מילי דעזרא/ב

סימן ב

בספר רב פעלים (ח"א חא"ח סי' כ"ט) נסתפק במי שהתענה תענית חלום בשבת והוא ר"ח אם צריך להתענות שני ימים אחר השבת בשביל שהתענה בשתי קדושות או די ביום אחד וכן ביו"ט שחל בשבת והתענה בו, והביא דברי הרב ב"ד ז"ל באו"ח (סי' קי"ב) דנסתפק במי שהתענה בשני יו"ט של גלויות או בחנוכה או ביו"ט ושבת סמוכים זה לזה אי אמרינן כיון ששניהם באים כאחד די ביום אחד בתענית או דלמא בעי ב' ימים ופשיט לה מדברי משאת בנימין (סי' צ"ג) דכתב בהתענה תענית חלום בשבת ולמחורתו י"ז בתמוז דאינו עולה דאין קרבן א' מכפר על ב' חטאות וכו' ע"ש. וכתב דמשמע דפשיטא ליה להרב ב"ד ז"ל דבגוונא דנ"ד כיון דלא התענה תענית חלום אלא ביום א' סגי ליה למיתב אח"כ יום א' תענית דאע"ג שהם ב' קדושות אינם גופים מחולקים אלא שתיהם גוף אחד שהוא יום א', אך הספק שלו בהתענה תענית חלום ב' ימים ורק הם רצופים בזה אחר זה שאין הפסק ביניהם, ושהחיד"א ז"ל במחב"ר (סי' רפ"ח) כתב דספיקו של הרב"ד נסתפק בו הרב פר"ח הביאו בס' אגורה באהולך (ד"ו) ושבא לפשוט דיתענה יום א' מדין הנודר תעניות כמה ימים רצופים ואירע בהם תענית חובה שפסק מרן ז"ל דעולין לו ע"ש, והר"פ ז"ל דאין הוכחה מזה וכו' וציין על אליה רבא (סי' רפ"ח סק"ז) מה שטען ע"ד הט"ז ומ"ש על ספק הפר"ח.^[1]

והביא הוא ראיה לנדונו דלא יספיק יום אחד תענית מדברי המשנה בכריתות פ"ג יש אוכל אכילה א' וחייב עליה ד' חטאות ואשם א' טמא שאכל חלב והיה נותר מן המוקדשין ביוה"ך רמ"א אם היה שבת והוציאו חייב אמ"ל אינו מן השם ומסיק בגמ' (ד' י"ד) דלעולם יש עירוב והוצאה ליוה"כ והכי קתני אם היתה שבת והוציאו חייב אף משום שבת ויוה"כ כלו' יתחייב בזה עוד ב' חטאות. ושכ"כ רע"מ דב"ג מפרש דה"ק אם היה יוה"כ שחל בשבת והוציאו חייב ב' על ההוצאה משום שבת ומשום יוה"כ ששניהם באים כאחד שבשעה שקדש היום לשבת קדש נמי ליוה"כ וכשם שעירוב והוצאה לשבת כך עירוב והוצאה ליוה"כ ואיסור חל על איסור בבת אחת ע"כ,^[2] וזו ראיה גמורה שאין עליה תשובה דהרי התם עביד הוצא' א' בשבת ויוה"כ בב"א דחייב ב' חטאות על שתיהם וה"ה בנ"ד דהתענה תענית א' בשתי קדושות הבאים בב"א דצריך לזה ב' כפרות שהם ב' תעניות לכפר עליו, וראה שהמש"ז (סי' רפ"ז סק"ז) כתב פשוט דיו"ט שחל בשבת והתענה די ביום א' וגם הלק"ט (ה' שבת דט"ל) הביא דעת חכם א' דס"ל דאם התענה ת"ח בשבת ור"ח דצריך להתענות ב' ימים בעבור ב' קדושות והוא ס"ל בפשיטות דסגי ביום א' והתוס' שבת הבי"ד ס' לקט הקמח ותחילה רצה להביא ראיה לדבריו וכו' ובסוף מסיק אפשר נמי דיום א' אינו עולה לב' קדושות של שבת ושל יו"ט,^[3] ושנמצא דדעת המש"ז ולקט"ה^[4] שיספיק יום א' לב' קדושות. ודעת אותו חכם שפטפט כנגד לקט"ה ודעת תוס' שבת לא יספיק יום א' אך כולהו רבנן דברו בזה מס' דנפשייהו ואילו הוו חזו רבנן ראיה זו דכריתות הוו מורין דלא סגי יום א' לב' קדושות דזו ראיה גמורה ודידן נצח והלכה זו יוצאה בהינומא דבעי ב' ימים בהתענה ת"ח ביום א' שיש בו ב' קדושות זת"ד עש"ב, ולדידי אני אומר דמאחר דהרב"ד והפר"ח ז"ל לא נסתפקו בזה בהתענה בשבת והוא ר"ח או יו"ט דנראה דפשיט"ל דסגי ביום א' וכמו שכן הוא כמוהרי"ח ז"ל כתב על דבריהם ושגם החיד"א ז"ל במחב"ר נראה דגם הוא מסכים בסברתם דבמתענה ת"ח בשבת ור"ח או יו"ט דאין להסתפק בו דודאי דלא בעי ב' ימים, והמש"ז והלקט הקמח כתבו בפשיטות דלא בעי ב' ימים, והתוס' שבת בלשון אפשר כתב דבעי ב' ימים ולא בפשיטות וכולהו רבנן גאוני בתראי לא שבקינן פשיטותייהו דסל"ה דלא בעי ב' יומי מקמי דעת אותו חכם שהביא דברי לקט הקמח ודחה את דבריו וכתב בפשיטות דלא בעי תרי יומי דבכגו"ד אמרינן אמרה תורה אחרי רבים להטות. ובודאי אני אומר דכל הרבנים גאונים הנ"ל ז"ל לא נעלם מעיני קודשם דברי המשנה אלא דס"ל דיש איזה חילוק בנדונות ולכן לא גמרי לנד"ז מינה ומה שעלה בדעתי לחלק הוא דהתם בההיא דשבת ויוה"כ והוציאו דחייב שתים הוא משום דעביד עובדא בההיא הוצאה דהוציא מרשות לרשות דהוי האיסור בקו' עשה לכן אמרי' כיון דהשתי קדושות באו בבת אחת איסור חל על איסור וחייב שתים על ההוצאה משום שבת ומשום יוה"כ משא"כ הכא בהתענ' בשבת ור"ח או יו"ט דלא עביד עובדא כי אם דישב ולא אכל דהוי האיסור בשב ואל תעשה דקליש איסוריה הגם דשתי קדושות הם הבאים בב"א די להו בכפרה אחת לשתיהם דהיינו בתענית יום א' ולא בעו ב' ימים.