מילי דעזרא/אבן העזר/ח
|
< הקודם · הבא > |
ראובן נשוי עם לאה וגם בנו שמעון נשוי עם רחל ומת ראובן והניח אלמנתו הניזונת מנכסיו ואח"כ מת שמעון כתב מור"ם ז"ל בהגהה בסי' ק' סעיף ב' שאין אלמנת שמעון גובה כתובתה מאותן הנכסים הואיל והיו משועבדים לאלמנת אביו כשמת שמעון. מרדכי סוף פרק נערה. ודוקא במקום שאין רשות ליורשיו לסלק האלמנה ממזונותיה אבל במקום שיכולים לסלק האלמנה[1] אלמנת שמעון גובה משם ע"כ. וכתב הרב באה"ט בסקי"ב אע"ג דאחר שמת שמעון מתה ג"כ אלמנת ראובן מ"מ נקרא ראוי דהא הכל תלוי בעת מיתת שמעון. והא דקי"ל לענין ירושת הבעל לא הוי ראוי כמ"ש לעיל ר"ס צ' שאני ירושה הבאה מאליו אבל כתובה ליתא אלא חוב ומחוסר גוביינא מוהרי"ל סי' ע"ד ע"כ. ובאותו סעיף מקודם כתב מרן ז"ל אין עיקר כתובה ותוספת נגבים אלא מהמוחזק אבל לא מהראוי. ושורש הדברים הם ממשנה דבכורות דף ס"ב.[2] וכתב הבאה"ט בסק"י מהראוי אפי' מבעל עצמו מוהרי"ו סי' מ'. והרב פתחי תשו' בסק"ו כתב ע"ז וז"ל ועיין בס' ב"מ שכתב דאף שמבואר שם הכי מ"מ לע"ד בכיוון גדול השמיט הרמ"א דברים אלו כי המה תמוהים וכו' ע"ש עכ"ד. וכעת שאין ספר מהרי"ו מצוי תח"י נראה דר"ל במ"ש אפי' מהבעל עצמו כוונתו היא לומר היכא שהיה האופן שאבי הבעל נלב"ע והניח אלמנתו ועזבונו משועבד לכתובת אשתו ומזונות אף דאח"כ גם האלמנה נלב"ע וירש אותה הבעל בנה והוצרך הבעל לגרש אשתו ואין לו לפרוע כתובת אשתו משלם עד שתגבה מעזבון אבי בעלה ע"ז אמר שאינה גובה מהעזבון ההוא הגם שלא נשבעה חמותה על כתובתה ולא גבתה וממילא חזרה הירושה לאבי בעלה ובעלה ירש את אביה עכ"ז אינה גובה ממנו מאחר דאיכא דס"ל דזה הוא נקרא ראוי כיון שבשעה שמת אבי הבעל עזבונו היה משועבד לכתובת החמות ומזונותיה והכתובה אינה נגבית מהראוי. ושעל זה כתב הב"מ דבכיוון גדול השמיט הרמ"א דברים אלו כי המה תמוהים וכו'.
ומה מאד ת'ם אני ממ"ש הפ"ת בשם הב"מ דהשמיט וכו' דהיל"ל דהרמ"א הביא נגד דברי מוהרי"ו שכ"כ שם באותו סעיף בהגה"ה י"א דאם מת יעקב בחיי ראובן וכו' ושהכל תלוי במיתת ראובן כנז"ל. הרי דלגביית כתובת אשת הבן לא מיקרי ראוי כי אם דוקא כשמת הבן בחיי אמו. וא"כ היל"ל להב"מ לומר דהרמ"א כתב נגד דברי מוהרי"ו ולא לומר דהשמיט ומהתימה גם על הפ"ת שלא העיר עליו בזה וצריך ישוב. ועיין בבאה"ט עו"ש שכתב מה נקרא ראוי ומה נקרא אינו ראוי עיין בכנה"ג חח"מ סי' ק"ז בדין ב"ח ובסי' רע"ח בדין בכור ומשם יש ללמוד לכאן לענין כתובה ע"ש. דדבריו אלו מורים דכל מה שנקרא ראוי לגבי בכור דאינו נוטל בו פי שניים גם לענין גביית כתובה הוא נקרא ראוי ואינה גובה ממנו. וכל שאינו נקרא ראוי לגבי בכור גם לגבי כתו' אינו נקרא ראוי והדמי'ן יתעבד. האמנם אנכי הרואה בספרן של צדיקים ז"ל דיש דס"ל דבחלקו'ת ישית למו דהגם דלגבי בכור גבי חלק הבכורה מ"מ לגבי גביית כתו' לא גבייה דמקולי כתו' שנו