מילי דעזרא/ד
מילי דעזרא 
ד
|
< הקודם · הבא > |
שאלה חיטי דפסחא שהם שמורים משעת קצירה ונתונים בתיבה סגורה והעכברים נקבו התיבה ונכנסו לתוכה ואכלו מהחטים ונמצא צואת עכברים הנוהגים כס' מ"ד חוזר ונעור בפסח אם יכולים לברר החטים מאכילת העכברים ולעשות הנשארים מצות לפסח או לא דעדיין יש איזה חשש בהם.
הנה לע"ד נראה להתיר דיש כמה ספיקות בדבר זה, תחילת כ"ד לגבי צואת העכבר אם היא מחמצת או לא כבר הרב לב מבין מוהרי"מ ז"ל בד' מ"ג האריך להוכיח דאינה מחמצת ע"ש. ולי אני הדל יש להביא ראיה גדולה ועצומה ג"כ לדבריו ממ"ש המרדכי והבי"ד טוב"י ז"ל בסי' תס"ו והשו"ג שם או"ד על שק שנתנוהו על צואת תרנגולי' ובתוך השק קמח ובצד הפנימי נעשה בצק מהקמח ונדבק בשק דכתב דמותר הקמח שאין הצואה מחמיץ ושכ"כ הרוקח סי' ר"ץ והבי"ד הרא"ש פכ"ש והטור והלבוש ומוהריק"ש ז"ל ע"ש, והרב באה"ט סקי"ג כתב ה"ה חטים בגללי בהמה רוקח ע"כ. ומה שכתב הרוקח דירקד הקמח והבצק לחוץ והשאר מותר היינו שירקד משום מאיסות' ושכ"כ הב"ח ודלא כהפר"ח ז"ל דס"ל משום דהוי מי פירות ואין ללוש עם מים כ"כ הרב קדשי דוד חסאן ז"ל בסי' תס"ו ע"ש ואנכי הדל הארכתי בזה בסה"ק שערי עזרא חא"ח סי' י"ט וכ' עש"ב. וא"כ מצד צואת העכברים ליכא למיחש דהוי במכ"ש דאינו מחמיץ מדין צואת התרנגולים דהוא מלוחלח הרבה מצואת העכבר ועכ"ז אמרו דאינו מחמיץ וכ"ש לגבי צואת העכבר דלחלוח צואתו קלה והחוש יעיד ע"ז בודאי הגמור דס"ל דאינו מחמיץ. גם מצד החטים הנשוכים אפי' הם החטים הנשוכים בעצמם איכא מ"ד שאין נחמצים שאין רוק המועט שבפי העכבר מחמיץ חטה קשה ובנ"ד אין אנחנו צריכין לזה שהרי כבר מילתנו אמורה שהם מבררים החטים הנשוכים ומשליכין אותם לחוץ. באופן דמהצדדין הנ"ל אין לחוש להם כלל, ולא נשאר לספק אלא אם יש לחוש שמא השתין העכבר[1] וגם אם מי רגלי העכבר מחמיץ או לא. ושני ספיקות אלו עיין בס' לב מבין שם בענין צלוחית שמן שגלו אותה העכברים שאכלו הפקק שלה וכו' דהאריך להתיר מכח שני הספיקות האלו דס' השתין וס' מחמיץ או לא יעו"ש. ואע"ג דבנ"ד דנמצאו צואת העכברים בין החטים הרי ריעותא לפניך דנכנסו העכברים לחטי' ואכלו מהחטי' משא"כ בנדון הל"מ ז"ל דליכא ריעותא דודאי נכנסו. מ"מ אנן דמסופקים לגבי השתן הוא ס' השתין או לא ויש ס"ס בדבר כמ"ש הל"מ ז"ל שם והוא ס"ס המתהפך למאן דמצריך אע"ג דהסכימו רוב