כף החיים/אורח חיים/קסה: הבדלים בין גרסאות בדף

א) '''[סעיף א'] העושה צרכיו ורוצה לאכול יטול ב"פ וכו'''' זהו דעת ר' יעקב ב"ר יקר שכתב רש"י ז"ל בס' הפרדס. וכ"כ בהגמ"י פ"ו מה' ברכית וכ"כ ר"י כמ"ש בב"י והטעם שצריך ב' נטילות משום דאם אינו עושה אלא נטילה אחת ומברך אשר יצר תחלה ואח"כ ענט"י הוי ברכת א"י הפסק בין נטילה לברכת ענט"י ואם מברך ענט"י תחלה הוי ברכת א"י הפסק בין ברכת ענט"י לברכת המוציא הלכך צריך ב' נטילות וכמ"ש הב"ח והמ"א סק"א. אבל רש"י ז"ל ס"ל דדי בנטילה אחת ועולה לכאן ולכאן ור"ל שאין בזה הפסק כלל ואיזו שירצה יברך תחלה אלא דמ"מ כתב הב"ח דראוי להקדים א"י תחלה משום דחיוב ברכה זו בא לו תחלה יעו"ש. ומ"ש אח"כ בש"ע ואם אינו רוצה ליטול אלא פ"א וכו' הוא הכרעת הטור והטעם כתב בב"ח משום דס"ל דהניגוב הוא מן המצוה וכל שלא ניגב לגמרי הו"ל קודם לעשייתן ואין כאן הפסק יעו"ש. נמצא דהעושה צרכיו ורוצה לאכול לכתחלה צריך לעשות ב' נטילות על הראשונה מברך א"י ועל השנייה מברך ענט"י ואם א"א לו כגון שאין לו מים כ"א לנטילה אחת או שאין פנאי להתעכב לעשות ב' נטילות אז יוכל לעשות ב' הברכות על נטילה אחת דהיינו שיטול וישפשף ויברך א"י ואח"כ יברך ענט"י ואח"כ ינגב. ולפי שיש בזה דעות חלוקות כמ"ש הרח"פ בס' כף החיים סי' ב"ך אות ז' יעו"ש ע"כ נכתוב דבר השוה בין ע"פ הפשט בין ע"פ הסוד. ודע שכבר כתבנו לעיל בסי' ד' אות ס"א וס"ב דהיוצא מבה"כ צריך לערות על ידיו ג"פ בסירוגין כיון שהוא משום רו"ר אבל לנט"י לסעודה א"צ ג"פ בסירוגין אלא רק ג"פ רצופין זה על זה כמ"ש בסי' קס"ב אות ב' יעו"ש. וע"כ העושה צרכיו ורוצה לאכול תחלה יעשה נטילה ג"פ בסירוגין ויכוין שנטילה זו אינה משום אכילת פת אלא רק להעביר רו"ר השורה על הידים בבה"כ ואח"כ ינגב ידיו ואח"כ מברך א"י ואח"כ יעשה הסדר שכתבנו לעיל סי' זק"ן אות י"ד וזה יהיה ג"כ כדי להפסיק בין נטילה לנטילה. ויש ליגע במקומות המכוסים ג"כ קודם נטילה שנייה ואח"כ ניטל כמ"ש לקמן אות ד' יעו"ש. ואם לא אפשר בב' נטילות כגון שאין לו מים כי אם לנטילה אחת או כגון שהוא טרוד ואינו יכול להתעכב אז יעשה נטילה אחת של ג"פ בסירוגין דג"פ בסירוגין מועיל ג"כ לנט"י לאכילה כמ"ש לעיל סי' קס"ב אות ב' דכוונת נט"י של שחרית ושל אכילה שוים הם אלא דשל שחרית צריך ג"פ בסירוגין משום שיבתא ולאכילה א"צ אבל אם עשה גם נט"י של אכילה בסירוגין אינו מזיק ויכוין בנטילה זו להעביר רו"ר של בה"כ וגם כדי לטהר ידיו לאכילת פת ואחר שנטל ג"פ בסירוגין אז יעשה שפשוף ג"כ ג"פ כנז' סי' קס"ב אות ב' ואח"כ יברך א"י ואח"כ יגביה ידו כנגד ראשו ויברך ענט"י ואח"כ ינגב ידיו ויברך המוציא. ועיין לעיל סי' קנ"ח אות פ"ב ופ"ג ולקמן אות ו':