כאן. עיין בדברי גדולי האחרונים ז"ל במה שכתבו ליישב דברי מוהר"ם ז"ל בשתי תשובות[3] דהם סתראי נינהו דמוכח בדבריהם דס"ל דלגבי בכור גבי ולא מקרי ראוי משא"כ לגבי כתו' מיקרי ראוי ולא גבייה דמקולי כתו' שנו כאן. פוק חזי בדברי גדול אחרון חביב הרי"ף ז"ל בס"ה שערי רחמים חאה"ע סי' יו"ד וי"א וי"ג מה שהאריך להביא דברי הפוס' מה שעלו ליישוב שתי תשו' מוהר"ם ז"ל ומאי דשקיל וטרי בדבריהם הוא ז"ל ועיניך הרואות שם דיש כמה מהפוס' דחילקו מדין בכור לדין גביית כתו' דמקולי וכו' דאע"ג דאם הנכסים משועבדים הם לכתובת האשה והמזו' הבכור נוטל בהם פ"ש לגבי גביית כתו' אינה גובה דמקרי ראוי ומקולי כתו' שנו כאן עש"ב. וגם אנכי בעניי בסה"ק שערי עזרא חח"מ סי' ל"ח הבאתי מזה יעו"ש.[4]
והן אמת דלפי דברי מור"ם ז"ל בהגה"ה הנ"ל הדבר תלוי במיתת ראובן דכשמת ראובן היו הנכסים עדיין משועבדים לכתו' ומזונות של הזקנה אזי מיקרו ראוי ואינה גובה אשת הבן כתובתה ממנו. אבל אם מתה הזקנה קודם ולא נשבעה ולא גבתה כתו' מהם אזי גובה כלתה מהנכסים ההם את כתו'. ויש כמה מהפוס' דאזלי בסברא זו ושכן מבואר בדבריהם ע"ע. האמנם יש נגד זה כמה מהפוס' ז"ל דמוכח מדבריהם שאין תולין הדבר במיתת ראובן אלא היכא דכשמת הזקן הנכסים הן המה היו משועבדין לאלמנתו לכתו' ומזו' שוב אין אלמנת הבן גובה כתו' מהן דמקו"כ שנו כאן וכנז"ל.
ומרן ז"ל בסי' ק"ה לענין גביית הבכור כתב מי שמת והניח בנים ואלמנה ומתה האלמנה קודם שנשבעה על הכתובה הבכור נוטל פי שנים.[5] ובסי' ק' לענין גביית כתובה כתב סתם דאין נגבית מהראוי ע"ש. ויש לספק בדעתו אם נאמר דכיון דלגבי בכור ס"ל דשעבוד כתו' לא מתחשבי הנכסים ראויים והבכור נוטל בהם פי שניים. גם לגבי גביון כתובת הכלה שעבוד כתובת הזקנה לא מיקרו ראויים וכשמתה האלמנה הזקנה קודם שנשבעה על כתובתה נוטלת כלתה מהם בגביון כתובתה. ודוקא אם מת הבן בחיי אמו אזי אינה גובה כלתה מהנכסים ההם. או"ד נימא דמאחר דלגבי גביון כתו' כתב סתם דאין נגבית מהראוי בלשון המשנה ודוקא לגבי בכור ביאר הדברים דאם היו הנכסים משועבדין להזקנה ומתה בלא שבועה הבכור נוטל בהם א"כ יוכלין היורשין לומר דס"ל למרן כמאן דסבר דאם היו הנכסים משועבדין להזקנה לגבי גביון כתובת כלתה מיקרו ראויין ואין הכלה גובה כתו' מהם גם אם מתה הזקנה קודם מיתת בנה דמקו"כ שנו כאן ושנייא היא מדין הבכור.[6]
וחזי הוית בס' משכנות הרועים מערכת א' אות צ"ז. שהביא לנדון שאלתו לדברי מוהר"ם שבשתי התשו' דפרק כל הנשבעין ופרק נערה דסתרא"י נינהו ושמור"ם ז"ל הביא את שתיהן בסי' צ' ובסי' ק' ודמוקי להו דההיא דפ' נערה במקום שאין ליורשים לסלק האלמנה ממזונות כאנשי גליל והך דפ' כל הנשבעין שהעתיקה בסי' צ' מיירי במקום שיוכלו היורשים לסלק האלמנה ממזונות כאנשי יהודה. והמשכנות הרועים שם הוקשה לו על דבריו דמוהר"ם ז"ל שם אתי עליה מטעמא דא"כ בטלת ירושת בנו הבכור ולכי מוקמינן לה כאנשי יהודה תו לא מיקרו הנכסים ראוי כיון דמצו היורשים לסלקה מהמזונות ולפרוע לה כתובה מיד ואדרבא בהך דפ' נערה דמוקי לה מור"ם כאנשי גליל דלא מצו היורשים לסלקה תק"ל א"כ בטלת ירושה בנו הבכור וכו' וכתב שהב"ח סו"ס ק' נראה שהוק"ל כמו שהוא הקשה על חילוק מור"ם ז"ל ושנחה דעתו במה שתירץ מוהר"ל דבעל עדיף מכתובה אשה ושהרב ח"מ סקט"ז ביאר עוד דלענין כתו' מיקרי ראוי דגבי אשת הבן הואיל והיו הנכסים משועבדין לאלמנת האב לכתובה ולמזונות כתובת אלמנת האב תבטל כתובת אלמנת הבן אבל לענין ירושת הבעל אף שהיו הנכסים משועבדים לאלמנת האב אפי"ה נקראים הנכסים מוחזקים לגבי הבת. גם הביא שם מה שחילקו התוס' ותירצו לדברי שתי תשו' מוהר"ם הנ"ל והוק"ל הוא ז"ל עליהם. וגם הביא לדברי ה' מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' צ"ג ד' ב' שהביא תשו' מוהר"ם דפ"נ וכתב עלה דמשמע חשבינן כל הנכסים לגבי הבנים ראויים שלא זכו בהם עד שתמות האל' לפיכך אפי' מתה האל' לא מצייא גבייא אל' בנה כתו' מהנכסים דחשיבי לה ראוי שעדיין לא זכה בהן בעלה דאלו בחיי הזקנ' בלא טעמא הראוי לא מצייא למיגבייא שאין לבעל רשות בהן עד שתגבה הזקנה כתו' וכו' ובח"ב חח"מ סי' ע"ג דפ"ה כתב וז"ל וראיתי בב"י אה"ע שהביא תשו' זו ולא הביא עיקר הטעם דראוי ולא הזכיר דיש מסכימין בדין זה או חולקין ולכך קשה עליה למיעבד בה עובדא עכ"ל היינו משום דשמיע ליה אפי' מתה הזקנה לא מצייא גבייא מחלק בעלה דחשבינן להו ראוי ולא זכה בהם הבעל בחייה דאלו בחיי הזקנה בלא טעמא דראוי מהיכא גבייא דלא עדיפא היא מגברא דאתייא מחמתיה. ובח"א שם שמעת מינה דפשיט"ל דלהר"ם בחיי הזקנה כיון דבלא טעמא דראוי לא מצייא גבייא שפיר עבדינן בה עובדא. ועו"ש הביא לדברי מוהרשד"ם ז"ל חאה"ע סי' קי"א ושבסוף דברי התשו' זיכה ליתומים מתשו' מוהר"ם דפ"נ וכו' ועוד הביא לדברי הכנה"ג שבסי' ק' והאריך בהם וכתב דלדידן דגרירי בתריה דמרן ז"ל דלמזונות אי"ץ לישבע כמ"ש באה"ע סי' צ"ג לא נפק"ל מידי דבלא נשבעה נמי נכסים דמיתנא משועבדים לה למזו'. ושגם ה' תורת חסד סי' צ"ד הביא תשו' מוהר"ם דפ"נ וכל שיש לה מזונות כל נכסי חמיה נקראים ראוי וכו' ופסק מוהר"ם קיים וכו'. וגם הכר"ש בחאה"ע סי' ע"א כן כתב לענין דינא כולהו נכסי ראויים מיקרו כיון דנשתעבדו לכתו' אשתו ומזו'. גם ה' עדות ביעקב סי' כ' אחר שהאריך ופלפל בחכמה מסיק דנמ"ל דטענת הבנות הנשארות ובעליהן שטוענין דכיון שהכל היה משועבד לכתו' אמן ומזו' דהיא טענה אלימתא ובודקין בה מן הדין כיון דאנן קי"ל כאנשי גליל הו"ל כולהו נכסי מוחזקים לאל' וראויים אצל יורשיו ושוב אין ב"ח ובכור ובעל בירושת אשתו נוטלין מהן דהוי ראוי ואין נוטלין בראוי כמוחזק. (ולי יש לעמוד במה שכלל הבכור עמהם שהרי מרן ז"ל בסי' ק"ה פסק דהבכור נוטל פ"ש והבאנו דבריו לעיל).
עוד שם הביא ד"ה בני חיי בסי' ק' כתב בשם הפ"מ דכוותיה דמוהר"ם דפ"נ נקטי' והגם שהגו"ר הטיל חלשים בס' מוהר"ם הלזו דלא למיסמך עלה כבר ה' פרח שושן כלל ד' סי' א' חלק עליו וכתב שהגו"ר הוא יחיד בס' שהפוס' הם חולקים ושגם הכר"ש פסק בפשיטות. כההיא דפ"נ והוא כדעת מרן ומוהריק"ש וכ"פ הת"ח וכו'. וסיים המשכנות הרועים דאנן בדידן נהיגי לפסוק כמור"ם היכא דלא פליג מרן הש"ע וכ"ש דחזינן למרן הב"י שהעתיק תשו' מוהר"ם דפ"נ ולא הביא עליו שום חולק ומור"ם מונח ניח"ל לאוקמא באתרא דלא מסלקי להאל' ממזו' וכמנהגנו א"כ הו"ל כולהו נכסי האב משועבדים למזו' אלמנתו ושפיר מקרו ראוי ואין הכתו' נגבית מהראוי. וא"כ חשבי לכתו' בסכי דנדונייא כב"ח כבר כתי' שדעת הש"ך דס"ל למרן הש"ע דגם ב"ח אינו גובה מהראוי וכו' עש"ב.
והרב הרי"ף ז"ל בס' שערי רחמים חאה"ע סי' יו"ד בד' מ"ו ע"ד כתב בד"ה ואיך שיהיה וכו' וז"ל ומעתה אף לדידן דנקטינן כמרן ז"ל מ"מ אכתי לא אתבריר לן מאי דעתו דעת עליון גבי כתובה אי חשיבי שעבוד האלמנה ראוי אם אין ובכן נדעה נרדפה לאסוף באומרים כל החי' הנאמרים באמת מפומייהו דרבנן קדשי ליתובי דעתיה דמוהר"ם ז"ל ואולי מתוך דבריהם אבנה גם אנכי למען דעת מה שורת הדין נותן. והאריך שם להביא דברי הפוס' ז"ל במאי דישבו לדברי מוהר"ם בשתי תשו' דסתרי אהדדי ויש מהפוס' עולה לפי ישובם וחילוקם דהדבר תלוי אם בשעת מיתת הזקן היה לאלמנתו שעבוד כתו' ומזו' אזי נכסיו מיקרו ראויים ושוב אלמנת הבן אינה גובה כתו' מהם ויכולים היורשים שהם מוחזקים לומר קי"ל כוותייהו דמקו"כ שנו כאן ובדברי מרן ז"ל בש"ע לגבי גביון כתו' אינו מבואר דמהו ד"ע כמאן ס"ל ויותר נוטה לומר בדעתו דס"ל כדברי תשו' מוהר"ם דפ"נ ולכן יכולין היורשים לומר קי"ל. וה"ה כמוהרא"ס מני ז"ל שם בסי' י"א האריך גם הוא בזה ולענין דינא בנדונו שם הסכים עם מאי דפסק הרי"ף ז"ל. ושם בסי' י"ג תשובת הרה"ג כמוהרמ"ך ז"ל שהאריך הרחיב בדעת מרן ז"ל ואזיל לאידך גיסא לומר דס"ל למרן ז"ל להלכה כתשו' מוהר"ם ז"ל של פ' כל הנשבעין עש"ב. וכעת לפי הנז"ל דבדעת מרן ז"ל פליגי הרבנים ז"ל כמאן ס"ל אי כתשו' מוהר"ם ז"ל דפ"נ או כתשו' דפ' כהנ"ש אמינא דאי אחד מהן מוחזק יכול לומר קי"ל ואם אין א' מהם מוחזק טוב לפשר ביניהם אי איכא שעבוד כתובה ומזונות מאחר דבפלוגתא היא בדעת מרן ז"ל ועיין בדברי התנא המש"ל ז"ל בפכ"א מה' מלו"ל הלכה א' בתשו' שם דהאריך ג"כ בתוך דבריו לענין גביית כתו' מהראוי וכו' עש"ב.
והרב נוכח השלחן ז"ל בסי' כ"ג הביא לדברי הפ"מ ז"ל בח"ב סי' ע"ח שתירץ לסתירה דברי מוהר"ם אהדדי והוא דעדיף חוב דמזוני דלא מחסרא גוביינא והיא נזונית והולכת בכל יום ויום ועדיף מחוב כתובת אשה ובע"ח שאינם יכולים ליפרע אלא בב"ד ושומא והכרזה משא"כ במזונות האשה ולפיכך הזקינה כמאן דמוחזקת דמייא וכו' ועוד היה נראה דבשאר חובות אעפ"י שהוא חייב לאחרים מ"מ נכסי הלוה לא הופקעו מחזקתו וכו' אבל חוב דמזוני מעולם לא באו הנכסים בחזקת היורשים וכו' דחוב המזונות בהדי הירושה קאתי ולא היה שעת הכושר לירושה לחול קודם חייוב המזו' וכו'. ולכן בפרק נערה כ' המרדכי בשם מוהר"ם על אל' שמת חמיה קודם בעלה דאין אשת הבן גובה כתו' מנכסי חמיה דכיון דהניח אל' וכו' הו"ל כ"נ ראוי לגבי בעלה ואינה נוטלת בראוי. אבל מאי דהביא המרדכי בשמו בפ' כהנ"ש היא לאו לגבי כתו' וכו' ע"ש. והרב נוכח השולחן ז"ל כתב דמדבריו אני למד לענין אם מכרו היורשים קרקע ואין הב"ח יכול לטרוף אי גובה הב"ח מהדמים דהיא פלוגתא כמבואר בטוח"מ סי' ק"ו דלרבי' האי גאון ז"ל נגבה מהדמים ולהרא"ש ז"ל אינו גובה ומרן ז"ל בש"ע כתב י"א קמא כהרה"ג וי"א בתרא כהרא"ש ונראה דסל"ה לדינא מדהביא ס"ז באחרונה. ואילו בא"ה סי' צ"ג סכ"א כתב דאם מכרו היורשים אינה מוציאה מיד הלקוחות והיא נזונית מדמי הקרקע שבידם ויש מי שחולק ואומר שאינה נזונת מאותן דמים דמדהביא סברת רה"ג בסתם וס' הרא"ש בשם ימש"ח נר' שדעתו לפסוק כס' רה"ג הפך ממה שנראה מדבריו באה"ע. וכבר מוהרמב"ח ז"ל בתשובה כתב יד הקשה כן אדברי מרן והבצ"ט. וכן יש להק' אדברי הלבוש דיש לומר לגבי אם מכרו היורשים דגבי ב"ח שלהם מכרו והדמים פנים חדשות באו לכאן. אבל גבי מזו' האל' הם בחזקתה ולא מקרו היורשים ממון שלהן. ולכן בח"מ דמיירי בדין הב"ח הכריע כס' הרא"ש ודעי' נגד ס' הרה"ג. ובא"ה דמיירי בחוב דמזוני הכריע כס' רה"ג דלא כהרא"ש. ועוד כתב וז"ל ומה גם דכל כה"ג שכתב בח"מ בלשון י"א וי"א והסמ"ע וכנה"ג והב"ש כתבו דבכי האי מקרי לא הכריע הגם דאנן לדידן תפסי' סברא אחרונ' עיקר מ"מ כל נושאי כליו קרו לכה"ג דמרן לא הכריע. משא"כ כשהביא ס' קמייתא סתם וכתב עלה ויש מש"ר דלכ"ע סברי דדעתו לפסוק כס' קמייתא ויש לדחות ההיא דכתב בלשון י"א בתרא מקמיה הסתם שסתם בא"ה כנ"ל לדינא עיקר עכ"ל.
הרי לך דהרב נוכח השולחן ז"ל למד מדברי הפ"מ ז"ל לחלק כדעת מרן ז"ל מחוב המזו' לשאר וכו' דלגבי חוב המזו' הם עדיפי דאם יש חוב לאל' הזקן מזו' שוב הם נקראים הנכסים ראוי ואין כלתה אח"כ גובה כתו' מהם אפי' שמה בעלה אחר מיתת הזקנה. והנלע"ד לפשר בזה ותהיה הפשרה קרובה יותר להנאת היורשים אם אין אחד מהב' צדדים מוחזק וכנז"ל.
ויש להעיר ע"ד הנכה"ש ז"ל במ"ש ומה גם וכו' משא"כ כשהביא ס' קמייתא סתם וכו' דלכ"ע סברי דדעתו כס' קמייתא וכו'. דבחאה"ע סי' י"ג כתב היפך מזה דגם כשכתב מרן סתם וי"א מקרי לא הכריע והמוחזק יוכ"ל קי"ל כהי"א ושהכנה"ג בח' יו"ד סי' ש"ד הגב"י אות ו' כתב כן הרי דדברי הרב נכה"ש ז"ל סתראי נינהו וצריך ישוב.
- ↑ ר"ל היכא שתיקנו כך וכו' אבל מן הסתם לדידן דקיי"ל כאנשי גליל כל הנכסים נקראו מוחזקים לה וראויים לגבי היורשי' ואין בעל הבת יורש מהם כלום וכ"כ בפ"ת סי' צ' ע"ש. הערת המלבה"ד.
- ↑ צ"ל נ"ב. הערת המלבה"ד.
- ↑ וזה תורף הקו' דהנה ברמ"א בסימן צ' כתב משמו וז"ל אבל אם הניחו מורישים נכסים אף על פי שלא גבתה הבת מחיים ואפי' אם היו משועבדים לכתובת אלמנה נקראים מוחזקים לבת והבעל יורש אותם ע"כ משמע דהשעבוד אינו מבטל החזקה וילה"ק ממה שכת' הרמ"א [וד"ז מקורו במהר"ם שם] בסי' ק' לגבי כתובת אשה שאינה נגבית מן הראוי וז"ל י"א שאם מת יעקב בחיי ראובן בנו והניח אלמנה הניזונ' מנכסיו אין אלמנת ראובן גובה כתובתה מאותן נכסי' הואיל והיו משועבדי' לאלמנת אביו כשמת ראובן ע"כ הרי דהשיעבוד מבטל את החזקה ובזה האריכו האחרונים טובא.
ועי' בפתחי תשובה [שם] דכתב וז"ל עי' ב"ש שם ס"ק י"ד כתב בזה ג' תירוצים. א' בשם הד"מ דכאן בסי' צ' איירי לפי המנהג דהיורשים יכולים לסלקה (ר"ל היכא שתיקנו כך ע' בסי' צ"ג ס"ג בהגה. אבל מן הסתם לדידן דקיי"ל כאנשי גליל כל הנכסים נקראו מוחזקים לה וראויים לגבי היורשי' ואין בעל הבת יורש מהם כלום) ב' בשם מהרי"ל סי' ע"ד דשאני ירושה הבאה מאליה (ר"ל ירושת הבעל את אשתו דממילא קא אתיא) אבל כתובה ליתא אלא חוב ומחוסר גוביינא. ג' בשם תשובת שארית יוסף דיש חילוק היכא דנשבע' על כתובתה אז היא מוחזקת בנכסים הן לענין ירושה הן לענין כתובה וכאן איירי שלא נשבעה ע"ש וכו' עכ"ל וע"ש עוד במה שכתב נ"מ לדינא בכ"ז וע"ע בשו"ת בית יהודה אה"ע סי' כ"ד מה שהעלה בזה לדינא. הערת המלבה"ד. - ↑ ועיקר נידון רבינו שם אי בכור נוטל פי שנים בראוי ומסקנת דבריו העלה דהבכור נוטל פי שנים אף היכא דאיכא שיעבוד כתובה ומזונות לאלמנה ע"ש. הערת המלבה"ד.
- ↑ והנידון בזה הוא עפמ"ש בטור בסי' ק"ה וז"ל שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ששאלת ראובן שמת והניח בנים ואלמנה ומתה האלמנה קודם שנשבעה על כתובתה אם יש לבכור פי שנים דמספקא לן אם קרויין נכסי האם כל זמן שלא נשבעה על כתובתה תשובה כל זמן שלא נשבעה האלמנה על כתובתה ולא הגבוה בית דין הכתובה כל הנכסים בחזקת בעלה ולא זכתה בהם כלום והבנים את אביהם הם יורשים ויש להן דין בכורה וכו' עכ"ל. הערת המלבה"ד.
- ↑ לכאו' י"ל ע"פ דקדוק דברי הטור דביאר הטעם דלא חשיב ראוי וז"ל כל הנכסים בחזקת בעלה ולא זכתה בהם כלום וכו' ע"כ ומבואר דלא חשיבא כמי שזכתה כלל בזה ועי'. [וע"ע בשו"ת מהרשד"ם אה"ע סי' קי"א דמכלל דבריו יש לפשוט ספק רבינו ואכמ"ל]. הערת המלבה"ד.