מסכת כלה רבתי/ט: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 547 בתים ,  24 באוקטובר 2023
הערה
(יצירת דף עם התוכן "{{ניווט כללי עליון}} {{עוגןמ|א}} {{הערה|במהדורת היגר הוא פרק ח'.}} לא יפטר אדם לא מאצל רבו ולא מ...")
 
(הערה)
 
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט כללי עליון}}
{{ניווט כללי עליון}}
{{עוגןמ|א}} {{הערה|במהדורת היגר הוא פרק ח'.}} לא יפטר אדם לא מאצל רבו ולא מאצל חברו [אלא מתוך דברי תורה, שמתוך כך זוכרו, ההולך אחר רבו אינו רשאי ליפטר מאחריו] עד שיטול ממנו רשות, [ילמדו כל אדם דרך ארץ מן המקום שעמד על פתח הגן וקרא לו לאדם, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ג#ט|בראשית ג ט]]}} ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה, לא יהא אדם קפדן בתוך סעודתו, אמרו עליו על הלל שנכנס אצלו אדם אחד לסעודה, ובא עני אחר ועמד על פתחו ואמר לאשתו אשה אני צריך להכניס היום ואין לי פרנסה, נטלה אשתו את הסעודה כולה ונתנה לו, אחר כך הלכה ולשה עיסה אחרת ובשלה אלפס אחר ובאת והניחה לפניהם, אמר לה בתי למה לא הבאת לנו מיד, הסיחה לו כל הדברים, אמר לה בתי אף אני לא דנתיך לכף חובה אלא לכף זכות שכל מעשיך לשם שמים{{הערה|במהדורת היגר אינו.}}], לעולם יהיו כל אדם בעיניך כלסטים וכבדם כרבן גמליאל, מעשה ברבי יהושע שהכניס אצלו אדם אחד, נתן לו אכילה ושתיה והעלהו לגג ונטל את הסולם מתחתיו, מה עשה אותו האיש, עמד בחצי הלילה ונטל כל הכלים וכרכן בטליתו, וכיון שבקש לירד נפל ונשברה מפרקתו, לשחרית בא רבי יהושע ומצאו, אמר לו ריקה כך עושין בני אדם כמותך, אמר לו לא הייתי יודע שנטלת את הסולם מתחתי, אמר לו ריקה אי אתה יודע שמאמש היינו זהירין בך. '''גמ':''' איני והתנן {{ממ|[[משנה/אבות/ב#ד|אבות ב ד]]}} אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, לא קשיא, כאן במכיר כאן כשאינו מכיר, רבא אמר הכא כל אדם התם חברך, מדקתני חברך מכלל דבידיע ליה קאמר והלא כל אדם מכיר{{הערה|נ"א קאמר.}}, לאו לאיתויי חבר, הא כדאיתה [והא כדאיתא].
{{עוגןמ|א}} {{הערה|במהדורת היגר הוא פרק ח'.}} לא יפטר אדם לא מאצל רבו ולא מאצל חברו [אלא מתוך דברי תורה, שמתוך כך זוכרו, ההולך אחר רבו אינו רשאי ליפטר מאחריו] עד שיטול ממנו רשות, [ילמדו כל אדם דרך ארץ מן המקום שעמד על פתח הגן וקרא לו לאדם, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ג#ט|בראשית ג ט]]}} ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה, לא יהא אדם קפדן בתוך סעודתו, אמרו עליו על הלל שנכנס אצלו אדם אחד לסעודה, ובא עני אחר ועמד על פתחו ואמר לאשתו אשה אני צריך להכניס היום ואין לי פרנסה, נטלה אשתו את הסעודה כולה ונתנה לו, אחר כך הלכה ולשה עיסה אחרת ובשלה אלפס אחר ובאת והניחה לפניהם, אמר לה בתי למה לא הבאת לנו מיד, הסיחה לו כל הדברים, אמר לה בתי אף אני לא דנתיך לכף חובה אלא לכף זכות שכל מעשיך לשם שמים{{הערה|במהדורת היגר אינו.