הפוס' דלא בעי' בס"ס שיהיו מתהפכין וכמו שיעו"ע, בנ"ד הם מתהפכים ואזי לכ"ע עבדינן ס"ס. וכ"ש דבנ"ד שהוא לענין אם חוזר וניעור בפסח דהוא איסורו מדרבנן ובאיסור דר' אפי' בספק אחד שרי דספיקא דרבנן לקולא, עיין בס' נשמת כ"ח ח"א סי' ט"ז דכתב דאיסור חוזר וניעור הוא מדר' ובספיקו אזלי' להקל וכ"כ גם פוס' אחרי' ועיין בס' זכור לאברהם דכתב דגם לנוהגי' חוזר וניעור בפסח ה"ד בודאו ולא בספקו, מ"מ כתבתי ליותר יפוי כח לצד ההיתר לומר דאף להחוששי' לס' הרא"ם ז"ל דבאיסור תורה אף בס"ס אין להתיר לכתחי' וגם באיסור דר' אין להתיר לכתחי' בספק א' וגם למאן דסברי דבעי' שיהיה הס"ס מתהפך. הכא בנ"ד דהוא איסורא דר' ואיכא ס"ס והוא מתהפך לכ"ע שרי ואפי' לכתחילה, ועיין שם בנשמת כ"ח דהתיר לנוהג חוזר וניעור בס"ס ושכן פסק מר זקינו וה' מ"מ חא"ח סי' ב' ע"ש. ובסה"ק שערי עזרא חא"ח סו"ס סו"ס י"ט כתבתי בזה דהגם דאנן נהגינן כמ"ד חוזר וניעור ה"ד היכא שהוא חמץ גמור ונתערב וליכא ספק אחר נלוה עמו ברם היכא דאיכא ספק בדבר לא אמרינן חוזר וניעור וציינתי שם ע"ד הפוס' ז"ל הנ"ל יעו"ש. ועיין בדברי מרן הב"י ז"ל סו"ס תס"ו במ"ש בשם המרדכי על עכברים שהטילו מ"ר בחטים דאפי' למר עוקבא דאמר לא נתבקעו ממש הכא אין לחוש דקרוב הדבר לודאי דמ"ר אין מחמיצין ע"ש. ועוד איכא ספיקא אחרינא אפי' בחטים עצמם שנשוכו והשתינו עליהם העכברים ס' נתבקעו החטים או לא ועיין בס' ב"ד חא"ח בכמה מקומות דנשתמש בספיקא דנא. מאחר דלא אפסיקא הלכתא בהדיא כמר עוקבא דאמר לא נתבקעו ממש ומצד החומרא עבדי' כוותיה א"כ יש לעשות ספיקא דנא בכלל ספיקות אחרות. וזה לשון הרי"פ ז"ל בג' פסחי' פ"ב גבי פלוגת' דמר עוקב' ושמואל גבי לתיתא דמעו"ק אמר לא נתבקעו ממש ושמואל אמר נתבקעו ממש כתב ע"ז וז"ל כיון דלא אפסיקא הלכתא בהדייא כמאן עבדי' לחומרא כמע"ו. וה"מ לענין למכלינהו להנהו שערי בעינייהו. אבל אי משתכחי בהדי בשולא ולא נתבקעו כיון דאסור חמץ במשהו דרבנן לא אסרינן בשולא וכו' דהו"ל ס' דר' דאזלי' לקול' ע"כ ובמקום אחר הבאתי דבריו ושגם ה' כרם חמר בסי' כ"א בתשו' מוהח"י רפאל אבן צור ז"ל הביא כן בשם ה' זרע אמת חיו"ד סי' י"ז מ"ש ע"ד הרי"פ ז"ל יעו"ע. וא"כ אנן בדידן דאיכא ספיקי אחריני עבדי' האי ספיקא דס' נתבקעו או לא בכלל ספיקי אחריני לגבי שאר החטי' שלא נשוכו במכ"ש להתירם מהחטים עצמם וכו'.
עוד ראיתי להרמב"ח ז"ל בס' קול גדול הנד"מ בסי' כ"ג דהאריך בדין חוזר וניעור אי אמרי' הכי גם בטעמו והביא מאי דאיכא פלוגתא בזה ובסוף כתב דמקצת הפרושין דנהגו שלא לאכול שמן שומשמין בפסח דחיישי שמא היה מעורב שום חטה לתוך השומשמין ואעפ"י שאין עתה ממשא בתוך השומשמין טעמא מיהא איכא דחוזר וניעור בפסח חומרא יתירה היא זו דעיקר דינו של חמץ בפסח במשהו הוי פלוגתא דאיכא מ"ד בששי' ואת"ל כמ"ד במשהו ה"ד דנתערב בפסח אבל קו"פ אינו חוזר וניעור וכן נר' דעת הש"ע שהביא ס"ז לסתם כמ"ש בשאלות מהרימ"ט סי' א' ע"ש ואת"ל כמ"ד חוזר וניעור היינו בממשו ולא בטעמו וכיון דנפישי ספיקי טובא שרייא וכ"ש דעיקר חמץ בפסח במשהו הוא מדר' כמ"ש הר"ן ז"ל בפכ"ש דנר' ודאי דשרי וחומרא יתירה היא מה שנהגו מקצת פרושין שלא לאכול שמן שומשמין ומן הדין הוא מותר גמור ע"כ יעו"ש. אשר לפי דבריו ז"ל בנ"ד יש ספק אחר ג"כ היינו בעיקר דינו של חמץ בפסח במשהו דאיכא מ"ד בששי' וכו' ובנ"ד איכא כמה וכמה ששי' כנגד וכו' האמנם אנכי בעניי לא ראיתי לשאר הפוסקים שרצו להתיר בנדונם מכח ס"ס שנשתמשו בספק זה שלא בא בזכרונם ספיקא דנא עם שאר ספיקות ואפשר דסבירא להו דסברא זו דבטל בששים סבירא יחידאה היא זו ודחויה היא מכל הפוס' ולכן הכחידוה מתחת לשונם. גם אני הכחדתי טע"ז תחת לשוני בכאן שאין צורך לזה והזכרתיו לעת הצורך.[2]
ועוד יש לצרף בנ"ד ספיקא אחרינא לומר ספק הלכתא כמ"ד חוזר וניעור בפסח ספק דלית הלכתא כוותיה והגם דאנן נהגינן כמ"ד חוזר וניעור עכ"ז היכא דאיכא ספיקא אחרינא ספיקא דנא הוא מצטרף עמו כמ"ש הפוס' ז"ל גבי מאי דאנן קבלנו הוראות מרן ז"ל ובדינא דפסק מרן לחומרא מהראוי הוא ללכת בעקבותיו עכ"ז הסכמת רבני האח' ז"ל היכא דאיכא ס' בדבר עבדינן ס"ס נגד סברתו וגם יש מהרבנים ז"ל דס"ל דעבדי' ס"ס אפי' שהשני ספיקות הם נגד סברתו ואני בעניי הארכתי בזה בסה"ק שערי עזרא חיו"ד סי' ב' ע"ש. ומינה אתה דן דגם לדידן דנהגינן כמ"ד חוזר וניעור עבדי' ספיקא דנא אי הלכה כמ"ד חוזר וניעור או לא ומצטרף עם ספיקי אחריני ועיין בס' שו"ג סי' תנ"ה סקי"א שכ"כ דמאן דס"ל כמ"ד חוזר וניעור ה"ד בודאי חמץ אבל בספק חמץ יכול לעשותו ס"ס אעפ"י שקבע הלכה כמ"ד חוזר וניעור וכמ"ש בכלל הב' בשם מוהר"י פיגון ז"ל ע"ש. ובסה"ק שערי עזרא חא"ח סי' כ' הארכתי ועמדתי ע"ד הרדב"מ ח"א סי' כ"ט והבי"ד הזכו"ל סי' תמ"ז בדין קדיר' ש"ח שהיתה מנוקה וכו'. וגם הבאתי שם מ"ש החס"ל ז"ל בסי' כ"ה בשק שהיה בו קמח של שמורה והוריקוהו ומצאו שדבוק בצק בשק וס' אם היה הבצק מבפנים או מבחוץ דכתב דיש להתיר מכח ס"ס דאעיקרא סברת מוהר"י מווינא ז"ל אינה מוסכמת וכיון שכן דאיכא ס"ס ס' אי הלכה כמוהרי"מ או לא ואת"ל דהלכה כוותיה דילמא אעיקרא כאן לא היתה מבפנים אלא מבחוץ ואף שסברת מוהרי"מ פסק אותה מרן ז"ל בש"ע ואנן בדידן קבלנו הוראות מרן ע"כ אשר יאמר כה"ז מ"מ זהו כשאין ס' אחר שם אמנם כשיש ס' אחר כבר הרדב"מ בח"ג סי' ב' חאו"ח ובכנה"ג סיו"ד סי' מ"ב הגב"י אוכ"ו חזרו בהם וכתבו דשפיר עבדי' ס"ס אף נגד דעת מרן וכן ס"ל למוהרי"ד ותלמידו השו"ג ז"ל עש"ב, ושם הבאתי אנכי ראיה לנדונו להתיר מדברי הרדב"ז ז"ל תשו' ב"א ק"ך הבי"ד החיד"א ז"ל בברכ"י סי' תמ"ז שאחר שנעשו המצות מצאו בצק דבוק בדופני הנפה בחוזק שלא נקלף אלא בסכין דכתב דיש להתיר דאף שהרמב"ם פסק דחוזר וניעור רוב האח' חולקי' והדבר ספק אם נקלף ונתערב והוי ספק בפלוגתא דרבוותא ולקולא ואפשר דאף הרמב"ם יודה בנד"ז דאחזוקי איסורא לא מחזקינן מספק. ותו דהוי ספק בדרבנן דחוזר וניעור לאו דאו' ולא קבע איסורא ואזלינן לקולא ע"ש. וגם הבאתי שם ראיה אחרת ממ"ש מרן בסי' תמ"ז ס"ה בשר וגבינה ודגי' שנמלחו וכו' וממ"ש שם הט"ז ז"ל ע"ז יעו"ש.
באופן המורם מהאמו"ל בנ"ד שהחטים הם מותרים לעשות מהם מצות לפסח אחר שיבררו החטים היטב מאכילת העכבר וסגי בהכי ולא חיישי' שמא נשאר בהם עוד מאכילת עכבר, ועיין בס' כפי אהרן ח"ב סי' ד' בחטים שנמצא בהם קצת גרגרי מלח וביררו אותם בו"ג פעמים ולא מצאו עוד דהתיר לעשות מהם מצות לפסח דאיכא טעמא רבא שכבר ביררו החטים וכבר נזהרו והסירו המלח שבו ובלי ספק הבירור מועיל ומספיק שלא ישאר ס' דאפי' בחטים מבוקעות התיר הר"ן ז"ל בתשו' סי' נ"ט לבררן שכתב בררו אותן והסירו החטים המבוקעות והשאר מותר, ותשו' הר"ן ז"ל זו הביאה הרב"י ז"ל בקיצור סי' תס"ז גם בהגמ"י בשם סמ"ק הביא דבריו מב"י סי' תנ"ג עמ"ש הטור יש נוהגין לברר החטים מאכילת עכבר וז"ל ובהרבה מקומות נוהגין לברור חטים בפסח מאכילת עכבר ויש רוצים להתיר משום דהוי כמי פירות וכו' ועוד דאחרי כן כשמערבין בו מים ממהרין להחמיץ ע"כ הרי דאף דלדעתו נשיכת עכבר הוי מ"פ עם מי' מ"מ התיקון הוא לברר וסגי בהכי כשהוציא משם הנשוכים ולא תלינן דנשאר עוד, ועו"ש בב"י כתב הגמ"י בשם סמ"ק על הדגן שצמח שזהו חימוץ גמור וכשהוא מעורב בתבואה אחרת צריך לבררו יפה וכו' הנה מבואר מכ"ז דאחר הבירור יפה תו אין להסתפק בשום דבר וכן מצאתי בתשו' הגאונים הנקרא חמדה גנוזה הנד"מ בירוש' סי' קנ"ה והיא להגאון רבינו יצחק בן יעקב, ואעפ"י דמדברי הכולבו שהביא דבריו מרן ב"י סי' תס"ז נראה היפך וכו' מ"מ יש לדחות חדא דהם דברי יחיד והם דחויי' מהלכה וכו' ועוד וכו' והוריתי להתיר ושוב ראיתי להרב ברכ"י ז"ל (בסי' תס"ב אות יו"ד) שכתב אם נמצאו בחטים גרגרי מלח יבשים והגם מועטי' נהגנו להתיר כהוראת המ"מ ז"ל ח"א סי' ב' ע"ש עכ"ד הכפ"א ז"ל, ודון מינה ואוקי באתרין, ועצהיו"ט הזהרתי אותם שישימו את החטי' בתוך מטפחת נקייה ויקנחו החטי' בה היטב פעם ושתים מחשש שמא תלוי בסדק החטי' מעפרורית הדק של אכילת העכבר ושוב יחזרו עוד לברור אותם פעם אחרת ג"כ ותול"מ, הנלע"ד כתבתי וצויי"מ ויראנו מתורתו נפלאות כ"ד זעירא דבי רב[3] עזרא הכהן טראב ס"ט.
- ↑ אכן עי' בשו"ת שערי רחמים ח"ב א"ח סי' כ"ב דכתב דא"א לגדולים בלא קטנים אלא דנסתפק אי בשרצים נמי אמרינן הכי יעו"ש. הערת המלבה"ד.
- ↑ במש"כ הרב דהיא סברת יחיד וכו' עי' בשו"ת יבי"א ח"ב או"ח סי' כ"ג מה שהעיר ע"ז. [וע"ע בשו"ת אור לציון ח"ג בדיני תערובת חמץ בפ"ח דדן שם בארוכה בשתיית מים בפסח אי יש לחוש בזה לחמץ וכו' וסו"ד העלה וז"ל ויש לצרף לצדדים אלו את שיטת בעל השאילתות ודעימיה, שאף חמץ בפסח בשישים, וכמבואר בטור וב"י בריש סימן תמ"ז. וכתב במג"א בסימן תס"ז ס"ק ל"ג, שבמקום שיש עוד צד להתיר סמכינן על שיטת השאילתות. ובחוק יעקב בסימן תמ"ז ס"ק א' כתב שבמקום שיש הרבה צדדים להקל סמכינן על שיטת השאילתות. וכן כתב בפרמ"ג שם במשב"ז בסוף הסימן. וראה גם במ"ב שם ס"ק ב'. וכיון שבנידון דידן ודאי שיש שישים, יש לצרף את שיטת בעל השאילתות שחמץ בפסח בשישים וכו' עכ"ל ומבואר דס"ל דבמקום שיש הרבה צדדים להקל סמכינן על סברת השאילתות וכו' ואפשר דאף רבינו לא ס"ל דיש לדון סברת השאילתות כ"א במקום ס"ס ולא היכא דאיכא בלאו הכי כמה וכמה צדדים להקל ועיין] . הערת המלבה"ד.
- ↑ וע"ע בשו"ת שואל ונשאל (ח"ד או"ח סימן ט"ז) דנשאל בזה והשיב וז"ל ראיתי לה' שערי רחמים פראנקו (ח"ב או"ח סימן כ"ב) שכתב בנדונו דקרוב לודאי שהטילו בה גם כן מי רגלים, ואולי גם בשרצים נאמר א"א לגדולים בלי קטנים ע"ש. אך בנדון דידן הנלע"ד דאין לחוש כלל ויש להתירם מכמה טעמים. א) מס"ס דשמא אין כאן מי רגלים כלל שהרי הרב הנז' מסופק אי אמרינן גם בשרצים אי אפשר לגדולים בלא קטנים או לא, ואת"ל דיש מי רגלים, שמא כסוברים דדוקא מי רגלים דאדם מחמיצים ולא מי רגלים דבהמה. עיין להרב ח"י סימן תס"ו ס"ק י"ד וכן מסיק הפר"ח ז"ל והרב חקת הפסח ז"ל סימן תס"ו סק"ד דמי רגלים דבהמה אינם מחמיצים ע"ש וכ"ש דשרצים וכן ראיתי להשד"ח מערכת חמץ ומצה דל"ד ע"ב [סי' י' אות ט' ד"ה] וראיתי שכתב ס"ס כנזכר לעיל ועיין מה שכתבנו במקום אחר דלע"ד דברי הסוברים דמי רגלים דבהמה כמי פירות עיקר. ב) דשמא ההשתנה היתה דבר קל שאין בה כח להחמיץ חטה קשה. ועיין לה' שערי רחמים שם שחילק בין קמח לחטים דמעט מי רגלים דעכבר קשה להחמיץ חטה. ג) דודאי ומסתמא נתבטלו אותם חטים בשאר חטים בכמה מאות חלקים כנגדם עכ"ל וע"ע בשואל ונשאל ח"ב סי' נ"ח. הערת המלבה"ד.