35,340
עריכות
ברכת רצ"ה/סא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
תיקון
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (השלמה) |
מ (תיקון) |
||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
אולם באמת לא עליו בלבד יקשה אלא אף לדעת הרשב"א ז"ל דהוא מהחולקים על רבינו ז"ל וס"ל דחלב בן ט' חי מותר כשנשחטה האם מ"מ כיון דגם לדעתו ז"ל לא בעינן לדידן דקיי"ל כר' יוחנן בתלש חלב מבן ט' חי דחלבו כחלב בהמה חדשים ואוירא אף לגבי החלב עצמו דלא כשיטת התוס' שם שרמזתי עליו למעלה וכמבואר בדבריו ז"ל שהבאתי ורק דלדעתו ז"ל מהני לי' שחיטת אמו להתיר גם האסור מקודם ורק דתלש חלב דחלבו כחלב בהמה מיירי בלא נשחטה אמו א"כ למה נקט ר' יוחנן תלש חלב מבן ט' חי הרי גם במת הו"ל הכי דבשלמא לדעת התוס' הנ"ל יש לומר דבעינן שיצא החלב לאויר העולם בעוד הולד חי אולם לדעת הרשב"א ז"ל דלא בעינן אוירא כלל וחדשים לבד גרמי הדבר צריך תלמוד לכאור' והנרא' דהנה לכל מילי קיי"ל דעובר ירך אמו הות ורק בולד טרפה פסקינן כר' יהושע דלאו ירך אמו הוא ומשום דטרפות בחיותא תליא והוולד יש לו חיות בפ"ע ועיין תוס' חולין דף נ"ח ובקדמונים ז"ל. | אולם באמת לא עליו בלבד יקשה אלא אף לדעת הרשב"א ז"ל דהוא מהחולקים על רבינו ז"ל וס"ל דחלב בן ט' חי מותר כשנשחטה האם מ"מ כיון דגם לדעתו ז"ל לא בעינן לדידן דקיי"ל כר' יוחנן בתלש חלב מבן ט' חי דחלבו כחלב בהמה חדשים ואוירא אף לגבי החלב עצמו דלא כשיטת התוס' שם שרמזתי עליו למעלה וכמבואר בדבריו ז"ל שהבאתי ורק דלדעתו ז"ל מהני לי' שחיטת אמו להתיר גם האסור מקודם ורק דתלש חלב דחלבו כחלב בהמה מיירי בלא נשחטה אמו א"כ למה נקט ר' יוחנן תלש חלב מבן ט' חי הרי גם במת הו"ל הכי דבשלמא לדעת התוס' הנ"ל יש לומר דבעינן שיצא החלב לאויר העולם בעוד הולד חי אולם לדעת הרשב"א ז"ל דלא בעינן אוירא כלל וחדשים לבד גרמי הדבר צריך תלמוד לכאור' והנרא' דהנה לכל מילי קיי"ל דעובר ירך אמו הות ורק בולד טרפה פסקינן כר' יהושע דלאו ירך אמו הוא ומשום דטרפות בחיותא תליא והוולד יש לו חיות בפ"ע ועיין תוס' חולין דף נ"ח ובקדמונים ז"ל. | ||
ולפ"ז אמינא בדעת הרמב"ם והרשב"א ז"ל דס"ל דאף דאנן קיי"ל כר' יהודה לענין שחיטה דאין חילוק בין בן ט' חי למת או בינו לבן ח' דגם בן ט' חי ניתר בשחיטת אמו מ"מ לאו מחד טעמא הוא ורק דבבן ח' אף חי או בן ט' מת הוא מטעם דכיון דאין לו חיות בפ"ע הו"ל כירך אמו וממילא מהני לי' שחיטת האם דהו"ל כאחד מאבריו. אבל בן ט' חי כיון שיש לו חיות גמור בפ"ע ל"ה לענין זה דבחיותא תליא כירך אמו ורק דגזה"כ היא דמהני לי' שחיטת האם מכל בבהמה תאכלו וכמו כן לענין חלבו אף דאנן קיי"ל כר' יוחנן דחדשים לבד גרמי ולא בעינן אוירא כלל לדעתם ז"ל מ"מ אין לאסור החלב רק מבן ט' חי לכל מר כדאית ליה. להרמב"ם ז"ל אף בנשחטה האם ולהרשב"א ז"ל עכ"פ בתלש החלב בלא נשחטה האם ומשום דכיון דהוא בן ט' חי שפיר חשוב בהמה בפני עצמו דלאו ירך אמו הוא