מילי דעזרא/חושן משפט/א
|
|
שאלה. ראובן משכן ביתו לשמעון כמנהג עירנו פה מתא דמשק יע"א בשטר שזה נוסחו לפני עדים חותמם מטה באה האשה מרת פ' ואח"כ בעלה פ' ואמ"ל אתם הוו עלינו עדים גמורים וקנו מידינו קנין גמור ושלם וכו' איך היות אמת וצדק שקבלנו ונטל לפנינו סך חמשים זהובים לירא פ' ובו ביום השכרנו להם בתורת שכירות מוקדמת[1] למשך חמשים שנה את מקום פלוני בחצרנו וכו' עפ"י התנאים שנבאר וכו'. ראשונה כל מין הוצאה ופיזור ובנין ותיקון וכו' המצטרך אל המקום הנז' מו"מ חיובא רמייא עלן ועל באי כוחנו להוציא ולבנות ולתקן וכו' מכיסנו וממונינו ואין על השוכר הנז' ובאי כוחו להפסיד מכיסם וממונם אפי' פרט קטן כלל. ותנאי גמור ושלם היה שמזמן הנז' עד משך זמן שנה אחת אין רשות לשום חד מינן שני הצדדים לבטל השכירות הנז' בשום צד ואופן שבעולם ואולם אחר תשלום השנה הרשות נתונה לכל חד וחד מינן לבטל השכי' הנז' ע"ז האופן דהיינו אם ירצה השוכר הנז' ובאי כוחו לבטל השכי' הנז' וליקח סך שכירות הנז' ולצאת מהמקום הנז' אזי קודם כל נגבה מהסך הנז' בעד שכירות השנה הנז' סך לירא נז' והיה הנשאר אחר הניכוי הנז' מו"מ מתחייבים אנחנו בחיוב גמור ושלם לפום דינא לגד'ל פרע סך פ' הנשאר הנז' בלתי שום דחייה ואיחור וכו'. וכן אם נרצה אנחנו אחר תשלום השנה הנז' לבטל השכירות הנז' ולפרוע להשוכר הנז' ובאי כוחנו את סך השכי' הנז' אחר הניכוי הנז' אזי מתחייב השוכר הנז' ובאי כוחו מו"מ בחיוב גמור ושלם לפו"ד לצאת מהמקום הנז' תכף ומיד לקבלת סך השכי' הנז' אחר הניכוי הנז' בלתי שום דחייה וכו' ומו"מ משעבדי' אנחנו וכו' לקיום כל הכז'[2] ולפרעון סך הנז' וכו'. ואנחנו מאמינים עלינו וכו'. ובכלות השנה הנז' אם נרצה יחד אנן הב' צדדים הנז' להמשיך עוד השכירות הנז' משנה לשנה כן יהיה וכן יקום עפ"י כל הנז' כל זמן ששטרא דידן קיים. ובכן אנן סהדי דחתומים למטה קנינא וכו' וההוה ביום פ' וכו' וקיים. ודר בו השוכר הנז' בו"ג שנים עפ"י הנז' ועכשיו המקום הנז' נתרועע לפול באופן שאין ראוי לדור בו עוד והמשכרים הנז' אין להם לשלם הסך הנשאר ולא לבנות המקום שיהיה ראוי לדור בו על כן לשאול הגיעו אם רשאין הב"ד לכתוב תצדיק על השטר הנז' לשמעון כדי לקבול על ראובן בערכאות של גויים ויגבה חובו הסך הנשאר אחר הניכוי כנז' מהמקום ע"י מכירה שימכרו בערכאות של גויים את המקום כפי נימוסם וימסרו לו מעותיו או אין רשאין לעשות הב"ד כן. גם יש לשאול היכא שהבית ההוא קיים וחזק וראוי לדור בו רק שהשוכר רוצה לצאת מהבית ולהביא אחר במקומו אך אינו יכול למצוא עתה בזה"ז מי שיתן לו המעות של השכי' כ"א עד שיכתוב בעה"ב את השטר אצל הממשלה בטאב"ו כי כן יסד המלך בזמן הזה שכל השטרות הן של מכר ומתנה ושכירות אין להם קיום כי אם עד שיהיו נכתבים בטאבו אם יכול בעל השכירות לכוף בעה"ב כפי הדין שיכתוב השטר בטאבו או לאו.[3]
