טורי אבן/מגילה/ב/א: הבדלים בין גרסאות בדף

'''מגילה נקראת בי"א.''' ק"ל אמאי לא תנא קורין את המגילה בי"א כדתנן לקמן בפרק ב' אין קורין את המגילה. וכה"ג דייק רפ"ק דקדושין (דף ב) גבי האשה נקנית ופרק ב' תנא האיש מקדש. ויש לומר דמה"ט לא תנא הכא קורין את המגילה משום דזמנים חלוקים הן לאנשים מחולקים לבני כרכים ולבני עיירות ולבני כפרים וזמנו של זה אינו כזמנו של זה ואין הכל קורין בכל הימים הללו מש"ה תנא מגילה נקראת דמ"מ קריאתו בכל הני יומי באנשים מחולקים. מיהו י"ל דאין בזה קפידא כל כך דה"נ תנא לקמן בפ"ב ולא מלין ובס"פ י"ט דשבת תנן קטן נימול לח' ולט' וכו':

[אבני שהם] '''מגילה נקראת בי"א בי"ב.''' בספ"ק דיבמות (דף י"ד) פריך איקרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות ובמסקנא אמר אביי כי אמ' לא תתגודדו כגון ב' ב"ד בעיר אחת הללו מורין כדברי ב"ש והללו מורין כדברי ב"ה אבל ב' ב"ד בב' עירות ל"ל בה ורבא אמר כי אמר' ל"ת כגון ב"ד אחד בעיר א' פלג מורין כדב"ש ופלג כדב"ה אבל ב' ב"ד בעיר א' ל"ל בה הקשו התוס' מ"מ מאי תירץ ממגילה דבעיר א' היו קורין לבני העיר בי"ד ובני כפרי' היו מקדימין ליוה"כ. וא"ר חיים דבני כפרים הי' קורין בעירן כדמוכח בירו' דהשתא ה"ל ב' ב"ד בב' עיירות דבכה"ג ל"ש ל"ת אפי' לאביי והא דקרי לי' יוה"כ לפי שבעירם היו מתאספין לבא לבה"כ בב' ובה' לקריאו' התורה. וכ"נ דאמ' בירוש' דבן עיר אין מוציא בן כרך דכל שאינו מחוייב בדבר א"מ אחרים י"ח. וכיון שבני הכפרים היו בקיאין לקרות ודאי היו קורין בעירם ולדידי ק"ל מהא דתנן לקמן בפ"ב (דף יט) בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהן וכי עתיד לחזור למקומו קורא מיהת כמקומו בן עיר בכרך בי"ד ובן כרך בעיר בט"ו הרי דבעיר א' אלו קורין ביומם וזה קורא ביומו ואמאי איקרי כאן ל"ת. והניחא לרבא דב' ב"ד בע"א ל"ל בה א"ל דב"ע בכרך וב"כ בעיר כב' ב"ד דמי אלא לאביי דאפי' ב' ב"ד בע"א נמי לא אפ"ת דהני כב' ב"ד דמו אכתי איכא משום ל"ת ודוחק לומר דמשום אדם א' לחוד שקורא ביומו ל"ל משום ל"ת דאין אגודה פחות מג' כדאמ' בפ"ק דסוכה (דף י"ד) ועוד מי לא עסקינן דאפי' הרבה ב"ע שהלכו לכרך א"נ איפכא נמי דיצא הכי דאם עתידין לחזור למקומן קורין בעיר ובכרך כמקומן והא לא אישתמיט תנא לאפלוגי בהא בין יחיד לרבי' ועק"ל מדא' לקמן בפ"ב א' רבא בן כפר שהלך לעיר בין כך וב"כ קורא עמהן מ"ט האי כבני עיר בעי למקרי וכו' איתביה אביי ב"כ שהלך לעיר ב"כ וב"כ קורא כמקומו ב"כ ס"ד באם עתיד לחזור תליא מילתא אלא לאו בן כפר והשתא למאי דס"ד דאביי דבכ"פ ב"כ וב"כ קורא בעיר כמקומו תקשה לי' לדידי' דאפי' חשיב להו כב' ב"ד מ"מ כיון דבעיר א' הן הא איכא משום ל"ת כשקורא בעיר כמקומו. דבשלמא לרבא ניחא דיהב טעמא לבן כפר שהלך לעיר דב"כ וב"כ קורא עמהן משום דהאי כבן עיר בעי למיקרי ות"ל משום ל"ת דלדידי' לק"מ דהא ס"ל דב' ב"ד בע"א ל"ל בה משום ל"ת ובני כפרים ועיירות א"ל כב' ב"ד דמי. אלא לאביי למאי דס"ד ודאי תקשה. והרא"ש פי' שם דמגילה הוי כב' ב"ד בע"א שבני הכרכים לא היו קורין לבני הכפרי' אצא בני הכפרי' היו קורין לעצמן בכרכים מההיא דירו' דב"ע א"מ בן כפר ומה שלא היו קורין בכפר שלהן לפי שלא הי' מקובצין יחד אלא בעיירות. ולפי"ז בב"ע שהלך לכרך א"נ איפכא כשקורא כמקומו