^[5] ולכן לא באו לכלל ספק בזה הרבנים ז"ל הנ"ל ולא גמרי מהש"ס הנ"ל דיש לחלק בהנדונות וכנז"ל^[6] דפשיט"ל דכיון דמה שצריך למיתב תענית לתעניתיה הוא בשביל שהתענה בשבת ור"ח או יו"ט והחטא הוא שוה בשניהם והם יום א' והוא לא התענה כ"א יום א' סגי ליה למיתב אח"כ תענית יום א' לכפר דאע"ג שהם ב' קדושות אינם גופים מוחלקים דשתיהם גוף אחד שהוא יום א' ומאי דדברו הגאונים הנז"ל במי שהתענה ת"ח בשני יו"ט ש"ג או בחנוכ' או ביו"ט ושבת הסמוכים זל"ז יען דהם גופי' מחולקי' והתענה הוא בשניהם וכנז"ל גם ה' כמוהר"א ענתיבי ז"ל בס' חכמה ומוסר בדרך חוקיך אות קצ"ט הביא לדברי הרב"ד ז"ל וכתב דעדיין יש להסתפק דאם אירע זה בשני ימי' של ר"ה דקי"ל בהו כיומא אריכתא וא"כ הוי כמי שחלם ב' חלומו' בלילה אחת דאינו צריך אלא תענית א' ומסתבר' דלא שנא דעכ"פ ימי' מחולקי' ומ"ש כיומ' אריכ' הוא להחמיר ולא להקל ודוקא לגבי מת כחול שווייהו ע"כ. דנראה דגם הוא ז"ל אזיל כס' הרב"ד ז"ל מדעלה ונסתפק בתחילה בשני ימי' של ר"ה ולא בא לספק במתענה בשבת ור"ח או ביו"ט שחל בשבת נראה דס"ל דסג"ל למיתב בתענית יום א' וכנז"ל, ולדעתי דיש סמך לחילוקי הנ"ל ממאי דמצינו גבי הנשבע שלא לאכול ככר זה ואחר כך אכלו דהוא לוקה על שעשה מעשה ועבר על שבועתו משא"כ אם נשבע לאכול ככר זה ועבר על שבועתו ולא אכלו דלא לקי וכמ"ש הרמב"ם ז"ל והטעם דזה עבר בקו"ע שעשה מעשה וזה עבר בשוא"ת שלא עשה מעשה והוי קליש איסוריה כן אנו נאמר שיש חילוק הנ"ל בין דברי הגמ' לנדון הנז' שהוא בשב ואת"ע אע"ג שהם ב' קדושות כיון שהם אינם גופים מחולקים דשתיהם גוף אחד שהוא יום א' סג"ל למיתב אח"כ תענית יום א'^[7] ודברי הרבנים ז"ל מאי דמספק"ל ופשיט"ל דבעי ב' ימים הוא יען שהם גופים מחולקים והוא התענה בב' הימים וכאמור, ודעת אותו החכם שהביא דבריו ה' לקט"ה דס"ל דבעי ב' ימים כבר הוא דחה את דבריו וה' תוס' שבת לא כתב בפשיטות שכן ס"ל כאותו החכם אלא בדרך אפשר אמרה למילתיה שכן הר"פ ז"ל העתיק את לשונו וכנז"ל א"כ אין לצרף סברתו עם סברת אותו החכם כמו שצירף אותו הר"פ ז"ל כיון דבדרך אפשר אמרה, לכן כפי האמו"ל לדעתי הקלושה יש לילך בתר סברת ה' לקט"ה והמש"ז דכתבו בפשיטות דסג"ל ביום א' ושכן נר' דסל"ה להפר"ח והרב"ד והחיד"א והרא"ע ז"ל מדלא נסתפקו בזה ואין צריך למיתב תענית לתעניתיה כ"א יום אחד דוקא ותול"מ, הנלע"ד כתבתי כ"ד זעירא דבי רב.