}}], לעולם יהיו כל אדם בעיניך כלסטים וכבדם כרבן גמליאל{{הערה|הר"ת '''כר"ג''' אינם מובנים, ובהשקפה הראשונה נראה שהוא ר"ת "כר' גמליאל", אבל המעיין יראה שאין לזה שום פירוש, מדוע תפס רק כר"ג, ואולי הוא ר"ת "'''כריש גלותא'''", שאז המאמר סגנוני ויפה, והיינו שמהראוי מצד אחד לחשוד כל בני אדם כלסטים, ולכבדם מצד השני ביותרת הכבוד כמו שמכבדים לריש גלותא {{ממ|שו"ת אבני חפץ סי' כט}}.}}, מעשה ברבי יהושע שהכניס אצלו אדם אחד, נתן לו אכילה ושתיה והעלהו לגג ונטל את הסולם מתחתיו, מה עשה אותו האיש, עמד בחצי הלילה ונטל כל הכלים וכרכן בטליתו, וכיון שבקש לירד נפל ונשברה מפרקתו, לשחרית בא רבי יהושע ומצאו, אמר לו ריקה כך עושין בני אדם כמותך, אמר לו לא הייתי יודע שנטלת את הסולם מתחתי, אמר לו ריקה אי אתה יודע שמאמש היינו זהירין בך. '''גמ':''' איני והתנן {{ממ|[[משנה/אבות/ב#ד|אבות ב ד]]}} אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, לא קשיא, כאן במכיר כאן כשאינו מכיר, רבא אמר הכא כל אדם התם חברך, מדקתני חברך מכלל דבידיע ליה קאמר והלא כל אדם מכיר{{הערה|נ"א קאמר.}}, לאו לאיתויי חבר, הא כדאיתה [והא כדאיתא].


{{עוגןמ|ב}} אורחין הנכנסין לבית כל מה שיגזור עליהן בעל הבית יעשו, ומעשה ברבי שמעון בן אנטיפטרס{{הערה|נ"א אנטיפרס, [וכן בסמוך].}} שהיו אורחים נכנסין אצלו וגזר עליהם שיאכלו ושישתו והיו נודרין בתורה (ונשבעין) [ומבדין], ובשעת פטירתן היה מלקה אותן ארבעים, נשמעו דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי וחכמים{{הערה|נ"א וכששמעו חכמים בדבר.}}, היו קומטים בדבר, ואמרו מי ילך ויודיענו מה עושה, אמר להם רבי יהושע אני אלך, אמרו לו לך לשלום, הלך ומצאו שהיה יושב על פתח ביתו, אמר לו שלום עליך רבי אמר לו שלום עליך רבי ומורה, אמר לו כלום אתה צריך, אמר לו בית לינה, [אמר לו שב בשלום], ישבו שניהם ועסקו בתורה עד הערב, לשחרית אמר לו רבי רצונך נלך לבית המרחץ אמר לו כרצונך, היה רבי יהושע מתיירא שמא יקפחנו על שוקיו, [לאחר שאכלו ושתו{{הערה|נ"א סוף נפטר ממנו לשלום.}}] אמר לו מי מלויני, אמר לו אני, היה רבי יהושע מחשב בדעתו ואומר מה אשיב לחכמים ששיגרוני, נפנה לאחוריו, אמר לו למה נפנית, אמר לו דבר אני צריך לשאול ממך, מפני מה בני אדם הנכנסין אצלך אתה מלקה אותם ולי לא הלקיתה, אמר לו רבי חכם גדול אתה ודרך ארץ יש בידך, בני אדם הנכנסין אצלי גוזרני עליהם שיאכלו ושישתו והם נודרים בתורה ומבדים, וכך שמעתי מפי חכמים כל הנודר בתורה ומבדה חייב מלקות, אמר לו גוזרני עליך שתלקה אותם ארבעים וארבעים, ארבעים שלי וארבעים שלך, הלך רבי יהושע וספר לחכמים מה שראה ברבי שמעון בן אנטיפטרס. '''גמ':''' איני והתנן {{ממ|[[בבלי/נדרים/כג/א|נדרים כג.]]}} רבי אליעזר בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את חברו שיאכל אצלו יאמר כל נדר שאני עתיד לידור הרי הן מופרין, וליחוש דילמא הני בטילי וקא מלקי להו ופטירי, לית דחש לה לדרבי אליעזר בן יעקב, [ואי בעי תימא אפילו תימא איתא לדרבי אליעזר בן יעקב] התם נמי בבעל הבית קא מיירי, והכא כל מה שגזר עליו; ובשעת פטירתן היה מלקה אותן ארבעים. שמע מינה הלכה כרבי יהודה דאמר {{ממ|[[בבלי/מכות/כב/א|מכות כב.]]}} ארבעים שלימות, אמר רבא לשון בני אדם קתני, ולרבי יהודה ניחוש ללאו וניחוש לבין, לית ליה, אמר לך בין כתיפיו.