ע"כ קירא לעצמו דב"ע או ב"כ שהוא שמה א"י להוציאו שהוא א"מ בדבר ומ"מ ק"ל דאפ"ה תקשה לאביי מהא דב"ע שהלך לכרך וממתני' דמגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג. עוד פי' הרא"ש דבמגיל' ליכא משום ל"ת כיון דלא עבדי הכי משום פלוגתא אלא שהמקום גורם ואם הי' בן מקום זה הולך למ"א הי' עושה כמותו הילכך לא מיחזי כב' תורות ואע"פ שר"ל הקשה לר"י ממגילה ל"ח להשיבו משום דלא אחזי כב' תורות משום טעמא דפי'. וא"ל ע"כ לא שלית מקום שנהגו מהאי ה"ל להקשות כי מהאי דמגיל' לק"מ. וזה נ"ל דחוק לבדות סברא מן הלב נגד דברי ר"ל המפורשי' ול"מ לר"י בהדיא דפליג עלי' בהא:

'''כרכים המוקפין חומה וכו' קורין בט"ו.''' הא דנקט לכרכים קודם לעיירות גדולות ונקט לסידרא דירחא למפרע וברישא נקט כסידדא דירחא בי"א בי"ב בי"ג וכו' וכה"ג דייק בגמ' (דף ד) גבי חל בב'. י"ל איידי דזוטרי מילי דכרכים פסיק שרי להו והדר נקט לעיירות גדולות דכייל להו תנא בהדי כפרים דנפישי מילייהו כדמסיק וכה"ג משני הגמ' גבי שבועות וידיעות הטומאה בפ"ק דשבועות (דף ג) וה"נ אמר רפ"ב דבכורות (דף יג) דמש"ה מפרש מילי דבכור בהמה טמאה קודם לטהורה. ועי"ל דבסיפא איידי דמתהפכא ליה נקט סידרא דיומא וממילא הוי סידרא דירחא למפרע כדמפרש בגמ' וכיון די"א די"ב די"ג דבני הכפרים בע"כ נקט סידרא דירחא למפרע נקט נמי לי"ד וט"ו בכרכים ועיירות גדולות סידרא דירחא למפרע דזה וזה לפרש רישא דקתני מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' קאתי. מיהו תירוץ א' נ"ל עיקר מדדייק גמ' אסיפא מ"ש דנקט סידרא דירחא למפרע גבי חל בב' ולא דייק כן ארישא דכרכים המוקפין חומה:

'''כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד.''' לקמן במתני' מפרש איזהו עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנים פחות מכאן ה"ז כפר. וק"ל אמאי לא כייל לכפרים ברישא בהדי מוקפין חומה לקריאת ט"ו. ונ"מ שאם חל י"ד בא' בשבת או בד' כפרים המוקפין חומה קורין בב' או בה' שהיא זמן קריאת עיירות כדתנן גבי חל י"ד בב' או בה' כפרים קורין בו ביום וטעמא משום דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן וכדמפרש בגמ' ולכאורה נ"ל משום זה דכפרים המוקפין חומה אע"פ שאין בהם עשרה בטלנים דינן ככרך ולעולם אין קורין אלא בט"ו וכמש"ל בשם התוס' הילכך שייר לכפרים ברישא ולא כייל להו בהדי מוקפין חומה משום דבעי לסיימי אלא שהכפרים מקדימין ליזם הכניסה והא הקדמה בדידהו לא משכחת לה וה"נ משמע מדתנן איזהו עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין ומדמפרש איזהו עיר גדולה ושביק כרכים מוקפין חומה דתנינן ברישא קודם לעיירות גדולות ש"מ דמוקפין חומה א"צ עשרה בטלנים אלא שאכתי י"ל נהי דמוקפין חומה שאין בהן עשרה בטלנים אין דינם ככפר לגמרי לדחות ליום הכניסה דלא מחתינן להו תרי דרגא מדין מוקפין חומה לדין כפרים לגמרי מיהו חד דרגא מדין מוקפין חומה לדין עיירות מחתינן להו לקרות בי"ד ולפי"ז סיפא נמי ניחא דנקט איזה עיר גדולה משום דמסיים עלה פחות מכאן ה"ז כפר להקדים ליום הכניסה ואילו מוקפין חומה אינן כן דאפילו פחות מכאן זמנם קבוע לקרות בי"ד לעולם אלא שלפי זה מוקפין חומה הללו שאין בהם עשרה בטלנים לא נאמר זמנם כלל במשנתינו דאינם בכלל המוקפין חומה דאלו קורין בט"ו ואלו בי"ד וגם בכלל עיירות גדולות אינן דהא סיפא דמתני' דאיזהו עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין לפרש רישא קאתי והא הללו אין בהם עשרה בטלנין אפ"ה קורין בי"ד וגם בכלל כפרים אינן דהא אין מקדימין ליום הכניסה כמותן ולפי' התוס' ניחא הללו בכלל מק"ח דמתני' אע"פ שאין בהם עשרה בטלנין ולקמן דתלה מילתא בעשרה בטלנין אעיר גדולה בלחוד דוקא קאי וכדתנא להדיא איזהו עיר גדולה וכו' מ"מ אין זה ראיה מדלא תנא ברישא כרכים וכפרים ש"מ דאלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה לאו עלייהו קאי דאפ"ת דכפרים המוקפין חומה מקדימין נמי ליום הכניסה אפ"ה שביק להו ברישא משום שהאי אלא שהכפרים מקדימין לפרושי רישא קאתי דתני מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג והא דנקראת בי"א לא משכחת לה אלא בחל י"ד בא' בשבת כדמפרש ואזיל והא גבי כפרים המוקפין חומה קריאת י"א לא משכחת לה לעולם כיון די"ד חל בא' בשבת קריאת ט"ו דמוקפין חומה למחר בב' בשבת א"כ קורין בזמנם בב' בשבת דהא מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן כדתנן חל בה' כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ולא ביום ב' שהוא י"א מה"ט כדמפרש בגמ' ובהכי נמי א"ש הא דנקט בסיפא איזהו עיר גדולה משום דרוצה לסיים פחות מכאן הרי זה כפר ולפרושי דאלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה דתנא רישא קאתי דנקראת בי"א נמי והא במוקפין חומה לא משכחת לה כדפי'.

'''עוד''' נראה לי לכאורה להביא ראיה לסברת התוספת מהאי דספ"ב דתענית (דף יח) דאר"י הלכה כרבי יוסי דסבירא ליה התם ימים הכתובים במגילת תענית לפניהם נמי אסור ופריך והא אר"י הלכה כסתם משנה ותנן אע"פ שאמרו מקדימין מותרין בהספד ותענית דקרו אימת אלימא בני חמיסר וקרו בארביסר והא של זה בזה אסור במגילת תענית דכתב בה יום י"ד ויום ט"ו יומי פוריא וכו' כדאמר לקמן (דף ה) אלא בני ארביסר וקרו בתליסר יום נקנור הוא אלא בני ארביסר וקראו בתריסר יום טוריינוס היא אלא דקרו בחדסר וקאמר מותרין בהספד ותענית אלמא לפניהם שרי ואיכא למידק אמאי שביק תלמודא לאורחא קמא שהתחיל בבני חמיסר וקרו בארביסר ובתר הכי מתליסר ולמטה מדלג דילוגי מחמיסר לארביסר דקאמר אלא בני ארביסר וקרו בתליסר ובתריסר והל"ל אלא בני חמיסר וקרו בתליסר או בתריסר כמו שהתחיל בבני חמיסר ואע"ג דגבי חדסר בע"כ צריך למשבק לאורחא קמא דבני חמיסר דבהא לא משכחת לה דקרו בי"א דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן וכדפי' מ"מ לא ה"ל למימר בני ארביסר אלא גבי חדסר ולא לגבי תליסר ותריסר אלא ודאי מש"ה לא נקט גבי י"ב וי"ג בני חמיסר משום דבדידהו לא משכחת לה אלא להקדמת י"ד בלבד אבל הקדמת י"ב וי"ג שאינן אלא משום יום הכניסה של כפרים בבני ט"ו ליתא דמוקפין חומה לעולם אין קורין ביום הכניסה וכדברי התוס' וכ"ת א"כ הקדמת י"ד לבני ט"ו היכי משכחת לה דקאמר בהתחלת דבריו אלימא בבני חמיסר וקרו בארביסר והא לא משכחת לה אלא בחל י"ד בב' או בה' דבני ט"ו מקדימין ליום הכניסה שהוא י"ד ואע"פ שרש"י פי' בני חמיסר וקרו בארביסר כגון שהלך לעיר וקרא עמהן דפרוז בן יומו קרוי פרוז כדאמ' במגילה (דף יט) אני תמה על פי' דהא וודאי כיון דנפקא ליה לקמן בפ"ב מקרא דעל כן היהודים הפרזים דפרוז