117
עריכות
בינת נבונים/כללים: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
המשך הקלדת הספר
(המשך הקלדת הספר) |
(המשך הקלדת הספר) |
||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
בהא דאין היקש למחצה פליגי רש"י והרמב"ן ז"ל רש"י ס"ל דהיכא דנילף א' מן ב' אז אמרינן למדין כל דבר שיש בבי"ת שיהא ג"כ באל"ף דאין היקש למחצה אבל שנאמר דנילף ג"כ בי"ת מן אל"ף זהו לאו היקש למחצה הוא, והרמב"ן ז"ל ס"ל להיפך דאם למדין אלף מן בי"ת נילף ג"כ בי"ת מן אל"ף דאין היקש למחצה, אבל דנילף א' מן ב' חדא, ולמישבק חדא דלא נילף א' מב' זהו לאו היקש למחצה הוא, אבל זהו דוקא היכא דאיכא קצת טעם דיהא נימא דנילף חדא ולמישבק חדא אבל היכא דליכא טעם כלל גם בזה אמרינן אין היקש למחצה וראיה מנדרים ד' ז'. (שער הרוב והספק פ"ה): | בהא דאין היקש למחצה פליגי רש"י והרמב"ן ז"ל רש"י ס"ל דהיכא דנילף א' מן ב' אז אמרינן למדין כל דבר שיש בבי"ת שיהא ג"כ באל"ף דאין היקש למחצה אבל שנאמר דנילף ג"כ בי"ת מן אל"ף זהו לאו היקש למחצה הוא, והרמב"ן ז"ל ס"ל להיפך דאם למדין אלף מן בי"ת נילף ג"כ בי"ת מן אל"ף דאין היקש למחצה, אבל דנילף א' מן ב' חדא, ולמישבק חדא דלא נילף א' מב' זהו לאו היקש למחצה הוא, אבל זהו דוקא היכא דאיכא קצת טעם דיהא נימא דנילף חדא ולמישבק חדא אבל היכא דליכא טעם כלל גם בזה אמרינן אין היקש למחצה וראיה מנדרים ד' ז'. (שער הרוב והספק פ"ה): | ||
כלל ה. | |||
אין סמוכין למחצה, כמו דאמרינן אין היקש למחצה, כן ס"ל להרמב"ן להדיא (שם): | |||
כלל ו. | |||
לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן היכא דאיכא טעם וסברא דנילף מההיא דלקולא, לקולא מקשינן כיון דדמי טפי, תוס' קדושין ל"ד ע"ב. (שער איסורי ההנאה פ"ט): | |||
כלל ז. | |||
הב"ח בקו"א לאבן העזר סי' קל"ז כתב דהפוסקים דס"ל דאם תמצא לומר דקאמר הש"ס פשיטותיא היא לבעיא קמייתא, היינו דוקא במקום דאיכא למימר אם תמצא לומר איפכא ודאי הלכתא כהאי אתמ"ל דקאמר הגמרא מדלא קאמר אתמ"ל איפכא, אבל היכא דליכא למימר אתמ"ל איפכא אין האם תמצא לומר פשיטותא לבעיא קמייתא עכ"ל והובא זאת ביד מלאכי. ולכאורה נתקשיתי ע"ז מהא דנדרים ז' ע"א יש יד להפקר או דלמא אין יד להפקר, היינו צדקה אם תמצא לומר קאמר את"ל יש יד לצדקה דאין היקש למחצה, הפקר מי אמרינן היינו צדקה או דלמא כו' וכתב הר"ן שם על הא דקאמר הרמב"ן שם דסוגין דיש יד לצדקה, היינו משום דקאמרינן אם תמצא לומר יש יד לצדקה וזה אפשר על דרך הרמב"ם ז"ל שפוסק בכל מקום כאם תמצא לומר עכ"ל הר"ן, והכא לכאורה נראה דלא מצי הש"ס לומר איפכא דכל עיקר הבעיא בהפקר אי יש יד משום דהפקר היינו צדקה ובצדקה אמרינן דאין היקש למחצה ואיתקש לקרבנות דיש יד לצדקה וה"ה הפקר דהיינו צדקה, או דלמא שאני צדקה, והפקר לא הוי בכלל צדקה ואין יד להפקר, אבל אם נימא דאין יד לצדקה א"כ מהיכא תיתי אמרינן בהפקר דיש יד ואם כן פשיטא דאין יד להפקר ולא תבעיא מידי, וכן כתב הג"מ ר' יוסף הכהן ז"ל בהגהותיו פורת יוסף וז"ל משום דהפקר ליכא למבעיא אלא אם נקרא צדקה, דהא לא איתקוש כלל עכ"ל עיי"ש א"כ ליכא להגמרא לומר איכא דאם תמצא לומר דאין יד לצדקה, ואפ"ה קאמר הר"ן הכא על דרך המרב"ם ז"ל שפוסק כאם תמצא לומר, ועיין בשדי חמד בכללי הפוסקים שכתב שהבית חדש כתב דוקא אלא לדעת הרא"ש והריב"ה, אבל הרמב"ם לא ס"ל הכי וא"כ אפשר דהרמב"ן והר"ן ס"ל כהרמב"ם דאפילו היכא דלא מצי למימר איפכא קי"ל כאם תמצא לומר | |||