הצעיר עזרא הכהן טראב ס"ט

שולי הגליון

↑ וע"ש דביאר החילוק וז"ל ומ"מ תדע דאין להוכיח לנ"ד מדין התענית דסי' תקס"ח הנז', דהתם שאני, דהחיוב הוא משום נדר שנדר להתענות, ולכן יועיל להשלים נדרו גם בתענית שהוא מחוייב בו בלא"ה, אבל בנ"ד החיוב של התענית הוא משום כפרה לכפר על אשר עבד איסורא שחלל יום קדוש להתענות בו, ולכן כל היכא דחלל שתי קדושות שהם קדושת שבת וקדושת ר"ח, או של שבת ויו"ט צריך לו שתי כפרות כדין עושה עבירה דחייב עליה קרבן, דאם עשה שתים צריך להקריב שתים, ולא סגי ליה בחד קרבן וכו' עכ"ל. ויל"ע בכוונת דבריו דהנה הגם דבנ"ד איכא חיוב כפרה מחמת ב' קדושות וכו' מ"מ גבי נדר עיקר חיובו הוא לקיים את הנדר שנדר והיכא דהוא מחוייב כבר נמצא דלא קיים נדרו וצ"ל דכוונתו דבנדר לא בעינן שיהיה קיום להדייא של הנדר בתורת נדר בכדי שיחשב הדבר כמי שקיים את הנדר אלא כל היכא דלא עבר על מוצא פיו סגי בהכי לקיום הנדר והכא סו"ס לא עבר על נדרו. הערת המלבה"ד.
↑ וכ"ה בבא"ח ש"ב פר' ויקרא ס"ט. הערת המלבה"ד.
↑ לכאו' יל"ע בזה דהנה בגמ' בזבחים (דף צ' ע"ב) איתמר וז"ל איבעיא להו תדיר ומקודש, איזה מהם קודם תדיר קודם משום דתדיר או דלמא מקודש קדים דקדיש תא שמע תמידין קודמין למוספין ואף ע"ג דמוספין קדישי. אטו שבת למוספין אהנאי, לתמידין לא אהנאי ת"ש מוספי שבת קודמין למוספי ראש חודש. אטו ראש חודש למוספין דידיה אהני, למוספי שבת לא אהני וכו' עכ"ל וע"ש ברד"ה ואף על גב דמוספין קדישי דכתב וז"ל מוספין שם שבת עליהן שהם באים חובה לה והתמידין באין אף בחול ע"כ וע"ש עוד בד"ה לתמידין לא אהנאי דכתב וז"ל כיון דהאידנא קריבין אם כן שם שבת עליהם עכ"ל ומבואר דאף ר"ח חשיב בכלל קדושת השבת וצ"ע ויל"ש למבואר בהערה לעיל בדברי הרב פעלים ודו"ק. הערת המלבה"ד.
↑ צ"ל והלק"ט. הערת המלבה"ד. [ונר' כוונת הגהמ"ח לס' לקט הקמח הנז' בפנים.]
↑ ויש להוכיח כדברי רבינו מההיא דכתובות ל"ז ע"א [גבי ההיא דכדי רשעתו דילפינן דכדי רשעה אחת אתא מחייבו וא"א מחייבו בשתי רשעויות והתם איתא תרי קראי ובגמ' פריך אמאי בעינן לתרוייהו] דאיתמר וז"ל והא מהכא נפקא מהתם נפקא כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות חדא במיתה וממון וחדא במלקות וממון וצריכא דאי אשמעינן מיתה וממון, משום דאיכא איבוד נשמה, אבל מלקות וממון דליכא איבוד נשמה אימא לא ואי אשמעינן מלקות וממון, משום דלא חמיר איסוריה, אבל מיתה וממון דחמיר איסוריה אימא לא, צריכא וכו' עכ"ל וע"ש ברד"ה דלא חמיר איסוריה דכתב וז"ל לא עבר עבירה חמורה ודיו שתענשנו עונש אחד עכ"ל חזינן דס"ל להגמ' דהיכא דלא עבר עבירה חמורה הרי דסגי בעונש אחד בכדי להענישו והוא כעין חילוק דרבינו בנ"ד.
אלא דלכאו' עיקר הסברא בזה צ"ב דמה בכך דהוא עונש קל הא סו"ס במעשה שעשה איכא ב' מחייבים ועי' בשיעורי ר' שמואל [מכות ד' ע"ב אות ר"ט] דמייתי לדברי הגמ' שם וכ' וז"ל דהצריכותא במלקות וממון היא משום ד"לא חמיר איסוריה", וזהו לענין פירכא בעלמא, אבל לא ניזיל משו"ה להעדיף אליבא דאמת בפטורא דשתי רשעיות בזה וכו' עכ"ל והכא וודאי דליכא למימר הכי וצ"ע.
ושמא אפשר דסברת רבינו דמאחר דהכא הוי בשוא"ת הרי דכלפי ההתבטלות מאכילה הוי התבטלות אחת ולכך אפשר דסגי ליה בכפרה אחת הגם דבהתבטלותו הוי ב' ענינים ועיין. הערת המלבה"ד.
↑ ועי' במטה יהודה [‏סי' רפח סק"ה] דחילק באופ"א וז"ל ואף דגבי קרבן קי"ל שאינו מכפר במקום שתי חטאות, שאני התם שהתורה חייבתו להביא שני קרבנות, אבל בתענית סגי בחד צערא דגופא, כשמכוין לכפר על שתי קדושות וכו' עכת"ד וכעין זה כ' בט"ז סי' רפ"ח ס"ה ע"ש וע"ע ביבי"א ח"י סי' נ"ה מש"כ בזה. עוד יש לחלק דשאני תענית דדין הוא להתענות אפי' בשבת ומצוה עבד [עי' תוס' תענית י"א ע"א ד"ה אמר שמואל] אלא דמ"מ איכא קצת עבירה ולכך בזה מסתבר דעולה תענית אחת לשבת ור"ח משא"כ בקרבן ופשוט. אכן עי' בט"ז (סי' רפ"ח ס"ד) דכ' דאפילו היכא דקיבל עליו כמה ימי תענית ונפל תענית חובה באחד מאותם הימים דעולה לו ומייתי ראיה מהא דיוצא י"ח שמחה ברגל בנדרים ונדבות אלמא אף על גב דבעי לאתויי שלמים דנדר אפ"ה נפק ביה ידי שמחה ולא אמרינן כיון דמנדר אתו בעי לשלומי שלמי שמחה וא"כ ה"נ בהאי תענית שחייב מחמת שבת נפק ביה בתענית חובה דאין חילוק בין חיוב תענית לחיוב שמחה וכו' עכת"ד והנה מכלל ראייתו היה מקום להוכיח לנ"ד דלעולם עולה התענית וכו' וכמסקנת רבינו אכן נראה דיש לחלק דשאני התם דעיקר מטרת קרבן שלמים הוא משום שמחה וכל דאית ליה שמחה ע"י הקרבן שנדר סגי בהכי ול"ד להכא דמחוייב בתענית מחמת כפרה. [אא"כ נימא כדברי המט"י דסגי בחד צערא וכו']. הערת המלבה"ד.
↑ יל"ע בכוונתו בראיה זו דהא וודאי דידעינן דקיל טפי היכא דעובר בשב ואל תעשה להיכא דעובר בקום ועשה אולם סו"ס מהכ"ת דהיכא דעובר ב' עבירות בשב וא"ת סגי ביום א' לפוטרו ואדרבה מהתם תקשי דמבואר דאינו לוקה בעובר בשוא"ת וא"כ הכא נמי לא ליתיב בתענית כלל ועי' בס' שארית יעקב במה שהאריך טובא בחילוק זה וסו"ד העלה דהגם דעשה חשוב טפי מ"מ יש להזהר מעבירת הלאו וכו' יעו"ש. הערת המלבה"ד.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