ג) '''שם יטול ב"פ וכו'''' וכן הסכים השל"ה בשער האותיות אות ק' דפ"א ע"ב ורש"ל סי' מ' וט"ז סק"ב ליטול ב"פ. וכ"פ בתשו' בנימין זאב סי' קפ"ח ומהרי"ל והב"ד א"ר אות ב' דכ"כ ס"ח סי' ח"ן. ומיהו העושה צרכיו ורוצה לאכול דבר שטיבולו במשקה לכ"ע א"צ אלא נטילה אחת כיון דאינו מברך ענט"י כמ"ש לעיל סי' קנ"ח ס"ד יעו"ש. מאמ"ר סוף אות א' וכ"כ א"א אות א' ומ"ש המ"א סק"א דהעושה צרכיו באמצע סעודה יטול פ"א ויברך ענט"י ואח"כ א"י כבר כתבנו לעיל בססי' קס"ד דאין לברך ענט"י באמצע סעודה יעו"ש:

ה) '''שם לאחר ששפך וכו'''' דנטילה אחת עולה לכאן ולכאן ואשר יצר לא הוי הפסק בין נטילה לברכת ענט"י דברכת ענט"י לא שייכא עדיין עד שעת הניגוב. ב"י. ט"ז סק"א. מיהו החס"ל סי' קנ"ח אות ו' כתב דאם אינו רוצה ליטול כ"א פ"א יברך ענ"י והמוציא ואח"כ אשר יצר. וכ"כ בן א"ח פ' שמיני אות ט' ונראה הא שכתבו כן משום דחוששין לסברת ר"י ב"ר יקר דס"ל דאין להפסיק בא"י בין הנטילה לברכת ענ"י או בין ענ"י להמוציא וכמ"ש לעיל אות א' יעו"ש. אבל דעת רוב הפי' נראה דיותר טוב להקדים אשר יצר משום דנתחייב בה קודם ואי משום הפסק כיון דעדיין לא נגמרה מצות הנטילה עד שינגב לא חשיבה הפסק אשר יצר בין הנטילה ובין ברכת ענ"י כיין שמברך ענ"י קודם הניגוב כנז' אלא רק אם כבר שכח ולא בירך אשר יצר ובירך על נטילת ידים אין לברך א"י עד אחר המוציא כי בזה רק יש לחוש להפסק בין ענט"י להמוציא וכמ"ש לעיל אות ב' יעו"ש:

ו) '''שם ומשפשף וכו'''' פי' דשופך על ב' ידיו פחות מרביעית בפעם אחת דאז מותר לו אח"כ לשפשף אותם אבל אם היה שופך על כל יד בפ"ע אסור לשפשף זו בזו כמ"ש סי' קס"ב ס"ו יעו"ש. ט"ז סק"ב. וכ"כ המ"א סק"ג. א"ר אות ג' מאמ"ר אות ב' מיהו הב"ח כתב כגון ששפך על ידיו רביעית בב"א שכבר ידיו נקיות ויכול לברך אשר יצר ועדיין לא חל עליו ברכת ענט"י עד שעת ניגוב דאפי' הנוטל רביעית בפ"א צריך לנגב ודלא כמ"ש בש"ע ססי' קנ"ח דהנוטל רביעית בב"א א"צ לנגב יעו"ש וכ"כ רש"נ פכ"ה סי' מ' והביאו שכנה"ג בהגה"ט אות ד' וכ"כ אנן לעיל בסי' קנ"ח אות פ"ח ופ"ט בשם כמה פו' דגם הנוטל רביעית בב"א או מטביל ידיו צריך לנגב יעו"ש. ואמנם כבר כתבנו לעיל סי' ד' אות ס"א וס"ב די"א לנטילת היוצא מבה"כ צריך ג"פ בסירוגין יעו"ש. וא"כ כיון דיש פלוגתא איך יברך אשר יצר קודם שיהיו ידיו נקיות אליבא דכ"ע וע"כ נראה לי דאם א"א לו בנטילת ב"פ ורוצה ליטול פ"א צריך ליטול ג"פ בסירוגין ויברך אשר יצר ואח"כ ענט"י קודם הניגוב דהא כמה פו' יש דס"ל דאפי' אם נטל רביעית בב"א צריך לנגב כנז' וה"כ הו"ל מברך קודם גמר עשיית המצוה ולא הוי הפסק כיון דהניגוב הוא מן המצוה וכמ"ש לעיל אות א' יעו"ש:

ט) '''[סעיף ב'] אם רבים מסובין בסעודה הגדול נוטל וכו'''' משמע דבכל מקום ובכל זמן צריך לחלוק כבוד לגדול ליטול תחלה ואעפ"י שכולם אוכלין בשלחן גדול ואין אחד מהם מתחיל לאכול עד שיטלו כולם. ב"י וכ"כ הב"ח. ועיין לקמן אות י"א:

י) '''שם והרא"ש היה רגיל ליטול באחרונה וכו'''' והטעם כתב הט"ז סק"ג אע"ג דאמרינן בברייתא דגדול נוטל תחילה נראה דהוא ס"ל דשאני בזמן התלמוד שהיה לכל אחד שולחן בפ"ע והיה הגדול אוכל מיד כדאיתא בגמ' שמביא ב"י משא"כ עכשיו אין כבוד לגדול ליטול תחלה ויצטרך לישב ולשמור ידיו וכמו שהקשה רב ששת לריש גלותא עכ"ד ועיין בב"י. אבל הב"ח בסי' קס"ו כתב דהרא"ש ז"ל היה מחמיר לחוש לדעת התו' והר' יונה שכתבו דמ"ש בגמ' ברכות דף מ"ב ע"א תיכף לנט"י ברכה אמים ראשונים נמי קאי ולכך היה רגיל שלא להפסיק ולדבר יעו"ש. וכ"נ דעת הטור שהביא אלו דברי הרא"ש בסי' קס"י גבי הפסק. וכ"כ המאמ"ר אות ה' יעו"ש. ונ"מ בין הטעמים דלדעת הט"ז דינא הוא דעבד הרא"ש ז"ל שלא נטל תחלה ולדעת הב"ח אינו אלא לחומרא בעלמא כדי לחוש לדעת האומרים תיכף לנט"י ברכה אמים ראשונים נמי קאי וכמ"ש לקמן סי' קס"ו יעו"ש:

יא) שם ליטול באחרונה וכו'''' ורש"ל בתשו' סי' ל"ד כתב דדרך כבוד ראוי הוא שיטול ידיו באחרונה ועל בעל הסעודה הוא מוטל לכבדו להביא מים לפניו באחרונה אבל אם מביאים לו ליטול ידיו בראשונה כמו שנתפשט המנהג והוא מונע מלקבל עבירה היא בידו והוא בזיון התורה שהוא רודף אחר הכבוד ואפי' לפי סברת הרא"ש אין ראוי לומר אני אנהג עצמי בקדושה ובטהרה ובפרישות ולא אפסיק ואחרים יפסיקו אלא אדרבא היה לו ליטול ולהזהר שלא יפסיק ואחרים ילמדו ממנו ומ"מ אי שואל לו אדם ד"ת ואינו משיב לו עון הוא בידו יעו"ש. וכ"כ מט"מ סי' רע"ב ושל"ה בשער האותיות אות ח' דף פ"א ע"ב ונ"ץ והב"ד א"ר אות ד' וכתב דמ"ש העו"ת על דברי רש"ל הנז' משום דלא עיין בגוף תשו' רש"ל הנז' יעו"ש. ומיהו מ"ש רש"ל להתיר להפסיק בד"ת הב"ח שם חלק וכתב דאפי' בד"ת אסור להפסיק וכ"כ הט"ז שם. וכתב עי"ש הב"ח דבהפסקה כדי הילוך כ"ב אמה אפי' בלא דיבור הוי הפסק וכמ"ש מור"ם ז"ל לקמן ססי' קס"ו יעו"ש והביאו מ"א שם סק"ב וכתב וא"כ רשאי הגדול למנוע עצמו מליטול בראשונה יעו"ש. וכ"כ המש"ז בזה הסי' אות ג' דאם הביאו מים לגדול בראשונה יכול לומר אטול באחרונה יעו"ש ונראה כיון דיש פלוגתא בזה לכתחלה על בעה"ב מוטל להביא לגדול באחרונה ואם הביאו לו בראשונה אם יכול לומר אני אטול באחרונה בענין שאינו נראה שיש בו יוהרא אז יוכל לומר וא"ל יטול בראשונה דהא בדיעבד אינו מעכב אם שהה כדי הילוך כ"ב אמה וכמ"ש לקמן ססי' קס"ו. וכ"ז אם יש בני אדם מרובים וכשנוטל בראשונה ישהה מאחר הניגוב עד ברכת המוציא כ"ב אמה אבל אם הם מועטים או שיש לגדול שלחן בפ"ע לברך המוציא לאלתר או שיש מנהג כל מי שנטל מברך המוציא ואין ממתינין זה לזה עד שיטילו כולם אז נוטל הגדיל בראשונה וכמ"ש לעיל אות ט' וכן נכון לנהוג שכל אחד יברך המוציא לעצמו תיכף לנטילה כדי שלא ישהו ושלא יפסיקו ועיין לקמן סי' קס"ז סוף אות ח"ן. ומ"ש המ"א סק"ד דשיחה ב' או ג' תיבות לא הוי הפסק יתבאר לקמן סי' קס"ו אות ז' יעו"ש:

יב) וכתב''' שם השל"ה ע"א בהגה דצריך אדם להיות בקי במאד בהלכות נט"י כי רב היא והביאו א"ר שם. מש"ז שם: