כף החיים/אורח חיים/פג: הבדלים בין גרסאות בדף

ה) '''[סעיף ב'] הזמינו לביה"כ ועדיין לא נשתמש בו וכו'''' בעיא דלא איפשיטא וכתב הראב"ד בפ"ג דק"ש כיון דלא אפשיטא אזלינן לקולא דק"ל הזמנה לאו מלתא היא ומשום גזרה או משום בזיון הוא דאיבעיא לן הלכך ספיקא לקולא עכ"ד. וכ"כ הר' יונה על הרי"ף פ' מי שמיתו אבל חדש אינו אסור כלל ואפי' בתוכו וכ"ש כנגדו יעו"ש, וכ"כ הפר"ח אות ב' אבל הרמב"ם והרא"ש ז"ל פסקו לחומרא דאין לקרות בתוכו וכן פסק מרן ז"ל בב"י כי כן דרכו כשיהיו שנים מג' עמודי ההוראה שהם הרי"פ והרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעת אחת פוסק כמותם וכך הם דבריו כאן בש"ע ונ"מ כיון דהוא איסור דרבנן ויש מתירין אם בדיעבר קרא או התפלל בתוכו אינו חוזר ומתפלל רק חוזר לקרות ק"ש בלא ברכותם משום ס"ל ודלא כמי שכתב דצריך לחזור ולהתפלל. ועיין בדברינו לעיל ס' ד' או' יו"ד וסי' ע"ג או' ח' וסי' ע"ט אות ד' ודו"ק:

ט) '''[סעיף ג'] אמר בית זה יהא לבה"כ וכו'''' אם אמר על השני ובית זה ולא אמר וגם זה הרי שני ספק וכו' דשמא בית זה לתשמישא בעלמא קאמר, ב"י. לבוש. מ"א סק"ג:

י) '''[סעיף ד'] בה"כ שהוא בחפירא וכו'''' כסתום דמי והו"ל כאילו אין המקום הזה בה"כ. מ"א סק"ד. ר"ז אות ד':

יא) שם,''' ומותר לקרות בו וכו' בין שיש לו מחיצות בין שאין לו. ר"ז שם:

יב) שם''' הגהה. אבל אם משתינים בהם וכו' ומ"מ אין לזה דין בה"כ לענין הרחקה מכנגדו כדלעיל דהא במי רגלים אין איסור מה"ת אלא כנגד הקילוח לבד, ט"ז סק"ב, והביאו א"ר אות ה' ופי' דבריו דאע"ג דק"ל דצריכין להרחיק ממ"ר ג"כ כמו צואה כמ"ש בסי' פ"ז מ"מ לענין מה שחלק על הב"י בסק"א לאסור חוץ למחיצות בהא מיקל כאן במ"ר כהב"י דחוץ למחיצות מותר אי איכא מחיצות. וכן פירשו דבריו המש"ז והלב"ש סק"ב, וכ"כ ר"ז שם. ובה"כ שלנו שיש ספסל נקוב ורעי נופל שם, ביושר לא ברחוק ד"א מ"מ י"ל דמחיצות בה"כ לאו כבה"כ דמיין דהא יש ספסל מלבד המחיצה ומה שמשתינין בתוכו יראה להקל דרבנן הוה ועכ"פ דיעבד אינו חוזר וקורא, מש"ז שם:

יג) [סעיף ה'] בני אדם שיש להם ספסל נקוב ונפנין עליו מותר לקרות ק"ש כנגדו וכו'.''' דין זה הביאו מרן ז"ל בב"י בשם המרדכי וכתב עליו וז"ל ונראה מדבריו דספסל נקוב זה דין בה"כ יש לו ולפ"ז צריך להרחיק ממנו ד"א עכ"ל. והביאו מ"א סק"ה וכתב דצ"ע דא"כ גם לפניו אסור מלא עיניו ולמה כתב כאן בש"ע מותר לקרות ק"ש כנגדו וכו' וסיים לדידן דס"ל בעיא דרבינא לחומרא. ובה"כ ישן שאין בו צואה צריך להרחיק מלא עיניו א"כ ה"ה בספסל זה צריך להרחיק מלא עיניו כמ"ש ב"י בשם הג"מ דאין לחלק בין בה"כ המגולה למכוסה יעו"ש. והט"ז סק"ג כתב בפשיטות דמ"ש הב"י צריך להרחיק ממנו ד"א היינו לאחריו אבל לפניו אינו מועיל ור"ל שצריך להרחיק כמלא עיניו. וסי' דבריהם צ"ל כמ"ש הלב"ש דהט"ז מפרש מ"ש הב"י דצריך להרחיק ד"א הוא אם אינו מכוסה אבל מ"ש בש"ע דמותר לקרות כנגדו במכוסה אבל המ"א מפרש דהב"י חולק על המרדכי ואוסר אף במכוסה ולכן הקשה איך כתב בש"ע להתיר והוכיח לאסור לדינא ספסל זה אפי' מכוסה כמ"ש בב"י ודלא כדפסק כאן בש"ע יעו"ש. ועיין לבוש ודרישה אות א' ומו"ק ומאמ"ר אות ד' שכל אחד לדרכו פנה והא"ר אות ה' הגם שצדד דמשמע מדברי מרן דא"צ להרחיק וגם דברי מ"א מגומגמין מסיר דיש להחמיר יעו"ש. והביאו מחב"ר אות ב' וכתב וכן עיקר. וא"כ כיון דדין זה לא נפיק מפלוגתא והמ"א אוסר להדיא והסכימו לדבריו להחמיר שני גאונים גדולים הא"ר והמחב"ר הכי נקטינן ולכן אותם בני אדם שיש להם ספסל נקוב ונפנין עליו אעפ"י שאין הצואה על הנקב וגם אין הגרף תחת הנקב והנקב מכוסה צריך להרחיק מאחריו ד"א ומלפניו כמלא עיניו ואם הוא בחדר שמתפלל בו צריך להוציאו לחוץ או להחזיר פניו ויהיה מרוחק מלאחריו ד"א. וכן הדין באותם בתים שיש בתוכם כסאות קטנים נקובים לצורך הילדים שבבית שצריך להוציאם לחוץ בעת שהוא מתפלל או מברך או לומד או להחזיר עיניו מהם ויהיו מרוחקים מלאחריו ד"א ואינו די במה שהם מכוסים ואע"ג דהט"ז שם התיר אם הם מכוסים היינו לפי סברתו דמחלק בספסל נקוב בין מכוסה למגולה אבל לפי דברי המ"א יש להחמיר:

יד) שם''' הגהה. וכל מי שקורא במקום שאין קורין חוזר וקורא. לאו דוקא דבית אמצעי דיעבד אין חוזר וקורא. מש"ז בסי' פ"ד אות ג'. ועי"ש: