בינת נבונים/כללים: הבדלים בין גרסאות בדף

הב"ח בקו"א לאבן העזר סי' קל"ז כתב דהפוסקים דס"ל דאם תמצא לומר דקאמר הש"ס פשיטותיא היא לבעיא קמייתא, היינו דוקא במקום דאיכא למימר אם תמצא לומר איפכא ודאי הלכתא כהאי אתמ"ל דקאמר הגמרא מדלא קאמר אתמ"ל איפכא, אבל היכא דליכא למימר אתמ"ל איפכא אין האם תמצא לומר פשיטותא לבעיא קמייתא עכ"ל והובא זאת ביד מלאכי. ולכאורה נתקשיתי ע"ז מהא דנדרים ז' ע"א יש יד להפקר או דלמא אין יד להפקר, היינו צדקה אם תמצא לומר קאמר את"ל יש יד לצדקה דאין היקש למחצה, הפקר מי אמרינן היינו צדקה או דלמא כו' וכתב הר"ן שם על הא דקאמר הרמב"ן שם דסוגין דיש יד לצדקה, היינו משום דקאמרינן אם תמצא לומר יש יד לצדקה וזה אפשר על דרך הרמב"ם ז"ל שפוסק בכל מקום כאם תמצא לומר עכ"ל הר"ן, והכא לכאורה נראה דלא מצי הש"ס לומר איפכא דכל עיקר הבעיא בהפקר אי יש יד משום דהפקר היינו צדקה ובצדקה אמרינן דאין היקש למחצה ואיתקש לקרבנות דיש יד לצדקה וה"ה הפקר דהיינו צדקה, או דלמא שאני צדקה, והפקר לא הוי בכלל צדקה ואין יד להפקר, אבל אם נימא דאין יד לצדקה א"כ מהיכא תיתי אמרינן בהפקר דיש יד ואם כן פשיטא דאין יד להפקר ולא תבעיא מידי, וכן כתב הג"מ ר' יוסף הכהן ז"ל בהגהותיו פורת יוסף וז"ל משום דהפקר ליכא למבעיא אלא אם נקרא צדקה, דהא לא איתקוש כלל עכ"ל עיי"ש א"כ ליכא להגמרא לומר איכא דאם תמצא לומר דאין יד לצדקה, ואפ"ה קאמר הר"ן הכא על דרך המרב"ם ז"ל שפוסק כאם תמצא לומר, ועיין בשדי חמד בכללי הפוסקים שכתב שהבית חדש כתב דוקא אלא לדעת הרא"ש והריב"ה, אבל הרמב"ם לא ס"ל הכי וא"כ אפשר דהרמב"ן והר"ן ס"ל כהרמב"ם דאפילו היכא דלא מצי למימר איפכא קי"ל כאם תמצא לומר