תשובה קודם כל אנכי הרואה שהשאלות שתים הנ"ל הם נגדיים זה לזה דמאחר דבשאלה השניה כתוב שכן יסד המלך בזה"ז שכל השטרות הן של מכר ומתנה ושכירות אין להה[4] קיום כ"א עד שיהיו נכתבים בטאבו, א"כ תו מה מקום לשאלה הראשונה אם רשאין הב"ד לכתוב תצדי"ק על השטר הנז' לשמעון כדי לקבול על ראובן בערכאות של גויים ויגבה חוב סך הנשאר אחר הניכוי מהמקום ע"י מכירה וכו' דמה מועיל התצדי"ק של הב"ד על השטר מאחר כי כן יסד המלך שכל השטרות אין בם מועיל כי אם עד שיהיו נכתבים בטאבו, ומוכרחים לומר דהשאלה הראשונה היא בדרך אם אפשר שיועיל התצדיק של הב"ד על השטר אם רשאין הב"ד לכתוב תצדי"ק.[5] שכן ראיתי בס' רב פעלים לה"ה כמוהרי"ח ז"ל בח"ב חחו"מ סי' ח' שנשאל שאלות הנ"ל מאת מעלת הב"ד יכב"ץ בשטרי משכנתות שלהם והאריך הרב ז"ל בהרבה הוכחות וראיות על שטרי המשכנתות הנהוגות שם בעי"ת בגדאד יע"א והביא נוסח שלהם בשאלה אם הם דינם כדין משכנתא דסורא או משכנת' בנכיתא או בשכירות.[6] ואסוף דינא עלתה הסכמתו אחר שהביא דברי מרן שבס' אבק"ר סי' קי"ב דכתב בנדונו בא' שמשכן חצרו והבתים שלו במשכנתא דסורא וכתוב בשטר שהתנו ביניהם ד' שנים לא יהיה רשות לשום אחד מהם לכוף חבירו לבטל המשכנתא אבל בסוף ד' שנים יהא רשות ללוה לסלק למלוה וכן יהא רשות למלוה לתבוע מעותיו מהלוה ויתחייב הלוה לפרוע מעותיו. עוד התנו ביניהם שיתקן המלוה בחצר אם היא דבר הכרחי ויהא נוסף על דמי המשכנת' לשלם הלוה וכו' והביא דברי התוס' דכתבו טעם ההיתר במשכנתא דסורא וגם הרמב"ם כתב על משכנתא דסורא שאם התנה בעל השדה עמו כ"ז שיביא לו מעותיו יחשוב לו עשר בכל שנה ויסלקו ממנה וכן כשהתנה הלוה שכ"ז שירצה מחשב לו מה שדר בו ויחזיר לו שאר דמים ויסתלק ה"ז מותר שאין זה אלא כשכירות וכל תנאי שבשכירות מותר ע"כ ומאחר שהיתה[7] משד"ס הוא מפני שאין מעות אלו הלואה אלא מפני שהם כלוקח פירות שנים אלו בכך וכך מעות לדברי התוס'. או מפני שהם בשכירות לדברי הרמב"ם כל תנאי שבלקיחת הפירות או שבשטרות מותר וכשם שמותר להתנות שיוכל הממשכן לסלק לבטל המעות המלוה כך מותר להתנות שיוכל בעל המעות לגבות מעותיו וכו' אלא שכתב אח"כ דלענין מעשה אעפ"י שדברי התוס' והרמב"ם נראה דמסתמא כך דעתו שלהרמב"ם כ"ש באשר פשט דבריו מוכיחים כן וכמו שכתבתי מאחר שהרב המגיד כתב סתם ואסור[8] אין לנו כח לפרש דברי הרמב"ם ז"ל להיתר ועוד דאפוקי ממונא היא ולא מפקינן אלא בראייה ברורה עכ"ד של מרן ז"ל באבק"ר שם. ואסוף דבר מצא סמוכות להתר במנהג עירם כיעו"ש. כתב עוד על השאל' הב' שבעל המשכנתא רוצה למכור המשכנתא שלו לאחר ובזמן הזה שיש מאמר המלך שצריך להיות כל השטרות נכתבים אצל הממשלה בטאבו לא ימצא מי שיקנה המשכנתא הזאת אלא רק אם יכתוב בעה"ב שטר המשכנתא בטאב"ו וכו', דהרדב"ז ז"ל בחדשות ח"א סי' קט"ו בראובן שיש לו שט"ח על חבירו ורוצה שיכתוב לו שטר בערכאות של גויים כדי שיהא בטוח יותר לפרוע לו בזמן שקבע לו אם יכול חבירו להתמנע מזה שכבר יש לו שטר בדיננו. דהביא דדבר זה נשאל מלפני הרמב"ם והשיב בערבי וזה העתק לשונו כל מי שיש עליו חייוב בדיני ישראל יש לבעל דינו לתבוע ממנו שיחזיק חובו בדיני הגוים ויפקידו המסטו"ר הערבי ביד איש נאמן כ"ז שיעבור הנתבע ולא ירצה לפרוע מה שהוא חייב בדיני ישר' יתבע אותו בדיני הגויים עכ"ל. וכ' הרדב"ז ז"ל דאין ספק אצלי שלא היה מנהג של הגוים בזמן הרב ז"ל כמו שעושין בזמננו זה דכותבים כל מה שיש לו בערכאותיהם בסיג'יל ועומד שם לימים רבים כל זמן שירצה את בעל חובו תובע אותו אפי' בלא מסטו"ר ולא יוכל להכחיש שהרי כתוב בסיג'יל וא"כ השתא מה יועיל שיפקידו המסטו"ר ביד איש נאמן והרי הוא יכול לתבוע בלא מסטו"ר וכו' וכו' דקרוב הדבר מאד שאם ישבע החייב שאין לו כלום לפרוע לא ישמע לסדר עליו[9] אלא מיד הולך לקבול עליו לפני ערכאותיהם וחובשים אותו והדיין גרם זה עכ"ל ע"ש.
ומזה דן הר"פ ז"ל בנ"ד דמאחר דע"פ המנהג אין בעל המשכנתא בעירם יכול לכוף את בעה"ב לפדות ולתת לו מעותיו הא ודאי אם ירצה זה לכתוב לו עתה השטר אצל הממשל' בטאב"ו מגיע לבעה"ב פסידא דאז יכפיהו בעל השטר לפרוע לו המעות ואם יאמר שאין לו מעות אז הערכאות מוכרים הבית ונותנים לו מעותיו והרי בעה"ב לוקה שלא כדין, כי כפי המנהג אינו יכול לכופו בדין לתת לו מעותיו. וכמו דחש הרדב"ז בענין שלו שיגיע ללוה נזק כן איכא למיחש הכא וכו' והחששה קרובה מאד ופקרי אינשי טובא ללכת בערכאות ולא אכפת להו וקרוב לודאי שיעשה כן המלוה כשיצטרך למעות ואין הלוה פורע שילך ויקבול עליו בערכאות בעבור המעות ואם אין לפרוע תמכור הממשלה את הבית. ומה שחילק הרדב"ז בנדון שלו בין גברא לגברא כנז' בזה"ז הכל שוין בחשד זה. ולא יוכלו ב"ד לשער הנהגת בני אדם בדברים אלו וכיוצא בהם. וע"כ בנ"ד אם הלוה אינו רוצה לחדש לו שטר אצל הממשלה מחמת חששא הנז' הדין עם הלוה. דעתה לא נתחדש אצל המלוה כלום בזכות שהי"ל במשכנתא זו מאחר דהבית חזק וקיים ויוכל זה לדור בו או להביא בני אדם במקומו וכאשר היה הזכות הזה בידו בשעה שנתן מעות המשכנתא כן עתה הוא ולא נגרע כוחו. מיהו אם אפשר למלאות רצון בעל השטר באופן דלא יגיע לבעה"ב אח"ז איזה נזק והפסד מזה אה"נ חייב לעשות לו עש"ב.
אשר מדברי הרב כמוהרי"ח ז"ל יש ללמוד לנ"ד בעירנו הזאת נעמי דמשק יע"א שהוא שטר שכירות גמור ומתנים על עצמם בעל הקרקע והשוכר שני הצדדים תנאי גמור ושלם כבני גד ובני ראובן וכתחז"ל דבתו"ז פ' אין לו רשות לשום אחד מהם לבטל השכירות הנ"ל ובכלות זמן פ' יש לו רשות לכל או"א מהם לבטל השכירות וחייובא רמיא על בעל הקרקע לשלם תכף ומיד סך הנשאר אחר הניכוי בלי שום איחור ועיכוב כלל אם רוצה לבטל השכי' השוכר, וגם להופכו אם רוצה בעל הקרקע לשלם סך הנשאר אחר הניכוי ולבטל השכי' החיוב מוטל על השוכר תכף ומיד לצאת בלי איחור ועיכוב כלל. וגם מקודם תנאי זה יש תנאי גמור ושלם על בעל הקרקע. להתחייב בכל מין הוצאה ותיקון ובנין המצטרך אל מקום השכי' הנ"ל. וגם יש חייובא עליו ואחריות גמורה ושלמה לסלק כל מין מערער על השכירות הנז' בין בדיננו בין בערכאות של גויים ולקיים השכירות הנ"ל בידו וביד באי כוחו וכו' העמדה בשופי ובשעבוד כ"ן דו"ד לקיים כל הנז' ולפרעון הסך הנשאר וכו' ובהאמנות גו"ש וכו' דבודאי הגמור דאם יארע איזה קלקול במקומות השכי' ויצטרך להוצאה אפי' בתוך הזמן יכול לכוף את בעל הקרקע להוציא ולתקן ואם אינם רוצים לתקן או שאין לאל ידם להוציא יכולין הב"ד לעשות לו תצדי"ק על השטר ולקבול עליו בשררה אם אפשר שיועיל בערכאות של גויים התצדי"ק להכריחו שיוציא ויתקן אם יש לאל ידו או אם אין לאל ידו שיגבה חובו את סך הנשאר ע"י מכירה וכיוצא יען דבתחילת השכירות תנאי וע"מ היה ביניהם בחיוב זה ואין מתחדש עכשיו על בעל הקרקע חייוב והפסד אחר מחדש כ"א שיקיים את חיובו הקדום וכתוב בשטר ובאחריות ושעבוד וכו' לקייום השכי' הנ"ל ביד השוכר וביד ב"כ. אלא שאפי' שלא יארע איזה קלקול במקומו' השכי' הנז' וכלה הזמן הקצוב ביניהם והשוכר אינו רוצה לדור בו עוד ותובע מעותיו מבעל הקרקע ואינו רוצה לפרוע לו או שאין לאל ידו לפרוע והשוכר רוצה להביא איש אחר ליתן לו מעותיו ולדור במקומו ואינו מוצא מי שיתן לו מעותיו כ"א עד שיעשה בעל הקרקע טאבו בזה בממשלה יר"ה כי כן יסד המלך וכו' שורת הדין נותנת שמחוייב בעל הקרקע לעשות לו טאבו כנהוג דמאחר דהשוכר מקודם כשנתן מעות השכירות לא נתן אותם לו כי אם אדעתא דהכי שבכלות הזמן והוא רוצה ליקח מעותיו ולצאת החיוב מוטל על בעל הקרקע ליתן לו את מעותיו תכף ומיד בלתי איחור, א"כ הו"ל כאלו עכשיו בא לשכור ממנו וליתן לו את השכירות ואינו שוכר כי אם עד שיעשה לו טאבו ובעל הקרקע מוכרח לעשות לו טאבו וליתן כל הוצאת הטאבו ממנו כי כן שורת הדין נותנת. ואם יראו הב"ד לעשות איזה פשרה מענין הוצאות הטאבו מה טוב ומה נעים הנלע"ד כתבתי אנא זעירא דבי רב.
- ↑ היינו דכל שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף אולם בנ"ד חשיב הדבר כמי ששילם לו מעיקרא דהא השכירות בעבור פרעון החוב. הערת המלבה"ד.
- ↑ שמא צ"ל הנז'. הערת המלבה"ד.
- ↑ הנה רבינו סמך על תשובת רב פעלים [וכמבואר לקמן בדברי רבינו] וע"ש דביאר צדדי הספק וז"ל אם רשאין ב"ד לכתוב תצדי'ק על שטר המשכנתא לשמעון הנז' כדי לקבול על ראובן ויגבה חובו מאותו הבית ע"י מכירה שימכרו בערכאות את הבית כפי נימוסם וימסרו לו חובו, מאחר שראובן אין לו יכולת לשלם ולא לבנות הבית שיהיה ראוי לדור בו, או"ד כיון שעיקר ההיתר של המשכנתא הוא משום שאין המלוה יכול לתבוע מעותיו מן הלוה, על כן אין רשאין לכתוב לשמעון תצדי'ק כדי שיהיה שמעון כופה את ראובן בערכאות למכור הבית כדי ליתן מעות לשמעון וכו' עכ"ל כיעו"ש. הערת המלבה"ד.
- ↑ צ"ל להם. הערת המלבה"ד.
- ↑ כוונת רבינו דעד כמה דס"ל דכל קיום השכירות הוא רק ע"י כתיבה בטאבו א"כ מאי קאמר בתחילה דיהני תצדיק של ב"ד מאחר דסו"ס אין הדבר רשום ע"ש המלוה וא"כ מאי אהני ליה התצדיק [שהוא אישור גביה ע"י הגויים ע"פ ב"ד] מאחר דלא קיימת אצל המלווה כלל זכות בזה הבית וכו' וא"כ לא יתקבל הדבר כלל אצל הערכאות. .
- ↑ דאי הוי כמשכנתא דסורא עיקר ההיתר משום מה שאומר במשלם שניא וכו' וא"כ י"ל דל"מ לשיטת הרא"ש דאין לחלק בין מסלקי ללא מסלקי מאחר דבלשון השטר מבואר דהוא כמכר אלא אף לדעת הה"מ בשיטת הרמב"ם דס"ל דהיכא דהמלוה יכול לסלק אסור מ"מ איהו נמי מודי דבעינן האי לישנא דבמשלם וכו' וא"כ היכא דלא כתוב הלשון ל"ח משכנתא דמשכנתא דסורא עיקר ההיתר הוא משום הלשון דבזה חשיב כמכר אכן במשכנתא בנכייתא אין נפ"מ כלל בלשון וכן אין נפ"מ אי מסלקי אי לאו מסלקי. הערת המלבה"ד.
- ↑ צ"ל שהיתר משכנתא דסורא וכו'. הערת המלבה"ד.
- ↑ צ"ל לאסור. הערת המלבה"ד.
- ↑ דבדיני ישראל קימ"ל דמסדרין לבעל חוב. הערת המלבה"ד.