הרי בשמים/א/עח: הבדלים בין גרסאות בדף

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

בעזהש"י יום א' י"ט כסליו תרל"ט לפ"ק סטריא

'''מכתבך''' היקר הגיעני תוכו רצוף דברי פלפול אשר התוכחת עם רב אחד בדבר ה' זו הלכה. נידן יי"ש של חמץ שעעה"פ מאדון א' אשר אמו היא מישראל והמירה דתה וילדה אותו מעכו"ם ומדי שנה בשנה הוא מוכר חמצו לעכו"ם קודם הפסח כדת ואך בשנה הזאת נסוג אחור לבלתי מכור את היי"ש וישראל א' קנה אצל האדון הלז עוד קודם פסח העבר ג' אלפים טעפ יי"ש ורק לא מכרו בפירוש לעכו"ם בשטר מכירת חמץ שלו אך זאת נזכר בהשט"מ שמוכר לו כל החמוצים שלו בכל מקום שהם והיי"ש ההוא נתערב אחר הפסח עם יי"ש אחר שנולד אחר פסח ונתבטל ברוב ע"כ תורף השאלה:

'''אמנם''' בהא איכא למידן בנ"ד להיתרא דאפשר שהחליף המומר היי"ש דאף דהא דא' בחולין ד' חמצן של ע"ע מותר מיד מפני שהן מחליפין הוא דוקא במומר לתיאבון דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ובודאי החליף כדקא' שם מי קתני שאני אומר החליפו מפני שמחליפין קתני דודאי מחליפין וזהו דוקא במומר לתיאבון אבל מומרים של עכשיו מומרים להכעיס הן כמ"ש בתוס' ע"ז כ"ו ע"ב ד"ה אני שונה וע' בח"י סי' תמ"ח מ"מ הא כ' בתשו' רח"כ חא"ח סי' י"ג דהא דאצטריך לי' להש"ס למימר שודאי מחליפין היינו משום דבעי למימר שם דאף בדאוריי' מקלינין אבל בדרבנן שפיר סגי לומר שאני אומר החליפו אף שאינו ודאי וה"נ חמץ שעעה"פ דרבנן ויותר מזה כתב שא"א לומר שנודע עפ"י יהודים שעעה"פ דאטו לא זזה ידם מהמומר שיוכלו לידע בבירור שזה הוא היי"ש שקנה הישראל אחר הפסח הוא אותו היי"ש שעעה"פ ואי שנודע ע"י המומר עצמו הוא אינו נאמן לאסור כדאי' באו"ב גבי גוי שמכר ב' בהמות ואח"כ אמר במסל"ת שהן או"ב א"נ במה שאמר לאחר שמכרם ויצאו מת"י אף כאן א"נ לאחר שמכר היי"ש לומר שעעה"פ ע"ש גם יש לצרף עוד היתר בנ"ד במה שכתוב בהשט"מ שמוכר לו כל החמוצים אף שא"י לו דאף דהוי דבר שאינו מסויים מ"מ הא באמת הקשה הסמ"ע בסי' ר"ט סק"ב אמאי ל"מ בא"ל כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך לפמ"ש הרמ"א דבמשחק בקוביא לית בי' משום אסמכתא דגמרי ומקני אהדדי ותי' דדוק' התם שאין שום א' יודע על מה לסמוך אמרינן דגמרי ומקני אהדדי משא"כ הכא דהמוכר יודע מה מכר והלוקח א"י מה קנה ולפי"ז אם המוכר ג"כ א"י מה שיש לו בבית שפיר קנה ורק הש"ך חולק ע"ש בנתה"מ בכ"ז הא כ' בתשו' ח"ס לחלק אם נכתב בשטר כל המטלטלין ל"מ אבל אם נכתב כל החמוצים מהני דזה הוי כמינו ידוע ואם כי לפענ"ד נראין דברי א"ז המק"ח בסי' תמ"ח דגם בכה"ג הוי דבר שאינו מסויים בכ"ז חזי לאצטרופי להיתרא ולסמוך ע"ז בנ"ד בצירוף סניפי ההיתר הנ"ל וגם שדעת ש"ב הגאון בתשו' בית אפרים נוטה דמאלץ שנפסל לגמרי מאכילת אדם הוי רק חמץ נוקשה להתיר אותו היי"ש שנתערב אחה"פ ביי"ש אחר ברוב לפימ"ש במג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ד דלא בעי ס' וסגי ברוב וכן הסכימו האחרונים ואף שעירב אותו האדון במזיד מ"מ לפי שלא עירבו בכיון כדי לבטל האיסור אין זה בכלל ביטל איסור במזיד כמ"ש בכ"ד בש"ע. ולענין מה שהאדון הוא בן ישראלית שילדתו מנכרי הן אמת שבתוס' קידושין ע"ה ע"ב ד"ה ור' ישמעאל נראה דס"ל דהא דנכרי הבא על ב"י הולד כשר הוא דוקא אחר שיתגייר אולם המהרש"א ז"ל צידד שם בדבריהם להכשיר הולד לגמרי וכ"נ באמת מדבריהם ביבמות מ ע"ב ד"ה כיון דאמו וע' בשעה"מ פט"ו מא"ב ה' ג' שהאריך לפלפל בזה ומביא ראיות לכאן ולכאן וכן בספר פרשת דרכים בתחלת הס' פלפל בזה בחכמה. והקושיות שהבאת בשם החכם השואל הדברים עתיקין ואין כדאי לבלות זמן בקושיות כאלה. דברי ב"א דור"ש באהבה בלב תמים כל הימים:

<noinclude>{{דיקטה}}