[1] וע"ש דביאר החילוק וז"ל ומ"מ תדע דאין להוכיח לנ"ד מדין התענית דסי' תקס"ח הנז', דהתם שאני, דהחיוב הוא משום נדר שנדר להתענות, ולכן יועיל להשלים נדרו גם בתענית שהוא מחוייב בו בלא"ה, אבל בנ"ד החיוב של התענית הוא משום כפרה לכפר על אשר עבד איסורא שחלל יום קדוש להתענות בו, ולכן כל היכא דחלל שתי קדושות שהם קדושת שבת וקדושת ר"ח, או של שבת ויו"ט צריך לו שתי כפרות כדין עושה עבירה דחייב עליה קרבן, דאם עשה שתים צריך להקריב שתים, ולא סגי ליה בחד קרבן וכו' עכ"ל. ויל"ע בכוונת דבריו דהנה הגם דבנ"ד איכא חיוב כפרה מחמת ב' קדושות וכו' מ"מ גבי נדר עיקר חיובו הוא לקיים את הנדר שנדר והיכא דהוא מחוייב כבר נמצא דלא קיים נדרו וצ"ל דכוונתו דבנדר לא בעינן שיהיה קיום להדייא של הנדר בתורת נדר בכדי שיחשב הדבר כמי שקיים את הנדר אלא כל היכא דלא עבר על מוצא פיו סגי בהכי לקיום הנדר והכא סו"ס לא עבר על נדרו. הערת המלבה"ד.

[2] וכ"ה בבא"ח ש"ב פר' ויקרא ס"ט. הערת המלבה"ד.

[3] לכאו' יל"ע בזה דהנה בגמ' בזבחים (דף צ' ע"ב) איתמר וז"ל איבעיא להו תדיר ומקודש, איזה מהם קודם תדיר קודם משום דתדיר או דלמא מקודש קדים דקדיש תא שמע תמידין קודמין למוספין ואף ע"ג דמוספין קדישי. אטו שבת למוספין אהנאי, לתמידין לא אהנאי ת"ש מוספי שבת קודמין למוספי ראש חודש. אטו ראש חודש למוספין דידיה אהני, למוספי שבת לא אהני וכו' עכ"ל וע"ש ברד"ה ואף על גב דמוספין קדישי דכתב וז"ל מוספין שם שבת עליהן שהם באים חובה לה והתמידין באין אף בחול ע"כ וע"ש עוד בד"ה לתמידין לא אהנאי דכתב וז"ל כיון דהאידנא קריבין אם כן שם שבת עליהם עכ"ל ומבואר דאף ר"ח חשיב בכלל קדושת השבת וצ"ע ויל"ש למבואר בהערה לעיל בדברי הרב פעלים ודו"ק. הערת המלבה"ד.

[4] צ"ל והלק"ט. הערת המלבה"ד. [ונר' כוונת הגהמ"ח לס' לקט הקמח הנז' בפנים.]