בו יומו קרוי פרוז מה"ט פקע מיניה חובת קריאת מקומו לגמרי וחל עליו חובת פרזים של יום י"ד לכ"ד ואסור נמי בהספד ותענית ביום י"ד ככל הפרזים ואפי' משתה ושמחה נוהג בו ביום ולא דמי להקדמה דכפרים דליתנהו בכל הני ביום הקריאה אלא בזמנו בי"ד דהתם ה"ט כדאמר רבא בפ"ב גבי בן כפר שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא עמהן מ"ט האי כבני עיר בעי למיקרי ורבנן הקילו על הכפרים כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים וה"מ כי איתיה בדוכתיה כו' וכיון דה"ט הוא לא הקילו אלא לענין קריאה לחוד אבל לכ"ד אינו נוהג אלא בזמנו אבל פרוז בן יומו דגלי קרא דהוי בכלל פרוז מעיקר תקנתם דדברי קבלה מקרי פרוז והיינו זמנו כדמוכח התם בגמ' דידן ובירושלמי וכמ"ש שם וזה ברור ועוד אני תמה על פירש"י דהאיך אפשר לפרש בני חמיסר דקרו בארביסר דהיינו פרוז בן יומו דאם איתא האיך ס"ד לפרש מתני' אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין בהכי דא"כ מאי איריא מקדימין הא במאחרין ולא מקדימין נמי משכחת לה כה"ג וה"ד בבן עיר שהלך לכרך דמוקף בן יומו נמי קרוי מוקף כדאמר התם ובוודאי חד דינא אית להו לענין היתר הספד ותענית ועוד מאי פסקא דקאמר אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין משום פרוז בן יומו הא במוקף בן יומו הוי איפכא דמאחרין ולא מקדימין וזה קרוב לקושיה ראשונה.

'''ונחזור''' לענינינו דיש להביא ראיה מהכא לדברי התוספת מ"מ יש לדחות ראיה זו דאפילו תימא דמוקפין חומה נמי מקדימין ליום הכניסה אפ"ה לא קאמר בני חמיסר וקרו בתליסר משום דלדידהו בלא ה"ט דיום נקנור הוא תליסר אסור בהספד ותענית משום יום דלפני י"ד דבשלמא בני י"ד דאסור להו י"ד מקרא הכתוב במגילה איכא למימר דיום שלפניו אינו אסור כדאמר בפ"ק דר"ה (דף יט) גבי צום גדליה דאין אסור יום שלפניו דדברי קבלה הוא דכד"ת דמי דא"צ חיזוק כשבתות וי"ט דמותרין לפניהם וה"ט כתבו מקצת המפרשים דמש"ה נהגו להתענות בי"ג באדר יום לפני פורים משום די"ד דברי קבלה הוא וא"צ חיזוק מיהו א"ל הא דמהני ה"ט ה"מ לבני עיירות די"ד אסור להו מן הכתוב דדברי קבלה א"צ חיזוק לאסור לפניהם אבל לבני מוקפין חומה דאין אסור להו מדברי קבלה אלא ט"ו אבל לא י"ד אלא משום מגילת תענית דאסרו של זה בזה הא ודאי י"ד לדידהו צריך חיזוק לאסור י"ג שלפניו וכיון שכן לא המ"ל בבני חמיסר וקרו בתליסר דא"כ אכתי תקשה לר"י דס"ל דימים הכתובים במגילת תענית אסור לפניהם א"כ אמאי שרי י"ג לבני ט"ו הא לדידהו אין אסור י"ד אלא מד"ס דמגילת תענית דבעי חיזוק לאסור י"ג שלפניו לפיכך גבי דקרו בתליסר נקט בני ארביסר דלדידהו י"ד אסור מדברי קבלה דא"צ חיזוק לאסור י"ג שלפניו ואי לאו משום דה"ל יום נקנור הוי שרי וכיון דגבי תליסר בע"כ צריך למשבק לאורחא קמא דבני חמיסר וצריך לדלג לארביסר נקט נמי בתריסר להאי אורחא דקאי ביה השתא ואע"ג דמסיק ואזיל אלא בבני ארביסר וקרו בתריסר יום טוריינוס הוא והא ת"ל דאכתי קשה לר"י דאוסר לפניהם דא"כ בלא ה"ט דיום טוריינוס י"ב אסור משום יום שלפני נקנור היינו דמשום הא ה"מ לאוקמי בבני ארביסר וקרו בחדסר לפיכך מוקי לאסור י"ב מצד עצמו משום יום טוריינוס דהשתא א"א לאוקמי להא דר"י דאוסר לפניהם אפילו בדקרו בי"א דאם כן אסור משום יום דלפני טוריינוס כדמסיק ואזיל.

'''אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה.''' פירש"י שהכפרים מתכנסין לעיירות למשפט לפי שב"ד יושבין בעיירות למשפט בב' ובה' בתקנת עזרא והכפרים אין בקיאין לקרות וצריך שיקרא להם אחד מבני העיר ולא הטריחו חכמים להתאחר ולבא ביום י"ד. וק"ל דאמר בירושלמי בן עיר אינו מוציא בן כפר דכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן, שמע מינה דבני הכפרים קורין לעצמן אבל בן עיר אינו יכול להוציאן וי"ל דמ"מ אחד מבני העיר קורא להן אלא שבני הכפרים עונין אחריו מה שהוא אומר ובהכי סגי וכדתנן בפ"ג דסוכה (דף לח) מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין ואע"פ שאין מחוייבים בדבר בהכי סגי. מ"מ ק"ל מדתנן לקמן (דף ה) איזהו עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנים פחות מכאן ה"ז כפר, ואי טעמא דהקדמת הכפרים משום דבאין לעיירות למשפט בב' וה' מ"ט תלה לה בעשרה בטלנים הא ביש בה ב"ד או אין בה ב"ד תלוי טעמא ועוד אי טעמא דהקדמת כפרים משום ב"ד היושבין בעיירות בב' וה' א"כ כפר הסמוך לעיר שב"ד קבועין בכל יום לא יקדימו ליום הכניסה וכה"ג מצינו רפ"ק דכתובות (דף ג) בתולה נישאת ברביעי ואלמנה ליום ה' שפעמים בשבת ב"ד יושבים בעיירות ביום ב' וביום ה' שאם היו לו טענת בתולים ישכים לב"ד ואמר בגמ' היכא דב"ד קבועין בכל יום אשה נשאת בכל יום וה"נ אי טעמא דהקדמה משום ב"ד הוא היכא דב"ד קבועין בכל יום בטלה ליה הקדמה וכ"ת ה"נ א"כ לא נשתמיט הגמרא לאשמעינן הא ועוד ר"י דמחלק בין מקום שנכנסין בב' ובה' לאין נכנסין דהשתא אין כאן טובה לבני הכפרים בהקדמה יותר ה"ל לאשמעינן הא דהיכא דב"ד קבולנין בכל יום אין קורין אלא בזמנן מה"ט דאין כאן שום טובה להו וכ"ש הא דאין נכנסין דאין קורין אלא בזמנן.

'''ואימא זמנים טובא.''' ק"ל בכ"מ אמר תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת ומה"ט מקשינן חג השבועות לחג המצות לתשלומין שבעה ולא לחג הסוכות לתשלומין ח' משום תפשת מרובה לא תפשת כדאמר בפ"ק דר"ה (דף ה) ובספ"ב דחגיגה והאיך ס"ד הכא למימר זמנים טובא והא ל"ל כיון דהא דכפרים מקדימין ליום הכניסה בטעמא תליא מילתא כדי שיספקו א"כ יש לרבות עשרה נמי לקריאה בחל י"ד בשני לקדום ליום הכניסה שלפניו ביום ה' שהוא עשרה כדי שיהיו פנויים והכי פריך לקמן אה"ט כדי שיספקו חל בשני דכפרים קורין בב' וא"א להקדימו ומשני ה"ל עשרה ועשרה לא תקינו רבנן והיינו לבתר דמשני זמניהם דומיא דזמנם אבל למאי דס"ד השתא עשרה נמי יהא ראוי לקריאה כיון דשייך ביה ה"ט די"א וי"ב גופא ולפי"ז הא דפריך ואימא זמנים טובא לא בעי להוסיף על זמנים דמשנתינו אלא עשרה בלבד ומשום דכייל ליה עם זמנים דמתניתין קרי ליה טובא ואע"ג דפריך לקמן בתר הכי מדתנן חל בה' כפרים קורין בב' ואם איתא לקדמו ליום הכניסה דאחד עשר הוא ומשני מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן והא מסברא בלא קרא שמעינן ליה ומהשתא כ"ש דלא בעי קרא לחל ביום ב' דלא ליקדמה ליזם ה' שהוא יום הכניסה מה"ט גופא דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן ולא מהני בהא ה"ט כדי שיספקו וא"כ מאי פריך ואימא זמנים טובא י"ל דהא דמשני לקמן מיזם הכניסה ליום הכניסה לא דחינן לאו מסברא קא"ל דודאי לה"ט כדי שיספקו איפכא מסתברא לדחות מיזם הכניסה כדי שיהיו פנויים להספיק אלא לבתר דמשני זמניהם דומיא דזמנם דגלי קרא דאין עשרה ראוייה לקריאה אע"פ שהוא יום הכניסה בחל י"ד בשני ש"מ מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן וא"כ ה"ה בחל בה' דלא דחינן ליזם הכניסה לב' מה"ט גופא אבל כל כמה דלא ידעינן להאי זמניהם דומיא דזמנם מסברא ל"ל דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן אלא אדרבה ראוי לדחות מה"ט שיהיו פנויים והשתא פריך שפיר דנרבה נמי לעשרה מה"ט גופא ולפי"ז א"ש דחל בב' דלא מקדימין ליום הכניסה דה"ל עשרה ומשני עשרה לא תקינו רבנן ובתר הכי פריך מחל בה' ואהא משני מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן דאפ"ה צריך לשנויא קמא ולא הדר מיניה דהא גופא דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן מהא גמרינן מדלא תיקנו רבנן עשרה וכדפי' אלא המקשה לא אסיק אדעתיה מ"ט לא תיקנו עשרה מש"ה פריך תו מחל בה' וכיון דמשני דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן ממילא קים לן דמה"ט נמי לא תיקנו עשרה דהא ליתא וא"א לומר כן דא"כ הא דפריך ואימא זמנים טובא ולאתויי עשרה קאתי היינו דוקא אליבא דמ"ד דאימתי דר"י לחלוק ולרבנן אפי' במקום שאין נכנסין אפ"ה מקדימין ליום הכניסה ובע"כ ה"ט משום כדי שיהיו פנויים א"כ מסברא ראוי' לדחות מיום הכניסה ליום הכניסה כדי שיהיו פנויים אבל לר' יוחנן דס"ל דאימתי דר"י אינו אלא לפרש דברי חכמים ולכ"ע אין כאן אלא טעמא מפני שמספקין לחוד א"כ מאי פריך ואימא זמנים טובא ולאתויי נמי עשרה כיון דיום הכניסה לטובת הכפרים תיקנו בשכר שמספקי' ממילא מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן מסברא בלא קרא דבזה ליכא שום טובה לבני הכפרים ודמי למקום שאין נכנסים דר"י דמסברא אמר דאין קורין אותה אלא בזמנו וא"כ מאי פריך ואימא זמנים טובא הא הכא אליב' דר' יוחנן קיימינן דס"ל אימתי דר"י לפרש וממילא עשרה לא מסברא וכדפי' ומיהו י"ל דהא גופיה דס"ל לר"י דהקדמת יום הכניסה לטובת הפרים תקנו בשכר שמספקים ולפיכך במקום שאין נכנסים אין קורין אלא בזמנה כיון דל"ל שום הנאה בהקדמה ולא אמרי' שתקנו לטובת העיירות כדי שיספקו ואפי' במקום שאין נכנסים נמי היינו נמי לבתר דקים לן ה"ט זמניהם דומיא דזמנם תרי ותו לא דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן אלמא משום תקנתא דכפרים תקנו להקדים דאי משום תקנת עיירות אפי' מיום הכניסה ליום הכניסה נמי אבל כל המה דלא ידעינן מהא דומיא דזמנם א"ל דמשום תקנת עיירות הוא ואפי' לעשרה נמי לקדמו והא דפריך בסמוך אימא י"ב וי"ג פי' אבל י"א לא אע"ג [ד]לה"ט דמפני שמספקין י"א נמי ראוי לקריאה בחל י"ד בא' בשבת ואין כאן דיחוי מיום הכניסה ליום הכניסה י"ל היינו בתר דקא משני זמניהם דומיא דזמנם מה זמנם תרי אף זמניהם תרי אלמא גלי קרא בהדיא דאין לך לרבות יותר משני ימים אחרים דומיא דהני דמפרשי בהדי' ובע"כ טעמא דקרא לא ידעינן מ"ש י"ב וי"ג מי"א הא בי"א נמי שייך לה"ט מ"מ לבתר דשני י"ג זמן קהילה להל היא ל"צ לרבויי ובע"כ לי"א וי"ב רבי קרא וי"ג ממילא משמע מעתה קים לן טעמא דקרא כדמפרש הגמ' וה"נ יש לפרש גבי ימים כימים דבסמוך דהתם נמי גלי קרא בהדיא דאין לך לרבות מכימים אלא ב' דומיא דימים מה ימים המפורשים ב' כדפירש רש"י:

'''י"ג זמן קהילה לכל היא.''' פירש"י הכל נקהלו להנקם מאויביהם בין בשושן בין בשאר עיירות ל"צ קרא לרבויי שיהיה ראוי לקריאה דעיקר הנס בו היה. וכתבו המפרשים שהקשה ר"ת דלאו זמן מלחמה גורם לקריאה אלא זמן נייחא כדכתיב כימים אשר נחו היהודים. ונ"ל דאין זה קושיא כל כך דכיון דזמן נייחא ראוי לקריאה כ"ש זמן מלחמה שהוא עיקר הנס אבל לי קשה דאם איתא דטעמא דא"צ לרבויי לי"ג משום דעיקר הנם בו היה א"כ אמאי אין קורין בו אלא הכפרים וביום הכניסה דוקא יהיה ראוי לקריאה לעולם ולכל אדם דומיא די"ד וט"ו כיון שהוא עיקר בנס ואע"ג די"ד וט"ו גופייהו אינו זמן קריאה לכל אלא י"ד לעיירות וט"ו למוקפין ה"ט דהני בנוח תליא והנוח לא היה שוה לכל דבשושן לא היה נוח עד ט"ו ובשאר עיירות בי"ד והושוו הל המוקפין לשושן אבל זמן מלחמה די"ג היה שוה בי"ג לכל ואם איתא דמש"ה ראוי לקריאה יהיה זמן קריאה לכל ולעולם. ועוד ק"ל דאמ' לקמן דלחכמים דלא דרשי זמן זמנם זמניהם א"ק אלא י"ד וט"ו הכתובים בהדיא ומשמע דאפי' י"ג נמי אין קורין אלמא י"ג נמי בעי קרא שיהא ראוי לקריאה א"כ לר"ע נמי צריך קרא לרבויי נמי י"ג וכ"ת ה"ט דזמן קהילה לכל לא מהני שיהא כי"ד וט"ו שהן זמן נייחא אלא להא לחוד מהני לקרות בו ליום הכניסה דלא גרע מי"א וי"ב וא"כ לרבנן דלא דרשי זמן זמנם זמניהם לי"א לי"ב ממילא י"ג נמי אינו ראוי לקריאה והשתא לק"מ דא"כ אכתי תקשה דמנלן דמרבה לי"א וי"ב וי"ג ממילא משמע דלא גרע מנייהו משום דזמן קהילה היא אימא קרא לא מרבה אלא י"ב וי"ג לחוד ואכתי י"א מנ"ל דהא אי לאו קרא לי"ג לא ה"א מסברא שיהא ראוי לקריאה אפילו ביום הכניסה כיון דלא דמי לי"ד וט"ו המפורשים בקרא וכיון שכן די"ג גופא צריך קרא א"ל דזמניהם דומיא דזמנם היינו י"ב י"ג ואכתי י"א מנין.

