לחדש שכל חדש אם רוצה להוציאו צריך להודיעו. עוד כ' שם ואמנם מ"ש הרשב"א דבימוה"ח אפי' אם לא הודיעו מתחי' יכול להוציאו מיד בסוף החדש כמ"ש הה"מ בשמו וכן דעת הראב"ד ז"ל והה"מ כתב דכן נר' לו עיקר. והרב"י בסי' הנז' כתב דכך פי' רש"י ז"ל ע"כ. וזה תימא דהא נהי דרש"י פי' מט"ו באלול אבל הא פי' וממילא דבימוה"ח צריך ל"י ומלשון זה מוכיח בבירור דרש"י בכל ימוה"ח צריך ל"י וצ"ע וכו' עכ"ד ע"ש. ואני אומר דליכא תמיהא על הרב"י ז"ל כלל דמ"ש כך פירש"י אין כונתו דכך פירש"י כהראב"ד והרשב"א והה"מ ז"ל דבימוה"ח אי"ץ להודעה כלל אפי' בסתם וכמו שהבין הוא ז"ל בדבריו אלא כונת הרב"י ז"ל דוקא היא דמ"ש הראב"ד והרשב"א והה"מ דמט"ו באלול ואילך חשיב ימוה"ג לענין זה דוקא קאמר שכך פירש"י ז"ל והוא פשוט שכן היא כונת דבריו וליכא תמיהא עליו כלל. ועיין בהנ"י ז"ל על פי' המשנה והביא הא דבימה"ג צריך להודיעו מט"ו באלול ובימוה"ח גופייהו צריך להודיעו קודם ל"י וכתב שכ"כ רש"י והרמב"ם ז"ל, ועיין עו"ש מה שפירש על דברי הג' שהביא הרי"ף ז"ל וסיים שם דבימוה"ח דשכיחי אין צריך להודיעו קודם לפסח אלא כל שיודיענו ל"י קודם שיוציאנו מביתו די ובסתם דוקא וכדפירשנו דאלו במפרש לשנה זו או לזמן כך אין כח בידו להוציאו עד תשלום זמנו וכדאמרינן בסמוך עכ"ל.
וה' לב מבין בד' קע"א ע"ד כתב על דברי ה' עין יהוסף הנ"ל וז"ל והנה מ"ש דלשאר הפוס' אף בזה לא בעי' הודעה הא ודאי לא ברירא לי דפשט דבריהם משמע דוקא דפירש להדיא הכי לשנה ותו לא. אבל מפני שאמ"ל בכו"כ לשנה מפני זה נאמר דחשיב כמפרש לשנ' ותו לא. וכ"ר לרי"ו הבי"ד הב"י סי' שי"ב שאפי' אמ"ל כו"כ לשנה צריך להודיעו. וכ"כ הרמ"ך להדיא הביא דבריו הרב"א באסיפת זקנים בסוגיין בד"ה ולענין פסק הלכה כתב הרמ"ך וכ"ר להנ"י דכ"פ להדייא יעו"ש אף דס"ל דהיכא שקצב לו זמן דלא בעינן הודעה יעו"ש וכ"כ התוי"ט ז"ל במתני' יע"ש וכנ"ל דעת כל הפוס' ואם לא הודיעו כדינו אינו יכול להוציאו עכ"ד. ואח"כ הביא דברי המרדכי שכתב בשם רבי' אברהם ז"ל כל אלו הדיני' במשכיר לחו' כו"כ ואמ"ל כמו שתתן בחדש זה כך תתן בכל חדש וחדש כ"ז שאתה דר בו. אבל כך אמר ר"ע גאון ז"ל המשכיר בית לחבירו בעיר ובכרכין ואמר לכך וכך לחדש אפי' כלו החדשים בטבת ושבט מוציאו לאלתר מדאמרי' אימא סיפא ובכרכין וכו' מי לא מצי מפיק ליה אלמא כך הלכה ולא כרשב"ג שהוא יחידאה וכ"פ הרב בס' החכמה הגה"ה וכ"כ בסמ"ג והביא הירוש' וצריך לצאת מיד ואין לו אפי' שעה אחת עכ"ל. והנה לשון זה צריך ביאור ונראה להדיא דצריך הגה"ה דמ"ש אמר רע"ג המשכיר וכו' לכו"כ לחדש וכלו החדשים וכו' עכצ"ל דמיירי דאמ"ל כו"כ חדשים וט"ס נפל וצ"ל במקום לח' חדשים והיינו דאשמעינן דינא דכתבו הראשונים נונ"פ וע"ז מייתי מהסמ"ג דפסק הכי והביא ראיה מהורוש'[7] ברם מ"ש אלמא כך הלכה ולא כרשב"ג לא אדע שכול וכו' ע"ש.
הנה מה שהגיה בדברי רע"ג ז"ל דט"ס נפל ובמקום לחדש צ"ל חדשים והיינו דמיירי דאמ"ל כו"כ חדשים הגהתו היא אמת שכן בדברי הגהות מימוניות הועתקו כן הדברים על שם רע"ג ז"ל כאשר הבאתי לשונו לעיל ועינו לא ראתה לדברי ההגמ"י שכ"כ.
אבל מה שכתב ע"ד ה' עין יהוסף ז"ל שכתב אם השכיר לו לשנה ולא פי' לו ולסוף שנה תצא דלשאר פוס' אף בזה אין צריך הודעה דאיהו לא ברירא ליה זה דפשט דבריהם משמע דוקא דפירש להדיא הכי לשנה ותו לא וכו' וכתב שכ"ר לרי"ו וכ"כ הרמ"ך להדייא הבי"ד הרב"א וכו' וכ"ר להנ"י דכ"כ להדייא אף דס"ל דהיכא שקצב לו זמן דלא בעי' הודעה ושכ"כ התוי"ט וכנ"ל דעת כל הפוס' וכו'. אנכי הרואה אחר המחילה רבה דדברי ה' עין יהוסף ז"ל הם נכונים בזה. דמ"ש שכ"כ הרמ"ך להדייא הבי"ד הרב"א וכו' אדרבא הוא להיפך וכמו שכתבתי לעיל. דדוקא כשאמ"ל כו"כ לשנה כל כמה שאתה דר בו מוגרנא לך גבך אזי חשיב סתם וצריך הודעה לדינו אבל אם לא אמ"ל הכי חשיב לזמן ואין צריך הודעה. וכן הם דברי המרדכי בשם רבי' אברהם וכמו שהבאתי דבריהם לעיל והוא ז"ל ה' לב מבין העתיקם בשמו דכל אלו הדינים במשכיר לחדש כו"כ ואמ"ל וכו'. וגם בההגהות מימוניות כ"כ וכנז"ל. ובדברי הריטב"א ז"ל יש רבותא יותר דאם אמר לשנה הוי לזמן ואין צריך הודעה שכן כתב והבאתי דבריו לעיל וז"ל המשכיר בית לחבירו סתם פירוש לחדשים ולא אמר לשנה ולא עד יום פ' ואי אמר הכי לא צריך שום הודעה דהא ידע זמנו ע"כ.
א"כ מעתה מאחר שמצינו כמה מהפוס' דס"ל דסתם הוא במשכיר לחדש בכו"כ ואמ"ל כך תתן לכ"ז שאתה דר בו. אבל כל שלא אמר הכי חשיב לזמן ואין צריך הודעה. ונוכל לומר דגם שאר הפוס' שלא פירשו כן בפירוש ס"ל הכי א"כ דברי ה' עין יהוסף ז"ל הוו ברורים דלשאר פוס' אף בזה אין צריך הודעה. ואף לכשתמ"ל דיש פלוגתא בזה בדברי הפוס' מ"מ המשכיר דהוא מיקרי מוחזק כמ"ש ה' בע"ח חח"מ ח"א סי' קנ"ג דקע"ח בשם מוהרש"י ז"ל דאפי' השוכר מוחזק עכ"ז קרקע בחזקת בעליה עומדת ודימה אותה לתשו' הרשב"א ז"ל של ההיא דכרם ע"ש. יכול המשכיר לומר קי"ל כהסוברים דכל שלא אמר כך תתן לי כ"ז שאתה דר בו הוי לזמן ואין צריך הודעה. והגם דמרן ז"ל בש"ע חו"מ סי' שי"ב כתב בסעיף ט"ז בעה"ב שאמר לזמן השכרתיך והשוכר אומר לא שכרתי אלא סתם או לזמן ארוך על השוכר להביא ראיה ואם לא הביא בעה"ב נשבע היסת ומוציאו מן הבית ע"כ וכתב הסמ"ע ז"ל והבי"ד הבאה"ט סקי"ח סתם פירוש והיה לך להודיעני ל"י קודם בימי הקיץ כמ"ש בס"ה ע"כ. הכא אין צריך שבועה כ"א שאומר קי"ל כמ"ד דהוי לזמן ואין צריך הודעה. וכדרך אגב יש לי לעמוד על דברי ה' ידיו של משה בקונט' קצרי היד או"ב ד"ס ע"א דכתב וז"ל הודעת זמן המשכיר לשוכר מהני אפי' בינו לבינו שאין ביד השוכר לכפור שהרי בכל הכחשה שבין השוכר והמשכיר המשכיר נאמן כמ"ש ש"ע סי' שי"ב סי"ו ע"כ. דהתם המשכיר נאמן בשבוע' דוקא שכ"כ מרן בעה"ב נשבע היסת. ואין המשכיר נאמן בלא שבועה ומה מביא ראיה לדבריו מדברי מרן ז"ל הנ"ל וצריך ישוב. וכ"ש לענין נדון דידן היכא דאמר לשנה זו או לשנה אחת דהוי כאלו פירש בפירוש לזמן ולא בעי הודעה. ועיין בט"ז ז"ל על סעיף ה[8] שכתב וז"ל סתם פי' כו"כ לחדש ולא פי' לכמה חדשים כפי' המ"מ ונ"ל דאם לא אמר כלום רק אני משכיר לך בית זה מסתמ' אדעתא דמנהגא באותה העיר השכיר לו והו"ל כקוצץ זמנו קבוע כמ"ש בס"ח ע"כ.[9]
- ↑ בב"מ ק"א ע"ב. הערת המלבה"ד.
- ↑ צ"ל והרואה. הערת המלבה"ד.
- ↑ ושיטת ר"י זהו דלא כשיטת רש"י דס"ל התם דבעינן דיודיעו מט"ו אלול. [וע"ע בתורי"ד דכתב דבעי להודיעו בר"ח אלול]. הערת המלבה"ד.
- ↑ שמא צ"ל חודשים. הערת המלבה"ד.
- ↑ וע"ש בחי' הרמב"ן דהוכיח דכל היכא דקבע לו זמן א"צ להודיעו דחשיב כמי שהודיעו וז"ל והיינו דאמרי' בגמ' ה"ק המשכיר בית לחבירו סתם אין יכול להוציאו וכו' אלמא שכרו לזמן כיון שהגיע זמנו מוציאו ואינו צריך להמתין וכו' עכ"ל ע"ש. הערת המלבה"ד.
- ↑ אכן עי' ברד"ה אימא סיפא ובכרכין הוי סתם שכירות שנים עשר חדש דכתב וז"ל ואי מלו ליה הנך שנים עשר חדש בימות הגשמים וכו' עכ"ל הרי דבפשטות דברי רש"י איירי היכא בסתם דהא אזה קאי בדבריו וזהו כדעת הריב"א. הערת המלבה"ד.
- ↑ צ"ל ירושלמי. הערת המלבה"ד.
- ↑ שמא צ"ל זה. הערת המלבה"ד.
- ↑ ובעיקר מאי דס"ל לרבינו שהכא המשכיר חשיב מוחזק ע"ש בגמ' דף ק"ב ע"ב דאיתמר וז"ל ושמואל אמר בבא באמצע חדש עסקינן. אבל בא בתחלת חדש כוליה למשכיר בא בסוף חדש כוליה לשוכר. מי אמר שמואל לא אמרינן תפוס לשון אחרון והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה. כור בשלשים, סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה התם טעמא מאי משום דתפיס, הכא נמי קא תפיס. ורב נחמן אמר קרקע בחזקת בעליה קיימת. מאי קא משמע לן תפוס לשון אחרון, היינו דרב אף על גב דאפיך מיפך וכו' עכ"ל והנה מהא דאמר ר"נ דהדין עם הבעלים משום דקרקע בחזקת בעליה עומדת הרי דמבואר דסברת שמואל דהכא לא אמרינן דקרקע בחזקת בעליה עומדת ולכאו' ה"ט משום דהשוכר חשיב הכא מוחזק וכו'. [וע"ש ברש"י דביאר דר"נ איירי אפי' דבא המשכיר בסוף החודש].
אולם ע"ש ברש"י דביאר מח' באופ"א דפליגי אמתי נולד הספק וז"ל ורב נחמן אמר קרקע בחזקת בעליה עומדת ואפילו בא בסוף החדש כולו למשכיר שהספק לא עכשיו נולד אלא מתחילת החדש נולד והעמד קרקע על חזקתו ונמצא שדר בשל חבירו וצריך להעלות לו שכר עכ"ל ונמצא דהא דמוקמינן הקרקע בחזקת הבעלים מאחר דההכרעה המסופקת אינה הכרעה כפי המצב המסופק באותו החודש אלא הוא הכרעה בעיקר השכירות דמעיקרא וא"כ אין להוכיח כלל לנ"ד. [אלא דיעויין בתוס' בב"מ ו' ע"ב ד"ה פוטר ובתוס' בכתובות כ' ע"א ד"ה אבל דלכאו' לדבריהם יל"ב פלוגתת שמואל ור"נ באופ"א ואכמ"ל]. הערת המלבה"ד.