[5] ויש להוכיח כדברי רבינו מההיא דכתובות ל"ז ע"א [גבי ההיא דכדי רשעתו דילפינן דכדי רשעה אחת אתא מחייבו וא"א מחייבו בשתי רשעויות והתם איתא תרי קראי ובגמ' פריך אמאי בעינן לתרוייהו] דאיתמר וז"ל והא מהכא נפקא מהתם נפקא כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות חדא במיתה וממון וחדא במלקות וממון וצריכא דאי אשמעינן מיתה וממון, משום דאיכא איבוד נשמה, אבל מלקות וממון דליכא איבוד נשמה אימא לא ואי אשמעינן מלקות וממון, משום דלא חמיר איסוריה, אבל מיתה וממון דחמיר איסוריה אימא לא, צריכא וכו' עכ"ל וע"ש ברד"ה דלא חמיר איסוריה דכתב וז"ל לא עבר עבירה חמורה ודיו שתענשנו עונש אחד עכ"ל חזינן דס"ל להגמ' דהיכא דלא עבר עבירה חמורה הרי דסגי בעונש אחד בכדי להענישו והוא כעין חילוק דרבינו בנ"ד.
אלא דלכאו' עיקר הסברא בזה צ"ב דמה בכך דהוא עונש קל הא סו"ס במעשה שעשה איכא ב' מחייבים ועי' בשיעורי ר' שמואל [מכות ד' ע"ב אות ר"ט] דמייתי לדברי הגמ' שם וכ' וז"ל דהצריכותא במלקות וממון היא משום ד"לא חמיר איסוריה", וזהו לענין פירכא בעלמא, אבל לא ניזיל משו"ה להעדיף אליבא דאמת בפטורא דשתי רשעיות בזה וכו' עכ"ל והכא וודאי דליכא למימר הכי וצ"ע.
ושמא אפשר דסברת רבינו דמאחר דהכא הוי בשוא"ת הרי דכלפי ההתבטלות מאכילה הוי התבטלות אחת ולכך אפשר דסגי ליה בכפרה אחת הגם דבהתבטלותו הוי ב' ענינים ועיין. הערת המלבה"ד.

[6] ועי' במטה יהודה [‏סי' רפח סק"ה] דחילק באופ"א וז"ל ואף דגבי קרבן קי"ל שאינו מכפר במקום שתי חטאות, שאני התם שהתורה חייבתו להביא שני קרבנות, אבל בתענית סגי בחד צערא דגופא, כשמכוין לכפר על שתי קדושות וכו' עכת"ד וכעין זה כ' בט"ז סי' רפ"ח ס"ה ע"ש וע"ע ביבי"א ח"י סי' נ"ה מש"כ בזה. עוד יש לחלק דשאני תענית דדין הוא להתענות אפי' בשבת ומצוה עבד [עי' תוס' תענית י"א ע"א ד"ה אמר שמואל] אלא דמ"מ איכא קצת עבירה ולכך בזה מסתבר דעולה תענית אחת לשבת ור"ח משא"כ בקרבן ופשוט. אכן עי' בט"ז (סי' רפ"ח ס"ד) דכ' דאפילו היכא דקיבל עליו כמה ימי תענית ונפל תענית חובה באחד מאותם הימים דעולה לו ומייתי ראיה מהא דיוצא י"ח שמחה ברגל בנדרים ונדבות אלמא אף על גב דבעי לאתויי שלמים דנדר אפ"ה נפק ביה ידי שמחה ולא אמרינן כיון דמנדר אתו בעי לשלומי שלמי שמחה וא"כ ה"נ בהאי תענית שחייב מחמת שבת נפק ביה בתענית חובה דאין חילוק בין חיוב תענית לחיוב שמחה וכו' עכת"ד והנה מכלל ראייתו היה מקום להוכיח לנ"ד דלעולם עולה התענית וכו' וכמסקנת רבינו אכן נראה דיש לחלק דשאני התם דעיקר מטרת קרבן שלמים הוא משום שמחה וכל דאית ליה שמחה ע"י הקרבן שנדר סגי בהכי ול"ד להכא דמחוייב בתענית מחמת כפרה. [אא"כ נימא כדברי המט"י דסגי בחד צערא וכו']. הערת המלבה"ד.

[7] יל"ע בכוונתו בראיה זו דהא וודאי דידעינן דקיל טפי היכא דעובר בשב ואל תעשה להיכא דעובר בקום ועשה אולם סו"ס מהכ"ת דהיכא דעובר ב' עבירות בשב וא"ת סגי ביום א' לפוטרו ואדרבה מהתם תקשי דמבואר דאינו לוקה בעובר בשוא"ת וא"כ הכא נמי לא ליתיב בתענית כלל ועי' בס' שארית יעקב במה שהאריך טובא בחילוק זה וסו"ד העלה דהגם דעשה חשוב טפי מ"מ יש להזהר מעבירת הלאו וכו' יעו"ש. הערת המלבה"ד.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

מילי דעזרא/ב

תפריט ניווט

חיפוש