'''זו דברי ר"ע דדריש זמן זמנם זמניהם אבל חכ"א וכו'.''' נ"ל הא דנקט דדריש זמן זמנם בכדי נקט לה דודאי כ"ע זמן זמנם דרשי דנ"ל מהא לקמן דזמנו שלזה אינו כזמנו של זה ולא פליגי אלא בדרש זמניה' לחוד דרבנן לא דרשי' לי' איידי דנקט לעיל הכי ה"נ נקט לה הכי:

'''אבל בזה"ז הואיל ומסתכלין בה.''' פרש"י הכל צופים למקרא מגילה וא' י"ד באדר קרינן המגילה נשאר לאדר ט"ו יום וט"ו לניסן פסח ואם תקדים קריאתם יעשו פסח לסוף ל' יום לקריאתם ונמצא אוכלים חמץ בימים אחרונים של פסח וק"ל מדתנן לקמן (דף ה) אף על פי' שא' מקדימן מותרין בהספד ותענית א"כ מוכת מילתא דיום הקריאה לאו פורי' הוא מדמותר בהני ומיום י"ד דאסור בהספד ותענית ימנה ל' יום עד הפסח וכ"ת דלא מוכח מילתא משום דבסוף פ"ב דתענית (דף יח) פריך אהיא דתנן דמקדימן מותרין בהו אימת אי דקרו בתליסר יום נקנור הוא אי דקרו בתריסר יום טוריינוס היא אלא דקרי בחדסר ורצה להוכיח מהא דס"ל כר"מ דא' התם לפניהם מותר ולא כר"י דאסור והשתא א"ל דר"י דהכא בר' יוסי ס"ל דאוסר נמי לפניהם וא"כ לא מוכח מילתא כיון דכל ימי הקדמה דהיינו י"א י"ב י"ג בלא"ה נמי אסורין בהו"ת ואע"ג דמסיק התם דבני י"ד דקרו בתריסר ואי משום יום טוריינוס ב בטולי בטלו הואיל ונהרגו בו שמעי' ואחי' ואי משום יום שלפני נקנור השתא איהו גופא בטלהו משום יום שלפני נקנור ניקם ונגזור י"ל כיון דאם חל יוה"כ בי"ג דאסור אכתי בהפסד ותענית משום יום נקנור לא מוכח מילתא א"א לקרות בו ותו א"ק אפי' בי"א וי"ב אע"ג דמוכח מילתא וא"א לבא לידי תקלה דיה"כ לחצאין לא תיקנו רבנן וכ"ש כיון דבטלו יום י"ג דסמוך לי"ד ועוד דאלים טפי וכדאמר' י"ג זמן קהילה לכל הא ול"צ לרבוי י"א וי"ב דלא אלימא ורחוקי' מעיקר הקריאה שהם י"ד וט"ו שתתבטל הא ליתא דלפי"ז ע"כ ר"י דא' בזה"ז דהיינו לאחר חורבן הבית בגלות הארץ א"ק אלא בזמנ' משום תקלה הואיל ומסתכלין בה כר"מ ס"ל דא' בפ"ק דר"ה (דף יח) דלא בטלו מגילת תענית ואפי' בזה"ז אסור ולא מוכח מילתא ואיכא למיחש לתקלה דאלו לר' יוסי דא' התם בזמן שאין בה"מ קיים מותר ל"ל בה דהא ל"ל לתקלה כיון דכל ימי הקדמה מותרין בהו"ת מוכח מילתא א"כ מאי פריך לר"י אליבא דמאן אלימא אליבא דר"ע אפי' בזה"ז איתא להאי תקנת' הא ר"י כיון דחייש לתקלה ע"כ כר"מ ס"ל וא"ל דר"ע כר"י ס"ל דבזה"ז בטלה מג"ת ותו ליכא למיחש לתקלה מש"ה אפי' בזה"ז איתא להקדמה דכפרים ועק"ל על פירש"י הא בלא"ה איכא הוכחה טפי דיום הקריאה של יוה"כ לאו פורים הוי דהא שמחה אינו נוהגת אלא בזמנו כדאמ' לקמן (דף ה') וה"ה לשלוח מנות וכ ש למאן דס"ל לקמן דפורים אסור בעשיית מלאכה דאין אסור אלא בי"ד ולא ביום הקריאה דמוכח מילתא טפי וליכא למיחש לתקלה ובדוחק יש לישב פירש"י דאפ"ה לא מוכח מילתא כולי האי וחיישינן לתקלה ואין זה נכון. אבל יש מפרשים הואיל ומסכלין בה כלומר הואיל ועיניהם של עניים נשוא' למקרא מגילה לחנק להן מעות פורים ביום הקריאה כדאמר לקמן (דף ד') א"ק אותה אלא בזמנה שאם יקראו קודם זמנה יחלקו להן בו ביום ויוציאו המעות קודם י"ד ולא יהי' להם במה לשמוח בי"ד דשמחה א"נ אלא בזמנה כדאמר התם והא דאמר בזה"ז משו' דעניות מצוין ויס"ג הואיל ומסתכלין בה פי' בזה"ז שאין יכולין להעמיד בדתם ובאין לידי סכנה א"ק אותה אלא בזמנה ופ"א נ"ל עיקר וכ"פ הרי"ף:

<noinclude>{{דיקטה}}