{{עוגןמ|ב}} אורחין הנכנסין לבית כל מה שיגזור עליהן בעל הבית יעשו, ומעשה ברבי שמעון בן אנטיפטרס{{הערה|נ"א אנטיפרס, [וכן בסמוך].}} שהיו אורחים נכנסין אצלו וגזר עליהם שיאכלו ושישתו והיו נודרין בתורה (ונשבעין) [ומבדין], ובשעת פטירתן היה מלקה אותן ארבעים, נשמעו דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי וחכמים{{הערה|נ"א וכששמעו חכמים בדבר.}}, היו קומטים בדבר, ואמרו מי ילך ויודיענו מה עושה, אמר להם רבי יהושע אני אלך, אמרו לו לך לשלום, הלך ומצאו שהיה יושב על פתח ביתו, אמר לו שלום עליך רבי אמר לו שלום עליך רבי ומורה, אמר לו כלום אתה צריך, אמר לו בית לינה, [אמר לו שב בשלום], ישבו שניהם ועסקו בתורה עד הערב, לשחרית אמר לו רבי רצונך נלך לבית המרחץ אמר לו כרצונך, היה רבי יהושע מתיירא שמא יקפחנו על שוקיו, [לאחר שאכלו ושתו{{הערה|נ"א סוף נפטר ממנו לשלום.}}] אמר לו מי מלויני, אמר לו אני, היה רבי יהושע מחשב בדעתו ואומר מה אשיב לחכמים ששיגרוני, נפנה לאחוריו, אמר לו למה נפנית, אמר לו דבר אני צריך לשאול ממך, מפני מה בני אדם הנכנסין אצלך אתה מלקה אותם ולי לא הלקיתה, אמר לו רבי חכם גדול אתה ודרך ארץ יש בידך, בני אדם הנכנסין אצלי גוזרני עליהם שיאכלו ושישתו והם נודרים בתורה ומבדים, וכך שמעתי מפי חכמים כל הנודר בתורה ומבדה חייב מלקות, אמר לו גוזרני עליך שתלקה אותם ארבעים וארבעים, ארבעים שלי וארבעים שלך, הלך רבי יהושע וספר לחכמים מה שראה ברבי שמעון בן אנטיפטרס. '''גמ':''' איני והתנן {{ממ|[[בבלי/נדרים/כג/א|נדרים כג.]]}} רבי אליעזר בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את חברו שיאכל אצלו יאמר כל נדר שאני עתיד לידור הרי הן מופרין, וליחוש דילמא הני בטילי וקא מלקי להו ופטירי, לית דחש לה לדרבי אליעזר בן יעקב, [ואי בעי תימא אפילו תימא איתא לדרבי אליעזר בן יעקב] התם נמי בבעל הבית קא מיירי, והכא כל מה שגזר עליו; ובשעת פטירתן היה מלקה אותן ארבעים. שמע מינה הלכה כרבי יהודה דאמר {{ממ|[[בבלי/מכות/כב/א|מכות כב.]]}} ארבעים שלימות, אמר רבא לשון בני אדם קתני, ולרבי יהודה ניחוש ללאו וניחוש לבין, לית ליה, אמר לך בין כתיפיו.

תפריט ניווט