חובת התלמידים/שלשה מאמרים/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המשך הקלדה
(המשך הקלדה)
(המשך הקלדה)
שורה 119: שורה 119:
הקודש הם, וכשלומדים אנו את דברי קדשם, ובפרט בהענינים
הקודש הם, וכשלומדים אנו את דברי קדשם, ובפרט בהענינים
שלמעלה מעוה"ז, לא בדברי שכל אנו הוגים ולא דברי חכמה
שלמעלה מעוה"ז, לא בדברי שכל אנו הוגים ולא דברי חכמה
אנושית אנו לומדים ורוצים לדעת בהם את דברים הרוחנים, רק
בחכמה הנבואית שלהם, וברוח הקודש ועבודת הקודש שלהם אנו
הוגים ועובדים. אבל לא די מה שדבריהם לבד חכמה נבואית היא
וממרום ידברו, כי תלוי הדבר גם בנו, איזה כח אנו מפעילים
ומשקיעים בעבודה ובלמוד דברים הרוחנים, ועלינו ודעתנו בכלל
נאמר הראשונים חרשו וזרעו ואנו אין לנו פה לאכל (שקלים י"ג ב')
כי כיון שהאור נתמעט בנו וצד האדם עם האנוכיות יתר בנו,
קשה לנו בכלל להבין בהשכל שלנו דברים רוחנים, כי כשאנו
מעיינים אז עם האנכיות שלנו מעיינים לאמור, אני מעיין, היינו
האני והאנכי הגופני, ושוב שכל אנושי הוא, לכן מבין יותר את
האנושית ואת הלבוש שבדברי קדשם. ויכול להיות איש שאף
דברי קבלה לומד כל ימיו, ומ"מ יודע הוא רק את עמידת העולמות
והספירות זה לזה, למשל שחסד קודם גבורה, ותפארת מכריעה
בין חסד וגבורה וכדומה, מפני שסדר עמידתם גם שכל האנושי
יכול להשיג, ואם ירצה לדעת מה הוא העולם זה וזה, וספירה זו
וזו, ימשיל לעצמו במשל מעולם הזה שחושיו ושכלו תופסים,
ומסיים, כעין זה הוא במרום ברוחניות, אבל מהו, הכעין זה, ומהו
הנמשל לא ידע ולא ירגיש. ולמה"ד לסומא שלא ראה המאורות
מימיו והמשיל לעצמו את מראה השמש, שעגול ככדור וחם כפי
תנור פתוח, וכעין זה באופן יותר טוב ויותר יפה היא השמש.
והאם זאת ידיעה היא אם אין לו עינים ר"ל במה לראות. ואף
שדרך החסידות של תלמידי הבעש"ט ז"ל היא להמשיך דברים
עליונים אל נפש רוח נשמה חי' ויחידה של האדם, ולהבינו בו
ובהם דברים עליונים, כמו שנדבר אי"ה מזה עוד בסוף מאמר זה,
גם בזה רק את החיצונית ואת המשל ולא את הנמשל יבין אם רק
בשכלו לבד יהגה. מה שאין כן בשעה שהנפש והרוח מתעוררים
לפעמים בו, מתרוממים ומתגלים מעט, ובערך זה האנכיות וצד
האדם מתבטל בו, אז אפשר לו להרגיש מעט בהרגשה בלתי
אנכיות אנושית. ומן התעוררות הנפש והרוח והתגלותם מופיע גם
לדעתו שידע מעט גם את פנימית דברי קדשם ועניני הרוחניות
לא בהשגה זו וזו כמו שיודע בפלפולי שכל אנושי שלו, או בראי'
זו וסברא זו, כי באופני ידיעה כזו יכול לדעת רק את הלבוש
ושכל אנושי, אך בהרגשה ובידיעה בלתי אנושית יודע הוא מעט
גם מהו מבעד לשכל האנושי ולפנים מן הלבוש. גם על זיהרת
עולם זה וספירה זו זעיר שם זעיר שם מציץ, והבן.
ובכלל כן הוא אף בכל עניני עבודה, יותר יקל להאיש לעורר
את עצמו כשיתחיל לעורר את הנפש והרוח, מאשר יתחיל
לעורר את נשמתו בדברי שכל. אנו אומרים בדיוק בשכל, שבו
קשה לעורר עצמו ולא בדמיון ומחשבה{{תוספת||אין לטעות ולומר שהמחשבה שאמרנו בזה שעולה מן הרוח ונפש, בחי' בינה שבאדם היא,
כי הבינה היא התרחבות החכמה והבנתה, ורק את דברי חכמה מרחבת, והמחשבה כאן דברים אף
שאינם דברי חכמה חושבת. מין דמיון היא המחשבה של האדם שאנו מדברים עתה ממנה, דברי צורה
שיכול לצייר בדמיון כגון צורת בית איש וכו' רואה בדמיון, והדברים שאינם בני צורה כגון אם
להטיב לזה, והדיבורים שדיבר חברו וכו' חושבם. ואף בחלומו כשע"פ רוב חכמתו נחה וישנה ומ"מ המחשבה
ודמיון פועלים בו, וכפי שאיתא בספר בונה ירושלים מהרב ז"ל [[בונה ירושלים/א|מאמר א']], שהיא מלכות שבתבונה,
ששורשי המדות נתגלו כבר והוא חושב מהן לאהב או לשנא וכו'. וע"פ רוב כפי מדותיו של האדם
כן חלומותיו ובפרט החלומות שהן מהרהורי הלב, וכשאין לו התעוררות שום מדה בימים אלו, אז גם
חלומותיו קלושים או נעדרים לגמרי. המדות מעוררות את המחשבה, והמחשבה מעוררת את המדות
בשורשן עד הנפש, וככל שמרבה לחשוב מאוהבו או שונאו מטובותיהם ורעותיהם שעשו לו, יותר
מתעורר עליהם.}}, כי הדמיון ומחשבה
עולה לפעמים מן הרוח והנפש, מהמדות ורצוניות אף חושיות,
ובהם לא יקשה כ"כ להתעורר כמו בשכלו וחכמתו שע"פ רוב,
חוץ מהצדיקים הגדולים שנפשם ונשמתם גלויות תמיד ועומדות
הכן להתקרב ולהתדבק בד' ומתעוררים מכל דבר שהוא, אצל כל
אדם אף כשיעיין בדברים עליונים אף בקבלה וחסידות ורואה
בשכלו את גדלות ד' ורב ההשתלשלות עד עולם העשי', והוא ית'
נמצא בהם ומרומם עליהם, מתלבש בהם ומובדל מהם, אז בשעה
זו שמעיין בשכלו ופועל בחכמתו להוסיף חכמה אף שמתפעל מ"מ
קשה שיתעורר אפילו באהבה ויראה בהתגלות לבו כמי שעומד
לפני המלך, ורק אח"כ כשפוסק מלעיין, ומרחיב את תבונתו, כל
עוד שמוסיף להוריד אותה להדעת שהיא התקשרות הבינה בהמדות
----
----
{{ביאורים}}
{{ביאורים}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}

תפריט ניווט