ושפיר נאסר החלב משא"כ במת דהוי' ירך אמו ול"ש לאסור החלב דהו"ל כאחד מאברי האם ועיין ברמב"ם ז"ל פ"ה מהל' מאכלות אסורות הלכה ט"ז מצא בה עובר חי אע"פ שהוא בן ט' חדשים כו' אינו צריך שחיטה אלא שחיטת אמו מטהרתו ובפ"ז מהל' אלו השוחט את הבהמה ונמצא בה שליל כל חלבו מותר ואפי' מצאו חי מפני שהוא כאבר ממנה ואם שלמו לו חדשיו כו' חלבו אסור כו' הנה דקדק רבינו ז"ל בלשונו דבבן ט' חי לענין שחיטה כתב דשחיטת האם מטהרתו ואלו בבן ח' חי כתב שהוא כאבר ממנה והיינו כמו שבררתי דבבן ט' חי ל"ה כירך אמו ורק דשחיטת האם מהני לי' לולד מגזה"כ דכל בבהמה אבל בן ח' כיון דלית לי' חיות גמור בפ"ע ממילא יש להתירו דהו"ל כאבר ממנה דירך אמו הוא והבן זה ולפ"ז מוכח דדעת רבינו הגדול ז"ל דעובר ירך אמו ועיין באחרונים ז"ל שנסתפקו בזה ועיין לח"מ פ"ד מהל' פסולי המוקדשין הל' ו' שכתב בהא דפסק רבינו ז"ל כר' יוחנן דהפריש בהמה מעוברת לחטאת וילדה הרי היא וולדה כשני חטאות ובש"ס דתמורה דף כ"ה פריך לר' יוחנן מהא דתנן היא שלמים ולדה עולה הרי זו ולד שלמים ולר"י כיון דהוי בהמה בפני עצמה הרי זו שלמים מבעי' לי' ועיין רש"י ותוס' שם ורבינו דפסק הכא בחטאת כר"י למה כתב בה' מעשה הקרבנות מתני' כצורתה דהר"ז ולד {{ | ולפ"ז אמינא בדעת הרמב"ם והרשב"א ז"ל דס"ל דאף דאנן קיי"ל כר' יהודה לענין שחיטה דאין חילוק בין בן ט' חי למת או בינו לבן ח' דגם בן ט' חי ניתר בשחיטת אמו מ"מ לאו מחד טעמא הוא ורק דבבן ח' אף חי או בן ט' מת הוא מטעם דכיון דאין לו חיות בפ"ע הו"ל כירך אמו וממילא מהני לי' שחיטת האם דהו"ל כאחד מאבריו. אבל בן ט' חי כיון שיש לו חיות גמור בפ"ע ל"ה לענין זה דבחיותא תליא כירך אמו ורק דגזה"כ היא דמהני לי' שחיטת האם מכל בבהמה תאכלו וכמו כן לענין חלבו אף דאנן קיי"ל כר' יוחנן דחדשים לבד גרמי ולא בעינן אוירא כלל לדעתם ז"ל מ"מ אין לאסור החלב רק מבן ט' חי לכל מר כדאית ליה. להרמב"ם ז"ל אף בנשחטה האם ולהרשב"א ז"ל עכ"פ בתלש החלב בלא נשחטה האם ומשום דכיון דהוא בן ט' חי שפיר חשוב בהמה בפני עצמו דלאו ירך אמו הוא ושפיר נאסר החלב משא"כ במת דהוי' ירך אמו ול"ש לאסור החלב דהו"ל כאחד מאברי האם ועיין ברמב"ם ז"ל פ"ה מהל' מאכלות אסורות הלכה ט"ז מצא בה עובר חי אע"פ שהוא בן ט' חדשים כו' אינו צריך שחיטה אלא שחיטת אמו מטהרתו ובפ"ז מהל' אלו השוחט את הבהמה ונמצא בה שליל כל חלבו מותר ואפי' מצאו חי מפני שהוא כאבר ממנה ואם שלמו לו חדשיו כו' חלבו אסור כו' הנה דקדק רבינו ז"ל בלשונו דבבן ט' חי לענין שחיטה כתב דשחיטת האם מטהרתו ואלו בבן ח' חי כתב שהוא כאבר ממנה והיינו כמו שבררתי דבבן ט' חי ל"ה כירך אמו ורק דשחיטת האם מהני לי' לולד מגזה"כ דכל בבהמה אבל בן ח' כיון דלית לי' חיות גמור בפ"ע ממילא יש להתירו דהו"ל כאבר ממנה דירך אמו הוא והבן זה ולפ"ז מוכח דדעת רבינו הגדול ז"ל דעובר ירך אמו ועיין באחרונים ז"ל שנסתפקו בזה ועיין לח"מ פ"ד מהל' פסולי המוקדשין הל' ו' שכתב בהא דפסק רבינו ז"ל כר' יוחנן דהפריש בהמה מעוברת לחטאת וילדה הרי היא וולדה כשני חטאות ובש"ס דתמורה דף כ"ה פריך לר' יוחנן מהא דתנן היא שלמים ולדה עולה הרי זו ולד שלמים ולר"י כיון דהוי בהמה בפני עצמה הרי זו שלמים מבעי' לי' ועיין רש"י ותוס' שם ורבינו דפסק הכא בחטאת כר"י למה כתב בה' מעשה הקרבנות מתני' כצורתה דהר"ז ולד {{עוגן|עו:}}{{עוגן|עו־ג}}שלמים שני תירוצים הא' דבאמת ס"ל לרבינו דאם שיירו משויר דלאו ירך אמו הוא כר"י ובהך דולדה עולה לא דקדק בלשונו. והשני דבאמת ס"ל דעובר ירך אמו ואינו משוייר ורק דס"ל דלר"י הטעם בחטאת משום דאדם מתכפר בשבח הקדש וכרבא בתמורה שם ולפי הנ"ל מוכח דהעיקר כתירוצו השני דלדעת רבינו ז"ל עובר ירך אמו הוא וגם ר' יוחנן גופי' ס"ל הכי מדנקט תלש חלב מבן ט' חי דוקא דחלבו כחלב בהמה וכנ"ל. | ||
ויש לי הרהורי דברים לפ"ז בש"ס דתמורה דף י"א וכ"ה שם השוחט חטאת ומצא בה בן ד' חי [היינו בדקה ובגסה בן ח' עיין בהגהות מהר"י אבוהב פ"ד מהל' חמורה ה' ג'] אולם לא הובאו עוד אצלי בכור הבחינה בשגם אכ"מ ולזאת אשים קנצי למילין בזה. ולפ"ז אין מקום בנ"ד לצרף דעת התוס' והרא"ש ז"ל דגם לר"מ שמצריך שחיטה בבן ט' חי היינו דוקא שעדיין חי ביציאתו לאויר העולם אבל במת אף אח"כ ניתר בשחיטת האם דזה אינו רק לר"מ לענין שחיטה משא"כ לענין החלב לדעת הרמב"ם ז"ל ודעמי' דל"מ לי' לדידן שחיטת האם לטהרו כיון שכבר נאסר וכנ"ל דאף דבבן ט' מת מותר מ"מ זה אינו רק במת קודם שחיטת האם דנעשה במיתתו כירך אמו וכנ"ל אבל במת אח"כ לא שייך זה דכיון שכבר מתה האם אין להחשיבו כירך אמו וכמ"ש הרמב"ן ז"ל שהביא גם כ"ת דבמתה האם לא הוי כירך אמו דרק דלת היא דנעל בפניו. ויש לעורר עדיין ולחלק בין מתה האם לנשחטה ועדיין מפרכסת דאף דבישראל לא חשוב עוד אבמ"ה דבשחיטה תליא מלתא מ"מ י"ל דאמרינן בי' עדיין בהולד דירך אמו היא והדבר צריך עדיין תלמוד אצלי. | ויש לי הרהורי דברים לפ"ז בש"ס דתמורה דף י"א וכ"ה שם השוחט חטאת ומצא בה בן ד' חי [היינו בדקה ובגסה בן ח' עיין בהגהות מהר"י אבוהב פ"ד מהל' חמורה ה' ג'] אולם לא הובאו עוד אצלי בכור הבחינה בשגם אכ"מ ולזאת אשים קנצי למילין בזה. ולפ"ז אין מקום בנ"ד לצרף דעת התוס' והרא"ש ז"ל דגם לר"מ שמצריך שחיטה בבן ט' חי היינו דוקא שעדיין חי ביציאתו לאויר העולם אבל במת אף אח"כ ניתר בשחיטת האם דזה אינו רק לר"מ לענין שחיטה משא"כ לענין החלב לדעת הרמב"ם ז"ל ודעמי' דל"מ לי' לדידן שחיטת האם לטהרו כיון שכבר נאסר וכנ"ל דאף דבבן ט' מת מותר מ"מ זה אינו רק במת קודם שחיטת האם דנעשה במיתתו כירך אמו וכנ"ל אבל במת אח"כ לא שייך זה דכיון שכבר מתה האם אין להחשיבו כירך אמו וכמ"ש הרמב"ן ז"ל שהביא גם כ"ת דבמתה האם לא הוי כירך אמו דרק דלת היא דנעל בפניו. ויש לעורר עדיין ולחלק בין מתה האם לנשחטה ועדיין מפרכסת דאף דבישראל לא חשוב עוד אבמ"ה דבשחיטה תליא מלתא מ"מ י"ל דאמרינן בי' עדיין בהולד דירך אמו היא והדבר צריך עדיין תלמוד אצלי. | ||